מודל הדיור לגיל השלישי בחריש מתרחב: הכירו את קהילת ״צבעוני״ החדשה

שנה לאחר הקמתה של קהילת "נרקיס", קהילת הגמלאים הראשונה בחריש, נראה שמודל הדיור החדש לגיל הזהב מתרחב ותופס תאוצה. קהילה חדשה, הוקמה ע״י תשעה מבני הגיל השלישי, שיתגוררו בשמונה דירות בבניין אחד בחריש. חברי קהילת ״צבעוני״ מתכננים לבנות קבוצה מגובשת שמיטיבה איתם ועם שאר תושבי חריש

בקיץ שעבר עברו להתגורר בבניין אחד ברחוב נרקיס בשכונת הפרחים תשעה חברים בני הגיל השלישי שחלמו על הקמת מודל דיור חדש ושונה לבני גילם. חברי קהילת נרקיס שגרים במספר דירות בבניין אחד פיתחו את הרעיון של מגורים משותפים בעירבון מוגבל (כל חבר בקהילה ביחידה עצמאית וכולם יחד במתחם משותף) כמודל חדש של הזדקנות מכבדת המהווה חלק תורם ובלתי נפרד מהחברה.

חברי הקהילה חתמו על חוזה שכירות ארוך טווח במחיר קבוע ולא משתנה למשך חמש שנים ובשנה האחרונה עסקו בגיבוש ובהקמת הקהילה החברתית שלהם. הרעיון היצירתי זכה להדים חיוביים וחברי הקהילה סוקרו באהדה בתקשורת המקומית והארצית גם יחד.

בימים אלה, שנה אחרי הקמת הקהילה החדשנית, נראים לעין פירות חדשים של הרעיון. במהלך שמונת החודשים האחרונים התגבשה קבוצת גמלאים חדשה ונוספת – קהילת ״צבעוני״. תשעת החברים בקהילה החדשה, עוברים בימים אלה להתגורר גם הם בבניין אחד ברחוב צבעוני בשכונת הפרחים ויוצאים לדרך הרפתקנית חדשה של הקמת קהילה חדשה לבני גיל הזהב.גם במקרה שלהם, חתמו כל התשעה, ביניהם זוג נשוי אחד, על חוזה שכירות לחמש שנים במחיר קבוע עם הקבלן. הם מתכננים להקים קהילה שוקקת שתספק להם מענה ופתרון חברתי ארוך טווח, כמו גם להיטמע בקהילה הכללית הנבנית בחריש ולתרום לה.

פסיפס אנושי מגוון ומדהים

לינדה שלזינגר (66) הצטרפה לקהילת צבעוני לפני חודש וחצי בלבד. היא מתגוררת בחריש מזה כארבע שנים, אליה הגיעה מהגליל. לרעיון הקהילה נחשפה באקראי בתקופת הקורונה, בזמן שהחלה לבשל מרקי בריאות כדרך להתפרנס לאחר שאיבדה את מקום עבודתה.

"הכרתי שתיים מחברות הקהילה שהפכו ללקוחות שלי והתאהבתי ברעיון. רצה הגורל ובעל הדירה בה התגוררתי החליט למכור את הדירה. דיברתי עם תמר מקהילת נרקיס והיא קישרה ביני לבין הקהילה שהיתה בחבלי לידה והתהוות והשאר הסטוריה. צ'יק צ'ק השתלבתי ואני עוברת בקרוב לבניין הקהילתי".

לינדה, שהצטרפה אחרונה לקהילה, כבר חשה בשינוי מעצם שייכותה לקהילה. "הקהילה מעשירה את החיים שלנו. אנו נמצאים בשלב של תכנונים, התלבטויות והכרות מואצת של כולם עם כולם, החיים שלי קיבלו עניין בלתי פוסק. הנוף האנושי הוא מגוון ורחב יש פסיפס מדהים של תשעה אנשים ששונים מאוד האחד מהשני ומקשר ביניהם הרצון לחיות בתוך קהילה. לתפישתי, אין חסרונות במעבר לחיי הקהילה אלא רק יתרונות. כל אחד מביא איתו את הייחודיות שלו לקהילה ומכך נוכל כולנו להרוויח".

"חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית ואכפתיות"

מי שהיתה אחד מהכוחות הדוחפים והחזקים להקמת הקהילה היא ציונה מלמן (59) "התינוקת בחבורה". מלמן, שפית של אוכל בריא, מודה שרעיון החיים הקהילתיים קינן בה כבר בעבר. "זה חלום שלי מזה עשרים שנה ויותר. כששמעתי על הקהילה בחריש מיד יצרתי קשר עם תמר נרקיס גל והתחלתי לעבוד חזק על הקמת הקהילה. זה דרש המון עבודה", מציינת מלמן. "לפרסם מודעות, לפגוש הרבה אנשים, לנהל מו"מ מול הקבלן והמון עניינים אחרים כדי לנסות וליצור קהילה. תהליך של שמונה חודשים מבשיל עכשיו. המגורים המשותפים הם רק ההתחלה. איך אנו מגדירים את עצמנו? מה נעשה יחד כקהילה? אלו החלטות משותפות שנצטרך לקבל ביחד".

מלמן שלקחה חלק בוועדת השלושה שראיינה את הפונים שרצו להצטרף לקהילה מסבירה על תהליך המיון: "זה לא קל. זה דורש אנרגיה, זמן ומחשבה. הגיעו מועמדים שהבינו שזה לא הזמן המתאים עבורם, לאחרים, חריש פחות התאימה. התפקיד שלנו היה להיות בקשר עם הרבה אנשים ולמצוא את האיזון בין כל האנשים כך שבשורה התחתונה ההרכב האנושי לא יסתפק רק במגורים משותפים, אלא ביצירת קהילה מוצלחת".

מלמן מספרת שבמסגרת התהליך למציאת האנשים המתאימים נערכו שיחות רבות עם פונים והקריטריון שהנחה אותם בבחירת חברי הקהילה היה ברור:"חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית שמעוניינים בחיים קהילתיים ולעשות דברים ביחד, להתקדם ביחד. לא רצינו אנשים שיושבים כל היום, אלא אנשים יוצרים ופעילים, אנשים אכפתיים".

חיפש קהילה, מצא אהבה

אחד מחברי הקהילה, אמנון הראל (70) עבר בשבוע שעבר להתגורר בבניין וכבר הספיק למצוא את הנפש התאומה שלו, חיליק (יחיאלה) ברקאי, חברת הקהילה גם כן. השניים גרים בשתי דירות באותה קומה. אמנון בטוח שהחיים המשותפים יטיבו עם כלל חברי הקהילה כמו גם עם כל קבוצת הגיל של בני ה-60 פלוס בחריש שכבר מונה כ-1,500 איש.

"אנו יוצאים לדרך חדשה והרפתקנית מצד אחד, אבל מצד שני אנו במקום בו אנו דואגים האחד לשני. התחלנו להתנהג כקהילה עוד לפני שעברנו לכאן. כך לדוגמה, אימצנו את המנהג של קהילת נרקיס לשאול כל בוקר מה שלום כולם בקבוצת הווצאפ ולוודא שכולם בסדר. לשם כך, אנחנו לא צריכים לחיות בבניין אחד".

אמנון מספר גם על הקשר עם קהילת האם: "קיבלנו עזרה ותמיכה מהקהילה הראשונה אבל בשלב מוקדם יחסית, לקחנו את המושכות לידינו והתחלנו לבנות את היסודות שמתאימים לנו כקהילה. אני נרגש לקראת הקמת הקהילה, ואנו גרים במרחק קצר מאוד מקהילת הגמלאים הראשונה. גם העובדה שיש קבוצה גדולה של בני גילנו בחריש מעודדת אותנו, יש לנו כר פורה להיכרויות ולשיתופי פעולה".

תמר נרקיס גל, ממייסדות הקהילה הראשונה מברכת על המהלך: "אני שמחה על הקמת הקהילה החדשה. היה לנו ענין לפתח את האפשרות הזו של מגורים משותפים והקמת קהילה בפני אנשים אחרים שרוצים והנה מצאנו את האנשים. בכל מקום שניתן היה לעזור – פתחנו בפניהם את הדרך. הם עשו זאת והצליחו להגשים משהו שהם רצו. עכשיו הם יהיו שכנים שלנו וזה בכלל יהיה כיף גדול", היא מסכמת.

לקריאה נוספת: מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף