משפחות טופז, נוימן, וייס ואוחנה הן רק ארבע משפחות מתוך מאות שעוברות לחריש בחודשי הקיץ. הן הגיעו לחריש ממרכז הארץ ומהפריפריה, ועוברות תהליך קליטה מזורז בעיר החדשה. חלקן הגיעו בשל מחירי הדיור המשתוללים בארץ, אחרות בחרו להתקרב למשפחה או לעבודה, אבל כולן מרגישות חלוצות: "חריש מצטיירת כקרקע פוריה להתחלות חדשות"

הגל השישי כבר כאן! לא, לא מדובר בקורונה, אלא בגל האיכלוס של קיץ 2022 בחריש.
כמדי שנה, חריש, המתהדרת בתואר הישוב עם ההגירה החיובית הגבוהה ביותר בישראל, קולטת בחודשי יולי-אוגוסט תושבים חדשים. מאות משפחות מרחבי הארץ, עוזבות את הסביבה המוכרת ובוחרות להתחיל בפרק חדש בחייהן בעיר המתפתחת.

בשונה מגלי האכלוס הראשונים שהחלו ב-2016, החרישאים החדשים של קיץ 2022 מגיעים לעיר מבוססת יותר. חבלי הלידה של יישוב בהקמה הולכים ומתפוגגים, אופיה וצביונה של חריש מתבהרים אט אט והמשפחות החדשות כבר נהנות ממגוון רחב יחסית של שירותים בתחומים רבים. עם זאת, תחושת החלוציות עדיין מורגשת, והאתגרים עימם מתמודדים התושבים הטריים, בעיקר, בסוגיות הכואבות של תעסוקה ותחבורה, אינם פשוטים.

משפחת טופז: "בעל הדירה החליט להעלות את דמי השכירות ב-800 שקלים"

נעים להכיר: שני (32) ובנה שוהם (5). שני היא מעצבת גרפית עצמאית. שוהם יתחנך בשנה הקרובה בגן חובה בעיר.

מהיכן מגיעים: נהריה.

לאן בחריש?  דירה שכורה ברחוב לוטם, שכונת הפרחים. המעבר – באמצע אוגוסט.

למה חריש? "אמי מתגוררת בנתניה והיה חשוב לי לעבור להתגורר קרוב יותר אליה ולהתקרב למרכז הארץ. בנוסף, היה גם שיקול כלכלי. בעל הדירה החליט להעלות את דמי השכירות ב-800 שקלים ואף רמז שזה לא סוף פסוק ושאצפה להעלאות נוספות בעתיד. זה עזר לי להאיץ את ההחלטה על שינוי מקום המגורים. שמעתי הרבה דברים טובים על העיר, כולם מספרים  על עיר מתפתחת עם הרבה משפחות צעירות וזה מאוד משמח".

"עזבתי דירה חדשה עם מרפסת מטורפת שמשקיפה לים, אך בחריש מצאתי דירה עם נוף פתוח וירוק שמשדר המון שלווה במיקום נגיש שיאפשר לי להניע פחות את הרכב. אם ניתן היה להביא את הים לחריש זה היה מושלם".

מהן התגובות למעבר ואיך חריש נתפשת כלפי חוץ? "המכרים שלי בעיקר מופתעים מהשינוי הגאוגרפי הגדול שאני עושה. מצד שני כולם למדו שחריש מאוד מתפתחת ולכל אחד יש מישהו שהוא מכיר בחריש. נראה שחריש מצטיירת בעיני רבים כקרקע פוריה להתחלות חדשות, לצמיחה ואופציה להתקרב למרכז במחיר שפוי".

מהן הציפיות שלך מהחיים בעיר? "חיי קהילה, חברויות וצמיחה משותפת. העובדה שמגיעים לחריש הרבה אנשים צעירים עם מוטיבציה ואנרגיות חיוביות יכולה להביא לכאן הרבה דברים טובים. שמעתי שבחריש נפתחים גנים מונטיסוריים ואני מקווה שיימצא לשוהם מקום באחד מהם".

חששות? "נושא ההסתגלות של שוהם לאחר הניתוק שלו מהחברים למקום חדש קצת מלחיץ, אבל נתמודד ואני מאמינה שיהיה בסדר.
"בסך הכל התרשמתי שהעיר נעימה ופעילה ומלאה באנשים נחמדים שרוצים להתחבר, ובאמת נשמע לי שאנחנו הולכים לפתוח פרק חדש בחיים. זה מרגש ומלחיץ בו זמנית אבל אני לגמרי כבר מחכה להיות שם".

אברהם ונועם נוימן: "מגורים בעיר עם תחושה של יישוב"

נעים להכיר: אברהם (27) ונועם (25). אברהם מאמן כדורסל וצפוי לרכז את בית הספר לכדורסל "צעד וחצי" המפעיל חוגי כדורסל עבור העירייה. נועם היא עובדת סוציאלית בכפר נוער בשדה יעקב ובעלת עסק עצמאי לעיצוב כיסויי ראש.

מהיכן מגיעים: גבעת שמואל.

לאן בחריש? דירה שכורה ברחוב רימון, שכונת החורש. עברו במהלך חודש יולי לעיר.

למה חריש? "ההורים של נועה מחיפה ושלי מרמת הגולן", מספר אברהם. "עם סיום לימודינו באוניברסיטת בר אילן, החלטנו להתקרב בחזרה למשפחות. הכרנו כמה אנשים שכבר גרים כאן וכולם המליצו לנו לעבור לחריש. אמנם הזהירו אותנו שחייבים רכב כדי להתנהל בעיר, אבל בסך הכל המליצו. הבנו שזה מקום לצעירים, ולדתיים צעירים בפרט, והמיקום הגיאוגרפי בין המרכז לצפון קרץ לנו".

מהן הציפיות שלכם מהחיים בעיר? "להכיר אנשים ולהיות חלק מקהילה מסויימת. תושב חריש אמר לנו שהחיים פה הם "מגורים בעיר עם תחושה של יישוב" – אנחנו מקווים להרגיש כך בדיוק".

חששות? "אין חששות מסוימים. אנחנו עדיין מתרגלים לרעשי הבנייה ולתנועות המשאיות. מצד אחד זה יוצר ציפיה להבין מה עתיד להיבנות בכל מקום, אך לעיתים הרעש מפריע".

איך חריש נתפשת כלפי חוץ? "יש בקרב אנשים איזושהי חשדנות בדבר עתידה של חריש מתוקף היותה מקום חדש ובהתהוות שמתאפיין בהרבה שינויים. ישנם הרבה שוכרים ואנשים מתחלפים, פרויקטים נבנים וכל שנה בעיר אינה דומה לקודמתה, כך שאין וודאות ונוצר ספק לגבי העתיד. מצד שני, חריש נחשבת בעיני רבים כמודיעין הבאה, וגם על מודיעין הסתכלו בחשדנות בתחילת דרכה והיום כולם יודעים באיזו עיר מדובר".

"בשבת הראשונה שלנו בחריש, הגענו לבית הכנסת ומיד פנו אלינו, התעניינו בנו והיתה אווירה טובה של אכפתיות מצד התושבים הוותיקים יותר. בגבעת שמואל הרגשנו הרבה יותר ניכור וקרירות. בחוויה האישית שלי נראה שיש כאן מודעות גבוהה לקבלה והיכרות עם אחרים".

משפחת אוחנה: "הדירה הושכרה לדיירים אחרים ב-2000 שקלים יותר"

נעים להכיר: אושרית (48) שי (49) והילדים: אוהד (21), זוהר (18.5) ומעיין (15). אושרית היא סופרת ועורכת ספרותית. שי עובד כפקח בעיריית הרצליה.

מהיכן מגיעים: הוד השרון

לאן בחריש? "רחוב לוטם, שכונת הפרחים. עברנו במהלך חודש יולי לעיר".

למה חריש? "כל חיי התגוררתי בהוד השרון, ומעולם לא עזבתי אותה", מספרת אושרית. "בשנה שעברה בעל הדירה אותה אנו שוכרים, החליט להעלות את דמי השכירות "מעכשיו לעכשיו" ב-400 שקלים והודיע לנו מראש, שבתום השנה השכירות עוד תעלה. הדירה הושכרה בסופו של דבר לדיירים אחרים ב-2000 שקלים יותר ממה ששילמנו! הסתכלנו סביבנו וראינו שהמחירים קפצו בכל העיר, זה היה הרגע שהחלטנו שזהו. הגמישות התעסוקתית שלי והעבודה מהבית והעובדה שהילדים כבר גדולים סימנו לנו שבשלה העת לעבור לחריש. זה בהחלט אירוע משמעותי עבורנו לעזוב דירה שגרנו בה 11 שנה ברציפות, מצד שני, עברנו מדירה ישנה לדירה חדשה ומפנקת. כל בני המשפחה עברו לחריש עם המון התרגשות ושמחה ומבחינתנו מדובר בשיפור משמעותי באיכות החיים".

איך חריש נתפשת כלפי חוץ? "כאופטימית מטבעי, ראיתי את הדברים הטובים בעיר. הצטרפתי לקבוצות הפייסבוק המקומיות של חריש והצלחתי לסנן את המירמור, לראות את האמת ולהתרשם מאוד לטובה גם מהאנשים וגם מהעיר. הקהילות המגובשות שיש כאן הרשימו אותי ואני מאוד אוהבת את הגיוון של האוכלוסיות. אני חושבת שבסך הכל יש סובלנות, הכלה וקבלה של אחד את השני".

מה הציפיות שלכם מהחיים בעיר? "אין לנו הרבה דרישות. ילדינו גדולים ונראה שבסך הכל חריש עונה על צורכינו. אם ייחסר משהו אנחנו ניידים ונמצא את מבוקשנו בסביבה הקרובה. לצורך העניין, הפינה השקטה והרגועה שלנו חשובה יותר מהצורך בבית קולנוע ליד הבית".

חששות? "מעיין תתחיל את לימודיה בכיתה י' בעיר בתיכון החדש, ולא ממש ברור לי היכן הוא יפעל בשנה הקרובה, בעוד שעל 'אתגרי העתיד' אנו משקיפים ממרפסת הבית. זה קצת מדאיג ומטריד אך גם בנושא הזה אנחנו אופטימיים".

"מחווייתנו מהחודש הראשון שלנו בעיר, יש לי הרבה מילים טובות לספר. האנשים נחמדים, המוכרים נחמדים ויש ממש אווירה נעימה ברחוב באופן ייחודי ושונה ממה שהכרנו".

משפחת וייס: "אין תחושה של 'בלאגן' ברחוב"

נעים להכיר: איתמר (33), שירה (27) והבת שקד בת השנה. איתמר הוא מהנדס אלקטרוניקה ועובד באיזור התעשיה קיסריה ושירה מעצבת גרפית.

מהיכן מגיעים? לוד.

לאן בחריש? דירה שכורה ברחוב רובין, שכונת אבני חן.  מועד המעבר – סוף אוגוסט.

למה חריש? "הסיבה המרכזית היא העבודה של איתמר", מספרת שירה. "המרחקים והנסיעות של איתמר לעבודה וחזרה הפכו לקושי יומיומי. מאז ששקד הצטרפה למשפחה, איתמר הבין עד כמה המרחק משפיע משמעותית על הגידול שלה. חיפשנו מקום שנוכל לראות בו את העתיד שלנו ומצאנו את חריש. שקלנו מגורים בישובים נוספים כמו פרדס חנה-כרכור, אבל הבנו שמחירי השכירויות בהם גבוהים מאוד. בנוסף, בחריש מתגוררים לא מעט חבר'ה שאני מכירה והם המליצו לנו לעבור הנה".

"לפני ההחלטה הסופית התארחנו בחריש לכדי לבחון את העיר ואת האוירה בשבת בפרט. משפחה מקומית ותיקה המתגוררת כאן כבר 18 שנה אירחה אותנו לסעודת שבת ובני המשפחה סיפקו לנו פרספקטיבה רחבה על כל ההיסטוריה של העיר וההתפתחות שלה. קיבלנו מידע חשוב והבנו שהעיר מוצאת חן בעינינו".

"מצאנו דירה באזור בנוי שיש בו כל מה שצריך, גני ילדים וגני שעשועים. בעינינו המעבר לדירה עם מעלית, מרפסת ומחסן, דברים שאין לנו כיום, הם שדרוג מטורף באיכות החיים, משהו שיכולתי רק לחלום עליו בלוד".

איך חריש נתפשת כלפי חוץ? "אבא שלי הוא עו"ד שעוסק בחוזי נדל"ן ובראשית דרכה של חריש לפני 9-8 שנים, ליווה לקוחות שרכשו בעיר דירות. הוא קיבל את הרושם שחריש הולכת להיות עיר רפאים עם עשרות בניינים ריקים. בהמשך הוא גילה שהמצב שונה והוא עודד אותנו לעבור לכאן".

מה הציפיות שלכם מהחיים בעיר? "למצוא חיי חברה ולהתחבר לקהילה. מבחינת התעסוקה של איתמר הייתי רוצה לראות שיפור בקווי התחבורה הציבורית לאזורי תעסוקה וליישובי הסביבה".

חששות? "בתחילת הדרך היה לי חשש שהעיר תלך לכיוונים קיצוניים: חרדיים מדי או חילוניים מדי. אני מאוד רוצה לגור בעיר מעורבת אבל בלי מלחמות. הביקור בחריש הפיג את החששות שלנו, הבנו שהשכונות רגועות ואין בהן תחושה של 'בלאגן' ברחוב, כך שהתפישה שלי לגבי חריש השתנתה".

תודה למיכל צור על עזרתה בהכנת הכתבה

לקריאה נוספת: חריש בראש הטבלה: מקום שני בשיעור הגירושים בארץ

השבוע פורסם סרטון תדמית חדש לחריש שמראה את חיי הקהילה העשירים ואת אורח החיים התוסס בעיר. הסרטון צולם, נערך והופק על ידי תושב העיר אורן קלר בהתנדבות ומתוך מטרה ברורה: "לגרום למתעניינים מבחוץ להבין מה קורה כאן, בשלוש דקות. עם צילומים אותנטיים אי אפשר להתווכח. רואים את התושבים 'על אמת'"

השבוע הופץ ברחבי הרשת סרטון תדמית חדש לחריש, פרי יצירתו של תושב העיר אורן קלר. בסרטון מככבת הילדה אמה לאוב המתארת את המגורים בעיר ומספרת בדרכה שלה, על איכות החיים בעיר המותאמת למשפחות וזוגות צעירים.

הסרטון, "חריש הבית שלנו", שזכה תוך שלושה ימים ל-25 אלף צפיות, משקף את אורח החיים היומיומי בעיר, מראה את חיי הקהילה העשירים ומעניק "הצצה אותנטית", כך לדברי קלר, למתעניינים בחריש מבחוץ.

חריש היא כבר 'חתיכת עיר'

על ההפקה שזכתה לתגובות רבות, רובן ככולן אוהדות ומפרגנות, עבד קלר במשך תקופה ארוכה ובהתנדבות מלאה. המניע להכנת הסרטון הוא לדבריו: "רצון לפאר, לרומם, להלל ולשבח את העיר ולהראות מהי חריש באמת".

קלר, תושב חריש מזה ארבע שנים, הגיע לעיר כשמנתה ארבעת אלפים תושבים בלבד. הוא מודה שהוא אוהב את העיר ומאמין בה מאוד. הוא מרבה לקחת חלק ביוזמות קהילתיות ומכהן כראש שבט הצופים בעיר, 'איתן'.

הצמיחה המהירה של העיר והתפתחותה גורמות לקלר להתפעמות על אף שהוא חי אותה ופעיל בה: "כשאני מעלה את הרחפן לשמיים וחריש, ברוב הדרה וגודלה, נחשפת מול עיני אני מבין שחריש היא כבר 'חתיכת עיר'. כשכל הדירות שנבנות כאן יתאכלסו אנחנו נהפוך לעיר עם 60,000 תושבים. זה מטורף".

תיעוד אותנטי של מציאות בעיר

"הסרטון הזה עשוי לגרום למתעניינים מבחוץ להבין מה קורה כאן, בשלוש דקות. עם צילומים אותנטיים אי אפשר להתווכח. רואים בו את התושבים 'על אמת', את המסיבות, הטיולים, קבלות השבת, הפיקניקים ובתי הקפה. הסרטון כולל אירועים שהגעתי אליהם וצילמתי, ללא הכנה, ללא הכוונה וללא העמדה ובימוי. הצילומים האלה עדיפים בעיניי על כל סרט תדמית מתוסרט עם שחקנים מקצועיים, בימוי והפקה במאות אלפי שקלים".

את הסרטון שצילם וערך מדמה קלר לאפקט המייצר מבחן דרכים מצולם למכונית חדשה. "כשאדם מעוניין ברכישת רכב חדש, הוא יחפש עליו מידע וביקורות, יגיע לאולם התצוגה לבחון אותו בעיניים ויערוך עליו נסיעת מבחן. אך חמש דקות של מבחן דרכים מצולם יכולות לעשות את ההבדל בין לשקול לקחת את אותו רכב כאופציה לבין להתעלם לחלוטין מקיומו".

קלר מקווה שהסרטון יסייע להגעת אוכלוסייה איכותית לעיר, ומצר על הדימוי המוטעה של חריש בעיני הציבור הרחב, שקיים גם כיום, מספר שנים מתחילת תהליך האכלוס. "אתמול קיימתי שיחת זום עם יועץ פנסיוני. מתאמת הפגישה התעניינה במקום מגוריי וכששמעה כי אני מחריש היא אמרה 'אני חושבת שמאוד תתחבר ליועץ הפנסיוני, גם הוא בחור דתי'. המקרה הזה מראה כי יש אנשים שעדיין חושבים שחריש היא ישוב דתי. הסרטון בא להראות שהעיר היא לא דתית. יש בה דתיים וחרדים ואנחנו חברים של כולם ואוהבים את כולם. אנחנו רוצים שכולם יגורו כאן יחד, אבל היא לחלוטין לא עיר דתית".

"העיר מלאה באנשים. יש חיים בעיר"

אין זה סרטון התדמית הראשון של חריש שקלר מוציא לפועל. במרץ 2018 פרסם קלר סרטון תדמית שזכה עד כה ל- 60 אלף צפיות בערוצים השונים. הסרטון 'חריש הסיפור שלנו' הופץ בתקופה בה שיווק העיר היה עוד בחיתוליו והפך לאחד העוגנים המשמעותיים לשיווקה של חריש למתעניינים. "גרנו בחריש כחצי שנה ומצאתי את עצמי מסביר שוב ושוב לאנשים מהי חריש", נזכר קלר. "רבים חשבו אז שמדובר בעיר חרדית, אחרים היו בטוחים שמדובר בכפר קטן ולא היו מודעים לכך שזו עיר בצמיחה, העיר החדשה של ישראל". "ישבתי חשבתי מה הדבר שאני יודע לעשות הכי טוב? החלטתי ללכת על צילום ועריכה של סרטון תדמית לעיר", משתף קלר בחיוך. "חריש היתה אז בתחילת דרכה אבל בזכות הסרטון ההוא יכולתי להראות לאנשים מבחוץ מהי חריש.

"בסרטון הראשון רואים באופן טבעי אירועים מצומצמים כי היינו יישוב קטן יחסית. בסרטון שיצא השבוע רואים את הגדילה המטורפת של מספר התושבים בעיר, המסיבות ב״בצוותא״ מלאות החוגגים, אירועי התרבות עם אלפי תושבים, העיר מלאה באנשים. יש חיים בעיר".

אילנה לאוב שבתה אמה צולמה לסרטון מסכימה עם הנאמר: "מה שמוצג בסרטון הוא החיים היומיומיים והאמתיים בחריש. מי שמחפש לגור בסביבת הון אנושי איכותי, מתחבר לעירוניות אבל עם טבע וירוק בעיניים מוזמן להצטרף לקהילה האיכותית שלנו. אמה מאוד אוהבת את העיר ומחוברת אליה, היא צפתה בסרטון והיתה מאושרת ממנו", מציינת לאוב ומסכמת: "קיבלתי הרבה פידבקים טובים מאנשים שאמה שכנעה אותם בדבריה. צילמנו במספר לוקיישנים ונהנינו מאוד לקחת בזה חלק. בזכות הצילומים אפילו גילינו כמה מקומות בעיר שלא הכרנו קודם לכן".

חריש כעיר הטרוגנית

למרות הפידבקים החיוביים, למרות הצמיחה המשמעותית של העיר וחיי הקהילה העשירים שמתנהלים בה, מניסיונו של קלר, אין צורך להרחיק עד גוש דן כדי לזהות את חוסר המודעות לאופיה והווייתה של העיר: "בשנה שעברה בסיור שקיימו מורי בית הספר 'מבואות עירון', בו אני מלמד, חלפנו באוטובוס גם דרך חריש. לאחר הנסיעה ניגשו אליי מורים והביעו התפעלות מהפיתוח של העיר. אלו לא מורים שגרים ברמת גן או חיפה, אלא כאלה הגרים בסמוך אלינו, בברקאי, בעין שמר ובפרדס חנה. הם לא היו מודעים למה שקורה כאן".

לא מאכזב אותך לגלות שגם בחלוף שלוש שנים אתה עדיין עוסק בשיווק תדמיתי של העיר כלפי חוץ, בשכנוע בצביון הפלורליסטי של חריש?

"אנשים חיים בפרדיגמות ובוחרים לעשות קיצורי דרך מחשבתיים במקום להיווכח במו עיניהם. הדרך הכי טובה להעביר את המסר היא בתיעוד המציאות בשטח בסרטון וידאו", משיב קלר.

עם זאת, הוא מודה שלא נעשה מספיק במיתוג העיר במהלך השנים האחרונות: "חברת 'שפיר' השקיעה כספים רבים בשיווק שכונת בצוותא והקמפיין שלה תרם מאוד לשיווק לעיר כולה. אני אשמח לראות את המועצה פועלת באופן דומה ומשקיעה במיתוג העיר כדי למשוך לכאן אוכלוסיה חזקה. עכשיו שהקורונה כמעט מאחורינו, על המועצה לקיים אירועי תרבות שימשכו את תושבי הסביבה, שיגיעו הנה ויחשפו להוויה של חריש. זוג צעיר שגר בפרדס חנה ויבקר בעיר, יבין עד מהרה שהרבה יותר שווה לו לגור כאן. הוא אינו נדרש להחליף מקום עבודה או להתרחק מההורים ועם זאת מחירי הדירות זולים יותר".

על הניסיונות החוזרים ונשנים של גורמים מסוימים בחברה החרדית לצייר את חריש כעיר חרדית בלבד משיב קלר: "כל אדם מעוניין להביא את הדומים לו. זה טבעי והגיוני וזאת עיר שאין בה וועדות קבלה. הבעיה מתחילה בניסיון למצב את חריש כעיר הומוגנית חרדית בלבד. אין לי דבר נגד אף אחד, אך יש הבדל בין להביא את אנשי שלומך לבין הצגת חריש כעיר שכולם בה זהים ומשתייכים למגזר מסוים. זה לא כשר בדיוק כמו שמישהו יצהיר שחריש היא עיר שמקבלת רק אנשים שמרכיבים משקפי ראייה. אני אמשיך לעשות כל שביכולתי לעזור, בחינם, באהבה ומתוך אמונה מלאה בצדקת הדרך של חריש".

בקיץ האחרון עברו להתגורר בחריש חברי קהילת 'ירוק בעיר'. הם מתגוררים בבניין אחד, מאמינים שחיי קהילה הם המתכון כנגד מחלות הבדידות והניכור העירוניים ומנסים לקדם חיים אקולוגיים בעיר הצפופה. "חיים בקהילה דורשים מחויבות מאוד גדולה, כולל ויתור על משהו שאתה מאוד אוהב"

קהילת ירוק בעיר; צילומים: אורן קלר

"אפשר להשאיר מפתח לטכנאי. אם מישהו נתקע בלי רכב, תמיד יש מי שיעזור. יש לנו ארוחות ערב משותפות, טיולים ביער או כל רעיון אחר שמישהו מציע. אלו דברים קטנים שביומיום עושים לנו טוב". כך מתארת דבי לרר (56) חברת הקהילה "ירוק בעיר" את ההווי המיוחד של הקהילה שעברה להתגורר בקיץ האחרון בחריש.

לרר שייכת לגרעין המייסדים של הקהילה. אלו החלו לפעול יחד כבר לפני תשע שנים ורכשו במסגרת עמותת נאות חריש 14 דירות בבניין אחד, מתוך מטרה ברורה, לנהל חיי קהילה עשירים וחיים עירוניים ברי קיימא.

"לקהילה שלנו יש רגל אחת חברתית ורגל סביבתית. מטרת הקהילה היא לעזור לפרטים בה להתמודד עם הניכור העירוני. אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה עזרה הדדית, הכרות ותמיכה בחברי הקהילה ולייצר חיים נעימים יותר. ליצור מרקם חיים תומך האחד בשני", מסבירה לרר.

המאפיין המרכזי השני של הקהילה הוא הניסיון לייצר חיי קיימות עירוניים. "המטרה שלנו היא לקדם חיים אקולוגיים בחריש. שינויי האקלים שבאים לפתחנו הם מטורפים וחייבים לעסוק בנושא אם נרצה ואם לא. הרבה יותר קל להתמודד עם המשימה בעזרת קהילה חברתית חזקה".

רצון בחוויית קרבה ואינטימיות

18 מבוגרים ושלושה ילדים חברים בקהילה שמתגוררת בבניין אחד ברחוב שוהם. טווח הגילים של חברי הקהילה נע בין 30-60.

דורון צור (54) ממייסדי הקהילה, התגורר בעשרים השנים האחרונות בכרכור. "לפני 20 שנה נסעתי למדבר ופגשתי קהילה שחיה יחד. הבנתי כבר אז, שזה מה שאני רוצה. לחיות בקהילה שחוגגת יחד את כל מה שאדם עובר בחייו, את הרגעים הקשים ואת הרגעים השמחים גם יחד. קהילה מספקת מענה לחיי עיר מנוכרים.

"בקהילה שלנו יש עוד אנשים כמוני שזה העניין שלהם, להביא את עצמם לידי ביטוי ולהיות ערבים אחד לשני – זה מלהיב. יוזמות כמו 'בואו נעשה יוגה' או 'נצא לטיול ביער' או 'נכין יחד שלטים לדירות' תמיד זוכות למענה. הערבות ההדדית היא נפלאה כשיש אנשים סקרנים ויש להם רצון בחוויית קרבה ואינטימיות".

מעורבות דרמטית בהליכי תכנון

חברי קהילת ירוק בעיר רכשו את דירותיהם במסגרת עמותת נאות חריש. בעיות בעמותה גרמו לעיכוב של שנים רבות. "היו שפרשו, תשע שנים זה הרבה זמן", מסבירה לרר. "היו זוגות שנפרדו, זוגות שעשו רילוקיישן. חיפשנו ומצאנו במקומם אנשים שהאספקט הקהילתי היה חשוב להם והדירות הושכרו להם".

צור מספר כי הקהילה פרסמה 'קול קורא' בפייסבוק וזכתה להיענות גבוהה. "אלה שכן התאימו, התערו די מהר. כבר לא מרגישים מי ותיק ומי חדש אבל עדיין יש לנו קילומטראז' לעשות על מנת  לבנות אמון".

טל פינצי (50) נענתה לקריאה והצטרפה לקהילה. "ראיתי את הפרסום והרגיש לי שיש משהו נכון שמתרקם שם", היא מסבירה. "אני אוהבת לעבוד עם האדמה ובכפר סבא הייתי פעילה מאוד בתחזוקת גינות שיתופיות. ביליתי בכל יום עם אנשים שהנושא קרוב לליבם".

פינצי מודה שהרשימה אותה המעורבות של חברי הקהילה בתכנון כלל הבניינים של עמותת נאות חריש עוד בשלבים מוקדמים. "בקהילה שלנו יש אדריכלים ואנשי מקצוע שעוסקים בבנייה ירוקה, סביבה וקיימות. ההשפעה שלהם על כלל הפרויקט היתה דרמטית. הם היו מעורבים בשלב התכנון של בנייני נאות חריש והשפיעו על איכות הבידוד בבניינים ועל תכנון תאורה טבעית בכל 42 הבניינים שהעמותה בנתה. בזכותם בלובאים הקומתיים יש תאורת יום ואפשר לגדל עציצים".

לרר קידמה גם את תפישת הגינון בחריש. "אני קידמתי ודחפתי את תפישת הגינון האקולוגי (בר-קיימא) בעיר. הרבה עצי צל ארץ ישראליים, שתילה של עצי פרי וצמחי תבלין, שימוש ברסק גזם לחיפוי האדמה ואחזקת הגנים הציבוריים ללא ריסוסים. שזה אתגר לא פשוט בכלל, שמחלקת גנים ונוף של העיר עומדת בו בכבוד רב", היא מספרת.

קומפוסט בחצר, גינת ירק בגג

שינוי משמעותי נוסף שערכו חברי הקהילה כבר בשלב תכנון הבניין היה בניית פרגולה בגג עליה הותקנו הקולטים. כך הצליחו חברי הקהילה לפנות לעצמם את הגג כולו לטובת מקום מפגש. בימים אלה הם עסוקים בתכנון מרחב הישיבה וגינת הגג שיקימו שם.

"לאדם פרטי קשה לעשות מהלך כזה", מציינת לרר. "התפישה של מודל קיימות עירוני היא שצפוף בעיר ואין שטחים ירוקים, ולכן גגות ירוקים הם אחד הפתרונות הטובים. כך לומדים לגדל מזון בעיר, להאכיל את חברי הקהילה במזון בריאות ולחסוך בעלויות שינוע מזון".

בחודשים הספורים שהם גרים שם הספיקו חברי הקהילה לארגן מיכלי קומפוסט ענק בחצר ולטפח חקלאות עירונית הכוללת ערוגת ירקות ותבלין. עוד הם מתכננים פרויקטים ירוקים נוספים כמו איסוף מי מזגנים להשקיית הגינה, שיצמצמו את טביעת הרגל האקולוגית בעיר.

אחד האנשים המזוהה ביותר עם פרויקטים ירוקים בעיר הוא מעוז לואנץ (50). לואנץ, חבר הקהילה ופעיל מזה תשע שנים בקידום אג'נדה ירוקה בעיר. הוא הנחה את קורס 'יער למאכל', יזם את קורס 'חריש למאכל', שמלמד תושבים לגדל במרפסת ירקות ופירות, והוא אחד מהמנחים בקורס 'מנהיגות ירוקה', שמפעילה עיריית חריש.

לואנץ, שהתגורר בשנים האחרונות בפרדס חנה שמח על המעבר לחריש. "מיד עם המעבר לחריש  הרגשתי בבית בזכות כל השנים בהן הייתי פעיל והכרתי את כל התהליכים שקורים בעיר. אני מרגיש שהיתה לי הזדמנות להעלות את רמת החיבור לעיר בכל מיני פרויקטים שאני שותף להם ואני מעמיק את ההכרות עם חריש ותושביה".

קהילה דורשת מחויבות

ההצלחה הגדולה של קהילת ירוק בעיר, כך מסכימים כולם, תהיה בהקניית תחושת ביטחון, שייכות וביטוי לחבריה. לרר מציינת כי "בשורה התחתונה, בניית קהילה היא האתגר הקשה יותר. מחקרים מוכיחים שרק 5% מהקהילות שמנסות להתגבש מצליחות לקום בפועל".

לואנץ מוסיף כי "קהילות מקום" (גרים יחד) הן נדירות אף יותר. הוא גם מודה שהחלק החשוב והמאתגר ביותר הוא בניית הקהילה. "ידעתי שמה שהיה עד עכשיו בתקשורת ובמפגשים שקיימנו לא יהיה אותו דבר. אבל לא ידעתי איך זה יראה – זה היה עבורי כמו קופסה שחורה."אנחנו בשלב בו כל אחד התמקם בדירה שלו ואנחנו עובדים על המרחבים המשותפים, נפגשים על בסיס קבוע. נוצר פה משהו מאוד מיוחד".

פינצי מסבירה כי "חלק מחברי הקהילה ויתרו על דירות שרצו כדי להיות חלק מהקהילה. "לאן הנוף בדירה פונה או מה המטראז' של הדירה פחות חשוב. הרצון לחיות ביחד ולייצר ביחד פרויקטים סביבתיים הוא זה שמוביל".

צור מתאר גם כיצד מייצרים קהילה אנושית שתומכת בחבריה: "לא גדלנו בתרבות של אמון ונדרש תהליך על מנת לייצר את זה. אנחנו מקיימים שני מפגשים שבועיים. האחד, עוסק בתחושות שלנו ובליבון קונפליקטים אם יש. והשני, הוא מפגש פרקטי יותר שעוסק בשאלות כמו מה נעשה בגג. אלו לא מפגשי חובה, אבל הם עוזרים לנו להעמיק את ההכרות, לזהות את הצרכים ולבטוח האחד בשני".

"חיים בקהילה דורשים מחויבות מאוד גדולה, כולל לוותר על משהו שאתה מאוד אוהב", מוסיף לואנץ. אני מקווה שלכל אחד מאתנו יהיה נעים ונוח לגור כאן. אם נצליח לענות על הצרכים של האינדיבידואלים בקהילה, אנשים יישארו בה וימשכו עוד אנשים לקהילה. זו תהיה הצלחה בעיניי".

קהילה כניסיון חיים מצמיח

ותוכניות לעתיד? יש המון. לרר מציינת שהקהילה מתכננת פרויקטים כמו הקמת קואופרטיב מזון וספריית חפצים להשאלה. עוד היא מקווה לייצר חיבור עמוק יותר לתושבי העיר. "הגענו ישר למשבר הקורונה ורוב הזמן מצאתי את חריש בסגר. שמעתי הרבה על יוזמות קהילתיות אבל עוד לא הצלחנו לנצל את זה", היא מוסיפה ומציינת כי חריש כעיר חדשה מעודדת יוזמות. "השילוב של דיור בר השגה עם עיר חדשה שנותנת דלת פתוחה לנושא היא קרקע טובה לקהילות".

צור מציין "אנחנו חלק מתוך תנועה הולכת וגדלה של אנשים שמבינים שלחיות באופן בר קיימא מאוזן נכון זה לחיות בקבוצות וקהילות. אני לא רוצה להישמע מיסיונר, אבל עדיף מהניסיון האישי שלי לחיות בקהילה. זה ניסיון שיכול להיות מצמיח משמעותי".

ואילו לואנץ מסכם: "ישנם בעלי דירות בחריש שרוצים לעבור אלינו בגלל שהם מרגישים את הניכור אצלם בבניין. בדרך כלל הוואצאפ של השכנים הופך לתיבת תלונות על חסימת חנייה או לכלוך בלובי. כך נוצר מצב שהשכנים הופכים להפרעה או נטל. אבל אפשר לחיות אחרת. כל מה שצריך זה להכיר טוב יותר את השכנים, להבין למה מישהו מתנהג כמו שהוא מתנהג ולקבל עזרה ולהיתמך. לא צריך לקרוא לזה קהילה, אבל אפשר להעצים את הקשרים עם השכנים ואז החיים פשוטים יותר ונעימים הרבה יותר".

לקריאה נוספת: מחריש תצא בשורה? קהילת גמלאים בונה מודל דיור חדש בבניין משותף

אסף ואורטל נורי חזרו מירח הדבש ישירות לבידוד. יקטרינה רפיץ' שוהה בבידוד עם בנה יוסף בן החמש ובניה טרבלסי כבר התרגל למצב. כיצד הם מעבירים את הזמן, מהו הקושי המרכזי ומה יש להם לומר על השכנים והחברים בחריש?

אסף ואורטל נורי מתגוררים ברחוב סביון בעיר. בשבוע שעבר הם חזרו מירח דבש בתאילנד ומאז הם ממלאים אחר ההנחיות ונמצאים בבידוד בביתם.

"קיבלנו את הבשורה על הבידוד בעודנו בתאילנד", מספר אסף. "המשפחה דאגה לערוך עבורנו קניות של מזון ומצרכים, שחיכו לנו בבית כשהגענו. בנוסף המתין לנו רכב בחניית שדה התעופה עם שובנו ארצה, כך שיכולנו לנסוע עצמאית הביתה ללא מעורבות של אנשים נוספים", מוסיף אסף וממהר להדגיש: "השכנים שלנו תומכים בנו המון, עוזרים לנו עם קניות ופינקו אותנו במשלוח מנות בחג הפורים בשבוע שעבר".

מהו הקושי המרכזי שאתם חווים בבידוד? 

"השיעמום ואי הניידות", הם הקושי ההמשמעותי ביותר. "אנחנו זוג צעיר שרגיל להיות פעיל ולנהל אורח חיים ספורטיבי. להיות סגור בין ארבעה קירות זה בהחלט לא פשוט. אפילו לצאת לזרוק את הזבל אנחנו לא יכולים בעקבות ההנחיות".

אז אתם ממלאים אחרי ההנחיות במלואן?

"חד משמעית, כן. האחריות שלנו היא כלפי אנשים אחרים והדבר האחרון שנרצה הוא לגלות שאנחנו נושאים נגיפים ועלולים להדביק אחרים", הוא מציין ומוסיף: "שימח אותי שהתקשרו אליי מהעירייה וביררו אם אנו צריכים משהו. למזלנו אנו בריאים, מצבנו טוב, וקיבלנו עזרה מהמשפחה כדי לצלוח את התקופה הזו די בקלות. עם זאת, מעודד לדעת שיש מי שעוזר למי זקוק לתרופות, מזון או כל דבר אחר ואין לו במי להיעזר".

אסף מסתכל על חצי הכוס המלאה: "לאחר חודש של חופשה ולאחריה שבועיים נוספים בבידוד, מדובר בהחלט בפרק זמן משמעותי וארוך המעניק לנו הזדמנות טובה לחזק את הזוגיות שלנו".

האם אתם מצטערים על התזמון שבחרתם לחופשה?

"לא, להיפך. בתאילנד נהנינו מאתרים עמוסים פחות, תורים דלילים באטרקציות התיירותיות ואפילו הטיסה חזרה ארצה היתה מרווחת יותר. אחרי חופשה ארוכה כזו דווקא התאימו לנו שבועיים נוספים לעכל את החזרה ארצה", מסכם אסף בחיוך.

"אנחנו לא לבד, חברים שלנו מהעיר עוזרים"

הזוג נורי, מסתבר, לא עושים עניין גדול מהבידוד, לעומת זאת, אצל משפחת רפיץ', המתגוררת ברחוב טורקיז בעיר, המצב מורכב יותר. האם יקטרינה, נמצאת כבר עשרה ימים בבידוד ביתי ואליה הצטרף בנה בן החמש, יוסף. "חזרתי מחופשה קצרה בטורקיה ישירות הביתה, לבידוד", מספרת יקטרינה. "על אף שיוסף היה בארץ ולא שהה איתי בחו"ל הוא נאלץ להצטרף אליי לבידוד. אנחנו בריאים ואין לנו תסמינים כלל".

איך מגיב בן החמש לבידוד שנכפה עליו? 

"אני מסבירה לו את הצורך להישאר בבית. למרות שלא כך המצב, בחרתי לספר לו שאנחנו חולים ולכן עלינו להשאר בבית כדי שלא נדביק אחרים".

ואיך אתם מעבירים את הזמן?

"צפייה בטלוויזיה, הרבה פעילויות יצירה משותפות ואפילו התחלנו ללמוד את האותיות. קשה כשאי אפשר לצאת. מצד שני זה זמן טוב להתחיל בניקיונות לקראת הפסח".

יקטרינה עובדת כסייעת צהרון בבית ספר בעיר ומסבירה שבעקבות ההנחיות החדשות על השבתת בתי הספר היא היתה נאלצת, כך או אחרת, להישאר בבית. בכל הקשור באספקת מזון ומוצרים בסיסים הם נעזרים בחברים: "אנחנו לא לבד, חברים שלנו מהעיר עורכים עבורנו קניות, מניחים בפתח הדלת ובורחים", היא מעידה.

בעוד יקטרינה ויוסף מסוגרים בביתם, נמצא ולד, אב המשפחה בקצה השניה של 'סקאלת הסיכון' וממשיך בתפקידו כאח במחלקה הפנימית בבית החולים איכילוב. "ולד ישן בחדר אחר בבית. הוא זה שנמצא בפועל בבידוד ויש יותר סיכוי שאדבק ממנו מאשר להיפך", מסכמת יקטרינה בחיוך.

"לא חסרה כאן עזרה"

בניה טרבלסי מסיים בעוד שלושה ימים את הבידוד שנכפה עליו. טרבלסי נסע ברכבת שיצאה מנתב"ג יחד עם נוסע ישראלי שחזר מחו"ל וזוהה מספר ימים לאחר חזרתו כחולה קורונה מספר 27 בישראל. על פי הנחיות משרד הבריאות, טרבלסי, נשוי עם שלושה ילדים, מצוי בבידוד בנפרד מבני משפחתו, "אני בחדר והם בשאר הבית, פשוט עקבנו אחרי הנהלים", הוא מסביר.

"אני לא חושש מהאפשרות שנדבקתי בקורונה. הסיכוי כל כך נמוך. היו אלפי אנשים ברכבת, והחולה הוא אדם אחד שלא ראיתי אותו וסביר להניח שהוא היה בקרון אחר", הוא מוסיף ומפרט: "אני לא דואג. אין לי שום תסמינים".

כיצד מתנהלת השגרה?

"בהתחלה הסביבה היתה בפניקה כל האירוע היה מלחיץ, אבל עכשיו כולם התרגלו למצב".

אתם מקבלים עזרה מהשכנים ומחברים?

"יש המון אנשים מקסימים בחריש, השכנים עוזרים במה שצריך, החברים שלי מקבוצת הרכיבה התגייסו לעזרה וגם קבוצת המתנדבים שארגנה עיריית חריש הציעה את עזרתה – לא חסרה כאן עזרה, מקום מקסים יש לנו כאן".

כ-400 מתושבי חריש השתתפו אתמול בפיקניק המוני, 'חרישבת', שארגנה קבוצת הפעילים 'כוחנו באחדותנו'. היה טעים, מגבש וגם מעצים. מה צריך יותר מזה?

צילומים: נטליה נסטרוב. צילומי רחפן: אורן קלר

כ- 400 מתושבי חריש השתתפו אתמול (שבת) במפגש משפחות ובפיקניק משותף בפארק המועצה. על הרעיון, הפירסום והארגון אמונה קבוצת התושבים 'כוחנו באחדותנו".

קבוצת פעילים זו יוזמת עבור הציבור החילוני והמסורתי בחריש פעילויות משותפות במגוון תחומים רחב. פיקניקים, שיעורי זומבה, הפעלות מים ואירועים אחרים. לדבריהם, מטרת הפעילויות היא העצמה של הציבור החילוני והמסורתי בעיר ומתן מענה ישיר ואפקטיבי לשיווק מגמתי ושיקרי המציג את חריש כעיר חרדית.

אחד האירועים הגדולים שיזמו לפני כחודשיים חברי הקבוצה וזכה להצלחה גדולה היה ארוחת ערב שבת קהילתית, 'חרישישי', בהשתתפות כ-300 תושבים.

אירוע 'חרישבת' אמש, הצליח לדברי המארגנים להתעלות על ההישג הקודם ובשטח נצפתה השתתפות רבתית של כ-400 מתושבי חריש ואורחים רבים, ביניהם גם משפחות מהדרום שהגיעו להתאוורר בעיר ולהתארח בסוף השבוע. ניכר כי גם מזג האוויר הנוח התגייס לטובת הצלחת האירוע ותרם להגדלת כמות המשתתפים, שהגיעו לשתף ולטעום מתבשילי האחרים.

להרחיב את מעגל המשתתפים

גם הפעם נפרשו מחצלות ברחבי הפארק ומזון ושתייה קובצו יחד על טור ארוך של שולחנות. את הילדים פינקו המארגנים בצעצועים שניקנו ברכישה קבוצתית ובמגוון פעילויות יצירתיות. בלטו בהשתתפותם גם חברי תנועות הנוער, הצופים והנוער העובד, שארגנו הפעלות לצעירים.

איציק, תושב חריש שהיה בדרכו הביתה לאחר תפילה בבית הכנסת, זיהה את ההתקהלות הגדולה בפארק והחליט לקחת בה גם חלק. "אני בעד שיהיו פה כל הזמן מפגשים שיתרמו לאיחוד ושילוב בין מגזרים בחריש. רב הדומה על השונה ביננו. כיפה עולה חמישה שקלים וזקן צומח לבד", סיפר בחיוך והוסיף: "מה שחשוב הוא מה שיש בלב, בתוכנו". איציק גם הציע הצעת ייעול שתאפשר להרחיב באירוע הבא את מעגל המשתתפים עוד יותר: "כדאי להבא, להגדיר שולחנות לאוכל עם כשרות ושולחן כללי  – וכך נוכל להגדיל עוד יותר את מעגל המשתתפים ואת השמחה", הוא סיכם.

יוסי כהן, תושב חריש וחבר בקבוצת 'כוחנו באחדותנו' משתף: "היה לנו הכיף והעונג לראות כל כך הרבה משפחות, מחייכות ושמחות. 'חרישבת' היה אירוע לכולם, ואנחנו מאוד שמחים שתושבים רבים הגיעו ואפילו זכינו בנוכחותם של משפחות מהדרום שבאו לנוח מעט בחריש, יחד כולנו נהנו משבת בבוקר, שבת עולמית, ביחד".

יוסי הוסיף וציין: "זו הזדמנות נהדרת להודות לכל מי שתרם וסייע בהובלת וקיום האירוע ולתושבים רבים ומדהימים, שעזרו בכל דבר נדרש על מנת להפוך את האירוע הזה להרבה יותר טוב. תודה".

יותר ויותר תושבים בחריש יוזמים פעילויות קהילתיות עצמאיות ומספקים לתושבי העיר מגוון פעילויות מהנות. אז אם בא לכם לרקוד, לרוץ, לקרוא ספר, להתחפש, לשתות בירה, לבלות בפיקניק משותף או לקנות ולמכור חפצים משומשים – יש לכם על מי לסמוך!

ביום שישי הקרוב (1/11) יתקיים בחריש זו הפעם השנייה, שוק קח-תן שזכה לשם 'שיקשוק חריש'. האירוע, פרי יוזמה של חמש תושבות המקום, זכה עם השקתו להצלחה גדולה. מאות מתושבי חריש ביקרו בו ורבים אחרים אף לקחו בו חלק פעיל: מכרו מזון ושתייה תוצרת בית, חיטטו בארונות ומצאו בגדים, ספרים וצעצועים מהם היו מוכנים להיפרד תמורת כמה שקלים, ניצלו מיומנויות כמו קליעת צמות או איפור ונהנו מכל רגע.

שירה איצקוביץ' כהן, מיוזמות שיקשוק חריש יחד עם יערית לב, יעל איצקוביץ', נתנאלה זילביגר ולילך כהן מכהנת ביום-יום כמנהלת לשכת מנכ"ל בגבעת חביבה. "ארגנתי יחד עם השותפות שלי את שיקשוק-חריש מתוך רצון אמתי להחזיר לקהילה בעיר את הטוב שהיא מרעיפה עלינו", הוא מסבירה.

"חריש היא אחד מהמקומות בהם הקהילה היא מאוד חזקה. לשמחתי, למרות שהעיר גדלה בקצב מדהים, תחושת ה'ביחד' ושיתופי הפעולה נשמרים", היא מוסיפה ומפרטת: "הרעיון הוא ליצור מקום שיתופי ששייך לכולם בו אף אחד הוא לא מארח או מתארח. אין בשיקשוק שום פעילות מסחרית ממוסדת, לא מוכרים באירוע אפילו לא פחית שתייה ובטח לא מוצרים שנקנים ב'עלי אקספרס'. הרעיון הוא למכור דברים משומשים או תוצרת עצמית בלבד".

האם המועצה היתה מעורבת בפעילות? 

"לא היה ביוזמה שום דבר שהצריך את המעורבות של המועצה ולא נעשתה פנייה אליהם בכלל".

כיצד עלה הרעיון ליצור אירוע קהילתי כזה? 

"השתתפנו בארוחת 'חרישישי בפארק' שהיתה נפלאה ומזה הסקנו שלא צריך לחכות שיעשו בשבילנו. מדהים היה לראות שכל מה שצריך הוא כמה אנשים מחויבים שמתאגדים יחד ומזיזים דברים ויוצרים לבד. השיקשוק הוא התרומה שלנו לקהילה. כמות התושבים שהגיעו לאירוע הראשון שלנו היתה גדולה וההענות היתה מדהימה. אנחנו מחכות כבר לאירוע הקרוב".

כוחנו באחדותנו: כל השכונה ביחד בגינה

נראה כי אכן יוזמה אחת גוררת אחרת והנהנים העיקריים הם תושבי חריש. ארוחת 'חרישישי' שהתקיימה בספטמבר והניעה את איצקוביץ' להקים את השיקשוק, היא פרי יוזמה של קבוצת 'כוחנו באחדותנו', קבוצה של פעילים מתושבי העיר, אשר פועלת כבר מספר חודשים בחריש ויוזמת עבור הציבור המסורתי והחילוני ביישוב, מגוון פעילויות משותפות: פיקניקים, שיעורי זומבה פומביים והפעלות מים. אחד האירועים הגדולים שארגנה הקבוצה עד כה, 'חרישישי בפארק', כלל ארוחת שבת משותפת בה לקחו חלק למעלה מ-300 איש, תושבים ותושבים לעתיד, משפחות ואורחיהם.

מארגני הקבוצה ציינו בכתבה שהתפרסמה באתר 'חריש 24': "התקיים מפגש קהילתי אדיר שאיחד כ-300 מתושבי חריש לארוחת שישי משותפת. לא ציפינו להיענות כזו. התגובות היו מרגשות ויש רצון בקיום ארוחות כאלה גם בהמשך. היה מדהים ומרגש מאוד לראות את כל הילדים משחקים ומשתוללים יחד. זוהי חריש האמתית. אני לא חושב שיש דברים כאלה באף מקום אחר בארץ".

הפעילויות הקהילתיות שיזמו חברי הקבוצה החלו בתחילת חופשת הקיץ כמענה ישיר לשני תהליכים עם מכנה משותף: הראשון, החשש מכניסתן של חסידויות בדלניות לעיר על בסיס שיווק שיקרי ומגמתי המציג את חריש כעיר חרדית, והאחר, עשייה לא מספקת, לדבריהם, בנושא מיתוג העיר חריש כלפי חוץ.

מנוע המיתוג של חריש

מי שגם חשוב לה נושא המיתוג של העיר, היא לא אחרת מאשר שירלי קרייר, תושבת העיר ובעלת החנות לחומרי יצירה, שירלי'ס, שרבים מכנים אותה ובצדק, יזמת חברתית-סדרתית.

שירלי ארגנה במהלך השנה האחרונה אינספור מיזמים קהילתיים, הבולטים בהם הם יריד אומנים, יריד ספרים משומשים, הקמת ספריה קהילתית הפתוחה לקהל הרחב, תערוכת צילום של שישה אמנים מקומיים בנושא פורטרטים ופרויקט צילום עם הצלם סטס קורינסקי של תושבים מקומיים המאופרים בהתאם לנושאים נבחרים.

שירלי, מה מניע אותך לקדם יוזמות קהילתיות?

"אני מאוד אוהבת להפיק, זה משהו בדם שלי ובמקביל אני מאוד אוהבת את הקהילה בחריש. חשוב לי לשמוע את האנשים ולעשות משהו למען הקהילה כאן", משיבה שירלי ומוסיפה: "אנשים כאן צמאים לעניין, לבילוי. יש מחסור בפעילויות מתאימות גם לילדים וגם למבוגרים ואת החלל הזה משלימים תושבי המקום ביוזמות פרטיות. אולי בגלל שזו עיר בהקמה יש משהו יזמי באופי האנשים שמגיעים אליה".

כיצד היוזמות הקהילתיות תורמות לדעתך למיתוג העיר?

"כשיש כאן מסיבות ותערוכות, ירידים ואירועים זה מייצר ענין ותוכן לתושבים המקומיים ומייצר שם טוב, מוניטין ומיתוג לחריש בעיני תושבי החוץ. אני חושבת שצריך כמה שיותר ליזום כדי לעזור לחריש להתרומם מעלה. הפעילויות הקהילתיות בעיר הן מנוע המיתוג של חריש".

לרוץ עם הקהילה עבור הקהילה

שירלי אינה היחידה שמרחיבה את תחום העיסוק והפרנסה שלה ומייצרת מהם יוזמות קהילתיות מבורכות. דוגמה דומה ניתן לשאוב מיסמין ואסף שחף, תושבי העיר המנהלים בעיר את קבוצת הריצה, 'רצים עם השחפים'. מעבר לפעילות העסקית, דואגים השניים גם ליזום ריצות קהילתיות הפתוחות בפני כולם. בחול המועד סוכות, התקיימה ריצה קהילתית עם כמאה משתתפים מתושבי העיר.

"אנחנו מתחברים לנושא הריצה, זה העיסוק שלנו וחריש היא מקום נפלא לריצות", מסביר אסף שחף ומפרט: "השיפועים של חריש אמנם יכולים להיות קשוחים לרץ המתחיל, אך מנגד יש כאן מדרכות רחבות שמתאימות לריצה של קבוצה ובעיקר יש פה קהילה צעירה ורעננה ואווירה של התחדשות ויוזמה".

מדוע החלטתם ליזום ריצה קהילתית?

"חשבנו להבליט את עצמנו בתחום הריצה וגם לתרום לקהילה. אני מוצא שאנשים מחריש נותנים מעצמם, תורמים לקהילה ולא חושבים רק על הצד הכלכלי-פיננסי. זה מאוד מוסיף לעיר ומייחד אותה כי אני לא מאמין שיש מקומות רבים בארץ כדוגמת חריש".

הריצה הקהילתית בסוכות שהתארגנה גם בזכות תושב העיר, אפי שמס, היתה רביעית במספר. אסף מפרט: "עד כה קיימנו ארבע ריצות קהילתיות, בט"ו באב, ביום הזיכרון – ריצה לזכרו של רז טבי ז"ל שהמצפה שלו נחנך לאחרונה בחריש, בחג השבועות והאחרונה, כאמור, בחול המועד סוכות היתה הכי עוצמתית. השתתפו בה כ-100 איש היה גם מסלול צעדה למשפחות ועסקים רבים מחריש התגייסו והפכו לספונסרים וכך ארגנו חולצות שהוסיפו הרבה גאווה לתחושת המשתתפים".

חריש על מפת הריקודים

מי שפחות מתחבר לריצה, מוזמן להצטרף להרקדות שמארגנים בני הזוג, בתיה וצביקה יגר. "רציתי לשים את חריש על מפת ריקודי העם. חריש היא עיר קהילתית עם אוכלוסייה מגובשת, מה מחבר ומגבש יותר מאשר הרקדת ריקודי עם?" מסבירה בתיה, הבעלים של חנות הבגדים צ'ילדרנס לאב.

"בעלי ואני מלמדים בהרקדות, טכניקות שונות, מבנה הריקוד ועוד. מבחינה מקצועית יש לנו כל הציוד וההכשרה להרקיד. הוכשרנו בקמפוס 'שיאים'".

בתיה גם מאמינה שריקודי עם יכולים לשמש אבן שואבת לתושבים מהסביבה. "עוד לפני שעברנו להתגורר בעיר, הצענו לעירייה להפעיל חוג קבוע של הרקדת ריקודי עם. בערים רבות מתקיימות הרקדות, אליהן מגיעים אפילו רוקדים מחוצה לה ( גן שמואל וכו'), מדוע לא לקיימן גם פה בחריש?".

מה רמת ההיענות ליוזמה? פתחנו קבוצת וואטסאפ לרוקדים בה אנו מודיעים על מועדי ההרקדות. בינתיים יש היענות יפה של כ- 30 איש לפחות. בתחילה קיבלנו מהעירייה את הרחבה של המתנ"ס לפעילות. בפעם האחרונה, ההרקדה התקיימה בבית של מיכל מור, תושבת העיר, שנידבה את ביתה למפגש. אני מאמינה שנקבל בהמשך מקום קבוע לקיים בו את ההרקדות. יתרה מכך, אני מאמינה ומקווה שלהרקדות יגיעו גם אורחים מכל הארץ שיבואו וילמדו ריקודים חדשים ויעשירו את הרפרטואר הקיים".

בתיה, מה דעתך על היוזמות הקהילתיות בחריש?

"היוזמות הפרטיות כאן הן נהדרות. זה מחמם את הלב שאנשים איכותיים מגיעים הנה ויוזמים פעילויות, בעיר שהיא בתחילת דרכה, חלוצית והתושבים היוזמים את הפעילות לא נבלעים בהמון. יש את פאב 'הדוק' שפועל אחת לשבועיים, שישישוק אחת לחודש, מועדון סריגה ורקמה, פיקניקים המוניים והמון פעילויות פרטיות מבורכות. זה נפלא בעיני".

אילו התפתחויות משמעותיות תרמו לחריש בשנה החולפת, מהו האתגר המרכזי עימו מתמודדת חריש כיום ומהן הבשורות החשובות בפתחה של השנה החדשה? יצחק קשת, ראש העיר בראיון חגיגי

רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה, על שלל הברכות שלה, ביקשנו מיצחק קשת, ראש העיר לסכם את השנה החולפת ולסמן כיוונים עתידיים לעיר המתפתחת.

שלום יצחק, מהם בראייתך שלושת התחומים בהם ההתפתחות של חריש היתה הגדולה ביותר השנה?

"ללא ספק שלושת התחומים שהקפיצו בשנה האחרונה את חריש קדימה הם תחום החינוך, המסחר ותשתיות הנסיעה, כבישים ותחבורה הציבורית".

מה היו ההתפתחויות המרכזיות בתחום החינוך?

"המטרה שלנו היא לבדל את חריש בתחום החינוך משאר הערים באמצעות פדגוגיה מתקדמת עם דגש על העולם הרגשי של הילד, הסקרנות הטבעית של הילד וכלים חשובים לפיתוחו העצמי".

"ידוע כי 90% מההצלחה בחינוך תלויה באנשים כי חינוך זה לא מקצוע, אלא שליחות ואישיות. הקושי הגדול בעולם החינוך הוא לגייס אנשים טובים והשנה, לשמחתי, הצלחנו לעשות זאת. הקמנו מחלקה עם אנשי חינוך טובים ביותר ביניהם: ישראל שלו, מיכל מדמון, ענת אלבז, יגאל אריכא, צוות החותמיסטים, צוות המורים של בית הספר היסודי החדש וצוותים חינוכיים בגנים".

גם פתיחת שנת הלימודים בחריש נחשבת בעיניו של קשת להצלחה גדולה. "עמדנו במשימת בינוי ענקית של עשרות מבני חינוך חדשים גנים ובית ספר, ובמשימת גיוס והדרכה של צוותי חינוך חדשים. אלו משימות שערים מבוססות מאיתנו לא היו עומדות בהן. במשך חצי שנה כל עובד במועצת חריש גויס לטובת פרויקטים לפתיחת שנת הלימודים".

קשת מוסיף ומציין כי בימים אלה מתרקם במשרדי המועצה פרויקט לקליטת קהילת מחנכים, בוגרי השומר הצעיר, שישתלבו בחריש בשנת הלימודים הבאה. אלה הם מורים ואנשי חינוך אידיאליסטים שפועלים בערי פריפריה, במטרה לקדם בהן את החינוך.

"אנו בשלבים מתקדמים לקליטת 'קהילת מחנכים' בחריש. חלקם כבר עברו לעיר. מדובר בעשרות משפחות המתכננות לקנות בניינים שלמים, לבנות כאן את חייהם ולפעול בתחום החינוך הפורמלי והלא פורמלי בחריש, בכל שעות היום והלילה. זה מהלך שייתן חיזוק אדיר לכלל מערכות החינוך בעיר".

היזמים הם שותפים משמעותיים לפיתוח העיר

אחד השינויים המשמעותיים שחוותה חריש בתחום המסחר וחוויית הצריכה של התושב הוא ללא ספק השקתו של קניון More וכניסתן לחריש של רשתות ארציות כדוגמת סופר פארם, מקדונלד'ס, ביגוד, פוקס, שופרסל דיל ועוד. קשת מציג זווית ראייה קצת שונה: "בדרך כלל, היזמים נתפסים בעיני התושבים כגורם שלילי, אבל הקהל הרחב לא מבין עד כמה הם צד חשוב בשותפות לפיתוח העיר. חריש זכתה ביזמים וקבלנים מהשורה המובילה, שבזכותם העיר נראית כפי שהיא נראית היום. בלעדיהם, חריש לא היתה זוכה להבעת אמון של רשתות ארציות. חשוב להבין כי יזמים אלה לא בונים ונעלמים, אלא נשארים כאן איתנו כדי לנהל את המקום ומביאים לכאן אנשי מקצוע חזקים וטובים. זו מתנה נפלאה לחריש".

הישג נוסף ומשמעותי אותו מציין קשת הוא העלייה במספר העסקים הקטנים בחריש והתמיכה המשמעותית להם הם זוכים מטעם הרשות.

"אנחנו משקיעים המון בעסקים הקטנים. הקמנו השנה את פרויקט 'קהילה מקדמת עסקים', 'פורום עסקים', והעסקים בחריש זוכים לליווי והקלות בבירוקרטיה. חוץ מלהעביר להם כסף ישירות, אנו עושים הכל כדי לתמוך בהם".

מנתונים שפרסמה מחלקת רישוי עסקים בוועידת העסקים הראשונה של חריש עולה כי פועלים בחריש 300 עסקים קטנים ובינוניים שצפויים לגדול פי שניים בתוך כשנה.

"הולכים להיפתח כאן מרכזים מסחריים שכונתיים נוספים ותנופת המסחר בחריש ברורה", מוסיף קשת ומדגיש: "אחד ההישגים החשובים בשנה החולפת הוא ללא ספק ההוזלה המשמעותית של מחיר שכירות למ"ר מסחרי. העובדה שכיום יזמים לא יכולים להוציא טופס 4 לבניינים בנפרד משטחים מסחריים הורידה את המחיר מ-120 שקלים לפני שנתיים לכ-60-70 שקלים ויש שוכרים שמצליחים לשכור נכס מסחרי גם ב-40 שקלים למ"ר".

מה לגבי פיתוח איזורי המסחר והתעסוקה של חריש ובמיוחד מה צפוי לקרות בשכונת מעוף (מע"ר לשעבר) שבעבר מכרזי רמ"י כשלו בה?

"כדי להתמודד בהצלחה בתחרות מול ערים אחרות הצלחנו להשיג הישג מטורף, לראשונה במדינת ישראל, יקבלו היזמים שייגשו למכרזים לאיזורי תעסוקה ומסחר בשכונת המעו"ף תמריץ אטרקטיבי. כל יזם יקבל בנוסף לשטח המסחרי גם שטח לבניית בנייני מגורים במקום אחר בעיר. ליזמים זוהי עסקת חבילה שווה במחיר משתלם מאוד. אין לי ספק שיהיו על זה הרבה קופצים".

קווים ייעודיים לרכבת

"ההישגים בתחום התחבורה הם בראש וראשונה תוצר של עמל ממושך וקשה", מציין קשת ומסביר: "למרות שחריש היא עיר חדשה ושהממשלה רוצה בהצלחתה, אף אחד לא מגיש לחריש שום דבר על מגש של כסף, ההישגים הגדולים של השנה בתחום התחבורה הושגו רק בזכות מאמץ עקבי ומלחמה שניהלנו עם רשויות המדינה, והאמת, כמעט התייאשנו בעצמנו, אבל אני שמח שהתוצאה הצדיקה את המאמצים".

קשת מתייחס בדבריו לשני הישגים, האחד השקת קו האוטובוס הישיר לתל אביב, שבוצע בעקבות הסטה של תקציבים של משרד התחבורה מקווים פעילים פחות. "זה לא מובן מאליו שישבנו והתערבנו בתקציב שאינו שלנו", הוא מסביר.

ההישג השני הוא הסכמת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את כביש 611, כחלק מתכנית תמ"א 42, שתחבר את חריש לצירי תחבורה ראשיים וביניהם כביש 444, כביש 9 וכביש 4. הכביש המיועד יבנה בצידה הדרומי של העיר ויוגדר ככביש ארצי. "הצלחנו להסיט את הכביש דרומה, ככביש מקיף לחריש דרום ולשכנע את מדינת ישראל שזה כביש ארצי ולא כביש מקומי. המשמעות היא שהוא מקבל תעדוף, תקציב, ורוחב נתיבים", מציין קשת ומיד מסביר: "ברגע שהצלחנו להפוך את הכביש לרחב יש סיכוי שבעתיד הוא גם יתחבר לכביש 6. אם לא היינו מצליחים במשימה הזו לא היה סיכוי בעתיד לחיבור לכביש 6".

מה עוד צפוי בתחום התחבורה בשנה הקרובה?

"העדרה של ממשלה מתפקדת מעכב אותנו, אבל ברגע שתורכב ממשלה ישתחרר לנו תקציב ייעודי לתחבורה בחריש, שיחולל שינוי דרמטי בתחבורה הציבורית בעיר".

"ראשית, יקומו בחריש קווי אוטובוס מוכווני רכבת. אלו קווי נסיעה המתואמים ב-100% ללוח הזמנים של הרכבת. קווים אלה יגיעו לתחנה כעשר דקות לפני צאת הרכבת. בחזור לחריש, הם ימתינו לנוסעים שירדו בתחנת הרכבת על מנת להסיע אותם בחזרה לעיר. אם הרכבת מאחרת, האוטובוס ממתין לנוסעים. קווים אלה יהיו משמעותיים מאוד לתושבי חריש ולנוחות הנסיעה שלהם למרכז".

עוד מציין קשת כי תכנית התחבורה כוללת הפעלת קו חדש פנימי, תגבור הקווים הקיימים מחריש לערים סמוכות והעלאת תדירות קווי האוטובוס לתל אביב וחיפה.

שוויון: כל אחד לפי צרכיו

אחד המאורעות שהסעירו לאחרונה את תושבי חריש הוא כוונתה של חסידות 'תולדות אהרן' להשתקע בעיר. בכינוס חירום שנערך על ידי התושבים התבטא קשת בפומבי ובחריפות כנגד הגעתן של חסידות בדלניות לעיר ואף ציין שהוא עושה ככל שיש לאל ידו, כדי למנוע את הגעתן לעיר. יחד עם זאת, התגובות של אזרחי חריש לנושא, הן של חילונים והן של דתיים וחרדים העמידה בפני ראש העיר והחזון שלו לדו קיום, אתגר חברתי משמעותי.

"לצערי, הגיעה לעיר קבוצה חריגה בנוף המקומי, קבוצה שפחות מתאימה לחיים פה בחריש וזה עורר את שני הצדדים לפעול בצורה קיצונית. מצד אחד, חילונים שפועלים במרחב הציבורי בערבי שבת מבלי להתחשב באוכלוסיות דתיות שאינן שייכות לקהילה הבדלנית ומנגד ניסיונות של קבוצות חרדיות לפעול במרחב הציבורי שלא כמקובל בחריש".

"ציבורים שלמים נפגעים מזה ומתנהל שיח חירשים בין האוכלוסיות השונות. אני רואה בזה מתכון להרס ואני הולך לעצור את זה".

"אחרי החגים אני מתכוון לפעול ולאחד את השורות, אני אעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה. ברור לי שיש תמיד קיצוניים בשני הצדדים אולם אסור לרוב הדומם להיגרר או להיכנע לפחד היומיומי שנזרע בקבוצות הוואטסאפ כאשר המציאות בשטח היא שונה".

מה נעשה כדי לעצור את הקבוצה הבדלנית?

"יש דברים שהשתיקה יפה להם, אבל חשוב שידעו שאני פועל מאחורי הקלעים. אני מבין שיש כאן אוכלוסייה שחרדה לעתיד העיר, אבל תושבי חריש צריכים לדעת שיש להם מנהיג וקברניט שמוביל את חריש למקום אחר".

ישנם תושבים שחוששים מהתחרדות העיר ואחרים חוששים ממגמה הפוכה

"חשוב שידעו שלא תהיה פה כפייה משום צד. אני עובד קשה על מנת שכל קבוצה תקבל את מה שהיא צריכה כמו לדוגמא בי"ס חזון שמעון, מוסד מוכר שאינו רשמי עבור הציבור החרדי".

מה אתה עושה עבור הציבור החילוני?

"אני מביא לפה את העוגנים הכי חזקים בחינוך לציבור החילוני. כשכל קבוצה תקבל את מה שהיא צריכה ותחיה בשקט היא לא תצטרך לפזול לקבוצה השנייה. זה לא נכון תמיד להשוות. יש קבוצה שצריכה לקבל יותר בחינוך ויש אחרת שצריכה יותר בתרבות.

החזון שלי הוא של עיר בהרמוניה. חריש היא עיר המיועדת לכלל הציבור שמוכן לחיות האחד עם השני. זו אחת הברכות של העיר שכולם חיים באותו בנין וזה הצליח נפלא עד היום. זה לא מודל שהמצאתי, זה קרה באופן טבעי עד היום.

אני רואה בזה ערך עליון, עם ישראל צריך להיות ביחד. היפרדות היא סכנה קיומית עבורנו. גם המגמה העולמית נוטה לכיוון זה, לחגוג את הגוונים, לחיות יחד כשכל אחד מקבל ולומד מן האחר".

האתגר החברתי: נדרשת מלאכת מחשבת

"זה לא פשוט", מודה קשת "זו ממש מלאכת מחשבת אבל אנחנו יודעים לייצר את האינטגרציה בין הקהילות השונות בעזרת מיזמים משותפים כמו גינות קהילתיות, סירי לידה ואחרים".

קשת מציין כי בשורה התחתונה כל העבודה מסתכמת ברכישת אמון התושבים מול המערכת. "חשוב לי לומר שיש מקום לביקורת, אבל דעו שאני לא מכוון לשום מקום ואין לי מגמה כזו או אחרת, לא חילונית ולא חרדית".

"קיפחו אתכם? אין צורך בזעקות שבר. דברו איתי. אני דבק בדעה שכל ציבור יקבל את מה שהוא צריך ואם נעשה משהו שגוי זה נעשה בתום לב. המטרה היא שיחד ניצור פסיפס שנוכל לחיות בו יחד".

ולסיום, מה אתה מאחל לתושבי חריש?

"שנה טובה, שנה בה יזכו לראות את הטוב ויש הרבה טוב בעיר הנפלאה הזו, אך הכל מצוי בעיני המתבונן ובחוויות שהוא בוחר לחוות. ציפייה נכונה עשויה לעזור לתושבי חריש לחוות דברים אחרת. זוהי ברכה לשנה החדשה ולחיים בכלל".

למתג את חריש כעיר שמושכת אמנים, להפוך את המנדלה המחברת בין קצוות לסמל העיר, לעודד יצירה משותפת – לאיתן קדמי, מאייר, אמן מנדלות ותושב חריש יש אינספור רעיונות, חלומות ומאוויים והוא עומד להגשים אותם, כאן, איתכם. אם תרצו…

לצד הפגנות שמקיימים בימים אלה חברי עמותת נאות חריש מול משרדי חברת הניהול של הפרוייקט, זוכים אט אט, חלק מחבריה, לקבל את המפתחות המיוחלים ולעבור לחריש. אחד מחברי העמותה הראשונים, שעבר להתגורר לאחרונה בעיר, הוא לא אחר מאשר איתן קדמי (63), מאייר ישראלי עטור פרסים, ואמן מנדלות מוערך. בחודשיים הראשונים למגוריו בחריש, התגורר קדמי כדייר יחידי בבניין ובשכונה כולה, והשתוקק יותר מכל לבואם של חברי הקהילה שלו.

"לפני שבע שנים קבוצת חברים שלי, חברי הקהילה העירונית, קהילת "ירוק בעיר" חלמו על התארגנות קהילתית בבניין משותף כמודל לקיימות עירונית. מאוד התחברתי אליהם ולרעיונות שהם מייצגים. מאז עברנו הרבה תלאות יחד ולשמחתי, אני כבר כאן. אני מחכה שגם הם יעברו לגור בחריש ויחד נוכל לקדם פרויקטים עירוניים", הוא מסביר.

אילו פרויקטים אתה מעוניין לקדם?

"החלום שלי הוא לקדם בחריש בית אמנים, שמאפשר לאמנים ויוצרים להגיע לעיר וליצור יחד. אני מרגיש שזה הזמן ללכת למקומות חדשים ולהשפיע על הסביבה האנושית, ליצור ולהביא את האמנות שלי למקומות חדשים וזה מתחבר עם המטרה הגדולה יותר, שהיא למקם את חריש על מפת האמנות הישראלית".

למה הכוונה?

"לפעול ולהביא את האמנות לחריש בכל מיני צורות, ציור, פיסול, אמנות פלסטית. עבורי היצירה היא בעיקר מנדלה, אומנות שמחברת את האדם לעצמו ואת האדם לסביבה".

"המנדלה מהווה שיעור בהתפתחות רוחנית ומאפשרת לדעת על עצמנו דרך הלב, יותר מאשר דרך השכל", כתב קדמי בספר שהוציא לאור, 'דרך המנדלה'.

"המנדלה מפתחת את יכולת הריכוז וההקשבה הפנימית כמו במדיטציה. היא מובילה אותנו אל המרכז האלוהי שבתוכנו. אנו חווים חיבור עם העולם, אנו שקטים ושלווים יותר, נקיים ממחשבות טורדניות ומלאים ברגשות חיוביים".

אל המנדלה הגיע קדמי לא במקרה. בתקופה של בלבול ומצוקה נפשית מצא קדמי, כמו רבים לפניו, דרך חדשה לבנייה עצמית ולהתארגנות באמצעות ציורי המנדלות. כמו מוות ולידה מחדש".

"הייתי מאייר מבוקש, ניהלתי סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי, היה לי טור שבועי בעיתון יומי. דירה בצפון תל אביב, אשה ושתי בנות. הייתי מפורסם ורבים ביקשו את קירבתי אך משהו בתוכי סירב להירגע. הבור בתוכי הלך והעמיק", הוא מעיד על עצמו. מאז שגילה את המנדלות, נטש קדמי את האיור כמקור הפרנסה, עבר מתל אביב לבנימינה בה התגורר בתשע השנים האחרונות וכעת הוא מתחיל מחדש. כאן, בחריש.

סמל המנדלה למיתוג העיר

"ראיתי פוסט שראש העיר, יצחק קשת, כתב ובו ביקש עזרה במיתוג העיר. כדאי ללמוד מערים אחרות שעשו זאת בהצלחה בעבר, כמו חולון, שמיתגה את עצמה כעיר אומנות הילדים ופתחה מוזיאון קריקטורה, מוזיאון עיצוב, מוזיאון לילדים. האומנות עזרה לחולון למתג את עצמה".

"ברגע שחריש תשכיל להבין זאת ולפתוח מוסדות אמנות כמו גלריה, תיאטרון, סינמטק, הרצאות היא תעלה על דרך חדשה".

האם נראה לך שהקהל בחריש הוא קהל שוחר אמנות?

"הקהל לא יודע אם הוא שוחר אמנות או לא. צריך להציע לתושבי חריש את האפשרות ולמשוך אותם, זאת הדרך לבנות עיר. אין ספק שחריש מתמודדת עם משימות חשובות כמו תשתית תחבורתית, תעסוקה וחינוך אבל אסור להזניח את האמנות".

איך אתה מציע לעשות זאת?

"דרך אחת היא הנחה גדולה לאמנים בשכירת סטודיו לאמנות ובתמורה להשקעה האמן מחזיר את ההשקעה באמצעות חוגים שבועיים לילדים או מבוגרים. חריש צריכה לקרוא לאמנים לבוא ולהביע את עצמם במוסיקה, בתיאטרון, באמנות פלסטית. אם תיפתח פה גלריה זה יתרום משמעותית למיצוב העיר".

קדמי מבלה רק חלק מזמנו בחריש. הוא מציג תערוכות ויוצר בסטודיו שלו בחיפה ובתל אביב. הוא גם מקווה שבקרוב הפעילות בחריש תגדל וכובד המשקל של עשייתו יעבור לעיר.

"בחרתי לגור בחריש מן הסיבה שאני רוצה לבוא למקום חדש ולהביא מהאיכויות שיש בי. להביא ידע שצברתי באומנות ובחיים בכלל, אחרי הכל אני יכול בגילי כבר לקרוא לעצמי זקן השבט", הוא מחייך.  "ברגע שהעיר תדע לקבל את התרומה שלי ואת הקהילה שלי, חריש תצא נשכרת. אני חש שזו המשימה שיש לנו כאנשים שחיים יחד במדינה לעזור בהקמה של מקומות חדשים".

האנרגיה של קדמי מדבקת. כעת הוא מתכנן להציע למועצה לארגן בחריש פסטיבל מנדלה שכותרתו 'כולנו יחד'. "אני רוצה להציע ליצחק קשת את סמל המנדלה למיתוג העיר חריש. מנדלה היא סמל של חיבור בין קצוות וזה מה שחריש רוצה להיות, עיר שמחברת בין אנשים".

"קראתי גם שראש העיר מסרב לקבל לעיר בדלנים ואני מסכים איתו שעיר צריכה להיבנות על שיתוף פעולה לא על נבדלות".

אמני חריש התאחדו

קדמי מבקש לקדם שיתוף פעולה משמעותי עם אמני חריש ומנצל את הבמה לקריאה ליצור עימו קשר: "אני אשמח אם בעקבות הכתבה אמנים בחריש יצרו איתי קשר על מנת שנוכל להתארגן יחד, לפעול במסודר ולפנות לרשות העיר על מנת לבקש מנדט ותקציבים. יש כל כך הרבה דברים שניתן לעשות בעיר כמו פרויקט ככרות אמנותיות, פיסול סביבתי המון דברים שצריך ליצור יחד".

אבל העיר חריש עסוקה בבניית גני ילדים ובהקמת העיר…

"אני מצפה שעיר חדשה תיקח את האנשים שרוצים לתרום ותדע מה לעשות איתם. אני אשמח אם ירתמו אותי להקמת מפעל תרבות, אני חדור אמונה ועם אמביציה גבוהה לפעול ולקדם".

אתה מודע לדימוי הבעייתי שיש לחריש בתקשורת הארצית?

"זה לא משנה לי. חרישניקים צריכים ליצור לעצמם את העיר שבלב, אף אדם אחר בעולם לא יכול לומר לנו מהי העיר חריש. כל אחד יתחבר לכוחות עצמו ויחד ניתן ליצור קהילה חדשה וחזקה שיש בה כל מה שנרצה".

"אחווה, תרבות, חיבור – אלו הערכים שאני מאמין בהם וככל שיבואו עוד אנשים נחזק את השני. זה מה שיחזק את חריש, לא עוד כתבה בעיתונות הארצית".

שלושה סיפורים של אנשים שעלו לארץ ובחרו לבנות את חייהם בחריש, חושפים בפנינו הגשמה ציונית מודל 2019 המתרחשת ממש כאן, מתחת לאף שלנו, באולפן העולים של חריש

תלמידי המחזור הראשון באולפן חריש. צילום: דוברות העיר

הצצה אל כיתת הלימוד במבנה הפיס, בו מתקיימים לימודי האולפן לעברית בחריש, מגלה לנו כיתה מרווחת ומוארת, בעלת שולחנות ארוכים ונוחים המאכלסת 24 עולים חדשים, תושבי חריש. לכל אחד מהם יש סיפור משלו. אלה מאיתנו שנולדו בארץ אולי אינם מכירים את התחושה הזו, הרצון לקחת חלק בהגשמה ציונית והחיפוש אחר שייכות למקום. ג'ייסון דאקר ויואל ינקילביץ', עולים חדשים, תלמידי האולפן בחריש יחד עם אלונה גבר קרקליס, רכזת תחום העליה והקליטה בעירייה ועולה ותיקה, משתפים אותנו בסיפור האישי, בתחושות ובתובנות.

"ביום שהאולפן נפתח, הגיעו לפתיחה החגיגית עולים שכבר התקבלו ללמוד בו, עולים שבאו לבקש ללמוד בו, ראש העירייה, אנשים ממשרד הקליטה ואנשים ממשרד החינוך. ההתרגשות הייתה גדולה," משתפת אלונה.

אולפן העברית בחריש החל לפעול בדצמבר 2018 לאחר מאמץ מתמשך ותהליך בירוקרטי ארוך ומייגע של חמש שנים, אותו ניהלה עיריית חריש בראשותם של יצחק קשת ושל חברת המועצה  עידית ינטוב, מתוקף תפקידה הקודם, כמנהלת מערך הקליטה בעיריית חריש.

כאמור, כיום מונה האולפן בחריש 24 תלמידים – דוברי ספרדית, פורטוגזית, אנגלית ורוסית. הוא מתוקצב, כיתר האולפנים הממלכתיים בארץ, על ידי משרד הקליטה ומשרד החינוך, בתמיכה של העירייה.

מקדמה על הבית – עוד באותו ערב

ג'ייסון דאקר (33) הוא אחד מתלמידי האולפן. הוא מתגורר בחריש כמעט שנתיים. הוא עלה מארצות הברית, ניו ג'רזי, בשנת 2012, והספיק ללמוד באולפן ברעננה לפני שהגיע לחריש. עם זאת, הרגיש שהיה חסר לו משהו בבסיס השפה. ההבדל בין הלימודים באולפן כאן בחריש  ובין הלימודים באולפן ברעננה משמעותי מבחינתו. "באולפן ברעננה היו המון אנשים בכיתה, והיה קשה ללמוד. כשיש ארבעים אנשים וכל אחד מהם מדבר שפה אחרת – זה קשה… כאן הכיתה קטנה יחסית, והמורה מדהימה. היא מלמדת בשיטות מעולות, ואנחנו מדברים עברית כל הזמן". מדבריו אף משתמע שהאולפן מהווה מקום מפגש עבור העולים הלומדים בו, דרך להכיר באופן אישי עולים נוספים כמותם ולהרחיב את הקשרים שלהם בחריש. "באולפן אני מכיר אנשים חדשים וכולנו מדברים עברית, נוצרות חברויות ונוצרים בינינו קשרים מתוך הלמידה המשותפת".

"לדעתי זו הזדמנות גדולה, לגור בחריש," אומר ג'ייסון. "זו עיר מתפתחת, יש פה קהילה מגוונת ומעניינת, ויש אפשרות להיות חלק ממשהו חדש". אפשר לחוש אצלו את השמחה שבבנייה ובהשתתפות במקום שמתרקם, דווקא בראשוניות. "באנו לראות את הדירה, ועוד באותו ערב שילמנו מקדמה על הבית," הוא מספר. "אני אוהב לגור פה. הקהילה פה מתאימה לי כי היא מגוונת, לא הייתי רוצה לגור בשטעטל, כמו בבני ברק, אני רוצה סביבי את כל הסוגים של האנשים, ויש פה אפשרות ליצור משהו חדש יחד עם כולם, לא רק עולים חדשים. עבורי זה מרגש מאוד".

עברה את כל המסלול בעצמה

"האולפן בחדרה רחוק," מסבירה אלונה המנהלת. "הלמידה באולפן, לזכאים, מתבצעת במשך חמישה ימים בשבוע, בכל יום משמונה וחצי ועד אחת בצהריים. עולים שצריכים לנסוע באוטובוס לעיר שהם לא מכירים, כשהם לא יודעים באיזו תחנה לרדת ולא יודעים איך לשאול… באיזשהו שלב הם נשברים ומחליפים את האולפן בחיפוש עבודה. זה פרקטי יותר".

אלונה מבינה לליבם של העולים, שכן גם היא, על אף ההתערות שלה בחברה ושרידי המבטא שכבר כמעט אינם מורגשים, הייתה עולה חדשה מרוסיה, לא כל כך מזמן. לאחר שעלתה לארץ והתחתנה עם בן זוג מטבעון, שרצה "להקים משהו מאפס, כמו סבא שלו", הם בחרו לגור בחריש  וזה היה הפתרון המושלם מבחינת שניהם להגשמה הציונית שלהם, כל אחד על פי דרכו. "הוא קיבל אפשרות להיות חלק ממשהו חדש ולהקים מאפס, ואני קיבלתי חיים בעיר ואפשרות להיות חלק מהקהילה המתהווה. לתרום ולעשות – זה תמיד היה חשוב לי, גם ברוסיה הייתי תמיד פעילה מאוד בקהילה היהודית".

היא מדברת בהתרגשות על העבודה עם העולים: "בשונה מאולפן בעיר הגדולה, שם נפתחות כיתות כל הזמן, בחריש יש התייחסות אישית לכל עולה. חלקם שומעים על האולפן ומגיעים אלינו דרך המשפחות שלהם עוד לפני שהם עולים או עוברים פיזית לחריש, ואנחנו בקשר אישי איתם. מנסים להבין אם הם זקוקים לעזרה, עוזרים להם בתרגום ומכירים כל אחד מהם. חשוב לנו שאף אחד מהעולים לא ייפול בין הכיסאות".

"הייחוד בחריש", היא מוסיפה, "הוא העובדה כי העולים הם חלק מהמערך הקהילתי, ונתפשים ככאלה. המטרה היא שילוב העולים בקהילה כולה, ולא הנצחה של היותם עולים". על פניו נראה שמדובר במשהו סמנטי, אך מדובר בתפישה שונה. בערים אחרות העולים מקבלים מענה מקיף, אך בדרך כלל הם נשארים סגורים בתוך הקהילות שלהם, דוברות השפה שלהם ובעלות המנהגים שלהם. בחריש המטרה והתפישה היא שילוב שלהם בקהילה כמו כל תרבות אחרת שקיימת בתוך הקהילה המגוונת של העיר.

"לדוגמה, לקראת פורים, העולים אומנם יקבלו הודעות בשפתם על החגיגות המתקיימות, אך הם יחגגו עם כולם," מספרת אלונה. "לפני כמה חודשים," היא ממשיכה, "ציינו בחריש את חג הסיגד, של הקהילה האתיופית, והקהילה עשתה אירוע לכל יתר העיר – במקום שיעשו אירוע רק לעצמם".

 "איפה יש בית שימוש?"

עבור יואל ינקילביץ' (61), שעלה מברזיל, לפני ארבעה חודשים בלבד, המפגש עם העברית הוא מעט שונה. יואל הגיע לכאן בעקבות שתי בנותיו המתגוררות בחריש, אחת מהן מתגוררת בישראל כבר 18 שנה.

"למדתי בבית ספר יהודי בברזיל, וכך גם ילדיי," מספר יואל, "הייתי מעורה בקהילה היהודית – זה חשוב מאוד כשאתה גר בחו"ל, אבל לא באמת ידעתי לדבר. הדבר היחיד שידעתי להגיד בביטחון הוא 'איפה יש בית שימוש?'".

"המורה באולפן נהדרת, היא מדברת לאט, והיום אני מדבר עברית הרבה יותר טוב. אני מרגיש שכל יום השפה שלי משתפרת, ואני לא מפחד לדבר".

העובדה כי מדובר בעיר בהתהוות אינה מרתיעה אותו, להפך. "אני אוהב לגור בחריש, זה קרוב לילדים שלי ולנכדים, ואני מרגיש שייכות סוף סוף. כולם כאן ישראלים, לא כמו בברזיל, שהייתי אומנם חלק מהקהילה היהודית, אבל גרתי במקום שלא היה יהודי או ישראלי".

יואל אינו שוכח לציין יתרון אחד נוסף עבור עולים חדשים: "כאן בחריש כולם חדשים, לא רק אנחנו, ואני לוקח חלק בבנייה של משהו חדש. חסרות לי בחריש מסעדות טובות או חנויות כמו סופר פארם ותחבורה ציבורית נוחה, אבל אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי".

חלק אינטגרלי מהקהילה המתהווה

"המטרה שלנו היא לעזור לעולים להתערות בחברה מבלי למחוק את השורשים והזהות התרבותית שלהם. העולים רוצים להפוך לישראלים – עם כל מה שהם מביאים איתם, ולהעניק את זה לחברה שאליה הם משתייכים", מסבירה אלונה.

"לשמחתי, העולים בחריש הם חלק מהקהילה, שכולה נמצאת בהתהוות ובהתפתחות. העובדה כי כיום קיים אולפן בעיר מושכת רבים מהם להיות חלק מהעיר הנבנית ומקלה עליהם את האפשרות לעשות זאת. וכך הם זוכים להגשמה ציונית מודל 2019, כזו שאינה קיימת בשום עיר אחרת בארץ".

הן השאירו מאחוריהן עבודות בטוחות וניצלו את המעבר לחריש כדי ללכת אחרי הלב, להגשים חלום, לשנות עבודה ולהמציא את עצמן מחדש. לילך גרנדיר, סון פייגין ואורטליה אלישיב משתפות בתהליך השינוי שחוו ובתובנות החדשות שהשיגו 

אחת החוויות שמובטחת לתושבי חריש היא חוויה חוזרת ונשנית של התחלה חדשה. בכל פעם נפתח גן חדש, גינה ציבורית חדשה, עסק חדש או שכן חדש שמצטרף לבניין. אך יש שאינם מסתפקים רק במעבר לעיר חדשה אלא מינפו את ההתחלה החדשה לשינוי מעמיק יותר; ללכת אחרי הלב, להגשים תשוקות, להעז. לילך גרנדיר, סון פייגין ואורטליה אליישיב, הן נשים חזקות שבחרו לחולל שינוי בחייהם, לשנות עיסוק, מקצוע ופרנסה ולחפש אחר האושר בדרכים חדשות.

לילך גרנדיר: "כבר שנים שאני מכינה עוגות ונהנית לשמח איתן אנשים, ופתאום הבנתי שבזה אני רוצה לעסוק"

"המעבר לחריש וההתנתקות מהסביבה המוכרת לי גרמו לי לחפש מחדש את החיבור לעצמי. הרגשתי דחף חזק לשינוי והבנתי שיש לי הזדמנות להתחיל משהו חדש בשביל עצמי. אז עזבתי את העבודה בקיבוץ כצעד ראשון ומשם התהליך התגלגל", כך משתפת לילך גרנדיר (31), המתגוררת בחריש עם משפחתה מזה עשרה חודשים.

לילך נולדה בברזיל ובגיל שלושה חודשים אומצה על ידי משפחתה בקיבוץ עין שמר. עד למעבר לחריש, התגוררה לילך בקיבוץ יחד עם בן זוגה וילדיהם, ועבדה בענף החינוך, במכבסה ובמרכולית של הקיבוץ. לאחר המעבר לחריש, המשיכה בעבודתה בקיבוץ, "אבל משהו לא הסתדר לי כבר", היא נזכרת. "במשך יותר מחצי שנה חיפשתי עבודה, חיפשתי כיוון, חיפשתי את עצמי, הרגשתי אבודה. זה לא היה פשוט", היא משתפת.

"לקראת גיל 30 הציפו אותי המון מחשבות על קושי, שעולה אצלי כל שנה להכניס שמחה ליום ההולדת שלי מאחר והיום בו באתי לעולם הוא גם היום בו הופרדתי מאמי הביולוגית. אז קיבלתי החלטה לצרף ליום המיוחד שלי את השמחה לצד העצב. כבר שנים שאני מכינה עוגות לימי הולדת ונהנית לשמח איתן אנשים, ופתאום הבנתי שבזה אני רוצה לעסוק".

יש לך רקע מוקדם בנושא?

"לפני תשע שנים למדתי לימודי קונדיטוריה ועיצוב בצק סוכר ב'לגעת באוכל' וקורס עיצוב גרפי במכללת 'מעוף'. תמיד הייתה לי אהבה מיוחדת לעוגות בחושות בזכות פשטות ההכנה שלהן והתחושה הביתית שהן מעניקות. לאורך השנים קיבלתי הזמנות מזדמנות מהסביבה הקרובה אבל לא חשבתי למנף את העניין לעסק רציני, עד השינוי שהתחולל בי".

לילך פתחה לאחרונה עסק חדש 'הבחושה', שמציע עוגות בחושות, עוגות יום הולדת מעוצבות, קאפקייק'ס וקינוחי גביעים גדולים. היא מתכננת בזמן הקרוב לפתוח סטודיו בו יוכלו ילד יום ההולדת והוריו לקחת חלק בעיצוב עוגת יום ההולדת.

מהי המסקנה שלך מהתהליך שעברת?

"להיות מחוברת לעצמי. הרינגטון בפלאפון שלי הוא שיר ברזילאי שמתחיל בשאלה, 'האם זה בשבילי', זה מנחה אותי בכל רגע ביום. אני מקפידה לשאול את עצמי כמה שיותר 'האם זה בשבילי' ולהקשיב לתשובה עד כמה שאפשר".

סון פייגין: "כשעברנו לחריש קיבלתי החלטה שמעכשיו אני אעסוק רק במה שאני אוהבת"

סון פייגין, 29, נשואה ומצפה לילד ראשון, עברה מתל אביב לחריש עם בן זוגה בקיץ האחרון. סון עבדה בשנים האחרונות בגן ילדים. היא אהבה את העבודה אבל הרגישה שליבה מושך אותה למקום אחר והחליטה לנצל את המעבר לחריש לשינוי מקצועי. סון נרשמה ללימודי טיפולי גוף במכללת 'רידמן' והדרכת פילאטיס בקמפוס 'שיאים'.

"המעבר המתוכנן לבית חדש ולסביבת מגורים חדשה הביאו אותי להחלטה לשנות כיוון. תמיד רציתי ללמוד עיסוי אבל פשוט עשיתי דברים אחרים. כשסיימתי ללמוד עדיין גרתי בתל אביב אבל לא הצלחתי ליישם שם את השינוי המקצועי. כשעברנו לחריש קיבלתי החלטה שמעכשיו אני אעסוק רק במה שאני אוהבת".

ספרי על השינוי, במה את עוסקת כיום?

"אני עובדת בתור מעסה בספא בקיסריה ובקרוב אפתח קליניקה פרטית לטיפולי גוף בחריש. בנוסף אני מדריכת פילאטיס בקופת חולים מאוחדת בחריש ובחדרה ומעבירה אימונים אישיים".

חריש, כעיר חדשה, היא קרקע פורייה לעסקים חדשים. מצד שני, היקף האוכלוסייה בחריש עדיין לא גדול כשל עיר. איך זה משפיע עלייך בתור עוסקת עצמאית חדשה? 

"בגלל שקהילת חריש היא קהילה בהתהוות ובגלל שרובנו חדשים פה אני מרגישה שקיים בחריש רצון קולקטיבי להתחבר ולהכיר. בנוסף, במסגרת עבודתי כמדריכת פילאטיס אני פוגשת נשים רבות מחריש ומקבלת מהן המון פרגון. אני שמחה על ההזדמנות להכיר את הקהילה".

האם את מרוצה היום מהבחירה לשינוי כיוון מקצועי בחייך?

"לגמרי. אני סוף סוף מרגישה הגשמה עצמית. תחום ה'גוף-נפש' הוא עולם ומלואו. תמיד יש עוד ללמוד ואני מקווה להמשיך ולהתפתח בתחום".

איזו עצה היית נותנת לאנשים שמתלבטים אם לבצע שינוי קריירה?

"אני מאמינה שבריא יותר לנפש לעסוק במה שאנחנו אוהבים. ברור שלא קל לערוך שינוי בחיים, אבל פשוט צריך להחליט ולהתחיל. אני מאמינה במוטו, "Be the change you want to see in the world", זה משפט שמלווה אותי ועזר לי לבצע את הבחירה המקצועית החדשה שלי".

אורטליה אלישיב: " למדתי לעשות מה שבא לי מתוך אמונה שלמה שזה יוביל אותי למקום הנכון בשבילי"

אורטליה אלישיב, בת 29, נשואה ואם לשלושה ילדים. לפני כשנתיים עברה עם משפחתה לעין עירון מהיישוב תקוע שבגוש עציון כדי להתחיל להתמקם באזור לקראת המעבר לחריש. לפני תשעה חודשים עברה להתגורר בחריש.

במה עסקת לפני המעבר לחריש?

"כשגרנו בתקוע עבדתי בתור בימאית ומורה לתיאטרון בבתי ספר שונים. אהבתי את זה מאוד, אהבתי לביים, להרים הפקות ולהפתיע את עצמי כל פעם מחדש. תמיד היה ברור לי שהשליחות שלי קשורה באנשים ובתור מורה ובימאית הרגשתי שאני עוזרת לאנשים ולילדים להעצים את הביטוי האישי שלהם".

ספרי על הצורך בשינוי שחשת

"התחלתי לעבוד בתור מורה לתאטרון בבית ספר בכרכור אבל די מהר הרגשתי שזה לא זה. הרגשתי שלא בא לי והיה לי ברור שזה לא נכון להמשיך שם כשאני לא מרגישה את התשוקה. הבנתי שהחיים זימנו לי הזדמנות לשינוי, הזדמנות לעשות חשיבה מחודשת".

במה את עוסקת כיום?

"אני מנחת מעגלי נשים בהם אני מלמדת נשים להקשיב ולהתחבר לתשוקה שלהן. אני אוהבת להגדיר את התפקיד שלי במעגל כ'דולה', אני עוזרת לנשים ללדת את עצמן מחדש ולהגשים את עצמן בעולם. אני עדיין מחזיקה משרה חלקית בתור שכירה בצהרון בבית ספר בזיכרון יעקב וזה מאפשר לי להיות עצמאית בנחת. אני עובדת בתור שכירה לפרנסה כדי לאפשר לעצמי את השינוי. אני רוצה לעודד נשים להעז ללכת עם הרצון שלהן ולעשות שינוי אבל חשוב לי גם להדגיש את החיבור למציאות".

 האם קהילת חריש עזרה לך בתהליך השינוי?

"כן, קהילת חריש היא מקבץ של אנשים בתדר של שינוי, הרי כולם פה חדשים, והמשמעות היא שאנשים בחריש מאוד פתוחים לדברים חדשים. כשאדם נמצא בתוך תהליך של שינוי ומצליח להרפות מהפחד הוא מזמן אליו דברים. כעיר, כולנו כישות אחת, מסתובבים עם תדר פתוח, עם תשוקה ללמוד, להכיר, לקבל משהו חדש".

איזו עצה היית נותנת לאנשים שמתלבטים אם לבצע שינוי קריירה?

"אני מאמינה שקשה למצוא את התשובה לשאלה מה היעוד שלנו. אני כבר הפסקתי לשאול את השאלה הזאת. במקום זה למדתי להקשיב לחשק שלי, לעשות מה שבא לי מתוך אמונה שמה ש'בא לי' יוביל אותי למקום הנכון בשבילי. לכאורה, נשמע שזו גישה מאוד נועזת, אבל מסתבר שלא. זה מתחיל עם ה'בא לי' הקטן ומוביל אל הדבר הבא. משם זה ממשיך לתהליך של חידוד הקשב לרצון המזוקק. בשביל זה צריך לעזוב את הראש, לרדת לבטן, שם יש את כל התשובות לרצונות הפנימיים שלנו, וזה מה שמוביל להגשמה עצמית".

שמונה צלמים תושבי חריש משתפים בתמונות שמייצגות עבורם את העיר ומציגות את יופיה של חריש

חריש כרך נולד

סטס קורינסקי, צלם מסחרי, מצלם להנאתו בחודשים האחרונים את תושבי חריש. לדבריו: "התמונה של גילי ואופיר הרמיס משקפת חיים חדשים והתחלה חדשה בדומה למה שחש כל תושב שבוחר לעבור לחריש ולבנות בה חיים".

לפייסבוק של סטס

חריש בצמיחה

טל סתת, צלמת המתגוררת במתחם גמלא הוותיק מציגה בתמונה את התפתחות העיר: "כמו רקפות אחרי הגשם הצומחות לצידם של עצים וותיקים רבי שנים – יסודות של בנייה חדשה צומחים מן הקרקע הפוריה של חריש הקיימת".

לפייסבוק של טל

חריש צעירה (ואטרקטיבית)

מור שקיפי לאטי שמתמחה בצילומי משפחות, ילדים ותינוקות נוהגת לצאת עם המצולמים ליער חריש לצוד רגעי קסם. "התמונה של משפחת נחמיאס מייצגת את חריש בשבילי כי היא מציגה משפחה ישראלית צעירה וטיפוסית בדומה לרוב האוכלוסיה בעיר".

לפייסבוק של מור

השגרה בחריש: התחדשות

בן כחלון, צלם אירועים, בחר בתמונה שממחישה את תנופת הבנייה אל מול ניהול אורח חיים יומיומי. הניגודיות באה לידי ביטוי גם בצבעים החיוורים של הבניינים לעומת הירוק הדומיננטי של הפארק וכחול השמיים.

לפייסבוק של בן

רגע של שקט (ויופי) בחריש

שלומי אל השחר, צלם בדימוס, בחר להציג את תמונת המרפסת שלו ביום חורפי. הזגוגיות השקופות שהן סימן הכר בולט של מרפסות חריש החדשה, משקפות לנו נוף עירוני טיפוסי בחריש. תמונה עליונה: שקיעה במרפסת.

חריש למתבונן מרחוק: דברים שרואים משם

דניאל שרון מסטודיו שלייקס שמתמחה בצילומי זוגות בחר בתמונה המשקפת את השתלבות העיר במארג הטבע הקיים. כך נראית חריש למתבוננים בה מרחוק.

לפייסבוק של דניאל

חריש למתבונן מקרוב: ממרפסת ביתי

נטליה נסטרוב, מקימת קבוצת הפייסבוק 'מועדון צלמי חריש' בחרה במראה המשתקף ממרפסת ביתה. "זוהי חריש עבורי. אני רואה מן המרפסת בניינים חדשים, דיירים חדשים ושילוב מופלא של עיר עם טבע".

חריש: הבית של כולנו

אורן קלר, בחר בתמונה שמנציחה את הרבגוניות של הקהילה ואחדותה: "חילונים, דתיים, עולים חדשים, צברים, אשכנזים, מזרחיים – וכולם חברים טובים" מסביר אורן שבחר בתמונה מתקופת הבחירות לראשות המועצה. "תקופה שתיזכר כתקופה סוערת של ויכוחים ועימותים אין-סופיים ב-Facebook. אבל כש'יוצאים מה-Facebook'- כולם חברים טובים".

לפייסבוק של אורן

בימי שלישי, בשעות אחר הצהריים תוכלו להתחדש בחולצה חדשה, למסור מכנסיים שכבר לא מתאימים לגזרה, לעצב לעצמכם מראה חדש ועל הדרך גם לתרום לקהילה

בעשור האחרון תופס תאוצה טרנד של מסירת ומכירת בגדים יד שנייה, בין אם הם מוצעים בחינם במסגרת אירועי החלפות בגדים ושווקי קח-תן, ובין אם נמכרים במחיר סמלי בחנויות יד שנייה. רבים הבינו שלא חייבים להוציא מאות שקלים בחודש על ביגוד, ושיש פתרון כלכלי יותר שמעניק הזדמנות לפנות מקום בארון ולמלא אותו בבגדים חדשים בלי לשבור קופת חיסכון ועם בונוס של האפשרות לתרום לקהילה.

הטרנד לא פסח על חריש, לפני כחודשיים הוקמה בבית הקהילה 'שלי-שלך' חנות וינטג' ויד שנייה. גילה עתירה, שזוהי שנתה השלישית בחריש, יזמה את הרעיון לפני כשנתיים, ומאז מנהלת את החנות שבתחילת דרכה פעלה בכיתה בבית הספר תלמי רון בחריש. "התחלנו לאסוף ציוד ולאסוף מתנדבות שיעבדו איתנו והשתתפנו באירועים מזדמנים של המועצה. לפני כחודשיים, אגרנו מספיק בגדים ולשמחתנו יש לנו כבר מספיק מתנדבות שאפשרו לנו לפתוח את החנות".

מה החזון שהוביל לפתיחת החנות?

"הקונספט של החנות בשלב החלום", מספרת אור גולני, רכזת יחידת ההתנדבות בחריש, "היה ליצור מקום שיאפשר לאנשים למסור דברים שהם במצב מאוד טוב, וליצור מעגל של קיימות שבו מצד אחד אתה לא זורק את הדברים, אתה ממחזר אותם לשימוש נוסף, ומהצד האחר, כל ההכנסות הולכות לתרומה לקהילה בחריש. לשמחתנו, די מהר הבנו שבחריש קיים ביקוש ליד שנייה. בירידים בהם השתתפנו הגיעו רבים שרכשו פריטים מרובים".

עתירה: "המטרה בעיני היא שאנשים לא יתלבטו פעמיים אם להוציא מהארון בגד ולמסור אותו. מה שזורקים לפח זורקים לפח, אבל אם קיים מקום שעושה טוב לאחרים ומאפשר לך להתחדש בתשלום סמלי של חמישה שקלים לפריט, אז אפשר למסור בלי התלבטות.

עתירה מוסיפה ומציינת כי עבורה לחנות היד שנייה בחריש יש תפקיד נוסף: "חשוב לי שבפארק אחד יראה את האחר עם בגד שהוא מסר וירגיש שזה יהיה ממש בכיף ובאהבה, ולא מתוף תחושה של 'וואי, איזו פאדיחה'. זו גם הסיבה שאנו מקפידות לאסוף בגדים שהם באיכות וברמה טובה, בגדים שמכבדים את המקום".

איזה סוג בגדים נמכרים בחנות?

גולני: "אנחנו מקבלים בגדים חגיגיים, נעליים במצב חדש, הלבשה תחתונה חדשה בלבד, כלי מטבח חדשים, מצעים חדשים בלבד".

עתירה: "אנחנו מקפידים שבבגדים לא יהיו קרעים, כתמים או רוכסנים בעיתיים. התפישה היא שאם הבגד לא ראוי עבורי או עבור הילד שלי, הוא גם לא ראוי למישהו אחר".

לפגוש אנשים בחריש

ביקור בחנות מראה כי היא מכילה כמות פריטים עצומה. בנוסף למתלים עמוסים בבגדים תוכלו למצוא שם נעליים, כלי מטבח, משחקים, תיקים ועוד. הבגדים מסודרים בצורה מזמינה ונוחה לחיפוש לפי קטגוריות כלליות, כגון בגדי נשים – כללי, בגדי גברים – כללי, שמלות, ג'קטים, נערות, פעוטות ועוד. על עבודות המיון הנרחבות אחראיות המתנדבות.

"יש פה נערות שעושות מחויבות אישית, ועובדות לצד מתנדבות מבוגרות יותר, זאת אומרת שהמתנדבות הן מגיל 16 עד גיל פנסיה", משתפת גולני, ומספרת על שאיפה להרחיב את מעגל המתנדבות כדי להאריך את שעות הפעילות של החנות, שפועלת כיום במתכונת מצומצמת בימי שלישי בלבד בין השעות 20:30-22:00.

איילת פולק היא אחת המתנדבות הפעילות במיזם: "לפני כמה חודשים ראיתי שמחפשים מתנדבים למיין בגדים לחנות יד שנייה," מספרת פולק, "אני מאוד אוהבת למיין דברים ולחפש מציאות. בהתחלה זה היה בבית הספר תלמי רון, הגעתי וראיתי הר ענק של בגדים ובנות שישבו ומיינו", היא נזכרת. פולק מביעה אופטימיות ותחושת מחויבות הולכת וגדלה, בפרט לאחר קבלת המבנה מהמועצה, "אני מתרימה את כולם – בעבודה, במשפחה, בבניין. אם מישהו מוסר משהו, אני עוברת לאסוף. על הדרך גם פגשתי אנשים נחמדים בחריש מחוץ למעגל הטבעי שלי וגם התחלתי לייעץ ללקוחות מה מתאים להם ומה פחות".

מתי ניתן להגיע למסור בגדים?

פולק: "חשוב להגיע בשעות הפעילות ולמסור בשעות הפעילות בימי שלישי בין 20:30-22:00. בבית הקהילה פועל גם גן ילדים, ולכן אם משאירים שקיות בחוץ, הן נתפשות כמו חפץ חשוד והן אוטומטית נזרקות לפח על ידי עובדי שפ"ע. היו כמה מקרים של קרטונים שנראו ממש חשודים והקפיצו את המשטרה, אז בבקשה לא לעשות את זה".

ומהן התכניות לעתיד?

גולני: "בעיני, החנות משרתת את הקהילה כקהילה, החלום הוא שיהיה שם מעין בית קפה עם שולחנות, משהו וינטאז'י קלאסי, עם פינת ילדים בה ניתן לצייר ולשחק בזמן שההורים קונים בגדים. זה מקום שישרת את הקהל הרחב וגם ייתן מענה לאוכלוסיות מוחלשות בשעות נפרדות מטעמי צנעת הפרט".

למידע נוסף: דף הפייסבוק של החנות

לגדל ירקות, לחלום, לקחת חלק בפעילות חברתית של הקמת 'גינה קהילתית עירונית' וליהנות כל הדרך עד קטיף הירק הראשון

לאלה מכם, שהבנייה לגובה בחריש מעוררת בכם געגועים לחלקת אדמה, לריחה הרענן של אדמה אחרי גשם וליופי שבמעקב אחרי עונות השנה באמצעות שתילים, צמחים, ירקות ופרחים – מגיעה בשורה טובה: ביום חמישי הקרוב, מתחדשת באופן רשמי הפעילות החברתית של הגינה הקהילתית בחריש ומושקת גינה קהילתית חדשה, שנייה, הממוקמת בצמוד לגינת דונה בפינת הרחובות גפן-תאנה. גינה זו מצטרפת לגינה הקהילתית שפועלת בחריש כבר ארבע שנים וממוקמת בשטח המועצה. שתי הגינות, ממומנות על ידי משרדי הממשלה, תקציבי מועצה ומופעלות באמצעות בנות השירות של 'השומר החדש'.

את הגינה הקהילתית הראשונה הקימו תושבי חריש הוותיקים שזכו לתמיכה ולתקצוב ממשרד הפנים. הגינה החדשה הוקמה ביוזמת פורום קיימות. אדריכל דן וקסלר וזוגתו מגי משעל יחד עם שאר חברי הפורום, ליאור עוז, מעוז לואנץ, שמחה שמעוני ודניאל שמעוני ז"ל, תכננו את הגינה הקהילתית וסייעו בכתיבת 'קול קורא' למשרד החקלאות, שהעביר את תמיכתו ותקצב את עלויות הקמת הגינה ואחזקתה בכ-100 אלף שקלים בשנה, למשך שלוש שנים.

חיבור למקום ולאנשים

שמחה פרלמן, תושבת חריש והרכזת החדשה של פעילות הגינה הקהילתית בחריש מסבירה: "גינה קהילתית היא מקום שמעודד חיבור מקומי למקום עצמו, לאנשים, לתנובת האדמה, לזמן ולעונות השנה. גינה קהילתית היא מקום נוסף למפגש טוב ומיטיב בין אנשים ויצירת קשרים חברתיים". לפרלמן, ניסיון רב שנים בפארמקלצ'ר, חקלאות, סביבה וגינון, לצד צילום והדרכת טיולים.

האם הפעילות בגינה הקהילתית היא בתשלום?

"לא! הפעילות מתקיימת במימון מלא של המועצה ושל משרדי הממשלה. אני מזמינה את תושבי חריש לבוא עם הילדים, לגדל גידולים בהתאם לבחירתם, גידולים שאנשים אוהבים לאכול ולקטוף. זה אושר צרוף לקטוף ולבשל ירק או פרי שאתה גידלת וטיפחת".

מה מתוכנן לעתיד?

"כרגע קיימת גינה קהילתית אחת, אנו מקימים את השנייה ובהמשך מתוכננות שתיים נוספות. התושבים שיגיעו לפעילות יקבלו אדמה, קומפוסט, שתילים, תולעים אדומות ויוכלו לגדל, לטפח ולקטוף את הגידולים האהובים עליהם וכמובן גם לתכנן את הפעילות ואת החזון של הגינה החדשה".

פרלמן גם לא שוכחת לציין את הערכים המוספים שמעניקה פעילות זו למשתתפים: " ניסוי וחקר, שיתוף פעולה, סקרנות, התבוננות בטבע ותחושת סיפוק", היא מונה ומדגישה: "התושבים מוזמנים גם בימי חורף גשומים לפעילות. בימים אלה תתקיים פעילות אלטרנטיבית בה נלמד בצורה חווייתית על הנושאים הקרובים לעשייה בגינה הקהילתית. "לתושבים אלה תינתן גם הזכות להשתתף בתכנון מרחב בר קיימא יחד עם תושבי חריש  שפעילים בנושא זה. הרעיון הוא לחלוק ברעיונות ולייצר יחד חזון לגינה קהילתית חזקה שתורמת גם לסביבה וגם לקשר הבין-אישי של התושבים", היא מסכמת.

חזון קהילתי

שרי אייזן, עובדת סוציאלית קהילתית בחריש מרחיבה על החזון:  "כיף לראות את החזון מתממש. אנחנו יוצאים לדרך עכשיו עם הסיוע הנדיב של משרד החקלאות ומתכוונים להמשיך לממש את החלום של גינה קהילתית סמוך לכל שכונה, כמקום למפגש בין תושבים וחיבור לטבע.

"המאפיין של גינה קהילתית שהיא מנוהלת על ידי הקהילה ותושבים הם שמובילים את ההחלטות לגבי תוכן הפעילויות שיהיו. אשתקד, היה קשה לקבל החלטות במתחם גפן תאנה כי הוא טרם אוכלס. עכשיו כשיש תושבים אנו מוכנים לצאת לדרך".

כאמור, שתי גינות קהילתיות יפעלו כעת בחריש, השנייה, ברחוב הגפן, משתרעת על שטח של 500 מ"ר (פי שניים מגודלה של הגינה הקהילתית הקיימת בשטח המועצה). שתי גינות קהילתיות עתידיות ישתרעו, על פי התכנון, על שטחים גדולים של 1500 מ"ר ו-3000 מ"ר. טרם נקבע מיקום סופי לגינות אלה.

"בגינה הראשונה בשטח המועצה כבר הונחו תשתיות ונבנו בהתאם לחזון התושבים שהיו פעילים בשנה הקודמת ערוגות בצורה ספירלה ונשתלו צמחי תבלין. אני מקווה שהפעילות שתתחיל להתקיים בימי חמישי תעזור לייצר מנהיגות מקומית בחריש של פעילים שיקבלו הכשרה ובתמורה ייקחו אחריות על ניהול ותפעול המקום, ממש כמו המייסדים של הגינה הקהילתית הראשונה", מסכמת אייזן.

הפעילות תתקיים בימי חמישי בין השעות 15:30-17:30. אין צורך לתאם מראש – רק להגיע!

יריית הפתיחה של 'פורום נשים חריש' היא הפקת ערב מהנה וקליל שיתקיים ביום חמישי הקרוב (כולן מוזמנות). אבל אל תטעו – חברות הפורום מתכננות לשנות ולהשביח את העיר בתחומי החינוך, הבריאות, התעסוקה הנשית וסגנון החיים ולקחת חלק פעיל בבניית העיר

בתמונה מימין לשמאל: אורטל שמש חנה, נגה עוז, ליאת רבלין, בתאל הילל, קמילה אליהו, רחלי יצחק, גליה הימלפרב, ענת נומקין, שרונה בן טל, שרי אייזן ליטל בר-שלום (חסרה בתמונה: עדי שאול). צילום: מור לאטי

"השיגו את המיטב מעצמכן – על ידי כך שתהפכו ניצוצות קטנטנים של הזדמנות, ללהבות גדולות של הישגים". נדמה כי דבריה של גולדה מאיר ז"ל, האשה היחידה שכיהנה כראש ממשלת ישראל ופעלה למען שילוב נשים בעולם התעסוקה אקטואליים גם כיום, כש'פורום נשות חריש' מזמין את תושבות העיר לערב השקה והכרות עם הפורום ועם פעילותו.

הערב, שיתקיים ביום חמישי הקרוב 22.11.18, בבית ספר תלמי רון, הוא יריית הפתיחה של חברות הפורום ושיאו של תהליך בן שמונה חודשים שעסק בהעצמת נשים באמצעות קורס מנהיגות נשית שהתקיים מטעם המועצה. 25 נשים התחילו את התהליך ובסופו נותרו 11 נשים פעילות, אלה הן חברות פורום נשים חריש.

שרי אייזן, יועצת לקידום מעמד האשה ושיוויון מגדרי בחריש מסבירה: "הרעיון המקורי היה להקים מועצת נשים שתחשוב בצורה עירונית על כלל הצרכים של נשות חריש. קבוצת הנשים שהצטרפו לפורום עברו תהליך משמעותי בהנחייתה של אורנה צאיג, מנטורית ומומחית בתחום העצמת נשים במרחב הציבורי. צאיג ליוותה הקמת פורום נשים בערים שונות בארץ והיא הנחתה את הקבוצה בתהליך ההכרות והגיבוש".

מה היו המודלים שפעלתן לפיהם?

"ביקרנו ב'בית שיח נשים' בפתח תקווה שמעלה למודעות את התרומה של נשות מושבת פתח-תקווה בהקמת העיר לצדו של יואל משה סלומון. חשוב לנו ש'חלוצות חריש' יזכו להכרה על פועלן ושהחינוך בחריש יהיה חינוך לשוויון מגדרי".

"מעבר לזה, אחד הערכים המשמעותיים עליהם בססנו את התהליך היה האותנטיות של כל אחת מחברות הקבוצה. הרצון הוא שכל אחת תביא את הערך המוסף שלה ותקדם את הנושאים הקרובים ללבה".

לדבריה של אייזן, פעילות הפורום  מתרחשת כיום בקבוצות עבודה קטנות יותר שפועלות בתחומים של חינוך (לגיל הרך), תעסוקה (תעסוקת נשים וקידום עסקים מקומיים), בריאות (בריאות האשה) וסגנון חיים (הרצאות, תרבות).

כל צוות בוחר במה להתמקד בהתאם להחלטת הנשים. כך לדוגמא, צוות החינוך בפורום בחר להתמקד בפעוטונים ומעונות לילדים בגילאי 0-3 הן מבחינת תפוסה, הן מבחינת תפעול ראוי והן מבחינת העצמת הסייעות שעובדות במעונות. בימים אלה צוות החינוך מגבש תכנית עבודה למיפוי, חיזוי צרכי הפעוטונים והמעונות.

מאמינה בכח נשי

אחת מצוות ההפקה של ערב ההשקה הקרוב היא ליטל בר-שלום (37) נשואה ואם לשלושה המתגוררת בחריש שנה. בר שלום נענתה לקריאה הראשונית להצטרפות לקורס מנהיגות נשית כי הרגישה שהעיתוי היה בשל עבורה. "אני עצמאית, ואחרי שנים רבות של עשייה חשתי שיש לי מה להוציא החוצה ולתרום לקהילה, הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי, אבל לא הכרתי אף אחד בעיר, ובדיוק בזמן הזה, ראיתי את הפרסום על קורס מנהיגות נשית ושמחתי להצטרף. אני מאמינה בכח נשי והפכתי לחלק מקבוצה של נשים מדהימות מגוונים שונים באוכלוסיה".

אילו נושאים בפורום הנשים מדברים לליבך?

"אני לוקחת חלק בקבוצה שמקדמת את העבודה והתעסוקה הנשית. המיזם הראשון שלנו שהבשיל היה להקים את הנטוורקינג הנשי כי לתחושתי נשים עצמאיות חוות את העסק ממקום אחר וגם השיח הנשי הוא שונה".

מה עתיד להתרחש בערב ההשקה הראשון של פורום נשות חריש?

"מטרת הערב היא להעניק למשתתפות כיף והנאה, חשיפה ראשונה אל הפורום שלנו ואל מטרותיו ואנו מזמינות גם נשים נוספות להצטרף אלינו ואל הפורום שלנו. חשוב לנו שידעו שאם יש להן רעיון, אנחנו הכתובת, אנחנו הבית לפעילות נשית, אנחנו פלטפורמה משמעותית לעשייה נשית בעיר".

ייצוג נשי ראוי בפוליטיקה המקומית

לרבים זה לא ידוע, אולם אחד התוצרים הישירים של פעילות פורום הנשים בשנה האחרונה הוא השתתפותה של נגה עוז  38, במשחק הפוליטי של חריש. עוז, נשואה לליאור ואם לשלושה, מתגוררת שנתיים בחריש. נבחרה לשמש כחברת מועצת חריש מטעם סיעת הליברלים.

"ההתמודדות שלי בבחירות באה כתוצאה ישירה מהפעילות בפורום נשים, אליו הצטרפתי כי הרגשתי באינטואיציה שזה המקום הנכון עבורי להיות בו". משתפת עוז ומוסיפה: "פורום הנשים הוא עוד כלי לשלב בו את הקהילתיות,  שחשתי מהרגע שעברתי לעיר והרגשתי שהיא הבית שלי. ההשתתפות בפוליטיקה היתה המשך לפעילות שלי בפורום ואני גאה בהישג של נשות חריש".

את מתכוונת לייצוג הנשי בעיר?

"שלוש נשים במועצת העיר זה ללא ספק השג, זה שליש. ולמרות שזה אמור להיות טבעי ונורמלי זה לא –  ולכן זה בהחלט השג שראוי להתגאות בו".

מה מאפיין את פורום הנשים של חריש?

"אין ספק שמדובר בפורום צעיר מאוד יחסית לערים אחרות. הגיל הממוצע אצלנו הוא גילאי שלושים פלוס. הקבוצה מגוונת מאוד וכוללת נשים דתיות, חילוניות, עולות חדשות וותיקות".

מהן התכניות העתידיות?

"אני מתכוונת להמשיך ולפעול בפורום ככל שאוכל ובשאיפה לעזור לפורום גם מתוך המועצה. "נכון שערב החשיפה הראשון מכוון בעיקרו לכיף והנאה אבל בהמשך בהחלט נפעל ונתמקד בסדנאות ספציפיות שמיועדות לנשות חריש. כרגע, אני קוראת לנשות חריש לבוא לערב שנבנה במיוחד בשבילן ולקבל את הזמן האיכותי שמגיע להן".

אייזן מסכמת ומוסיפה כי פורום הנשים של חריש מקווה לקבל מימון מהמשרד לשיוויון חברתי של גילה גמליאל, שישמש להרצה של מיזמים חברתיים נוספים:  "אנו מתכננות לעלות כיתה ביכולת שלנו לייצר תכנית עירונית ליוזמות חברתיות ובחודשיים הקרובים עתידים להתקיים מיונים נוספים לקורס המשך זה. כמו כן, בעתיד הקרוב נפתח את הצוותים הקיימים לקליטה של נשים נוספות שירצו לתרום ולפעול בפורום הנשי של חריש". כולן מוזמנות – כבר אמרנו?

איך יקבלו אותם השכנים? כיצד תתפס הזוגיות שלהם ומה יהיה היחס לילדים? ארבעה זוגות מהקהילה הלהט"בית בחריש משתפים אותנו בחששות טרם הקליטה בעיר, ובמציאות חייהם בעיר שפותחת את שעריה לכולם 

צילום: אורן קלר

אלן ג'וסף ודרור רותם עברו להתגורר בחריש לפני שנה בדיוק. אלן (61) הוא מלונאי, שעובד כיום בדיור מוגן, ודרור (71) הוא משפטן ומעצב פנים. בקרוב הם יחגגו חמש שנים לזוגיות שלהם. לחריש הם הגיעו אחרי מגורים משותפים ברמת גן ובנתניה. "גרנו בשכירות וזה עלה הון תועפות", מספר אלן, "מאסנו במחירים הגבוהים ובמעברי הדירה התכופים, והחלטנו שאנחנו רוצים מקום משלנו. מכר שלנו סיפר לנו שקנה דירה בחריש וזה נשמע לנו מעניין, אז הגענו לבקר בחריש ומיד חתמנו על חוזה לקניית דירה".

היו לכם חששות לפני המעבר? דאגתם שלא יקבלו אתכם?

אלן: "היו לנו חששות לפני שעברנו לפה, אבל אנחנו כבר למודי ניסיון – גם במעבר הקודם, מרמת גן לנתניה, חשבנו שיהיה לנו מאוד קשה ובסופו של דבר הכל היה בסדר. אותו הדבר קרה גם פה – מרגע שעברנו לא הרגשנו שום יחס יוצא דופן, לא היתה בכלל התייחסות לעובדה שאנחנו זוג חד מיני".

דרור: "אני מתנדב בשי"ל חריש, המספק שירות ייעוץ לאזרח, ואני נפגש במסגרת זו עם מגוון רחב של תושבי חריש. הנטייה המינית שלי היא לא סוד ולשמחתי מעולם לא הרגשתי יחס שונה כלפיי".

ממרום גילם ונסיונם נראה שאלן ודרור מסתכלים על כל העניין סביב המיניות שלהם בקלילות ובשעשוע. "ההתייחסות היחידה שקיבלנו לגבי זה אי פעם היתה מקבלן שפגשנו לפני המעבר, שציין שאנחנו מוסיפים צבע לעיר", אומר אלן בטון מבודח ומסכם: "בסך הכל זו עיר מאוד נחמדה. אנחנו מרגישים שכולם מקבלים אותנו, כולל תושבי העיר החרדים. הם אולי לא מסכימים עם צורת החיים שלנו, אבל הם מקבלים אותנו".

"ברגע שנפגשנו כל החששות התפוגגו"

ניצן שרי ושרית אטיה, בנות 30, עברו לחריש מרחובות בדצמבר 2017 יחד עם שני ילדיהן, תאומים בני שנה ושלושה חודשים. ניצן עובדת במועצה ושרית במגזר הציבורי, והן בזוגיות כבר תשע שנים, שלוש שנים מתוכן כזוג נשוי.

את המפגש הראשוני שלה עם דיירי הבניין בחריש זוכרת ניצן היטב: "שמענו שחריש זאת עיר מעורבת, אבל כשקנינו את הדירה לא ביררנו לעומק מי האוכלוסיה בבניין. ידענו שהבניין קרוב לאזור הוותיק, שהוא דתי יותר, אבל לגבי הדיירים בבניין עצמו לא ידענו כלום. היום אנחנו יודעות שרבים מהשכנים שלנו דתיים".

"היו לנו חששות מרובים לפני המעבר – איך יהיה, האם יקבלו אותנו? אבל כל החששות התפוגגו במפגש הראשון עם השכנים שהתקיים עוד לפני המעבר הרשמי. הגעתי לישיבת דיירים לבדי ניצלתי את ההזדמנות כדי להעביר מספר חפצים לדירה. בישיבה פגשתי לראשונה את השכנים שלנו שהיו פשוט מקסימים, מיד התעניינו, שאלו מה שלומי ועזרו לי להעלות את כל הדברים לדירה".

הם ידעו שאת נשואה לאשה?

"כן, הם ידעו את זה עוד לפני שנפגשנו, הקבלן כנראה אמר להם שזוג נשים קנו דירה בבניין".

ואיך היחסים ביניכם מאז המעבר?

"עכשיו? הם החברים הכי טובים שלנו בעולם. יותר מזה – הם כמו משפחה", מספרת ניצן, שמחלימה כעת ממחלה. "השתחררתי הביתה מבית החולים ונוכחתי לדעת כמה עזרה ואהבה אנחנו מקבלות, השכנים שלחו לנו שוקולדים ומתנות, זה באמת היה מרגש. אני מרגישה שיצרנו קשרי קרבה וחברות טובים ממש עם רבים בעיר, כולל דתיים. אני לא מסתירה שום דבר ולא חוסכת בשימוש במילים כמו 'אשתי" או 'בת הזוג שלי', גם מולם, ואף אחד מעולם לא אמר שום דבר על הנטיות המיניות שלנו, לא בקרב החברים בבניין ולא מחוצה לו".

"יש כאן אווירה כל כך מיוחדת, תחושה שכולם חיים כאן בכיף וביחד", מוסיפה ניצן. "גרתי בכמה וכמה מקומות אחרים בעבר, ומעולם לא נתקלתי באוכלוסיה כל כך מקסימה וטובה. אנשים הרי עוזבים את הערים שלהם, את המשפחות שלהם, ומגיעים לפה לבד, אז כולנו פשוט הופכים למשפחה אחד של השני".

 "הכנו את עצמנו נפשית למצב שניתקל בהומופוביה"

זוג נוסף, שדווקא עשה עבודת הכנה לפני המעבר, הן אמילי (27) וסימי (32) הראל, שעברו לחריש מרמת גן בקיץ האחרון. "אני כבר הייתי בהריון", מספרת סימי, עובדת בחברת ביטוח שילדה תאומים לפני חודש, "והיה לנו ממש חשוב לברר אם יש פה קהילה להט"בית, בעיקר בשביל שהילדים, כשיגדלו, לא יסבלו מהערות הומופוביות. כתבנו פוסט בקהילת חריש בפייסבוק כדי לבחון אם יש בעיר קהילה, וקיבלנו עשרות תגובות והמון תמיכה. אז החלטנו שאנחנו הולכות על זה – עוברות לחריש.

"היו לנו הרבה חששות לפני, הכנו את עצמנו נפשית לזה שאנחנו מגיעות מהעיר הגדולה לעיר אחרת לגמרי ושאנחנו עלולות להיתקל בהומופוביה, והחלטנו שפשוט נתמודד עם מה שיקרה ויהיה בסדר".

וגיליתן הבדל בין החששות למציאות?

סימי: "ממש הופתענו לטובה. כל מה שהכנו את עצמנו אליו לא קרה".

אמילי: "הדבר הראשון שעשיתי כשהגענו לחריש היה לתלות על הדלת שלט עם השמות שלנו ואייקון של לב, לא התביישנו ולא חשנו צורך להסתיר. מהר מאוד גילינו שאנחנו גרות בבניין מאוד מקבל, ליברלי, מאוד גיי-פרנדלי. כולנו חברים, השכנים עוזרים לנו עם הילדים, לא נתקלנו בטיפת הומופוביה מאז שנכנסנו לחריש".

"אנחנו באינטראקציה עם המון אנשים, במיוחד עכשיו, כשאמילי פותחת את העסק", מספרת סימי על הפיצוציה שתפתח אמילי בקרוב בשדרת דרך ארץ, "ואנחנו מדברות עם אנשים וכשהנושא עולה אנחנו תמיד מספרות שאנחנו נשואות עם ילדים, מעולם לא הרגשנו מאף אחד שיש בזה משהו חריג."

"לא סתם קוראים לזה – חיים פרטיים"

בין הזוגות הגאים בחריש, ישנם גם כאלה שנכוו בעבר. רונית וטניה, גם הן זוג טרי בעיר, עברו לחריש מנצרת עילית בקיץ האחרון יחד עם ארבעת ילדיהן וחגגו לא מזמן ארבע שנות זוגיות. רונית עובדת כליצנית בימי הולדת וטניה היא מזכירה רפואית במקצועה, שתיהן גם כותבות שירה וסיפורים ברוסית, וכל אחת מהן אף הוציאה לאור ספר. "גרנו בנצרת עילית במשך שלוש וחצי שנים", מספרת טניה, "והרגשנו שלא מקבלים אותנו שם. חיפשנו מקום עם אנשים יותר פתוחים, ליברליים, לא רק ברמת ההצהרה, אלא בפועל".

במה התבטאה התחושה שלא מקבלים אתכן?

טניה: "היתה תחושה שאנחנו לא יכולות להיות פתוחות לגבי מי שאנחנו, לגבי הזוגיות שלנו, שאנחנו צריכות לספר שאנחנו אחיות, בנות דודות או חברות שותפות לדירה, כי לא יקבלו זוג נשים שחיות יחד. היתה תחושה ברורה של אי נוחות, ובמיוחד תרם לכך צוות בית הספר של הילדים. באחת הפעמים הגיעה אלינו יועצת בית הספר לביקור בית וחשנו שהיא ממש מנסה לחטט ולברר פרטים אינטימיים על הרגלי השינה שלנו ועל טיב היחסים שלנו. היא חקרה ושאלה על נושאים אישיים בצורה ביקורתית ושלילית ולא כיבדה את הפרטיות שלנו או את הזכות של כל אדם לבחור את מי הוא אוהב ואיך הוא חי מבלי לפגוע באף אחד".

"האמנו שחריש כעיר צעירה תהיה פתוחה יותר ומקבלת יותר לזוגיות חד מינית, כי הדור הצעיר מתייחס בצורה שונה וטובה יותר לנטייה מינית שונה", מוסיפה רונית ומציינת כי המשיכה שלהן לעיר התחזקה לאחר שקראו ראיון שנערך עם יצחק קשת בו הוא ציין שהעיר פתוחה לכל שכבות האוכלוסיה ורוצה להוות מודל לחיים משותפים באהבה, בכבוד ובשלום.

ובזמן הקצר שאתן כאן, אתן חשות בהבדל?

"אנחנו מרגישות שעכשיו אנחנו סופסוף יכולות להגיד מי אנחנו", פוסקת רונית, "וכשאנחנו אומרות שאנחנו זוג אף אחד לא מעיר או אומר משהו על זה, אפילו לא שואלים יותר מדי. התחושה היא שדלתות העיר חריש פתוחות לכולם ויש שוויון של ממש. יש פה דתיים, חילוניים, קהילה ברזילאית, קהילה רוסית וכולם מוזמנים לחיות יחד. זה מה שמושך כל כך הרבה משפחות להגיע לחריש ולהתחיל כאן הכל מחדש".

לימור וירון פרסי עיצבו את דירת חלומותיהם בקומה השביעית ברחוב האורן שמשקיפה אל נוף פנורמי מחריש ועד חדרה. הדירה משקפת את טעמם האישי, את הזכרונות ואת רגעי היופי, האהבה והחסד שליקטו במהלך חייהם

צילום: אורן קלר

קיר הכניסה לבית משפחת פרסי, הממוקם בקומה השביעית ברחוב האורן מחופה בפרקט עץ. ירון פרסי, שאהב את הצבע ואת התחושה החמימה שהעניק העץ, החליט להשתמש בו כקיר כניסה וכברכת שלום חמימה לכל הנכנסים לבית.

בני הזוג ירון ולימור פרסי (51) עברו לחריש ביולי האחרון ממודיעין בה התגוררו בעשר השנים האחרונות. ירון, עו"ד ונוטריון בהכשרתו, נוסע מדי יום למשרד שלו בראשון לציון ואילו לימור שעושה שנת התמחות (סטאז') בתרפיה באומנות, מרבה גם היא בנסיעות אולם שוקלת לעבור למערכת החינוך באזור בשנה הבאה.

אל חריש הם לא הגיעו במקרה, אלא בעקבות הלב. "הגענו לפה בעקבות הנכדה שלנו, שיר, בת השנה וחצי". מצהירים השניים. "בתנו הבכורה התעניינה יחד עם בעלה ברכישת דירה בחריש. הגענו לבקר פה והמקום מצא חן בעינינו, בעיקר הפרויקט הזה של דמרי. הדירה שרכשנו מתאימה לנו מבחינת הנוף, הגודל וכיווני האוויר. החלטנו שהיות ושנינו בעלי מקצועות חופשיים לא תהיה בעיה לבצע את השינוי. זה היה גם עיתוי נכון מבחינת המשפחה, בתנו הצעירה, עידן, סיימה את לימודי התיכון ויצאה לשנת מכינה, כך שלא היה קריטי עבורנו להישאר במודיעין", מסביר ירון.

עדיין זו החלטה אמיצה לעזוב את הכל ולעבור…

"היו לנו חברים שהרימו גבה על המהלך ותהו מדוע עברנו לחריש בעקבות הנכדה, אבל עבורנו המשפחה היא מעל לכל. חשוב לנו להיות קרובים לבת שלנו, לחתן ולנכדה שרכשו כאן דירה מסבירה לימור ומשתפת: "לפני שבע שנים איבדנו את בתנו האמצעית, רותם. היא נפטרה בגיל 16 בלבד לאחר מאבק הירואי של שמונה שנים במחלת הסרטן".

תמונתה של משפחת פרסי בהרכב מלא עם רותם – תופס מקום של כבוד בסלון המשפחה. "ישנן שתי דרכים להתמודד עם אבל", מסביר ירון. "אנחנו בחרנו בדרך בה אנו מדברים על רותם בכל הזדמנות". לימור מהנהנת ומוסיפה: "גם לא בנינו לרותם מקדש, היא נמצאת איתנו בבית, ואנו זוכרים אותה כל הזמן גם בעזרת חפצים כדוגמת זר הצבעונים על השולחן. הטיול האחרון של רותם שבוע לפני שנפטרה היה להולנד, ומאז כל מי שחוזר מהולנד, מביא לנו צבעוני מתנה – האוסף גדל בצורה מרשימה".

בני הזוג הקימו להנצחת בתם את עמותת פריחת הרותם, שמסייעת לילדים ומשפחות נזקקות להגשים את חלומותיהם בתחום התרבות, האומנות והספורט. "אנחנו מסייעים לילדים להירשם לחוגים, לקנות גיטרה, לבקר במשחק כדורסל, לצפות בהצגה – כך אנו מנציחים את רותם", משתף ירון.

בני הזוג גם מרצים בהתנדבות על התמודדות עם קשיים בחיים ושמירה על התקווה והחלום. ההרצאה כוללת הקרנה של סרט שנערך מ-18 קלטות וידאו שרותם צילמה, המתעדות את המאבק שלה במחלה, את התהליכים הרפואיים שעברה ואת רגעי החסד של הצחוק, החיוך וההתמודדות הבריאה עם מחלה קשה. קטעים מתוך הסרט ניתן לראות גם בסרטה של מיקי חיימוביץ על רותם פרסי שנקרא "לאבד ולתת" ושודר ברשת בפברואר 2014 במסגרת העונה הראשונה של תכנית "המערכת".

התחלות חדשות

המעבר לחריש טוב לבני הזוג שחשים התחדשות ואנרגיה חדשה: "בחריש ישנה תחושה של התחלה חדשה והיא מאוד חזקה", מצהיר ירון, מצאנו כאן עיר תוססת, חיה ונושמת עם פוטנציאל מאוד גבוה".

"אנחנו גם נהנים לגלות את הסביבה של עמק חפר, אליה פחות נחשפנו בעבר", משתפת לימור. "גילינו את מועדון ברל'ה, טיילנו בזכרון יעקב ואנו מוצאים פינות חמד באיזור שמשמחות אותנו".

יש לכם חיבור לשכנים? מסתדרים עם הזוגות הצעירים?

"השכנים שלנו כאן מדהימים. אין ספק שבחריש הפתגם 'טוב שכן קרוב מאח רחוק' מקבל משנה תוקף", מסביר ירון ומוסיף: "כשעברתי לכאן שמתי לב שאני עולה ויורד במעלית ואנשים לא מסתכלים זה על זה, לא אומרים שלום כי לא מכירים, אז בראש השנה הזמנתי את כל דיירי הבנין להרמת כוסית ולארוחה על האש. הגיעו כ-15 אנשים, היה מקסים ומאז כבר אומרים שלום כשנפגשים בכניסה או בחניון".

טוב, בואו נדבר גם על עיצוב… בשביל זה התכנסנו היום..

"עבדנו בלי מעצבת. ירון היה אחראי על התכניות ועל החלוקה המרכזית של החללים ואילו אני דאגתי לפרטים הקטנים", מציינת לימור.

אילו דגשים היו חשובים לכם בעיצוב?

ירון: "חשוב היה לי שהבית יהיה נגיש ונוח למחייה, לא מוזיאון ולא מנקר עיניים. דגש נוסף היה שהבית ישרת את הצרכים והאהבות שלנו ולכן בהתאם, אני זכיתי למסך ענק ולמערכת קולנוע ביתית כדי לצפות בשידורי הספורט שאני אוהב ואילו הספרייה בסלון נבנתה בהתאמה אישית לאהבה של לימור לספרים וכוללת גם חפצי נוי אישיים ומשפחתיים".

המטבח שונה מן היסוד. ארונות המטבח נבחרו בגוון לבן עם ידית אינטגרלית לתחושה של מראה נקי. מוסיפה העובדה שלדלתות המקרר והמקפיא הוצמדו דלתות ארון – כך שהם אינם נראים לעין ומתקבלת תחושה של מראה חלק ואחיד. אי עבודה נבנה במרכז המטבח ומשרת את באי הבית גם להכנת אוכל וגם לסעודה.

"סוף סוף, אחרי 28 שנות נישואין לימור זכתה במטבח החלומות שלה", צוחק ירון. "אני אוהבת את העובדה שמדובר בחלל אחד שניתן גם לעבוד בו וגם להיות עם המשפחה", מסכימה לימור ומוסיפה שהמטבח פרקטי ונוח לעבודה: "אם הייתם מגיעים אלינו עוד שעה כבר הייתם רואים אותי באמצע הבלגן מכינה קובה סלק ומאכלים טעימים לבת שלנו שחוזרת בסוף השבוע", היא מציינת באהבה.

ראיתי באלבום המשפחה את התמונות של הבית הקודם שלכם – הבית נראה די דומה

"נכון, בהחלט יש קווי דמיון. בכל הבתים שלנו יצרנו דירה חמימה, מרווחת ומוארת עם קווים נקיים. גם הבחירה שלנו בצבעים נותרה כפי שהיתה, הצבעים השולטים בדירה כולה הם לבן ועץ".

"השקענו בסך הכל כ-150 אלף שקלים על מנת לשדרג את הדירה ולהפוך אותה לדירה נוחה, מעוצבת ומפנקת עבורנו". מסכם ירון.

ומהן התכניות שלכם לעתיד?

ירון: "אני מקווה בעתיד להעתיק חלק נכבד מהפעילות שלי מראשון לציון לחריש".

לימור: "אני אשמח להעביר את ההרצאה שלנו גם בפני קהילת חריש, אני רק זקוקה למעט זמן להתאקלם כאן. אני גם מקווה שבשנה הבאה יצא לי להשתלב במערכת החינוך באזור".

ירון: "אנחנו מאוד מרוצים מהמעבר. אני מרגיש שגריר של חריש בכל מקום שאני מגיע אליו גם בגלל שיש כל כך הרבה דיסאינפורמציה על העיר שצריך להילחם בה. זו האחריות שלנו כתושבים לייצר קהילה שתפרגן האחד לשני וגם תדאג לתדמית של העיר. אין לי ספק בכלל שתוך 10 שנים העיר הזו תפרח".

לכתבות נוספות בסדרה:

ביקור בדירה המעוצבת של משפחת דורון

ביקור בדירה המעוצבת של נילי תלמי

חריש צומחת: משפחת קרפט שעברה להתגורר בחריש קיבלה את תעודת התושב ה-10,000

כ- 500 משפחות חדשות עברו להתגורר בחריש בחודשי קיץ 2018 והגדילו משמעותית את האוכלוסיה של חריש. אחת מהן, משפחת קרפט שהגיעה לעיר לפני שבועיים, זכתה לקבלת פנים יחודית. בטקס מיוחד שערכה אתמול מחלקת הקליטה של מועצת חריש, קיבלה משפחת קרפט את תעודת התושב ה-10,000.

אבי קרפט, אבי המשפחה, אמר לאחר האירוע: "לא ציפינו לקבלת פנים כזו. התרגשנו ושמחנו מאוד". יצחק קשת, ראש העיר חריש הוסיף: "התכנסנו אתמול במועצה לציין אירוע מרגש. ההבנה שיש בעיר כ- 10,000 תושבים זה בהחלט מאורע מיוחד. אנחנו עובדים במרץ כדי לספק לתושבים את המענה בכל התחומים ומאחלים לכל התושבים שהגיעו ברוכים הבאים".

בתמונה: משפחת קרפט עם התעודה. צילום: דוברות עיריית חריש

דניס ביקס-מזרחי היא חיילת בודדה שעלתה לישראל ממקסיקו, מתגוררת בחריש ואוהבת כל רגע. "בחריש כולם אומרים שלום אחד לשני", היא מתפעלת

אם תעברו ברחוב הגפן יש סיכוי שתוכלו לפגוש את דניס ביקס-מזרחי,  שעשתה עליה לארץ לפני שלוש שנים וכיום מתגוררת בחריש. דניס (20) היא מפקדת צוות בפלוגה של חיילים עולים ומתעתדת לצאת לקורס קצינות. סיפור האהבה שלה עם ישראל החל בגיל מוקדם.

"נולדתי במקסיקו סיטי. בגיל עשר, המדריכה שלי מתנועת הנוער הציונית עלתה לארץ והפעולה שלה השפיעה עלי מאוד. חשבתי לעצמי שגם אני רוצה, ונפרדתי ממנה בהבטחה 'ניפגש בישראל'. שש שנים בלבד חלפו מאז אותו אירוע מכונן ודניס הגשימה את  חלומה. היא עלתה לארץ בעזרת נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), תוכנית של משרד החינוך להשגת תעודת בגרות ישראלית לבני נוער זכאי חוק השבות מרחבי העולם היהודי.

"במהלך שלוש השנים הראשונות בארץ תלמידי נעל"ה מוגדרים כאזרחי מדינה זרה. בתום התקופה ניתנת לנו האפשרות לחזור למשפחה או להישאר בארץ. כל עולה שבוחר להישאר (לאחר כיתה י"ב) זוכה באותן זכויות וחובות כמו כל אזרח ישראלי אחר", היא מסבירה.

מתוחכמים, חברה'מנים וחוצפנים

דניס מתגוררת בחריש מזה מספר חודשים. לדבריה, ההחלטה להגיע לחריש לא היתה מקרית: "למדתי במסגרות פתוחות בבי"ס אבל תמיד קבוצת ההתייחסות שלי היתה קבוצה סגורה של עולים ועולות. בחרתי לעשות צעד ציוני נוסף ולהתערות בחברה וחיפשתי לגור בעיר שיש בה ייצוג לקבוצות שונות ולחלקים שונים בחברה הישראלית".

עד כמה את מכירה את החברה הישראלית?

"ישראלים בגילי מאד בוגרים לגילם, רובם כבר נמצאים בשירות צבאי או לקראת שחרור", מציינת דניס ומוסיפה: "אני מוצאת שהישראלים מתוחכמים ואוהבים למצוא פתרונות יצירתיים לכל דבר. הם גם לא יודעים לקבל תשובה שלילית לשאלות".

מה הכי הפתיע אותך בתרבות הישראלית?

"הפתיחות של הישראלים הם חברה'מנים", פוסקת דניס ומוסיפה, "מצד שני הם מעירים אחד לשני ברחוב, והם לא כל כך מנומסים…"

"בגדול, הרבה יותר בטוח ונעים להסתובב ברחובות בישראל מאשר במקסיקו שם הפשיעה גדולה. בישראל אני מרגישה מוגנת. יש גם תחושה של אחדות, אם מישהו נופל כולם באים לעזור לו", היא מסכמת.

ארוחות שבת בחריש

על חריש שמעה דניס לראשונה דרך תושבת העיר, עדי שאול, מפעילת המיזם "אור ראשון למען כוחות הביטחון", שעיקרו עזרה למען חיילים בודדים בחריש ונשות אנשי הקבע והמשטרה.

"עדי שאול מלווה אותי בכל רגע מאז שהגעתי לחריש ועד היום. היא עזרה לי בהיכרות עם העיר, מציאת דירה, תיאום ארוחות שבת עם תושבים ועוד", מפרטת דניס ומוסיפה: "חריש היא מקום מדהים, שקט, מלא בירוק, רחוק מאד מהרעש של הערים הגדולות במקסיקו או ברזיל. המחיה בחריש לא יקרה ומאד מרתק לראות את העיר שגדלה כל הזמן. אנו מגיעה אחת לשבוע לדירה ומגלה פרויקט מגורים שצומח או גינה ציבורית שהתקדמה".

גם על הקהילה יש לה רק מילים טובות לומר: "תושבי חריש הם אנשים מדהימים וחמים, שמקבלים אותי מאד יפה, דואגים לעזור בכל עניין".

מה חסר לך בחריש?

"תחבורה ציבורית – יש מעט אוטובוסים שיוצאים מחריש וזה מקשה על ההתניידות עבור מי שאין ברשותו רכב".

היית ממליצה לחברים מחו"ל לעלות ולגור בחריש ?

"ברור! אני אולי מהחיילות הבודדות הראשונות בחריש, אך בטוחה שיגיעו חיילים בודדים רבים נוספים לחריש".

לסיום, מה את מאחלת לתושבי חריש הוותיקים והחדשים?

"אני מאחלת לתושבים החדשים של חריש לקבל את תחושת המשפחה שאני זכיתי לה. חשוב שידעו שבחריש כולם אומרים שלום אחד לשני. עוזרים אחד לרעהו. חשוב שידעו שהם הגיעו למקום טוב".

צילומים: יגאל גולד

מה הייתם מאחלים לחריש? עשרה תושבים ותיקים וחדשים משתפים אותנו בברכות חגיגיות לכבוד השנה הבאה עלינו לטובה

"שחריש תתמלא כרימון ותהפוך להיות עיר תוססת ומדהימה"

צופיה קלר, שנה בחריש

"אני מאד אוהבת בחריש את הנוף הירוק שנשקף מחלונות ביתי והקהילה החמה שמחברת ומהווה סוג של משפחה חלופית בשבילנו כאן…. מדהים לראות את העזרה ההדדית והרצון לחיות יחד".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "אצלנו, השנה מלאה בהתחלות חדשות, כך שאני מאחלת לנו – הגשמת משאלות, הצלחה והנאה".

מה את מאחלת לחריש? "שתתפתח , תתמלא כרימון ותהפוך להיות עיר תוססת ומדהימה כמו שרק כאן יכול להיות …"

"לכל התושבים רק שמחה"

תמרה אונגרוביץ, שנה וחצי בחריש

לשאלה, מה את הכי אוהבת בחריש, עונה תמרה שהיא  הכי אוהבת את הקהילה והחברות שמצאה כאן.
מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "הרבה שמחה, בריאות ואהבה".
מה את מאחלת לחריש? "שתמשיך לגדול ושיהיה לכולנו התושבים רק שמחה".

"מקווה שהעיר תפסיק להישען על תקציבים של המדינה ותהיה עצמאית"
תומר קסהאון, שנה בחריש

"אני אוהב בחריש את הטבע, הנוף, הקהילה שמחוברת אחד לשני, דואגת ועוזרת".
מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחל לעצמי ולמשפחתי הצלחה ושהילדים יתחברו עם התלמידים ויצליחו בבית ספר. בגדול – מייחל לטוב"!

מה אתה מאחל לחריש? "אני צופה עתיד טוב לעיר. מאחל לה שתתפתח ותגדל שיבואו לכאן אנשים טובים ואיכותיים, אקדמאים ואנשי עבודה שתורמים למיסוי העיר. מקווה שהעיר תפסיק להישען על תקציבים של המדינה ותהיה עצמאית.
"אני גם מקווה שמערכת החינוך תשתפר, חינוך טוב מביא בעקבותיו תעסוקה טובה ומושך אוכלוסייה חזקה שתתרום להתפתחות והצמיחה של חריש".

"שנזכה לחיות יחד מתוך כבוד והדדיות"

 מעיין אפרתי, שנתיים בחריש

"אני אוהבת בחריש את המגוון האנושי, את האנשים הטובים והמקסימים שפגשנו כאן. אוהבת מאד את תחושת החלוציות, הראשוניות והקהילתיות. ושזה המקום ליזום ולהשפיע".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?"מאחלת שנמשיך להעמיק בבחירות שעשינו בחיינו, נשאף רחוק ונתקדם יחד עם המון אהבה, משפחתיות והכרת הטוב".

מה את מאחלת לחריש? "מאחלת לחריש ולתושביה שנזכה לחיות יחד מתוך כבוד והדדיות, בהסתכלות חיובית ועין טובה על המציאות. שנגדל ונתפתח בצורה בריאה וניצור כאן עיר מיוחדת בה כולם מרגישים בבית".

"שחריש תספק לנו את כל הצרכים הנדרשים כמו בכל עיר בישראל"

מקסים גלר, שנה וחודשיים בחריש

"אני הכי אוהב בחריש את האווירה, המקום נותן תחושה של שייכות, של בית, של המקום הנכון שאליו הגענו".

מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "שנפרח כאן, שנשתלב יחד עם כל התושבים המדהימים שיש פה. אמן והילדים ייהנו ממסגרות איכותיות ושהעיר תספק לנו את כל הצרכים הנדרשים כמו בכל עיר בישראל".

מה אתה מאחל לחריש? "מאחל לחריש שהיא תפרח ותגיע למקסימום שלה, שתאפשר לכל משפחה לחיות וליהנות כאן ממה שיש למקום להציע".

"מאחלת לחריש שתהפוך למוקד משיכה לעולים חדשים"

 שרה ג'ראפי עייש, שנה ושלושה חודשים בחריש

"אני הכי אוהבת בחריש שכל יום יש משהו חדש, שפותחים חנות או מיזם וכולם מקיפים, מעודדים ומברכים ונמצאים שם אחד בשביל השני".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "שנדע תמיד לעבור הכל ביחד ושתמיד נהנה אחד מהשני. שנהיה בריאים ומאושרים ושנדע להסתפק במה שיש ולהודות על זה כל בוקר מחדש".

מה את מאחלת לחריש? "אני מאחלת לחריש שתמשיך לגדול, להתקדם ולהתפתח ובכל זאת שתשמור על הקהילה המיוחדת והמחבקת שלה. אני גם מאחלת לחריש שתהפוך למוקד משיכה לעולים חדשים רבים ושנקבל אותם פה בפנים מאירות".

"מאחל לעיר שהבחירות הקרובות יקרבו בין אנשים"

 אורן רבלין, שנה בחריש

"אני אוהב בחריש את העובדה שאנשים מחייכים ברחוב גם לאנשים שהם לא מכירים ואת ההתחדשות המתמדת בעיר החדשה. אני חוזר לחריש אחת לכמה ימים וכל פעם רואה דברים חדשים. אנשים מאירים פנים, האווירה נעימה מאוד".
מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחל לעצמי ולמשפחתי שמחה וישוב הדעת. שנזכה למצוא את היציבות בתוך השינויים ולשמוח בתהליך ובמה שכבר יש לנו. ובמבט לעתיד, להמשיך ולפעול על מנת שיהיה יותר ויותר טוב".
מה אתה מאחל לחריש? "מאחל לעיר שהבחירות הקרובות יקרבו בין אנשים ולא ירחיקו אותם ומאחל לתושבי העיר שיזכו להמשיך להיות משפחה וקהילה גם כשנגדל ונגדל".

 "ה'ביחדנס' הזה של דתיים וחילוניים – נפלא בעיניי"

 איה זינגר (מוכרת בקרב ילדי הגנים בשם איה-"פפאיה"), שנה וחצי בחריש

"אני אוהבת בחריש את תחושת החלוציות והיכולת לקחת חלק בהעצמת העיר.  אוהבת את הקהילה התומכת…את העזרה ההדדית. ה"ביחדנס" הזה של דתיים וחילוניים – נפלא בעיניי".
מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחלת לעצמי בראש וראשונה בריאות ושגשוג אישי ומקצועי".
מה את מאחלת לחריש? "מאחלת לחריש שתמשיך לגדול ולהתפתח, שתצליח לשמור על ייחודיותה, ותהווה בית לאנשים שגרים פה, כפי שהיא בית עבורי".

"לגור ולעבוד רק בחריש"

 אניק שוט, עשרה חודשים בחריש

"עליתי לישראל לפני שנה וארבעה חודשים והגעתי לחריש מיד אחרי האולפן. אני אוהבת בחריש את התושבים והמועצה ואת התחושה שכולם פה כמו משפחה. אני אוהבת את המיקום המרכזי של חריש בין הדרום לצפון וגם את העובדה שאנחנו קרובים יחסית לחוף הים".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "אני מאחלת לעצמי לגור ולעבוד רק בחריש ושלא אצטרך לצאת מהעיר. אני רוצה לבנות את התא המשפחתי שלי כמו שבונים את העיר".
מה את מאחלת לחריש? "מאחלת לחריש שהמתנ"ס יפתח בקרוב. שיהיו הרבה בני נוער בגיל של הבת שלי (15). שחריש תהיה עיר עם חיים ואנרגיה ושנזכה לעיר אמנותית עם פסלים בכיכרות וצבעוניות עשירה".

"מאחל לכל התושבים החדשים שמגיעים לחריש למצוא את מקומם"

 רחמים ידיגרוב, 23 שנים בחריש

"אני אוהב הרבה דברים בחריש ביניהם את העובדה שלחריש יש מיקום אסטרטגי מרכזי, בסמיכות לתל אביב וחיפה ולחוף הים. חריש היתה מקום שקט וכפרי עד שהתחילה הבנייה החדשה. אני זורם עם העיר החדשה, אני מגלה פה אנשים טובים וקהילה טובה".

מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחל לי ולמשפחתי בריאות, אושר והצלחה ושלא יהיו מלחמות".

מה אתה מאחל לחריש? "מאחל לכל התושבים החדשים שמגיעים לחריש למצוא את מקומם ושכולם יהיו מאושרים ויהיה להם טוב. שנה טובה ומבורכת".

מה גורם לתושבים להתנדב ולהיות פעילים במטות הבחירות של המועמדים לראשות המועצה? ממה הם חוששים ולמה הם מייחלים ביום שאחרי הבחירות? שירלי קרייר, דינה מילמן  ומיכל פרגן, שלוש פעילות במטה הבחירות של אריק מויאל, משתפות אותנו בעשייה ובמשאלת ליבן לגבי עתידה של חריש

ב-30 לאוקטובר 2018 יתקיימו הבחירות לראשות מועצת חריש. שלושה מועמדים מתמודדים על ראשות המועצה אך בשטח, פעילים פוליטיים רבים ותושבי חריש וותיקים וחדשים לוקחים חלק במערכת הבחירות ומעורבים מעשית ורגשית.

נדמה כי השיח בין המחנות השונים המתנהל בפייסבוק הוא לעיתים בוטה וקשה. ההתלהמות והמילים הקשות אינן משקפות את התחושה ואת הרצון האמיתיים של הפעילים הפוליטיים והאזרחים האכפתיים ליצור לחריש עתיד טוב יותר כמו גם את ההבנה שה-31.10.18, יום לאחר הבחירות, היום בו נסיר את שלטי הבחירות מהמרפסות, יהיה היום בו נצטרך לחזור ולפעול יחד בחמש השנים הקרובות.

יום של התחלה חדשה

מטה הפעילות של אריק מויאל ממוקם בביתו, ברחוב טורקיז. כ-20 פעילים קבועים מלווים את מויאל בפעילות על בסיס כמעט יומיומי, וכ-100 פעילים במטה המורחב שמתגייס לאירועים ולכנסים.

כל אנשי המטה עובדים בהתנדבות (למעט המזכירה) ומאיישים שלל תפקידים שונים: דוברות, ניהול התוכן ברשתות החברתיות, צוות חשיבה וקונספט, צוות רעש (ארגון נוכחות בשטח של פעילים עם שלטים וחולצות), ניהול פעילים ועוד.

על הפעילות הענפה מנצחת שירלי קרייר (41), מנהלת מטה הבחירות של מויאל. קרייר מתגוררת בעשר השנים האחרונות בחריש ומלווה את העיר בהפיכתה מישוב כפרי קטן לעיר גדולה. "אני אוהבת את חריש", היא אומרת, "אני אוהבת את המרקם האנושי הקיים במקום ואת האנרגיה הבלתי צפויה שקיימת פה. כל יום מביא איתו משהו חדש ואף אחד לא יודע מה יקרה כאן. לפני עשר שנים הגעתי למקום קטן וכפרי שכמובן שינה את פניו לחלוטין בזמן שחלף".

"לפני חמש שנים הייתי ראש מטה הבחירות של יצחק קשת. כעוזרת ראש המועצה, עבדתי גם עם אריק ששימש אז מנכ"ל המועצה, ואילו היום אני משמשת כראש המטה שלו בבחירות הנוכחיות".

מדוע החלטת להיות פעילה פוליטית?

"אפשר לומר שהתושבים של חריש הניעו אותי לחזור לעשייה, לפוליטיקה. במהלך השנים תרמתי הרבה לחריש. העיר יקרה ללבי. הרגשתי שחייב להתחולל פה שינוי, שהעיר צריכה מנהיג ומקצועיות שתעביר אותה לשלב הבא".

מה הקושי הכי גדול שלך במערכת הבחירות?

"הקושי הכי גדול הוא ההתלהמות בפייסבוק. המחלוקות האלה בין האנשים בקהילה גומרות אותי".

האם הפעילות הפוליטית שלך פוגעת ביחסים שלך עם חברים ושכנים בעיר שתומכים במועמד אחר?

"אין קשר בין הדברים. ביום שישי האחרון, פגשתי את גיסתו של יצחק קשת יושבת ב'סבתא עוגיה', והתחבקנו והתנשקנו למרות שבשולחן ליד ישבו תומכי מויאל ובשולחן האחר תומכי קשת.

"אני אישית הפקתי את הלקחים שלי ממערכת הבחירות הקודמת ויודעת לבצע היטב את ההפרדה בין חברות ושכנות לבין פוליטיקה. חברים ושכנים נשארים איתי גם לאחר יום הבחירות וכל אחד מאיתנו צריך לעשות את ההשתדלות שלו כדי לבצע את ההפרדה הנדרשת".

מדוע חשוב לדעתך שהאנשים יהיו פעילים ומעורבים פוליטית בתקופה של בחירות?

"אני שומעת הרבה פעמים אנשים אומרים 'אני לא אוהב פוליטיקה' – אבל בחירות נוגעות בחיים שלנו, משפיעות ישירות על החינוך של הילדים שלנו, על איכות החיים שלנו, במיוחד שמדובר בעיר בהקמה. יש לנו את ההזדמנות לעצב את העתיד שלנו".

ממה את חוששת?

"אני חוששת שאנשים לא יפקחו את העיניים, ולכן אני פועלת על מנת שהיום הראשון לאחר הבחירות יהיה יום של התחלה חדשה, יום של שמחה גדולה ואחדות של כל המגזרים סביב אריק".

מענה לעולים החדשים

דינה מילמן (35) עולה חדשה מארה"ב היא תושבת העיר מזה תשעה חודשים. לחריש היא הגיעה עם בעלה ושלושת ילדיהם מיד עם סיום לימודיהם באולפן. "ביקרנו בישראל לפני שלוש שנים וחיפשנו עיר להשתקע בה. חבר המליץ לנו על חריש. אמר לנו שהיא הגרסה המשופרת של מודיעין כיוון שמדובר בעיר חדשה. ביקרנו במקום וראינו מיד את הפוטנציאל הקיים בעיר" היא משתפת.

"אנחנו מאוד אוהבים את העיר, הקהילה, המעורבות והדדיות הקיימת פה", מוסיפה מילמן שפעילה בקבוצות שתומכות ועוזרות לעולים חדשים ואף מנהלת את קבוצת הפייסבוק Helping Olim in Harish.

מילמן פעילה במטה של מויאל. היא מאמינה שלאריק יש פתרונות לבעיות המהותיות שחריש מתמודדת איתן כמו בעיית המחסור במקומות חנייה, תכנון תשתיות ומתן מענה קשוב לצרכים של קבוצות שונות בעיר. "אני אוהבת את הנוכחות שלו, את הזריזות שלו ביכולת להבין את הבעיה ולמצוא את הדרכים לפתור אותה. אני גם רואה שהוא עובד בצורה מסודרת על מנת להכין תכניות לעיר בתחומים שונים", היא מסכמת.

מהם הנושאים החשובים לך?

"מאוד חשוב לי הטיפול בעולים. חריש מקדמת את עצמה כעיר שקולטת עלייה אבל למרות ריבוי העולים בעיר אין בחריש אולפן, אין מקום חברתי ואין ספריה. אני מאמינה שהתמיכה שלי באריק והעזרה שלי בהגעה לקהלים של עולים חדשים היא משמעותית לעיצוב העתיד בחריש".

תארי את האווירה במטה הפעילים של אריק. האם הכרת את הפעילים?

"המטה מאוד מגוון, יש נשים וגברים, דתיים וחילוניים והדינמיקה מקסימה. נוצרות פה חברויות מקסימות עם עזרה הדדית ותמיכה. אנשים לא הכירו אחד את השני ונראים כאילו הם חברים שנים. פעילים רבים הם חדורי מוטיבציה וקשה להאמין שהם מתנדבים. הם משקיעים הרבה שעות גם על חשבון זמן המשפחה ואפילו על חשבון שעות העבודה, אני מופתעת מזה כל פעם מחדש".

עיר של כולם

מיכל פרגן (43) הגיעה לחריש לפני שנתיים יחד עם בעלה וילדיהם. "התאהבנו בחריש ועברנו אליה עם הרבה חלומות ותקוות", היא מספרת. פרגן, סייעת במעון נטעי חריש מתנדבת במטה של מויאל בצוות 'רעש'. "בכל אירוע אנו דואגים לכלי רכב עם שילוט, לפעילים עם חולצות, לאוכל ושתייה לפעילים, בקיצור, אני דואגת לכל מה שצריך", היא מסבירה.

מדוע בחרת להיות פעילה בתקופת הבחירות?

"אני מאמינה שחשוב להיות פעילים אם רוצים שינוי, במיוחד בעיר כמו חריש שמתחילה מאפס, אני עושה זאת למען הילדים שלי".

"אני גדלתי ברמלה וכל השנים סבלתי מהסטיגמה של רמלה כעיר בעייתית. חברים פחדו להגיע לבקר אותי ותמיד הייתי צריכה להסביר את עצמי ולהתנצל בשם העיר. אני לא רוצה שהילדים שלי יחוו את אותה החוויה בחריש. אני רוצה שישמעו שהם מתגוררים בחריש ויאמרו להם 'וואו – אתם מחריש? איזה כיף לכם'. אני מאמינה שכדי להגיע למצב בו חריש תהיה ממותגת היטב צריך לבצע שינוי כעת ואני עושה זאת בשמחה ובאהבה".

האם הפעילות הפוליטית שלך פוגעת ביחסים שלך עם חברים ושכנים בעיר שתומכים במועמד אחר?

"לא משפיעה בכלל. אנחנו יכולים לדבר, להתווכח על כמה הם טועים, אבל אנחנו נשארים חברים. הבחירות חולפות, החברים נשארים לכל החיים".

מהם הנושאים החשובים לך?

"חינוך – זה תחום שנפגענו ממנו הרבה. ניהלנו מלחמת חורמה מול גננת לא ראויה ושנה אחרי שהצלחנו להוציא אותה מהגן, היא חזרה כגננת מחליפה. אריק הבטיח שתיק החינוך ישמר בידיו כי הוא מודע לחשיבות של החינוך. אני חשה שהוא מבין אותנו התושבים ושהוא בעדנו".

"הנושא השני זה נושא התחבורה. חשוב שחריש תהיה מחוברת לעורקי תחבורה ראשיים שיקלו על הכניסה והיציאה מהעיר וגם שיקצו מקום לחניית אוטובוסים. בעלי הוא נהג אוטובוס וסבלנו הרבה מהעובדה שביבנה בה התגוררנו, לא היה מקום מוסדר לאוטובוסים ומשאיות".

מה יקרה בחריש אחרי הבחירות?

עבורי ה-31.10.18 יהיה יום של דרך חדשה ומצליחה של עיר לא מפולגת. עיר של כולם".

* הערת המערכת: מטה הבחירות של יצחק קשת בחר שלא להשתתף בכתבה