עיר של סובלנות וחדשנות – חזון העיר חריש של ראש המועצה יצחק קשת

יצחק קשת, 36, אחד מראשי המועצות הצעירים בישראל, אם לא הצעיר שביניהם, עבר לחריש לפני 6 שנים כדי למצוא שקט. היום הוא בתחילתה של קדנציה שבמהלכה יידרש להוביל את חריש מיישוב קטן ונידח לעיר חדשה שעתידה לקלוט בשנים הקרובות אלפי משפחות.

חריש היא כיום אחד מאתרי הבניה הגדולים בישראל. "העיר הלבנה" קוראים לה התושבים בחיוך בגלל החלונות שנצבעים יום יום בצבע אבק לבן שעולה לאוויר מכל כיוון. בתוך ענן האבק הזה, בין מתחמי הבניה השונים נמצא רחוב אחד מרכזי, שדרות גמלא, שבסופו בניין מועצה צנוע וראש מועצה מלא כוונות טובות.

קשת גדל כחילוני, היה חבר בשומר הצעיר, למד הנדסת תוכנה ואף שירת בצבא קבע, שם הכיר את אשתו. במהלך הלימודים התקרב לדת ואחרי שנתיים לא פשוטות כדבריו, הצטרפה לדרך התורנית גם אשתו. המשפחה הצטרפה לגרעין של חוזרים בתשובה שהחליט להקים את ביתו בחריש "בגלל שכ"ד הנמוך והאפשרות לחיי קהילה טובים".

אחרי ששימש תקופה כאחד משני נציגי היישוב בוועדה הממונה שניהלה את חריש, זכה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו בעיר. "בבחירות הציבור החילוני ביישוב היה לשון המאזניים ולשמחתי הם הלכו איתי". הוא רואה עצמו כמי שנמצא באמצע, בתפר – מכיר היטב את ציפור נפשו של הציבור החילוני ויודע גם מה מניע את הציבור הדתי.

"האתגר הגדול שלי הוא להביא את הכסף לחריש"

חריש, כעיר חדשה היא הזדמנות, מסביר קשת. "הזדמנות אדירה לעשות מאפס את הכי טוב שיש". בחזונו הוא מדבר על חדשנות, על תשתית סיבים אופטיים, על מודלים ארגוניים לניהול העירייה שיועתקו מהעולם העסקי ועל צוותי מומחים שיביאו לחריש את המילה האחרונה בכל תחום. החזון נשמע טוב. רק מאיפה הכסף אנחנו שואלים?

קשת מספר שהוא נמצא בקשר רצוף עם מנכ"ל משרד השיכון שעושה מאמצים, בשיתוף פעולה עם משרד הפנים והמועצה בחריש, לקדם החלטת ממשלה שתביא עימה את התקציבים הנדרשים. השאיפה צריכה להיות השגת החלטת ממשלה או הסכם גג שיאפשר העברת תקציבים מהירה ומאסיבית לבניית העיר החדשה.

"הדגל המרכזי שלי הוא שיתוף הציבור"

אתגר גדול נוסף שעומד לפתחו של קשת הוא היכולת להתחבר כראש מועצה חוזר בתשובה לכלל המגזרים שצפויים לאכלס את העיר. רוב הרוכשים מגיעים מרקע חילוני או דתי לאומי, ויש גם אחוז מצומצם של חרדים. חלק מהעניין, ואולי המשמעותי יותר, הוא להצליח ראשית לחבר בין המגזרים השונים לכדי קהילה אחת אחודה ומתפקדת. בעניין הזה קשת נחרץ – "מי שלא יכול לחיות בסביבה סובלנית, שלא יבוא לגור בחריש". בעיני רוחו הוא רואה את חריש הופכת למודל של סובלנות וחיבור אמיתי בין כלל המגזרים באוכלוסיה הישראלית. "אנחנו חיים במדינה שבה כל מגזר מנסה לחטוף את הנתח שלו על חשבון השני. בחריש, כל אחד, ללא קשר להשתייכות מגזרית כזאת או אחרת, ירגיש נוח בסביבתו הקרובה לקיים את אורח חייו כרצונו, וירגיש נוח ברמת העיר כולה כי ידע שמקבלים אותו ומכבדים את זכותו הבסיסית לחיות את חייו כרצונו".

קשת מסביר שתושבי השכונות השונות יוכלו להשפיע על אורח חייהם גם בסביבתם הקרובה וגם ברמה המוניציפלית. "אני רוצה שהציבור יהיה זה שמחליט. שיתוף הציבור בהחלטות הקשורות לעיר הוא הדגל המרכזי של הכהונה שלי" מוסיף קשת. בתחום החינוך כבר כינסה המועצה מספר פורומים של תושבים ותושבים לעתיד במטרה לדון בעתיד החינוך בעיר. מי שמרכזת את הנושא היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, דלית שטאובר, בליווי המכון הישראלי לדמוקרטיה וצוות היגוי מתנדב מקרב התושבים. גם בשאר התחומים מתכנן קשת לשתף את הציבור, אם בפורמט של צוותי היגוי מתנדבים ואם בפורמט של שולחנות עגולים שנוסה לאחרונה בהצלחה בתל אביב.

"מקום טוב לגדל בו ילדים"

המשימה של הקמת העיר היא משימה אדירה, היא מורכבת ומאתגרת, אך חשיבותה ברורה. קשת נראה כמי שמבין את גודל האחריות שהוא נושא על כתפיו ועם זאת ניכר כי הוא צמא לשיתוף פעולה. שיתוף פעולה מצד הממשלה בהעברת התקציבים הנדרשים לפיתוח התשתיות בעיר ושיתוף פעולה מצד התושבים לעתיד שיהיו מעורבים ושותפים פעילים באתגר של הפיכת היישוב הקטן לעיר. "אני מקווה ומצפה שכולם ירתמו למשימה ויכירו במתנה הגדולה הזאת שנקראת חריש. חריש היא עיר עם חזון, היא תהיה עיר מושלמת למשפחות, מקום מצוין לגדל בו ילדים".

האווירה במהלך הראיון היתה טובה ורגועה, קשת הוא אדם נעים, קל להתחבר אליו, נראה שפיו וליבו שווים. אנו מאחלים לו ולכולנו בהצלחה ושנזכה כדבריו לראות את חריש מתגבשת כעיר שתהווה מודל לסובלנות, חדשנות ושיתופיות.