"לבנות ולהיבנות בה" – על שלושה עולים ואולפן אחד בחריש

שלושה סיפורים של אנשים שעלו לארץ ובחרו לבנות את חייהם בחריש, חושפים בפנינו הגשמה ציונית מודל 2019 המתרחשת ממש כאן, מתחת לאף שלנו, באולפן העולים של חריש

תלמידי המחזור הראשון באולפן חריש. צילום: דוברות העיר

הצצה אל כיתת הלימוד במבנה הפיס, בו מתקיימים לימודי האולפן לעברית בחריש, מגלה לנו כיתה מרווחת ומוארת, בעלת שולחנות ארוכים ונוחים המאכלסת 24 עולים חדשים, תושבי חריש. לכל אחד מהם יש סיפור משלו. אלה מאיתנו שנולדו בארץ אולי אינם מכירים את התחושה הזו, הרצון לקחת חלק בהגשמה ציונית והחיפוש אחר שייכות למקום. ג'ייסון דאקר ויואל ינקילביץ', עולים חדשים, תלמידי האולפן בחריש יחד עם אלונה גבר קרקליס, רכזת תחום העליה והקליטה בעירייה ועולה ותיקה, משתפים אותנו בסיפור האישי, בתחושות ובתובנות.

"ביום שהאולפן נפתח, הגיעו לפתיחה החגיגית עולים שכבר התקבלו ללמוד בו, עולים שבאו לבקש ללמוד בו, ראש העירייה, אנשים ממשרד הקליטה ואנשים ממשרד החינוך. ההתרגשות הייתה גדולה," משתפת אלונה.

אולפן העברית בחריש החל לפעול בדצמבר 2018 לאחר מאמץ מתמשך ותהליך בירוקרטי ארוך ומייגע של חמש שנים, אותו ניהלה עיריית חריש בראשותם של יצחק קשת ושל חברת המועצה  עידית ינטוב, מתוקף תפקידה הקודם, כמנהלת מערך הקליטה בעיריית חריש.

כאמור, כיום מונה האולפן בחריש 24 תלמידים – דוברי ספרדית, פורטוגזית, אנגלית ורוסית. הוא מתוקצב, כיתר האולפנים הממלכתיים בארץ, על ידי משרד הקליטה ומשרד החינוך, בתמיכה של העירייה.

מקדמה על הבית – עוד באותו ערב

ג'ייסון דאקר (33) הוא אחד מתלמידי האולפן. הוא מתגורר בחריש כמעט שנתיים. הוא עלה מארצות הברית, ניו ג'רזי, בשנת 2012, והספיק ללמוד באולפן ברעננה לפני שהגיע לחריש. עם זאת, הרגיש שהיה חסר לו משהו בבסיס השפה. ההבדל בין הלימודים באולפן כאן בחריש  ובין הלימודים באולפן ברעננה משמעותי מבחינתו. "באולפן ברעננה היו המון אנשים בכיתה, והיה קשה ללמוד. כשיש ארבעים אנשים וכל אחד מהם מדבר שפה אחרת – זה קשה… כאן הכיתה קטנה יחסית, והמורה מדהימה. היא מלמדת בשיטות מעולות, ואנחנו מדברים עברית כל הזמן". מדבריו אף משתמע שהאולפן מהווה מקום מפגש עבור העולים הלומדים בו, דרך להכיר באופן אישי עולים נוספים כמותם ולהרחיב את הקשרים שלהם בחריש. "באולפן אני מכיר אנשים חדשים וכולנו מדברים עברית, נוצרות חברויות ונוצרים בינינו קשרים מתוך הלמידה המשותפת".

"לדעתי זו הזדמנות גדולה, לגור בחריש," אומר ג'ייסון. "זו עיר מתפתחת, יש פה קהילה מגוונת ומעניינת, ויש אפשרות להיות חלק ממשהו חדש". אפשר לחוש אצלו את השמחה שבבנייה ובהשתתפות במקום שמתרקם, דווקא בראשוניות. "באנו לראות את הדירה, ועוד באותו ערב שילמנו מקדמה על הבית," הוא מספר. "אני אוהב לגור פה. הקהילה פה מתאימה לי כי היא מגוונת, לא הייתי רוצה לגור בשטעטל, כמו בבני ברק, אני רוצה סביבי את כל הסוגים של האנשים, ויש פה אפשרות ליצור משהו חדש יחד עם כולם, לא רק עולים חדשים. עבורי זה מרגש מאוד".

עברה את כל המסלול בעצמה

"האולפן בחדרה רחוק," מסבירה אלונה המנהלת. "הלמידה באולפן, לזכאים, מתבצעת במשך חמישה ימים בשבוע, בכל יום משמונה וחצי ועד אחת בצהריים. עולים שצריכים לנסוע באוטובוס לעיר שהם לא מכירים, כשהם לא יודעים באיזו תחנה לרדת ולא יודעים איך לשאול… באיזשהו שלב הם נשברים ומחליפים את האולפן בחיפוש עבודה. זה פרקטי יותר".

אלונה מבינה לליבם של העולים, שכן גם היא, על אף ההתערות שלה בחברה ושרידי המבטא שכבר כמעט אינם מורגשים, הייתה עולה חדשה מרוסיה, לא כל כך מזמן. לאחר שעלתה לארץ והתחתנה עם בן זוג מטבעון, שרצה "להקים משהו מאפס, כמו סבא שלו", הם בחרו לגור בחריש  וזה היה הפתרון המושלם מבחינת שניהם להגשמה הציונית שלהם, כל אחד על פי דרכו. "הוא קיבל אפשרות להיות חלק ממשהו חדש ולהקים מאפס, ואני קיבלתי חיים בעיר ואפשרות להיות חלק מהקהילה המתהווה. לתרום ולעשות – זה תמיד היה חשוב לי, גם ברוסיה הייתי תמיד פעילה מאוד בקהילה היהודית".

היא מדברת בהתרגשות על העבודה עם העולים: "בשונה מאולפן בעיר הגדולה, שם נפתחות כיתות כל הזמן, בחריש יש התייחסות אישית לכל עולה. חלקם שומעים על האולפן ומגיעים אלינו דרך המשפחות שלהם עוד לפני שהם עולים או עוברים פיזית לחריש, ואנחנו בקשר אישי איתם. מנסים להבין אם הם זקוקים לעזרה, עוזרים להם בתרגום ומכירים כל אחד מהם. חשוב לנו שאף אחד מהעולים לא ייפול בין הכיסאות".

"הייחוד בחריש", היא מוסיפה, "הוא העובדה כי העולים הם חלק מהמערך הקהילתי, ונתפשים ככאלה. המטרה היא שילוב העולים בקהילה כולה, ולא הנצחה של היותם עולים". על פניו נראה שמדובר במשהו סמנטי, אך מדובר בתפישה שונה. בערים אחרות העולים מקבלים מענה מקיף, אך בדרך כלל הם נשארים סגורים בתוך הקהילות שלהם, דוברות השפה שלהם ובעלות המנהגים שלהם. בחריש המטרה והתפישה היא שילוב שלהם בקהילה כמו כל תרבות אחרת שקיימת בתוך הקהילה המגוונת של העיר.

"לדוגמה, לקראת פורים, העולים אומנם יקבלו הודעות בשפתם על החגיגות המתקיימות, אך הם יחגגו עם כולם," מספרת אלונה. "לפני כמה חודשים," היא ממשיכה, "ציינו בחריש את חג הסיגד, של הקהילה האתיופית, והקהילה עשתה אירוע לכל יתר העיר – במקום שיעשו אירוע רק לעצמם".

 "איפה יש בית שימוש?"

עבור יואל ינקילביץ' (61), שעלה מברזיל, לפני ארבעה חודשים בלבד, המפגש עם העברית הוא מעט שונה. יואל הגיע לכאן בעקבות שתי בנותיו המתגוררות בחריש, אחת מהן מתגוררת בישראל כבר 18 שנה.

"למדתי בבית ספר יהודי בברזיל, וכך גם ילדיי," מספר יואל, "הייתי מעורה בקהילה היהודית – זה חשוב מאוד כשאתה גר בחו"ל, אבל לא באמת ידעתי לדבר. הדבר היחיד שידעתי להגיד בביטחון הוא 'איפה יש בית שימוש?'".

"המורה באולפן נהדרת, היא מדברת לאט, והיום אני מדבר עברית הרבה יותר טוב. אני מרגיש שכל יום השפה שלי משתפרת, ואני לא מפחד לדבר".

העובדה כי מדובר בעיר בהתהוות אינה מרתיעה אותו, להפך. "אני אוהב לגור בחריש, זה קרוב לילדים שלי ולנכדים, ואני מרגיש שייכות סוף סוף. כולם כאן ישראלים, לא כמו בברזיל, שהייתי אומנם חלק מהקהילה היהודית, אבל גרתי במקום שלא היה יהודי או ישראלי".

יואל אינו שוכח לציין יתרון אחד נוסף עבור עולים חדשים: "כאן בחריש כולם חדשים, לא רק אנחנו, ואני לוקח חלק בבנייה של משהו חדש. חסרות לי בחריש מסעדות טובות או חנויות כמו סופר פארם ותחבורה ציבורית נוחה, אבל אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי".

חלק אינטגרלי מהקהילה המתהווה

"המטרה שלנו היא לעזור לעולים להתערות בחברה מבלי למחוק את השורשים והזהות התרבותית שלהם. העולים רוצים להפוך לישראלים – עם כל מה שהם מביאים איתם, ולהעניק את זה לחברה שאליה הם משתייכים", מסבירה אלונה.

"לשמחתי, העולים בחריש הם חלק מהקהילה, שכולה נמצאת בהתהוות ובהתפתחות. העובדה כי כיום קיים אולפן בעיר מושכת רבים מהם להיות חלק מהעיר הנבנית ומקלה עליהם את האפשרות לעשות זאת. וכך הם זוכים להגשמה ציונית מודל 2019, כזו שאינה קיימת בשום עיר אחרת בארץ".