זוכרים את יונתן דיטש: סירה וספסל לזכרו של תושב חריש

יונתן דוד דיטש ז"ל בן 34, היה לוחם במיל' בפלחה"ן צנחנים בגדוד הסיור 6623 בעוצבת חוד החנית (חטיבה 55), ונפל במהלך מלחמת חרבות ברזל ב-7 בדצמבר 2023.

הטבח ב-7 באוקטובר התרחש במהלך חופשה משפחתית של יונתן והוא בחר לעזוב את אשתו מורן ובנו ארי בן השנתיים, ולהתנדב למילואים כדי להצטרף לאחיו לנשק, עוד בטרם קיבל צו 8.

בצעירותו, יונתן היה חניך בתנועת הנוער צופי ים תל-אביב, שם בילה את מרבית שנות נעוריו. הוא אהב מאוד לגלוש ולהפליג. בסופ"ש האחרון לחייו, אף ביקש אישור מיוחד ממפקדו לצאת עם חבריו לנשק לגלישה אחרונה, על מנת "לקבל אנרגיות" לפני הכניסה הקרקעית לעזה.

היום (שישי) בטקס מרגש שהתקיים במרינה בתל אביב, השיקו בני משפחתו וחבריו סירה חדשה "יונתן דיטש" שתשמש את חניכי שבט צופי ים תל אביב.

"היום יונתן חזר לים. הוא נולד והתחנך בתל אביב ואהב מאוד את הים. הוא היה גולש, שוחה ומפליג בסירות. הים היה הבית השני שלו ולכן היום הוא יום מאוד מרגש", ציין אביו לני דיטש.

"לזכרו של אהובנו, החלטנו לתרום סירה על שמו לשבט הצופים בו גדל, על מנת להנציח ולשמר את מורשתו ודרך חייו של יונתן ז"ל גם לדור הבא".

לני מוסיף כי "ב-7/12 האור של יונתן כבה. היום ב-12/7 – אנחנו משיקים את הסירה שלו, משיטים אותה לים ומדליקים שוב את האור מחדש. זה היה לגמרי מקרי שהתאריכים הסתדרו בהיפוך מושלם".

"השכנים הנהדרים שלנו, נרתמו לסייע לנו מכל הלב והנשמה"

השבוע גם הושק ספסל זיכרון ליונתן שהוצב בלובי של בניין המגורים שלו, ברחוב סביון בחריש, בבניין בו מתגוררים מורן וארי, אשתו ובנו.

לוחית הזיכרון נושאת את הכיתוב: 'לזכרו של גיבור ישראל, רס"מ יונתן דוד דיטש, אשר התגורר בבניין זה והיה אהוב על כולם. לנצח נזכור'.

"ספסל הזיכרון הוא הנצחה נוספת ליונתן, תזכורת שכאן בבניין התגורר גיבור שהיה ואיננו עוד", מסבירה מורן דיטש, אשתו. "יונתן היה אהוב על כל השכנים הנהדרים שלנו, שנרתמו לסייע לנו מכל הלב והנשמה בשעתנו הקשה. הספסל הוא גם תודה אישית שלי להם", היא מסכמת ומבקשת להודות גם לנגר מוש גברילוב (הידוע בכינויו הדוד משה) שעיצב ובנה את הספסל בהתנדבות.

התשובה הציונית של יונתן

"דיירי הבניין מאוד התרגשו. הוא היה דמות מוכרת מאוד בבניין, כולם הכירו את "שיחות יונתן" במסדרון שהיו מתנהלות במשך שעות", מספר לני.

"כשאחד השכנים היה יורד למטה ורואה את יונתן עם הכלב שלו, אז הפעולה של 'לזרוק זבל' ארכה במקום 5 דקות, לפחות חצי שעה של שיחות נפש. הוא חיבר בין הדיירים בבניין, בין כולם. היתה שם שכנות מאוד טובה בין דתיים וחילונים. הוא היה חלק מהחיבור הזה".

"יונתן אהב את חריש", מוסיף לני. "נכון שהסיבה הראשונית למעבר היתה כלכלית אבל הוא חיפש את החלק הטוב בעיר. כששאלו אותו 'למה חריש?' היה לו תשובה קבועה, אפשר לומר תשובה ציונית. הוא אמר שבשנות ה-30, הסבים והסבתות שלנו בנו ישובים, קיבוצים ומושבים, והוא שייך לדור הצעיר שבונה ערים. הוא היה מאוד גאה לגור בעיר שהוא בחר בה והרגיש מחובר אליה. ככה הוא היה".

לקריאה נוספת: בהשפעת ה-7 באוקטובר: הנצחת הנופלים והחללים בחריש תשתנה