כוח נשי מוביל: עמותת חריש חופשית מסכמת חמש שנות פעילות בעיר
העמותה החילונית, שמובילה פעילויות תרבות בשבתות, מנוהלת על ידי 'כוח נשי' וחתומה מול העירייה על חוזה שכירות של בית כנסת. ענבל גולדשטיין ושירית ברוק, יו"ר משותפות של 'חריש חופשית', מסכמות את הפעילות עד כה ומשוכנעות בחשיבותה לעיצוב צביון העיר
אמש התכנסו במרכז המבקרים בצוותא, חברי עמותת חריש חופשית, להרמת כוסית לשנה החדשה. באותו מעמד התקיימה האסיפה הכללית של העמותה החילונית הראשונה בחריש.
עמותת חריש חופשית הוקמה בפברואר 2020, עם מטרה מוצהרת: קידום ויצירת פעילויות מותאמות לקהילה החילונית-ליברלית בחריש, בעיקר בסופי השבוע, וחיזוק הנוכחות החילונית במרחב העירוני.
באותה תקופה, התגוררו בחריש 16 אלף תושבים ומאבקי הדת בין חילונים וחרדים תפסו תאוצה עם פתיחתם של עסקים בשבתות בכניסה לעיר, תחילת פעילות צופרי השבת בעיר וללא הסדרה עירונית בנושא, טרם חקיקת חוק השבת.
בתפר הזה קמה העמותה שהחליטה לספק לקהילה החילונית הגדולה והמתפתחת בעיר עוגן חשוב ליצירת אורח חיים מותאם לצורכיה על ידי פעילויות מותאמות.
בראש העמותה עומדות כיום שתי נשים שמחזיקות בתפקיד יו"ר משותף: ענבל גולדשטיין ושירית ברוק. גולדשטיין (52), היא אחת ממייסדי העמותה ומשמשת בתפקיד כבר שלוש שנים. ברוק (41) הצטרפה אליה לפני שנה. יחד עם צוות מסור של מתנדבים "רובן מתנדבות", מתקנת גולדשטיין, פועלת העמותה לייצר סדר יום חדש בעיר ובמידה רבה, לעצב את צביון העיר.
אנחנו לא נגד אף אחד – אנחנו בעד עצמנו
רשימת הפעילויות שארגנה העמותה כוללת הרצאות, סדנאות, מופעי תרבות, טיולים מודרכים, פעילויות הורים-ילדים ו"סתם" מפגשים בשבת בבוקר של קפה ועוגה – המכלול מספק אלטרנטיבה תרבותית לציבור החילוני בעיר.
"בתחילת הדרך היתה התנגדות מאוד גדולה לפעילות שלנו", נזכרת גולדשטיין. "היו פוסטים אנטי ברשת, דתיים הגיעו לפעילויות שלנו והתריסו נגדן. באירוע 'שבתרבות' נאלצנו אפילו להיעזר בניידת משטרה. כיום אני מזהה מגמת שינוי, ההתנגדות ממש ירדה. בעיניי ההכרה של אחרים בעובדה שיש אוכלוסייה עם צרכים שונים, היא תרומה אדירה לעיר".
מייסדי העמותה קבעו בתחילת הדרך עיקרון לפיו 'אנחנו לא נגד אף אחד אלא בעד עצמנו'. גולדשטיין מאשררת שלא חל שינוי: "כל מה שעשינו במהלך חמש השנים האחרונות – וזה ממש המגדלור שלנו – היה עבורנו. לא עניין אותנו מה שקורה מסביב. גם היום הרצון והדאגה שלנו הם שהתושבים החילוניים בחריש ייהנו מתרבות ליברלית ומאפשרויות בילוי בסופ"ש בעיר".
כוח נשי מוביל
כיום חברים בוועד העמותה חמש נשים: שירית ברוק, קרן איזרעאילוב, דינה לש יעקב, ורד מור וענבל גולדשטיין. שני שם טוב הוא החבר השישי ונציג הגברים.
אתן שתי נשים שמנהלות עמותה חילונית בעיר מעורבת כמו חריש.
"אנחנו לחלוטין כוח נשי. רוב המתנדבים שלנו הם בעיקר מתנדבות וגם האמניות, היוצרות, המפעילות – אלה נשים כל הזמן שפועלות ומקדמות את העמותה", אומרת גולדשטיין.
"הכוח הנשי בא לידי ביטוי ב'ביחד' שלנו", מוסיפה ברוק. גם אם יש בינינו ויכוחים או חוסר הסכמות על רעיונות או כיוונים חדשים, יש לנו בקבוצה הזו שיח. זה אולי ישמע לא הכי פמיניסטי, אבל גברים בעמדות כוח לא תמיד מעוניינים להקשיב, אצלנו זה אחרת".
"כולנו נשים חזקות ולאט לאט אנחנו לומדות איך לגרום לזה לעבוד. לא תמיד זה קל" מוסיפה ברוק, "אבל חריש חופשית הפכה לבית עבורי. אני חילונית שבאה מבית חרדי, ומצאתי את המקום שלי בעיר".
"20% מהחילונים מכירים אותנו"
כיום חברים בעמותה כ-120 חברים שמשלמים דמי חבר סמליים. במעמד ההשקה של העמותה לפני 4.5 שנים, נרשמו 50 חברי עמותה. מספר חברי העמותה, הכפיל עצמו, בשיעור דומה לצמיחה של העיר שמונה כיום כ-40 אלף איש.
"דמי החבר מספיקים לנו כדי לתפעל את פעילויות העמותה, אז אנחנו לא משקיעים משאבים בגיוס חברים נוספים לעמותה. נכון שאוכלוסיית החילונים בעיר גדולה, למעלה מ-42% מכלל האוכלוסייה, אבל זה משתקף במספר המשתתפים באירועים שלנו. במהלך השנים האחרונות אלפים השתתפו בהם.
"אני מעריכה שלפחות 20% מהחילונים בחריש מכירים אותנו, נגישים לנו מאוד והשתתפו באירועים שלנו", מציינת גולדשטיין ומוסיפה: "לרוב חברי העמותה החברות לא נובעת משיקול כלכלי, זה בא מהלב. יש אנשים שמשלמים את דמי החברות ולא ממש מנצלים אותה, אבל גם אם בוחנים את זה מהזווית הכלכלית זה משתלם. במקום להוציא 200 שקלים לבילוי משפחתי בפארק בחדרה, משלמים 30 שקלים בבילוי קהילתי".
בית של קבע
בתחילת השנה עברה העמותה לפעול בבית הקפה שנבנה במרכז המבקרים של שכונת בצוותא."קיבלנו את המבנה כתוצאה מההתמדה שלנו, מתקיעת היתד בקרקע שלנו והצמיחה שלנו מפעילות בכיתת בית ספר לפעילות במתנ"סים ומשם למבנה משלנו", אומרת גולדשטיין.
ברוק מציינת את המשמעויות הנלוות לכך: "כבר לא צריך להמתין לאישור העירייה כדי לקבל מקום לפעילות. אפשר להיפגש, לשבת במקום מסודר ולתכנן תוכניות. הפעילות האחרונה שלנו, מופע הכבש ה-16 היתה פסגה מבחינת השאיפות שלנו. שילוב של כל הכוחות היצירתיים בעיר. המטרה שלנו היא שיגיעו לאירועים שלנו מכל חריש ופשוט ייהנו מהחוויה".
חריש חופשית: לא רק למשפחות
"יש כאלה שיגידו שקהל היעד העיקרי שלנו הוא המשפחות, אבל אני חושבת שהעמותה פונה לכולם. כל מי שרוצה מוזמן בכיף. מגיעים אלינו גרושים, רווקים, חברי הקהילה של קרובים-קרובות בני הגיל השלישי, ומהחיבור הבין דורי עם הילדים כולם יוצאים מורווחים", מוסיפה ברוק.
עוד היא מציינת כי היא עומלת על הרחבת מעגלי המשתתפים וחיבור בין קהילות נוספות כמו קהילת ביתא ישראל, ומעגלי נשים בעיר.
שאיפה נוספת היא להגיע גם לקהל הדתי בעיר. "השאיפה שלי היא שהחרדים והדתיים יכירו את העמותה ויבינו שהמטרה שלה היא לא להתנגח ולהתנגד אלא לחיות במשותף. היו פעילויות שהגיעו אליהן חבר'ה דתיים – זה מרגש. המשמעות עבורי היא שבירת סטיגמות שליליות שהיו על העמותה בתחילת הדרך. "אני אשמח גם אם דתיים ירצו להעביר פעילויות בעמותה – אין לי התנגדות לזה. אני כן אתנגד לאנשים שלא רוצים שלחילונים תהיה אפשרות לבלות בחריש בסופי השבוע. אנחנו לא רוצים לצאת החוצה ולחפש מקומות בילוי, אנחנו רוצים להיות פה, בעיר שלנו. זו המטרה שלנו מאז ומתמיד".
כמו בית כנסת
"העמותה שלנו היא די ייחודית בנוף הישראלי. אנחנו חתומים מול העירייה על חוזה להשכרת מבנים לטווח ארוך בסכום סמלי של 500 שקלים לחודש. כמו החוזים של בתי הכנסת בעיר", מבהירה גולדשטיין ומוסיפה: "אני חושבת שיש פה שוויון מוניציפלי יפה".
עוד היא מציינת כי לתפישתה "חשוב שיקומו עמותות חילוניות נוספות בעיר, כמה שיותר. לכן גם תמכתי ולקחתי חלק בייסוד עמותת האמנים בחריש שקמה לאחרונה".
גולדשטיין לא מהססת לקבוע כי הפעילות של העמותה שינתה את העיר. "אם לא היתה קמה חריש חופשית בתחילת הקדנציה הקודמת, אז חמש שנים של עשייה היו הולכות לאיבוד. הנוכחות הליברלית בעיר קבעה במידה משמעותית את צביון העיר".
מה חושבים התושבים על העמותה?
רגינה לש רזניקוב (44) מתגוררת שנתיים בעיר ובחודשים האחרונים היא הפכה למתנדבת פעילה בעמותה.
"אני לא זוכרת איך התגלגלתי לאירוע הראשון אבל זכורה לי האווירה הנעימה והשלווה, השיחה הפתוחה עם האנשים ואהבת חינם – זה משהו שמאוד חסר בימינו.
"כדתלש"ית (דתייה לשעבר) אני גם אוהבת את העובדה שהפעילות בעמותה לא מחייבת. בקהילה הדתית – אם את לא מגיעה בשבת לבית הכנסת – זו אמירה. את לא משתתפת בחיי הקהילה, בטח ובטח אם את נשארת בבית לשבת ולא מגיעה למפגש.
"פה יש לי בחירה. ישנם אירועים שמתאימים לי מבחינת התכנים, ישנם אירועים שמעניינים את בעלי, כמו ההרצאה שהיתה על שירי בוב דילן, והמפגשים עם משפחות אחרות מאוד מרעננים ומחברים בין אנשים. אנחנו יוצרים יחד קהילה. זה מקסים בעיניי".
פעם ראשונה: "הרגשתי אווירה של וולקאם"
קרן דרורי (47) ביקרה לאחרונה יחד עם ילדיה, באחד ממפגשי שבת של קפה בגבעה. "שמעתי על עמותה חילונית שעושה מפגשים קהילתיים בסופי שבוע – וזה בדיוק מה שחיפשתי. אהבתי את השם של העמותה ואת הרעיון של להיפגש ולעשות כל מיני דברים ביחד. גם אם משחקים את אותו משחק קופסה שיש בבית, התחושה היא אחרת.
"הגענו לבית הקפה וקיבלו אותנו מאוד יפה, הרגשתי אווירה של וולקאם. איש מבוגר הזמין את הבן שלי עמרי לשחק שחמט. נראה לי שיש מקום בעמותה לכל הגילאים.
"יצרתי קשרים עם אנשים שאני מדברת איתם באותה שפה ואני מקווה שהעמותה תעזור לי למצוא חברות ולהרגיש שייכת לעיר. אני נפתחת לאפשרות להיות חלק מהדבר שמתרקם פה".
לקריאה נוספת: עיר עם תרבות: 100 אמנים ויוצרים בחריש התאגדו בעמותה חדשה
