פרויקט ייחודי בחריש מחבר בין ילדים לאזרחים ותיקים, ויוצר משפחה חמה וחוצת דורות. דרך שירים, יצירה וחיבוקים, ילדי הגן והסבתות מעניקים ליום המשפחה משמעות חדשה

בשבוע שעבר חגגו ילדי מעון אביבים ברחוב אורן את ט"ו בשבט. הם לא היו לבד. שבע גמלאיות, תושבות העיר, חגגו איתם. יחד הם עשו עבודת יצירה עם שבעת המינים, שרו שירי חג, אכלו פירות ורקדו לכבוד האילנות.

"האירוע הוא חלק מתוכנית חינוכית שמשלבת את האוכלוסייה הבוגרת בעיר ומערבת אותם עם ילדי הגיל הרך", מסבירה רינת קומרוב, מנהלת  אורחות חינוך ופרח בחריש.

"לפני שנתיים היה לנו את מעון טופז שגם בו שולבה אוכלוסייה בוגרת, אבל בקונספט אחר. המעון ברחוב אביבים נהנה מצמידות גבוהה למרכז הקהילתי לאזרחים ותיקים שפועל שם. לא צריך אפילו לחצות מדרכה. הילדים מתארחים במרכז הגמלאים ולעיתים האזרחים הוותיקים מתארחים בגן. זה עובד טוב עבור שתי האוכלוסיות".

"הכול כיף עם סבתא"

"נוצרו חיבורים אישיים, הילדים מכירים, יודעים ומחכים למפגשים", מוסיפה קומרוב ומדגישה: יש שם נשים שהיו בעברן גננות, עבורן המפגש הזה הוא "וואו"".

33 ילדים ממעון אביבים לוקחים חלק בפרויקט השנה. מושית מזוז, מנהלת המעון, מסבירה שהבחירה היתה בילדים הבוגרים יותר, בני השנתיים ושלוש.

"בשנה שעברו היו מפגשים, אבל השנה ממש נערכנו מראש והכנו תוכנית שנתית. המפגשים מתוכננים לפי נושאים ואני עובדת מול אחת הסבתות בתיאום מולה".

לשאלה האם לכל ילד או ילדה יש הקצאה פרטנית של סבתא משיבה מזוז בחיוך. "לא. אין 'סבתא אישית'. בדרך כלל מגיעות אלינו לגן בין חמש-לחמש עשרה סבתות, והחיבורים שנוצרים בינן לבין הילדים מדהימים. כשאנחנו מבקרים אותן במועדון, מי שרוצה משתתפת בפעילות, לא כולן".

מזוז מעידה שהילדים "מאוד אוהבים ללכת לבקר במועדון. התוכן פחות משנה להם, הכול כיף עם הסבתות". היא מציינת גם את הערך המוסף של הפרויקט לילדים: "הילדים מקבלים חיבוק, מילה טובה. הם מרגישים את החום והאהבה שהסבתות מרעיפות עליהם. חוץ מזה, יש גם חינוך לקבלת האחר. יש לנו סבתא עם כיסא גלגלים, והילדים מקבלים אותה באהבה, זה גם ערך מוסף מבחינתי".

עולם חדש למבוגרים וילדים

ההורים של ילדי המעון, מרוצים לא פחות. נעמי חפר, אמא של הלל בת ה-3: "אני מאוד שמחה על החיבור בין הדורות. אני בטוחה שהמפגשים האלה מאריכים את החיים של האנשים המבוגרים וזה תורם המון לילדים. הלל חוזרת הביתה ומספרת מה הם עשו יחד, מסבירה שהיא הכינה את העבודה עם סבתא. היא מאוד אוהבת את החיבור הזה. זה פרויקט באמת מבורך".

גם עדן מאירי, אמא של רפאל בן ה-3 מאשרת ומאושרת: "זכינו בגן מדהים עם צוות גננות ומטפלות נהדרות. הפרויקט הזה הוא דובדבן נוסף בקצפת. אני שומעת מרפאל שהם רוקדים יחד ומוחאים כפיים. הוא ממש אוהב את המפגשים איתם. אני חושבת שזה שילוב מדהים גם למבוגרים, שנפתח להם עולם חדש, וגם לילדים".

"לבן שלי, ברוך השם, יש סבים וסבתות מכל הצדדים כך שהוא רגיל לחברת מבוגרים ויש לו קשר טוב איתם", היא מוסיפה. "הוא מאוד מאוד אוהב אנשים ועוד יותר שמח לצאת מהגן וללכת ברגל אליהם למועדון. זו הרפתקה גדולה עבורו. אני בטוחה שזה מאוד משמעותי גם לאזרחים הוותיקים שלא תמיד יש להם כוח לרעש ולבלגן, אבל החיבור הזה עושה להם טוב".

אוש"ר גדול מאוד

מעבר לחיבורים האישיים וליתרונות העצומים שמפיקים מכך הן הילדים והן המבוגרים שבחבורה, עומדת תפישת עולם חינוכית מגובשת: אוש"ר (אמון וקשר, שייכות, רב-דורי). התפישה שפותחה על ידי עמותת דרך כפר, שולבה בתפישת החינוך העירונית 'דרך חריש' ומיושמת בלעדית בעיר.

נועה כץ, מעמותת דרך כפר, מלווה את מחלקת החינוך בחריש כבר חמש שנים. היא מסבירה כי מדובר במיזם ייחודי שהחל כאמור לפני שלוש שנים במעון טופז נטעי חריש. אבי הפרויקט הוא ד"ר חיים פרי, איש חינוך ומייסד מכון החינוך דרך כפר. במסגרת הפרויקט לכל גן, יש סבתא מאמצת.

הפרויקט באביבים מציע ורסיה קצת שונה, אבל בבסיסה עומדים אותם ערכים.

"פרויקט אוש"ר נותן מענה לבעיה ולקושי של ההורים לתת אמון במערכות החינוך", מסבירה כץ. "אנחנו שומעים הרבה סיפורים של אלימות בגני הילדים ובמעונות, וזו תופעה שמייצרת פחד אצל ההורים לשלוח את הילדים ולתת אמון באנשי החינוך. כיום, התשובה לזה היא בדרך כלל מצלמות שמנטרות את הפעילות בגן. אבל מצלמות מעניקות תחושה של "אח גדול" ולא פותרות את הבעיה של אמון.

"אחת הדרכים כדי להתמודד עם הבעיה הוא לקחת פנסיונרים שמעוניינים לתרום מזמנם שיהפכו לסבא וסבתא של הגן. זו דמות שמקבלת הכשרה בסיסית ונכנסת לגן מתי שהיא רוצה, היא בעצם העיניים של ההורים בגן ועוזרת לבניית האמון בין המחנכים, ההורים והילדים. הסבתא הופכת לדמות משמעותית בחיים של הילדים ובחיי הגן – ממש כמו משפחה".

30 נינים חדשים

לתחושה שלה שותפה יוכי בוש, אחת מהסבתות בפרויקט. בוש, בת 89 מתגוררת בחריש שלוש שנים ומיד עם המעבר החלה לקחת חלק בפעילויות מועדון האזרחים הוותיקים. זו השנה השנייה שהיא לוקחת חלק בפרויקט סבתות, אחד הפרוייקטים האהובים עליה. בוש, אמא לחמישה ילדים, 17 נכדים ו-10 נינים משווה את ילדי המעון לנינים שלה.

"ראית אותם רוקדים?", היא שואלת בהתפעלות. "ראית איך הם מושיטים לי יד ובאים לרחבה לרקוד איתי? יש לי עשרה נינים, ועכשיו יש לי עוד 30".

"זה מזכיר לי את הימים של הגן שלי", מציינת בוש, גננת ומורה לחינוך מיוחד בעברה. "היו לי 41 ילדים בגן ובניתי לי מוניטין רב שנים בבאר שבע", היא מספרת.

"המפגשים האלה נותנים הרבה סיפוק ותענוג. אני מרגישה בהם נהדר. הייתי רוצה שהנינים שלי גם יהיו פה בגן, מרוב שזה מרחב מטופח, יפה ומטופל. קשה שלא לשים לב שהילדים פה הם רגועים. בדרך כלל אם קבוצה של אנשים זרה נכנסת לגן, הילדים נבהלים. פה, הם קיבלו אותנו בחיוכים. זה פרויקט נהדר ויש פה צוות נפלא".

לדברי כץ, ד"ר חיים פרי מקווה שחריש, המהווה חממה לפרויקט אוש"ר, והיא העיר היחידה בה הפרויקט מתקיים, תהווה מודל גם לערים אחרות. "חריש עוסקת בצורה כל כך אינטנסיבית בחינוך ובתפישת החינוך שלה, ואנו מקווים שמחריש תצא הבשורה, שכולם בארץ ילמדו על המודל הזה, יכירו בערך שלו ויישמו אותו בעוד מקומות", היא מסכמת.

לקריאה נוספת: סגנית ראש העיר: "החינוך הוא ה'להיות או לחדול' של חריש"

החלטת מועצת העיר על נטילת הלוואה בסך 17 מיליון שקלים אמורה להניע את פרויקט בינוי התיכון הממלכתי שתקוע מספר שנים, אך ההורים והתלמידים כבר לא קונים הבטחות על תאריכים ולוחות זמנים: "לא מאמינים. אמרו לנו את זה כל שנה שוב ושוב"

השבוע אישרה מועצת העיר נטילת הלוואה בסך של 17 מיליון שקלים להשלמת מבנה התיכון בשכונת אבני חן, שבנייתו הופסקה לפני ארבע שנים. "נטילת ההלוואה היא שלב קריטי בדרך ליעד שלנו – השלמת המבנה לפני פתיחת שנת תשפ"ו". אמרה שני גרינברג, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך.

עבור תלמידי שכבת י"ב בתיכון הממלכתי החדש, הלומדים בארבע השנים האחרונות בתנאים קשים ונודדים בין מבנים בעיר, זה מאוחר מדי. גם תלמידי י"א והוריהם, למודי אכזבות, לא מאמינים שהיעד של פתיחת שנת הלימודים הקרובה במבנה החדש הוא ריאלי.

היעד: פתיחת המבנה בשנה"ל הקרובה

"אני לא מאמינה לזה באמת", אומרת מיכל צור, אם לארבעה תלמידים בחטיבת נעימת הלב והתיכון. "הם הודיעו על לקיחת הלוואה, אבל אני לא מאמינה שעד ספטמבר יהיה לנו את המבנה.

"הם התחייבו בפנינו ללוח זמנים לפיו ב-1 בפברואר כבר עולים לקרקע ומתחילים בעבודה, ועד סוף יוני מסיימים את הבנייה ומעבירים לנו מפתחות, כדי שלבית הספר יהיה את כל הקיץ כדי להתארגן ולפתוח את השנה כמו שצריך. נשמע לך הגיוני שתוך כמה חודשים הכול יסתיים"?

גם ימית גונדבי, יו"ר ועד ההורים היישובי בחריש ויו"ר ועד הורי נעימת הלב בשלוש השנים האחרונות מאמינה שהשמחה מוקדמת מדי. "הדרך עוד ארוכה", היא מציינת. "רק כעת הרשות תנהל מו"מ עם 3-4 בנקים לקבלת התנאים המיטביים להלוואה ורק לאחר שסכום ההלוואה יהיה בחשבון הבנק של העירייה, זו תוכל לחתום על צו התחלת עבודות מלא מול הקבלן המבצע.

"הזמן נוזל לנו בין האצבעות", היא מוסיפה. "הרשות ביקשה מאיתנו לגלות אורך רוח עד סוף החודש ולפיכך אבקש שנעמוד בהבטחה שלנו לגילוי אורך רוח, עוד קצת. במידה ונראה שהדברים לא זזים נשקול את צעדינו כהורים".

התקציב: 90 מיליון שקלים

בית הספר נעימת הלב, התיכון הממלכתי החדש בשמו הקודם, החל לפעול לראשונה בשנת הלימודים תשפ"ב (ספטמבר 2021). חודשיים לפני מועד הפתיחה המתוכנן, הודיעה עיריית חריש לראשונה על בעיה: "לאור מכלול נסיבות של בינוי מורכב ויוצא דופן (קרוב ל-10,000 מ"ר) לא נוכל לפתוח את מבנה בית הספר ב-1 בספטמבר כמתוכנן", ציינה העירייה.

כ-200 תלמידים בשכבות ז'-ט' שוכנו זמנית במבנה בבית הספר תלמי הדר. בדצמבר אותה שנה כבר היה ברור, שהבעיה היא גדולה ומורכבת.

חברת 'מחאמיד תאופיק' הקבלן המבצע, נקלעה לקשיים כלכליים והודיעה על הקפאת הליכים. הליך הבינוי של בית הספר הענק, שמתוכנן להכיל 36 כיתות אם, מעבדות מחקר, מרחבי לימוד, אולם ספורט וכ-1,400 תלמידים, נעצר באחת.

בשנים שחלפו מאז התנהלו הליכים משפטיים במסגרתם שילמה העירייה לקבלן כ-11 מיליון שקלים במסגרת הסכם פשרה, זאת בנוסף לסכום שהושקע בבינוי של 53 מיליון שקלים. העירייה התקשרה עם קבלן מבצע חדש, אולם אין באפשרותה להנפיק צו עבודה בשל חסרון כיס. כ-23 מיליון חסרים להשלמת המבנה הלא גמור שספג גם נזקים, ונדליזם והרס. הנהגת העיר ניסתה להשיג את התקציב החסר ממשרדי הממשלה, אולם לא הצליחה עד כה, והחליטה ללוות את רוב הסכום הנדרש. לכשיושלם המבנה, עלותו תסתכם בכ-90 מיליון שקלים, כמעט פי שניים מהתקציב המקורי.

"כמו ללמוד במסדרון"

בשלוש השנים שחלפו גדלה החטיבה, ובשנת הלימודים הנוכחית היא מונה כ-640 תלמידים בשכבות ז'-י"ב. מבנה האולפנה אליו נדדו לפני שנתיים, צר מלהכיל את כולם. בשנה האחרונה נאלצה כל שכבה בתורה, לבלות יום באגף שהוקצה להם בבית הספר היסודי אתגרי העתיד, וגם זה לא מספיק.

בלית ברירה, מרבה הנהלת בית הספר להוציא את התלמידים החוצה לסיורים לימודיים ברחבי הארץ ותקציב ייעודי הוקצה לכך מטעם העירייה.

"בית הספר הזה אמור להיות הגדול ביותר בחריש", מציינת גונדבי, מספר התלמידים אמור להסתכם בכ-1,200 עד 1,400 תלמידים. כיום לומדים בו כבר 640 תלמידים, כרבע מכלל תלמידי העל יסודי בעיר. בשנה הבאה הוא אמור לגדול ולכלול כ-850 תלמידים".

"אם בית הספר באמת ייפתח בספטמבר הקרוב, אז עילאי שלי ילמד שם בכיתה י"ב", אומרת צור. "מכיתה ח' כל שנה מזיזים אותו. התלמידים לומדים בתת תנאים. אין להם אפילו כיתה. את יודעת מה זה ללמוד במרחב? זה בלתי אפשרי – זה כמו ללמוד במסדרון. זה מרגיש כמו לימודים באמצע הרחוב, רק עם ציוד של כיתה".

בלי אולם ספורט, מעבדות ולוח כיתה

עילאי צור וזיו אורי אדוני, בני 16, תלמידי שכבת י"א בנעימת הלב, סקפטיים גם הם לגבי תאריך היעד. "לא מאמינים. אמרו לנו את זה כל שנה שוב ושוב". השניים הם תלמידים במגמת מדעי החברה. זיו אורי לומד גם במגמת מחשבים. השניים לומדים יחד מכיתה ה' ועברו מספר בתי ספר יחד. המעבר האחרון היה בכיתה ח' מחטיבת אתגרי העתיד לחטיבה החדשה שנפתחה באותה שנה.

"התנאים קשים", אומר עילאי. המבנה – הוא לא כמו שצריך. פעם בשבוע אנחנו לומדים באתגרי העתיד בגלל שאין מקום בבית הספר להכיל את כל שכבות בית הספר שלנו בכל השבוע".

יש אולם ספורט? יש מעבדות?

"אין אולם ספורט ואין מעבדות. בגדול, לבית הספר אין הרבה דברים להציע לנו. אנחנו גם כל הזמן עוברים כיתות ומרחבי לימוד, כי אין מקומות", מוסיף זיו אורי. "יש שני מגרשי ספורט אבל בגלל שאין אולם ספורט, אם חם מדי או יורד גשם אנחנו לומדים ספורט בכיתה. המורה מסביר ומלמד אותנו דברים".

להבדיל, ספרייה יש במבנה. "יש כאילו ספרייה, אבל זה מרגיש כאילו רק סימנו וי. יש בסך הכל כמה ארוניות כאלה, שש ארוניות עם ספרים, וזו הספרייה". עילאי מוסיף: "בשנה שעברה הכיתה שלנו למדה במרחב מאוד גדול. בקומת קרקע. היה שם גם בית כנסת באותו מרחב. בתחילת השנה לא היה לנו לוח בכלל. המנהל הבטיח לנו לוח תוך שבוע, אבל הוא לא הגיע ובסוף השתמשנו בלוח קטן על גלגלים שאנחנו התלמידים מצאנו".

"זה לא תנאים אופטימליים ללמידה, זה לא נעים לנו", מדגישים השניים שלומדים לתעודת בגרות מלאה הכוללת 5 יחידות אנגלית ומתמטיקה מוגברת. "כרגע יש חדר מחשבים אבל בשנה שעברה לא היינו מוכנים לכלום וגם לא היו לנו מורים. אז תלמידי המגמה של מדעי המחשב למדו ביחד עם אתגרי העתיד. פעמיים בשבוע. הלכנו לאתגרי עתיד אחרי שעות בית ספר. ולמדנו שם ביחד עם התלמידים שלהם".

"חשוב שאנשים יבינו מה הילדים האלו עברו"

"זה כבר נמאס לנו. אנחנו לא לומדים כמו שצריך. בכל פעם מחדש צריך לנחש איפה אנחנו הולכים ללמוד". אומר עילאי.

לשאלה כיצד מתגברים על הפערים משיבים השניים: "הרבה פעמים אנחנו משתמשים במורים פרטיים שמגיעים אלינו הביתה. וככה או יותר קל לנו ללמוד".

גונדבי מאשרת שתנאי הלמידה אכן קשים לתלמידים. "אם תלמיד מאובחן צריך להיבחן בכיתה קטנה ושקטה – אין יותר מדי כיתות להקצות לזה. לגבי הציוד, הוא היה מאוחסן במכולות ובתחילת השנה המנהל ביקש והוצאנו אותו לשימוש התלמידים, נצטרך לבצע רכישה והשלמה לקראת המעבר לבית הספר החדש וגם לזה צריך תקציב".

גונדבי מצביעה על בעיה נוספת, תאי השירותים. "אין מספיק וזה גם לא מותאם לתלמידים שלנו. מבנה האולפנה מיועד רק לבנות". עילאי מאשר: "הקטע ההיגייני בבית ספר, לא כזה נקי, השירותים די מגעילים. חוץ מזה, אנחנו נמצאים בקומה האחרונה ומדי פעם נכנסים לשם יונים לכיתה מסוימת שאנחנו לומדים בה. המחשב מכוסה כולו בקקי. רק עכשיו ניקו את זה, אחרי חודשיים או שלושה שכל הכיתה היתה מכוסה. כבר רציתי לבוא עם שפכטל ולנקות את זה בעצמי. אין לי בעיה לעשות הרבה דברים לבד, רק חשוב לי שישמעו אותנו".

מיכל צור מסכמת: "אם בית הספר היה נפתח במועד ועילאי היה לומד שם בתנאים אחרים זה היה סיפור אחר לגמרי. אני לא משחקת ב"נדמה לי", אני רק חושבת שחשוב שאנשים יבינו מה הילדים האלו עברו, עם איזה קשיים עצומים הם התמודדו. אף אחד לא יחזיר להם את השנים האלה".

ראש העיר יצחק קשת וסגניתו שני גרינברג ציינו לאחר ישיבת המליאה: "אישרנו הערב במועצת העיר נטילת הלוואה להשלמת מבנה הקבע של בית הספר. בקצרה, הבנייה התעכבה כתוצאה מחילוט פירעון של החברה שבנתה את בית הספר, וכתוצאה מהליכים המשפטיים המסובכים והמסורבלים, נותרה חריגה של כעשרים ושלושה מיליון שקלים מהמתוכנן. בדרך כלל, המדיניות שלנו היא שהעירייה לא לוקחת הלוואות, אבל החלטנו שכאן אין מנוס מצעד חריג, כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך. אנחנו עוקפים את כל המכשולים ומתקדמים באופן עצמאי, במקביל להמשך עבודה מול משרדי הממשלה למימון הפער על ידי משרד החינוך. נמשיך ונעדכן בהתקדמות".

לקריאה נוספת: מעל הממוצע הארצי: נתוני הבגרות של שכבת י"ב הראשונה בחריש מתפרסמים

85.7% מתלמידי חריש היו זכאים לבגרות בשנת תשפ"ג, נתון גבוה מהממוצע הארצי בכ-10%. הביצועים באנגלית 5 יחידות היו טובים. הישגי התלמידים במתמטיקה מוגברת נמוכים מאוד בהשוואה לממוצע הארצי

לראשונה התפרסמו היום (ראשון) נתוני הזכאות לבגרות בקרב תלמידי המערכת החינוכית בחריש, לשנת הלימודים תשפ"ג (2023).

על פי נתוני משרד החינוך 85.7% מתלמידי חריש שלמדו במוסדות החינוך המקומיים בשנת תשפ"ג היו זכאים לתעודת בגרות – נתון זה מתייחס לאחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מתוך כלל הלומדים ב-י"ב ברשות חריש לא כולל תלמידי חינוך מיוחד.

הזכאות לתעודת בגרות ניתנת רק למי שעבר את הבחינות בכלל מקצועות החובה שכוללים: מתמטיקה – 3 יח”ל לפחות; אנגלית – 3 יח”ל לפחות; תנ”ך – 2 יח”ל לפחות; ספרות – 2 יח”ל לפחות; הבעה עברית – 2 יח”ל לפחות; היסטוריה – 2 יח”ל לפחות ואזרחות – 2 יח”ל לפחות.

השוואה לנתונים הארציים מגלה כי הזכאות  לבגרות בחריש גבוהה מהממוצע הארצי שמסתכם ב-76.3%.

בשנת תשפ"ג התגוררו בחריש 886 תלמידי י'-יב' אולם רק 363 מתוכם, תלמידי החטיבה העליונה, למדו בחריש בארבעה בתי ספר על יסודיים: אתגרי העתיד, תיכון פסגת אמיר, ישיבה תיכונית ממ"ד ואולפנת חריש. עם זאת, בשכבת י"ב למדו 90 תלמידים, 81 מתוכם באתגרי העתיד והיתר, בתיכון פסגת אמיר לחינוך מיוחד. נתוני הבגרות מתייחסים אל תלמידי שכבת י"ב, הראשונה בעיר, בתיכון אתגרי העתיד.

על פי נתוני משרד החינוך 3.9% מכלל התלמידים בשנת תשפ"ג זכאים גם לתעודת בגרות מצטיינת: תעודת בגרות ברמת 5 יח"ל באנגלית ולפחות 4 יח"ל במתמטיקה, אשר ממוצע הציונים בה הוא לפחות 90 והיא כוללת הצטיינות בתוכנית להתפתחות אישית ולמעורבות חברתית קהילתית.

נתוני תעודת הבגרות המצטיינת  של תלמידי חריש נמוכים ביחס לנתוני התלמידים שזכאים לבגרות מצטיינת שהתגוררו בחריש אך למדו בערים אחרות (6.1%) ונמוכים משמעותית ביחס לממוצע הארצי 12.4%.

אנגלית מוגברת: נתוני זכאות גבוהים מהממוצע הארצי

בדיקה של שני מקצועות הליבה החשובים, אנגלית ומתמטיקה, מגלה כי על פי נתוני משרד החינוך 23.4% מכלל התלמידים בשנת תשפ"ג היו זכאים לתעודת בגרות באנגלית 4 יחידות, והוא גבוה מהממוצע הארצי שמסתכם ב-19.1%.

ב-5 יחידות אנגלית אחוז התלמידים הזכאים לבגרות קופץ ל-57.1% וגם הוא גבוה מהממוצע הארצי שעומד על 46.2%.

מתמטיקה מוגברת: נתוני זכאות נמוכים מהממוצע הארצי

עם זאת, במתמטיקה המצב הפוך: על פי נתוני משרד החינוך, במתמטיקה 4 יח"ל, אחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מסתכם בחריש רק ב-9.1% והוא נמוך משמעותית מהממוצע הארצי שמסתכם ב-21.8% זכאים.

אחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות הכוללת מתמטיקה ברמה של 5 יח"ל מתוך כלל הלומדים ב-י"ב ברשות, נמוך אף יותר ומסתכם ב-7.8%. גם נתון זה נמוך מאוד ביחס לנתון הארצי של זכאים לבגרות במתמטיקה 5 יח"ל שמסתכם ב- 16.2%.

חינוך טכנולוגי: כמעט מחצית מהתלמידים

45.7% מתלמידי חריש במסלול ההכשרה הטכנולוגית בשנת תשפ"ג קיבלו תעודת הסמכה טכנולוגית שמוענקת לבוגר החטיבה העליונה אשר למד במגמה וסיים בהצלחה את לימודיו בכל אחד מ-3 מקצועות המגמה (פיסיקה, כימיה, ביולוגיה או מדע וטכנולוגיה), וכן במקצועות שפת אם, אנגלית ומתמטיקה. 45.7% מתלמידי חריש בהכשרה הטכנולוגית סיימו גם עם תעודה המאפשרת קבלה ללימודי טכנאים והנדסאים. 

גם במקרה הזה, ההשוואה של נתוני חריש לממוצע הארצי בחינוך הטכנולוגי מגלה כי הנתון הארצי גבוה הרבה יותר ומסתכם ב-71.8%.

אחוזי התמדה ואחוזי נשירה ביחס לממוצע

על פי נתוני משרד החינוך מספר התלמידים המתמידים בחריש מסתכם ב-75.4% והוא נמוך מהממוצע הארצי שעומד על 81.4%. הנתון מתייחס לתלמידי המחזור שסיימו את לימודיהם בכיתה י"ב במוסד כלשהו הנמצא בפיקוח משרד החינוך או שהיו אמורים לסיים את לימודיהם באותה שנה אך הם לומדים בתכנית היל"ה.

כמו כן, נתוני הנשירה בחריש גבוהים פי שניים מהממוצע הארצי, 2.2% בהשוואה ל-1.1% בהתאמה.

השקעה בחינוך ערכי וחברתי

שני גרינברג, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק חינוך: "אני רוצה לברך את התלמידים שהשלימו את הבגרויות והנתון הזה הוא תוצאה של עבודה קשה שלהם. מעבר לזה, חשוב להוקיר תודה לאנשי החינוך באתגרי העתיד. זה הישג משמעותי גם בהתייחס לכך שהיה להם אתגר כפול: התלמידים ברובם לא התחנכו בחריש במחצית הראשונה של שנותיהם במערכת החינוך, וזה אומר שהיה צריך להתמודד עם אתגרי הסתגלות והטרוגניות גדולה".

ראש העיר יצחק קשת ציין גם הוא: "עם ההתפעלות והגאווה מהתלמידים שלנו, אנחנו זוכרים היטב להישאר בפרופורציות שלנו: אנחנו בחריש מאמינים שחינוך הוא הרבה מעבר לציונים. תעודת הבגרות היא אמצעי חשוב מאוד, אבל לא התכלית. תהליכי הלמידה שאנחנו מובילים מכוונים לפיתוח האישיות והחוסן של כל תלמיד ולחיזוק המיומנויות הרלוונטיות לעולם המתחדש והמשתנה, כמו יכולת החשיבה, יצירתיות, יכולת עבודה בצוות, יכולת חקר אישית ועוד. המיקוד וההשקעה בחינוך הערכי והחברתי מסייעים גם להצלחה במבחני הבגרות".

לקריאה נוספת: סגנית ראש העיר: "החינוך הוא ה'להיות או לחדול' של חריש"

שנת הלימודים תשפ"ה החלה: לראשונה בחריש מספר גני ילדים נסגרו בשל אילוצים כלכליים ותנופת הבנייה הסתכמה במבנה בית ספר אחד בלבד. גם מחיר הצהרונים בחריש מתייקר ב-1,500 שקלים לילד בשנה. שינוי ניכר גם במגמות אוכלוסיית התלמידים בעיר: "בגני הילדים הגענו לרוויה ועכשיו נראה "התפוצצות" בשכבות של בתי הספר היסודיים"

4,113 ילדי גנים, 6,006 תלמידי יסודי ו-1,133 תלמידי חינוך מיוחד החלו היום את שנת הלימודים תשפ"ה בחריש. השביתה הארצית בתיכונים הותירה בבית 1,970 תלמידי על יסודי בעיר. בסך הכל לומדים בכלל מוסדות החינוך בעיר 15,025 תלמידים.

גם השנה חל גידול ניכר במספר התלמידים בהשוואה לשנה החולפת. כך לדוגמה, מספר תלמידי היסודי גדל ב-1,100 תלמידים בהשוואה לתשפ"ד ואילו מספר תלמידי העל יסודי צמח ב-500 תלמידים.

עם זאת, הקפיצה במספר התלמידים בהשוואה לשנים קודמות היא מתונה יותר והשילוב עם המלחמה הוביל להאטה גם בבינוי מבני החינוך. כך לדוגמה, השנה נחנך רק מבנה חינוך חדש אחד בלבד, הישיבה התיכונית בשכונת בצוותא, בניגוד לשנים קודמות בהן תנופת הבנייה היתה משמעותית וכללה כ-20 מבנים חדשים של גני ילדים ומספר בתי ספר בשנה.

בסך הכל, בשנת הלימודים תשפ"ה פועלים בחריש 28 בתי ספר, 152 גני ילדים ו-37 כיתות מעון שנבנו במהלך תשע השנים האחרונות.

לראשונה בחריש: גני ילדים נסגרים

לראשונה בחריש, לא נפתחו השנה גני ילדים חדשים. למעשה, התרחשה תופעה הפוכה: מספר גני ילדים נסגרו.

"הגנים נסגרו מסיבה כלכלית, בעקבות מימוש הדרישה של משרד הפנים להעלאת מספר התלמידים בגני הילדים לממוצע של 31 ילדים בגן ולא בעקבות קיטון אוכלוסייה כזו או אחרת", מסבירה שני גרינברג, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך. "מודל ההעסקה בגנים מחולק בין הרשות המקומית לבין משרד החינוך. משרד החינוך משלם על הגננת ואילו משרד הפנים באמצעות הרשות המקומית משלם על הסייעות", מציינת גרינברג.

עוד היא מפרטת כי "מבני הגנים שנסגרו ישמשו לגני חינוך מיוחד חדשים או לגנים מזרם המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) שפעלו עד כה בבנייני מגורים".

צהרונים בחריש מתייקרים: 250 שקלים בחודש לילד

העלאת מספר הילדים בגני הילדים בעיר אינו הביטוי היחיד להידוק החגורה הממשלתי והגזירות שהציבור יאלץ להתמודד איתן. גם תשלומי ההורים על הצהרונים מתייקרים משמעותית.

לפני כשבועיים הממשלה הודיעה על קיצוץ של כרבע מיליארד שקלים בסבסוד מימון הצהרונים לטובת כספים קואליציוניים, ובמקביל, העלתה את תעריף הגבייה המקסימלי של הצהרונים.

התוצאה: הוצאה חודשית גדולה נוספת למשפחות בכלל ובפריפריה בפרט. כך לדוגמה, בחריש, המשויכת לאשכול כלכלי חברתי 5, התשלום עבור כל ילד (לפני חוגים ותוספות נוספות) יגדל מ-100 שקל בחודש כיום ל-250 שקל בחודש. בסך הכל מדובר בתוספת של 1,500 שקל בשנה לכל ילד, 3,000 שקל בשנה עבור שני ילדים ו-4,500 שקל בשנה לשלושה ילדים.

”כל הרשויות מתקשות בגלל המלחמה להעניק שירותים לתושבים, אפילו תל אביב נאלצת לקצץ", אומרת גרינברג ומציינת שהעירייה תתקשה מאוד לעזור למשפחות לשאת בנטל הכלכלי של הצהרונים: "הארנונה פה מכסה 20% מההוצאה והמצב של חריש קשה יותר משל אחרות, בגלל הגידול המסיבי במגורים בלי הלימה עם התעשייה. “כרגע אני לא רואה שום דרך שהרשות המקומית יכולה לסבסד להורים את הצהרונים אלא אם כן ייפול עלינו כסף מהשמיים".

חדש בעיר: בית ספר לתקשורת

אחת הבשורות הטובות בשנה זו היא פתיחת מוסד חדש במבנה זמני: בי"ס תקשורת (חנ"מ), בשכונת הפרחים ברחוב כלנית, אשר יחלוק את המבנה עם בי"ס לבי"א – בית הספר התורני הצומח בשכונת הפרחים (התורני המקביל לכנפי רוח). "זה אירוע מאוד חשוב מבחינת העירייה. עד עכשיו התלמידים האלו נשלחו החוצה וכעת אנחנו יכולים לתת מענים ליותר ילדים בתוך העיר", מסבירה גרינברג.

מוסד חדש נוסף ומפתיע שנחנך השנה הוא על יסודי חרדי עם בגרות. גם במקרה זה מדובר בבית ספר צומח שמתחיל השנה עם כיתה אחת בלבד לבנים.

עוד הודיעה העירייה לאחרונה כי התקבל אישור לבניית מבנה קבע אזורי למחוננים, שפועל זמנית במבנה העירייה בשכונת מעו"ף. מיקום המבנה טרם נסגר.

בשנת הלימודים הבאה אמורים להיחנך בנוסף שני מבנים חדשים של בתי ספר יסודיים, אחד מהם הוא בית ספר יסודי לחינוך מיוחד עבור ילדים על הרצף האוטיסטי.

משחק הכיסאות המוזיקליים נמשך

ההאטה בבינוי ובעיקר העצירה בעבודות הבינוי של תיכון נעימת הלב בשכונת אבני חן, תרמה גם השנה למשחק הכיסאות המוזיקליים של מוסדות חינוך בחריש: בוצעו מספר העברות של בתי ספר בעיקר במגזר החרדי.

"השינוי הכי משמעותי הוא שבית ספר ממ"ח תורת חיים עבר למבנה בשכונת המעו"ף, וממ"ח מעיין האמונה יתרחב על חשבון המבנה שבו תורת חיים למדו", מציינת גרינברג.

עוד היא מוסיפה כי "העיכוב בבינוי של התיכון הממלכתי נעימת הלב הוביל להפרדה של אגף מתוך אתגרי העתיד היסודי עבור שכבה אחת מנעימת הלב שתתארח שם על בסיס לא קבוע". בי"ס מתכוון לערוך פעילות משתנה ביום למידה חוץ כיתתי ולהשתמש באגף הזה רק במקרים שבהם יש צורך בחלל סגור. עוד היא מבטיחה כי זהו העיכוב האחרון בסאגת התיכון.

"עדיין חסרים לנו 25 מיליון שקלים שאנחנו מנסים לגייס דרך ועדת החריגים של משרד החינוך וגם מנסים להשיג סיוע דרך משרד הבינוי והשיכון. אבל בית הספר נעימת הלב יפתח בתשפ"ו, אנחנו לא מחכים יותר שנייה עם הבינוי שלו. זה קריטי הן לתלמידים של נעימת הלב והן לכל מערך העירוני כי כל זמן שנעימת הלב יושבים במבנה של האולפנה, גם הם מתקשים לגדול. זה בעייתי עבור כל הציבורים".

הצפי: גידול עצום במספר תלמידי התיכון

הצמיחה במספר התלמידים בעיר מלווה במגמות חדשות. גרינברג מאשרת כי חל שינוי משמעותי בהיערכות מחלקת החינוך לשנים הבאות: "בגני הילדים הגענו לרוויה, ועכשיו נראה "התפוצצות" בשכבות של בתי הספר היסודיים. בעוד חמש שנים נתחיל לדבר על חטיבות הביניים והתיכונים, אנחנו צופים שהגידולים במספרי התלמידים בשכבות אלה יתחילו להיות אקספוננציאלים".

"זה גם יגרום לשינוי בהתייחסות לנוער. אנחנו נעשה עבודה הרבה יותר טובה עם נוער חריש הן בתחום החינוך, הרחבת מגמות לימוד, מגוון רחב של מסלולים מהלכים שיעזור לנו לשמור את הנוער בעיר".

12% מכלל התלמידים הם תלמידי חוץ

אחד הנתונים הבולטים הוא המספר הגבוה של תלמידים שלומדים מחוץ לעיר. ע"פ הערכת העירייה (מספר לא סופי) כ-1,600 תלמידים ילמדו מחוץ לחריש, 350 מתוכם הם תלמידי חינוך מיוחד.

"המענים לתלמידי החינוך המיוחד הם על איזוריים. חריש מספקת מענים רחבים לתלמידי חנ"מ אבל לא את כולם. הנתון האחר של כ-1250 תלמידים שלומדים מחוץ לעיר מתייחס למשפחות שעוברות לחריש אבל רוצות שהילדים שלהן יישארו במסגרות שלהם. מעברים בגילאים מאוחרים הם יותר מורכבים ולא תמיד זה מעיד על המערכת כמו שזה מעיד על רצון הילד להישאר עם החברים שלו.

"עם זאת, מאוד חורה לי לשמוע שהציבור הדתי-לאומי שולח בהמוניו את הילדים ללמוד מחוץ לעיר. זה לא פיתרון. אנחנו צריכים לתת את המענים פה, להשאיר את התלמידים בחריש. לכן ההסתכלות שלנו על הנוער תהיה גם בתחום של מוסדות חינוך פורמליים וגם בבלתי פורמלי", היא מסכמת.

"את שנת הלימודים החדשה אנחנו פותחים במציאות מורכבת ובעיצומה של מלחמה ארוכה, ציין אתמול ראש העיר יצחק קשת. "מערכת החינוך בחריש הייתה בין הראשונות בארץ שחזרו לשגרת לימודים אחרי 7 באוקטובר, והייתה אי של יציבות לתלמידים ולהורים ועוגן עירוני לחריש כולה – וכך יהיה גם השנה", הוא סיכם.

לקריאה נוספת: סגנית ראש העיר: "החינוך הוא ה'להיות או לחדול' של חריש"

השקעה במגוון החינוכי בעיר, מערכת עירונית שקשובה לתושב, קידום הקאנטרי והרחבת המענים לציבור הליברלי בעיר. לשני גרינברג, סגנית ראש העיר, יש תוכנית סדורה לקדנציה הקרובה. "אני רוצה לבוא בעוד ארבע שנים ולומר 'זה השיפור שעשיתי או לא עשיתי – תשפטו אותי'"

שני גרינברג, יו"ר מפלגת הליברלים, היתה הראשונה שתמכה ביצחק קשת בהתמודדות לראשות העיר בסבב ב' מול יוחאי פרג'י. גרינברג הטילה את מלוא כובד משקלה וקראה לציבור החילוני שהתלבט בין שני מועמדים דתיים, לבחור במועמד שירחיב, לתפישתה, את המענים החילוניים בעיר.

ההימור של גרינברג השתלם, קשת נבחר לראשות העיר והיא מונתה לסגנית וממלאת מקום ראש העיר. כרגע, היא עדיין מתנדבת. אישור הסגנות שלה טרם אושר על ידי משרד הפנים. זו הקדנציה השנייה שלה כחברת מועצה ויחד איתה מכהן כחבר מליאה יפתח שטיין. השניים מייצגים לפי תפישתם, את הציבור הליברלי בעיר שגדלה, ואוכלוסייתה מונה כ-40 אלף תושבים.

בחמש השנים האחרונות הרכב האוכלוסייה בעיר שמר על יציבות יחסית. כיום כ-40% מתושבי העיר משתייכים לזרם החילוני. כ-40% לציבור הדתי-לאומי ו-כ20% לציבור החרדי.

---

"יש אמירה רווחת שחריש היא עיר התלונות. בפועל, רוב האנשים שמגיעים לכאן בסך הכול די מרוצים"

---

לשאלה כיצד ניתן להסביר את היציבות בעיר קולטת הגירה משיבה גרינברג: "יש לי הסבר סוציולוגי שלא מגובה במחקר, שלמרות שיש אמירה רווחת שחריש היא עיר התלונות. בפועל, רוב האנשים שמגיעים לכאן בסך הכול די מרוצים. הם מושכים לכאן משפחה, חברים ומכרים. כך נוצר גידול דומה בכל המגזרים".

קאנטרי: "עובדים על זה ממש עכשיו"

אחד הנושאים שתושבי חריש ממשיכים להתלונן עליו הוא העיכוב הממושך בקידום 'הקאנטרי' אחת מהבטחות הבחירות 2018 של קשת .

"הקאנטרי הוא אירוע מורכב שהסתבך גם בגלל התנאים המקרו-כלכליים. המכרז הראשון נכשל לפני שנתיים. היתה ידיעה שהולכת לגשת לפחות חברה אחת למכרז והיא לא ניגשה בסופו של דבר. ההסבר היה שהעלויות גבוהות יותר באופן משמעותי והם רצו לוודא שיהיה להם מינימום של מנויים, אך לא היה להם אמון שהם יצליחו".

אז מה יהיה? התנאים המקרו כלכליים לא השתפרו ובינתיים העיר גדלה. יש פה כ-17 אלף ילדים ובני נוער

"יכול להיות שצריך לשנות כיוון. מאוד היינו רוצים להקים קאנטרי שנותן מענה כולל לספורט. הוא פעיל כל השנה, עוזר לפתח את ענף השחייה ורמת התחזוקה שלו טובה יותר משמעותית מזו של בריכה עונתית.

"עם זאת, ההבנה שלנו היא, שכנראה שלב א' צריך להיות הרבה יותר מצומק ויכול להיות שאפילו צריך להחליט שהעירייה תבנה בריכה ותתן זיכיון להפעלה שלה".

מתי תתקבל החלטה?

"עובדים על זה ממש עכשיו. זה אחד הדברים שראש העיר סימן אותם ואמר שמבחינתו זה קרדינלי. זה קורה עכשיו כי מן הסתם הוא מסתכל קדימה ויודע שפרויקט כזה לוקח כמה שנים גם ברמת הרישוי".

כלומר, הוא רוצה שתהיה בריכה בחריש לפני הבחירות הבאות.
"אני לא יודעת אם הוא רוצה לצאת עם בריכה, אבל בסוף, זה מה שמונח על השולחן: האם להשיג עכשיו את הבריכה ולשחרר מכל יתר החלומות הגדולים או האם קיימת באמת היתכנות כלכלית לקאנטרי בצורה אחרת? לדוגמה, להבטיח איקס מכירת כרטיסים לזכיין".

פעילות במבני ציבור בשבת: אין התנגדות עקרונית

ללא קאנטרי, התושבים החילונים בעיר מחפשים מענים אחרים לפעילות בשבתות. בקדנציה הקודמת טיפלה גרינברג בנושא התרבות בעיר וניסתה לקדם פעילות גם בסופי השבוע. "הצלחנו להביא לזה שהתפישה הליברלית תיתפס כדבר שהוא אפשרי לקדם בעיר. גם בתחום של שימוש במבני ציבור בשבת: אנשים היום מסתכלים על זה, אומרים 'בסדר, זה רגיל'. שום דבר לא רגיל. יש רשויות שבהן לא פותחים שום דבר בשבת".

לפעילות של עמותת 'חריש חופשית' בשבתות היא מתייחסת כאל הצלחה ומציינת כי העמותה פעלה בדומה לקהילות דתיות "שעובדות בשביל זה" וזכתה בשל כך לקבל מבנה.

מה עם הצגות ילדים בשבת בבוקר?

"שריינו לזה תקציב ויהיה קול קורא. יש מחשבות על שירותים נוספים שאפשר להנגיש. יש עם זה אתגרים, כמו הנושא של העסקת עובדים בשבת, שצריך לפתור אותם, אבל יש רשויות שהצליחו ואנחנו נלמד מהן איך עושים את זה.

"יש נכונות, הרבה-הרבה יותר גדולה מפעם. אני חושבת שזה המפתח לשינוי, שבגללו גם בסופו של דבר נתנו את התמיכה שלנו ליצחק. הנחת העבודה שלנו, שגם עוגנה בהסכם, היא שהחסמים שהיו קודם לכן, הרבה מהם יוסרו כל עוד נמצא פתרונות ברי קיימה ברמת העובדים ואחריות העירייה, שיאפשרו לה לפעול חוקית. ברגע שאני פותרת את הבעיות האלה – אין התנגדות עקרונית לזה שמבני ציבור יפעלו בשבת".

---

"אין התנגדות עקרונית לזה שמבני ציבור יפעלו בשבת"

---

את חלק מקואליציה עם דוד פינקל ועם בן זיקרי – תפישת העולם שלהם שונה מהעולם הליברלי. זה לא יפריע לך לקדם נושאים שחשובים לציבור הליברלי בעיר?

"אני לא רואה בזה אתגר. אנחנו היינו הראשונים שחתמנו על הסכמים קואליציוניים, כלומר, הם ידעו לאן הם נכנסים. הכול היה על השולחן וידוע מראש. אני גם חווה אותם כאנשים די פרגמטיים. הם לא באים להילחם עם הציבור הליברלי, הם יותר נלחמים עבור מה שהציבור שלהם זקוק לו, ואני מאוד תומכת בגישה הזו.

"גם אם הם יביעו את מחאתם באופן פנימי בתוך הקואליציה הם לא יעשו עם זה שום דבר. הם יכולים גם מצידי להגיד את זה בחוץ – זה לא באמת מעניין אותי כל עוד הדברים קורים".

חינוך טוב – זה עוגן חזק

בקדנציה הנוכחית בחרה גרינברג לקחת על עצמה את תיק החינוך. "הייתה לי הבנה שהלכה והתחדדה שהחינוך הוא ה'להיות או לחדול' של העיר, בטח של הציבור הליברלי. חינוך טוב – זה עוגן חזק. אם יש חינוך טוב, אתה לא קם ועוזב את העיר.

"חינוך הוא שדה מורכב כי יש אתגרים ברמת המדינה והשליטה של משרד החינוך גדולה, אבל עדיין, רשויות שרוצות לעבוד בזה מצליחות להגיע להישגים יפים".

מה את מתכננת לקדם?

"דבר ראשון, לטפל בנושא הגיוון. חריש היא עיר סופר-מגוונת אבל זה לא בא לידי ביטוי במוסדות החינוך שלנו. הגיוון הוא מה שמושך הורים לרשויות אחרות. לדוגמה, חינוך דתי-חילוני משולב הוא קלאסי לחריש. איפה זה? זה לא קיים בעיר.

"כשאני מסתכלת על הציבור החילוני שלומד בזרם הדתי-לאומי, אני מבינה שהוא רוצה יותר מסורת – איפה הפתרון לציבור הזה? איפה הפתרונות לציבור שנמשך לעולמות של דמוקרטיה? כל העולמות של למידה שהיא אחרת, גם בצד הדתי, אין להם מענה כיום בתוך העיר.

"ההסתכלות היום היא מאוד-מאוד צרה ומתמקדת בעיקר במינימום הנדרש. אנחנו מעוניינים להרחיב את זה. לתת לתושבים את העוגן של חינוך מצוין. זה כיוון שהוא קריטי עבור התושבים".

לראות את התושב בקצה

גרינברג גם מציינת שינוי חיוני נוסף שנדרש לתפישתה במערכת החינוך: "בחמש השנים האחרונות, המערכת היתה עסוקה בבנייה של תשתית ולא היה לה זמן לעסוק בתושב היחיד. לא מספיק שמערכת החינוך תהיה טובה במאקרו, ותאמר 'צמצמתי את הערעורים על השיבוצים לגני הילדים מ-22% ל-5% בלבד'. אני רוצה לראות מערכת שיודעת להקשיב ליחיד. איך הוא חווה את זה, כמה אנחנו נגישים לו?

"זה תחום שתושבים חד משמעית משקפים בו אתגר. הם אומרים 'אני מרגיש שלא מקשיבים לי כשאני מתקשר לעירייה'. אם תושב חווה אטימות במערכת או חוסר מענה – אז לא עשיתי את העבודה שלי מספיק טוב. אנחנו רוצים לתקן את זה ולתת שירות טוב לתושבים".

"אני מסמנת לעצמי כמטרה לקדם את השירות העירוני שיתבסס על שקיפות ואמינות. אני גם משתדלת גם לתת דוגמה אישית, פרסמתי לציבור את חמשת יעדי הליבה בחינוך שאני מתכוונת לקדם בעיר. אני רוצה לבוא בעוד ארבע שנים ולומר, אתם יכולים למדוד אותי. זה השיפור שעשיתי או לא עשיתי – תשפוט אותי על פי זה".

"אין לי מלחמה ספציפית בצופרים"

אחד הנושאים שהסעירו את הציבור הליברלי בקדנציה הקודמת היה המאבק על המרחב הציבורי, הן בריסוס שלטי נשים והן בהתקנת צופרי שבת פיראטיים.

"אני לא יכולה להבטיח שלא יהיו דברים מהסוג הזה גם בקדנציה הנוכחית, אבל זו לא מדיניות עירונית. העירייה יצאה נגד זה בכל הכלים שהיו לרשותה כולל הגשת תלונות במשטרה כדי לנסות לעצור את התופעה.

"הניסיון של העירייה לעסוק בזה דרך התקנות של מניעת רעש התגלה כלא אפקטיבי. היה ניסיון להסדיר את הצופרים דרך העירייה ואני התנגדתי. אני לא חושבת שתפקידה של העירייה הוא להתקין צופרים כדי שכולם ישמעו שהשבת נכנסת.

"יכול להיות שיש פתרונות מחוץ לקופסה. שמעתי שיש כפרים בצפון שביטלו את קריאת המואזין במרחב הציבורי בעזרת מנגנון שבו מי שרוצה לשמוע בבית, מחובר למערכת המרכזית. יכול להיות שבדיאלוג ובהסברה אפשר להגיע לזה.

---

"עדיף לי להשקיע במערכת חינוך טובה יותר, באפשרויות תרבות מגוונות יותר ובעסקים פתוחים בשבת, מאשר לנסות להילחם בצופרים"

---

"אנחנו צריכים להתאמץ לצמצם את הרעש לכל סוגיו ולכן אין לי מלחמה ספציפית בצופרים. זה דורש הרבה-הרבה מאמצים ואין לי אפשרות באמת לאכוף את זה.

"עדיף לי להשקיע במערכת חינוך טובה יותר, באפשרויות תרבות מגוונות יותר ובעסקים פתוחים בשבת, כדי שהציבור הליברלי ירגיש שהוא מקבל את המענים שלו, מאשר לנסות להילחם בצופרים. זה לא אומר שאני לא אנסה, אבל זה כן אומר, שבסדר העדיפויות שלי ברור מה בא לפני מה".

עירוניות אחרת

מה יתחדש בחריש בקדנציה הקרובה? איזה שינוי משמעותי נראה בעיר?

"אני חושבת שאנחנו נראה התחזקות כלכלית של העיר. הרבה תוכניות שיזמנו בקדנציה הקודמת יגיעו להבשלה. לדוגמה, התוכנית שאישרנו במעו"ף היא תוכנית די משמעותית עם הרבה שטחים שאמורים להניב ארנונה לקופת העירייה אבל מעבר לזה, גם אמורה לאפשר הרבה שימושים שעדיין אין להם מקום בעיר כמו עוד סופר גדול, כיכר עירונית משמעותית שיש בה מקום לבתי קפה וחנויות פופ-אפ".

"זו עירוניות אחרת שעוד לא קיימת במופע הזה ואנחנו צופים שתהיה לזה הצלחה גדולה. זה מן הסתם יתרום גם לכלכלת העיר.

אין ספק שגם מהלכי מאקרו שיקרו עוד עשור, כמו הרכבת, יגבירו את האטרקטיביות של חריש ויביאו יותר יזמים להשקיע בחריש. התושבים יחושו את השינוי".

"הבדל שני שהתושבים ירגישו הוא שיפור ברמת השירות לתושב. כיום הרשות יותר פנויה לעשות תהליכים כאלה. אנחנו סיימנו את הקפיצות המטורפות באוכלוסייה שגרמו למערכת להיות עסוקה סביב הזנב של עצמה".

"אנחנו גם נעשה עבודה הרבה יותר טובה עם נוער חריש. הן מבחינת כוח אדם ותקינה והן מבחינת מועדוני נוער, תנועות נוער, ארגוני נוער, ומגוון מענים נוספים. ההסתכלות תהיה גם בתחום של מוסדות חינוך פורמליים וגם בבלתי פורמליים, בתרבות ובפנאי של הנוער כדי שהוא יוכל ליהנות כאן בתוך העיר. הבילוי בתל אביב יהיה האקסטרה שהוא רוצה לעשות מדי פעם, אבל רוב הזמן יהיה לנוער מה לעשות פה בחריש".

משרד החינוך פרסם את נתוני מערכת החינוך המקומית לשנת תשפ"ב: 46.5% מתלמידי העיר לומדים בזרם החינוך הממלכתי וכ-35% בזרם החינוך הממלכתי-דתי, פי 2.4 מהממוצע הארצי. מספר התלמידים הממוצע בכיתות ממשיך לעלות, הצפיפות בחינוך הממלכתי גדולה יותר

משרד החינוך פרסם אתמול (שני) את נתוני "התמונה החינוכית הרשותית והבית ספרית", לשנת הלימודים תשפ"ב (2022) – כן, כן, שנת הלימודים שהחלה לפני שנתיים.

החודש, תלמידי חריש החלו את שנת הלימודים תשפ"ד והעיר חוותה גידול מואץ במספר מוסדות החינוך ובמספר התלמידים. עם זאת, נתוני משרד החינוך, גם אם באיחור של שנתיים, מצביעים על מגמות, משקפים את ההבדלים בין חריש למתרחש ברמה הארצית ומשרטטים את השוני בין המגזרים השונים של החינוך בעיר.

מענים חינוכיים לעל יסודי

שנת הלימודים תשפ"ב נפתחה בחריש עם 122 גנים, 19 בתי ספר וכ- 8,600 תלמידים מגיל גן ועד כיתה יב'. רק 107 תלמידים למדו מחוץ לעיר, באור עקיבא, חדרה ובאקה אל גרביה (5.2% מכלל התלמידים), ירידה ניכרת בהשוואה לשנה הקודמת בה כ-22% מכלל התלמידים שהתגוררו בחריש, למדו בערים אחרות.

השוני חל בשל התפתחות המענים החינוכיים לחינוך העל יסודי, ביניהם חט"ב ממלכתית נוספת, אולפנה וישיבה תיכונית.

החינוך הממלכתי: הגדול בעיר

על פי נתוני משרד החינוך 46.5% מכלל התלמידים בעיר למדו בשנת תשפ"ב בזרם החינוך הממלכתי והוא זרם החינוך הגדול בעיר. עם זאת, חלקו היחסי נמוך בהשוואה לממוצע הארצי. כך לדוגמה, 66.2% מכלל התלמידים בארץ לומדים בזרם החינוך הממלכתי.

גם בשנת תשפ"ב, בדומה לשנה הקודמת, ניתן לראות שחלקו היחסי של החינוך הממלכתי דתי בעיר המסתכם ב-35% מכלל התלמידים בעיר הוא פי 2.4 בקירוב מהממוצע הארצי שעמד על 14.23% בלבד.

18.57% מכלל התלמידים בחריש למדו בזרם החינוך הממלכתי-חרדי, נמוך במעט מהממוצע הארצי שעמד על 19.52%.

הנתונים מצביעים על מגמת יציבות בחלוקה למגזרים השונים של האוכלוסיה הצומחת בעיר. חיזוק נוסף למגמה זו ניתן למצוא גם בנתון נוסף: 87.4% מכלל התלמידים בחריש (ממלכתי, ממ"ד וחרדי) שויכו בשנת לימודים זו לזרם החינוך הרשמי (בהשוואה ל-86.7% בשנת תשפ"א). בנוסף להם, פועל בעיר זרם חינוך מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) ובשנת תשפ"ב כ-12.1% מכלל התלמידים בחריש למדו בו (בהשוואה ל-13.3% בשנה החולפת).

ממוצע מספר התלמידים בכיתה

בשנה החולפת חריש הדביקה לראשונה את הפער בינה לבין הממוצע הארצי הלא מחמיא של ממוצע תלמידים גבוה בכיתה. מגמה זו נמשכת גם בשנת תשפ"ב. מספר הילדים הממוצע בגן ילדים הוא 30.1 והוא גבוה מהממוצע הארצי שעומד על 28.8 ילדי גן בכיתה.

בבתי הספר, מספר התלמידים הממוצע בכיתה עלה מ-27.1 בשנת תשפ"א ל-27.5 תלמידים בשנת תשפ"ב.

פערים בין המגזרים השונים

הנתונים מצביעים על  פערים משמעותיים במספר התלמידים הממוצע בכיתה בזרם החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי לבין המספר הממוצע בכיתה במגזר החרדי.

כך לדוגמה, במגזר הממלכתי למדו בשנת תשפ"ב 29.2 תלמידים בכיתה בעוד שבמגזר הממלכתי-דתי למדו 27.9 תלמידים ואילו בממלכתי-חרדי רק 23.6 תלמידים בממוצע בכיתה. בזרם החינוך המוכש"ר ממוצע התלמידים בכיתה מסתכם ב-25.4 תלמידים.

ההשקעה בתלמיד בהשוואה ארצית

על פי נתוני משרד החינוך בשנת תשפ"ב ההשקעה התקציבית בתחום החינוך בחריש הסתכמה ב-184.6 מיליון שקלים. בדומה לשנים קודמות ולמתרחש בערים אחרות, מרבית התקציב (כ-120 מיליון שקלים) מופנה למשכורות עובדי ההוראה( כ-700 גננות, מורים ומורות בחריש).

ההשקעה הכספית הממוצעת בתלמיד בחריש נמוכה בהשוואה לממוצע במחוז חיפה ולממוצע הארצי. ההשקעה הממוצעת בתלמיד בית ספר בחריש עמדה על 18,882 שקלים, סכום הנמוך מהממוצע הארצי בכ-10% ומסתכם ב-21,085 שקלים. הסכום נמוך גם בהשוואה להשקעה הממוצעת בתלמיד במחוז חיפה, 21,900 שקלים.

הבדלים בולטים ניתן לראות בסכומי ההשקעה בתלמיד בהתאם לשלב הלימודי. עלות תלמיד ביסודי בשנת תשפ"ב הסתכמה בלמעלה מ-17 אלף שקלים ואילו עלות תלמיד בחט"ב כבר קפצה למעל 24 אלף שקלים ותלמיד תיכון למעלה מ-31 אלף שקלים.

הבדל קיים גם בהשקעה בתלמיד בהתאם לזרם החינוכי בו הוא לומד: ההשקעה בתלמיד בחינוך הממלכתי היא 21,454 שקלים, בממ"ד 18,107 שקלים ובממ"ח 14,550 שקלים בלבד, כ-32% פחות בהשוואה לתקצוב תלמיד בחינוך הממלכתי.

"המדד משקף את הצמיחה של חריש"

ישראל שלו, מנהל אגף החינוך, מבהיר כי מדד זה אינו משקף את ההשקעה העירונית בחינוך. "אין אף גורם שיושב אי שם באיזה משרד ומחליט כמה לתת לאיזו עיר פר תלמיד. זה לא קיים. מה שקיים זה דבר אחד פשוט, כמות הילדים בכיתה, בעיר הזאת, בבית הספר הזה, בכיתה הזאת, כך משרד החינוך מתקצב.

"נגיד שיש 1,000 שקל לכיתה: אם יש 30 ילדים זה מתחלק ל-30. אם 35 אז זה מתחלק ל-35. זה מחושב אוטומטית, רובוטית, מערכת "טיפשה" מה שנקרא, שנותנת לך נתון כמה מושקע פר ילד לפי נתון מאוד שרירותי, האכלוס של הכיתות".

"בחריש של לפני 6-5 שנים, כמות הילדים בכיתות הייתה מאוד נמוכה ולאט לאט זה רק עולה,  ולכן לכאורה, זה משתקף בפר השקעה לילד נמוך יותר. ניתן לומר שהמדד הזה משקף את הצמיחה של חריש, זה הדבר היחיד שהוא עושה".

מדד ההשקעה בתלמיד לא משקף את ההשקעה העירונית בחינוך?

"לא קשור לעירוני בכלל. המדד מכמת את שכר הלימוד שהמדינה נותנת פר ילד. זהו. תקציב הרשות  לא משתקף בנתוני משרד החינוך. בנוסף לזה, יש המון קולות קוראים, מכרזים, תקציבים תוספתיים שלא מתכנסים לתוך המדד הזה ששווים הרבה מאוד כספים, שאנחנו מביאים לחריש".

לקריאה נוספת: מנהל אגף החינוך: "מערכת החינוך בישראל בקריסה. חריש מצליחה להיות מובלעת"

האם מערכת החינוך בחריש משמשת כקטר שמושך לעיר משפחות צעירות? ישראל שלו, מנהל אגף החינוך, מאמין שכן. לתפישתו, חריש היא אי של יציבות שמצליח למשוך אליו אנשי הוראה ומנהלים מוכשרים עם תשוקה לחינוך חדשני, בניגוד למתרחש בערים אחרות. "מגיעים אלינו כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ"

12,315 תלמידים יחלו בעוד כשבועיים את שנת הלימודים תשפ"ד בחריש. שליש מתוכם הם ילדי גנים (3,990), וכחמישים אחוזים (6,287) הם תלמידי יסודי. שכבת העל יסודי תחל את השנה עם 1,900 תלמידים בקירוב.

השוואה לשנת תשפ"ג מגלה כי מערכת החינוך המקומית צמחה בכ-20% ביחס לשנה הקודמת. מערכת החינוך בחריש נולדה לפני שמונה שנים. בארבע השנים האחרונות עומד בראשה ישראל שלו. מחלקת החינוך שמנתה 10 עובדים עם הגיעו לתפקיד, מונה כיום 35 עובדים, 700 מורים ומורות, וכ-160 גננות. תקציב החינוך העירוני עומד בשנת תשפ"ד על 173 מיליון שקלים ומהווה כ-51% מכלל תקציב הרשות.

חלוקה לזרמים: ללא שינוי

אחת המשימות המרכזיות של מחלקת החינוך היא לחדד את מיומנויות 'הניבוי וצפי' למספר התלמידים הצפוי. נתונים אלה חיוניים כדי לתכנן את בינוי המבנים, קניית הציוד, וגיוס כוח האדם המתאים. שלו גם אחראי על בניית ה-DNA להגדרתו, של מערכת חינוך חדשנית, יצירתית, הצופה את פני המחר ומעניקה לתלמידים את הכלים להתמודדות עם העולם.

"אנחנו מנסים להבין טוב יותר את מגמות הגידול במספר התלמידים ולצפות אותם, כדי להיערך בטווח של שנה קדימה, אבל גם  חמש שנים קדימה כדי לנסות להבין את רמת היקפי בינוי, לאן זה גודל ואיך השינויים משפיעים עלינו", הוא מסביר.

מתי חריש תפסיק לבנות גני ילדים ובתי ספר חדשים?

"משרד החינוך שואל אותנו כל שנה מחדש האם אנחנו כבר ב'פיק' של ההיקף האדיר של הגנים שנבנה. ברור לכולם שיגיע שלב שבו נמצה את בינוי גני הילדים ונתקדם הלאה לבתי ספר ותיכונים, שם נראה את המשך הצמיחה שלהם".

אם כך, על פי הידע הקיים כיום, מה הצפי לחמש שנים קדימה?  

"עוד אלפים. בשכבה א' כלל עירונית אנחנו באזור 1,200 ילדים,  ובגנים ובמעונות ישנם 1,400-1,500 ילדים בשכבה. השיא שאני צופה הוא עד 2,000 ילדים בשכבה, כי סה"כ המיצוי של האכלוס העירוני במתאר הקיים הוא די גבוה".

"הקפיצה הגדולה יותר, התובנות  היותר חשובות בהקשר הזה, הן לנסות לשרטט את ההיקפים הגדולים הקיימים כיום במעונות ובגנים 20-15 שנה קדימה, ביסודי ובעל יסודי. זה לפנינו על כל המשתמע מכך".

מה בנוגע לחלוקה לזרמים?

"המפה היא די יציבה. באופן גס ניתן לומר ש-40% מהילדים לומדים בחינוך הממלכתי, 40% בזרם הממלכתי-דתי ו-20% במגזר החרדי. יש יותר בתי אב במגזר החילוני, אבל ילדים יש יותר במגזרים האחרים".

"צריך להבין שבחריש קורה נס"

בתחילת השנה יחלו לפעול 18 גנים חדשים ברחבי העיר ו-4 בתי ספר חדשים. שלו מתייחס לבינוי מוסדות החינוך בעיר כאל נס גלוי.

"אין עיר שמצליחה לבנות מוסדות חינוך כמו חריש. בשנה האחרונה רק חצי מהבקשות של בינוי מוסדות חינוך במדינת ישראל קיבלו אישור לתקצוב. בחריש, כל הבקשות אושרו. צריך להבין שבחריש קורה נס. נס שהוא לא נס, אלא עבודה מטורפת שנעשית בצירים השונים בחריש. העבודה של ראש העיר מול הגורמים הפוליטיים, העבודה של המנכ"ל ברמה המקצועית. העבודה שלי מול אגף החינוך. העבודה של מחלקת הנדסה – כולנו ביחד. אפשר לראות רשויות דומות לנו שמשכנות ילדים בתוך קרוואנים, או במבנים שנפסלו לאכלוס, כולל בערים שכנות לחריש.

"אז נכון, יש בית ספר שהבינוי שלו לא הושלם, ויש תיכון שבנייתו נעצרה לאחר שהקבלן פשט את הרגל אבל ברמת המקרו יש בחריש בינוי אדיר ומסיבי".

מעבר למבני קבע

אחת הבשורות שמעביר שלו לתושבים היא כי משחק "הכיסאות המוזיקליים" שליווה את מוסדות החינוך מאז הוקמה המערכת וגרם לבתי הספר לנדוד ממקום למקום – לקראת סיום.

"רוב בתי הספר שנודדים בשנת הלימודים הקרובה, נודדים למקום הקבע שלהם. אתגרי העתיד, בית ספר חב"ד וסמינר בנות רחל החרדי עוברים למבנה קבע. גם בית יעקב, שנמצא ביבילים עובר למבנה קבע.

"נשארנו עם שני בתי ספר שבנייתם לא הושלמה. הישיבה התיכונית, שבנייתו החלה יחד עם שאר ארבעת המבנים שבנייתם הסתיימה. היא תיפתח רק במהלך השנה הקרובה. נכון, לא הצלחנו עם בית ספר אחד מתוך חמישה.

"האירוע השני זה תיכון 'נעימת הלב' באבני חן. זה אירוע מתמשך, וידוע שאירע בשל פשיטת הרגל של הקבלן. עם תחילת השנה כל מסת העבודה תופנה לפרויקט הזה וכולנו תקווה ואמון שבשנת הלימודים שלאחריה, הוא  ייפתח. חוץ מהשניים האלה, כל בתי הספר כבר במקומם, בלי נדידות יותר".

על פי נתוני הרשות כ-1,000 תלמידים בחרו ללמוד מחוץ לחריש. האם זה לא מעיד על חוסר אמון במערכת ובריחת תלמידים?

"אין בריחת תלמידים. הנתונים מראים, שמשנה לשנה, ככל שפיתחנו פה את המענים, יותר ויותר תלמידים נשארים בחריש ופחות ופחות יוצאים ללמוד בחוץ. אם ניגע במקומות הכואבים, אז הישיבה התיכונית לא הצליחה לבסס בצורה מספקת את האמון של ההורים. הבאנו כוח ניהולי נוסף לשנת הלימודים הקרובה, אנחנו מאמינים במי שמוביל את הישיבה ובדרך החינוכית שלה. יש 50 נרשמים לכיתה ז' והישיבה מתפתחת. לא בקצב שהיינו רוצים אבל אנחנו נדאג שזה יהיה טוב".

חינוך כקטר לאכלוס העיר

האוכלוסייה ששוקלת לעבור לחריש היא ברובה משפחות צעירות עם ילדים. בהתאם, איכות החינוך בעיר היא גורם מכריע בהחלטה אם לעבור לעיר או לא. שבע שנים אחרי השקתה של מערכת החינוך המקומית, האם החינוך בחריש הוא נקודת חוזקה של העיר או נקודת חולשה? האם החינוך בחריש "פורץ דרך" כפי שהציגה עיריית חריש בקמפיין הפרסום העירוני?

שלו משיב לשאלה בדרך עקיפה: "אנשי מקצוע שיודעים לבחון את המערכת מביעים שביעות רצון, ואנחנו מקבלים מהם חיזוקים מאוד גדולים לתהליכי העומק ארוכי הטווח שהמערכת שלנו מובילה".

"יש פה הזדמנות אדירה ואנחנו מנצלים אותה כדי לבדוק איזו מערכת אנחנו רוצים לבנות, לאן אנחנו מכוונים אותה, איזה מנדט מקבלים אנשי החינוך ומה אנחנו רוצים שכל ילד יקבל פה.

"המערכת  שלנו מפתחת מיומנות וכישורים שילד זקוק להם. היכולת לעבוד בצוות, יכולת למידה עצמית, ראיה ביקורתית, חשיבה יצירתית, יוזמה –  ואני לא יודע כמה מערכת החינוך המסורתית יודעת לתת לזה מענה.

"אנחנו –  זה מרכז העשייה שלנו. זה מתבטא בתוספת של שיעורי חקר, משימות בהן תלמיד צריך להראות איך הוא תכנן, איך הוא בנה, מה הוא יצר, הוא צריך גם להציג את זה. כל התהליכים האלה של למידה בתוך בית ספר ומחוצה לו היא למידה שמעודדת סקרנות ויצירתיות.

"לכל בית ספר יש את הייחודיות שלו והדרך שלו, אבל אלה פלטפורמות שעובדות בכל בתי הספר, כולל בממ"ח ובחלק מבתי הספר בזרם המוכש"ר".

שלו מדגיש כי המתרחש בחריש בולט עוד יותר על רקע המתרחש בארץ: "מערכת החינוך בישראל היא בקריסה, המנכ"ל העשירי התפטר בעשר השנים האחרונות. שרי חינוך התחלפו והוצגו רפורמות גדולות אבל המערכת בבעיה קשה ומתמודדת עם מחסור במורים ובמנהלים, חוסר יציבות ואירועי אלימות.

"חריש מצליחה להיות איזו שהיא מובלעת, אני אומר את זה בצורה הכי חדה. המכרזים שלנו במשרד החינוך מלאים. חריש מצליחה להיות מקום שמושך מנהלים שמגיעים עם תשוקה מאוד גדולה לעשות חינוך נכון וטוב ולנצל את ההזדמנות של חינוך שחושב אחרת, שפורץ דרך, שלא עובד רק בקופסה.

"מגיעים אלינו מנהלים ערכיים ומקצוענים כי בחריש דברים נעשים אחרת. גם אחוז השרידות של המנהלים פה הוא מהגבוהים בארץ. מתוך 20 בתי ספר, מגיע מנהל חדש לבית ספר בו פעל מחליף, וכל שאר המנהלים נשארים איתנו לשנה הבאה".

"אם אני חוזר לשאלה ששאלת על הזוגות הצעירים והאם מערכת החינוך היא גורם משיכה לעיר, אז חשוב לומר שאין משהו שמעיד על יציבות מערכת יותר מהכוחות שהיא מצליחה לגייס ולשמור. כמעט ולא חסרים לנו מורים לשנה הבאה, חסרים בקצה במקצועות מאוד מסוימים, בודדים. זה קורה כי אנשי חינוך רואים את ההזדמנות פה ואומרים, אני רוצה חריש".

"זה קורה כי אנשים מבינים שיש להם בחריש עם מי לעבוד. זה קשה, מאתגר, יש התמודדויות מורכבות, אבל יש שיטת עבודה, יש כתובת, יש מוטיבציה ויש חשיבה מחוץ לקופסה כדי לספק מענים במקומות הנכונים".

"אני גאה במחלקות שלנו שמקבלות שבחים והערכה ברמה הארצית. כל השפ"ח (שירות פסיכולוגי-חינוכי) שלנו מאויש בתקנים, אין דברים כאלה בערים אחרות".

אז בראייה לאחור לא היית עושה שום דבר אחרת?

"אם יש דבר אחד ששמעתי עליו ביקורות זה שאנחנו לא מספיק זמינים או קשובים לציבור. עלינו לשפר את תחושת הנגישות לתושבים. אגף החינוך תופס כ-50% מהפניות למוקד העירוני והיקף המענים שלנו הוא עצום. אנחנו עומדים על 70-80% מענים לציבור בשאלות של הרשמה וערעורים לשיבוץ במוסדות החינוך".

איפה אנחנו מותקלים? בחלקים שאי אפשר לתת. לפעמים אלו מקרים מאוד סבוכים וקשים ברמה האישית. אבל כשאי אפשר – אז אי אפשר. כשכיתה מלאה לא ניתן להוציא ילד ולשבץ אחר במקומו. אנחנו מנסים לארגן את הכול כמה שיותר גמיש וקשוב, אבל התושב הבודד שלא קיבל את מבוקשו, לא רואה את מה שנעשה – זה  גם לא מעניין אותו.

"למרות זאת, עלינו  לנסות לתת מענה עוד יותר מדויק. לדבר עם כל אחד ולהקשיב ולאפשר גם להשמיע. בזה אנחנו יכולים להיות יותר טובים. זה לא פשוט, אבל אפשר להיות יותר טובים במקומות הכואבים יותר".

25 הורים, נציגים של מגוון רחב של מוסדות חינוך וגני ילדים מכלל זרמי החינוך בעיר, הקימו הנהגת הורים יישובית שתתמודד עם בעיות רוחביות בעיר כמו בינוי התיכונים ותייצג את ההורים מול העירייה. יו"ר הנהגת ההורים בחריש: "אני רואה את הצורך והזעקות על בסיס יומיומי בהמון נושאים"

20 בתי ספר, למעלה מ-140 גני ילדים וכ- 10,000 תלמידים בני 18-3 מציבים את מערכת החינוך העירונית הצומחת, בראש רשימת האתגרים הניהוליים עימם מתמודדת חריש מדי שנה. וכמו בכל מערכת עירונית, גם בתחום החינוך ישנן כל העת, סוגיות הדורשות טיפול, תיקון ושיפור. כך לדוגמה בחודשים האחרונים עלתה חריש לכותרות הארציות עם כותרות שאינן מחמיאות על אלימות בגני ילדים, ועל חרם מתמשך שעברה תלמידה בבית הספר.

עד היום, כתובת לתלונות ולקבלת עזרה היתה העירייה בלבד, אולם החל מהשבוע האחרון נולד ארגון חדש שעשוי לעזור להורים החרישאים.

הנהגת הורים יישובית

הנהגת הורים יישובית בגרסה מחודשת, עושה בימים אלה את צעדיה הראשונים ושואפת להיות הגורם המקשר בין ההורים והתלמידים לעירייה.

את ההנהגה החדשה מרכיבים 25 חברים ומשתתפים בה נציגים של כל בתי הספר מזרם החינוך הממלכתי, ממלכתי-דתי וממלכתי-תורני.

בנוסף, ההנהגה כוללת נציגות לחינוך המיוחד ומספר נציגים לגני הילדים (אחד לכל אחת משכונות העיר). קארן בר, יו"ר הנהגת תיכון 'אתגרי העתיד', נבחרה לשמש כיו"ר ההנהגה היישובית זאת על פי התקנון המנחה של הנהגת ההורים הארצית.

הנציגות החדשה טרם כוללת נציגים של החינוך המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי), שפועל גם הוא בעיר.

להשפיע על השיח החינוכי

במכתב שפורסם בשבוע החולף ובישר באופן רשמי על הקמה המחודשת של הנהגת הורים ישובית בחריש כתבה בר: "הנהגה יישובית בחריש היא התאגדות חשובה מאין כמותה מכמה טעמים: היא מייצרת שיתופי פעולה בין הורים, מוסדות חינוך ורשות מקומית, וביכולתה להשפיע על השיח, על אופיו ועל דרכי פעולה. היא מהווה גורם רשמי, המייצג את ההורים באופן בלתי אמצעי אל מול בעלי התפקידים בעירייה. היא מאפשרת ייצוג בהנהגת ההורים הארצית, ומתוקף כך לקבל הכוונה מקצועית, סיוע במידת הצורך, לקיים שיח משותף עם בעלי ניסיון וכמובן יכולת השפעה ברמה הארצית".

עוד הדגישה בר, כי הקמת הנהגה יישובית אינה דבר של מה בכך, וכי מדובר בתהליך צומח וארוך טווח: "השיח בתוכנו עדיין מתפתח, נושאים רבים עומדים על הפרק ואנו עסוקים בבניית תוכנית עבודה, קביעת תחומי אחריות, וניהול סדרי העדיפויות".

מעקב אחרי בניית התיכונים

כאמור, אין מדובר בניסיון הראשון לכונן בחריש הנהגת הורים יישובית. הניסיון הקודם למסד ערוץ פתוח ופורה מול עיריית חריש התרחש באוקטובר 2020 וכלל נציגי מוסדות חינוך שונים שהתאגדו והקימו הנהגה יישובית בחריש. פעילות ההנהגה שהחלה עם תקוות גדולות דעכה וגוועה. "הייתי חברה בהנהגה הקודמת אך בשלב שבו הגעתי כבר לא היה בה כלל שיתוף פעולה ולא היתה פעילות", מספרת בר. "ניסיתי להחיות את הקבוצה הקיימת אך זה לא התרומם לצערי. בכל אופן, למדנו מלקחי הגלגול הקודם ואנחנו משתדלים לעבוד בשקט ולא לצאת בהצהרות. אני לא אתן לזה להירדם שוב".

בר מציינת, כי בתור התחלה מתכוונת ההנהגה להתמקד בשלושה נושאים עיקריים. הראשון, מעקב אחרי התקדמות בינוי בתי הספר התיכוניים הפועלים כיום במבנים זמניים. הנושא השני הוא סוגיית הניקיון במוסדות החינוך והנושא השלישי הוא קידום אמצעי ההנגשה במוסדות החינוך לכבדי שמיעה ותלמידים עם מוגבלויות. עם זאת היא מציינת כי נושאים נוספים עולים בתכיפות גבוהה: "אני רואה את הצורך והזעקות על בסיס יומיומי בהמון נושאים, אם בחוסר במעני חינוך ופנאי לנוער הצעיר משכבות ד'-ו', אם בבעיות האלימות, או המחסור בסייעות. הרשימה ארוכה", מציינת בר.

כתובת להורי ילדי הגנים

על אחת המשימות הקשות שתכליתה לעמוד בקשר רציף עם עשרות גני ילדים ולתווך את צורכיהם, הופקדה מירית לוי, שתשמש נציגת גני העירייה בהנהגה: "בחריש יש כמות עצומה של מסגרות גני ילדים וככל הנראה כך זה ימשיך ויגדל בשנים הבאות. אנו בראשית דרכנו ובימים אלה מגייסים להנהגה נציגי ועדי גנים על מנת שתהיה נציגות מכל שכונה ולכל מגזר. מטרתי בהנהגה להביא את הקולות והצרכים מהשטח באופן מרוכז לגורמים הרלוונטים, ולהוות כתובת זמינה להורי ילדי הגנים".

עוד מציינת לוי כי היא מאמינה בשותפות מלאה עם מחלקת החינוך בכלל וענת אלבז, מנהלת מחלקת גני הילדים, בפרט. "אני יודעת כי המטרה של מחלקת החינוך והורי הילדים משותפת, וניתן להשיג אותה באמצעות ההנהגה הישובית. אני רואה בהנהגה הישובית מעין גוף המתווך ומקשר בין הורי חריש למחלקת החינוך".

טיפול משותף בבעיות רוחביות

חננאל ביק, יו"ר הנהגת ההורים של בית הספר תלמי הדר שהצטרף להנהגה היישובית, מדגיש את הנחיצות והערך המוסף של ההנהגה על פני פעילות אינדיבידואלית: "יש הרבה נושאים שבהם מוסדות החינוך מוצאים עצמם לבד מול הרשות המקומית ולא מקבלים מענה כמו שצריך ואני חושב שברגע שמתאגדים סופרים אותך יותר. אני מקווה שכשנגיע כהנהגה ונציג את הבעיות כסוגיות עירוניות כוללניות נשמע בתמורה פתרונות רוחביים ויעילים שישרתו את כולם וימנעו הישנות של המקרים".

ביק מביא את סוגיית הניקיון כדוגמה: "בתלמי הדר אנו מתלוננים זמן ממושך על טיב הניקיון של בית הספר. גם כשהוחלף הקבלן, כוח האדם, בפועל, נשאר זהה. לאחר בדיקה גיליתי שקיימות תלונות דומות בשלושה מוסדות חינוך נוספים בעיר והבנתי שמדובר בבעיה רוחבית. כעת אני מרחיב את היקף המכותבים לפניות שלי ומקווה שהבעיה תיפתר בקרוב ובאופן רוחבי ולא נקודתי. יש כמובן בעיות נוספות בתשתיות ובינוי ויש פערים בנושאים נוספים כמו התל"ן".

"הרשות רוצה את ההורים לצידה"

מירום שיף, יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הגיע לחריש, נפגש על חברי ההנהגה ובירך על הקמתה: "לצד החשיבות של ועדי הורים לכל אחד ממוסדות החינוך, ישנה גם חשיבות גדולה להנהגה יישובית. בעוד ועדי בתי הספר מטפלים באופן ממוקד בנעשה במוסד החינוכי שלהם, יש נושאים שהם רוחביים שקשורים לכלל בתי הספר ואין סיבה שלא תהיה אחידות בין ההורים בכל העיר, ולכן יש חשיבות עצומה להנהגה היישובית. היא זו שיושבת מול הרשות המקומית ויחד הם מקדמים נושאים. אם לדוגמה, ישנה כוונה לקדם תוכנית נגד אלימות ברמה עירונית קל יותר לעשות זאת בתקשורת מול הנהגה יישובית".

שיף מדגיש כי בנושא הצהרונים ובהחלטה על שעות הפעילות והתכנים שיוכנסו לכל מסגרת, הרשות המקומית מחוייבת לפעול בשיתוף פעולה עם ההנהגת ההורים היישובית.

על סיכוייה של ההתאגדות המחודשת לקיים שיתוף פעולה פורה עם העירייה להביא וקידום ממשי של צרכים לטובת הכלל, מציין שיף: "אפשר תמיד להתעלם אחד מהשני ורק ללכת למלחמות, אבל בדרך כלל במקום הגיוני עם אנשים הגיוניים, ההנהגה והעירייה עובדים במשותף ולהיפך, הופכים את שיתוף הפעולה למכפיל כוח.

"ברשויות מקומיות ותיקות בהן פועלות ההנהגות שלא התחילו אתמול, ההנהגה מעורבת כמעט בכל תחום חינוכי. בסופו של דבר, הרשות רוצה את ההורים לצידה ולא נגדה".

בר מסכימה עם שיף ומאמינה בשילוב כוחות של העירייה וההנהגה למען מטרה משותפת: "אני רואה חשיבות ביחסים טובים לפני תוצאות ואני בטוחה שבדרכי שלום ועבודה משותפת בינינו לבין העירייה ניתן יהיה להשיג הרבה. יש בפנינו עבודה רבה, אך יחד עם זאת פגשתי תמהיל מרשים של חברים המקיימים שיח מפרה. בסוף, מדובר בחינוך הילדים שלנו וכולנו באים עם המון אנרגיה של עשייה".

השגרה בבית משפחת פרידמן כוללת אימוני נגינה יומיים, שיעורים פרטיים, תחרויות בינלאומיות יוקרתיות והשגחה צמודה במשרה מלאה של אם המשפחה על בנותיה, אביגיל, תהילה ויעל. ככה מטפחים כשרונות

אם תעברו ברחוב שוהם בשעות אחר הצוהריים תוכלו לשמוע צלילי פסנתר הבוקעים מדי יום מאחת הדירות במתחם ותאזינו ליצירות של גדולי המלחינים הקלאסיים. על המוזיקה שמלווה את דיירי השכונה אחראיות שלוש האחיות לבית משפחת פרידמן.

בשבוע שעבר זכתה אחת מהן, תהילה-רבקה, בת העשר, במקום הראשון בתחרות "פסנתר לתמיד", תחרות ארצית לפסנתרנים צעירים שנערכה באשדוד. אחותה התאומה, יעל-אלישבע זכתה במקום השני.

השתיים ממשיכות את המסורת שהתוותה אחותן הגדולה, אביגיל-ברוריה בת ה-13. לפני שלוש שנים הבכורה לבית פרידמן קטפה גם היא את המקום הראשון בתחרות המקצועית הראשונה בה השתתפה. אביגיל הפתיעה את משתתפי התחרות ושופטיה בכישרון המוזיקלי שגילתה כמו גם בזמן הקצר בלבד בו היא עוסקת בתחום.

מאחורי האחיות עומד זוג הורים לא שגרתי במחוזותינו. יעקב ואליאנה פרידמן. בני הזוג הכירו בסין, התגיירו ועברו להתגורר באוהיו. בנותיהן, ילידות ארה"ב, זכו לחינוך יהודי אורתודוכסי והמשפחה עלתה לארץ בשנת 2015 כדי למצוא מסגרת חינוכית מתאימה לילדות ברוח היהדות.

בני הזוג בחרו בתהליך הגיור את שמם הפרטי ושם המשפחה."פרידמן באידיש זה איש של שלום", מסביר יעקב ומנמק את הבחירה: "חיפשתי תשובות כל חיי וחשתי תסכול וחוסר סיפוק מהעולם שראיתי וחוויתי סביבי. כשמצאתי את אלוהים ואת הדרך בה אלוהים רוצה שנחיה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, כבר לא חשתי את המתח בתוכי שהיה בעבר. מצאתי חלק מהתשובות, הגעתי למקום של שקט בתוכי", מסביר יעקב.

משטר אימונים קפדני

לפני שנה וחצי עברה המשפחה להתגורר בחריש. יעקב מבקר מדי פעם בבית הכנסת "לב חריש" ואוהב להצטרף למניין התימני. "אני אוהב את השירה שלהם", הוא מסביר בחיוך ביישני.

אביגיל-ברוריה (13) לומדת ב'אולפנת חריש' ואילו אחיותיה הצעירות, יעל-אלישבע ותהילה-רבקה תאומות בנות 10, הן תלמידות כיתות ה' בבית הספר 'כנפי רוח'.  הן משלבות בהצלחה לימודים והשקעה מרובה בדרך הקריירה המוזיקלית שהתוותה להם אמן, אליאנה.

פעמיים בשבוע כל המשפחה נוסעת יחד לרעננה ללמוד שיעורי נגינה אצל המורה טניה, מורשה מטעם הקונסרבטוריון של תל אביב. הם מבלים 45 דקות נסיעה לכל כיוון וכל בת מקבלת שיעור שנמשך 60 דקות בסטודיו של המורה, שמתגוררת קרוב יותר לחריש ופוטרת אותם מהצורך לנסוע לתל אביב.

מעבר לשני השיעורים השבועיים, כל אחת מהן מתרגלת בבית נגינה של שעה עד שעה וחצי ביום, כל יום. "לפעמים קצת יותר, אבל זה ממש לא קבוע", מסבירה אביגיל ומוסיפה: "צריך זמן מסוים כדי שהחומר ייקלט וישב טוב. עם 15 דקות ביום – זה לא יעבוד".

על משטר האימונים מפקחת אמא אליאנה במשרה מלאה.

מדוע כיוונת אותם לכיוון הזה?

"עבורי מוזיקה היא ריפוי. היא מעודדת אנשים ונותנת אנרגיה טובה. רציתי שמההתחלה תהיה להן כניסה לעולם היפה הזה. התחלתי עם אביגיל כשהיתה צעירה במעין חוג לקטנטנים. זה התחיל להיות רציני יותר כשהיא עברה לנגן בקונסרבטוריון בגיל 8. היא זכתה בתחרות הראשונה בגיל 10 והפתיעה כיוון שהיא ניגנה זמן קצר בלבד, אבל כבר היה ברור שיש לה כישרון. התאומות התחילו בגיל 7 והן מנגנות כבר שלוש שנים".

אביגיל נבחרה כאחת מהמוזיקאיות המוכשרות לתוכנית הלאומית למחוננים בירושלים מטעם משרד החינוך, "תוכנית שקשה להתקבל אליה" מספרת אליאנה. בגיל 11, בעקבות זכייתה במקום הראשון בתחרות הפסנתר באשדוד, היא ניגנה עם התזמורת הסימפונית של אשדוד, קיבלה תעודת הוקרה מקרן התרבות אמריקה ישראל (קרן שרת) ואף זכתה לנגן באולם המופעים אלברט הול, בלונדון.. "בפסח שנה שעברה נסענו ללונדון. אביגיל נבחרה להשתתף בקונצרט של מוזיקאים ישראלים צעירים שהתקיים באולם המופעים הידוע בבירת אנגליה. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת", מציינת אליאנה ומוסיפה בסיפוק כי מבחינות רבות אביגיל מתווה את הדרך לאחיותיה הצעירות ממנה.

שלושתן מקפידות על שגרת אימונים, וחוות עליות ומורדות, הצלחות וכישלונות. חוויות שאינן פשוטות לעיכול גם למבוגרים שבינינו, אבל נראה כי השלוש מתמודדות בבגרות שאינה אופיינית לגילן.

"השתתפתי בתחרות באשדוד גם השנה אבל לא קיבלתי פרס", מסבירה אביגיל. "לא הרגשתי מבואסת. אין על מה להתבאס בעיקרון. אני מנגנת כי אני אוהבת לנגן".

גם יעל שזכתה "רק" במקום השני בתחרות באשדוד מציינת: "טעיתי בנגינה, אז אני לא אמורה לקבל מקום ראשון".

כעסת על עצמך?

"אם לא זכיתי, אני לא צריכה לכעוס. אמרתי לעצמי שאני רוצה להשתפר", משיבה יעל. להבדיל, תהילה, שקטפה את הפרס הראשון, מסבירה כי פעם היא זוכה ופעם אחותה, ומציינת שהזכייה שימחה אותה, אבל המעמד לא מרגש כל כך בהשוואה לתחרות בינלאומיות יוקרתיות.

השלוש מתאמנות כעת לקראת Scherzo International piano competition תחרות יוקרתית נחשבת והמסלול לעתיד ברור למדי, לפחות לבכורה מביניהן.

"עבורי הנגינה בפסנתר היא לא תחביב- זו מתנת חיים, זו המטרה של החיים שלי לפתח קריירה כפסנתרנית. ההורים אמנם הציבו לי את הדרך בהתחלה, אבל גם אני בחרתי בזה כי אני אוהבת את זה".

גם תהילה ויעל מאשרות שמטרת חייהן בשלב זה היא להפוך את הנגינה בפסנתר לייעוד. "אמא שלי בחרה ואני המשכתי", אומרת תהילה.

"ילדים הם ילדים, הן אוהבות את הפסנתר, רוצות ללמוד, אבל תמיד אני יושבת איתן, מזכירה להם שהמשימה שלהם היא לסיים את הדף הזה והזה…

"זו דרך לא פשוטה עבור ילדים, אלא מתסכלת וקשה שעלולה לגרום להם דכדוך ואכזבה", מסבירה אליאנה. "אני תמיד אומרת להן בואו ננסה להבין מה הבעיה, ננסה להירגע ואז למצוא את הדרך הנכונה לפתרון, אחרת זה לא יעבוד".

אני עובדת איתן צעד אחר צעד על החוזקות שלהן ועל היכולת שלהן לנווט את דרכן בעולם, לא רק במוזיקה".

"בלי אמא לא הייתי מצליחה עד עכשיו, היא ממש עזרה לי", מסכמת אביגיל במשפט את ההשקעה המרובה של אמה שניכר בכל תחום ותחום, החל מבחירת התלבושות, המשך במעקב אחרי ההתקדמות בלימודים העיוניים בבית הספר ובאימוני הפסנתר וכלה בבדיקת הציפורניים.

אליאנה מסכימה כי ההשקעה המרובה לא מותירה לבנותיה זמן רב לפגישה עם חברות או טיפוח תחביבים אחרים. גם היא ובעלה עסוקים מדי מכדי לפתח קשרי חברות קרובים עם שכנים ומכרים בעיר, אבל ההשקעה הגדולה של הזמן, הכסף והמאמץ נועדה להבטיח את עתיד בנותיה. "הבנות שלי יהיו חופשיות לבחור את דרכן כשהן יגיעו לגיל 18 ויהיו בוגרות מספיק כדי להחליט אם הן רוצות להיות פסנתרניות או לבחור בדרך אחרת. הן יזכו בתמיכה שלנו בכל החלטה שהן יקבלו. אבל כרגע, עד שהן יהיו בוגרות, אני רוצה כאמא לשמור עבורן על כל האפשרויות פתוחות ודורשת מהן לעשות את המאמץ שכרוך באימוני הנגינה. בשבילן, אני מאחלת להן להישאר בתחום הזה".

פרח קוזחי היא הכתובת להורים עם ילדים עם צרכים מיוחדים בעיר. היא רואה בתפקידה כחברת מועצה שמקדמת את המענים החינוכיים – שליחות, ומפרגנת למערכת המיוחדת שצומחת ב-50% בכל שנה. "האג'נדה בעיר ובמועצה, שאני מאוד גאה בה, היא לדאוג לילדים הרגילים והמיוחדים ולתת את המענים הנדרשים. לא רואים את זה בהרבה ערים"

כמעט מיד עם כניסתה לתפקיד כחברת מועצה מטעם סיעת הליברלים, הצהירה פרח קוזחי כי היא תטפל בנושא החינוך המיוחד, שקרוב ללבה. קוזחי היא אם לשלוש בנות, שתיים מביניהן הן על הרצף האוטיסטי.

בשנתיים שחלפו מאז הפכה קוזחי לאוזן הקשבת של ההורים לילדים המיוחדים בחריש. "יש לי בערב בין 4-2 שיחות שאני מצליחה להגיע אליהן. כל שיחה היא ארוכה מאוד ודורשת ממני הקשבה וסבלנות. אני תמיד זוכרת שהורה, גם אם הוא כועס, צועק או מתלהם, עושה זאת מתוך רצון לתת את המיטב לילד שלו".

קוזחי הפכה גם לכתובת עבור הורים המתכננים לעבור לעיר. "לפעמים אני צריכה להיות כנה ולומר להורים שרוצים לעבור לחריש שאני לא ממליצה להם לעבור, כי לא בטוח שהילד יקבל את המענה הדרוש ולא בטוח שתהיה לו מסגרת מתאימה. אבל שמה של חריש הולך לפניה בתחום.

"רק לאחרונה שוחחתי עם אמא שעברה במפתיע לחריש. היא הודתה שבמערכת החינוך בחדרה המליצו לה לעבור לחריש, כיוון שיש כאן מענים הרבה יותר טובים לילדים שלה. היא לא חשבה פעמיים ועברה לכאן".

צמיחה של 50% מדי שנה

מערכת החינוך בחריש חווה קפיצות גדילה משמעותיות מדי שנה, ותחום החינוך המיוחד אינו נבדל. רק השנה נפתחו בחריש 8 כיתות גן חדשות בחנ"מ (חינוך מיוחד), ו-7 כיתות חנ"מ – נתון המשקף עליה של 50% בהשוואה לשנת הלימודים הקודמת.

"בשנה שעברה פתחנו 16 גנים בחינוך המיוחד. השנה (תשפ"ג) יש לנו כבר 24 גני חינוך מיוחד – 17 גנים שמופעלים על ידי הרשות ו-7 גנים שמופעלים על ידי עמותת פרח", מפרטת קוזחי.

"יש לנו השנה למעלה מ-600 ילדים בחינוך המיוחד, מתוכם כ-240 ילדים בגנים. זה מטורף, זה מעבר לכל מספר שיכולנו לדמיין".

קוזחי מסבירה שאחת ההתמודדויות המרכזיות בחנ"מ היא שיבוץ ילדים שעוברים לחריש ברגע האחרון. "זה לא פשוט לתכנן פתרונות עבור משפחות שעושות מעברים מהרגע לרגע, משפחות שמחליטות לעבור לחריש ביולי-אוגוסט. אלו מענים שמערכת החינוך נדרשת לתת בצורה מהירה מאוד. אני מעריכה את איציק תייר, מנהל מחלקת החינוך המיוחד, ואת עובדי המחלקה שלו שיודעים להתמודד עם כל הבלת"מים (בלתי מתוכנן) בצורה מדהימה.

"יש כאן משהו מיוחד, גם גדילה של מערך החינוך ב- 50% בכל שנה, וגם היכולת שלנו לספק את החסר מבחינת מטפלים ומערך טיפולים משלימים בשעות אחה"צ. ברור שאין לנו את כל המענים, כמו גנים ללקויות שמיעה או ראייה, אבל גם אלה זוכים למענה מחוץ לעיר ובהסעות מקרית מוצקין בצפון עד ת"א בדרום".

כמה ילדים יושבים כיום בבית בלי מסגרת?

"ידוע לי על ארבעה ילדים, שהשיבוץ שניתן להם לא מתאים מבחינתם. אתה מנסה לקלוע אבל לא תמיד אתה מצליח".

מדיניות עירונית: לפתוח כיתות מיוחדות

הצמיחה של מערכת החנ"מ בעיר אינה רק טבעית, כי אם גם מכוונת. קוזחי מסבירה: "השנה נפתחו בחריש 16 גני חינוך מיוחד, זה מטורף בכל קנה מידה במיוחד אם נשווה לדוגמה, לעיר קרובה כמו אור עקיבא, שהאג'נדה שלהם היא לא לפתוח גנים וכיתות חינוך מיוחד אלא להוציא את התלמידים החוצה. כאן הגישה היא הפוכה. גם לפתוח כיתות וגם לוודא שאנו נותנים שירות שהוא ממש טוב".

קוזחי מסבירה שהרפורמה במערך החנ"מ שהנהיג משרד החינוך לפני שלוש שנים מעודדת את הרשויות לשלב את הילדים עד כמה שניתן בחינוך הרגיל ולא לפתוח כיתות ייעודיות, שהתקציב להפעלתן גבוה מאוד. לדברי קוזחי, תקציב כיתת תקשורת (לילדים על הרצף האוטיסטי) בה לומדים 9 ילדים, שקול לתקציב שתי כיתות רגילות.

"רוב העיריות לא פותחות כיתות תקשורת אלא משלבות את הילדים בחינוך הרגיל. אני רואה בזה הרבה מאוד בעיות וקשיים. ילד אוטיסט יושב בכיתה ולא יודע להתמודד עם הרעש. כל מה שיש לו זו סייעת שנמצאת לידו רק בחלק מהזמן, בהתאם לשעות שאושרו לו ושאר הזמן הוא לבד. זה יוצר מצב שילדים לא מצליחים להשתלב כמו שצריך, להתקדם".

קוזחי מודה שההתעקשות של חריש להמשיך ולפתוח כיתות מיוחדות, בשונה משאר הרשויות היא חסרת תקדים. "אנחנו מתעקשים לפתוח כיתות מיוחדות הן בגלל הצמיחה המהירה ומספר הילדים הגבוה שמגיע לעיר והן בגלל המצב הייחודי של חריש בו כל שבוע כמעט, תלמיד חדש מצטרף לכיתה. זה יוצר חוסר איזון וגורם לטלטלה רגשית. אם ילדים רגילים מתקשים להתמודד עם המצב בו המקום שלהם מתערער, ילדים מיוחדים מתקשים עוד יותר. לכן יש לנו צורך להמשיך להתעקש על פתיחת מסגרות מיוחדות וכל כיתה שאנחנו פותחים מיד מתמלאת".

הנגשה טכנולוגית ותקציבים מיוחדים

תקציב החינוך המיוחד נגזר מתקציב החינוך הכללי והוא מנוהל על ידי ישראל שלו, ראש מחלקת החינוך בעיר. "אני חייבת לומר שלא היתה פעם אחת שניגשתי למחלקה עם בקשה תקציבית או הצבעתי על צורך מסוים וקיבלתי סירוב. האג'נדה בעיר ובמועצה, שאני מאוד גאה בה, היא לדאוג לילדים הרגילים והמיוחדים ולתת את המענים הנדרשים. לא רואים את זה בהרבה ערים".

תני דוגמאות לתקצוב פעילויות החינוך המיוחד בעיר

"בשנה שעברה, כחלק מתקציב החינוך המיוחד, חילקנו 17 אייפדים לכל כיתות התקשורת בעיר עם תוכנות מותאמות לצרכי הכיתה. רק כשעברנו בכיתות וחילקנו אותם הבנו איזה כלי מטורף זה – איזה חסד עשינו לכל הילדים ובמיוחד לילדים שלא יודעים לתקשר מילולית״.

"חילקנו עוד 79 אייפדים לצוותי ההוראה בגנים ובבתי הספר של החינוך המיוחד שנרכשו על ידי המועצה ובשיתוף קרן אתנה".

קוזחי מציינת דוגמה נוספת: "דרשתי שבאירועים עירוניים כדוגמת חגיגות הכרזת העיר, יהיו מקומות מונגשים לילדי החנ"מ. היה לי חשוב שילד יוכל להגיע לאירוע ולא יצטרך להידחס עם ההמון, ולא יצטרך לפחד. שריינו עבור המשפחות מקומות בקדמת הבמה, מקומות שקטים בלי עומס ודחיפות, יצרנו מרחב בטוח לילדים ולהורים. זה נותן איזהו שקט ומרווח לנשימה".

להקל על ההורים

הניסיון להקל על ההורים של ילדי החנ"מ מתרחב וכולל שירותים נוספים. "בשנה שעברה התחלנו להפעיל מערך טיפולים מקדם לילדים אוטיסטים מגיל 7 עד 21 ואנו מרחיבים את זה לכלל בתי הספר. כל ילד – גם אם הוא משולב בכיתה רגילה – יכול לקבל את מערך הטיפולים שמגיע לו בתוך בית הספר. זה שירות מדהים שמספק מרווח נשימה להורים שמתקשים ללכת בשעות אחה"צ עם הילד לטיפולים. בנוסף, כיום נמצא בבנייה מרכז שיקום עם בריכה הידרותרפית, של עמותת פרח שאני מעריכה מאוד את פעילותה בעיר, שגם הוא יספק טיפולים נדרשים בשעות אחה"צ.

"מרכז סבבה פעיל כבר שנתיים בעיר והוא מספק מגוון חוגים ופעילויות לילדים עם צרכים מיוחדים במיוחד לילדים אוטיסטים, שעוזרים לילדים להשתלב ומספק במקביל להורים מגוון הרצאות והדרכות.

"ממש כעת זכתה במכרז שפרסמנו עמותה שתחל לפעול אחרי אוקטובר בחריש. העמותה תפעיל תוכנית "אח גדול" במסגרתה בני נוער יבצעו בהתנדבות חונכויות לילדים עם צרכים מיוחדים. זהו פרויקט מדהים ואני מחכה שהוא יצא לפועל.

"פרויקט נוסף שאני עובדת עליו קשה, ומקווה שאראה את הפירות עוד השנה, הוא הצבת שלטים בגני משחקים בחריש עם תמונות שמסייעות לילדים רגילים ומיוחדים למצוא את הדרך לתקשר ביניהם. אני כל הזמן מחפשת פרויקטים נוספים לקדם. מבחינתי חריש עושה את זה היום בצורה מדהימה אבל תמיד אפשר לשאוף שיהיה עוד יותר טוב. אני מגשימה לעצמי את החלום".

לבדוק את האופציות לפני המעבר

קוזחי מודה, שלצד הגשמת החלום יש גם לעיתים התפכחות כואבת: "אני אוהבת להתנדב ולעזור לקהילה אבל הפעילות במועצה היא לא דבר קל. כל הזמן יש תלונות, חוסר הערכה, אנשים שכועסים, זה לא מובן לרבים שמדובר בתפקיד התנדבותי. עבורי זה שיעור לחיים".

"אני חושבת שחשוב מאוד לדעת גם לעצור ולהגיד תודה לצוותי החינוך, השפ"ח (שרות פסיכולוגי חינוכי) והרווחה שמסורים לעבודה. השעות שהם משקיעים והרצון שלהם לעזור אינם מובנים מאליהם. זו עיר שרואה את הילד לפני הכול".

"הורים מתקשרים, וכועסים וצועקים – אבל שוכחים להודות אחרי שדברים מסתדרים. לא צריך הרבה, רק מילה טובה מדי פעם. לי ניתנה הזכות לראות מערכת שבאמת אכפת לה מכל ילד וילד".

קוזחי גם לא שוכחת לשלוח מסר למתעניינים בעיר: "אל תעברו לפני שאתם בודקים את האופציות שלכם. אם יש לכם ילד שזקוק למענים מיוחדים, בצעו את הבדיקה לפני המעבר. השכירות פה זולה, הבית יפה והעיר מהממת, אבל חשוב לוודא שיש פתרונות לכל המשפחה כמו עבודה ומסגרות חינוך מותאמות לילדים. רק כך המשפחה תוכל להמשיך להתקדם ולצמוח".

לקריאה נוספת: מנהלת תיכון פסגת אמיר לחינוך מיוחד: "חריש קיבלה אותנו בזרועות פתוחות"

צילום: דוברות עיריית חריש

משרד החינוך פרסם את נתוני מערכת החינוך המקומית לשנת תשפ"א: 45.6% מכלל התלמידים בעיר למדו בזרם החינוך הממלכתי, וכ-35.77% בזרם החינוך הממלכתי-דתי, פי 2.5 מהממוצע הארצי. לראשונה, מספר התלמידים הממוצע בכיתה עלה ל-27.1 תלמידים וזהה לממוצע הארצי. ההשקעה הכספית הממוצעת בתלמיד בית ספר בחריש נמוכה בכ-10% אחוזים מהממוצע הארצי

משרד החינוך פרסם השבוע (ג') את נתוני "התמונה החינוכית הרשותית והבית ספרית", לשנת הלימודים תשפ"א.

נתונים אלה אינם משקפים את מצב מערכת החינוך בעיר, שכבר החלה את שנת הלימודים תשפ"ג וחוותה גידול מואץ במספר מוסדות החינוך ובמספר התלמידים. עם זאת, הם מצביעים על מגמות, משקפים את ההבדלים בין חריש למתרחש ברמה הארצית ומשרטטים את השוני בין המגזרים השונים של החינוך בעיר.

זרם החינוך הממלכתי הוא הגדול בעיר

שנת הלימודים תשפ"א נפתחה בחריש עם 87 גנים, 15 בתי ספר וכ- 6,600 תלמידים מגיל גן ועד כיתה י'. בנוסף, כ-22% מכלל התלמידים שהתגוררו בחריש, למדו במוסדות מחוץ לעיר.

45.6% מכלל התלמידים בעיר למדו בשנת תשפ"א בזרם החינוך הממלכתי והוא זרם החינוך הגדול בעיר. עם זאת, חלקו היחסי נמוך בהשוואה לממוצע הארצי. כך לדוגמה, 66.7% מכלל התלמידים בארץ לומדים בזרם החינוך הממלכתי.

פער משמעותי והפוך ניתן לראות בזרם החינוך הממלכתי-דתי: 35.77% מכלל התלמידים בחריש למדו בזרם חינוך זה, פי 2.5 בקירוב מהממוצע הארצי שעמד על 14.4% בלבד.

18.66% מכלל התלמידים בחריש למדו בזרם החינוך הממלכתי-חרדי, נתון נמוך במעט מהממוצע הארצי שעמד על 19.25%.

נתון נוסף מגלה כי 86.7% מכלל התלמידים בחריש (ממלכתי, ממ"ד וחרדי) שויכו בשנת לימודים זו לזרם החינוך הרשמי. בנוסף להם, פועל בעיר זרם חינוך מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) ובשנת תשפ"א כ-13.3% מכלל התלמידים בחריש למדו בו. ברמה הארצית, בזרם המוכר אך לא רשמי למדו בממוצע כ-24% מכלל התלמידים.

ממוצע מספר התלמידים בכיתה הדביק את הממוצע הארצי

עיון בנתונים מגלה כי לראשונה בשנת תשפ"א, הדביקה חריש את הפער בינה לבין הממוצע הארצי הלא מחמיא של ממוצע תלמידים גבוה בכיתה. מספר הילדים הממוצע בגן ילדים בחריש עמד נכון לשנה זו על 31.9 והוא גבוה משמעותית מהממוצע הארצי שעומד על 28.9 ילדי גן בכיתה. בשנת הלימודים תש"פ ממוצע התלמידים בכיתת גן בעיר היה 31.8.

בבתי הספר, מספר התלמידים הממוצע בכיתה ביצע קפיצה ועלה מ-24.4 בשנת תש"פ ל- 27.1 תלמידים בשנת תשפ"א. כאמור, מספר התלמידים בכיתה בחריש עלה בהדרגה בשש השנים האחרונות ועל פי נתוני תשפ"א, לראשונה, הוא זהה לממוצע הארצי והמחוזי.

פערים בגודל הכיתות בין המגזרים השונים

עם זאת, הנתונים מצביעים על  פערים משמעותיים בין מספר התלמידים הממוצע בבתי הספר בזרם החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי לבין המספר הממוצע במגזר החרדי.

כך לדוגמה, במגזר הממלכתי למדו בשנת תשפ"א 29.7 תלמידים בכיתה בעוד שבמגזר הממלכתי-דתי למדו 28.6 תלמידים ואילו בממלכתי-חרדי רק 21.2 תלמידים בממוצע בכיתה. בזרם החינוך המוכר אך לא רשמי ממוצע התלמידים בכיתה מסתכם ב-24.6 תלמידים.

ההשקעה בתלמיד בהשוואה ארצית

עיריית חריש אישרה בשנת 2021 תקציב בסך 107 מיליון שקלים לתחום החינוך, כ-51% מכלל התקציב העירוני. בדומה לשנים קודמות, מרבית התקציב (כ-58%) מנותבת למשכורות עובדי ההוראה. בשנת תשפ"א מצבת עובדי ההוראה מנתה 490 עובדים (גננות, מורים ומורות) בחריש.

למרות התקציב המוגדל, ההשקעה הכספית הממוצעת בתלמיד בחריש נמוכה בהשוואה לממוצע במחוז חיפה ולממוצע הארצי. ההשקעה הממוצעת בתלמיד בית ספר בחריש עמדה על 18,321 שקלים, סכום הנמוך בכ-10% אחוזים מהממוצע הארצי שהוא 20,128 שקלים. ונמוך בכ-15% מהעלות המושקעת בתלמיד במחוז חיפה, 21,149 שקלים.

להבדיל, ההשקעה של חריש בתלמיד בגן ילדים הסתכמה ב-19,489 שקלים כ-13% יותר בהשוואה לממוצע הארצי שעומד על 17,146 שקלים. על פי נתוני העירייה ההשקעה התקציבית בגני הילדים בחריש בשנת 2021 היתה כמעט כפולה מההשקעה בבתי הספר, 58 מיליון שקלים ו-30 מיליון שקלים בהתאמה.

עיון מעמיק יותר מגלה כי גם בנושא זה מתגלים פערים משמעותיים בהשקעה הממוצעת לתלמיד בחריש, בהתאם לזרמים החינוכיים השונים. כך לדוגמה, ההשקעה בתלמיד בחינוך הממלכתי היא 19,527 שקלים, בממ"ד 18,078 שקלים ובממ"ח 15,918 שקלים בלבד, כ-22% פחות בהשוואה לתקציב תלמיד בחינוך הממלכתי.

בלי בגרויות, בלי אקלים חינוכי

הנתונים שפרסם משרד החינוך משרטטים תמונה חלקית בלבד והם אינם מתייחסים להישגים לימודיים בחריש היות ובשנת תשפ"א לא התקיים המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) ועל כן, מדדי ההישגים במיצ"ב, מדדי ערכים ואקלים חינוכי ומדדי הלמידה של ראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך –  אינם בנמצא.

בנוסף, במפת הנתונים העדכניים של החינוך בחריש אין התייחסות לציוני בגרות, היות ובשנת הלימודים תשפ"א טרם היתה שכבת י"ב בוגרת בעיר. ניכרים בחסרונם גם המדדים המתייחסים לאקלים הבית ספרי, כפי שהיו בתמונה החינוכית של שנים עברו, וזאת בשל אילוצי הקורונה והעדרם של לימודים סדורים.

על פי משרד החינוך נתוני האקלים הבית הספרי לשנת תשפ"ב (השנה החולפת), אשר בוחנים את תחושת הקרבה לבית הספר, קרבה ואכפתיות בין מורים ותלמידים, מעורבות באירועי אלימות ועוד, יפורסמו בקרוב.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "העיר חריש הינה עיר צומחת חדשה בארץ, פורצת דרך מבחינה חינוכית. חריש מתאכלסת בקצב מהיר, בעיקר על ידי משפחות צעירות עם ילדים בכל הגילים. מחצית מהתושבים הם מתחת לגיל 18, כך שיש מסה גדולה מאוד של ילדים הזכאים למסגרות חינוכיות איכותיות. אנו מברכים את אנשי החינוך והצוותים ברשות המקומית על עבודה חינוכית, משמעותית מקדמת ופורצת דרך למען קהילת היישוב".

לקריאה נוספת: אתגרי מערכת החינוך בתשפ״ג: 10,000 תלמידים ומחסור במבנים

מחירי השכירות בחריש נמוכים יחסית בהשוואה לערים אחרות כמו גם מחירי הדירות לקנייה, אך לא על הדיור לבדו יחיה האדם. האם בשנת 2022 חריש זולה או יקרה למחיה? משפחות בן יוסף, גנץ ודנינו מעניקות הצצה להוצאות החינוך, התחבורה והקניות החודשיות, ומצביעות על השורה התחתונה

מחירי הדירות בחריש עלו בעשרות אחוזים בשנה האחרונה אך עדיין נותרו נמוכים בהשוואה למתרחש במרכז הארץ. חריש מאפשרת לזוגות צעירים לרכוש דירת 4 חדרים חדשה במחיר של 1.6-1.3 מיליון שקלים, הנמוך בכחצי מיליון שקלים ויותר, ממחיר דירה ממוצעת דומה בישראל או לשכור דירה במחיר הנמוך באלפי שקלים מדירה זהה במרכז.

עם זאת, ארנונה בשיטת החישוב המקסימלית ובתעריף גבוה יחסית בהשוואה לערים אחרות, תחרות עסקית מצומצמת שמשפיעה על יוקר סל הקנייה המשפחתי והיעדר פתרונות תעסוקה קרובים לבית מהווים אף הם שיקול משמעותי בתחשיב המשפחתי הכולל.

מתעניינים בחריש מנסים לא אחת להבין מהי השורה התחתונה: האם בשקלול נתוני השכירות, המיסים, ההוצאות על המחייה והפתרונות התחבורתיים והתעסוקתיים –  חריש עדיין משתלמת למגורים? שלוש משפחות המתגוררות בחריש, בן יוסף, גנץ ודנינו, מתייחסות בגילוי לב להוצאות החודשיות ולשורה המסכמת שלהם.

משפחת בן יוסף: "מעני חינוך חסרים"

ההורים נתן ורננה והילדים אורי (11) ואלון (8). מתגוררים שלוש שנים בחריש.

שכירות/משכנתה: דירה שכורה בשכונת החורש, 5 חדרים – 3,000 שקלים לחודש. בבעלותם של בני הזוג דירת 4 חדרים בעפולה.

ארנונה: כ-1,400 שקלים.

פרנסה: נתן הוא מנהל תפעול ברפת בקיבוץ גן שמואל. רננה היא עצמאית, יועצת תיירות ומתכננת טיולים מאורגנים לקבוצות – עובדת מהבית.

תחשיב משפחתי: "דמי השכירות שאנחנו מקבלים מהדירה בעפולה מתקזזת עם דמי השכירות בחריש, כשלמשוואה נכנסת גם משכנתה בהחזר נמוך יחסית של כ-1,500 שקלים בחודש", משתפת רננה ומציינת בסיפוק את העובדה שגל ההתייקרות של מחירי השכירות בעיר, פסח עליהם בזכות אופציה להארכת חוזה ללא העלאה משמעותית.

הוצאה גבוהה על חינוך

"לא עברנו לחריש מסיבות כלכליות ולא הופתענו ממחירי המחיה הגבוהים יחסית בחריש. השיקול המרכזי היה להתקרב למקום העבודה הקודם של נתן ברפת כפר הרואה", מסבירה רננה. "מה שהפתיע ומאוד אכזב אותנו הם מעני החינוך החסרים בחריש וההוצאה הנדרשת להשלמה", היא מוסיפה. "ראשית, יום הלימודים קצר ומסתיים במרבית ימי השבוע לפני 13:00 בעוד שבעפולה הלימודים הם עד 14:30 ללא תוספת תשלום מצד ההורים.

"בנוסף, בעפולה ישנו פרויקט הזנה לתלמידים עד כיתות ו', שמקבלים ארוחת צהריים בתשלום שנתי של כ-1,000 שקלים בשנה – שירות לא קיים בחריש. בנוסף, תוכנית הצהרונים לכיתות ג' עולה בחריש 200 שקלים יותר, מהמחיר החודשי בעפולה. העלות הגיעה לכ-900 שקלים בחודש עבור צהרון והחלטנו לוותר על התענוג. כתוצאה, האפשרות שלי למצוא עבודה מחוץ לבית היא מוגבלת. אני לא יכולה להשאיר שני ילדים כל כך הרבה שעות לבד בבית ולעבוד מחוץ לעיר".

רננה מציינת כי יוקר המחיה בעיר בתחום החינוך הורגש מאוד בקיץ האחרון כאשר לא היו בעיר כלל מסגרות קייטנה לילדי ד'-ו': "שילמנו אלפי שקלים לקייטנות פרטיות ביישובי הסביבה. זה צבט בלב לראות שבעפולה מספקים קייטנות מחשבים ללא עלות או קייטנות סאמר סקול ב-300 שקלים בלבד".

"בכל מקום אחר הרבה יותר יקר"

במשפחת בן יוסף לא נהוג לערוך קניות מרוכזות ואם ישנן הן מתבצעות אונליין מרשתות מזון ארציות. בני המשפחה אוכלים לפחות פעמיים בשבוע מחוץ לבית באחד מעסקי המזון המהיר המקומיים. "אין ספק שהמחירים ברשתות המזון המקומיות לא זולים לעומת ערי הסביבה, אבל עבור קניות קטנות אנו לא נוהגים לצאת מחריש".

"אני מסכימה עם אלו שטוענים שיקר כאן בחלק התחומים. עם זאת, מחירי הדיור עדיין זולים לעומת מקומות אחרים, כך שאני לא מבינה לאן אפשר לעבור כדי להוזיל את המחיה, כי בכל מקום אחר הרבה יותר יקר".

בשורה התחתונה: "עבור מי שעובד באזור, זה בהחלט משתלם לגור בחריש. מאידך, אם לא הייתי עצמאית אני מניחה שהיה לנו הרבה יותר מאתגר לגור כאן".

משפחת גנץ: "הוצאות התחבורה והארנונה מכבידות"

ההורים אופיר וליבי והילדים אמונה (9), אדל (5) ונועה (שנתיים). שנתיים בחריש.

שכירות/משכנתה: דירת 4 חדרים, 112 מ"ר, בבעלותם בשכונת מעו"ף. משכנתה ל-7 שנים בלבד, בהחזר חודשי של כ-4,100 שקלים.

ארנונה: 1,300 שקלים (לאחר הנחת 5% למשרת מילואים פעיל).

פרנסה: אופיר מחנך ומורה מקצועי בתיכון בעפולה. ליבי עובדת באופן חלקי כעצמאית בתחום הטיפוח.

אל חריש עברה המשפחה לאחר מגורים בקראוון בישוב טפחות בגליל התחתון, שסיפקה ישיבת ההסדר לבוגרי הישיבה. דמי השכירות היו סמליים  בגובה של כ-1,000 שקלים בלבד.

תחבורה: "אני עובד בעפולה וליבי עובדת בחריש ובכל זאת, אנו נדרשים להחזיק שני כלי רכב. התחבורה הציבורית חלשה מאוד ולא מספקת", מספר אופיר. "חלק ניכר מהוצאות התחבורה הוא על חשבוני. אני מוציא כ-1,300 על נסיעות בחודש וזה עוד לפני תחשיב בלאי והחזקת רכב. משרד החינוך משלם לי 212 שקלים החזרי נסיעות בחודש בסך הכל, את ההפרש אני מוציא מכיסי. בנוסף, ההוצאה על הסעות הילדים לבתי הספר מסתכמת בכ-2,000 שקלים בשנה".

"רשימות המתנה למעון מפוקח של עשרות ילדים"

חינוך: בדומה למשפחת בן יוסף, גם בבית משפחת גנץ מוותרים על שירותי הצהרונים משיקולים כלכליים. חסכון משמעותי נוסף הוא העובדה שאת ביתם הצעירה, נועה בת השנתיים, טרם הכניסו למסגרת מעון. "בשקלול של צהרון לגן בעלות 600 שקלים בחודש, צהרון לבית הספר בעלות של 900 שקלים בחודש ותשלום למעון בעלות של כ- 2,500 שקלים בחודש, לא שווה לליבי לצאת לעבוד", מסביר אופיר. "חשבנו להכניס את אדל למעון מפוקח אך נאמר לנו שיש רשימות המתנה של עשרות ילדים לפנינו".

קניות: את קניות המזון והמצרכים לבית הם מקפידים לבצע בתוך העיר מסיבות פרקטיות ואידיאלוגיות: "אני מעדיף לקנות היכן שנוח וקרוב לי. לא אסע חצי שעה מהעיר כדי לחסוך 40 שקלים בסל הקניות, אולי פחות זול כאן, אבל גם הזמן שלי חשוב", מדגיש אופיר ומוסיף: "אני שמח לרכוש בסופרים והמכולות המקומיות מתוך ידיעה שהם מספקים מקומות עבודה לתושבים. לעומת זאת בכל הקשור למסעדות, ביגוד, ומוצרים שונים, אני לא מוצא את עצמי בעיר. ההיצע לא ממש מזמין ובמקרה הזה אנחנו בוחרים לצאת למתחמי הקניות בסביבה. בסוף, יש גם גבול לאידיאולוגיה", הוא מציין בחיוך.

בשורה התחתונה: "הוצאות המשכנתה אולי נוחות יותר ממגורים בפרדס חנה או ישוב אחר, מצד שני, הוצאות התחבורה והארנונה מכבידות והרגשות מעורבים במקרה הזה. כתושב מעו"ף אני משלם ארנונה גבוהה ביחס למה שאני מקבל בתמורה. מלבד פינוי אשפה ותאורת רחוב, תושבי השכונה מקבלים אפס שירותים. עם זאת, המגורים ליד משפחות צעירות והזכות להיות שותף בבנייה של עיר חדשה –  הם פלוס משמעותי. אלו הדברים שמשכו אותנו לחריש וטוב לנו פה".

משפחת דנינו: "אנחנו חוסכים הרבה על דיור"

ההורים אליאור ועינב והילדים איתן (4) וגאיה (שנתיים). שנה וחצי בחריש.

שכירות/משכנתה: דירה שכורה בשכונת מעו"ף , 5 חדרים – 2,700 שקל שקלים לחודש.

ארנונה: כ-1,300 שקלים.

פרנסה: אליאור הוא בעל עסק לצילום ועינב סייעת בגן ילדים בעיר.

תחשיב משפחתי: "אנחנו חוסכים הרבה על דיור", משתף אליאור. "בבני ברק התגוררנו בדירת 3 חדרים מעופשת, בקומה שלישית בלי מעלית, ושילמנו 3,500 שקלים. אני מניח שהשכירות שלה היום הרבה יותר גבוהה".

"בבני ברק שילמנו ארנונה בגובה של כ-1,000 שקלים על דירה של 60 מ"ר. כאן אנחנו אמנם משלמים קצת יותר אבל עבור דירה כפולה בגודלה. אני חושב שהנטייה של תושבים להתלונן על מחירי הארנונה בעיר היא מהסיבה שהדירות שלהם בחריש גדולות יותר בשקלול של המרפסת, המחסן החניה וכו'. חשוב לזכור שהם מקבלים כאן תנאים טובים בהרבה מלא מעט ערים וישובים בסביבה, ובמיוחד בהשוואה לגוש דן. אני מתרשם שהשירות לתושב בתמורה לארנונה שאני משלם, טוב מאוד. העיר נקייה ומסודרת ונעים לגור בה".

קניות: קניות שבועיות מרוכזות בוחרת משפחת דנינו לערוך ברשתות מחוץ לעיר. "בתחושה שלי, מחירי המוצרים בחריש יקרים באופן יחסי בשקל או שניים לכל מוצר בהשוואה לרשתות המזון בחדרה, כך שבמצטבר הפער משמעותי. כל עוד תנועת הלקוחות תישאר נמוכה והוצאות השכירות של בעלי העסקים ימשיכו להיות גבוהות מאוד, מי שישלם על כך, תרתי משמע, יהיו הלקוחות".

בתחום הפרנסה, מספר אליאור שהמעבר לחריש היטיב עימו מבחינת הקריירה וההכנסה: "מבחינתי המעבר לכאן היה גם הזדמנות עסקית טובה. זיהיתי פה את הפוטנציאל ואני יכול להגיד ששיפרתי בחריש את רמת השכר שלי. גם אני וגם עינב עובדים בעיר וזה כמובן משליך על השגרה שלנו ועל הנוחות היחסית".

בשורה התחתונה: "בסך הכל, בהשוואה למגורים במרכז, המחיה בחריש זולה באלפי שקלים. חריש לא זולה, אבל גם לא יקרה. הדיור בהחלט זול כאן. עם זאת, הוצאות ביגוד או מוצרים שונים לא זולות בכלל, בגלל שאין כאן תחרות".

לקריאה נוספת: מסתמן: הארנונה בחריש תתייקר בשיעור גבוה יותר משאר הערים בארץ

מימין: שלי גולדשטיין, שחר כרמלי ונריה יעיש; צילום: אורן קלר

שלי גולדשטיין, שחר כרמלי ונריה יעיש יתחילו מחר את לימודיהם בשכבת י"ב הראשונה בעיר, בתיכון אתגרי העתיד. עם ותק של חמש שנים בחריש מתמודדים השלושה עם השינויים בבית הספר שצמח פי 10, התמורות בקבוצת החברים וההכרות עם אוכלוסייה שהיתה זרה להם, בעיר מגוריהם הקודמת. וכן, גם עם הציפיות הגבוהות מהם: "שנים של לימודים בלי ציונים ופתאום לחץ של בגרויות. מצפים מאיתנו להצליח"

כ-2,000 תלמידים חדשים יחלו את שנת הלימודים תשפ"ג בחריש והם מצטרפים לכ-8,000 תלמידים רשומים במערכת החינוך הצומחת, שהחלה לפעול רק לפני שש שנים.

השנה, לראשונה, נפתחה שכבת הבוגרים – י"ב – בתיכון אתגרי העתיד. בבית הספר שהחל לפעול לפני חמש שנים עם 60 תלמידים בלבד (כיתות ז'-ח'), ילמדו השנה כ-600 תלמידים (כיתות ז'-י"ב'), כ-80 מתוכם תלמידי י"ב.

"בשנים הראשונות הכרנו את כולם"

הצמיחה המהירה והשינויים משפיעים על תחושות התלמידים, במיוחד הוותיקים בהם שהחלו ללמוד בשנה הראשונה בבית ספר "בוטיקי".

"התרגלנו להכיר את כל הצוות ואת המורים ועכשיו יש פי 5 מורים ואנחנו לא מכירים רבע מהם", מציינת שלי גולדשטיין (17) תלמידת י"ב (כיתת לביאה), המתגוררת מזה כחמש שנים בעיר. "זה מתסבך קצת", היא מודה.

שחר כרמלי (17) עברה לחריש גם היא לפני חמש שנים והחלה ללמוד באתגרי העתיד מיומו הראשון. כמו שלי, חווה גם היא את השינוי: "התרגלנו למשהו אחד וכל שנה זה משהו אחר. יש עדיין כמה מורים שיש איתם קשר שהוא מעבר לרגיל, אבל בית הספר מאוד השתנה בגישה שלו".

נריה יעיש (17) מכיתת פומה, "רק" 4 שנים בחריש מוסיף: "היו לנו גם שלושה מעברים של בית הספר למבנים זמניים ונקווה שהמעבר הבא, בשנה הבאה, יהיה האחרון ובית הספר יעבור למבנה של קבע".

שלי: "יש שינוי בולט נוסף, בשנים הראשונות הכרנו את כולם, היינו מדברים עם כולם. כיום, חוץ מאיתנו ושכבת י"א שהתחלנו יחד ויש בינינו קשר, אין קשר בין השכבות. אני לא יודעת אם זה משהו בהכרח רע, אבל זה יוצר הפרדה לעומת שנים קודמות".

"כולם פה חדשים אתה לא מיוחד"

לא רק צוות בית הספר צמח. בחמש השנים שחלפו מפתיחת בית הספר, שכבת י"ב שילשה את מספר התלמידים וגרעין התלמידים הוותיקים למד להתמודד עם תמורות משמעותיות בחברויות. אור גולני, לשעבר מנהלת מחלקת הנוער והצעירים בחריש ציינה בראיון שפורסם בנובמבר 2021 כי גיל ההתבגרות בחריש מאתגר במיוחד, ואחת הסיבות לכך היא זעזועים תכופים ושינויים בקבוצת "השווים" – החברים והחברות.

נריה: "ביום הראשון כשהגעתי לבית הספר קיבלתי סוג של מסר או הרגשה, "כולם פה חדשים אתה לא מיוחד". זה דווקא היה אחלה, היה קל יותר למצוא אנשים להתחבר אליהם, מאשר להיכנס לחבורות שהתגבשו".

שחר: "אחרי שכיתת פומה נפתחה (הכיתה השנייה בשכבת י"ב כיום) התחברנו די מהר. שנה אחרי זה, נפתחה כיתת צ'יטה, הכיתה השלישית של השכבה".

החברויות השתנו?

שחר: "כל הזמן יש שינויים. אנשים חדשים מצטרפים לחבורות, יוצאים אנשים מהחבורות. גם יש אנשים שהיו איתנו בשנה הראשונה, עזבו וחזרו עכשיו. יש פתיחות גדולה לקראת האנשים שמגיעים ומצטרפים".

שלי: "כן, כן, חד משמעית יש פתיחות. כל שנה יש התרגשות חדשה לקראת התלמידים החדשים, וזה אף פעם לא היה בקטע רע, "אוי, מי יבוא ויצטרף אלינו".

נריה: "אבל כן יש מחשבה לקראת מי יגיע השנה".

האם השינוי התכוף בחברים והרצון הטבעי למצוא חן גורם לכם לעשות ויתורים או לאמץ התנהגויות שאינן מקובלות?

שלי: "אני נפרדתי מחברים שכל מה שעניין אותם זה סיגריות ושתייה. זה לא התאים לי".

שחר: "כולם מעשנים ושותים ואני יושבת בצד – אבל עדיין מבלה איתם כי הם מצחיקים. אני לא שותה כי אני רואה לאיזה מצב הם מגיעים".

נריה:" אני שותה אבל במידה. אני נשאר בשליטה, לא מרשה לעצמי להגיע למצבים מביכים".

"להתחבר לאנשים המתאימים"

בתשובה לשאלה מהי העצה החשובה ביותר שהם יכולים לתת מניסיונם לבני הנוער החדשים שממשיכים להגר לעיר, התשובה שלהם חד משמעית.

שלי: "הכי חשוב זה למצוא אנשים טובים".

שחר: "להתחבר לאנשים המתאימים. יש פה ילדים שמסיימים כיתה ו' ואני בשוק מהם. ראיתי חבורה של ילדים קטנים חילונים ודתיים יחד שביקשו מהמשפחה שלי כסף לפיצה. נתנו להם ואז ראינו שהם קנו סיגריות וחילקו ביניהם".

שלי: "אני יוצאת בשישי בערב עם חברים דתיים אחרי ארוחת שישי, זה קבוע. אנחנו תמיד רואים חבורה אחת ספציפית של צעירים שלא לומדים בשום מסגרת, מסתובבים ברחוב".

נריה: "אני מכיר אותם. הם בעיתיים".

שחר: "העירייה צריכה למצוא עיסוקים לילדים שמתדרדרים. הייתי ברמלה בגילאים שלהם וזה לא היה ככה ברמה הזאת. משעמם להם פה".

"אותם פארקים, אותם מקומות, אותו ספסל"

אבל לא רק לילדים "הבעייתיים" בחריש משעמם. גם לשלי, נריה ושחר משעמם בחריש. אפילו מאוד.

נריה: "אין לי כל כך מה לעשות פה חוץ מלהיפגש עם חברים. אנחנו נפגשים בברקאי יושבים שם בזולה, מכינים פיצות".

שלי: "נפגשים ביער, בפארקים, בבתים. מלא פעמים אנחנו רוצות לנסוע לסרט או בילוי אבל הכל במרחק נסיעה מחריש והתחבורה הציבורית מציקה".

שחר: "אני רוב הזמן עובדת אבל כשאני יוצאת לבלות זה תמיד מחוץ לעיר. בחריש אפשר רק להסתובב ולשבת בספסל".

שלי: "נכון, אותם פארקים, אותם מקומות, אותו ספסל. אין מקומות לצאת, לבלות, להיות".

העיר התפתחה מאז שהגעתם לפה – לא?

נריה: "כן, ברור שהיא התפתחה. אבל אנחנו לא יוצאים בשעות הצוהריים, יוצאים בשעות הלילה ואין לנו באמת איפה להיות, יושבים בפארק כי אין מקום אחר".

שלי: "בפרדס חנה יש מקומות שפתוחים 24 שעות. בשבתות אני מתחרפנת. בשישי בערב אני נפגשת עם חברים אבל בשבת אני כל היום בבית".

"בנות עם מכנסיים קצרים"

הבילוי בשבת והמפגש בעיר עם קבוצות חברתיות חדשות יוצר גם הוא קונפליקטים. המגורים המשותפים של חילונים, דתיים וחרדים מפגיש את בני הנוער עם קבוצות חברתיות שהיו זרות להם בעבר.

"יש הרבה מקרים לא נעימים", אומרת שלי ביחס להתנסויות שלה עם חרדים. "הלכנו למקדונלד'ס דרך רחוב הגפן, קרוב לקוטג'ים של החרדים. עברו מולנו שני חרדים, הסתירו את הפנים ורצו קדימה. זה מעליב".

שחר: "לי מעירים מלא מלא מלא. בחג השבועות שיחקתי עם חברה במלחמת מים בפארק בשכונת אבני חן. עברה לידנו חבורה של דתיים ואחד מהם אמר לנו 'אתן לא מתביישות להסתובב ככה עם הבגדים האלה?' קורה הרבה שמעירים לנו, שרצים קדימה כשרואים אותנו. שלא מסתכלים עלינו או מורידים את העיניים. יש דתיים שלא נכנסים לחנות בה אני עובדת כמוכרת, אם אני לבד. הם לא רוצים לשאול אותי שאלה או לדבר איתי".

נריה: "אני גרתי במושב דתי (פורת) וזה לא קרה מעולם. כולם דיברו עם כולם. הרב עצמו דיבר עם נשים".

שחר: "אני חושבת שגם חילונים וגם דתיים צריכים להבין שלכל אחד יש את החיים שלו".

שלי: "יש קיצונים בשני הצדדים וזה משהו שצריך להירגע קצת. אני לא אומרת שצריך לחלק את חריש פיסית אבל ידעתם שאתם באים למקום שאין בו רק חרדים אלא גם בנות עם מכנסיים קצרים".

בלי מבחנים, ציונים או שיעורים

האם אתם חשים כשמיניסטים הראשונים של העיר, אחריות כלשהי?

שחר: "האחריות היחידה של השמיניסטים היא הבגרויות. זו באמת אחריות, זה בא לנו ב"בום", להיכנס ללחץ של למידה. בשנים הראשונות לא היו לנו מבחנים או ציונים או שיעורים. לפני הבגרויות קיבלנו פתאום ציונים במבחנים הפנימיים וזה הפתיע אותנו, ראינו פעם ראשונה מה המצב שלנו".

שלי: "זה שינוי גדול. שנים של לימודים בלי ציונים ופתאום לחץ של בגרויות, ומצפים מאיתנו להצליח, כי אנחנו השכבה הראשונה של חריש".

נריה: "אני נכשלתי במקצוע אחד. אני צריך לחזור על הבחינה".

שחר: "אני הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי, אני מרוצה מעצמי, עלה על הציפיות שלי".

שלי: "גם אני".

דמיינו קפיצה קדימה ב-10 שנים. מה תאמרו להורים שהביאו אתכם לפה? האם תרצו שהילדים שלכם יחוו את אותה החוויה?

שחר: "בהתחלה כל כך רציתי לחזור לרמלה, לא מצאתי את עצמי פה. לא יודעת אם ארצה שהילדים שלי יחוו את אותה החוויה. בשנים הראשונות היה מאוד מאוד משעמם כאן".

נריה: "אני אוהב את המקום אני מוצא מה לעשות בו, אבל האם הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו פה? אני לא חושב. הייתי רוצה שיגדלו במקום יותר ירוק ופחות עירוני".

שלי: "כשעברנו לחריש הייתי נגד העיר. יום אחרי המעבר נסעתי לבקר חברות בתל אביב. בדיעבד, הפעילות שלי במועצת הנוער של חריש ובמועדון הנוער  – לא הייתי חווה את זה במקום אחר. גם להקים שבט צופים חדש, זו חוויה מיוחדת שלא הייתי זוכה בה בשום מקום אחר".

לקריאה נוספת: מנהלת מחלקת הנוער והצעירים: ״בחריש, גיל ההתבגרות מאתגר במיוחד״

צילום: דוברות עיריית חריש

חמישה גני ילדים בשיטת החינוך המונטסורית יחלו לפעול בשנת הלימודים תשפ"ג, ארבעה מהם בחינוך הממלכתי ואחד בזרם הממלכתי-דתי. הגנים ממוקמים בשתי השכונות הוותיקות בעיר, אבני חן וחורש

עיריית חריש פותחת בשנת הלימודים תשפ"ג לראשונה בחריש חמישה גני ילדים בשיטת החינוך המונטסורית לילדי טרום חובה וחובה. בהתאם לילדים שנרשמו, אחד הגנים יהיה ממלכתי-דתי.

הגישה המונטסורית מבקשת להעניק לילד כלים וכישורי חיים על ידי עזרים שתפקידם לעורר סקרנות ולאפשר למידה ספונטנית. הסביבה מותאמת לילד ומאפשרת לו להתנסות בלמידה בעצמו ולהתנהל באופן עצמאי. בסביבת הגן המונטסורי עזרי הלימוד השונים זמינים לילד על מדפים בגובה מותאם, והוא חופשי לפעול במרחב הזה ולבחור בעצמו את העזרים והפעילויות שבהם הוא מתעניין.

העירייה פתחה את הגנים המונטסוריים בהתאם למדיניות החינוכית שלה לאפשר לכל ילד לצמוח בדרכו על ידי התאמת דרכי הלמידה לכל תלמיד. בגנים המונטסוריים יעבדו אנשי צוות שעברו הכשרה מתאימה. מיקומי הגנים המונטסוריים בחריש: אורן 24 (שני גנים), ברקת 13 (שני גנים) ושקד 8.
גיל שליסר, הפרויקטור שליווה את הקמת מערך הגנים המונטסוריים בחריש: "גישת החינוך המונטסורי רואה את הילד במרכז והופכת את הגן למקום שמספק את המענה החינוכי הנכון והמדויק ביותר שניתן לבקש עבור ילד במאה ה-21. לצורך הקמת הגנים המונטסוריים החדשים עיריית חריש השקיעה בהדרכת הצוותים החינוכיים, התאמת המרחבים בגנים וברכישת הציוד הייחודי. אחרי שנות עבודה רבות בגני הילדים ובגישה המונטסורית בפרט אני מאמין שהילדים בגנים המונטסוריים בחריש יזכו להתחנך בדרך שתקנה להם את הכלים המיטביים למימוש הפוטנציאל הטמון בהם: עצמאות, מסוגלות, חברות, ביטחון ותעוזה".

קרן הורגן, תושבת חריש, אמא ומיוזמות המהלך להקמת הגנים בעיר ציינה בראיון שהתפרסם בינואר 2022: "לפני שנה הבעתי משאלה לעולם. שאלתי מי מצטרף אליי בהגשמת החלום ואנשים טובים ונפלאים הצטרפו. היום אני גאה ונרגשת לספר לכם שהחלום מתגשם. גני עירייה מונטסוריים נפתחים בחריש". הורגן הודתה לעומדים בראש הרשות כמו גם לאורנית אביטן-ג'ורנו, שותפתה למסע.

לקריאה נוספת: שתי אמהות יזמו מהלך להקמת גנים מונטסוריים בחריש

פתיחת שנת הלימודים בשנה הקודמת, תשפ"ב

גם השנה חל גידול משמעותי במספר התלמידים בהשוואה לשנה הקודמת אך העיכוב בבינוי מוסדות חינוך בשנה האחרונה, אילץ את עיריית חריש למצוא פתרונות לכ-2,000 תלמידים חדשים במערך מבני החינוך הקיים. בין המענים: סבב כסאות מוזיקליים בין בתי ספר בעיר, הקצאת אגפים בבתי ספר קיימים לטובת מוסדות חינוך אחרים ולמידה במבנים יבילים

בעוד מספר ימים תחל שנת הלימודים תשפ"ג. כ-10,000 תלמידים יפקדו את מוסדות החינוך בעיר מתוכם: 3,620 תלמידי גנים, 5,300 תלמידי בתי ספר יסודיים, ו- 1,600 תלמידי על יסודי, כך על פי נתוני העירייה. מהרשות נמסר כי נתונים אלה משתנים ומתעדכנים על בסיס יומי, בהתאם להמשך הגעת תושבים חדשים לעיר.

בשנה הקודמת למדו בחריש כ-8,000 תלמידים, והנתונים החדשים משקפים גידול של כ-25% במספר התלמידים במערכת החינוך המקומית. בחוברת ההרשמה שהופצה לתושבים בינואר השנה, הדגיש ראש העיר, יצחק קשת, את קצב הצמיחה יוצא הדופן של מערכת החינוך העירונית: "רק לפני 6 שנים למדו בבתי הספר בחריש 550 תלמידים ובשנת הלימודים הקרובה אנחנו מתקרבים ל- 10,000 תלמידים במערכת החינוך". קשת שיתף באתגר חסר התקדים עימו מתמודדת העירייה בשנים האחרונות: "בהיבטים הלוגיסטיים השונים כמו תכנון ובינוי גנים ובתי ספר, רכש והצטיידות, גיוס צוותי חינוך, רישום ושיבוץ – ההתרחשות דומה למבצע צבאי".

ואכן ניכר כי בחודשים האחרונים מנהלת העירייה מערכה משולבת במספר חזיתות, כדי להתמודד עם האתגר, בייחוד לאור הפערים בבינוי שנוצרו במהלך השנה החולפת.

2,000 תלמידים הצטרפו, הבינוי נעצר

תלמידי תשפ"ג ילמדו ב-19 בתי ספר, ו-134 גני ילדים. מספר גני הילדים צמח מ-118 גנים בשנת הלימודים תשפ"ב למספר הנוכחי, אולם לראשונה מאז פתיחת מערכת החינוך לפני 6 שנים בעיר החדשה, תחל שנת הלימודים החדשה בחריש ללא השקתם של בתי ספר חדשים.

כזכור, בנייתם של שני בתי ספר יסודיים ברחוב אלה בשכונת החורש וברחוב לוטם בשכונת הפרחים כמו גם בנייתו של מבנה התיכון הממלכתי בשכונת אבני חן – נעצרה, לאחר שהקבלן המבצע, 'מחאמיד תאופיק', נקלע לקשיים כלכליים והודיע על הקפאת הליכים. מאותה סיבה, שני אשכולות גנים שבנייתם החלה, לא יושלמו ולא ייפתחו אף הם בשנת הלימודים תשפ"ג. בסך הכל הוקפאה בנייתם של כ-80 כיתות לימוד.

לפיכך נאלצת מערכת החינוך העירונית לספק פתרונות לכ- 2,000 תלמידי גנים ובתי ספר חדשים, על בסיס מערך מוסדות החינוך הקיים ובצל הפערים הכפויים אותם הגדירו בעירייה כ'כוח עליון'.

"האינטרס העליון העומד לנגד עינינו בכל מצב הוא הניסיון לעשות את הטוב ביותר האפשרי עבור הילדים ותושבי חריש, תוך איזונים עדינים בין צורכי האוכלוסיות השונות", ציין, ישראל שלו, ראש אגף החינוך במכתב שפרסם להורים בסוף חודש יולי 2022 .

רוטציה והקצאת אגפים בחינוך העל יסודי

האיזונים בין צורכי האוכלוסיות כוללים פתרונות מוכרים מן השנים האחרונות: האחד, רוטציה בין מבנים, והשני, הקצאת אגפים במוסדות חינוך קיימים למוסדות אחרים.

כך לדוגמה, תלמידי התיכון הממלכתי החדש למדו השנה באופן זמני בתחומו של בית הספר היסודי תלמי הדר אך יאלצו בשל עיכוב פתיחת התיכון (שתוכנן במקור להיבנות ולהיפתח עוד בשנת 2020) ללמוד גם בשנת הלימודים הקרובה במבנה זמני, ברחוב רימון 2 בשכונת החורש, המבנה בו פעלה בשנת הלימודים האחרונה, הישיבה התיכונית.

זו תפנה את מקומה, ותעבור לאגף החדש הנבנה בבית הספר הממלכתי-דתי ברחוב רעות שבשכונת בצוותא.
העיכוב בפתיחת התיכון ו"נדידת" התלמידים ממבנה למבנה עוררו סערה וכעס בקרב הורי התלמידים שהלינו על העיכוב המשמעותי בבינוי התיכון.

המחסור במבני חינוך לחינוך העל יסודי הממלכתי בעיר, השפיע גם על תיכון 'אתגרי העתיד' הפועל במבנה זמני, צנוע יחסית, שיועד במקור לשמש עבור בית ספר יסודי בשכונת הפרחים. השנה הגיע התיכון הראשון בעיר, לתפוסה מלאה, ולראשונה נפתחו בו 6 שכבות מכיתות ז' ועד י"ב. עם זאת,  לשכבת ז' (כ-80 תלמידים) לא נמצא מקום במבנה הקיים.

הפתרון שמצאה העירייה הוא הקצאת אגף בבית הספר הממלכתי בשכונת בצוותא עבור שכבה ז'. החלטה זו לוותה במחאת הורים שדרשו למצוא לילדיהם פתרון בתוך מבנה אתגרי העתיד הקיים.

חינוך יסודי: הפרדה בין אחים

גם בתחום החינוך היסודי הממלכתי-חרדי נדרשה העירייה לפתרונות חלופיים. בעקבות העיכוב בבניית מבנה הקבע של בית הספר בית יעקב ולאור צמיחתו, הובאו למתחם היבילים הנוכחי הסמוך לבניין העירייה, שבו הוא פועל, ארבעה מבנים יבילים נוספים.

אתגרי השיבוץ מולם ניצב הקיץ אגף החינוף, לא פסחו גם על גנים ובתי ספר יסודיים בזרם הממלכתי. בחלק משכונות העיר, התפוסה בגני הילדים ושכבות הגיל הצעירות (א'-ג') בבתי ספר כדוגמת 'רונה רמון' ו'דרך הפרחים' היתה גבוהה מאוד. כתוצאה, מחלקת החינוך שיבצה תלמידי גנים ובתי ספר יסודי הרחק משכונת מגוריהם או פיצלה בין אחים בוגרים לצעירים בשני מוסדות חינוך שונים. כפועל יוצא נאלצו הורים בניגוד לרצונם לבצע מעבר של ילדים בין בתי ספר בעיר.

מאבק משפטי מול מפעיל מעונות

תוצאותיו של מכרז להשכרת והפעלת מעונות ילדים לגיל הרך שפורסמו כשבועיים לפני תחילת הלימודים עוררו אף הם סערה של ממש. בחריש פועלים כיום 11 מעונות יום בפיקוח אותם מפעילים עמותות פרטיות אשר שוכרות מבנים מעיריית חריש. לקראת פקיעתו של תוקף חוזה השכירות עם חמישה מפעילי מעונות בעיר, יצאה העירייה במכרז חדש להפעלת מעונות ושכירת מבנים לשלוש שנים עם אפשרות הארכה.

בארבעה מתוך חמשת המעונות הוותיקים ימשיך המפעיל הנוכחי להחזיק במבנה הקיים, אולם מפעילי מעון 'אמילי' שברחוב טופז התבקשו לפנות את המבנה לאלתר. הסיבה, על פי גורם לא רשמי בעירייה, היתה הצעת שכירות נמוכה ולא אטרקטיבית דיה שהגישה הרשת. רשת מעונות 'עילאי' נבחרה להחליף את 'אמילי' אך מפאת סירובה של האחרונה לפנות את המעון, צפויה העירייה, לפי שעה, לפנות לערכאות משפטיות. מי יקבל את פני הילדים באחד בספטמבר במעון הילדים? התשובה טרם ברורה.

אושרה הקמתם של 4 בתי ספר חדשים

ומה צפוי בתחום בינוי מוסדות החינוך בשנה הקרובה ולקראת שנת הלימודים תשפ"ד? עבודות הקמתו של בית הספר הממ"ד-תורני ברחוב לוטם שבנייתו התעכבה, נמשכת בימים אלו לאחר הסדר שהושג בין עיריית חריש לחברת 'מחמיד תאופיק'.

שלמה קליין, מ"מ ראש העיר והאחראי על תחום החינוך בעירייה, מציין כי בעירייה מקווים להגיע להבנות מול הקבלן גם בנוגע לתיכון הממלכתי ברחוב שוהם ולבית הספר הממ"ח ברחוב אלה.

במקביל לציפייה להשלמת המוסדות שלעיל מתכוונים בעירייה להתחיל במהלך השנה הקרובה בבניית ארבעה מוסדות חינוך נוספים בעיר. הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה חריש אישרה בחודש האחרון, את בקשותיה של עיריית חריש להקמת ביה"ס יסודי, ככל הנראה חרדי, בעל 16 כיתות ו-3 קומות, במפגש הרחובות תנופה והשראה בשכונת מעו"ף, ולצידו בי"ס תיכון שמיועד גם הוא, לפי שעה, לזרם החרדי.

בנוסף, קיבלו בעירייה אור ירוק מהוועדה להתחיל בשלב א' של בניית שני מוסדות חינוך בשכונת הפרחים: בי"ס יסודי ותיכון בחלקה הדרום מערבי של השכונה, בקצה רחוב יקינטון. אם תוכניות הבינוי יצאו לפועל ללא עיכובים או בעיות נוספות, בשנת הלימודים הבאה (תשפ"ד) יחנכו בחריש 6 בתי ספר חדשים.

לקריאה נוספת: תשפ"ב: החלה שנת הלימודים בעיר "הצעירה ביותר בישראל"

ילדי הגנים בחריש קיבלו לקראת סוף שנת הלימודים את "הסיפור של חריש", ספר ילדים שהפיקה העירייה במטרה לסייע בגיבוש זהות ושייכות בקרב הילדים ולהקל בתהליכי הקליטה בעיר החדשה. ראש העיר: לרבים מהילדים אין כאן קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן"

כ-2000 ילדי גן בגילי 3-6 הלומדים ב-87 גנים עירוניים קיבלו במתנה בסוף שנת הלימודים את הספר החדש "הסיפור של חריש". הספר שנכתב על ידי הודיה שוהם ואויר על ידי רועי שנהר, הופק ביוזמת עיריית חריש.

חריש היא עיר חדשה שקולטת אוכלוסייה חדשה בהיקפים ייחודיים, שאין כמותם בשום עיר אחרת בישראל. בכל חודש מצטרפות לחריש עשרות משפחות חדשות, רובן משפחות צעירות עם ילדים. מדובר במאות משפחות בשנה. הספר נועד להקל על קליטת ילדים חדשים בגנים ובבתי הספר על ידי יצירת תחושת שייכות וזהות עירונית.

לא לילדים בלבד: אתגר המעבר וחווית ההתאקלמות

עלילת הסיפור עוסקת בחוויות המעבר לעיר המתוארות דרך עיניו של הילד ירון שמגיע לחריש מעיר אחרת, ולומד להכיר את העיר באמצעות עודד, הילד המקומי. שני הילדים צועדים יחדיו בבתי הספר החדשים בעיר, בטיילת במרכז שדרת דרך ארץ, טסים מעל יער חריש ומסיירים באתרים נוספים. חווית מעבר הדירה לחריש, חוויה שזקוקה לעיבוד והתייחסות גם בקרב מבוגרים, מתוארת גם היא בספר:

"כשעוברים דירה, באמת הכל נראה זר ולא מוכר,

אבל בסוף מתרגלים. 

אני בטוחה שתמצא כאן הרבה חברים"

אתגר חברתי וקהילתי

"הילדים החדשים מצטרפים לגנים ולבתי הספר לאורך כל שנת הלימודים, ולא רק ב-1 בספטמבר", נמסר מאגף החינוך בעיריית חריש. "כדי להתמודד עם האתגר הייחודי הזה הטמיע אגף החינוך תכניות חינוכיות לסיוע לתלמידים חדשים שזה עתה הגיעו לעיר להיקלט בגנים ובבתי הספר, והפקת ספר ילדים עירוני לילדי חריש היא יוזמה חינוכית נוספת בכיוון הזה".

ראש העיר יצחק קשת שגם ביקר בגנים וחילק את הספר לילדי הגן הוסיף: "מלבד אתגרי הבינוי וההקמה הגדולים של עיר חדשה, ניצב בפנינו אתגר חברתי וקהילתי משמעותי: יצירת קהילה עירונית ותחושת שייכות בקרב אלפי תושבים חדשים, רובם ילדים ובני נוער. לילדי העיר שמגיעים מכל רחבי הארץ אין היסטוריה מקומית מאחדת ומשותפת, לרבים מהם אין כאן אפילו קרובי משפחה או חברים. זו סיטואציה מורכבת, ואנו פועלים כדי לרכך אותה עבורם ככל הניתן. מטרת הספר היא לסייע ביצירת תחושת שייכות וזהות משותפת בעיר החדשה".

"הסיפור של חריש" בערוץ היוטיוב של עיריית חריש 

כיצד מייצרים מערכת חינוך רלוונטית לתקופה ולאתגרים העתידיים? כזו שרואה את הצרכים של הילד ואת החוזקות שלו? דווקא בתקופת הקורונה, חגית הרן ואסנת אבידן מביאות בשורה חינוכית חדשה לחריש. הכירו את צוות "סינפסה" – מרכז המחקר והפיתוח הייחודי, שמנער ומשנה את התפישות החינוכיות בעיר

מימין: אסנת אבידן וחגית הרן

מערכת החינוך טרם חזרה לפעילות לאחר הסגר השלישי ונדמה ששנת הלימודים תשפ"א תיזכר כשנה "אבודה". אבל לא לכולם. יש מי שמנצל את תקופת הקורונה היטב. בתשעת החודשים האחרונים עומלות חגית הרן (43) ואסנת אבידן (47) במלאכת הקמת אחת היחידות המסקרנות בעיר: "סינפסה", המרכז למחקר ופיתוח חינוכי של העירייה.

"סינפסה", למי שפספס שיעור ביולוגיה, היא אזור המפגש בין תא עצב לתא מטרה והיא מקשרת ביניהם ומעבירה מסרים. "המרחב החינוכי הוא מקום פתוח בו נוצרים הקשרים שונים", מסבירה הרן את הבחירה בשם. "המאפיינים הבולטים של הסינפסה הם גמישות ויעילות. כל פעם שמתרחש תהליך למידה נוצרים קשרים חדשים. ככה היינו רוצות לראות את עצמנו, מתייעלות ומחזקות את הקשרים התפקודיים והחינוכיים בעיר".

"להצמיח את תחושת השייכות"

הטרנד של הקמת יחידת מו"פ (מחקר ופיתוח) בעולמות החינוך הגיע כעשור לאחר התבססותן בעולם העסקי. למרות זאת, יחידות אלה אינן נפוצות במערכות החינוך העירוניות והן פועלות רק בערים גדולות דוגמת תל אביב, ירושלים וחולון.

"זה נדיר שערים בסדר גודל של חריש מקימות מו"פ חינוכי, זה כמעט לא קיים", מודה אבידן. "התפקיד שלנו הוא לייצר פונקציה שחושבת על חינוך לטווח הארוך, לכוון גבוה ולייצר תמונת עתיד לחינוך משמעותי בחריש".

"יש פה הזדמנות הסטורית", היא מוסיפה. "לייצר מההתחלה יסודות יציבים לחינוך מותאם לעיר כבר מהשלב הראשון, בדיוק כפי שיוצקים יסודות לבניינים שנבנים כאן".

לשאלה מדוע חריש נזקקת לחינוך מותאם משיבה הרן: "לחריש יש DNA אחר מערים אחרות. זו עיר קולטת תושבים. הצרכים של הילדים ייחודיים למשפחות שבונות בה את ביתן. החינוך פה צריך, מעבר לאתגר הלימודי וההתפתחותי, לייצר ולקדם תחושת שייכות בקרב התלמידים ובקרב משפחותיהם".

אבידן מציינת את מטרת העל: "התפקיד שלנו הוא לייצר מערכת חינוך שרלוונטית לתקופה ולאתגרים העתידיים. לייצר מערכת חינוכית מאתגרת ומסקרנת שמייצרת סביבה בטוחה לילדים. זו מערכת שניתן להתפתח בה ושהתלמידים פועלים בה מתוך הנעה פנימית. חשוב לנו לתת להורים את השקט וההבנה שהילדים שלהם עטופים במקום טוב, שהמערכת רואה את הצרכים של הילד ואת החוזקות שלו".

הרן מסכמת: "אני מאמינה שכל אחד שמגיע לחריש מעוניין להיות בתהליך של התפתחות וצמיחה. אנו באות להצמיח מערכת חינוך, להצמיח ילדים ולהצמיח משפחות".

המסר לתושב: תהיה שותף

שתיהן מגיעות מעולם החינוך. אבידן עסקה בחינוך ציבורי, חינוך לא פורמלי ונוער בסיכון ומילאה מגוון תפקידים במשרד החינוך. הרן החלה דרכה כמהנדסת בעולם ההייטק ועשתה הסבה לחינוך מתוך תחושת שליחות. השתיים רואות בהקמת סינפסה הזדמנות הסטורית וחד פעמית. עוד הן מקדמות הליך בו ההורים לוקחים אחריות ונוטלים חלק בעיצוב החינוך העתידי בעיר.

אמש הסתיים תהליך שיתוף ציבור בהשתתפות עשרות הורים. הם לקחו חלק בתהליך שבחן את השאלה: "כיצד יוצרים הערכה מצמיחה לתלמידים".

הרן: "ביצענו תהליך הערכה יישומי ראשון מסוגו בארץ ולמיטב ידיעתנו לא נעשה תהליך שיתוף ציבור כזה מעולם. לראשונה, תושבים בשיתוף עם אגף החינוך מחליטים יחד איך צריך להעריך תלמידים, בוחנים מהי הצלחה, ואיך אנחנו רוצים למדוד אותה. זה תהליך שמביא איתו בשורה חדשה".

"150 הורים ענו על שאלון ראשוני בנושא וכ-70 הורים השתתפו בשני מפגשי זום. אמש התקיימה הצבעה סופית הן על סל הערכים והן על המיומנויות החשובות ביותר שההורים מאמינים שילדם צריכים לרכוש כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי המאה ה-21", מסבירה אבידן ומדגישה בגאווה: "זו הזדמנות לעצב את החינוך של עיר חדשה בדרך אחרת". הרן מוסיפה כי "הליך השיתוף מעביר מסר ברור לתושב: יש לך אפשרות להיות שותף בתהליכי החינוך בעיר. גם התלמידים לקחו חלק בתהליך והממצאים מתוך המפגשים עימם מדהימים, הם מביאים זוויות מעניינות ואקטואליות מתוך החיים שלהם".

"הקורונה טלטלה את מערכת החינוך"

שלא במפתיע מתוך הנתונים עולה כי שני הנושאים שהעלו ההורים והתלמידים גם יחד הם חוויית הקליטה בעיר וההתמודדות עם הלמידה בתקופת הקורונה.

הרן: "הקורונה טלטלה את מערכת החינוך. יש תחושה באוויר שזהו הזמן המתאים ביותר להתבוננות, לתכנון ולחישוב מסלול מחדש וזה קורה הלכה למעשה".

אבידן: "זיהינו עד כמה הילד תלוי מורה בלמידה שלו ואיפה אנחנו לוקים בחסר. בתוך כל הקושי יש תחושה של פריחה ועשייה מטורפת בתוך בתי הספר בעיר ובאגף החינוך. אנחנו עם החשיבה קדימה, מבינים מה אפשר וניתן לעשות, זה לא עוצר את העבודה שלנו. גם מנהלי בית הספר קידמו יוזמות מדהימות בתקופה הזו, כל הזמן הם שולחים דוגמאות לפעולות שנעשות לשמירה על קשר עם התלמידים ולניסיון לראות כל ילד".

מבנה תומך למידה

הניסיון "לראות כל ילד", הוא חלק מתפישה רחבה יותר. הרן מסבירה: "אנחנו מאמינות ומקדמות למידה ממוקדת תלמיד, שרואה את התלמיד, וזאת בשונה ממערכות חינוך מסורתיות שדורשות שהתלמיד יתאים עצמו למערכת. חשוב לנו לקדם שיטה שמאפשרת ללמידה להיות ממוקדת בחוזקות של התלמיד ובמטרות שלו".

אבידן מסבירה על הקשר בין "למידה ממוקדת תלמיד" להקמת מבני חינוך חדשניים ומרחבי למידה חדשניים בעיר: "אם אנחנו לא רוצים שהמורה ילמד באופן אחיד, יעמוד מול הכיתה וירצה פרונטלית בצורה המסורתית, אלא יאפשר לכל ילד ללמוד בקצב שלו ובהתאם לבחירה שלו – עלינו לתת למורה כלים לקיים למידה אחרת. אם רוצים לעודד ילדים ללמוד במגוון צורות, נדרש גם שינוי במבנה הכיתה. אם מבנה בית הספר הקלאסי, שמזכיר בתי חולים או בתי סוהר, לא משתנה, קשה יהיה לקיים צורות למידה חדשניות".

הרן: "עיר שמבינה את זה צריכה לשנות את מבנה בית הספר. בחריש אנחנו בונים מראש את המבנים בחשיבה חדשנית שמאפשרת גמישות בלמידה".

השתיים מתייחסות לחללים שנבנים בגדלים שונים ומותאמים לקבוצות למידה קטנות, מחיצות הזזה שמשנות את גודל הכיתה ומרחבים למידה חדשניים שמאפשרים למידה עצמאית של תלמידים.

אבידן מוסיפה כי "מרחבי הלמידה החדשים מחייבים הכשרה של המורים על מנת שיפיקו את מירב התועלות מהמבנים האלה".

הלימה עם מגמות חינוך גלובליות

האסטרטגיה הכוללת שהשתיים טוו לחריש מתבססת על ארבעה ערוצים שפועלים בסינרגיה:

• חזון ותפישה חינוכית עירונית;
• בחינת תהליכי הוראה ולמידה בבתי ספר;
• פיתוח מודל הערכה ומדידה להתקדמות ובחינת השינויים בשטח;
• הטמעת השינויים הלכה למעשה באמצעות קהילות למידה של מורים ומנהלים;

מיטבה אבידן להסביר: "זה קצת כמו קובייה הונגרית – אי אפשר לסדר רק פאה אחת של הקובייה, עובדים על כמה דברים במקביל, ולכן הפעולה של סינפסה מורכבת. אנחנו עובדים על המקרו מצד אחד כמו חזון חינוכי לעיר ומצד שני, נותנים מענה לשאלות פשוטות ויומיומיות ברמת המיקרו כמו מה קורה כשהמורה נכנסת לכיתה, איך נראה שיעור? צריך לעבוד בכל הערוצים רק כך אפשר לייצר שינוי בר קיימא".

האם הילדים של חריש יצאו נשכרים מתהליכי השינוי החדשניים? לשתיים אין ספק שהתשובה היא חיובית.

הרן: "בראייה מעמיקה אנו רוצות בחריש תלמידים מאושרים. אם הלמידה היא מסקרנת יותר, מעניינת יותר ויש לך תחושה שרואים אותך ואת הצרכים שלך בבית הספר, אז אין לי ספק שהתלמידים יחושו בזה".

אבידן: "חשוב לנו שבית ספר יהווה מקום לשמחה, חדווה ואתגר. ליצור מערכת שמייצרת משמעות ורואה את הילד".

השתיים שמתכננות כעת את השנים הבאות לעתיד מאמינות שחריש מתקדמת בכיוון הנכון: "אנחנו עוקבות אחרי תהליכים חינוכיים גלובליים פורצי דרך, אנחנו בקשר עם משרד החינוך שמודע לתכניות שלנו. מתבצע פה מהלך חינוכי רחב במסגרתו העירייה לוקחת בעלות על החינוך וזה בשונה מרוב הערים בהן מגיע גוף חיצוני ועושה תהליך התערבות ספורדי בעיר. אנחנו מקימות גוף שלומד ושומר את הידע לאורך זמן, מתכלל את כל השותפים בעיר, כולל ההורים, ונמצא בהלימה עם תהליכים חינוכיים עולמיים", מפרטת הרן ואילו אבידן מסכמת: "חשוב לנו להיות בהלימה עם תהליכים עולמיים וגם קצת קדימה לפני כולם, להיות פורצי דרך".