על מדים ועם ניצוץ בעיניים: תושבי חריש שתרצו לידכם בשעת צרה

אלישע אברג'יל פינה את חולי הקורונה הראשונים בחריש, פאדי כבהה לעולם לא ישכח את זירת הרצח הראשונה שראה ותפקידו של אלעד בוסקילה הוא להציל נפשות בעת שריפה. שלושתם עובדים בעבודה תובענית עם תחושת שליחות עמוקה ואוהבים כל רגע

מימין: אלישע תורג'מן, פאדי כבהה ואלעד בוסקילה

אם תחלפו ליד נקודת מד"א במתנ"ס חריש, תפגשו בסבירות גבוהה את אלישע אברג'יל, חובש ונהג אמבולנס, שעוזר בכל יום מחדש להציל חיים.

אברג'יל (25) מתגורר בחריש כבר שנה וחצי. לתחום האהוב עליו הוא הגיע באמצעות השירות האזרחי. "אני חרדי. שירתתי במד"א במשך שנתיים. זה תחום מאוד מעניין שנותן לי תחושת סיפוק עצומה. אני קם בבוקר והולך לעבודה עם חיוך על הפנים. אני גם חוזר הביתה עם חיוך". "אני מחובר למקצוע, אני עוזר לאנשים. כשמישהו חולה או לא מרגיש טוב, כשמישהו במצוקה ומרגיש חלש, אני שם בשבילו. תחושת הסיפוק שאני עוזר למישהו אחר היא הרגשה נעלה".

אברג'יל מודה שהוא לא יכול לבצע את העבודה ללא תמיכת אשתו. "היא רואה את החיוך שלי ומאושרת שטוב לי. זה לא פשוט אבל סופגים את כל הכאב והבאסה. התקופה האחרונה היתה קשה במיוחד. עבדתי במשמרות של שמונה שעות באמבולנס ומשם המשכתי לקחת דגימות קורונה בדרייב-אין. המאבק במגפת הקורונה היה ממש קשה. היתה תחושה של מלחמה כשאתה לא יודע מי האויב, מה הוא עושה ואיך הוא יתקיף אותך מחר".

למרות הקושי העצום אברג'יל מודה על הזכות שנפלה בחלקו לעזור לאנשים. "כשאני מגיע למישהו שמצוי בסכנת חיים אסור לי להילחץ. אני צריך להיות קר רוח כדי להיות שם בשבילו. גם כשאני מגיע לאירועים הכי קשים התפקיד שלי זה להפגין קור רוח ומקצועיות", הוא מסביר.

לטפל במכרים ובחברים בחריש

אברג'יל מודה שהעבודה בחריש והעזרה שהוא מעניק לשכנים, מכרים וידידים משמחת אותו במיוחד: "כיף לעבוד בחריש, אני אוהב את העיר. קל יחסית להתנייד בה והחברים והמכרים שלי יותר רגועים כשהם יודעים שהם בידיים טובות וחבר שלהם מטפל בהם", הוא מסביר.

מקרה אחד הוא זוכר במיוחד. "זה קרה ממש בתחילת הקורונה, הגעתי לבניין והתחלתי להתמגן בחוץ כיוון שהייתי צריך לטפל במקרה שנחשד כחולה הקורונה הראשון או השני בחריש. כל השכנים ירדו למטה וצילמו אותי. האמת, נורא נלחצתי בשביל השכנים".

כעת כשחריש ירוקה ואחוז המתחסנים בעיר עלה מקווה אברג'יל שטירוף הקורונה כבר מאחורינו. עם זאת, הקיץ לפנינו ולאברג'יל דחוף להעביר מסר חשוב לתושבי העיר:

"חשוב שתשמרו על הילדים שחלילה לא יינעלו במכוניות ולא יישארו ללא השגחה ליד בריכות שחייה. גם עונת הנחשים החלה אז שמרו על כללי הזהירות ואל תהפכו אבנים או סלעים והכי חשוב, שתו הרבה מים ותהיו בריאים".

"תושבי חריש נותנים כבוד"

שלוש פעמים בשבוע לפחות דואג פאדי מידלג כבהה ללבוש את מדי השוטר, לסייר ברחבי חריש ולתת מענה נדרש לתושבי העיר. הוא רק בן 27, אבל מתנדב במשטרה כבר 11 שנים: "זה היה חלום שלי לעזור לשוטרים במשטרת ישראל". כבהה שמתגורר בחריש יחד עם אשתו ובנו הפעוט עובד בבקרים כמנהל מחלקה בסניף שופרסל חריש.

חלק מהלקוחות שמגיעים לסניף לערוך קניות בבוקר, הם גם התושבים שזקוקים לעזרתו בשעות הערב. "כבר קרו לי מספר מקרים שזיהו אותי. מקבלים אותי כשוטר ונותנים לי יחס טוב. אף פעם לא נתקבלתי ביחס לא תקין. ההפך, תושבי חריש נותנים כבוד ומעריכים את העבודה שלי ואת השליחות".

בתקופת הקורונה סייר כבהה בחריש כחלק מהמערך ליישום תקנות הציבור אבל הוא מודה שהוא עסק יותר בהסברה ופחות באכיפה: "הרוב בחריש היו עם מסיכות. מי שלא היה קיבל ממני מסיכה והסבר, פחות חילקנו דו"חות".

כמתנדב במשטרה לכבהה יש סמכויות של שוטר לכל דבר ועניין. הוא עושה את כל העבודה הנדרשת בדיוק כמו שוטרים אחרים ועוזר לקצינים בעבודתם. "אני מטפל באירועי אלימות, אירועי רעש, סכסוכי שכנים או כל קריאה אחרת", הוא מסביר.

"להיות שוטר זו לא רק עבודה. יש רצון לעזור לאנשים, זו שליחות", הוא מפרט ומקווה שכעת, אחרי שהתמסד והתחתן, יגשים את חלומו ויתגייס למשטרה במשרה מלאה. אשתו איה, חובשת בהכשרתה, מתנדבת גם היא במשטרה.

 "הרוב המוחלט רוצה שינוי"

האלימות הגואה בחברה הערבית מטרידה את כבהה. על פי נתוני משטרת ישראל 25 אזרחים ערבים נרצחו מתחילת השנה. מאות אישומים הוגשו בגין אירועי ירי והחזקת אמצעי לחימה, 82 מתוכם במחוז החוף בלבד.

כבהה זוכר את אחד האירועים בהם השתתף כזיכרון טראומטי. "הייתי חדש יחסית בהתנדבות וזה היה אירוע רצח ראשון שלי. הגעתי לזירת האירוע בג'ת וראיתי גופה של אדם שנורה מטווח אפס. אני לא יכול לשכוח את זה. היו לי מאז מאות אירועים אחרים, אבל הרצח לא נשכח".

כבהה מאמין כי המשטרה פועלת להפחית את האלימות במגזר הערבי ומציין כי כדי לנצח את האלימות נדרש פתרון רב מערכתי. "משטרה היא לא השחקן היחיד. שינוי צריך להיות רב מערכתי ומצריך שותפות לדרך עם האזרחים". הוא מאמין שהשינוי בחברה הערבית כבר החל: "הרוב המוחלט רוצה שינוי, רוצה לעזור למשטרה להפסיק את האלימות ואת הרציחות. זה לא כמו שהיה פעם" הוא אומר ושולח מסר מסכם: "המטרה שלנו היא להפחית את האלימות ולתת מענה מהיר לכל מי שצריך אותנו בשעת צרה. אני קורא גם לאחרים להתנדב ולתת כתף במאמץ משותף".

"תחנה מקומית היא לא מותרות"

"התאהבתי בתחום. בכבאות קוראים לזה 'חיידק טורף'", כך מסביר אלעד בוסקילה לוחם אש בהכשרתו את משיכתו לעולם הכבאות וההצלה שהחל בהיותו נער. "בגיל 15 התחלתי פרויקט מחויבות אישית בתחנת כבאות והצלה בחיפה. הברזתי מבית הספר כדי להתנדב. אכלתי, שתיתי וישנתי עם הכבאים וקיימתי שגרת חיים בתחנה ממש כמו שאני עושה היום".

בוסקילה (28) הוא תושב העיר מזה שלוש שנים. לחריש הוא עבר מיד עם סיום ההכשרה שלו ככבאי והוצב בתחנת חדרה. כיום הוא גם משמש כרכז של 20 ילדים שמבצעים את פרויקט המחויבות שלהם בתחנה. "זו סגירת מעגל מטורפת עבורי", הוא מציין בשמחה.

בוסקילה עוקב מקרוב אחרי השלבים השונים בהקמת תחנת כיבוי האש בחריש. "תחנת חריש תהיה גדולה מבחינת הכוחות שיוצבו בה ותיתן מענה בצורה הטובה ביותר לעיר. כיום נדרשות 13 דקות למענה כשהכבישים פתוחים. תחנה בחריש תאפשר לנו להגיע לכל מוקד בעיר בחמש דקות בלבד. תחנה מקומית היא לא מותרות והיא חייבת לקום במהרה".

"לא יצא לי להיות באירועי השריפה שאירעו בחריש אבל למדנו ותחקרנו את האירועים", מוסיף בוסקילה. לאחרונה הוא העביר הדרכה לדיירים ברחוב גפן שהתמודדו עם שריפה קטנה שפרצה בבניין.. "המטרה היא להסביר לדיירים כיצד מתנהגים נכון בשעת שריפה, איך משתמשים בגלאי עשן, דלתות ביטחון ואמצעים חיוניים נוספים. בגפן, העשן חדר לכל הקומות ושני אנשים נפגעו קלות משאיפת עשן. אם האש היתה חזקה יותר, עלולים היו להיות נפגעים רבים יותר".

"בחריש התחושה שלי היא אחרת"

העבודה השוטפת והיומיומית של לוחם במערך הכיבוי של מדינת ישראל אינה קלה. אבל לבוסקילה לא אכפת, הוא עושה את מה שהוא אוהב מתוך תחושת שליחות גדולה ומתוך הכרת הערך המוסף שהוא מעניק לאנשים בשעת צרה ומצוקה.

"כל העבודה הזו היא שליחות, חלוציות, הסברה ושירות. אני רוצה שהאזרח ירגיש שיש לו כבאי שחושב עליו שדואג לו. שיבין שאני בא לעזור לו ושאני לטובתו, גם אם הוא משתמש בשפה לא הולמת או מתנהג באלימות בשל לחץ וחששות".

רוב התגובות עימן מתמודדים כבאים הן דווקא חיוביות. בוסקילה מודה שהוא נהנה להסתובב עם המדים בעיר ושמח על המעגל החברתי המפותח בעיר. "חריש התגלתה כמקום מצוין לגור בו מבחינה קהילתית. לאחר המעבר הכרתי שלושה כבאים נוספים שמתגוררים בעיר ונוצרו קשרי חברות גם בין המשפחות". החיבור עם תושבי חריש גורם לבוסקילה לרצות ולהתעלות ולשרת את המקומיים בכל הזדמנות. "ברור שבחריש התחושה שלי היא אחרת. אני גאה להיות לוחם אש, להסתובב עם המדים ולתת שירות. זה מקצוע שדורש ממך לתת עזרה כל הזמן, גם אם מדובר רק בעזרה בניפוח גלגל בתחנת דלק" הוא מסביר.

בוסקילה נושא את עיניו קדימה אל העתיד ומתכנן להשתלב בשדרת הפיקוד של התחנה. "אני רוצה להביא לידי ביטוי את היכולות שרכשתי במהלך השרות הצבאי כמפקד מחלקה וכראש מדור. נמצאתי מתאים להוביל בצבא, אני יכול להוביל גם בכבאות", הוא מסכם.

לקריאה נוספת: בווסט זוהר: נשות חריש מתנדבות באקסטרים