טריים בעיר: "כולם אזרו אומץ והגיעו למקום שעוד לא בנה לעצמו מוניטין"
ארבע משפחות חדשות בחריש, אחת מהן נחתה פה לפני ארבעה ימים בלבד, משתפות את סיפוריהן, תקוותיהן וחששותיהן לגבי החיים בעיר המתפתחת
"כאן בחריש, כולם לבד ולכן אני שווה בין שווים"
הנפשות הפועלות: רות רייכמן (33) חד הורית ואמא של אסתי (15.5) אלי (13) ישראל (11) וארי (9).
תעסוקה: בעלת עסק של פאות ותוספות שיער בקרני שומרון, מתכננת לפתוח נקודה נוספת בחריש.
ישוב קודם: קרני שומרון.
מיקום בחריש: אבני חן.
ותק בחריש: ארבעה ימים.
למה חריש? "אני אם חד הורית, חרדית לשעבר וחברה בקהילת הלהט"בית. עברתי לקרני שומרון לפני ארבע שנים בתקופת הקורונה כי חיפשתי מקום עם שכירות זולה. הגעתי לשם עם הילדים, אבל הרגשתי בודדה. אני כבר לא שייכת לציבור הדתי-חרדי ואילו בקרב הציבור החילוני יש שם בעיקר משפחות ממשיכים או עולים חדשים, שרובן בקומונות משפחתיות עם אמא, דודה, סבתא. הרגשתי שם נורא נורא לבד. לא הזמינו אותנו לארוחות שבת. כאן בחריש, כולם לבד ולכן אני שווה בין שווים. כולם פה בלי משפחה, כולם אזרו אומץ והגיעו למקום שעוד לא בנה לעצמו מוניטין. וזה נעים לי. נעים לי להיות במקום שבו כולם שווים ויש פה קהילתיות מתוך הבנה שצריך לעזור אחד לשני, כדי לא להיות לבד.
"אני מהקהילה הלהט"בית, וזה היה אחד מהשיקולים לעבור לחריש. ידעתי שיש פה המון מהקהילה, זה מאוד מאוד מרגיע".
חששות: "לילדים יש חששות טבעיים משינוי בתי הספר וחברים. היו להם שם הרבה חברים. הלימודים עוד לא התחילו אז החששות עוד לא התפוגגו. הילדים משובצים לבית ספר רונה רמון ואחד מהם אמור ללכת לאתגרי העתיד. השיבוץ עוד לא סופי, אבל אני מקווה שזה יצליח כי שמעתי הרבה דברים טובים על בית הספר ויש לי חברים בצוות שם".
רושם ראשוני: "חריש נקייה, עיר נקייה וזה ממש חשוב לי. הכל חדש ואת לא צריכה לשלם יותר בשביל לגור במקום כזה. כיף שמקדונלד'ס וקפה גרג קרובים לבית. בקרני שומרון הייתי צריכה לנסוע לכפר סבא בשביל כוס קפה.
"האנשים פה נחמדים, יש פה גם קהילה של יוצאים בשאלה ובינתיים אני מרגישה שזו בחירה נכונה. אני מעריצה אנשים שעושים שינויים, שמעזים לעשות משהו לא קונבנציונלי. ואם אחד ועוד אחד ועוד אחת עוברים לכאן – בתוצאה הסופית העיר הופכת לפופולרית ומרכזית ולא חור".
"לא שופטים אף אחד וכל אחד חי את החיים שלו בלי להתערב יותר מדי"
הנפשות הפועלות: תהילה סופר (23) וסאסי נגר (25).
תעסוקה: עובדת בביטחון ומתכננת ללמוד הוראה, גנן עצמאי
ישוב קודם: אילת ונתניה.
מיקום בחריש: שכונת מעו"ף.
ותק בחריש: "חודש וקצת".
למה חריש? "הכרנו בצבא ומאז אנחנו יחד. שנינו משרתים בחיל השריון, אני כנהגת אמבולנס והוא כנהג משא כבד. בשבעה באוקטובר התגייסנו שנינו. היינו במעלות תרשיחא ואז בעזה".
"סאסי הוא יליד נתניה והתגורר בה כל חייו למעט פרק קצר של חודשיים בה עבר לאילת והתגורר איתי. הוא פחות מצא את עצמו באילת, הוא רצה לחזור לעבודה שלו כגנן בנתניה ולכן חיפשנו מקום אחר לגור בו והגענו לחריש, ת'כלס, זה קרוב לו לעבודה. לי פחות היה אכפת וגם לא הכרתי ממש את חריש או שמעתי עליה. אני נדדתי הרבה, הייתי באילת, הרצליה, מודיעין וכעת הגעתי לכאן. אני עובדת בביטחון ומקווה להתקבל ללימודי הוראה בבית ברל".
חששות: "לא ממש ביררתי על חריש אבל שמעתי שיש פקקים בבוקר, שאין פה יותר מדי חיי לילה, משהו שאני רגילה אליו יחסית מאילת. הבנתי גם שזו עיר שהיא עדיין לא מפותחת ויהיה קשה למצוא עבודה – מה שנכון".
רושם ראשוני: "קודם כל עפתי על הדירה – המטבח מרווח, כל הבית מרווח ומאוד מתאים לאירוח, כמו שאני אוהבת. יש נוף של שקיעות מדהימות והשכנים ממש נחמדים. שמתי לב שלא שופטים אף אחד וכל אחד חי את החיים שלו בלי להתערב יותר מדי. העיר מאוד מטופחת, ירוקה ויפה. העיר בסדר, אבל קצת קשה לי כי עדיין אין פה הרבה דברים. היה נחמד אם היה פה איזה בר לבלות וליהנות פה בלילה".
"אני עוד לא מספיק מכירה את העיר אבל שמתי לב שאנשים מתנהגים בצורה יפה ומכבדת, שכולם בסדר עם כולם. עוד לא יצא לי לראות או לשמוע התנהגויות אלימות בין שכנים או חברים, אלה דברים שחוויתי הרבה בערים אחרות שגרתי בהן במודיעין, אילת והרצליה".
ציפיות: "אני רוצה להתקבל ללימודים ולעשות את מה שאני אוהבת, לעבוד עם ילדים. אני מבינה שיש פה הרבה ביקוש ואני חולמת לפתוח פה גן פרטי, להיות מוכרת בעיר ולפתח לי שם טוב. כנ"ל עם בן הזוג שלי, הוא גנן עצמאי. שנינו אחרי תקופה ארוכה של מילואים וממש בא לי שהוא יצליח. וגם אני".
"אני רואה פה הרבה סיורי ביטחון. יחסית לחדרה מאוד שקט בחריש"
הנפשות הפועלות: ליאה ועומר בראל (29, 37), מעין בן 5, שקד בת שנתיים.
תעסוקה: עומר מגדל את הילדים בחינוך ביתי וליאה עוסקת בשיווק רשתי ומלווה נשים לאורח חיים בריא.
ישוב קודם: "חמש שנים בחדרה, לפני כן טיילנו בכל הארץ".
מיקום בחריש: שכונת בצוותא.
ותק בחריש: חודשיים וקצת.
למה חריש? "אחותי גרה פה. אנחנו חיפשנו מקום קצת יותר זול מבחינת השכירויות וחברה שהיא יותר צעירה ותוססת מבחינת הילדים. אנחנו שייכים לקהילת חינוך ביתי שכוללת 7 משפחות מכל האזור, יש אחת גם מחריש".
חששות: "לא. אני רואה פה הרבה סיורי ביטחון, הרבה הרבה שיטור. יחסית לחדרה מאוד שקט בחריש".
רושם ראשוני: "ההתרשמות היא מאוד טובה סך הכול, חוץ מהארנונה שהיא גבוהה ממש. השכנים שלנו ממש בסדר. כל הרחוב שלנו מאוד בסדר. הכרנו משפחות נחמדות בגן השעשועים. אני לא יכולה להגיד לך שיצרנו פה ממש קשרים, אבל האווירה מאוד מאוד נחמדה ולא נתקלנו פה במשהו קשה. לדוגמה, אנחנו לא עומדים בפקקים בבוקר כי אני בעצם עובדת מהבית ועומר יוצא עם הילדים בשעות שלו".
ציפיות: "חסרה פה בריכה, זה דחוף. עיר שלמה שצריכה לנסוע מחוץ לעיר לבילוי סטנדרטי בקיץ. אין פה גם יותר מדי חוגים לבנים. רק בסיסיים כמו ג'ודו. ובנוסף, כפעילה למען בעלי חיים, אני חושבת שצריכים להגדיל את תקציב עיקור וסירוס החתולים. מעבר לזה, אין לנו יותר מידי ציפיות, שיישאר רגוע וכיף ושתהיה פה קהילתיות".
"בחריש ההבדל ברור, את מכירה את האנשים בבניין שלך ואת השכנים שלך"
הנפשות הפועלות: יעל וקורן שפיצר (25, 27) נשואים שנתיים וחצי "עוד מעט שלוש".
תעסוקה: יעל היא גננת וקורן הוא סטודנט ועובד בלשכת עורכי הדין בתל אביב.
ישוב קודם: חולון.
מיקום בחריש: אבני חן.
ותק בחריש: 10 חודשים.
למה חריש: "יש לי פה שני אחים שהגיעו לפני ורצינו להיות קרובים למשפחה. בחולון, לא היתה לנו משפחה וזה היה מאוד חסר. חיפשנו לקנות דירה במקום שמעניק תמורה לכסף ולא פח מצ'וקמק. ובחריש קנינו דירת 4 חדרים מהממת במחיר הוגן וסביר. גם ההורים שלי קנו פה דירה. בסוף כולנו נהיה פה יחד".
חששות: "אני עבדתי השנה בגן ילדים בשכונת בצוותא, כך שלא סבלתי מהפקקים, אבל קורן יוצא כל בוקר נורא מוקדם ברבע לשש, זה מטורף.
"חשש נוסף הוא מההתחרדות של העיר. זה לא הכיוון שאנחנו שואפים אליו. מבחינה ביטחונית אין לנו חשש, יש תחושת ביטחון".
רושם ראשוני: "אנחנו מאוד נהנים, מאוד טוב לנו פה. הדבר היחיד שקצת חסר לנו, זה הקטע החברתי. יש פה המון משפחות צעירות עם ילדים ואנחנו עדיין בלי ילדים, אז אנחנו קצת לא מוצאים את עצמנו חברתית. למרות זאת, אפשר להגיד שיש פה קהילה מהממת של אנשים. אני מכירה יחסית הרבה מהעיר, בגלל העבודה בגן הילדים.
"הספקתי להכיר אנשים גם בחולון, אבל בגלל שזאת עיר נורא גדולה את לא מרגישה משפחתיות. בחריש ההבדל ברור, את אומרת שלום, את מכירה את האנשים בבניין שלך ואת השכנים שלך ואת מזהה אנשים בבוקר. בגלל שזה יותר קטן זה יותר משפחתי.
ציפיות: "הציפיות שלי מהעיר שהיא תהיה קצת תהיה קצת יותר חילונית. אני באה מבית דתי אז אני יודעת מה זה דת, אבל אני לא דתייה כיום ונורא חסר לי שאם אני צריכה משהו קטן מהסופר אני צריכה לנסוע לגן שמואל או עין שמר. אין פה שום דבר פתוח בשבת, שום דבר לא זמין. בחולון גרנו על המרכז, הכל היה פתוח. גלידה, חנויות, סופרים הכול".
"גם אין מקומות בילוי בחריש. זה לא קיים פה וזה ממש חסר. אני ממש רוצה לפרנס את העיר, אני רוצה שעסקים יפתחו וישגשגו פה, אבל בינתיים זה חסר".
לקריאה נוספת: בית זמני-קבוע: סיפורן של שתי משפחות מפונים שהגיעו לחריש
