מתנדבי השי"ל של חריש מסייעים לתושבים להתמודד מול הבירוקרטיה הישראלית, מול אתגרים אישיים ומשפחתיים, במגוון תחומים ודרכים. הכירו את השירות ואת המתנדבים, תושבי העיר, שמספקים ייעוץ מקצועי בחינם – למען הקהילה

"איש בעולם אינו חסר תועלת אם הוא מסיר מעט ממשאו של אחר", כתב צ'ארלס דיקנס, הסופר האנגלי הנודע. לתפישה זו שותף, עו"ד אוהד לפידות (43), תושב חריש. עו"ד לפידות מסביר: "אני מאמין בכל לבי שעל האדם לא להסתפק בלחיות בד' אמותיו אלא לצאת מהבועה שלו ולהביט מה קורה לסביבתו ושכניו".

עו"ד לפידות הוא אחד ממתנדבי שי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) שהחל לפעול בתחילת השנה גם בחריש.

שי"ל הוא שירות שפועל מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומופעל בשיתוף הרשויות המקומיות. שירות זה פועל למתן הכוונה וייעוץ לפונים בנושאי זכויות, חובות, ושירותים העומדים לרשות התושבים. השירות ניתן בחינם ובסודיות לכל פונה, על ידי צוות עובדים ומתנדבים.

בחריש מופעל שירות זה ע"י היחידה להתנדבות של המועצה, בראשותה של אור גולני-רוזיו, ובניהול המתנדבת מלני פאר, וכולל תשעה מתנדבים תושבי חריש שמסייעים לתושבי העיר בתחומים שונים. אחד מהם הוא התחום המשפטי.

לראות אור בעיניים

עו"ד לפידות מפרט: "במסגרת העבודה אני נפגש, לא אחת, באנשים שיש להם קושי ניכר לקרוא נכון את המפה הבירוקרטית של מדינת ישראל ולמצוא את המענה המתאים עבורם. הם נופלים בין הכיסאות, כאשר כל גורם שאליו הם פונים, מסביר להם, באדיבות, מדוע הוא אינו אחראי. בפועל יוצא שהם אינם מקבלים את הזכויות המגיעות להם ולעיתים אף מנוצלים לרעה. זה חורה לי".

ספר על מקרה ספציפי שעזרת בו לתושב חריש

"אבי (שם בדוי) פנה אלי יום אחד וסיפר שגילו אצל אשתו מחלה קשה. המחלה שאבה את כל המשפחה לאנדרלמוסיה כלכלית, והזוג התקשה לעמוד בהחזרי המשכנתא. אבי הגיע אלי לייעוץ, ללא תשלום. יחד גילינו שיש לו ביטוח שרלוונטי עבור משפחתו במצבה הנוכחי. הדרכתי אותו כיצד לפנות לביטוח והביטוח סייע לו בסכום כספי גדול. כמו כן, סייעתי לו לפנות לבנק ולבקש פריסה מחודשת של המשכנתא לתקופה מוגבלת, שהפחיתה לו את התשלום החודשי בצורה ניכרת, והעניקה למשפחה אורך נשימה להתמודד עם המשבר, בלי חשש מקריסה כלכלית".

"האור שהיה לאבי ואשתו בעיניים, לאחר שהצלחתי לסייע להם, היה סיפוק גדול מאוד עבורי. עבורם זו הייתה ממש הצלת חיים. אני אדם עסוק אבל לא מוותר על ההתנדבות בשי"ל. יש לי הזדמנות לתרום מהידיעות המשפטיות שלי והכרת מערכות המדינה על מנת לסייע לאנשים שחסר להם את המידע הזה, אז מדוע שלא אעשה זאת?"

להבין את הקושי

מלני פאר (54), תושבת חריש ויועצת נדל"ן, שמנהלת את שי"ל חריש מאמינה כי "שי"ל הוא סוג של "עזרה ראשונה" לתושבים ואת תוצאות העזרה הזו היא חוותה על בשרה: "בעבר התמודד אחד מבני משפחתי עם קושי מסויים, ונעזרנו בשי"ל כדי לפתור את הבעיה. זה היה נפלא. גם אני, כשהייתי בתהליך אישי שלי, שילמתי הון תועפות לאנשי מקצוע, על מנת שיעזרו לי, אך היה חסר לי היחס האישי, המרגיע והמכוון. הייתה חסרה לי תקווה. מהמקום הזה הגעתי להתנדב לנהל את שי"ל, כדי להיות במקום ששומע את מצוקת התושב, כשהוא נקלע לבעיה כלשהי, ולהיות איתו במקום מבין, מסייע וללא כל שיפוט. כשתושב מתקשר אלי להגיד תודה על עזרה שהוא קיבל מאיתנו, זו מתנה אדירה בשבילי".

"כשאדם נכנס פתאום למשבר, ניתן לעזור לו ולכוון אותו לאיזה מקום עליו להגיע ואיך הוא יכול להגיע לשם ולא משנה מול מי הוא מתמודד, מול המעסיק, המועצה, ביטוח לאומי, משרדי ממשלה או גורמים אחרים".

כאמור, בשי"ל חריש המתנדבים מסייעים לתושבים בתחומים שונים: חלקם נותנים ייעוץ משפטי, כעורכי דין, אחרים מסייעים במילוי טפסים וחלקם משמשים כמתורגמנים לקריאת טפסים וסיוע מול מוסדות שונים. שירותי התרגום ניתנים במגוון שפות – אנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית ועוד. שירותי המתורגמנות הם משמעותיים ביותר לאוכלוסיית העולים בחריש.

אריאנה טורן, (37) היא אחת מהמתורגמניות המתנדבות בשי"ל. "אני עוזרת בתרגום לעולים חדשים מדרום אמריקה, ויש רבים כאלו בחריש והצורך מאוד גדול", היא משתפת. "עזרתי לזוג עולים לתקשר עם מתווכת, סייעתי לזוג אחר בחתימת חוזה. אני עוזרת לעולים הללו גם בקריאת ומילוי טפסים שונים עבור העירייה ומוסדות שונים".

מה מניע אותך להתנדב?

"אני מבינה את הקושי. הייתי שם. גם אני עליתי לארץ ולא הבנתי הרבה דברים כשהגעתי לכאן. זה היה קשה. לכן חשוב לי שלאחרים יהיה יותר קל". 

לקבל מנוף וסעד

מלבד מענה פרטני שניתן לתושבי חריש ללא עלות, דואגים בשי"ל להעשיר את תושבי חריש בהרצאות שמעניקות לתושבים כלים וידע בתחומים כדוגמת ייעוץ בלקיחת משכנתא, התמודדות עם ליקויי בנייה, מיצוי זכויות רפואיות ועוד.

עו"ד לפידות מסביר: "המטרה של ההרצאות היא לתת לתושבי חריש סל מעשי להתמודדות עם היום-יום שלהם. להבין את המושגים ולדעת מה הזכויות שלהם. מומלץ מאוד להגיע להרצאות הללו, שהן ללא תשלום, וניתן רק להרוויח מהן".

ומה צפוי לנו בהמשך?

"אני שמחה לבשר לתושבי חריש שבקרוב הפעילות של שי"ל תעבור למתנ"ס החדש שעתיד להיפתח בעוד כחודשיים", מבשרת מלני. "במתנ"ס נוכל להעניק לתושבים שירות מכובד ורחב יותר ואני מקווה שהיקף הפעילות שלנו יגדל משמעותית ויכיל עשרות מתנדבים תושבי חריש בתחומים שונים. אני מבטיחה לכל אחד מהפונים שהוא יקבל מאיתנו יחס מכבד ותומך".

עו"ד אוהד לפידות מוסיף: "הכרת וידיעת החוק במדינה יכולה להיות מנוף, סעד וסמך לאנשים רבים. פנייה לשי"ל יכולה לסייע לכם למצות את זכויותיכם. אל תוותרו על המגיע לכם ותוכלו להיעזר בנו לשם כך". ואילו אריאנה מסכמת: "אנחנו יכולים לעזור לכם. כולנו פה ביחד בחריש. ככה בונים קהילה. החיבוק הזה שקיים בחריש לא קיים במקומות אחרים והוא מאוד חשוב".

לפרטים ולהתייעצות: 052-245-7711

משפחת שקד

מאות משפחות עברו להתגורר בחריש מתחילת הקיץ. ראיון קצר עם שלוש משפחות שעברו ממש עכשיו לחריש מגלה לנו מהן התקוות, החלומות והציפיות מהמעבר לעיר

משפחת שקד: "מקבלים עיר מהניילונים שהפוטנציאל שלה עצום"

שמות וגילאים של בני המשפחה: לידור (32), יודפת (35), שי (5), נעמה (1.8);

עיסוק מקצועי: לידור – עורך וידאו עצמאי; יודפת – מנהלת משרד באלקטרה;

מגורים לפני המעבר: גן נר (מועצה מקומית גלבוע);

​להיכן עברתם בחריש? רחוב צאלון, שכונת החורש;

מדוע עכשיו? "רכשנו דירה והיא תהיה מוכנה בעוד כשנתיים. רצינו שבתנו הבכורה תתחיל את כיתה א' בחריש כדי לשמור על המשכיות במסגרת הלימודית. ניתן להוסיף לזה את מחירי השכירות האטרקטיביים בחריש והעובדה שמאוד התחברנו לעיר ואנחנו רואים בה את העתיד שלנו".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? "חריש נתפשת בעינינו כהזדמנות גדולה הן ברמה האישית והן ברמה העירונית-קהילתית. ברמה האישית, ההזדמנות להתקרב למרכז ולאפשרויות תעסוקה ופנאי. המיקום הגאוגרפי נהדר. ברמה העירונית, מקבלים "עיר מהניילונים", שהפוטנציאל שלה עצום. בחזון ובתכנון הנכון ניתן לבנות פה מקום נהדר".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? "אנחנו עוברים מבית קרקע עם חצר גדולה בישוב קהילתי לבניין קומות, לראשונה בחיינו, ומשנים לא מעט הרגלים. מקווים שהמעבר ירגיש לנו טבעי ככל הניתן ושנפגוש אנשים טובים, שיעזרו לנו להבין שקיבלנו החלטה נכונה לעבור לחריש".

מה אתם מאחלים לעצמכם? "להרגיש בחריש בבית. למצוא בה, בעתיד הקרוב, את כל שאנחנו צריכים: מקומות עבודה בילוי ופנאי, מוסדות חינוך מוצלחים, שכנים טובים, ושבעוד 10-15 שנים, הבנות שלנו יודו לנו שבחרנו לגור בחריש".

מה אתם מאחלים לחריש? "מאחלים לחריש לא ללכת לאיבוד בדרך. להתפתח בקו הנכון על בסיס המכנה המשותף הרחב ביותר ולא ליפול למגזריות. שיהיה בה "חייה ותן לחיות". שיימצא בה האיזון הנכון של איכות חיים. שתהיה תוססת כשצריך ושלווה כשצריך".

משפחת לוגסי: "רוצים לגדל את הילדים בסביבה ירוקה ומרחבית"

שמות וגילאים של בני המשפחה: רועי (35), אפרת (35), לימאי (2.3), גושן (4 חודשים);

עיסוק מקצועי: רועי – הידרותרפיסט, מדריך שחיית תינוקות ומטפל בילדים באמצעות בעלי חיים בעלי קשיים וצרכים מיוחדים; אפרת – עורכת דין העוסקת בתחום הביטוח הלאומי ונזקי גוף;

מגורים לפני המעבר: קריית אונו;

​להיכן עברתם בחריש? רחוב רימון, שכונת החורש;

מדוע עכשיו? "רוצים לגדל את הילדים בסביבה ירוקה ומרחבית".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? "עיר עם רוח צעירה, אנרגיה חדשה ומקום טוב לתקוע בו יתד".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? "להתחבר עם זוגות צעירים ודומים לנו וליצור חיי חברה פעילים לילדים שלנו".

מה אתם מאחלים לעצמכם? "להשתקע בחריש ולהתפתח ביחד עם העיר".

מה אתם מאחלים לחריש? "מאחלים לחריש שתאכלס אנשים מגוונים, תעניק אפשרויות תעסוקה, תיצור חינוך איכותי וטוב לילדינו ותגדל להיות עיר שנותנת מענה מלא לצרכים שונים של התושבים".

משפחת היבש: "ערכנו רשימות של מה חשוב לנו וחריש ענתה לנו על כל הסעיפים"

שמות וגילאים של בני המשפחה: נתנאל (29), ענבל (27), אדל פליאה (6), נחמן ישראל (4 וחצי), אורה רות (3), טליה מלכה (4 חודשים)​;

עיסוק מקצועי: נתנאל – מעצב גרפי וקופירייטר (רק דברים מגניבים); ענבל – מנהלת אירועים ופרויקטים​ (רק פרוייקטים מעניינים);

עיר מגורים לפני המעבר: ​רמת השרון​;

​להיכן עברתם בחריש? הגפן 25, שכונת החורש. מוזמנים לבקר (:

מדוע עכשיו? "כבר מספר שנים שאנחנו מחפשים את המקום שלנו, וחשבנו שיהיה נכון לעשות את המהלך הזה לפני שהבת הגדולה שלנו עולה לכיתה א'. ערכנו רשימות של מה חשוב לנו וחריש ענתה לנו על כל הסעיפים".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? "כמקום חמוד וטרי מלא בהזדמנויות ואווירת התחדשות"​.

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? "למצוא אפיקים חדשים למימוש ​עצמנו".

ליאת רבלין משרטטת קווים דומים ושונים בין מנהיגות משפחה והנהגת עיר ומאחלת למשפחת חריש ("המשפחריש"), שתזכה להנהיג את עצמה ברמת הפרט, המשפחה והקהילה בעזרת תכונות המנהיגות וערכי המשפחה

זה קורה בכל בית (כמעט) בחופש הגדול. ילד אחד מתגרה באחיו, ילד שני לא מרגיש טוב והוא בשביתת רעב, ילד שלישי מנסה להגיע לצלחת ושופך את כוסות המים על השולחן ואת גרגירי הקוסקוס על הרצפה, ילד רביעי צועק בקולי קולות וילד חמישי חותך סלט במטבח.

הבית בכאוס מוחלט. ואני? אני מנסה לרגע התנתק מהכל כדי לשמור על שפיותי ומחשבה אחת ברורה ממלאה אותי: "אני רוצה להתפטר".

רוצה להתפטר מתפקיד המבשלת, שרואה את האוכל שהיא הכינה זרוק על הרצפה; רוצה להתפטר מתפקיד המנקה, שמבלה שעות בניקיון שמחזיק מעמד חמש דקות בלבד; רוצה להתפטר מתפקיד האמא, שצריכה להכיל ילד צורח ולא לכלות בו את העצבים שלה; רוצה להתפטר מתפקיד היזמית ובעלת העסק החדש, רוצה להתפטר מתפקיד הפעילה החברתית, מתפקיד אשת הקבע ומתפקיד ועד הבית ובעיקר לא רוצה להרגיש שאכזבתי, שכשלתי, שלא הייתי מספיק, שלא הגבתי נכון, שיכולתי לעשות יותר…אני עייפה מלהיות שורדת בג'ונגל של חיי.

ישבתי ליד השולחן ולא הצלחתי לחשוב דקה קדימה. ואז זה קרה, הילד שלי חצה קו אדום ונהג באלימות. 'עד כאן'.

קמתי וניגשתי אליו ואחזתי בו. הוא נאבק, אני החזקתי. ניסיתי להזכיר לו כמה הוא גיבור ויש לו יכולת להתמודד עם המצב ללא אלימות, אבל בעצם בעיקר דיברתי לעצמי. 'אני גיבורה', 'אני יכולה', 'זה בסדר שקשה ולפעמים רוצים לברוח'. הזכרתי לעצמי שגיבור הוא מי שנשאר ובוחר להתמודד למרות כשלונות העבר ובידיעה שיהיו גם כשלונות נוספים בעתיד. המנטרות עזרו. הילד נרגע, הבית נוקה, בן הזוג הגיע, הפגישה הבאה נדחתה בחצי שעה והעניינים חזרו למסלולם.

משותף ומפריד

האירוע המשפחתי הזה , יחד עם התלבטות אישית בנוגע לעולם הפעילות החברתית- פוליטית בחריש, השיח ברחוב ובדיגיטל לקראת הבחירות, והשיח הפנימי המתמיד על תפקידי ושליחותי בעולם, גרם לי להרהר במונח מנהיגות.

האם ניתן להשוות בין מנהיגות בהורות להנהגת עיר? האם אפשר להנהיג משפחה עם ילדים, כמו שניתן ואף רצוי לעשות בעיר?

מנהיג נדרש לשלל תכונות אישיות טובות ביניהן: שרטוט חזון, מתן דוגמה אישית, הובלת שינויים, אומץ לקבל החלטות שאינן פופולריות, רגישות והבנה להתנהגות אנושית, איזון בין שכל ורגש, כושר ארגון מפותח לניהול מערכות גדולות והאצלת סמכויות ללא הסרת אחריות. תכונות שכל הורה ממוצע נדרש להן (גם אם הוא לא מצליח בהכרח ליישם אותן).

אז מה ההבדל בין הנהגה הורית להנהגת עיר?

בהורות ניתנת לנו לעיתים האפשרות לחזור ולתקן טעויות, בהנהגת עיר, האפשרות לחזור אחורה היא רחוקה מלהיות פשוטה.

בהורות, אנחנו יכולים להיות ספונטניים. בהנהגת העיר, העדר תכנון לטווח ארוך יצור חוסר יציבות וכאוס.

בהורות יש לנו הזדמנות להתקדם עם קצב הגדילה של הילד, בנחת. בעיר החדשה הקצב הוא מטורף והתהליכים חייבים להיות מדויקים ומהירים. ובכלל… משפחה זה לא דמוקרטיה…

המשותף הוא שבהורות צריך ללמוד להתייחס שונה לכל ילד, בהתאם לצרכיו, וכך גם בעיר יש לראות כל מגזר וקבוצת שייכות כילד נפרד ולתת מענה לצרכים הספציפיים שלו.

בהורות, דוגמא אישית תוביל להצלחה של הילד וכך גם בעיר, המנהיגים נמדדים במעשים ולא בדיבורים.

ההורות מעניקה להורה לעיתים הרגשה מוטעית של כוח מופרז כאשר בפועל, במרבית היום אנחנו משרתים. וכך גם בהנהגה, השררה יכולה לבלבל והפוליטיקה יכולה להשחית ומנהיג תמיד צריך לזכור ששליחות היא בעצם גזירת עבדות.

משפחה בריאה חייבת להכיל ערכים של שיח מקרב ומכבד, אהבה, קבלת השונה, אמת, רצון להיטיב, שותפות, אכפתיות, מעורבות ונאמנות. ערכים אלה הופכים אותם לקבוצה מאוחדת שחיה יחד בכבוד ואף פועלת יחד בכוחות משותפים.

"משפחה היא המכשיר החברתי האפקטיבי ביותר לטיפוח היציבות, השלום ואולי אף השגשוג הכלכלי", כתבה שרה ג'ו בן צבי, עורכת מגזין סגולה להיסטוריה יהודית, ואני מחזקת אמירה זו ומאחלת למשפחת חריש ("המשפחריש"), שתזכה להנהיג את עצמה ברמת הפרט, המשפחה והקהילה בעזרת תכונות המנהיגות וערכי המשפחה ותוכל לשרוד כל אתגר (כולל אתגר הבחירות הקרובות) ואף להגיע ליציבות, שגשוג כלכלי ושלום. אמן.

מימין: קורינסקי, מוסיוב והדר

בקבוצת הנטוורקינג המקומית שהקימה אפרת הדר, תושבת חריש, מייצרים המשתתפים הכרויות, שיתופי פעולה עסקיים וגם קשרים חברתיים חדשים. משה מוסיוב, סטס קורינסקי וברי בר-חן משתפים

אז כמה עצמאים יש בחריש? בימי הפרסום המרוכזים בקבוצות הפייסבוק וקבוצות הוואטסאפ תוכלו לקבל את הרושם שמדובר במאות. כ- 85 מהם, עצמאים מחריש והסביבה הקרובה חברים בקבוצת הנטוורקינג (רישות עסקי) המקומית שהקימה אפרת הדר, תושבת חריש שחובשת שני כובעים עסקיים בעצמה: האחד, כמקדמת אתרים ומדיה חברתית לעסקים והאחר, כקוסמטיקאית.

"לפני המעבר לחריש התעניינתי אם קיימת בעיר קבוצת נטוורקינג וכשהבנתי שלא פועלת אחת, החלטתי להרים את הכפפה ולהקים קבוצה. הקבוצה הוקמה מתוך הצורך שלי לייצר קשרים עסקיים במקום חדש".

מהי מטרת הקבוצה?

"חריש היא עיר הגירה. במקרים רבים, עצמאיים מתחילים כאן מאפס, הם צריכים לבנות חוג לקוחות חדש ולייצר שיתופי פעולה חדשים. מטרת הקבוצה היא לעזור, להעצים, לקדם, לדחוף, לתת כלים ובמה ולייצר שיתופי פעולה עסקיים ומקומיים", היא מסכמת.

קבוצת הנטוורקינג של חריש בניהולה של הדר פועלת עצמאית ואינה כפופה לארגוני נטוורקינג מוכרים כדוגמת BNI. משכך, חוקי הקבוצה נקבעו לבד ואינם דומים למתרחש בקבוצות דומות ברחבי הארץ.

לדוגמה, ההשתתפות במפגשים אינה כרוכה בתשלום, עבודת הארגון נעשית בהתנדבות על ידי הדר ואין מגבלה למספר משתתפים באותו מקצוע.

הקבוצה שנפגשת אחת לשלושה שבועות (המיקום משתנה) זוכה לנוכחות של 20-25 משתתפים בכל מפגש וכבר הצליחה לייצר בארטרים, הכרויות עסקיות ושיתופי פעולה עסקיים.

מערכת תומכת לעצמאי

אחד משיתופי הפעולה המוצלחים שהניבו המפגשים שייך למשה מוסיוב, הבעלים של 'חומוס ואהבת' בתחנת הדלק דור-אלון על כביש 574. מוסיוב, שמתעתד לפתוח בשנה הבאה בחריש מסעדה טבעונית, הוא חסיד אדוק של הרישות העסקי: "עצמאים מתמודד באופן תמידי עם אותה בעיה. הם צריכים להפעיל מערכת שלמה שמרחיקה אותם מעיקרי הדברים החשובים באמת שהם צריכים לעשות. לתפישתי, כל עצמאי צריך לייצר לעצמו מערכת תומכת של חברים ושותפים לדרך, אנשים משמעותיים שהולכים אתו כברת דרך ומלווים אותו בעשייה שלו".

"מפגשי נטוורקינג הם מקום בו אנשים נפגשים, מדברים, צרכים מתבררים ואז גם גבולות החשיבה, היצירתיות ושיתופי הפעולה מתרחבים".

כך התרחש כשמוסיוב פגש את אפרת הדר שהחלה לטפל עבורו בקידום העסק במדיה החברתית ובמפגש שלו עם סטס קורינסקי, צלם סטילס מסחרי וברי בר-חן, בעל סטודיו למיתוג, מדבקות ושילוט. יחד הם עובדים בימים אלה על פרויקט מיתוג חדש לעסק.

לתרגל יצירת קשרים

קורינסקי (33) תושב חריש מזה שנה וחצי הוא צלם המתמחה בצילומי מוצר וצילומי תדמית. למפגשי הנטוורקינג הוא מגיע באדיקות: "לא פספסתי אפילו מפגש אחד", הוא מציין.

"הקבוצה מעניקה לי תרגול מצוין בלהציג את עצמי בצורה הטובה ביותר בפני לקוחות, מלמדת אותי איך מדברים עם אנשים שונים, איך יוצרים שיתופי פעולה ובנוסף, אני לומד בכל מפגש דברים חדשים מעולמות שאינם מוכרים לי".

על החיבור עם מוסיוב הוא מספר: "היתה לי כימיה מטורפת עם מושון ממש מהרגע הראשון. הגעתי לבקר אותו בחומוסיה, ראיתי את המקום, נדלקתי עליו ויצרתי לוק חדש שמתאים ללקוח למוצר, ולאווירה שרוצים לייצר".

קורניסקי מסביר כי למרות שהטרנד האחרון בצילומי אוכל הוא צילומי מנות על רקע שחור הוא בחר ברקע בהיר וחם עבור צילומי החומוסיה כדי להעביר לצופים תחושת קיץ, חמימות ומשפחתיות שקיימת במקום.

"זה תלוי רק בנו"

את מהלך השינוי משלים בר- חן (41) שיוצר שילוט חדש למתחם תחנת הדלק בה פועלת החומוסיה ושילוט למסעדה.

בר-חן, תושב חריש, מרוצה גם הוא ממפגשי הנטוורקינג: "אפרת ואני שוחחנו על הקמת מפגשי נטוורקינג עוד לפני שהיא עברה לחריש ועודדתי אותה להקים את זה. כשהגעתי לחריש חידשתי אתה את הקשר והשתתפתי במפגשי הנטוורקינג שהיא מארגנת.

"אני חש שמפגשי הנטוורקינג תורמים לי משמעותית, אני משוחח עם המשתתפים, מחליף כרטיסי ביקור ומייצר קשרי עבודה עם אדריכלים, מעצבים ועצמאים נוספים שזקוקים לי".

מי מגיע למפגשים?

"אנשים על רמה ואיכותיים וכמעט מכל תחום שעולה על הדעת. אצלנו אין הגבלות, גם אם יגיעו עשר קוסמטיקאיות לכולן יהיה מקום וזו שתייצר יותר קשרים או תהיה יותר מכירתית, תצליח יותר, כי זה תלוי רק בנו".

מוסיוב מסכים ומסכם: "עבורי ההשתתפות במפגשי הנטוורקינג היא הזדמנות לעזור אחד לשני, יש תדר של נתינה. שיתוף הפעולה אינו נקודתי אלא מתרחב לתחומים אחרים ומתפתח לקשרים אישיים. אני מאמין שהקבוצה שאפרת הקימה בחריש, יכולה להיות מודל לחיקוי במקומות אחרים".

ליאת רבלין חולקת עם תושבי חריש החדשים צרור עצות חשובות ומציעה מספר טיפים מעשיים להכרות מעמיקה עם העיר

רגע אחרי שפרקתם את הארגזים, חיברתם את האינטרנט והכרתם את השכנה אתם מתחילים לבחון את הסביבה ולשאול את עצמכם שאלות חשובות באמת: מהו המיקוד של חריש? מתי הדואר פתוח? יש קוסמטיקאית מומלצת? איך מגיעים ל…??

אתם, תושבי העלייה השלישית, התושבים החדשים שמגיעים לחריש בקיץ 2018 מוזמנים להיעזר בחכמת ההמונים של תושבי העליות הקודמות (עלייה ראשונה, קיץ 2016, עלייה שנייה, קיץ 2017) ולאמץ חלק מן הטיפים וההמלצות לתושב החדש בחריש – שאספתי במיוחד בשבילכם.

רוצים לדעת מה קורה בעיר?

הצטרפו לקבוצות הוואטסאפ והפייסבוק – כל המידע כבר קיים שם: עדכוני דוברות, המלצות על בעלי מקצוע, עזרה וגמילות חסדים, שעות פתיחה של הדואר ושל סניפי קופת החולים, מסלול קווי האוטובוסים, טרמפים, ציוד למסירה, בייביסיטר וכל דבר שתרצו. תשאלו ואין מצב שלא תקבלו מענה גם אם שאלו את השאלה הזאת לפניכם כבר מיליון פעמים.

מחפשים מוסדות ציבור?

המבנים בחריש מאוד דומים אחד לשני וה-WAZE לא ממש מתמצא בזיהוי רחובות ארוכים ועגולים. אם תרצו להגיע למקום מסוים כדאי בעיקר לדעת ליד מה הוא נמצא: בית הקהילה/ מבנה רב תכליתי =משחקיה לשעבר (מעניין כמה זמן עוד יקראו לזה ככה) / מרכז שירות לתושב / מבנה המועצה / כספומט / שדרת דרך ארץ / בית ספר מסוים / חריש הישנה וכן הלאה.

עצה חשובה: בשלב זה בו התושבים מתגוררים בשתי שכונות בלבד (שכונת החורש, שכונת אבני חן) ברוב המקרים יהיה פשוט יותר ללכת רגלית ולהגיע בקלות למקום המבוקש מאשר לנסוע ברכב. זו גם ההזדמנות עבורכם להכיר טוב יותר את רחובות העיר.

רוצים להכיר חלוצים?

בעלי העסקים בחריש הם החלוצים של 2018. כרגע פועלות חנויות בשני אזורים בעיר, במרכז עמית ובשדרת דרך ארץ. מומלץ לבצע סבב הכרות עם המאפיה, הטמבוריה, הירקניה, חנויות הצעצועים, בגדי ילדים, כלים חד פעמיים, פיצריות, סטודיו כושר ומינימרקט. תשמחו לראות מה קיים וזמין פה קרוב ולא מצריך מכם לנסוע רחוק. תוכלו תמיד לשאול באחת הקבוצות על שעות פתיחה, טלפון, כתובת, מחירים והמלצות (דיס-המלצות מומלץ לקבל בפרטי על מנת למנוע שיימינג).

עצמאים בחריש 

מחפשים קוסמטיקאית? תופרת? איש מחשבים? מעצבת פנים? גנן או מתקן אופניים? יש המון עצמאיים בחריש שעובדים ופועלים בעיר. רוב הסיכויים שתמצאו מענה לכל צורך שלכם ובמקרים רבים יתברר לכם שהוא/היא גם גר/ה בניין לידכם. אז שווה לשאול. תוכלו לאתר את קהילת העצמאים בחריש בעיקר באמצעות ימי פרסום מרוכזים בקבוצות השונות של הוואטסאפ והפייסבוק ובהתאם להמלצות של חברים.

קהילת הקהילות 

לא אחת דובר על חריש כעיר בה הקהילה היא משמעותית מאוד. מבט מבפנים יגלה לכם שתוכלו בחריש להשתייך ליותר מקהילה אחת. בחריש פועלות מגוון קהילות לדוגמה, קהילת הוותיקים, קהילת החדשים ומבחר של קבוצות שייכות שונות: בתי כנסת, הורים בבתי ספר, עולים חדשים (צרפתים, דרום אמריקאים), דוברי אנגלית, דוברי רוסית, מועדון יולדות, מועדון אזרחים ותיקים, מועדון נוער ועוד.

סוג מיוחד של קבוצות שייכות הוא של פעילים עירוניים. התושבים בחריש מעורבים מאוד בהקמה ובדיונים על צביון העיר. רבים מאיתנו מוצאים שותפים לחלומות וחוברים לקבוצה שעובדת יחד להשגת מטרה משותפת. תוכלו למצוא ולהשתייך לקבוצות או פורומים פעילים כדוגמת התנדבות, שכנות טובה, מנהיגות נשית או קבוצות ייעודיות להקמת מיזמים כדוגמת הדוק, ביה"ס הדמוקרטי ותוכלו גם לחלום ולהקים קבוצה שתגשים את החלום שלכם לחריש.

תרבות היא חובה

חריש משופעת באירועים חברתיים ותרבותיים. על חלקם אחראית המועצה ומידע עליהם תוכלו לקבל באמצעות אתר המועצה. אחרים מתקיימים בבתים פרטיים של התושבים (מכירות לקראת החג, חוגי הורים, הרצאות, שיעורי תורה…) ואילו אירועים אחרים מתקיימים במסגרת שיתוף פעולה של התושבים עם המועצה כדוגמת יריד ספרים, שבוע המעשים הטובים, מוצ"ש נשי ועוד. אז תעקבו ובואו.

אבק בנייה או צמיחה?

יש שרואים בחריש אתר בנייה ענקי, עבורי חריש היא אתר תיירות ענק. בכל רגע נתון היא משתנה ואם במקום לעצום עיניים בגלל אבק הבנייה ולהתלונן על המולת הבנייה תתבוננו בשמחה בהתקדמות הבניין לידכם, שם יתגורר השכן הבא שלכם, צפויה לכם הרפתקה. כך תצליחו להתאהב בעיר ולצפות לשינוי שיקרה, לאכלוס של בנין נוסף ולחניכה של מבנה ציבור נוסף.

ולבסוף והכי חשוב: אנשי חריש

לא תמצאו אותם באפליקציה, הם לא הולכים עם שלטים ברחוב ובטח שאין להם קשת שמרחפת מעל הראש, אבל האנשים בחריש, לטעמי, הם מלאכים קטנים שיקפצו לכל בקשת עזרה, יענו לכל שאלה ויחייכו לחדש גם אם הם הגיעו לעיר רק יום לפניו. תושבי חריש הם אנשים אכפתיים למקום שבו הם גרים (גם אם לפעמים עדיף לעדן את הצורה שבה הם משמיעים את דעתם) ומקדמים את הטוב בעולם. הם פועלים ועושים מעשים טובים למען האחר מתוך בחירה חופשית וללא קבלת תמורה חומרית, פשוט כי הם חולמים, מאמינים ויודעים שחריש תהיה העיר הקהילתית הראשונה בישראל!

אז ברוכים הבאים. שמחים שהצטרפתם אלינו לחלום ומאחלים לכם ליהנות מהמסע.

שלוש משפחות שעוברות בימים הקרובים להתגורר בחריש משתפות בתקוות ובציפיות שמלוות אותן עם המעבר וההצטרפות לקהילת חריש

על פי ההערכות, עתידה חריש להכפיל את עצמה בחודשי הקיץ שמתחילים רשמית ממש היום, עם תחילתו של החופש הגדול.

מאות המשפחות שמצטרפות לחריש יזרימו לרחובות העיר ולעורקיה 'דם חדש' וכולנו תקווה שהן יחוו מעבר קל וקליטה נעימה.

כיצד נתפסת חריש בעיניה של משפחת תורן? מה מאחלת משפחת אלבוגן לחריש ומהם האיחולים של משפחת קסוטו לעצמה? כל התשובות לפניכם.

משפחת תורן: "חריש נתפשת כמקום להזדמנויות והתחלות חדשות"

• חברי המשפחה: ג'ודי (42) שמעון (42) לירון (14.5) רועי (11.5) נועם (9.5)
• עיסוק: שמעון הוא מעצב אירועים וחללים מיוחדים ואילו ג'ודי עובדת עם ילדים.
• עיר מגורים לפני המעבר: מושב אחיטוב עמק חפר
• עוברים לגור ברחוב: טורקיז

מדוע בחרתם בחריש?

"רצינו שינוי וחיפשנו מקום צעיר ורענן עם קהילה טובה ועם מחירי שכירות שפויים.

כיצד חריש נתפשת בעיניכם?

"חריש נתפשת כמקום להזדמנויות חדשות והתחלות חדשות, כמקום מרגש וצעיר".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר?

"אנו מצפים למצוא חיי חברה טובים וחינוך טוב ואיכותי".

 מה אתם מאחלים לעצמכם?

"אנו מאחלים לעצמנו לגדול ולהתפתח יחד עם העיר והקהילה המדהימה שכבר קיימת בחריש".

 מה אתם מאחלים לחריש?

"אנחנו מאחלים לחריש שתמשיך להתפתח ולהפוך לעיר תוססת עם חינוך טוב ופעילויות רבות. אנו שמחים, נרגשים ומצפים להיות חלק מההתפתחות של חריש".

משפחת אלבוגן: "מאחלים לחריש שתהפוך לפנינה החדשה של צפון השרון"

• חברי המשפחה: משה (36) מעיין (33) גיא (7) אגם (3)
• עיסוק מקצועי: משה מנהל אולם ייצור בחברת 'צוק מערכות' ואילו מעיין מנהלת סטודיו ערב לנשים בהוד השרון
• עיר מגורים לפני המעבר: נתניה
• עוברים לגור ברחוב: התאנה

מדוע בחרתם בחריש?

"תמיד רצינו להתגורר בדירת גן וחיפשנו באזור שלנו אבל המחירים היו בלתי אפשריים. החלטנו לבדוק גם בחריש והופתענו לראות שזה עומד בציפיות ויותר.

עשינו סקר, בדקנו, שאלנו , הגענו למקום, השתתפנו בכנס תושבים, הצטרפנו לקבוצות בפייסבוק ואפילו פתחתי קבוצה משלי "המאמות של חריש". אחרי המון בדיקות, פידבקים חיוביים ושליליים, יתרונות חסרונות, החלטנו שאנחנו עושים את זה".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם?

"עיר של קהילה. הרבה זוגות צעירים עם מכנה משותף שהתרחקו מהמשפחות ויוצרים קהילה משפחתית".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר?

"התאקלמות מהירה. הרבה חששות של התחלה חדשה אבל גם התרגשות גדולה להתחיל משהו חדש במקום חדש ומעורב".

מה אתם מאחלים לעצמכם?

"המון הצלחה! משנה מקום משנה מזל, לטוב ולרע. אנחנו רוצים לראות את הילדים נהנים ומתפתחים ונחשפים לערכים ולמשפחתיות".

מה אתם מאחלים לחריש?

"מאחלים לחריש שתהפוך לפנינה החדשה של צפון השרון ושתהווה דוגמא לשימור הקהילתיות גם בהיותה עיר גדולה".

משפחת קסוטו: "מאחלים לעצמנו לחוש שמצאנו את המקום הנכון"

• חברי המשפחה: טל ורונן, איתמר (8) אלון (7) אופרי (4)
• עיסוק מקצועי: רונן מדריך טניס וטאי צ'י וטל מטפלת ברפואה משלימה
• עיר מגורים לפני המעבר: כפר הרי"ף
• עוברים לגור ברחוב: שוהם, פרויקט אפיקי חריש

 מדוע בחרתם בחריש?

"נראה כי היישוב נבנה ומתפתח בקצב מדהים. הפרויקטים יפים מאוד, המיקום הגאוגרפי בנוף מקסים, כבישים רחבי ידיים מטופחים. ברור שיקח זמן עד שהמקום יתאכלס וייבנה אך נראה כי בהחלט יש למה לצפות. לשמחתנו, רכשנו דירה לפני שלוש שנים והדירה מוכנה כעת".

כיצד חריש נתפשת בעיניכם? 

"לפי קבוצות הפייסבוק והפוסטים ישנה קהילה צומחת ואכפתית. הרבה שיתופי פעולה בין התושבים. מועצה מעורבת ומסבירת פנים לתושבים החדשים. גם אגף החינוך משופע ביחס חם וטיפול מהיר בכל הבקשות".

מהן הציפיות שלכם מהמעבר? 

"שיהיה מעבר קל וחלק עד כמה שניתן, הן מהצד הבירוקרטי והן בפן הרגשי שלנו ושל הילדים".

 מה אתם מאחלים לעצמכם? 

"שניתקל בהרבה חיוכים 🙂 שהילדים יתאקלמו במהרה במסגרות, יכירו חברים חדשים יחוו ויפרחו.

"גם עבורנו כבוגרים יצירת קשרים חדשים חשובה מאוד. מאחלים לעצמנו לחוש שמצאנו את המקום הנכון עבורנו, שהגענו אל המנוחה והנחלה…".

מה אתם מאחלים לחריש?

"שתמשיך ותצמח ותתפתח, שתהיה עיר לדוגמא עם אוכלוסיה מעורבת שחיה בנועם ובשלום, שתקבל לזרועותיה משפחות רבות שישתקעו בה, שייפתחו משרות רבות כך שתושבים יוכלו לעבוד בה, שנראה אנשים ברחובות ובמרכזי הקניות, שיהיו הצגות, הופעות, פעילויות העשרה, חוגים מעניינים וכיפיים. בקיצור, שתהיה עיר משגשגת ואיכותית".

מימין: גיל פישר, שלו פודולסקי ואיתן מור. צילום: אורן קלר

רוצים להתמודד עם הפקקים בדרך לעבודה, לחסוך כסף וגם לתרום לסביבה? כדאי שתאמצו גם אתם את רעיון הנסיעה השיתופית (CARPOOL). איתן מור, שלו פודולסקי וגיל פישר, שלושה מתושבי חריש שנוסעים יחד לעבודה, אימצו את הרעיון באהבה

לא משנה איפה אתם מתגוררים, אם אתם נוסעים ברכב לעבודה – אתם כנראה כבר מכירים את התופעה. רובנו נאלצים להתמודד עם הפקקים הגואים בדרך לעבודה, בכניסה למרכזי הערים ולאזורי התעסוקה. למעשה, פקקי תנועה הפכו לאחת הבעיות העולמיות המטרידות ומדינות רבות מחפשות פתרונות חכמים חדשים להקלה על העומס ולשמירה על איכות הסביבה.

אחת הדרכים שזוכה לפופולריות גואה בישראל וברחבי העולם היא נסיעה שיתופית (CARPOOL): נסיעה יחדיו של מספר אנשים לעבודה או ללימודים, על בסיס יומיומי.

נסיעה שיתופית החלה כטקטיקה של חיסכון בדלק בארצות הברית, במהלך מלחמת העולם השנייה, וצברה פופולריות בשנים בהן חלה עלייה ניכרת במחירי הדלק העולמיים. עליית מחירי הנפט לצד התפתחות הרשתות החברתיות בתחילת המאה ה-21, הביאו לעלייה מחודשת במספר הנוסעים שבחרו באמצעי תחבורה זה.

איתן מור (40) המתגורר בשנתיים האחרונות בחריש אליה עבר מרמת ישי, הוא מתכנת בהכשרתו ונוסע מדי יום אל מקום עבודתו  בכפר סבא.  בשנה האחרונה הוא אינו נוסע לבד. שלו פודולסקי (33) וגיל פישר (34) תושבי חריש בשנתיים האחרונות ובמקור מתל אביב ומכרכור (בהתאמה) הם השותפים שלו לנסיעה.

חיסכון ניכר בהוצאה החודשית

"כל אחד רוצה לחסוך", מסביר מור. "הוצאה חודשית ממוצעת לנסיעה ברכב לעבודה הכוללת דלק, בלאי ופחת מסתכמת בכ-2,000 שקלים. אם יש לך שותפים לנסיעה שמתחלקים איתך בהוצאות, אתה זוכה לחיסכון ניכר בהוצאה החודשית", מסביר מור וממשיך לפרט: "מאז שהתחלתי לנסוע בנסיעות משותפות העמידה שלי בזמנים מדויקת יותר בגלל ההתחייבות לאחרים ויש לנו בין 40-50 דקות נסיעה בכל יום בהלוך ובחזור כדי לשוחח ובמידה מסוימת 'לבלות' יחד. בכל פעם מישהו אחר מביא את הרכב לנסיעה, כך שנחמד מדי פעם גם לא לנהוג".

מהו הקושי המרכזי בנסיעה שיתופית?

"לאנשים יש חששות לא מבוססים על פגיעה בפרטיות, על לנהל שיחות אישיות בזמן הנסיעה או הצורך לדאוג שהאוטו יהיה מסודר וכן הלאה, אבל בפועל זה כיף לנסוע ביחד ויש לנו תמיד נושאי שיחה משותפים".

"בדרך כלל, החלק הקשה הוא לעקוב אחר התשלומים ולכן פישטנו את זה. יש לנו קובץ אקסל שמחשב לבד את התשלומים הנדרשים מכל אחד בהתאם לנסיעות שבוצעו בפועל (דלק, אגרת כביש 6). הניהול די מסודר ופשוט למעקב".

שומרים על סביבה נקייה ובריאה יותר

גיל פישר, מהנדס מחשבים בחברת YES, הוא הצלע השלישית בנסיעה המשותפת. "הכרתי את איתן ואת שלו דרך הבנות שלנו שלומדות יחד מחול בחריש. הצטרפתי לסידור ההסעות שלהם רק לפני חצי שנה", הוא משתף.

"אני בעד שרכבים יצאו מחריש עם יותר מנוסע אחד או שניים. המוטיבציה שלי היא פחות למען הכסף ויותר למען שמירה על הסביבה", הוא מסביר בפשטות. "נסיעות שיתופיות מפחיתות את צריכת הדלק, פליטת האדים הרעילים ותורמות לשמירה על סביבה נקייה ובריאה יותר. הערך המוסף שהן מעניקות הוא חיסכון כספי".

על מה אתם מדברים בדרך ומי קובע מה שומעים ברדיו?

"אני מעדיף לנהוג ולכן כשאנו נוסעים עם המכונית שלי שומעים אצלי רדיו ומדברים על תנאי המגורים בחריש. עכשיו הבחירות בחריש מעניינות אותנו אז מדברים גם על זה", מספר פישר.

מה מבחינתך החיסרון בנסיעה משותפת?

"לפעמים אני רוצה להישאר בעבודה או לצאת מוקדם יותר ונאלץ לשנות את הלו"ז בחצי שעה לכאן או לכאן, בהתאם למה שקבענו בבוקר, כדי לעזור לאחרים ולהיות מתואם איתם.

"בעבר, רציתי לפתח אפליקציה שתעזור לאנשים למצוא טרמפים בהתאם לשעת היציאה המדויקת. לא הגעתי לזה, אבל אני בהחלט מעודד אנשים מחריש להשתמש באפליקציות כדוגמת Waze או Moovit שיש להן פיצ'ר לקארפולים".

לא לפקקי תנועה

פישר, מור ופודולסקי מתגוררים כולם ברחוב אלון בחריש. השניים האחרונים גם עובדים באותה חברה ולשניהם יש רכב חברה. "אני משאיר את רכב החברה בבית לאשתי ומעדיף לנסוע בקארפול", מציין שלו פודולסקי ומדגיש: "אני נוסע בנסיעות משותפות כי מאוד משמעותי לי הנושא של הפחתת פקקים בכבישים. אני בכל בוקר עומד בכביש שש ורואה מסביבי עשרות כלי רכב עם נוסע אחד בלבד. כולם מתלוננים על העומס בכבישים אבל לא עושים הרבה כדי לטפל בתופעה. מספיק שחצי מהנהגים ייסעו במשותף לעבודה והעומס יהיה שונה לחלוטין".

פודולסקי גם מודאג מעתיד התחבורה בחריש: "חריש עומדת לגדול משמעותית ועד שיושלמו כל צירי התחבורה המתוכננים, עתידים להיות בה פקקים, אלא אם אנו נשפיע על המצב. נסיעה משותפת היא פיתרון טוב שתעניק לתושבי חריש גם את היכולת להתמודד עם זיהום אוויר מופחת".

השלושה אינם היחידים בחריש שמקדמים את נושא הנסיעות השיתופיות. קיימות התארגנויות דומות למשל לנסיעות משותפות לתחנות הרכבת בקיסריה-פרדס חנה ובבנימינה. בקבוצות הטרמפים בפייסבוק ובווטסאפ עולים מדי פעם ניסיונות נוספים למציאת שותפים לנסיעות משותפות.

המדינה מכשירה את הנסיעה השיתופית

חשוב לדעת, כי בדצמבר 2017 נסיעות שיתופיות הוסדרו גם על פי חוק. שר התחבורה ישראל כץ חתם על שינוי תקנות התעבורה (סעיף 84 א'), כך שהן יאפשרו נסיעות שיתופיות ברחבי המדינה.

על פי התקנה החדשה, בעל רכב פרטי יוכל לבצע עד שתי נסיעות שיתופיות ביום ברכבו הפרטי. מספר הנוסעים בהסעה לא יעלה על 4, מלבד הנהג. כמו כן, בעל הרכב לא יוכל להסיע נוסעים מזדמנים, אלא רק כאלה שתיאמו את נסיעתם מראש. עוד קבע משרד התחבורה כי הסכום המקסימלי יהיה 2 שקלים לק"מ. ההוצאות הישירות יחולקו שווה בשווה בין כל נוסעי הרכב באותה נסיעה, כולל הנהג. כמו כן, חשוב לזכור כי רכב עם ארבעה נוסעים ויותר זכאי לנסוע בערים בנתיבי תחבורה ציבורית.

בישיבת מעקב ראשונה של ועדת המדע אחר התוכנית הלאומית לתחבורה חכמה שהתקיימה מספר חודשים לפני החתימה על התקנות החדשות ציין ד"ר שי סופר, המדען הראשי במשרד התחבורה: "הרעיון הוא ללכת לשיתוף כלי רכב, אנחנו רוצים ללכת להיבטים שיתופיים, אך אנחנו מעוניינים שהכול יהיה מוסדר, אין לנו ספק שהעתיד הוא נסיעות שיתופיות".

הילה חדד, סמנכ"ל מנהל התשתיות במשרד התחבורה ציינה באותה ישיבה: "העדיפות בפרויקט הנתיבים המהירים בערים וביניהן יהיה לקארפולים, אנחנו בוחנים טכנולוגיה לזיהוי קארפולים, כך נאפשר רק למי שנוסע ברכב מלא ליהנות מהטבת נתיב פנוי".

אז מה היה לנו? חסכון משמעותי בכסף, תרומה לשמירה על איכות הסביבה ובעיקר – דרך מצוינת להכיר, להתחבר ולבלות זמן איכות עם חברים בקהילה. נסיעה טובה!

ליאת רבלין מברכת במכתב פתוח את אחיה וגיסתה שעוברים להתגורר בחריש ומציעה להם וגם לשאר התושבים העתידיים החדשים, להצטייד בסבלנות וליהנות מתהליך השינוי

עוד רגע אתם עוברים דירה. מגיעים לעיר חדשה ומייחלים להתחלה חדשה. וכמה שאתם רוצים וצריכים התחלה חדשה. ולא רק אתם, כולנו!

מי שמרוצה מחייו לא קם ומשנה דבר כל כך מהותי כמו מקום מגורים. זה לא אומר שהחיים שלכם היו גרועים לפני כן, זה רק מצביע על כך שאתם שואפים ורוצים לטוב יותר מהמצב הנוכחי. עבורי, זה גם סימן שהבנתם שאתם ראויים לטוב, ואני גאה בכם שאתם לוקחים את גורלכם בידכם ופועלים למען עצמכם.

אז קודם כל שהמעבר יביא לכם הצלחה, שהמעבר יגשים עבורכם את כל הרצונות והחלומות ואף יותר. שתעופו על עצמכם ועל המקום החדש.

רגע לפני המעבר אני שולחת לכם טיפ קטן וחשוב שאני למדתי ועדיין לומדת בדרך הקשה… הצטיידו בסבלנות! מעבר דירה הוא תהליך שאורך זמן. מתבוננים בדירה הריקה, חושבים ומתכננים איך לסדר אותה, מתאמים הובלה, אורזים, פורקים ריהוט, מכשירי חשמל, ריסוס, ניקיון ראשוני, תיקוני קבלן, מתאמים מול ספקי מזגן, סורגים, מסנן מים, מחמם מים ועוד מיליון משימות למלא: עוד קניות, וחיוב אשראי נוסף והמינוס גדל בבנק, בגוף, באנרגיות, בסבלנות…  ועדיין יש עוד מה לסדר, עוד מה לנקות, עוד מה לקנות, עוד מה לתקן, עוד מה להוסיף ולשפר: ספק שהבריז, ריהוט שהגיע שבור, קבלן שלא עונה, תריס מקולקל… משימות, עבודות, תיאומים, שינויים עד בלי סוף.

ואתם? אתם רק רציתם שקט, התחלה חדשה. חלמתם על  בית מסודר שאפשר לשבת בסלון, להרים רגליים מעלה, להסתכל סביב בסיפוק ולחשוב: "איזה בית יפה יש לנו".

גם אני חלמתי על זה, אבל בחריש למדתי על בשרי שיעורים בסבלנות ובשליטה. הצורך שלי בשליטה גרם לזה שרציתי שהכל יהיה מוכן עוד לפני שאני עוברת. למזער בלאגן כמה שניתן. חלמתי על בית מושלם, כי זה הבית שלי. בית שקניתי ואני רוצה שהוא יהיה יפה, מסודר ופרקטי מההתחלה. קינן בי הפחד שמה שלא יבוצע מההתחלה לא יבוא בהמשך (לא נכון, שאלה של החלטה).

התאמצתי ורצתי בניסיון להשיג את הבלתי אפשרי (או את האפשרי, אבל במחיר היסטרי). וכשמצאתי את עצמי רודפת אחרי חמישה ילדים באיקאה הבנתי שהגזמתי וכנראה השתבשה עלי דעתי. שם התחלתי תהליך ארוך של למידה. הבנתי שהדברים לא תמיד מתאפשרים. שהחיים הם לא זבנג וגמרנו ושיש משמעות לתהליך איטי ומדורג.

אז היום אני עובדת 'לאט לאט'. מנסה להתנהל בבית בלי לחץ וכעס (לא תמיד עובד) ומבינה שזהו תהליך שדורש סבלנות. גידול ילדים מצריך סבלנות, זוגיות מצריכה סבלנות, עבודה מצריכה סבלנות, עיר חדשה מצריכה סבלנות, שינוי מצריך סבלנות.

סבלנות אין פירוש הדבר לסבול בשקט ולא להגיד ש'קשה' או ש'רוצים אחרת'. סבלנות פירושה ההבנה שכל שינוי הוא תהליך, ולא נכון בהכרח לעשות אותו בבת אחת. 

אז בחזרה אליכם – השבוע אתם עוברים דירה ואני כל כך מחכה כבר שתגיעו. אני רואה את האור בעיניים שלכם וההתרגשות לקראת השינוי ומתפללת שתהיה לכם סבלנות. שתשחררו כשלא הכל הולך בדיוק כמו שרציתם, כדי שתוכלו ליהנות מהדרך ולמצוא בהמתנה מתנה. סבלנות לעיר, סבלנות לקהילה, סבלנות לשכנים, סבלנות לבית, סבלנות לבן הזוג, סבלנות לשינוי והכי חשוב סבלנות לעצמכם ולתהליך הלמידה שלכם. ברוכים הבאים לחריש.

עשרות משפחות השתתפו ב'פיקניק משפחות', שהתקיים בשבת בפארק דימרי. בין המחצלות ובין משחקי הילדים נולדת ונרקמת קהילה. צופיה קלר שיזמה את האירוע: "חריש היא עיר חמה וקהילתית וחשוב שאנשים יבינו את זה"

אז מה עשיתם בשבת? כ-200 איש השתתפו בפיקניק המשפחות שהתקיים בפארק דימרי ופגשו לראשונה אנשים שהם מכירים היטב דרך המקלדת בקבוצות הפייסבוק השונות. את המהלך  יזמה צופיה קלר, תושבת העיר בשנה האחרונה. קלר, אשת חינוך במקצועה, זוכרת עד היום בחיבה את פיקניק המשפחות בו השתתפה עוד לפני המעבר שלה ומשפחתה לעיר.

"גרנו עדיין ביהוד והזמינו אותנו לפיקניק בחריש ומתוך סקרנות הגענו למפגש, שהתקיים בפארק דונה. הכרנו קבוצה מקסימה של אנשים שהעניקו לנו את ההרגשה של 'מחכים לכם – רק תבואו לגור בחריש'. התחושה הזו נחרטה בי מאוד חזק כי חלק מהיופי של חריש הוא הקהילתיות שבאה לידי ביטוי בדיוק במקומות האלה".

מדוע ארגנת את הפיקניק שהתקיים אתמול?

"לפני שבוע וחצי היה שיח בפייסבוק שעסק בשאלות מתושבים שעתידים לעבור אליה בקיץ. שאלות כמו 'איך בעיר', 'תספרו לנו מה קורה' – החזירו אותי שנתיים אחורה לתחושות שאני חוויתי לפני המעבר בעיר.

"כתבתי פוסט ובו ציינתי שיש 'ריח של התחדשות' באוויר ושאני מציעה לקיים פיקניק משפחות. התגובות היו נלהבות. אבישי גרינשפן, השכן שלי, עיצב את ההזמנה לפיקניק והפצנו אותה במספר ערוצים. עד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה מה תהיה רמת ההיענות אבל הגיעו המון אנשים לפיקניק. עשרות משפחות שחלקן עומדות לעבור לחריש הגיעו במיוחד כדי להכיר את העיר. היה ממש נחמד".

השתתפו גם משפחות דתיות?

"היו מספר משפחות דתיות שהגיעו. חשוב לי לציין שסגרתי את הפוסט לתגובות כשראיתי שהוא גלש לכיוונים של שיח על יחסי חילונים דתיים בעיר. זה לא היה הרעיון. הרעיון היה להפגיש בפועל את כל הקבוצות שנפגשות דרך המקלדת – ובאמת נוצרו חיבורים מקסימים בין ילדים, אמהות ומשפחות".

איך התרשמת מהתושבים העתידיים של חריש?

"מקסימים. קהילה מאוד איכותית של משפחות שמבקשות לבוא ולבנות את ביתן בחריש. פגשתי משפחה שעתידה לעבור לרחוב התאנה ובסוף השיחה, אב המשפחה אמר לי: 'עוד לא עברנו ואני כבר מרגיש פה בבית'.

"אני רוצה שזו תהיה התחושה שתלווה את האמיצים שבחבורה שעוברים לחריש בשלביה הראשונים של העיר. אני לא יודעת מה יקרה בעוד ארבע או חמש שנים כשהעיר תגדל, אבל למשפחות שעוברות כעת מגיע להיות עטופים ולהרגיש את תחושת הקהילה והבית".

תודה צופיה, מסר לסיום?

"זה לא אירוע חד פעמי. אנו מתכננים מפגשים נוספים. חשוב שאנשים שמטיילים כאן בשבת ואולי מקבלים את הרושם שחריש היא עיר רפאים –  יבינו שלא כך הוא. חריש היא עיר חמה וקהילתית. תגיעו – אנחנו מחכים לכם".

צילומים: באדיבות המועצה המקומית חריש

הערב תתקיים הפתיחה החגיגית של בית הקהילה בחריש. עידית ינטוב, מנהלת בית הקהילה: "המקום יפעל ברוח החזון שלנו לפיו בית הקהילה יהווה בית עבור כלל תושבי חריש ויחזק את תחושת השייכות והגאווה המקומית"

"למעלה מ-200 תושבים נרשמו להרצאת הפתיחה של אלון בן דוד במועדון הקהילה החדש של חריש שאנו משיקים הערב", כך מדווחת עידית ינטוב, עובדת שכונתית קהילתית במועצת חריש והמנהלת של בית הקהילה החדש.

ינטוב, שמתגוררת בעיר כבר שנתיים והיתה חלק מגל ההתיישבות הראשון בעיר מודה שההתרגשות לקראת הערב בשיאה: "בית הקהילה, ברחוב גפן 78 משתרע על שטח בנוי של כ-500 מ"ר והוא כולל שלושה חללים ציבוריים גדולים", היא משתפת.

"חלל אחד ישמש כמרחב עבור מועדון האזרחים הוותיקים של חריש בשעות היום ובלילה יפעל בו מועדון הדוק".

"חלל שני הנקרא 'מרחב משפחריש' יארח את כל הפורומים של המתנדבים בעיר כולל מועדון יולדות ומועדון ילדים".

"החלל השלישי ישמש כסטודיו מקצועי לחוגי ריקוד וספורט לילדים ולמבוגרים וינוהל על ידי מחלקת הספורט של המועצה. כל החוגים שפעלו עד היום במבנה הרב תכליתי – יעתיקו את מקום פעילותם למבנה זה".

"כל החללים הם חללים גדולים שיוכלו לארח עשרות אנשים ולתרום לפעילות הפנאי של חריש", מציינת ינטוב ומוסיפה:  "פתיחת בית הקהילה הוא רגע משמח עבור כל תושבי חריש. אני אנהל את המקום ברוח החזון שלנו לפיו בית הקהילה יהווה בית עבור כלל תושבי חריש, יחזק את תחושת השייכות והגאווה המקומית על ידי מעורבות ואחריות חברתית, יוביל ויעודד תכניות ויוזמות קהילתיות בתחומי פנאי ותרבות תוך שמירה על מקצועיות, יזמות וחדשנות".

ישיבה של כבוד

ההכנות לפתיחה החגיגית בערב כרגע בעיצומן. בשעות הבוקר אירח בית הקהילה החדש את ישיבת הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה שתרמה משמעותית לקידום הפרויקט.

בשעות הצהריים התכנסו עובדי מועצת חריש בבית הקהילה להרמת כוסית. ינטוב משתפת שרבים מעובדי המועצה היו מעורבים בפרויקט זה ותרמו לו מזמנם ומכשרונם.

וכאמור, בשעות הערב, יפתח בית הקהילה לראשונה את דלתותיו לקהילת תושבי חריש. ינטוב מדווחת כי ישנם חלקים בבית הקהילה שעתידים להתחיל ולפעול רק בעוד מספר חודשים כדוגמת מתחם עבודה משותף.

מהן התכניות שלך להמשך הפעילות של בית הקהילה?

"יש לי ולצוות של מחלקת פנאי וקהילה תכניות רבות וגם חלומות. החלום הוא לפתח את המבנה ולהגדיל אותו בעתיד, לבנות קומה נוספת ולהרחיב את היוזמות הקהילתיות, אבל כדי שכל זה יתגשם התפקיד שלנו הוא בראש וראשונה לשמוע את התושבים, להבין ולמפות את הצרכים שלהם ובהתאם לפעול למענם. בית הקהילה הוא מבנה שהצורך בו היה קיים כבר זמן רב וסוף סוף הוא נפתח. אנו נמשיך ונפתח גם את המתנ"ס בקיץ הקרוב ומבנים ציבוריים נוספים שישרתו את הקהילה".

בחריש, בפעם הראשונה בהיסטוריה הווירטואלית הישראלית, קהילה מתהווה משפיעה על צביונה ועיצובה של עיר בהקמה באמצעות קבוצות וואטסאפ ופייסבוק

‘קהילת חריש’, ’חלוצי חריש', 'חריש-הסיפור שלי’, 'חריש הבית שלי’…רבים מתושבי חריש הנוכחיים והעתידיים חברים בקבוצות הפייסבוק או הוואטסאפ הרבות שפועלות בעיר.

"קבוצות וירטואליות, אם בפייסבוק או בוואטסאפ, מאפשרות לבנות קהילה, עוד לפני שהפכת לחלק ממשי ממנה", מעיד ד"ר אזי לב און מאוניברסיטת אריאל שחוקר את השימושים וההשפעות החברתיות והפוליטיות בזירות המדיה החברתית.

לדבריו, הפעם הראשונה שבה עלה בידם של תושבים להשפיע על הנעשה בישוב שלהם, ארעה בקנדה, לפני כעשרים וחמש שנה בעידן בו צוקרברג טרם הקים את פייסבוק, ועוד הרבה לפני שהווטאסאפ החל מנהל אותנו באמצעות קבוצות משפחתיות, מקצועיות ואחרות.

מספר לב און: "החברה שניהלה את הקמת השכונה בקנדה החליטה לרשת את כל האזור בווי-פיי וכבלים, כך שהתושבים יכלו לפנות להנהלה בעניינים הנוגעים לתשתיות והתנהלות בשכונה. להפתעתם של המנהלים, אחד הדברים הראשונים שקרו זה שהתושבים יצרו קשר ביניהם, והתאגדו כדי למחות נגד דברים שהם לא אהבו בהתנהלות השכונה".

כיום זה כבר נראה מובן מאליו. הזמינות והקלות של התקשורת בין צרכנים/לקוחות/אזרחים יוצרות קבוצות בעלות השפעה וכוח. "האפשרות להתאגד, עם כל הכוח שזה נותן לציבור, היא חשובה ומועילה מאד", אומר לב און. "כוח כזה עלול אולי לאיים על רשויות, אבל מנגד, כאשר רשויות משכילות למנף את הכלי הזה, הן רואות בקבוצות בעלות ההשפעה דווקא אתגר שניתן לקבל ממנו כלים לתקשר טוב יותר עם האזרחים”.

במקום כיכר העיר

אם ביומיום החיים שלנו מנוהלים על ידי אחרים – עירייה, ממשלה, גופים ממלכתיים, מנהלי מסגרות חינוכיות, הרי שהקהילה הווירטואלית מאפשרת לנו לקחת אחריות על עיצוב החיים שלנו, ולשנות מה שאנחנו לא אוהבים. במישור המוניציפלי קבוצות כאלה עוסקות בהיבטים כמו תשתיות ופיתוח הרחוב, חינוך, עיצוב פני העיר ולמעשה – כל מה שמשפיע  על החיים שלנו.

החידוש המהפכני בעשרות קבוצות הפייסבוק והוואטסאפ שהנושא המרכזי שלהן הוא העיר חריש, מעצם היותה עיר בתנופת בנייה, זו היכולת של תושבים להשפיע על האופן בו העיר מוקמת ומתעצבת, עוד בטרם הפכו בעצמם לתושבי העיר.

מספר ליאור רחמים, תושב חריש ומנהל קבוצת הוואטסאפ 'חלוצי חריש': " את הקבוצה הראשונה פתחתי ב-2014, כשנתיים לפני שנכנסנו בפועל לגור בעיר. באותה עת, קומפלקס המגורים שלנו היה רק קרקע שטוחה. את הקבוצה הקמתי כדי להכיר את השכנים ולטפל ביחד בעניינים הדורשים טיפול. לאט לאט הקבוצה גדלה כשעוד ועוד רוכשי דירות מצטרפים אלינו. היום אנחנו מאד מגובשים, ומאז שעברנו לחריש אנחנו מהווים תת קהילה בעיר".

אותה קבוצה שהקים רחמים אכן הצליחה לחולל שינויים משמעותיים אל מול הקבלן, עוד בתהליך הבנייה, כשאיש מחברי הקבוצה עוד לא גר בעיר. יכולת ההשפעה של הדיירים באה במקרה זה לידי ביטוי בעמידתם המשותפת מול הקבלן, שהכניס שינויים רבים בתכנית הבנייה המקורית.

נפגשים בפייסבוק

קבוצת הפייסבוק 'קהילת חריש' בה חברים כיום קרוב ל-6,000 חברים הוקמה ב-2014, עוד בטרם נמסרה הדירה הראשונה בעיר במסגרת הבנייה החדשה. בשלב ראשון היא חיברה בעיקר בין תושבים לעתיד ועם הזמן הפכה לזירת דיון מרכזית עבור הקהילה על רבדיה השונים – תושבים בהווה, תושבים לעתיד, בעלי עסקים בעיר וחברי מועצה. גם מתעניינים בעיר מוצאים בה מקור למידע וסיוע בצעדים הראשונים של תהליך המעבר.

פארה פלדמן-גורדון, ממנהלות הקבוצה מספרת: "קבוצת פייסבוק מקומית מהסוג הזה מאפשרת קודם כל לשאול שאלות פרקטיות בעניינים יומיומיים, להסתייע אחד בשני ולדון בנושאים שונים. הייחוד בחריש הוא החיבור המוקדם בין אנשים שקנו בית במקום, אבל מועד האכלוס שלהם עוד לא הגיע, לבין תושבים שכבר נכנסו לעיר. מעבר לנושאים הפרקטיים, זאת הזדמנות להכיר את האנשים שיגורו אתך ולשמוע מהן העמדות שלהם בנושאים כמו חינוך, תרבות, יחסי דתיים-חילוניים". הגיבוש הקהילתי, אם כן, מתרחש במרחב הוירטואלי לעיתים עוד בטרם המפגש הפיזי בין התושבים. פלדמן-גורדון מספרת שבפייסבוק באופן כללי ישנן לא מעט קבוצות של קהילות מקומיות מאד מגובשות ורואה בכך פריבילגיה ליצור את הקהילה ולהשתייך אליה, עוד לפני שעוברים למקום והופכים לחלק פיזי ממנה.

"היום", היא מוסיפה, "מתוך הבנה שזו דרך קריטית בשביל אנשים להכיר את המקום אליו הם נכנסים עוד לפני המעבר, קבלני פרויקטים חדשים ברחבי הארץ יוזמים בעצמם הקמה של קהילות וירטואליות של הדיירים המיועדים".

וואטסאפ vs פייסבוק

פייסבוק וואטסאפ הן כיום הפלטפורמות החברתיות המובילות. בהקשר לדיון הקהילתי בקבוצות, במקרים רבים יש ביניהן חפיפה, אך במקרים רבים אחרים הן יותר משלימות אחת את השניה מאשר מתחרות זו בזו. רחמים מאמין בכוחן של קבוצות הוואטסאפ: "קבוצת הוואטסאפ יוצרת חיבור ראשוני. אני באמת רואה איך אנשים בקבוצה מנסים לעזור; אם למישהו חסר משהו – הוא מעלה את זה בקבוצה ומקבל מענה מיידי. לפני עידן הקבוצות, אם מישהו נשאר בלי חלב, הוא יכול היה לגשת לדפוק על דלת השכן ואז, או שהתמזל מזלו והוא מצא שכן בבית, או שלא. בקבוצת הוואטסאפ יש הרתמות של קהילה שלמה. תמיד יהיה מישהו זמין שיכול לעזור ולהיענות לבקשת מפרסם הבקשה".

רחמים גם סבור שקבוצת הוואטסאפ היא כלי מצוין עבור מועצת העיר, בעיקר עתה, כשאנחנו נכנסים לתקופת בחירות: "בקבוצה אנחנו רואים איך הרצונות של התושבים זוכים לאוזן קשבת, וגם הבעיות והתלונות זוכות לפידבק מלמעלה".

ד”ר לב און מסביר שתפוצת ומהירות ההודעות בוואטסאפ, מניעה אנשים להתארגן, להתאגד ואף לצאת להפגנות, וכל זה מנכיח את הרצונות והצרכים של ציבור המצביעים הפוטנציאלי, ברמה הארצית כמו גם ברמה המוניציפלית. מועמדים בבחירות שמשכילים להבין זאת, ממנפים את כוח הקבוצה והופכים להיות קשובים יותר לרחשי הלב של הבוחרים שלהם.

פלדמן-גורדון מסכימה שקבוצות פייסבוק מתאימות לדיונים ארוכים יותר, ולא להודעות שדורשות מענה מידי, וסבורה שדווקא כאן טמון כוחה של הקהילה הפייסבוקית בהשפעה על הנעשה בעיר: "המועצה מאד מתעניינת במה שקורה בקבוצות, ומאד קשובה לבקשות. באמצעות פעילות ודיונים בקבוצה, הצלחנו למשל לשנות את לוח הזמנים של האוטובוס שיוצא מהעיר ומגיע לתחנת הרכבת, כך שיתאים ללו"ז של הרכבת, וכך גם הואצה בניית כיכרות בכניסה לעיר, אחרי שעלה צורך בקרב התושבים להגביר את בטיחות השימוש בדרך". פלדמן-גורדון מאמינה שבקהילה הווירטואלית שהיא מנהלת טמון הכוח של התושבים בהווה ובעתיד לשמר, לשנות או לשפר את הדרך בה העיר מתהווה: "יש המון נכונות ורצון להקשיב ולשנות, ולשם כך הפייסבוק הוא כלי מצוין".

תחושת שייכות

אין ספק שכוחן של הקבוצות הווירטואליות והשפעתן על המתרחש בעיר, הם כלי רב עוצמה. אך מה מאפיין את הדינמיקה בין חברי הקבוצה לבין עצמם?

לב און: "אופי הקבוצה מאפשר הן העברת מידע ענייני, והן יצירת היכרויות בין התושבים, חיבור בין אנשים ויצירת תחושת שייכות. מי שמגיע מבחוץ ולא יודע דבר על העיר, יכול למצוא את כל התשובות בקבוצה באופן מאד נוח ויעיל. וככה גם נוצרים קשרים, כי אם מישהו המליץ על גן לילדים ומקום לבלות אחרי הצהריים, ואחר כך פוגשים אותו במקומות האלה – הרי שיש כאן רווח כפול".

פלדמן-גורדון מסכימה שהקבוצה היא פלטפורמה מצוינת ליצירת קשרים. כדי לשמור על צביונה הקהילתי של הקבוצה שמתבססת על העברת מידע ועזרה הדדית, נדרשת הקפדה על התנהלות של שיח מכבד ושמירה על התנהגות נאותה, גם כשנושאים טעונים עולים לדיון. "הקבוצה, כמיקרוקוסמוס של החברה הישראלית בכללותה, מפגישה אנשים מרקעים שונים, ולכן לפעמים נוצרים ויכוחים וקונפליקטים, והשיח יורד לפסים פחות רצויים מבחינתנו".

מה עושים במקרה כזה?

"אנחנו, כמנהלי קבוצה, מאד משתדלים לא להיות שוטרים. יש כללים מאד פשוטים לשמירה על שיח נקי. אנחנו מוחקים פוסטים ותגובות כאשר אנו מוצאים שהדברים פוגעניים, לא מכבדים, לא ראויים. אנחנו משתדלים לא לעשות זאת לעתים קרובות, אבל כבר קיבלתי תלונות שאני 'דיקטטורית' או 'משחקת אותה אלוהים'. אנשים לפעמים שוכחים שמאחורי המסך יושבים אנשים אחרים, שיכולים להיפגע, ואנחנו מקפידים להזכיר שלא כל דבר מותר להגיד ואין לאפשר פגיעות באוכלוסיות ואמירות כוללניות".

רחמים מספר שגם בקבוצות הוואטסאפ שבניהולו הוא מקפיד שהשיחות לא תעבורנה לטונים צורמים: "בקבוצות שלי יש הקפדה על כללי התנהגות נאותה. זה חשוב הן מהפן המשפטי – כדי שלא נהיה חשופים לתביעות לשון הרע, והן בשל הרצון ליצור קהילה תומכת ונעימה שבה מתנהל שיח מכבד".

אתה נתקל הרבה בצורך להפעיל סמכות ניהולית ולמחוק הודעות?

"לשמחתי הרבה לא. האנשים פה לרוב מנהלים שיח מכבד וראוי".

LIKE לחריש!

אין ספק כי העולם הווירטואלי, שמעניק לכל מי שחפץ בכך כרטיס כניסה לקהילה תומכת שניתן להיעזר הן לצרכים יומיומיים של קבלת מידע והן למטרות של יצירת קשרים והשתלבות במרקם העיר – פתח אפשרויות רבות במגוון תחומים בחיינו.

המצב הייחודי והחלוצי מבחינה זו בחריש, כעיר צעירה שנמצאת עדיין בתחילת דרכה המוניציפלית, מאפשר לא רק השתייכות לקהילה מתהווה, הוא גם מעניק לתושבים אפשרות ליצור מציאות עתידית. ואולי ה-LIKE של היום, שנמצא בנבכי הרשת יהפוך בעתיד למציאות בשטח.

תשע משפחות עולים חדשים וותיקים מברזיל נקלטו בחריש בחצי השנה האחרונה – והיד עוד נטויה. הכירו את חברי הקהילה החדשה שהגיעו מארץ הקרנבל והכדורגל להתיישב בעיר החדשה

צילומים: אורן קלר

בשנת 2016 עלו לישראל כ-700 עולים מברזיל, מספר שיא לעומת שנים קודמות. יוקר המחיה בברזיל, שעלה בצורה תלולה בשילוב עם העלייה בפשיעה והפגיעה הקשה בתחושת הביטחון האישי, גורמים לרבים מיהודי ברזיל לארוז את המזוודות ולעלות לישראל. בשנה הקודמת הוכרזה רעננה, כבירת הברזילאים, אולם במחצית השנייה של 2017 ובשנת 2018 מסתמנת חריש כמוקד משיכה חדש עבור ילידי ארץ הסמבה. פגשנו את הקהילה החדשה המתהווה על רחבת הדשא מול בנין המועצה; מבוגרים וצעירים, אקדמאים ופנסיונרים, ציונים ופרגמטיים, דתיים וחילוניים – המשפחות הברזילאיות בחריש אוהבות את העיר ומתכננות להשתקע במקום ולפתח את הישוב. מה הם אוהבים בחריש? מה חסר להם בחריש? ומה הם מאחלים למדינת ישראל בשנתה ה-70? כל התשובות לפניכם.

דרושה: מאפיה ברזילאית

סילביה גרינברג (33) ולאנדרו מורייס (34) הגיעו לחריש לפני חודש. הם מתגוררים ברחוב אורן בשכונת החורש ובקהילה הברזילאית המתהווה הם כבר נחשבים ל'ישראלים'. לארץ הם עלו לפני שלוש שנים והם עובדים במה שהם אוהבים; סילביה, כסוכנת נסיעות ולאנדרו כמדריך כושר. המעבר לחריש נבע מתוך אמונה שחריש כעיר חדשה תספק להם הזדמנויות טובות בחיים בתחום התעסוקה, המגורים והקמת משפחה.

מה הכי קשה לכם בישראל?

"כלום! שום דבר!", הם עונים יחד בפסקנות.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"מאפיה ברזילאית".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום ושקט", הם מסכמים.

להתחיל חיים חדשים בדירה חדשה

אניק שוט (50) מתגוררת יחד עם בתה ראיסה (14) ובעלה גבריאל אייגנר (65) ברחוב תמר מזה חמישה חודשים. אניק, ציירת ומעצבת וגבריאל איש עסקים עלו לארץ בשנה שעברה ועם סיום שהותם במרכז הקליטה הגיעו לחריש והתאהבו במקום. "רצינו להתחיל את החיים בישראל בדירה חדשה ובבניין חדש וחריש אפשרה לנו את זה", מציין גבריאל ואילו אניק מוסיפה: "אני אוהבת את העובדה שאין פקקים, אין בלאגן, כולם מכירים את כולם וגם עוזרים אחד לשני".

מה הכי קשה לכם בישראל?

"השפה. עדיין קשה לנו לקרוא שלטים".

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"בית קפה, מסעדות ותחבורה נוחה יותר".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום. שכל מנהיגי העולם יהיו מוארים ושעם ישראל ישמור יותר על ארצנו נקייה ויפה".

חבר מביא חבר

ברוך (67) ואגנס (64) רוט עלו לארץ באוקטובר 2017 וחודש אחרי כן כבר עברו להתגורר בחריש ברחוב אורן. "באנו לבקר את גבריאל, חבר שלנו שכבר התגורר בעיר ואהבנו את המקום ואת הרעיון של עיר חדשה", מספרת אגנס ואילו ברוך מוסיף: "אהבתי גם את העובדה שהתמורה למחיר השכירות הנמוך היא גבוהה ושחריש מקבלת יפה את העולים החדשים".

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"אנחנו כבר מרגישים כאן בבית ואוהבים מאוד את איכות החיים ותחושת הביטחון האישי. כל דבר נוסף הוא אקסטרה ויתקבל בברכה".

מה הכי קשה לכם בישראל?

"העברית קשה", עונים השניים וצוחקים.

"לשמור על חריש נקייה"

יצחק (31) תמרה (26) ושני ילדיהם הודיה-אמונה (3) ואוריאל (1.5) אונגרוביץ' נחשבים ל"וותיקים" בחריש: בספטמבר 2017 הם הגיעו לעיר והתמקמו ברחוב הגפן. "אנחנו אוהבים את גני השעשועים בעיר ואת האכפתיות של המועצה מהתושבים המקומיים", מציינים בני הזוג שכבר מתגוררים בארץ שש שנים.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"הייתי שמחה אם המועצה היתה ממקמת פחי אשפה קטנים ברחוב להולכי הרגל. כך נוכל לשמור על חריש נקייה".

מה הכי קשה לכם בישראל?

"לחיות בלי המשפחה המורחבת שלנו".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"ישראל שלי יפה, תמשיכי להיות המדינה הכי טובה בעולם. אוהבים אותך!"

בוקר טוב אליהו

משפחת אליהו כוללת את חיים (37) קמילה (35) ושני ילדיהם יהונתן (5) ואלון (3). בני הזוג וילדיהם מתגוררים ברחוב טורקיז כבר שמונה חודשים וגם בישראל יש להם מעמד של עולים וותיקים שעלו לארץ לפני 20 שנה. שניהם ביולוגים בעלי תואר שני בגנטיקה מולקולרית והמעבר לחריש נבע מהאמונה שחריש היא עיר עם פוטנציאל לגדול ולהצליח. "אנחנו אוהבים את השקט שיש בעיר ואת העובדה שיש פה קהילה מאוחדת", מציינת קמילה.

מה הכי קשה בישראל?

"ללמוד ולהבין את ההתנהגות ואת האופי של הישראלים".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שיהיה לנו הרבה שלום, בריאות וביטחון. שנמשיך להתפתח ולהיות מדינה מובילה בעולם".

רגוע בחריש

פבלו (46) ומרסיה (43) סלמה יחד עם בנם יצחק, תלמיד כיתה ה' בבית הספר תלמי רון מתגוררים כבר חודש ימים בחריש אליה עברו חודשיים לאחר עלייתם ארצה.  פבלו, מהנדס בהכשרתו, מקווה להשתלב בתחום ומציין שהוא אופטימי ושהוא אוהב את הרוגע שחריש משרה עליו.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"מסעדת בשרים טובה וקולנוע", הוא מסכם בחיוך.

מי הזיז את הגבינה?

דוד גבריאלוביץ' (71) הגיע לבדו למפגש הברזילאים. שושנה אשתו (53) נעדרה בשל ההכנות למעבר לחריש שיתקיים בעוד שלושה שבועות. השניים מתגוררים בטבריה מאז עלו לארץ בספטמבר 2017 והם כבר מתרגשים מהמעבר לדירה ברחוב טורקיז. דוד הוא שף במקצועו המתמחה בבתי מלון ואילו שושנה היא עקרת בית. השניים הגיעו לחריש בעקבות פבלו סלמה והם מתרגשים מהכל: "זו עיר חדשה, אני אוהב כל מה שאני רואה פה, הכל עוד פתוח ויש כל כך הרבה אפשרויות לבנייה ולהתפתחות פה", מציין דוד.

איזה דבר היית רוצה שיהיה בחריש שיזכיר לך את הבית?

"פאו דה קז'ו", עונה דוד בפסקנות. (לחמניות גבינה ברזילאיות ידועות)

מה אתה מאחל ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום ואומץ".

  זקני השבט

בסוף אפריל יעברו להתגורר ברחוב תמר בחריש ריקרדו (79) וקלריניה (71) רוזנברג. בני הזוג הם ישראלים וותיקים, "רק"  48 שנים בארץ. ריקרדו עבד כמהנדס אלקטרוניקה וקלריניה כשפית וכאשת חינוך.

מה אתם אוהבים בחריש?

"אנחנו אוהבים את ההתחדשות ואת האפשרות שלנו להיות חלק ממה שכבר פה בעיר שנבנית".

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"היכל תרבות, בית קולנוע".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"ישראל היא בית לכל היהודים. אנחנו גאים בישראל".

"לא חסר לנו כלום"

מאורציו (54) וסטלה (52) קוזמינסקי עלו לארץ בינואר 2018 וחודש לאחר מכן כבר התמקמו בדירה נוחה ברחוב טורקיז בחריש.

"הגענו לחריש מסיבות כלכליות, כאן יותר זול", מציין מאורציו שעוסק בניהול ואדמיניסטרציה ואילו סטלה, מומחית לטיפול בלייזר, מציינת שחריש היא עיר רגועה, נחמדה ועוטפת את התושבים שלה.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"לא חסר לנו כלום, אנחנו מאוד מרוצים. אולי רק המשפחה שנשארה בחלקה בברזיל".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום וימים רגועים ופתרון מיידי לבעיות בטחוניות".

לא רק הבניינים בחריש נבנים בקצב מסחרר. הקהילה הצומחת דומה גם היא לאתר בנייה, שטומן בחובו סכנות וקשיים ומצד שני הזדמנות ייחודית לעיצוב והקמה של מרחב חדש ומשותף

ההתפתחות המואצת של חריש והתחלות הבנייה הנרחבות הופכות את העיר שלנו, ככל הנראה לאתר הבנייה הגדול בישראל. רעש פטישים, פועלי בניין, גדרות לאתרי בנייה ושלטי 'סכנה – כאן בונים' הם מחזה נפוץ אצלנו. בנסיעה בכבישי העיר אנו חולפים על פני אינספור שלטי אזהרה הנושאים את הכיתוב 'סכנה' ואילו שלטים אחרים נושאים את הכיתוב המתון יותר, ומשתמשים במשפט 'זהירות – אתר בנייה'. לדעתי, ההבדל בניסוח הוא מהותי… ומיד אסביר מדוע.

לפני מספר שנים שמעתי הרצאה בנושא זוגיות שעסקה בזוגיות טרייה ובמאמץ וההשקעה הנדרשים להקמת משפחה. ההזדמנויות והסכנות בבניית משפחה הן בעיני כמו באתר בנייה: חופרים יסודות; בונים קומה ועוד אחת; לפעמים טועים, הורסים ובונים מחדש; וקיים סיכון להיפצע בתהליך. לפעמים כואב והתהליך מעייף ולא תמיד רואים את האופק של סיום הבנייה, במיוחד אם חשים לעיתים שהרצפה עקומה והקירות סוגרים…

לא פשוט לבנות תא משפחתי וגם לא פשוט לתחזק אותו. לפעמים צריך לעשות שיפוצים ובני הזוג צריכים להיזהר לא ליפול ממרפסת חסרת מעקה או מקומה גבוהה שטיפסו אליה. כשמשקיעים את הלב והנשמה בתא המשפחתי, קריסה של קיר או גילוי רשלנות בהחלט יכולים להיות מסוכנים וגורליים.

ענין עם פועלי בנין

ואיך כל זה קשור לחריש? ובכן, חריש עבורי כרגע היא אתר בנייה עצום והקהילה בה היא כמו תא משפחתי גדול מאוד, שבונה את היסודות והבסיס של הבית החדש שלו. דתות שונות, שפות שונות, גילאים שונים, השקפות עולם שונות – כל אלה צריכים לגור בכפיפה אחת, בקהילה אחת. עלינו לבנות בזהירות את המרחבים המשותפים לצד המרחבים הנפרדים לכל אחד.

הבחירה היא שלנו – האם לראות באתר הבנייה העצום הזה סכנה בלבד ולוותר, או לראות דווקא את ההזדמנות המדהימה להקים ולעצב את ביתנו, את הקהילה שלנו לשנים קדימה.

כלים לבנייה נכונה

השותפות בעיצוב הבית, הבניין והקהילה מתחילה בשיח מכבד, מכיל וכזה המאפשר מקום לכולם, ללא בריונות ושיימינג. בשיח הזה צריכות לעלות לדיון השאלות המהותיות: מהו החלום שלנו? איך אנחנו יכולים יחדיו להגשים את החלום הזה וליהנות מהדרך?

השותפות שלנו באה לידי ביטוי גם בעזרה הדדית: סיוע בטרמפ, מסירת חפץ, שיתוף במידע ומעשים טובים נוספים – שלשמחתי, תושבי חריש מתגלים כ'אלופים' בהם.

ולבסוף, השותפות שלנו היא פשוט להיות יחד, בנחת ובאווירה טובה. על מנת שבית יצמח להיות מקום שטוב וכיף לחזור אליו, כל אחד מאיתנו צריך חוויה טובה וחיוך של מישהו אוהב. לכן, בואו נקדים ונאמר ברכת שלום ברחוב האחד לשני, נגלה נדיבות ואדיבות בנהיגה בכבישים, נבלה זמן איכות משותף בפארקים, בלובי של הבניין ובארועי תרבות שונים, נשמור ונתחזק את השטחים הציבוריים (כי הם שלנו) וננהג בסבלנות אחד בשני – כמו בבני משפחה.

אני חיה בסרט? יכול להיות… כבר אמרו לי לא פעם שאני תמימה, אבל אני בונה בחריש את בית החלומות שלי ובידי הבחירה לעצב אותו.

בחרו כעת את השלט שילווה אתכם בבנין אתר חייכם. במה בחרתם? ב'סכנה – כאן בונים' או ב'זהירות – אתר בנייה'? הבחירה הזו תעצב את המציאות שלכם ואת העיר שלנו.

אסף בריל, אניק שוט ויניר קילינסקי הם אמנים מוכשרים. הם בחרו לחיות בחריש, הם יוצרים וחולמים על העתיד. ראיון עם שלושה אמנים מקומיים על הקשר בין אמנות, אמונה ובחירת הלב

זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל מהם הקווים המחברים בין יליד הארץ חוזר בשאלה, עולה חדשה מברזיל ועולה ותיק חוזר בתשובה? ובכן, כמו תמיד, בישראל, התשובה מורכבת. פגשנו את אסף בריל, אניק שוט ויניר קילינסקי כדי לשמוע בקצרה את סיפור חייהם, להתרשם מהאמנות שלהם, להבין עיקרי האמונה שמלווה אותם ואת הבחירה שלהם, כאן ועכשיו, בחריש.

קו-אשה-קו

ממרפסת ביתו משקיף אסף בריל (47) על יער חריש ומקבל השראה לציור. בחדר העבודה שלו פרושים קנבסים (אחד גדול וכמה קטנים) עליהם הוא עובד כעת. הוא לא מצייר נופים. רק פורטרטים ובעיקר הוא אוהב לצייר נשים. נשים חזקות, רבות הבעה, צבועות בשלל צבעים. "תמיד אהבתי לצייר נשים, הן יפות יותר מגברים או נוף" הוא מסביר. הנשים של אסף אכן יפות. קשה היום לדמיין את התקופה בחייו בה נאסר על בריל לצייר, אבל במהלך 17 שנים בהן חי כאדוק שומר מצוות, ויתר בריל על תשוקה זו.

"היהדות אוסרת על ציור נשים, אסור אפילו להסתכל על אשה. כאדם מאמין השלמתי עם הרעיון הזה. מצד שני ביצעתי במהלך השנים הרבה אקספרימנטים. ציירתי קו אחד שמרמז על אסתטיקה מסוימת, על צורה של אשה. היה לי צורך להביע. מילאתי מחברות שלמות בקווים עצורים".

בריל גדל בבית חילוני בחיפה עם אבא אדריכל וצייר. כשרון הציור שלו התגלה בילדות המוקדמת והתפתח עם השנים גם במסגרת בית הספר וגם בצורה אוטודידקטית. כשרונות אומנותיים נוספים כמו נגינה טופחו גם הם. בריל שצייר, ניגן וחלם, התקבל ללימודי קולנוע למחזור הראשון של בית הספר סם שפיגל בירושלים.

בשנה השלישית ללימודיו, חזר בריל בתשובה ומסלול חייו פנה לכיוון אחר לחלוטין. "לא היתה לי קרבה לדת ולא ידעתי עליה דבר. כשרציתי להניח תפילין בפעם הראשונה בחיי, חיפשתי בדפי זהב בתי כנסת והתקשרתי אליהם לברר איך עושים זאת", הוא נזכר בחיוך. הוא לא זוכר מאין נולדה המשיכה שלו ליהדות. "הלכתי אחרי קול פנימי שהדריך אותי. זה היה ניסיון מוצלח עבורי. מצאתי הרבה שייכות, נשאבתי לעולם הזה. נהניתי מאוד ללמוד". בריל נכנס ללמוד בישיבה ובהמשך אף שימש במשך 7 שנים כמשגיח בישיבה של בעלי תשובה. הוא התגורר במאה שערים, התחתן והביא לעולם שבעה ילדים. נדמה היה שהחיים שבחר נכנסו למסלול קבוע, אולם בתחילת מרץ 2002 במוצאי שבת רגיל ככל האחרים, שוב השתנו חייו. בריל ירד לרוקן את הפח. פיצוץ עז החריד את הסביבה. זגוגיות התנפצו ו-12 אנשים נהרגו בפיגוע התאבדות בשכונת בית ישראל בה התגורר. מראות הזוועה מלוות אותו עד היום.

"יומיים אחרי הפיגוע נסעתי יחד עם כל הישיבה למלון בטבריה ופחדתי לצאת מהחדר, חששתי מפיצוץ". עקבות הפיגוע הותירו חותם חזק על בריל. אחת התוצאות המיידיות היתה החזרה שלו לכן הציור. במשך תקופה ארוכה ציירתי והרגשתי שאני לא בסדר, אבל לא יכולתי להתמודד נפשית עם המצב בלי הציור. התפקיד בישיבה הפך לרובוטי, נעלמה לי תחושת השליחות", הוא משחזר.

לאחר 17 שנים של חיי אמונה ומצוות, לאחר מספר שנים מייסרות ומבלבלות בחר בריל בדרך חדשה. בשנים האחרונות הוא מתגורר בגפו ומצייר. בשנה שעברה קיים תערוכת יחיד מוצלחת "לבד יחד לחוד", בבית שאגאל בחיפה והוא עובד כדי לקדם את התערוכה הבאה. לחריש הוא מגיע לאחר מספר שנות מגורים בפרדס חנה, שם מתגוררים ילדיו.

"אני מאוד מקווה שחריש תהיה עיר שתדע לתמוך באמנים שלה. אני אמנם חדש כאן בעיר אבל יש באוויר תחושה של התחדשות ורעננות שאני מאוד אוהב", הוא מסכם.

מוסיקה היא תפילה

אם תעברו ליד שכונת הקוטג'ים הוותיקה של חריש תוכלו אולי לשמוע את המוסיקה שבוקעת מביתו ומליבו של יניר קילינסקי (37), מוסיקאי מוכשר.

קילינסקי נולד בארץ ובגיל ארבע היגר עם הוריו לארגנטינה. לפני תשע שנים חזר לארץ כעולה חדש וכאדם מאמין שומר מצוות. הוא גדל בבית חילוני. החיפוש אחר משמעות הוביל אותו להכרות מעמיקה עם תורות רוחניות במזרח. הוא טייל בסין ובהודו, בלאוס ובנפאל. התגורר על ספינה בנהר הגנגס, במנזרים במזרח ובבקתת בוץ בארגנטינה וחיפש הארה. חיפוש זו הוביל אותו דווקא לעולם המוסיקה. כנער, השתעמם קילינסקי משיעורי הפסנתר והגיטרה אך בטיוליו בעולם נחשף לצלילים שונים, לכלים אתניים ובעיקר למוסיקת נשמה מדטטיבית. "נחתתי לראשונה בסין והתחברתי למוסיקה שלהם המבוססת על סולם פנטטוני (סולם מוזיקלי המורכב מחמישה צלילים באוקטבה), זוהי מוסיקה שעושה טוב לנשמה. בהודו התחברתי לכלי פריטה הודי מסורתי והתחלתי לנגן על הסיטאר", הוא משתף, "חווית הנגינה על הסיטאר היתה מאוד משמעותית; לראשונה בחיי נהניתי לנגן ואפילו גיליתי כשרון". קילינסקי התחבר למוסיקה אבל גם לרוחניות היתרה שגילו אנשי המזרח. "ראיתי אנשים שאין להם כסף אבל הם מאושרים וצוחקים ושמחים וגם מאמינים באלוהים שלהם".

קילינסקי חזר לארגנטינה התפרנס מנגינה בסאבוויי בבואנוס איירס על סיטאר ועל חלילים אתניים ואף הקליט תקליט ראשון שזכה להצלחה. אך החיפוש אחר משמעות ואמונה לא הסתיים. הוא הרחיב את הכלים האתניים שאיתם הצליח לבטא משמעות כשנחשף למוסיקה סופית וכלים אתניים כדוגמת הנאי, כלי נשיפה שמפיק צלילים שנוגעים ללב, הסנטור, כלי נקישה מסורתי והעוד.

לפני 14 שנים בביקור בארץ קילינסקי גילה לראשונה את שאר הרוח של היהדות, את היופי בתורת אבותיו. "המפגש עם הרב יונדב קפלון, חסיד חב"ד ומשורר שינה את חיי", הוא פוסק. "ראיתי לראשונה איך מתנהל בית יהודי, חשתי בקדושה".

קילינסקי החל בתהליך של חזרה בתשובה והתחיל במצוות הרב יצחק גינזבורג גם לנגן על הכלי שמזוהה עם היהדות יותר מכל, הכינור. "הוא פסק שזו המהות שלי בחיים וקרא לי הכנר. הסברתי לו שאני כבר מבוגר מדי כדי להתחיל ללמוד על כינור, אבל הוא הבטיח לי שזה הייעוד שלי".

לפני כשנה השיק קילינסקי את התקליט השני שלו "ניגוני יהודה", מנגינות יהודיות המושמעות באמצעות הכלים האתניים שהוא כל כך אוהב. "מוסיקה היא תמיד תפילה", הוא משתף. תהליך היצירה התרחש רובו ככולו בחריש בה הוא מתגורר בשלוש השנים האחרונות. "התאהבנו בחריש ממבט שני", הוא משתף, "הגענו לכאן להתארח בשבת ולא ממש הבנו לאן הגענו, אבל התאהבנו במקום בזכות האנשים כאן, הרגשנו שהם משהו אחר לגמרי".

ציונות, יהדות, אמנות

בפסח הקרוב תחגוג אניק שוט (50), עולה חדשה מברזיל, שנה לעלייתה לארץ יחד עם בעלה ובתה. העליה לארץ בגיל זה אינה משימה פשוטה עבורה, אבל היא מתמסרת באהבה לקשיי הקליטה. "גדלתי בסן פאולו, אבל החיבור לארץ תמיד היה חיבור חזק. הבית שלי היה בית ציוני ותמיד ידענו מה קורה בארץ", היא משתפת. גם החיבור לקהילה היהודית היה חיבור משמעותי. "כשסיימתי את לימודי התואר הראשון בציור ובפיסול באוניברסיטה לאומנות Bellos Artes התחלתי ללמד אמנות במועדון היהודי של הקהילה בברזיל. אהבתי ללמד ילדים קטנים", מציינת שוט שזוכרת תקופה זו בחיבה גדולה. שוט המשיכה ללמוד קורסים נוספים בתחומים משיקים כמו עיצוב אופנה, עיצוב גרפי והתפרנסה למחייתה כמעצבת ומאיירת של ספרים ועיתונים.

אבל נדמה שהרומן הממושך שלה עם היהדות והאמנות החל דווקא בעיתון לקהילה היהודית. בגיל 12 התפרסם השער הראשון פרי עיצובה לעיתון הקהילה היהודית ושנים לאחר מכן, הפכה אניק לעורכת הראשית והמעצבת של עיתון זה שיצא לאור על ידי הוריה. היא השתתפה במספר תערוכות אישיות, ביניהן תערוכת יודאיקה ופיתחה סגנון אישי של ציור ופיסול אבסטרקטי. אני אוהבת לצייר ולפסל נושאים שעוסקים בזוגיות. "אני מחפשת באמנות שלי הרמוניה ורומנטיקה", היא מסבירה. מארק שאגאל, וינסנט ואן גוך וגוסטב קלימט הם הציירים האהובים עליה.

בחריש היא מתגוררת מזה ארבעה חודשים. "היינו במרכז הקליטה כמה חודשים והתחלנו לחפש לאן לעבור. תל אביב היתה יקרה מדי וירושלים רחוקה מדי. חשבתי שכדאי לגור בנתניה ליד הים וככה הגעתי לכאן".

חריש לא ממש קרובה לנתניה…

"זה היה נראה לי מספיק קרוב, יחסית למרחקים שאני רגילה אליהם בסן פאולו", היא מחייכת.

"ראיתי מודעה בלוח דירות שמציעה דירה של 4 חדרים ברחוב תמר במחיר מצוין. הגענו לפה והתלהבנו מהדירה ומהנוף. בעלי קרא הרבה על חריש וחשב שזו עיר עם עתיד, אז הגענו לפה ואחרינו הגיעו עוד 5 משפחות ברזילאיות. יש הרבה יהודים מברזיל שעוזבים אותה עכשיו בגלל בעיות של ביטחון אישי ואני מקווה להגדיל את הקהילה פה בעיר. פתחתי דף פייסבוק לעולים מברזיל ואפילו נפגשתי עם יצחק קשת כדי שנעזור לברזילאים להגיע לכאן. חריש מאוד מעניינת אותי. יכול להיות פה ממש טוב. זו עיר שמציעה הזדמנויות חדשות לרבים וגם לי".

אילו הזדמנויות את מחפשת?

"אני אשמח להתפרנס מציור קירות או עיצוב ספרים וחוברות כפי שעשיתי בברזיל והחלום שלי הוא לעצב את כיכרות חריש ולפסל עבור העיר, פסלים שישקפו את החיים היהודים והציונים שמתרחשים כאן. אני מקווה שחריש תהיה עיר של תרבות ואמנות עם הרבה צבע ויופי".

מבחינת פירמידת הצרכים של מאסלו חריש כעיר נמצאת עדיין בשלב הבסיסי ביותר, אבל בניגוד לתאוריה של מאסלו שאומרת שאי אפשר לעבור בין שלבי הפירמידה בלי לספק מענה מלא לכל שלב, בחריש קורה דבר אחר

בתמונה: צילום משותף של דיירי הבניין שלי שצולם עבור פרוייקט "שכנות טובה בחריש"

שעת לילה מאוחרת, חוזרת ממפגש של פורום מובילי התנדבות בחריש (יש דבר כזה, כן…) ופוגשת בכניסה לחניה את השכן. שואלת מה שלומם, אומרת תודה על העזרה היומיומית שלהם בלקחת את אחד הילדים שלי לגן ומציינת בשמחה איזה כייף שהקהילה פה היא כזאת מדהימה ומחבקת. למרות שבעלי בקבע ובפועל אני לבד עם הילדים, אני מרגישה מוקפת בחברים שהם כמו משפחה, ויודעת שכשאצטרך- יש מי שיעזור.

השכן מסכים איתי שבאמת יש פה משהו מאוד מיוחד ואומר שזה מה שמחזיק אותם כאן! מזה זמן הם שוקלים לחזור למרכז כי הנסיעות היומיומיות לתל אביב מתישות, כי אשתו לא מוצאת עבודה וכי הם לא מספיק מרוצים מבית הספר. אבל החווייה הקהילתית בחריש היא משהו אחר! הילדים שרצים בין הבתים של השכנים ומשחקים ביחד בגינה בטרמפולינה; הישיבה על בירה בערב אצל השכנים בבניין ממול; סעודת השבת המשותפת; האפשרות לשבת בסלון אחד ולהשאיר דלתות פתוחות בין שתי הדירות; מפתחות הדירה שנמצאים קבוע אצל שכן למקרה שמגיע ספק כלשהו וצריך לפתוח לו…

להבנתי מבחינת פירמידת הצרכים של מאסלו חריש כעיר נמצאת בשלב הבסיסי ביותר. אנשים זקוקים לשרותים בסיסיים- מבנה, כביש, תחבורה ציבורית, תעסוקה, נותני שירותים זמינים, מוסדות חינוך טובים לילדים ובטח יש עוד דברים בסיסיים שפספסתי. המציאות כיום היא שחלק משמעותי מהצרכים האלה עדיין לא קיבל מענה מושלם.

חלקנו עם יותר אורך נשימה וחלקנו קצת מאבדים את הסבלנות והקושי מציף. אך יחד עם זאת, מה שמשאיר לא מעט אנשים כאן שמוכנים לנסות, להתאמץ, לסבול עוד קצת, הוא המענה שמקבלים בתחושת השייכות והאהבה למקום ולקהילה. המשאבים שמושקעים בקהילה הם אדירים, הרצון של כל אחד ליחסי שכנות טובים ולחברה משפיעים על המעשים היומיומיים של כל אחד. העובדה שמי שמגיע לפה מרגיש חדש רק לשבוע מבטלת את תחושת החשש והפחד להכנס לחברה מגובשת ולחשוש שלא יקבלו אותי. פשוט כי יש לי את האפשרות לגבש לעצמי איזו חברה שאני רוצה.

בניגוד לתאוריה של מאסלו שאומרת שאי אפשר לעבור בין שלבי הפירמידה בלי לספק מענה מלא לכל שלב, בחריש קורה דבר אחר. יש כאן הזדמנות אפילו להגיע לשלבים המתקדמים של מימוש עצמי. כשאדם מגיע עם יוזמה, עם רצון לשנות, עם עסק להקים, עם מתנה חדשה לעולם. כאן מחכה לו עיר חדשה, שהיא דף לבן והוא יכול לקפוץ למים ולהגשים חלום.

אז נכון שיש עוד עבודה לעשות ובטח ובטח שהצרכים הבסיסיים ביותר חייבים לקבל מענה. אבל יש אפשרות לקחת את הייחודיות של הלך הרוח כאן ולעבוד בשיתוף פעולה על יצירת המענה (על זה ארחיב אולי בפעם אחרת…).

תושבי חריש הקיימים – אתם הגיבורים בעיני. אתם מוכיחים שלאנושות יש כח להתגבר הרבה מעבר לצרכים פיזיים ואני מאחלת לכם ולי לקבל מענה מהיר ואיכותי בהקדם בכל הדברים שמאתגרים אותנו ביומיום.

תושבי חריש העתידיים – תהיו מוכנים לפגוש קהילה מדהימה ואכפתית ותגיעו עם הרבה סבלנות והכלה לזה שלא בונים עיר ביום.

ולמתלבטים – קחו בחשבון שלא הכל מושלם. שאם אתם מחפשים נטו חסכון כלכלי חשוב לשכלל את העלויות הנוספות של נסיעות, ארנונה יחסית גבוה ומחירי מחיה יחסית גבוהים של עסקים מתחילים. אבל אם אתם מחפשים מקום לצמוח בו, להרגיש שייכות ולהגשים בו חלומות – בואו לחריש!
מצפים לכם באהבה.

חמים, מעוצב, מזמין ומרווח – הכירו את הדירה המעוצבת של נילי תלמי, תושבת חדשה בחריש, שמאוהבת בעיר הנבנית

נראה כי האמירה של וינסטון צ'רצ'יל: "אנו מעצבים את מגורינו ואחר כך מגורינו מעצבים אותנו", מתאימה מאוד לנילי תלמי (56), תושבת חדשה בחריש מזה שמונה חודשים.

חלל הסלון בביתה מזמין אליו את האורחים פנימה ברכות נעימה. ההשקעה בעיצוב ובנראות הבית באה לידי ביטוי בכל פינה. ניכר כי נעשתה חשיבה מלווה בתכנון מותאם לצרכים של המתגוררות בדירה.

תלמי חיה בדירה עם בתה, נעם, בת 27. לחריש הגיעו השתיים מהיישוב הסמוך, כרכור, אולם אל תתנו לקרבה להטעות אתכם, השינוי באורח החיים היה משמעותי. "התגוררתי 20 שנים בבית פרטי גדול עם חצר ענקית בכרכור", משתפת נילי. "הילדים גדלו ומצאתי את עצמי בבית גדול לבד ודי נמאס לי לתחזק אותו ואת הגינה. התחיל להיות לי לא נעים לבד בלילה. את הילדות שלי ביליתי בבניין משותף וממש רציתי לחזור לחוויה הזו".

נילי מכרה את הבית וקנתה במקומו דירת מגורים בחריש ודירה להשקעה בעפולה. בדירת המגורים בחריש שמשקיפה על השדרה המרכזית בעיר, דרך ארץ, החליטה נילי להשקיע ולעצב אותה בהתאם לרצונות ולחלומות שלה.

ההשקעה הכספית לא היתה מבוטלת, כ-200 אלף שקלים השקיעה נילי בהפיכת הדירה למקום מעוצב, נוח וחמים.

מה הנחה אותך בתכנון העיצוב?

"שני עקרונות עמדו לנגד עיני האחד, שמירה על תחושת המרחב בכניסה לדירה והאחר, שמירה על רצף בין חדר העבודה בו אני שוהה שעות מרובות לחלל המרכזי".

שוברים קירות

למשימה גויסה מירב גולן, מעצבת פנים: "נילי פנתה אלי וביקשה לבצע שינויים עיצוביים בדירת הקבלן שקנתה במסגרת זמן קצרה ודוחקת. לנילי היה מאוד חשוב שיהיה קשר ויזואלי בין חדר העבודה לבין הסלון. כמו כן היא רצתה שדרוג של המטבח ועיצוב של הסלון עם אופי חם ומזמין", מסבירה גולן ומרחיבה: "הפעולה הראשונה שבוצעה היתה שבירת חדר המזווה שבין המטבח לסלון. חדר זה הפך את המעבר בין הסלון למטבח למצומצם מאוד והקטין משמעותית את תחושת המרחב בחלל המרכזי. שבירת הקירות הגדילה את החלל ופינת האוכל מוקמה שם כחלל חיץ בין הסלון למטבח".

"החלל המשותף אותו ביקשה נילי להשיג בין חדר העבודה לסלון הושג בעזרת יצירת שלושה חלונות ארוכים וצרים בקיר המרכזי של הסלון. מבעד לחלונות אלה נשקף חדר העבודה של נילי – וההפך, כשנילי יושבת ספונה בחדר העבודה שלה היא אינה מנותקת מהסלון".

"ספריית גבס רחבת ידיים נבנתה בסלון כדי להכיל את כמות הספרים הנאה והריהוט לסלון נקנה בצבעים של צהוב ואפור שמשתלבים יפה עם צבע העץ של הספריה.

שדרוג משמעותי נוסף קיבלו גם ארונות המטבח הסטנדרטיים של הקבלן. דלתות הארונות נשלחו לנגריה שם נוספה להם מסגרת עץ דקה והם נצבעו צבע טורקיז עשיר.

המראה הכפרי השולט במטבח הושג גם בעזרת כוננית/מזווה מעץ בצבע קרם המשופעת במצרכי מזון ובאביזרים אסתטיים".

אילו עוד שינויים ביצעתם בדירה?

"המרפסת קיבלה חיים חדשים בזכות רצפת דק עשויה עץ אורן ורכשנו אביזרים משלימים כמו מנורות תאורה להשלמת המראה".

שגרירה של חריש

"אני הכי אוהבת את חדר העבודה שלי", משתפת נילי. "אני מרוצה מהדירה שיצאה כמו שאני אוהבת עם צבעים חמים, ריהוט חדש שהרשיתי לעצמי לקנות וקולע לטעם שלי ובעיקר אני אוהבת את העובדה שהדירה קלה לתפעול ונוחה".

"המעבר לחריש משמח אותי. אני אוהבת את העיר ואת השכנים בבניין. אני אוהבת את התחושה שיש סביבי אנשים. אני צועדת בערב בשדרה המרכזית ורואה את ההתקדמות של העיר ואת פינות החמד שצצות בכל פעם מחדש, הפכתי לשגרירה מרצון של חריש אני מרגישה שמצאתי את המקום שלי".

לכתבות נוספות בסדרה:

ביקור בדירה המעוצבת של משפחת דורון בחריש

ביקור בדירה המעוצבת של משפחת פרסי בחריש

בתמונה: פיקניק קהילתי בחריש. צילום: אורן קלר

העיר החדשה חריש כבר החלה להתאכלס. מאות משפחות קבעו בה את מקום מגוריהן בשנה החולפת וממש בימים אלה, במהלך חודשי הקיץ, מצטרפות בכל יום משפחות נוספות לקהילה. יצאתי לשטח לפגוש את האנשים שמגדירים את עצמם כ"חלוצי חריש" ובהחלט ציפתה לי הפתעה

אני מגיעה אל חריש. כבר מכביש 6 ניתן להבחין בעגורנים ובטרקטורים שעובדים במרץ. נראה כי מסתובבים פה יותר פועלי בניין מאשר תושבים. בין השכונות ותחת עננות אתרי הבניה, ניצבים גני שעשועים ססגוניים ומזמינים, בהם מתרוצצים כבר ילדים והורים- מראה שמעיד על החיים הנבנים פה לתרועת הכלים המאסיביים ורעש המכונות.

פונה אליי אישה עם תינוק- "את חדשה כאן? נעים מאוד". משיחה קצרה איתה, אני מבינה את הנורמות החברתיות הנרקמות תחת המולת הבניה. גם החומר האנושי, לצד חומרי הבניין, בונה כאן משהו חדש. משהו שמתכתב בחדשנות חמימה עם המושג קהילה.

החלוץ החדש בחריש בונה ישראליות אחרת

התושבים שדיברו איתי, התרגשו לספר שהגיעו לכאן בעיקר בגלל המחיר הנוח והרצון ליטול חלק בהקמה של מקום חדש. מוטי, זכיין של חברת שילוח בינלאומית, הגיע ממרכז הארץ עם אשתו יעל ושלושת ילדיהם לחריש לפני עשרה חודשים: "זה נשמע לנו בהתחלה כמו חור, ובכל זאת קפצנו לראות. הגענו לסיור והתאהבנו במקום. הרגשנו שאנחנו רוצים להיות חלק ממה שקורה פה. חלק מקהילה חדשה".

שלומית, מורה צעירה, הגיעה עם בן זוגה בספטמבר- "הגענו נשואים טריים. המחיר קסם לנו, אבל מהר מאוד הבנו שקורה כאן משהו אחר. המשימה של להקים עיר חדשה בישראל מאוד מרגשת". שלומית ממשיכה ומספרת בהתלהבות על הקמת העיר חריש, ועל תחושת החלוציות המשותפת לה ולשכנים הגרים עמה בבניין. הרעיון של להקים משהו מחדש מביא איתו תקווה לעתיד אחר, ואפשרות לשדרג את המציאות הקיימת.

אורן, משקיע בנדל"ן ומורה למתמטיקה, הגיע עם אשתו צופיה לראות דירות להשקעה: "לקחו אותנו בהאמר והראו לנו את המקום. הכל היה עפר ובשטחי הבנייה היו במקסימום שלטים. הסבירו לנו מה הולך להיות ואשתי התלהבה. אמרה לי במקום- עזוב השקעה, בוא נגור כאן! חזרנו למרכז והבאנו את שני הילדים איתנו. האוכלוסייה מדהימה והכל קורה לנגד עינינו. דברים קורים מהר מאוד וקורמים עור וגידים. אנשים רוצים לבוא ומביאים גם חברים".

הכל קורה מהר מאוד בחריש. יש למה לצפות והתכניות מוקפדות לפרטי פרטים. תחושת החלוציות וההתחלה מאפס של התיישבות חדשה, מעירה צלילים ישנים ומנגנת אותם לתוך תזמורת רעננה. מוטי, ממשיך ומשווה את הקמת חריש להקמת הארץ- "זו תחושת סיפוק ענקית והמון כיף. אתה מרגיש שזה שלך, העניין של לקום ולהחליט להקים. לדעת שלקול שלך יש השפעה כי אתה סוג של חלוץ. בזעיר אנפין זה כמו להקים את הארץ".

שלומית מוסיפה ומספרת על קהילה חדשה מלאה באופטימיות וכמיהה לשיתוף פעולה- "יש תחושה שמתחילים משהו חדש ורוצים להתחיל ברגל ימין. שומרים על שיח טוב וכולנו משווקים את המקום. יש תחושה של הכלה. בבניין אחד יכולים לגור רווקים, נשואים, דתיים, חילוניים וערבים. וכולם בשכנות טובה ומקדשים את ערך החלוציות הזה כדי שהכל יהיה טוב לכולם. היה למשל ויכוח על מעלית שבת ובסופו של דבר החליטו שכולם ישבו יחד על קפה כי הכי חשוב להקשיב אחד לשני ושכולם יהיו מרוצים. לא באו ממקום של התרסה, אלא של אחדות וקבלה. הסתדרו על שעות של מעלית שבת וההתנהלות היתה מאוד מרשימה, מנומסת וחמימה".

יש מקרים רבים בהם יש ניגודי אינטרסים, אבל נראה כי קהילה חזקה מסוגלת להתגבר על רובם. הרצון לבנות פה משהו אחר, משהו טוב יותר, מוציא מהתושבים כוחות לוותר ולהכיל את האחר. אורן טוען כי ההכלה וההשקעה בקהילתיות קשורות בשיח בין התושבים- "אני חושב שהתרבות המתפתחת הרבה יותר טובה מבערים אחרות. גם יהוד, למשל, זו עיר שצמחה משכונה, אבל השיח והאיכות שונה. כל אחד לעצמו. בחריש יש גם איכות מאוד גבוהה של אנשים לדעתי, ומרגישים את הביחד. הקהילתיות. אין דברים כאלה בערים אחרות. אולי רק במושבים מסוימים או קיבוצים".

בחריש, הקהילתיות היא בטעם של פעם, אך החלוציות וההקמה של קהילה חדשה בעיר חדשה, היא חלוציות מהדור החדש: הדור המפונק, שרוצה הכל מהכל ומשתמש בטכנולוגיה להעברת מסרים ויודע גם ללחוץ על הכפתורים הנכונים. הרשתות החברתיות גועשות, וככל שהבניה מואצת, כך התושבים מעורבים ופועלים יחד להגשמת מטרות שישרתו בסופו של דבר את כולם.

מוטי – "אנחנו מתמודדים עם הרבה אתגרים. לא מעט אבק בגלל הבניה, אבל הקהילתיות מחפה על זה. החינוך מתגבש ויש בהחלט ישראלי יפה וחדש שנוצר כאן. בלי ההתרסות והחוצפה, בלי אגרסיביות… בניגוד לישראלי שהתהווה בשנות החמישים במדינה, הישראליות החדשה כאן יותר מפונקת ודורשת. איכות חיים כאן ועכשיו. משתמשים ברשתות חברתיות והכל בחוץ. מאוד אמוציונליים ומצד שני דברים זזים".

"למי יש פטרוזיליה? למי יש מקדחה?"

הקהילתיות החדשה המתגבשת בחריש, אם כן, היא בעיקר מודרנית ומשתמשת במדיה החברתית ככלי להגשמת יעדים ישנים ומוכרים מהחיים של "פעם". במקום בו החדש והישן מתערבב ויוצר בלילה כל כך מעניינת, ניתן למצוא קבוצות וואטסאפ וקבוצות פייסבוק על פי נושאים- לכל בניין קבוצה, לכל גן, חוג, קבוצת רוכשים וסתם חברים מהשכונה.

"אנשים כותבים בקבוצה באחת עשרה בלילה- למי יש פטרוזיליה? ומייד אנשים מביאים לך צרור פטרוזיליה עד הדלת. למי יש מקדחה? והנה המקדחה כבר אצלך. אחד עוזר לשני למצוא דירה. מי שנכנס לקבוצה מייד מקבל הודעה- בואו תשתו קפה, בואו נכיר. כמה ילדים יש לך? תבואו לשחק, תבואו לפיקניק" (אורן).

הפן הוירטואלי לא פוסח על אורח החיים בקהילת חריש, רק מאפשר לחברים להיעזר האחד בשני כמעט מבלי לצאת מהבית. כמעט כל אדם שדיבר איתי, ציין לטובה את העזרה ההדדית והרצון של כולם לסייע, גם בנושאים זניחים. הבקשות בקבוצות, והשאלות המופנות לחברים, הופכות במהרה לחברות אמיצה וחופשות משפחתיות משותפות. יהיו אנשים שיעידו כי מצאו חברי אמת ממש במקרה בבניין ממול. לא ברור אם זו תחושת החלוציות המעוררת את הצורך בקהילה קרובה ומגובשת, או שמדובר בסתם רצון להכיר את השכנים החדשים.

"מצאנו משהו תמים שהלך לאיבוד"

תחושת הגורל המשותף וגישת הקהילה המזמינה, נוטעים תחושה של ביטחון ומגרשים רוחות של ניכור. עבור מוטי מדובר בהצצה נוסטלגית לילדות של שנות השמונים- "אנשים הגיעו מערים גדולות, הרבה מהמרכז, ופתאום אנשים בחוץ וילדים משחקים ונמצאים המון אצל השכנים. וכולם חברים כמו שהיינו בעבר, בילדות שלי. תחושה שמצאנו משהו תמים שהלך לאיבוד".

התחושה של "קיבוץ בתוך עיר" גורמת לתהליך הפוך ממה שאנחנו מכירים מערים אחרות. מסתבר, שהניכור והריחוק של תהליכי עיור מקבל מפנה כאשר מדובר בהקמת עיר חדשה. כולם קרובים, כולם מכירים. כולם רוצים לעזור לך. אתה יכול למצוא כאן הכל, רק תשלח את ידך. כשכיתתי רגליי בחיפוש אחר קפה (ולא מצאתי), הייתי בעצמי עדה למחזה נדיר במחוזות העיר הגדולה: ילדים ניצבים תחת חלון של אחד הבניינים החדשים וקוראים לחבר להצטרף אליהם למשחק כדורגל. בצד השני של הרחוב, חבורה אחרת הכוללת מספר נשים, גבר אחד ושתי עגלות תינוק, ולפניהם משחקים ילדים בכל הגילאים. כולם יחד, כאילו גדלו ושיחקו כך מאז ומעולם. אין פה קפה עדיין, חשבתי לעצמי… אבל משום מה לא יראה לי מוזר פשוט לפנות לזוג ההוא, המביטים לרחוב מדירת הגן שלהם, שיעשו טובה ויכינו לי כוס קפה ועל הדרך גם יספרו לי מה עוד קורה כאן.

אני ממשיכה ומשוחחת עם העוברים ושבים. כולם מרגישים שיש למי לפנות, ונראה לי שגם העירייה ממשיכה את דרכיהם של התושבים ומקיימת את ההבטחה לקירוב לבבות. אורן מציין לטובה את ראש העיר– "חששנו מזה שהוא דתי, אבל הוא אדם מקסים. תמיד שואל לשלום כולם ורואים אותו הרבה. הטלפונים של העובדים בעירייה חופשיים לכולם. העוזר של ראש העיר גם תמיד בסביבה ומאוד מסביר פנים". הרבה תושבים חילוניים חששו בתחילה מכך שראש העיר הוא אדם דתי. כל מי שדיבר איתי סיפר כיצד חששותיו התבדו מהר מאוד. כל בעיה מטופלת מהר ויש קשר אישי וחמים עם כל תושב ותושב. שלומית מספרת על קושי בהתנהלות עם תחבורה ציבורית שטופל מיד- "ביקשנו פעם להוסיף תחנות אוטובוס וספסל ותוך מספר ימים הייתי בהלם כשיצאתי וראיתי שכבר הוסיפו תחנות וספסל. הכל זז מאוד מהר ומטופל. מוטי אומר שיתכן ובעתיד הדברים יעבדו באופן קצת שונה, אבל "בעיר רגילה אין לך גישה לראש העיר כמו פה. אתה מעלה נושא ומייד אתה רואה שדברים זזים מול העיניים שלך. יש המון פעילויות מטעם העירייה.

"הכרנו חברים לחיים, ובגיל שלנו זה לא ממש טריוויאלי"

שיתוף הפעולה בין התושבים לעצמם, וביניהם לאנשי המפתח בעירייה, יוצר מפגשים ופעילויות רבות ביוזמת כל אחד מהצדדים. נראה כי הפעילויות לחגים מאורגנות בדרך כלל על ידי העירייה וכוללות הופעות והצגות לציבור הרחב, ואילו פעילויות של פיקניקים מאורגנות בעיקר על ידי התושבים עצמם. "יש המון פארקים ומתארגנים ל"על האש". יש אנרגיות טובות. ככל שעובר הזמן, אנחנו נפגשים עם אנשים ומכירים הרבה אנשים טובים וממש אחלה. היינו בהמון פעילויות משותפות כמו פיקניק שכונתי. בגלל שאני גם צלם, אז חלק גדול מהתמונות שתמצאי בפייסבוק שלנו, אני צילמתי. אני שותף פעיל בארגון של הפעילויות החברתיות ומאוד שמח על כך" (אורן).

חלק נכבד מתחושת חיי הקהילה, מתוחזק על ידי פעילויות חברתיות בשעות הפנאי. יש רצון להיפגש וליזום ערבי תרבות בנושאים מגוונים. שלומית מאוד מרוצה מהמפגשים המעצימים של חברי הקהילה: "הקהילה שלנו מאוד חמה. יש המון ערבי נשים, שיעורים ושבתות יחד. נותנים מענה גם לגילאי נוער ובקהילה הדתית, משפחות מארחות לשבת משפחות אחרות. יש לנו חברים שהיו בקורסים של מנהיגות שהמועצה מארגנת. מאוד נהנו. כולם מפרסמים הכל בקבוצות הוואטס אפ ויש תחושה של העצמה הדדית. שיש על מי לסמוך. יש פעילויות שהמועצה מארגנת לחגים וכל מיני אירועים לכל הדתות ולכל המגזרים" .

החברות בתוך הקהילה מתגבשת ואפשר למצוא משפחות שלמות שהתחברו אחת לשניה ומקיימות חגים משותפים וימי כיף. מוטי מספר על חוויה כזו עם זוגות ומשפחות שהכירו תוך כדי התמודדות עם אתגרים משותפים – "נכנסנו לפרוייקט בבנייה ומאוד התגבשנו עם החברים שם. מאז שהכרנו אותם התמודדנו עם המון אתגרים יחד, אבל אנחנו יוצאים יחד לטיולים משפחתיים, ארגנו ויזמנו הרבה מאוד מסיבות וערבי כיף. הכרנו חברים לחיים, ובגיל שלנו זה לא ממש טריוויאלי".

כמה כיף ומעניין לראות כיצד מתגבשת קהילה בעידן מודרני וטכנולוגי. ואיך שיר נולד? כמו תינוק- רענן, מחייך לכולם ורוצה לטרוף את הכל. אנשי קהילת חריש טורפים את מה שיש לחלוציות שלהם להציע בעיר המתפתחת – אולי בונים לעצמם משהו חדש שטרם נראה כמותו בארץ ואולי יום אחד יתעוררו מהאופוריה הממכרת ויבינו שהם חיים כמו כולם: ישראלים שחיים בזכות המינוס, עייפים מהמירוץ הישראלי המטורף ובעיקר מותשים ועצבניים מהחום. ימים יגידו. בינתיים נהניתי לראות איך אחרים נהנים. נהניתי לפגוש מודעות ורצון לפיתוח עצמי בתוך חיי קהילה. יש משהו קסום ומזמין בעיר הזו. משהו שאולי מסוגל לספק צורך שכבר שכחנו להצביע עליו. אני, בכל אופן, את הקפה שלי בעיר החדשה קיבלתי. מבלי שביקשתי ומבלי שמצאתי בית קפה בחריש.

חריש היא העיר הראשונה שקמה בישראל בעידן שאחרי הכניסה של פייסבוק לחיינו. ריכזנו עבורכם את מוקדי הפעילות המרכזיים בפייסבוק של הקהילה המתגבשת בחריש

בפעם הקודמת שהוקמה עיר בישראל, היתה זו מודיעין, שאבן הפינה להקמתה הונחה בשנת 1993 וראשוני מתיישביה עברו להתגורר בה בשנת 1996. בשנים אלה השימוש הביתי והאישי ברשת האינטרנט בישראל בקושי היה קיים והרעיון של פייסבוק עוד לא נולד. רוכשי הדירות פגשו אחד את השני בכנסים תקופתיים במהלך הבנייה אך בפועל למדו להכיר את השכנים רק לאחר שעברו להתגורר בעיר. כיום, בחריש – המצב שונה לחלוטין.

כיאה לעיר שקמה בעידן הפייסבוק – הרבה לפני שנבנו בה הבניינים הראשונים, חריש כבר היתה עיר וירטואלית שחיה ונושמת בפייסבוק ובמרחב הוירטואלי בכלל. הקהילה החלה להתגבש, מידע עבר בין התושבים העתידיים ועדכונים שוטפים מהשטח החלו להיות מופצים לטלפונים הניידים. למטה בשטח – חציבות, עבודות עפר והנחת בלוק על בלוק, ולמעלה באינטרנט – דיונים נוקבים וקהילה שמגבשת את עצמה כהכנה לחיים המשותפים.

יום יבוא וחוקרי התרבות הוירטואלית יבחנו לעומק את המקרה של העיר הוירטואלית הישראלית הראשונה. בינתיים, מיפינו עבורכם את המרחב הפייסבוקי של חריש: קבלו את רשימת הקבוצות המרכזיות והדפים שיחברו אתכם לעורק החיים המרכזי של העיר והקהילה בחריש.

לפני שנתחיל בסקירת הקבוצות, נזמין אתכם כמובן לעקוב אחרי הדף שלנו ולהתעדכן באופן שוטף על הנעשה בעיר:

קהילת חריש

הקבוצה הראשונה והגדולה בחריש היא קבוצת “קהילת חריש” המונה כיום למעלה מ-3,000 חברים. בקבוצת קהילת חריש מתקיימים הדיונים הקהילתיים המרכזיים של קבוצת התושבים בהווה ובעתיד. לכל שאלה יהיה מי שיענה במהירות ועם המון רצון טוב לסייע. בקהילת חריש אפשר לנצל את חוכמת ההמונים ולזכות להמון תמיכה וסיוע הדדי כמו שרק קהילה חלוצית שמקימה עיר ביחד יודעת לתת. לחצו על התמונה לפתיחת הקבוצה ולהצטרפות:

קידום החינוך בחריש

רוצים חינוך דמוקרטי? לקדם יוזמה לפתיחת מעון שמתאים לתפיסת העולם שלכם? לחשוב יחד על פעילויות משותפות לילדים ויוזמות חינוכיות מחוץ לשעות הלימוד? קבוצת “פעילים למען חינוך בחריש” היא הקבוצה בשבילכם.

קיימות ואיכות חיים

אם תחום הקיימות ואיכות החיים בוער בכם, גם כאן כבר מגובשת קבוצה של פעילים שמקדמת בפועל יוזמות רבות הנוגעות לתחום הקיימות ועיר ירוקה. הקבוצה נקראת “קיימות – קהילה ואיכות חיים בחריש”.

נדל"ן – דירות להשכרה ולמכירה

מחפשים דירה להשכרה בחריש או מעוניינים להעמיד את הדירה שלכם לרכישה? עקבו אחר הדף "לוח דירות חריש” והצטרפו לקבוצת “דירות בחריש למכירה/קניה והשכרה”.

תעסוקה

נושא התעסוקה מעסיק רבות את מי שעובר לחריש ממקום אחר בארץ ונדרש להחליף גם את מקום עבודתו. בקהילת חריש מוצאים עבודה מבעוד מועד מתוך שלל ההצעות המפורסמות בקבוצת “משרות בחריש והסביבה”.

עסקים בחריש

מעוניינים לפתוח עסק חדש בחריש ומחפשים עם מי להתייעץ בנושא? בעלי עסקים בחריש משתפים מידע אחד עם השני בקבוצת “בונים עסקים בחריש – מידע בין בעלי עסקים בעיר”.

יש לכם כבר עסק ומעוניינים לפרסם אותו לתושבים? הצטרפו לקבוצת “עסקים מקומיים – קהילת חריש”.

מכירות יד שנייה בקהילה

גם למכירת מוצרי יד שנייה יש קבוצה בשם “חריש – יד שנייה”.

שיתוף נסיעות

אם אתם רוצים לקחת איתכם בדרך לעבודה תושב אחר שגם ישתתף איתכם בהוצאות הדלק, קבוצת הטרמפים היא בדיוק המקום בשביל להתחבר – “לוח טרמפים – חריש”.

בנוסף, מומלץ לעקוב אחר עדכוני המועצה בפייסבוק ואחר הדף של ראש המועצה – יצחק קשת. גם לפרוייקטי הבנייה השונים בחריש יש קבוצות דיירים ייעודיות בפייסבוק ובוואטסאפ אבל הן רבות מכדי לפרטן כאן – פשוט להיכנס לפייסבוק ולחפש לפי שם הפרוייקט.

זהו, אם עשיתם Like לכל הדפים והצטרפתם לכל הקבוצות אתם מסודרים ומחוברים וירטואלית לכל מה שקורה בחריש. כשאתם מסתובבים בעיר, רק אל תשכחו להרים מדי פעם את הראש מהטלפון ולהגיד שלום 😉

כבר תקופה שלא כתבתי כאן… הרבה עומס של עבודה, ונסיעות, כי עם המעבר הכל הפך להיות רחוק. אבל אולי גם תחושה של אילמות, של קושי לדברר חוויה כל כך מורכבת, שיש לה רבדים שונים בתוך הנפש

עברנו לחריש באיסרו חג סוכות, ומאז אנחנו כאן, מנסים לעכל את המעבר, את התחושות, ואת ההשלכות שלו לחיים שלנו. ועכשיו משהו התפנה לי. גם זמן, אבל אולי גם סוף סוף קצת מרחב בתוכי לחשוב ולהתבונן פנימה. לחשוב ולתאר את החוויות שלי, על מעבר, ועל שינויים ועל חריש.

כל מעבר מביא איתו זרות.

מהי זרות? איך מרגישים כשזרים? אני יכולה רק לכתוב איך זה כשאצלי… ואיך נוצרת שייכות, תחושה שאני חלק ממשהו.

המעבר הראשון שלנו כמשפחה היה לפני שמונה שנים, ועזבנו מקום שהיינו קשורים אליו בעבותות של אהבה. אחרי שכל הארגזים הועמסו על המשאית, נכנסנו אנחנו לאוטו שלנו, זוג עם שלושה ילדים. לאט לאט חצינו את רחובות הישוב, והעיניים נפרדות בדמעות מגן השעשועים, בית הכנסת, הדשא הגדול עם הנוף לוואדי. כשהאוטו עבר ליד גן השעשועים, באותו יום של אחר הצהריים קיצי, ראיתי את הגן המלא בחברינו, ובתוכי הבנתי שאנחנו כבר לא חלק מן המציאות הזו.

למחרת התעוררנו בעיר אחרת. אין שכנה בבית ממול שאפשר לשתות איתה קפה, ולדבר שיחות נפש כשהילדים משחקים לצידנו, אין פינת חמד לברוח אליה כשבבית צפוף וצר. תחושה של ריקנות ושל בדידות.

ומתחיל אז התהליך של השתייכות. לקחת את ביתי ביום הראשון של כיתה א' ולסמוך על הכוחות שלה למצוא את מקומה, ולאט לאט לראות אותה רוכשת חברים, למצוא את המכולת המועדפת עלי ואת הקצב שנראה לי, להתחיל לפטפט עם אימהות ליד הגן, וליצור קשרים שמרגישים בהתחלה מעושים ולא טבעיים. לא להתבייש לדפוק אצל השכנים ממול, ולהתחיל לעשות טיולים רגליים כדי למצוא פינות יפות, אולי גינה קטנה או נוף נוגע, ולהרגיש שהן הופכות להיות הפינות שלי.

בשבילי זרות היא עוורון זמני, כמו להיות בחדר חשוך עד שהאישונים מתרחבים ומתחילים לראות פרטים, או עד שעולה האור והחיים מתמלאים שוב צבע. כל מעבר מביא איתו חוויה כזאת מחדש, להתחיל לקשור את עצמי בחבלים בלתי נראים לאנשים, למקומות, לנוף. וכל מה שכתבתי כאן הוא חוויה שחזרה על עצמה בחיי יותר מפעם אחת, אולי הפעם זו תהיה הפעם האחרונה?

וחריש? חריש עוד מרגישה זרה לעצמה, כך אני מרגישה. האנשים והנוף משתנים כל הזמן, הבניינים עוד עירומים מצמחיה ועוד אין מספיק תחושה של מקום.

אני עוד הולכת כאן בחוסר נוחות, מחכה, מחפשת. לפעמים גם שואלת עת עצמי אם אצליח לחיות כאן, במקום שמביא איתו תחושת זרות כזו. אני מנסה לנשום אל תוך השינוי הזה, וממש כמו הריון ולידה, זה שעברתי את זה פעם אחת לא מקצר את האורך והקשיים של הפעם הזאת.

הקמת העיר החרדית כסיף אושרה היום בישיבת הממשלה כחלופה לעיר חריש שלמרות התכנון המקורי, כבר אינה מתוכננת להיות עיר חרדית

העיר כסיף מתוכננת לקום באזור תל ערד שבנגב והינה חלק מתוכנית כוללת להקמת 19 ישובים חדשים בנגב שיכללו כ-36 אלף יחידות דיור. כסיף עצמה צפויה לכלול כ-12 אלף יחידות דיור וכ-60 אלף תושבים, רובם כאלה שתכננו במקור להתגורר בחריש. על מנת לספק מקורות תעסוקה לתושבי העיר העתידית, מתוכננת הקמת פארק היי-טק בסמוך לעיר שיכלול גם מרכזי הכשרה לציבור החרדי. בנוסף, מתוכננת הקמת קו רכבת שיחבר את העיר לאזור המרכז.

התוכנית להקמת עיר חרדית בנגב קיימת כבר משנת 2007 ובשנת 2010 נקבע מיקומה לאזור תל ערד וניתן לה השם "כסיף", שם הנגזר משמו של היישוב הבדואי הסמוך "כסייפה". תוכנית זאת זכתה להתנגדויות רבות מצד ארגונים סביבתיים, ארגונים מקרב המגזר הבדואי הטוענים לבעלות על הקרקע וכן מצד החרדים עצמם שהביעו תרעומת על הנסיון, לטענתם, לבודד אותם ולהרחיקם ממרכז הארץ.

המגזר החרדי סובל בשנים האחרונות ממצוקת דיור חריפה, ולאחר שצביונה של העיר חריש השתנה, נדרש שר השיכון, אורי אריאל, לתת מענה אחר לצרכי המגזר. החלטת הממשלה היום נועדה להתניע את תהליך התכנון של העיר ולהביא להקמתה מהר ככל הניתן.

החלטת הממשלה מחזקת את העובדה כי העיר חריש אינה צפויה לספק מענה למגזר החרדי וכי היא תמשיך לספק פתרון לדיור בר השגה במרכז הארץ עבור כלל מגזרי האוכלוסיה.

ישיבת הממשלה בה אושרה התוכנית התקיימה במכון למורשת בן גוריון בשדה בוקר לרגל ציון 40 שנה למותו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון.