חדשים בחריש: "אחרי עשרים שנות נישואים הגיע הזמן לקנות דירה"

המשפחות החדשות בעיר, ספל וניסן, בחרו בחריש כי חיפשו שקט, אפשרות להגשים חלום ולרכוש דירה, מתוך שאיפה להתקרב למשפחה או בשל כל הסיבות יחד. משפחת מורטוב, שכבר מתגוררת שנה בעיר, מציינת את אותן סיבות, אבל כבר רואה דברים קצת אחרת

מגמת הזליגה ממרכז הארץ לעבר הערים הסובבות שהחלה בשנים האחרונות, הולכת ומתחזקת. המחירים המאמירים, הפקקים והעומס, משגרים רבים לחפש איכות חיים בערים שקטות, צעירות וקהילתיות יותר. חריש היא כמובן דוגמה חיה ובועטת לעיר שכזו. לא ניתן כמובן להתעלם מהבעיות שהטרידו ועודן מעסיקות את תושבי העיר הוותיקים ואת אלה שרק הגיעו או מתעתדים לבסס את חייהם בעיר: הפקקים, התעסוקה והתחבורה. ועדיין, התקווה שיהיה טוב יותר מושכת למקום משפחות חדשות.

משפחת ספל: אחרי 20 שנות נישואים הגיע הזמן להפסיק לגור בשכירות ולקנות דירה"

משפחת ספל תגיע לחריש, לשכונת החורש, בסוף אוגוסט. בני המשפחה נרגשים לקראת המעבר ומצפים לו מאד. מבחינתם היו עוברים כבר מחר, אבל את המפתח יקבלו בסוף החודש הבא.

הנפשות הפועלות: רויטל, 46, מנהלת חשבונות. עובדת כיום במשרד בחדרה. צפויה להמשיך לעבוד באותו מקום גם אחרי המעבר. חוששת קצת מהפקקים, אבל מציינת שהגמישות בשעות העבודה של שי תאפשר לה לתזמן את נסיעותיה למשרד בחדרה בצורה נוחה.

שי, 45, קבלן שיפוצים עצמאי. מבחינת העבודה של שי המעבר לחריש לא כרוך בשינויים או התאמות, מכיוון שהוא ממילא נודד בין לקוחותיו לצורכי העבודה. הילדים: דור – חייל, ניב – לקראת גיוס, עדי – עולה לכיתה ח', הדר – עולה לכיתה ד'.

מהיכן מגיעים: חדרה.

למה חריש: אחרי עשרים שנות נישואים במהלכן גרו בשכירות, הרגישו רויטל ושי שהגיע הזמן לעבור לגור בדירה משלהם. בהתחשב בתקציב שעמד לרשותם, עמדו בפניהם שתי אופציות: דירה במרכז חדרה, או מעבר לחריש. מתוך שאיפה למצוא את מקומם באווירה רגועה ושלווה עם אוכלוסייה צעירה ובסביבה קהילתית מתפתחת, הם בחרו במעבר לחריש.

ציפיות מהמעבר: משפחת ספל מצפה ליהנות מחיי הקהילה המאפיינים את חריש ומאמינים שיזכו לשכנות טובה. רויטל ושי רואים את עצמם משתקעים בעיר. "אנחנו רוצים להזדקן בחריש, ולגדל כאן את הנכדים שיהיו, בבוא העת", אומרת רויטל.

חששות? הכפייה הדתית. רויטל דוגלת בעיקרון של "חייה ותן לחיות" ומציינת שהיא מאמינה בעיקרון של כבוד הדדי. "אין לי כל כוונה להפריע לשכנים דתיים לחיות על פי אמונתם, אך אני חוששת שמגמות של הדתה יביאו להסלמה ולכך שיסגרו בחריש רחובות בשבת. מקווים שלא ניאלץ לעבור שוב ושנזכה להגשים את החלום ולחיות שנים ארוכות וטובות בחריש".

ורד ניסן: "עברתי בעקבות המשפחה ומצאתי כאן קהילה"

ורד ניסן עברה לחריש לפני חודשיים, ומאז היא בעננים. היא מעורבת בחיי הקהילה, מעורה מבחינה עסקית בעיר ומוצאת את השקט והשלווה להם ייחלה כשעברה לחריש.

הנפשות הפועלות: ורד ניסן, 65.

מהיכן מגיעה: ורד היא תל אביבית במקור. בשנים האחרונות עברה לכפר סבא בעקבות הילדים.

למה חריש: בכפר סבא היתה לוורד חנות גדולה לצעצועים אנתרופוסופיים ייחודיים מרחבי העולם. אחרי שנים של ניהול החנות שזכתה להצלחה מסחרית, החליטה ורד שהגיע הזמן להתחיל לחיות ולנוח, ולא להרגיש שהיא משועבדת לעבודה. לפני הבחירה בחריש השתעשעה ורד במחשבה להגשים חלום ולעבור לגור בקפריסין, אך בעקבות וטו שהטיל הבן על התוכנית, לקחה ורד פניית פרסה. וכשהבת עברה לחדרה היה זה אך מתבקש עבור ורד להעתיק את מגוריה לחריש וליהנות ממעמד של סבתא שבאה לבקר את הנכדים ולעזור כשצריך אך גם בעלת עיסוקים משלה.

"כשהאפשרות לגור בחריש עלתה, התגובה הראשונה שלי היתה 'שאני אגור בחריש? מה פתאום'", מספרת ורד. "הייתי בטוחה שזו עיר רוויית מלחמות בין דתיים לחילונים ומאבקים על החופש בעיר", היא מוסיפה. בסופו של דבר השתכנעה להגיע לחריש לביקור. הביקור הקסים אותה והיא שינתה את דעתה על העיר מן הקצה אל הקצה. מה שקנה אותה בעיקר היה השקט, האוויר, והקצב הכל כך שונה מתל אביב.

ציפיות מהמעבר: ורד אמנם רק החלה את חייה החדשים בעיר, אך מבחינתה "כל הציפיות נענו, ואף מעבר לכך. אני עטופה באנשים טובים, באהבה ופרגון. אני מרגישה שהגעתי למעין כפר שכולו אהבה", היא מספרת.

חששות: לפני המעבר ורד חששה בדיוק מהדברים אותם היא הכי אוהבת עכשיו; המרחק מתל אביב, השקט, הניתוק מהמרכז. "בדיוק בזכות הגורמים הללו אני מרגישה עכשיו כאילו אני בנופש תמידי".

משפחת מורטוב: "מצפים לגדול עם חריש ביחד"

משפחת מורטוב זוכה בתואר ותיקי החדשים של טור זה. רגינה ורפאל גרים בחריש מאז הקיץ שעבר.

הנפשות הפועלות: רגינה, 38, עובדת כמעסה בקליניקה פרטית בחריש. רפאל 38, עובד בחברת סטארט אפ בפתח תקווה. הבנות: אבישג ושקד – 3, 5.5.

מהיכן מגיעים: חיפה

למה חריש: "חיפשנו מקום קהילתי ומותאם יותר למשפחה עם ילדים", אומר רפאל. עמדנו בפני מספר אפשרויות, והמחירים האטרקטיביים כאן הכריעו לטובת חריש.

כמי שכבר רכשו ותק מסוים בחריש, במשפחת מורטוב מציינים שהמעבר בסך הכל הצדיק את הציפיות. הם נהנים מחיי הקהילה, והבנות השתלבו יפה מבחינה חברתית. "זה כמו השכונות של פעם", אומר רפאל. "הבנות יורדת לשחק בחוץ עם ילדים מהשכונה ולא מבלות כל היום מול מסכים. זה מזכיר לי את הילדות שלי".

חששות: אחרי שנה בשכונת בצוותא, רגינה ורפאל כבר לא חוששים, אבל מדברים על מה שמפריע להם בעיר. "אין קליטה בעיר", אומרים רגינה ורפאל. "כשבנו את חריש לא לקחו בחשבון שאנשים יצטרכו להשתמש ברשתות הסלולר?"

מה שעוד מפריע למורטובים זה נושא התחבורה הציבורית, או היעדרה ליתר דיוק. "לצאת מפה לאן שהוא, זה תהליך לא פשוט", מציין רפאל.

רגינה חשה בחסרים בתחום המסחר. "חנויות סטנדרטיות שמצויות בכל עיר אחרת, קשה למצוא כאן", היא אומרת. "הייתי רוצה שיהיה כאן קניון כמו בכל עיר".

ציפיות: "שימשיכו לפתח את העיר; אנחנו מצפים לראות כאן תחנת רכבת, שתהיה יציאה נוספת מהעיר כדי להקל על הפקקים המטורפים בבוקר".

לצד ציון הגורמים המקשים עליהם, רפאל מדגיש שהם הגיעו לחריש מתוך הבנה שזו עיר בהתהוות ולכן נדרשת סבלנות בכל הקשור לתשתיות ופיתוח. "אנחנו יודעים להעריך את ההון האנושי כאן. זכינו בשכנים מדהימים ותחושה שכאן כולם עוזרים אחד לשני". רגינה מוסיפה שהם אוהבים את המרקם החברתי בחריש, שטוב גם להם וגם לבנות.

"בינתיים", אומר רפאל, "היתרונות בהחלט עולים על החסרונות. באנו לחריש לגדול איתה ביחד", הוא חותם את דבריו.

לקריאה נוספת: עד סוף השנה: אנטנות סלולריות ראשונות יותקנו בשכונות הפרחים ובצוותא