מהו ההבדל בין קהילת 'קרליבך' לקהילת 'אבני חושן'? מהי תפישת העולם של קהילת 'ירוק בעיר' ומה מייחד את קהילת 'נרקיס'? שבע קהילות שונות אירחו בסוכה את תושבי חריש למפגש בגובה העיניים ולהכרות עם הפסיפס העשיר של תושבי העיר

עשרות תושבים התארחו אמש (ראשון) בסוכות ברחבי העיר במסגרת פרויקט מיוחד שיזמה קבוצת 'מקשיבים בקהילה' – למען קיום חיים משותפים בעיר. חברי הקבוצה שואפים לקדם בעיר חיים משותפים של סובלנות, שיתוף פעולה וכבוד באמצעות מפגשי הקשבה הדדיים עם נציגי קהילות שונות ואנשים מרקעים מגוונים. לתפישתם, הידברות בין יחידים וקבוצות לא קורית מעצמה, בוודאי לא ברמת העיר.

שבע קהילות שונות, ירוק בעיר, קהילת המחנכים קיבוץ אמתי, קהילת הגמלאים נרקיס, לב המעו"ף – קהילה ציונית דתית, למען אחי ורעי – קהילת קרליבך, קהילת אבני החושן והמרכז לצדק חברתי, פתחו את סוכתן לפני תושבי העיר וקיימו מפגש, לימוד, שיח והכרות הן סביב חגי תשרי והן על אורח החיים הקהילתי והחברתי בחריש.

"מה מעסיק אותם ביומיום"?

זיו רוזנברג הוא אחד מיוזמי פרויקט סוכות, שמביא לידי ביטוי את התפישה ואת החזון של הפעילים בקבוצת 'מקשיבים בקהילה', והוא מסביר: "הקבוצה שלנו קמה סביב נושא יחסי הדתיים-חילונים בעיר במטרה לבדוק מה ניתן לעשות עם הניתוק בין הקהילות והפילוג בעקבות הפעלת צופרי השבת בעיר והתפישות השונות ביחס למרחב הציבורי.

"המטרה שלנו היא לייצר דיאלוג ושיח שיגיע מלמטה, מהאנשים בשטח. בהתאם לזה הקמנו פורום של 15 משתתפים הכולל דתיים וחילונים. אנו נפגשים פעם בשבועיים וניסחנו מטרות וחזון. החלטנו שהפרקטיקה הראשונה שלנו היא לייצר מסע של מפגש עם הקהילות השונות בעיר ופעלנו בהתאם לכך. נפגשנו עם מספר קהילות ידועות בעיר, חילוניות, דתיות וחרדיות לשיח בגובה העיניים".

רוזנברג מונה את קהילת 'לעבדך באמת' של הרב זיגדון, קהילת 'ירוק בעיר', קהילת 'הגמלאים', קהלת 'לב חריש' וקהילות נוספות עימן התקיימו המפגשים. "בכל אחד מהמפגשים עם הקהילות השונות תרגלנו הקשבה. היה לנו חשוב לשמוע את חברי הקהילה ולהבין מהם מה הביא אותם לעיר, מהן הציפיות שלהם מהעיר, מה מעסיק אותם ביומיום ומהי תמונת העתיד שלהם לעיר חריש", מסביר רוזנברג.

פסיפס עירוני רחב

בסיום מסע ההכרות החליטה הקבוצה על ייזום מפגשי הכרות בין הקהילות השונות בעיר. המפגש הראשון חל בתשעה באב במסגרתו התקיימה קריאה משותפת של מגילת איכה. אתמול, כאמור, התקיים המפגש השני. עשרות תושבים השתתפו אמש בפרויקט 'קהילות מארחות בסוכות' והתארחו בסוכות של שבע קהילות שונות. תושבי העיר שהשתתפו באירוע הכירו קהילות חדשות ואנשים חדשים השייכים לזרמים שונים המרכיבים את הפסיפס הייחודי של העיר.

מיכאל גלעד התארח בסוכה של קהילת ירוק בעיר, אליה התוודע לראשונה בחג זה. "היה מרתק", הוא מעיד על המפגש אתמול. "הנכונות הזו וכל הניסיון שצברתם כדי להביא לכאן רגש אינטימי מובנה בחיפוש ודיאלוג שמכבד מאוד קונפליקטים אבל בסופו של דבר גם מתקדם. תודה רבה שהזמנתם אותי. נהניתי מאוד".
רות שניר התארחה בסוכה של קהילת הקיבוץ העירוני והיא משתפת ברשמיה: "אני יוצאת מפה עם תחושה טובה. יש פה קבוצה של אנשים איכותיים שבאו לעשות משהו מיוחד, לחיות בשיתוף בתוך עיר. אני מבינה שיש לכם אג'נדה ואתם פועלים לפיה, זה נראה לי מאוד יפה, משהו קסום".

עידית ברוך התארחה בסוכות של קהילות 'למען אחי ורעי-קרליבך' ו'אבני החושן': "היה ערב מקסים, מאוד נהניתי משמחת הלב והמוזיקה החיה בקהילת קרליבך, ומהלימוד המעשיר המשותף שהביא באופן שווה את הקול הנשי והגברי בקהילת אבני החושן, תודה רבה על האירוח. מאמינה שזרענו זרעים טובים בלבבות".

שנה לאחר הקמתה של קהילת "נרקיס", קהילת הגמלאים הראשונה בחריש, נראה שמודל הדיור החדש לגיל הזהב מתרחב ותופס תאוצה. קהילה חדשה, הוקמה ע״י תשעה מבני הגיל השלישי, שיתגוררו בשמונה דירות בבניין אחד בחריש. חברי קהילת ״צבעוני״ מתכננים לבנות קבוצה מגובשת שמיטיבה איתם ועם שאר תושבי חריש

בקיץ שעבר עברו להתגורר בבניין אחד ברחוב נרקיס בשכונת הפרחים תשעה חברים בני הגיל השלישי שחלמו על הקמת מודל דיור חדש ושונה לבני גילם. חברי קהילת נרקיס שגרים במספר דירות בבניין אחד פיתחו את הרעיון של מגורים משותפים בעירבון מוגבל (כל חבר בקהילה ביחידה עצמאית וכולם יחד במתחם משותף) כמודל חדש של הזדקנות מכבדת המהווה חלק תורם ובלתי נפרד מהחברה.

חברי הקהילה חתמו על חוזה שכירות ארוך טווח במחיר קבוע ולא משתנה למשך חמש שנים ובשנה האחרונה עסקו בגיבוש ובהקמת הקהילה החברתית שלהם. הרעיון היצירתי זכה להדים חיוביים וחברי הקהילה סוקרו באהדה בתקשורת המקומית והארצית גם יחד.

בימים אלה, שנה אחרי הקמת הקהילה החדשנית, נראים לעין פירות חדשים של הרעיון. במהלך שמונת החודשים האחרונים התגבשה קבוצת גמלאים חדשה ונוספת – קהילת ״צבעוני״. תשעת החברים בקהילה החדשה, עוברים בימים אלה להתגורר גם הם בבניין אחד ברחוב צבעוני בשכונת הפרחים ויוצאים לדרך הרפתקנית חדשה של הקמת קהילה חדשה לבני גיל הזהב.גם במקרה שלהם, חתמו כל התשעה, ביניהם זוג נשוי אחד, על חוזה שכירות לחמש שנים במחיר קבוע עם הקבלן. הם מתכננים להקים קהילה שוקקת שתספק להם מענה ופתרון חברתי ארוך טווח, כמו גם להיטמע בקהילה הכללית הנבנית בחריש ולתרום לה.

פסיפס אנושי מגוון ומדהים

לינדה שלזינגר (66) הצטרפה לקהילת צבעוני לפני חודש וחצי בלבד. היא מתגוררת בחריש מזה כארבע שנים, אליה הגיעה מהגליל. לרעיון הקהילה נחשפה באקראי בתקופת הקורונה, בזמן שהחלה לבשל מרקי בריאות כדרך להתפרנס לאחר שאיבדה את מקום עבודתה.

"הכרתי שתיים מחברות הקהילה שהפכו ללקוחות שלי והתאהבתי ברעיון. רצה הגורל ובעל הדירה בה התגוררתי החליט למכור את הדירה. דיברתי עם תמר מקהילת נרקיס והיא קישרה ביני לבין הקהילה שהיתה בחבלי לידה והתהוות והשאר הסטוריה. צ'יק צ'ק השתלבתי ואני עוברת בקרוב לבניין הקהילתי".

לינדה, שהצטרפה אחרונה לקהילה, כבר חשה בשינוי מעצם שייכותה לקהילה. "הקהילה מעשירה את החיים שלנו. אנו נמצאים בשלב של תכנונים, התלבטויות והכרות מואצת של כולם עם כולם, החיים שלי קיבלו עניין בלתי פוסק. הנוף האנושי הוא מגוון ורחב יש פסיפס מדהים של תשעה אנשים ששונים מאוד האחד מהשני ומקשר ביניהם הרצון לחיות בתוך קהילה. לתפישתי, אין חסרונות במעבר לחיי הקהילה אלא רק יתרונות. כל אחד מביא איתו את הייחודיות שלו לקהילה ומכך נוכל כולנו להרוויח".

"חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית ואכפתיות"

מי שהיתה אחד מהכוחות הדוחפים והחזקים להקמת הקהילה היא ציונה מלמן (59) "התינוקת בחבורה". מלמן, שפית של אוכל בריא, מודה שרעיון החיים הקהילתיים קינן בה כבר בעבר. "זה חלום שלי מזה עשרים שנה ויותר. כששמעתי על הקהילה בחריש מיד יצרתי קשר עם תמר נרקיס גל והתחלתי לעבוד חזק על הקמת הקהילה. זה דרש המון עבודה", מציינת מלמן. "לפרסם מודעות, לפגוש הרבה אנשים, לנהל מו"מ מול הקבלן והמון עניינים אחרים כדי לנסות וליצור קהילה. תהליך של שמונה חודשים מבשיל עכשיו. המגורים המשותפים הם רק ההתחלה. איך אנו מגדירים את עצמנו? מה נעשה יחד כקהילה? אלו החלטות משותפות שנצטרך לקבל ביחד".

מלמן שלקחה חלק בוועדת השלושה שראיינה את הפונים שרצו להצטרף לקהילה מסבירה על תהליך המיון: "זה לא קל. זה דורש אנרגיה, זמן ומחשבה. הגיעו מועמדים שהבינו שזה לא הזמן המתאים עבורם, לאחרים, חריש פחות התאימה. התפקיד שלנו היה להיות בקשר עם הרבה אנשים ולמצוא את האיזון בין כל האנשים כך שבשורה התחתונה ההרכב האנושי לא יסתפק רק במגורים משותפים, אלא ביצירת קהילה מוצלחת".

מלמן מספרת שבמסגרת התהליך למציאת האנשים המתאימים נערכו שיחות רבות עם פונים והקריטריון שהנחה אותם בבחירת חברי הקהילה היה ברור:"חיפשנו אנשים עם חשיבה חיובית שמעוניינים בחיים קהילתיים ולעשות דברים ביחד, להתקדם ביחד. לא רצינו אנשים שיושבים כל היום, אלא אנשים יוצרים ופעילים, אנשים אכפתיים".

חיפש קהילה, מצא אהבה

אחד מחברי הקהילה, אמנון הראל (70) עבר בשבוע שעבר להתגורר בבניין וכבר הספיק למצוא את הנפש התאומה שלו, חיליק (יחיאלה) ברקאי, חברת הקהילה גם כן. השניים גרים בשתי דירות באותה קומה. אמנון בטוח שהחיים המשותפים יטיבו עם כלל חברי הקהילה כמו גם עם כל קבוצת הגיל של בני ה-60 פלוס בחריש שכבר מונה כ-1,500 איש.

"אנו יוצאים לדרך חדשה והרפתקנית מצד אחד, אבל מצד שני אנו במקום בו אנו דואגים האחד לשני. התחלנו להתנהג כקהילה עוד לפני שעברנו לכאן. כך לדוגמה, אימצנו את המנהג של קהילת נרקיס לשאול כל בוקר מה שלום כולם בקבוצת הווצאפ ולוודא שכולם בסדר. לשם כך, אנחנו לא צריכים לחיות בבניין אחד".

אמנון מספר גם על הקשר עם קהילת האם: "קיבלנו עזרה ותמיכה מהקהילה הראשונה אבל בשלב מוקדם יחסית, לקחנו את המושכות לידינו והתחלנו לבנות את היסודות שמתאימים לנו כקהילה. אני נרגש לקראת הקמת הקהילה, ואנו גרים במרחק קצר מאוד מקהילת הגמלאים הראשונה. גם העובדה שיש קבוצה גדולה של בני גילנו בחריש מעודדת אותנו, יש לנו כר פורה להיכרויות ולשיתופי פעולה".

תמר נרקיס גל, ממייסדות הקהילה הראשונה מברכת על המהלך: "אני שמחה על הקמת הקהילה החדשה. היה לנו ענין לפתח את האפשרות הזו של מגורים משותפים והקמת קהילה בפני אנשים אחרים שרוצים והנה מצאנו את האנשים. בכל מקום שניתן היה לעזור – פתחנו בפניהם את הדרך. הם עשו זאת והצליחו להגשים משהו שהם רצו. עכשיו הם יהיו שכנים שלנו וזה בכלל יהיה כיף גדול", היא מסכמת.

לקריאה נוספת: מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף

שתי דירות נפרדות ואהבה אחת גדולה. שני זוגות בפרק ב' של חייהם משתפים בסיפור האהבה, במורכבויות, הפשרות הנדרשות לצד הגשמת החלומות והאושר הגדול. מיוחד לט"ו באב

חיליק (יחיאלה) ברקאי (71) עוברת היום (חמישי) להתגורר בשכונת הפרחים. שלושה ימים קודם לכן, עבר לגור בדירה הסמוכה אליה באותה קומה, במרחק 11 מטרים בלבד, אהוב ליבה החדש, ארנון הראל (70).

השניים משתייכים לקהילת צבעוני, קהילת גמלאים חדשה בעיר, הכוללת תשעה חברים. חברי הקהילה, רובם בשנות השבעים לחייהם, שכרו שמונה דירות בבניין אחד ומתעתדים לקיים חיי קהילה תוססים בעיר, בדומה לקהילת הגמלאים החלוצה ברחוב נרקיס.

ההתחלה החדשה של הקהילה המתהווה מרגשת את השניים, אבל סיפור האהבה שניצת ביניהם לפני שלושה חודשים בלבד, גרם לשניהם לפרוח. הם מאוהבים כמו זוג בני עשרה.

מרחב לזוגיות, מרחב לקהילה

"התגוררתי בשנה האחרונה בפרדס חנה אליה עברתי אחרי שנות מגורים רבות בצורן. המעבר לפרדס חנה נבע מהצורך שלי בחיפוש אחר קהילה". מספרת חיליק. "אני הגעתי לחריש כי שמעתי שקמה קהילת גמלאים חדשה ונדלקתי על הרעיון", מוסיף ארנון בחיוך.

חיליק, שהיתה מצוות ההקמה של הקהילה המתגבשת, קיבלה את פני ארנון כשהגיע להתרשם מהעיר. היא ערכה לו סיבוב הכרות בחריש. העיר מצאה חן בעיניו, אבל חיליק הרבה יותר. "התאהבתי בה מהשנייה הראשונה. מצאנו כל כך הרבה קווים משיקים בדברים שאנחנו עושים, בתחביבים שלנו, בתחומי העניין, בקיצור מצאתי נפש תאומה", הוא מספר.

ארנון עזב את כפר סבא בה חש לדבריו "עוף מוזר", כדי להקים פה קהילה ולחלוק את חייו עם אהובתו החדשה.

"אני בן אדם פעיל מטבעי ובשנת הקורונה השתתפתי בפעילות פוליטית ענפה כולל ניסיון הקמה של מפלגה חדשה. הייתי חבר גם במועדון גמלאים בכפר סבא של 250 חברים, אבל לא מצאתי את מקומי שם. אנשים לא הבינו את דחף העשייה שלי ואת הפעילות שלי ובשנת הקורונה, כשהמועדון הפסיק לפעול הם נתקעו בבתים ואני פרחתי. ביליתי בהפגנות, טיפלתי בקשישים ולכן קיבלתי תעודת עובד חיוני ובכל הסגרים התרוצצתי בכל הארץ".

לצאת להרפתקאה, להגשים חלומות

חיליק, שעסקה עד לפרישתה במערכות מידע, מתמוגגת מהעובדה שהראל צוחק מהבדיחות שלה. "הוא בין האנשים היחידים שמבין את חוש ההומור שלי, הוא מתגלגל מצחוק", היא אומרת באושר. היא גם מודה שהיא בילתה בגפה שנים ארוכות. "בשלב מסוים חשבתי שזוגיות כבר לא תהיה לי, שאשאר לבד, ופתאום משום מקום ארנון הופיע בחיי".

שאר חבריהם לקהילה, חשו מעט מאוימים מהקשר הזוגי החדש שעלול לתחושתם לפגוע בהקמת הקהילה החדשה, אבל בני הזוג הטריים ממהרים להרגיע: "כתבנו לחברי הקהילה הודעה מיוחדת בה אישרנו שאנחנו בקשר זוגי חדש אבל במקביל אנו מחויבים להקמת הקהילה והיא מאוד חשובה לנו".

הם גם שמחים שהמשפחה המורחבת, הילדים והנכדים, מפרגנים לקשר הזוגי: "הילדים שלי מאושרים, המשפחה מפרגנת ושמחה בשבילי", מספרת חיליק ואילו ארנון מציין שחבריו חלקו לו מחמאות וציינו שהוא נראה "ממש זורח".

ותכניות לעתיד? יש הרבה. מעבר להקמת הקהילה וההתערות בעיר החדשה חשים השניים שהם יוצאים להרפתקאה חדשה, זוגית וחברתית גם יחד.

"אני כבר הרבה שנים חולם לטייל על חוף הים עם בת הזוג שלי ולהסתכל על השקיעה. עד לאחרונה זו היתה פנטזיה ששרטטה לי את האידאל של הזדקנות ובת הזוג היתה חסרת פנים. כעת לראשונה היא מזוהה בפנטזיה ויש לה את הפנים של חיליק. עבורי זו הגשמת חלום".

גרושים טריים בחריש

השבוע עבר עמית כהן (36) לשכונת בצוותא, להתגורר בסמוך לבת הזוג שלו מזה שנתיים, מיכל מור (46). "הבניינים שלנו באותו מתחם חנייה", מציינת מיכל בשמחה.

השניים שהתחילו יחד את פרק ב' בחייהם עוררו גל שמועות, לא תמיד חיוביות. פער הגילים ביניהם והעובדה שהפכו לזוג בסמוך לגירושיהם עוררו את הולכי הרכיל. "שמעתי על עצמי המון דברים שלא ידעתי. שנינו היינו גרושים טריים יחסית והחיבור בינינו היה מהיר", נזכרת מיכל.

"הכרנו דרך חברים משותפים. נפגשנו מספר פעמים בארוחות ערב משותפות בימי שישי. הקשר בינינו החל כקשר חברי ולפני שנתיים הוא התהדק והפך לקשר זוגי". בתשובה לשאלה מה הכי מצא חן בעיניה אצל עמית עונה מיכל בפסקנות: "האבהות שלו. חשבתי לעצמי שהלוואי שהיה לי אבא כמו שהוא אבא לילדים שלו. אני בת להורים גרושים ואבי כמעט ולא נכח בחיים שלי. מעבר לזה, עמית הוא אדם לא קונבנציונלי יש לו הרבה דברים מיוחדים שמשכו אותי באישיות שלו ו… הוא חתיך הורס", היא אומרת בחיוך.

עמית זוכר את הפעם הראשונה בה ראה את מיכל: "זה היה בכנס לחינוך דמוקרטי בחריש. לא הכרתי אותה אבל חשתי חיבור אליה. אמרתי לעצמי שיום אחד נהיה ביחד. אני יודע שקשה להסביר את זה".

עמית גם מציין שעל פניו הזיווג ביניהם אינו הגיוני: "אנחנו הפכים מוחלטים, אני מסורתי פלוס, היא לא. אני ימני והיא לצערי, שמאלנית. אנחנו ההוכחה שלמרות שיש חילוקי דעות בנושאים הגדולים, אפשר להסתדר כששמים את האגו בצד".

משפחה מורכבת, משפחה מאושרת

מעבר להבדלים האישיותיים ותפישות העולם השונות מתמודדים השניים עם אתגרי גידול ילדים במציאות מורכבת. למיכל יש שני בנים יונתן (13) עומרי (11) ולכהן שני ילדים כרמל (9) ועלמא (6). "אנחנו משפחה מורכבת" מציינת מיכל. "יש אתגרים עם הילדים. יש ימים שהם רבים ויש ימים בהם הם יותר קרובים".

"הבנים קרובים בגילם ועושים הרבה דברים ביחד. השינוי במבנה המשפחתי גרם לבלבול ואנחנו מכילים את זה ומאפשרים להם לדבר על הכל. יש מציאות שבה אנו מתחשבים בהם אבל גם מובילים אותה, נותנים מקום לצרכים שלהם", מוסיף עמית.

ובין כל הילדים, הקריירה, שני הבתים, בני הזוג לשעבר ושטף המאורעות היומיומי מצליחים השניים למצוא את הזמן לבלות ביחד. "זה לא משנה מה אנחנו עושים ביחד, העיקר שאנחנו יחד", אומרת מיכל ומציינת מהי לדעתה המחווה הכי רומנטית שהיא זכתה בה: "עמית הציע לי נישואין בטירה רומנטית קסומה בהולנד. זו היתה מחווה מרגשת. תכננו את החתונה אבל הקורונה גרמה לטוויסט בעלילה, ובינתיים אנו ממשיכים כרגיל".

עמית מסביר: "אני כהן והיא גרושה. הצעת הנישואין שלי היתה מחווה רומנטית ואנרגטית. אני מאמין שהכל כתוב מראש וידוע, היא מבוגרת ממני בעשר שנים וההפך המוחלט ממני אבל עובדה שזה עובד. יש כל הזמן סיבות לאי הסכמות אבל חשוב לחיות את היש מאשר את האין. אני דואג להגיד תודה על הקשר הזה".

"המסמכים הרשמיים לא באמת מעניינים וזה לא משנה אם אנחנו נשואים או לא. מה שמעניין אותי הוא שיהיה לנו בית שמח ואוהב", מוסיפה מיכל. "הערך של חברות ורעות הוא משמעותי ומוכיח שעם כל השונות בינינו אפשר להתגבר על הכל", והיא מסכמת במסר כללי: "החיים קצרים צריך לחיות אותם בשמחה ובאהבה".