משרד העלייה והקליטה פתח מוקד לעולים חדשים ותושבים חוזרים. זהו המשרד הממשלתי הראשון שמעניק לתושבי חריש שירותים מקומיים. על פי נתוני עיריית חריש בסוף שנת 2022 התגוררו בחריש כ-4,300 עולים חדשים

אתמול (חמישי) נפתח בחריש בפעם הראשונה מוקד קבלת קהל של משרד העלייה והקליטה עבור עולים חדשים ותושבים חוזרים המתגוררים בעיר.
המוקד החדש נמצא בקומה הראשונה של מרכז תרבות ופנאי (רח' שוהם 73) ויהיה פתוח לקבלת קהל בימי חמישי פעמיים בחודש בשעות 13:30-8:30.

חריש הפכה לעיר קולטת עלייה, אשר מגיעות אליה קהילות מגוונות מכל קצוות תבל ומגשימות את החזון הציוני. על פי נתוני עיריית חריש בסוף שנת 2022 התגוררו בחריש כ-4,300 עולים. 1,700 מביניהם הגיעו לעיר בשנה החולפת.

"זהו המשרד הממשלתי הראשון שנותן שירותים בחריש, וזאת לאחר עבודה מאומצת של העירייה מול צוות המשרד בראשות מנהל מחוז חיפה והצפון מאיר יחיאלי", ציין ראש העיר יצחק קשת בהודעה שפרסם.

עידית ינטוב, חברת המועצה שעסקה בנושא העלייה והקליטה בירכה על המהלך וח"כ אלכס קושניר פרסם גם הוא ברכות בנושא.

"כאשר כיהנתי כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה, הופיעה אצלי במשרד גברת שהציגה את עצמה בקצרה ובלא מעט אסרטיביות: "שלום, שמי עידית ינטוב, אני מחזיקת תיק קליטת העלייה בחריש". היא הגיעה עם מינוי מראש המועצה וכלל לא הייתה אז נבחרת ציבור.
באותה התקופה לא היה בחריש נבחר ציבור אשר החזיק בתיק הקליטה והעלייה.

"הייתה עלייה אך לא הייתה קליטה. עידית התעקשה לקבל תקציבים ולפתח את השת"פ עם המשרד והעקשנות שלה השתלמה, היא ייסדה את תחום העלייה והקליטה בעיר והעניקה לעולים המתגוררים בעיר, תמיכה ועזרה באמצעות המחלקה שהקימה.
היום מגיע לה מזל טוב נוסף, היות ומשרד הקליטה פותח רשמית את משרדיו בעיר. מדובר בצעד נוסף בתהליך לשיפור ותמיכה בחיי העולים בעיר שמובילה עידית לאורך השנים". סיכם ח"כ קושניר.

לקריאה נוספת: 2022: שנת שיא בקליטת עלייה בחריש

טיול של עולים חדשים מחריש. צילומים: דוברות עיריית חריש

למעלה מ-1,700 עולים הגיעו לחריש במהלך שנת 2022, והם מהווים כ-40% מכלל העולים שבחרו להתגורר בעיר במהלך השנים האחרונות. הפוטנציאל לקליטת עולים נוספים הוא גדול, במיוחד לנוכח היתרונות הברורים שחריש מציעה בתחום הדיור והמיקום המרכזי בארץ, אבל המחסור בתעסוקה מקומית וחולשתה של התחבורה הציבורית הם חסם משמעותי

בתחילת החודש חגגה ישראל את חג 'יום העלייה' – ציון להכרה בחשיבות העלייה לארץ. גם בחריש צוין יום העלייה באמצעות פסטיבל 'חריש רואה עולם', שנחגג זו השנה הרביעית, פסטיבל 'חג הסיגד', שיתקיים מחר ובמספר אירועים נוספים.

על פי נתוני עיריית חריש בעיר מתגוררים 4,300 עולים. עיון מעמיק יותר בנתונים מגלה כי למעלה ממחציתם הם עולים "חדשים-ותיקים" וכי מחלקת הקליטה בעירייה מטפלת ברובה בעולים ה"חדשים יותר" (כ-2,000 איש), אותם עולים שבחרו בחריש אחרי שהייה קצרה בארץ או הגיעו לכאן ישירות משדה התעופה.

נתונים אלה מציבים את חריש במקום ה-32 במדד רשויות קולטות עלייה. רק לשם השוואה, בשנת 2018 חריש היתה ממוקמת במקום ה-57 במדד זה. ומיהם העולים שמגיעים לחריש? נתוני ההתפלגות מראים כי 40% מכלל העולים הם יוצאי חבר ברית המועצות לשעבר: רוסיה, אוקראינה, בלארוס וקזחסטן; 40% נוספים הם יוצאי מדינות דרום אמריקה, ויתרת ה-20% מגיעים מצרפת, ארה"ב, שוויץ ומדינות אחרות.

השג שיא או פספוס?

נתון מפתיע לא פחות חושף כי 40% מכלל העולים החדשים הגיעו לחריש במהלך שנת 2022 (שטרם הסתיימה). נתון גבוה זה מסתדר עם הנתונים הכלליים המשקפים עלייה חדה במספר העולים שהגיעו לישראל. במחצית הראשונה של 2022 בלבד, עלו כ-60 אלף עולים לישראל. בשנת 2021 עלו לישראל 28 אלף עולים בלבד. השוואה לנתונים הארציים מסבירה מדוע עידית ינטוב, המשנה לראש העיר ואחראית תחום הקליטה, מאמינה שחריש פספסה בגדול את גל העלייה מאוקראינה. "רוב העולים מאוקראינה שמגיעים לחריש הם אלו שיש להם משפחה פה. פגעה בנו מאוד העובדה שאין לנו דירות קלט, דירות שניתנות לעולה לשלושה חודשים בחינם ומאפשרות לעולים לסיים את תהליך הקליטה בארץ.

"ישנן ערים קולטות עלייה שבמסגרת תקציב למקרים מיוחדים פתחו עשרות דירות קלט מתוקצבות. לוד לדוגמה, השקיעה חצי מיליון שקלים בקליטת העלייה מאוקראינה. חריש לא השקיעה כלום. "מדובר בגל עלייה אדיר שקרוב בממדים שלו לגל העלייה הרוסית בשנות ה-90' והוא לא מגיע לחריש. מדובר בפספוס גדול מאוד. צר לי על זה".

המטרה: אינטגרציה מיטבית

בניגוד לדעתה של ינטוב, אלונה גבר-קרקליס, מנהלת מחלקת קליטת עלייה בעיריית חריש, מאמינה שקצב הקליטה של עולים חדשים בעיר הוא טוב, כמו גם היחס המספרי בין העולים החדשים לשאר האוכלוסייה, יחס שמאפשר להם להיקלט היטב בחברה הישראלית.

"המטרה והייעוד של המחלקה הם עידוד עלייה וקליטה מוצלחת של העולים ושילוב שלהם בקהילה הישראלית. יחס נמוך בין עולים לישראלים הוא בריא. אם רוצים להשתלב בחברה הישראלית לא מגיעים לעיר עם אחוז עולים חדשים גבוה יחסית. במקרה הזה לעולים לא תהיה אפשרות לדבר עברית עם השכנה או להסתדר לבד עם קניות בסופר".

האם שיעור העולים בחריש נמוך יחסית בהשוואה לערים אחרות?

"אני לא אומרת שאין עוד פוטנציאל, אבל כבר כיום אנחנו קולטים עלייה יותר מזיכרון יעקב, יקנעם, קרית אתא ולוד. ב-2015 היינו מקום 138 בקליטת עולים במדד עיר קולטת עלייה, וכיום אנחנו מקום 32".

"אנחנו רוצים לשמור על אותו יחס פחות או יותר, לא רוצים להגיע ל-50% עולים בעיר. בדרך כלל בערים עם אחוז עולים גבוה, כמו נצרת עילית לדוגמה, אין אינטגרציה בריאה בין עולים וישראלים".

"קיבלנו הרבה פניות מעולים מאוקראינה ורוסיה – אבל מי שלא מתאים לו להגיע לחריש, אני בחיים לא אשכנע אותו להגיע לכאן. יש כאלה שרוצים לחזור לאוקראינה אחרי שלושה חודשים ולכן מגורים בנתניה או חיפה, בהן יש דירות להשכרה לטווח קצר, יכולים להתאים להם יותר. גם מערכת החינוך בחריש לא מתאימה לקליטה של ילדים לזמן קצר, היות והיא קולטת כל הזמן תלמידים חדשים".

להשיג מידע מיוטיוב

גבר-קרקליס מספרת על כלל הפעילויות בהן משקיעה המחלקה על מנת למשוך עולים נוספים לעיר החדשה של ישראל: "אנחנו משתתפים בירידי עלייה בחו"ל, נמצאים בקשר עם כל הגורמים הרלוונטיים בארץ ובחו"ל, משיקים קמפיין שיווקי, יש לנו שת"פ עם גופי תקשורת בחו"ל ובארץ, ואתר העירייה מפורסם בשפות נוספות. רק לאחרונה קיבלתי שיחה מנציגת הסוכנות היהודית, שסיפרה שביריד שהם ערכו בדרום אפריקה, כל מתעניין שלישי שאל על חריש. לחריש יש הרבה מה להציע לעולים".

ועם כל המאמצים שמופנים לשיווק חריש בחו"ל, מודה גבר-קרקליס שההמלצות מפה לאוזן הן בעלות משקל מכובד. "כבר היום בחריש גרים כמה בלוגרים בעלי שם בתקשורת מחוץ לארץ", היא מוסיפה.

אחת הבלוגריות המצליחות ביותר אליהן מתכוונת אלונה, היא דריה דולגינוב (35) תושבת שכונת מעו"ף בחריש. דולגינוב עלתה לארץ ממוסקבה לפני 10 שנים, ובשנתיים וחצי האחרונות היא מתגוררת בחריש.

אחרי הבלוג המצליח שלה, ישראלייף, שמספר על חוויות המגורים בישראל, עוקבים 98 אלף איש וסרטונים מוצלחים במיוחד זוכים למיליון וחצי צפיות.

50 אלף צפיות לחריש

לפני שנתיים העלתה דולגינוב סרטון על חריש שזכה ל-100 אלף צפיות. סרטון עדכני יותר על חריש, שעלה לבלוג לפני חודשיים בלבד, זכה כבר לכ-50 אלף צפיות. בסרטון מסבירה דולגינוב על העיר, המיקום שלה, היתרונות של חריש ולצידם, החסרונות. "אני נותנת את המידע שאנשים שרוצים לעלות לארץ – מחפשים", מסבירה דולגינוב.

"חריש מעניינת הרבה אנשים בחו"ל. אם אני משווה את חריש לעיר עם אותה כמות אוכלוסייה  -חריש מעניינת הרבה יותר ויש לסרטונים שלה הרבה יותר צפיות, בעיקר בגלל המחירים הטובים של דירות להשכרה וקנייה".

מה בעיקר מעניין את הפונים אלייך?

"המחסור בעבודה עוצר הרבה אנשים מלהגיע לכאן. כדי לעבוד צריך לצאת מהעיר ולצערי, בלי רכב אי אפשר להסתדר פה. עולים חדשים לא קונים תוך חודש-חודשיים אוטו וזה בעייתי. הם צריכים להשתמש בתחבורה ציבורית, אבל רבים מתלוננים עליה. היא לא מספיק טובה. אם יהיה פה אזור תעשייה זה ייתן דחיפה משמעותית לעולים להגיע לכאן.

"אנשים שמתעניינים בחריש מגלים שעדיף להם לגור בחדרה. יש שם תחב"צ, אפשר למצוא עבודה באיזור תעשיה, והכל נגיש שם במרחק הליכה".

דולגינוב מציינת כי רוב המתעניינים מרוסיה ואוקראינה בחריש  גם מציינים את חששם מאי נוחות במגורים בעיר עם הרבה דתיים. "העולים מרוסיה הם חילונים לחלוטין וקצת חוששים שיהיה להם פה לא נוח מהבחינה הזו. אני מסבירה שאין בעיה ומספרת שגרים פה גם דתיים וגם חילונים".

מארה"ב לחריש: לוקיישן מצויין במרכז הארץ

לינה זלבסקי (52) עלתה לארץ ממישיגן ארה"ב עם בעלה אלפרד (60) ועם אמה, סופיה מייזלס (85). השלושה עלו בעקבות הבן היחיד והנכד, מיטשל זלבסקי (25) שהגיע לביקור, התאהב בישראל ונשאר לגור בה. בני המשפחה מתגוררים בחצי השנה האחרונה בשכונות הפרחים ובצוותא ולדברי זלבסקי, את המידע הראשוני על העיר חריש, היא קיבלה מהבלוג של דריה.

"ביוטיוב מצאתי סרטון של דריה וראיתי שיש הרבה פוטנציאל לחריש. חיפשנו מקום שנעים לחיות בו והוא לא יקר מדי. לחריש יש לוקיישן מצוין במרכז הארץ, בין הבן שלנו שגר בהרצליה, לבין קרובי משפחה שיש לנו בקריית מוצקין".

לינה מצאה את הדירה בה היא מתגוררת בעזרת מתווכת והיא לומדת עברית באולפן פרטי עם ואוצ'ר ממשלתי. "לא הרבה מדברים אנגלית בחריש, אבל הרוסית שיש לי עוזרת. אנשים מתאמצים להבין אותי במכולת ואפילו מתקשרים לדובר רוסית או אנגלית. בכלל, האנשים בחריש הרבה יותר נדיבים מאנשים שהכרתי בארה"ב".

מה הקושי הכי גדול בחריש?

"אין לנו רכב פרטי ורוב משרדי הממשלה כמו משרד הפנים, משרד הקליטה וביטוח לאומי הם בחדרה. גם רופאים מומחים יש רק מחוץ לעיר, בפרדס חנה או אור עקיבא. העיר עוד לא מפותחת מספיק, התחבורה הציבורית חייבת להשתפר ובינתיים אין פה בכלל חיי לילה. כשהבן שלי מגיע לבקר משעמם לו פה – אין לו מה לעשות בחריש בגילו".

מהו היתרון המרכזי בחריש?

"זו עיר קטנה, חיים כמו משפחה ומכירים את השכנים. נסענו בקיץ לאוזבקיסטן והשכנים שמרו על החתולים שלנו. אני אוהבת שאנשים עוזרים אחד לשני בחריש ממש כמו משפחה".

בעקבות הבת והנכד

טניה נירודה (61) ברחה ממוראות המלחמה בדנייפר אוקראינה והגיעה ישירות לחריש, ביולי 2022. הבחירה בחריש היתה פשוטה, בתה ונכדה מתגוררים בעיר. השניים הגיעו חודשיים לפני טניה, גם הם, בעקבות קרובת משפחה שעברה לכאן.

טניה אינה לומדת באולפן, היא ברחה בחוסר כל מביתה ומאושרת שהצליחה למצוא עבודה מהר כל כך שתחלץ אותה מהמצוקה הכלכלית. היא מטפלת בסופיה מייזלס, אמה של לינה, ובזמנה הפנוי מטפלת בנכד.

גם טניה מתרגשת מהקהילתיות החזקה המורגשת בעיר ודמעות עולות בעיניה כשהיא נזכרת בימים הראשונים כאן. "האנשים כאן נדיבים מאוד וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות, ניסו להבין מה חסר לנו ולעזור. זה מאוד מרגש. לא הכרתי כלל את ישראל, זו פעם ראשונה שלי פה. אני לא יכולה להשוות את חריש לערים אחרות, אבל אוהבת את העובדה שהכל חדש בעיר".

ומה צופן לה העתיד? לא ברור. ההחלטה אם להישאר בארץ או לחזור באוקראינה היא משאירה לבתה. היא תלך בעקבותיה, בדיוק כפי שעשתה משפחת זלבסקי, שעלתה בעקבות בנם.

עלייה בלי ירידה

גבר-קרקליס מסכמת: "האתגר מבחינתי הוא לא רק קליטה, כי אם קליטה מוצלחת. "כשהגעתי לתפקיד היתה עלייה וירידה, אנשים שעזבו את חריש והארץ. העולים לא קיבלו כלים  להתמודד עם הפרנסה, לא היה אולפן עברית בעיר ולא היתה לחלקם תחושה של בית. כיום אנחנו מספקים מעטפת רחבה כולל אולפן עברית בחריש (נפתח בדצמבר 2018) בו לומדים כיום כ-260 עולים חדשים ואולפן פרטי בעזרת ואוצ'ר, יש מגשרות שעוזרות להורים להבין את מערכת החינוך, יש עבודה משותפת בין מחלקת הקליטה למחלקות שפ"ח, חינוך ורווחה ויש דגש השנה על מתן כלים למציאת תעסוקה. אפשר לומר שבחריש העולים זוכים לאינטגרציה טובה ואחוז הירידה הוא פחות מ-2%  – זה המדד אחרי שנתיים ומדובר בנתונים טובים".

לקריאה נוספת: "לבנות ולהיבנות בה" – על שלושה עולים ואולפן אחד בחריש

מריה נאור מצאה את אחיה בן ה-12 שחצה את הגבול לוורשה לבד בעזרת אפליקציה. אנדריי מוחוב הצליח להעלות לארץ את הוריו וגיסתו אך אחיו נותר מאחור. מרינה סוקולוב הצליחה לחלץ את גיסתה ואחייניתה אבל לא יודעת איך להמשיך ולעזור להן. שלושה תושבי חריש שקלטו קרובי משפחה, פליטים ועולים מאוקראינה, משתפים ותוהים לגבי הצעד הבא

 כ-13 אלף פליטים מאוקראינה וזכאי חוק השבות הגיעו לארץ במהלך החודש האחרון. "ההערכה היא שעד היום הגיעו לחריש שבע משפחות עולים ועוד משפחות פליטים רבות השתקעו בחריש, אולם הפליטים  אינם פונים לרשויות ולכן קשה יותר לעקוב אחר הנתונים", מסבירה עידית ינטוב, המשנה לראש העיר ואחראית תחום קליטה. היא גם מעריכה שרבים עוד תקועים בדרך החתחתים הארוכה ולהערכתה יגיעו לחריש בקרוב פליטים ועולים נוספים. "אני משתפת פעולה עם כל הארגונים המחלצים והטלפון שלי מוכר ומפורסם באוקראינה".

תוך 48 שעות העולם התהפך

מרינה סוקולוב (46) עלתה לארץ לפני 21 שנים מאוקראינה. היא אם לשני ילדים וכעת היא חשה אחראית לילדה אחת נוספת, האחיינית של בעלה.

"גיסתי, ויקטוריה סוקולובה (42), התגוררה בעיר דנפרו יחד עם בתה הצעירה, וסיליסה, בת שש. בתחילת המלחמה היא לא האמינה שיקרה כלום וסירבה לעזוב את העיר ואת כריסטינה, בתה הגדולה שהיא נשואה עם ילד. המצב השתנה בפתאומיות, תוך 48 שעות העולם התהפך. היא איבדה את העבודה, לא מצאה מוצרים בסיסיים כמו סוכר ופסטה בסופרמרקט והתמודדה עם הפסקות חשמל ועוצר מדי ערב. התחילו הפגזות מסביב לעיר והיא הבינה שאין ברירה אלא לעזוב ולהתקדם לכיוון הגבול עם פולין. הן יצאו לדרך בלי לדעת מהו היעד ומה יהיה. הן נסעו במשך יומיים וישנו בתחנה מרכזית במינוס של שש מעלות. היה להן מאוד קשה. כריסטינה החליטה לחזור לבעלה וויקטוריה החליטה להמשיך עם בתה הקטנה.

"הייתי כל הזמן בקשר טלפוני איתן. זה לא היה פשוט. הן עלו על רכבות בלי לדעת לאן הן נוסעות, היו הרבה עצירות והנסיעה היתה בתנאים מאוד קשים. קשה לתאר מה שהן עברו עד שהם הצליחו לחצות את הגבול. במקביל, אני חיפשתי נואשות כרטיסי טיסה וניסיתי לארגן את המסמכים הנדרשים מול משרד החוץ כדי שלא יהיו להם בעיות בארץ. עשינו כאן עבודה רצינית והצלחנו – השגנו את כל האישורים כדי שהדרך שלהן תהיה חלקה. הזמנתי כרטיסי טיסה מקרקוב לתל אביב אבל אז קיבלתי הודעה מישראייר שטיסת החילוץ בוטלה. ללא הסבר. רק אחרי יומיים מצאנו מקומות אחרונים בטיסה ישירה מוורשה לתל אביב. הן מיהרו לנסוע מקרקוב לוורשה והספיקו לעלות לטיסה".

"אצלנו האנשים עם לב פתוח"

כעת ההתמודדות של ויקטוריה ווסיליסה היא שונה. מריה מעידה: "הילדה רק בת 6 אבל היא נשמעת כמו בת 12 בגלל החוויות שהיא עברה. היא מתעניינת וצופה בחדשות, מספרת על המלחמה".

"ויקטוריה כל הזמן עצובה ובוכה בגלל הבת הגדולה שנשארה באוקראינה וכולנו כאן מגויסים כדי לעזור להם. הן הגיעו בלי כלום אבל זה לא מה שמטריד, החשש העיקרי הוא מהעתיד. אף אחד לא יכול לומר מה יהיה. ויקטוריה אינה זכאית חוק השבות, היא תיירת בלבד לזמן המלחמה. הנחמה היחידה היא העזרה והיחס החם שקיבלנו מתושבי חריש. הרבה אנשים ששמעו שהגיעו אלינו הביתה פליטים התקשרו והציעו לעזור, שאלו מה חסר, הציעו לקנות צעצוע לילדה. ויקטוריה די נדהמה מהיחס של האנשים. הסברתי לה שככה זה פה בחריש. אצלנו האנשים עם לב פתוח".

"מצאתי את אחי בוורשה בעזרת אפליקציה"

מריה נאור עלתה לארץ מאוקראינה לפני 10 שנים ומתגוררת בארבע השנים האחרונות בחריש. "כל המשפחה שלי בזיטומר ליד קייב. כשהמלחמה פרצה ניסיתי לשכנע את אמא שלי לשלוח לארץ את אחי הצעיר, אורסילב שרבק, בן 12". היא מספרת.

"אחי הגדול יותר, בן 19 צריך להתגייס ואמא לא רצתה לעזוב בלעדיו. היא גם פחדה לשלוח את אחי הצעיר לבד. כשהיא שמעה ששכנה שלה עוזבת היא ביקשה ממנה לקחת איתה את אורסילב. הם היו יומיים מפרכים בדרכים. אחי המתין עשר שעות בגבול וחצה אותו לבד, רק עם הדרכון שלו. פולנים מתנדבים אירחו אותו בנדיבות, נתנו לו אוכל ומקום לישון. אני טסתי לשם והתחלתי לחפש אותו. לא ידעתי איפה הוא. וורשה מפוצצת בפליטים. ילדים ישנים על הרצפה בתחנות הרכבת בקור של מינוס שתי מעלות. זה פשוט אסון. אחרי כמה לילות בלי שינה מצאתי אותו בוורשה בעזרת אפליקציית מעקב.

"פתאום בלי אבא ואמא"

לנאור לא היה זמן להתרגש מהאיחוד עם אחיה. "בשדה התעופה לא הסכימו לאשר לו לטוס איתי כי אין לי אפוטרופוסות עליו כקטין. גם אין לנו את אותו שם המשפחה, אמי התחתנה פעם שנייה ואין לנו את אותו אב.

"הבאתי את כל המסמכים שיכולתי מהארץ כדי להוכיח שיש בינינו קשר משפחתי, אבל ידעתי  שלא משנה מה יקרה, אני לא עוזבת את ורשה בלעדיו. אני עולה איתו למטוס. זה לקח קצת זמן וקצת לחץ שהפעלנו אך בסוף אישרו לנו לטוס. גם בארץ עשו לנו קצת בעיות, אבל בסוף אישרו לנו להיכנס. חזרתי לארץ עם קורונה, ממש בכוחות אחרונים", מספרת נאור. לדבריה, רק כעת מתחיל אורסילב לעכל את מה שקרה והוא מפוחד. "הוא שמע מסוק בחוץ  וממש נבהל כי זה עושה רעש. כל דבר מקפיץ אותו, הוא פוחד לצאת מהבית ולקנות לבד ארטיק. כרגע הוא בבית ואני לא מצליחה למצוא לו מסגרת. הוא לא זכאי עליה ולכן הוא יושב בבית. שלחתי אותו לחוג כדורגל בחריש. וקיבלו אותו ממש יפה. הוא הסכים ללכת למפגש נוסף בחוג אבל הוא ממש בדיכאון. אני חוזרת מהעבודה ומוצאת אותו שוכב על הרצפה כמו סמרטוט. ברגע שיש מצב של סטרס יש לו פחד בעיניים. אני יכולה להבין, הוא מתגעגע למשפחה. הוא פתאום מצא את עצמו בלי אמא ואבא בארץ זרה".

נאור גם מודאגת ממצבם של אמא ואחיה שנותרו מאחור: "אני כל שעתיים מתקשרת לבדוק אם הם בחיים. זו שגרה מטורפת כבר ארבעה שבועות. אני מנסה לא לעקוב אחרי החדשות, אני צריכה לעבוד ולדאוג לילדים שלי ולאחי. אני מחזיקה אצבעות שיהיה טוב".

התחלה חדשה בגיל 80

אנדריי מוחוב (48) עלה לארץ מאוקראינה בשנת 2014 ומתגורר כבר שלוש שנים בחריש. משפחתו נותרה בחרקוב, הוריו, אחיו, גיסתו ואחייניתו. עם פרוץ המלחמה היה ברור שהם לא יכולים להישאר שם. "הצבא הרוסי כיתר את העיר ואחי אנטון היה חייב להישאר בעיר. לא היתה לו ברירה אלא לשלוח לארץ את ההורים שלנו ואת אשתו ובתו. גם משפחת מוחוב עברה דרך ארוכה ומפרכת עד שנחתה בארץ. "הם הגיעו לבית הכנסת בחרקוב באוטובוס דרך ויניצקה באוקראינה ואחרי עברו המשיכו למולדובה ומשם חצו את הגבול לרומניה. בבוקרשט, הצלחנו לדבר עם קונסול ישראל והם קיבלו ויזה לעליה.

"ההורים שלי, יבגניה ודימיטרי הם עולים חדשים. הם מבוגרים, שניהם בני 79 והיה להם מאוד קשה בדרך. אבא נפל בדרך ונשברה לו היד, יש להם בעיות בריאותיות נוספות.

"שכרנו להם דירה בחריש וריהטנו אותה גם וכעת כולם גרים בדירה, גם גיסתי והאחיינית שלי. הם קיבלו תעודת עולה והצלחנו לפתוח להם חשבון בנק וגם לסדר להם חברות בקופת חולים. אין להם עדיין תעודת זהות, המתנו הרבה במשרד הפנים אבל לא הצלחנו לקבל את התעודה.

"אני עדיין בלחץ", מודה מוחוב. "יש לי הרבה דברים שאני צריך לעשות כדי לעזור להם פה בארץ וגם הדאגה לאחי שנשאר מאחור היא לא פשוטה. יש קשר איתו אבל לא ברור מה יהיה".

ואיך המשפחה מתאקלמת בחריש? "לאט לאט, ההורים מבוגרים וקשה להם אבל נראה שהאחיינית שלי, אנה בת 6, מתרגלת מהר. אני צריך לרשום אותה לבית ספר, אני מקווה שאצליח לסדר את זה מהר. בשבוע שעבר השכנים שלי נתנו לאנה מיטה טובה מאוד. היא אוהבת אותה".

עוד בנושא: חרישאים על גבול אוקראינה: “מפתיע לגלות כמה באמת צריכים אותנו כאן”

השבוע אושר תקציב 2019 ובסינכרון מושלם, מלאו גם 100 ימים ראשונים לשלטון החדש בראשות יצחק קשת והקואליציה בה חברות כל הסיעות שנבחרו למועצה. כיצד עברה התקופה הראשונה על חברי המועצה החדשים? מהם ההישגים אותם הם יכולים להציג ואילו יעדים הם מציבים לעתיד? כתבה ראשונה 

הבית היהודי: "לשנות את תוואי הרכבת, להקים תחנה בחריש, לקצר את לוחות הזמנים"

 יוחאי פרג'י, יוסי גולדמן ושלמה קליין, נציגי סיעת הבית היהודי בקואליציה, מבלים שעות רבות במועצה ומשקיעים בעבודה הציבורית זמןן ואנרגיה. "התחושה היא של שליחות מאוד גדולה. פתאום אתה קולט שאתה מתווה מדיניות לא רק לקדנציה הקרובה אלא לעשר ו-15 שנים הבאות אם לא יותר. זה מעט מלחיץ, אבל תחושת השליחות מלווה אותנו ואנו מקווים לעשות את הטוב ביותר עבור חריש", כך עונה יוסי גולדמן בתשובה לשאלתו על תחושתו בתחום חדש זה, ודבריו מקבלים את אישורם גם של חבריו לסיעה.

גם בנוגע לקואליציה, השלושה תמימי דעים: "יש לנו קואליציה מדהימה. אנחנו שומעים על קואליציות בערים אחרות בהן חברי הקואליציה שמים מקלות בגלגלים האחד של השני. אצלנו התחושה היא של שותפות לדרך ותחושה זו תקפה גם לגבי הצוות המקצועי במועצה שמשתף איתנו פעולה. זכינו בצוות מקצועי ואכפתי שאפשר לרוץ איתו קדימה".

מה לגבי מחלוקות עם חברי הקואליציה?

"יש מחלוקות בנושאים נפיצים אבל אנחנו מנהלים את זה. הדברים עולים לדיון ושיח, לא מטאטאים את הקושי מתחת לשטיח. יש מאמץ גדול וטיפול עדין כדי להגיע להסכמות ולא להגיע לכיפוף ידיים". מדווחים חברי הסיעה.

במה אם כן, היו עסוקים השלושה בפרק הראשון של שלטון הקואליציה? יוחאי פרג'י, סגן ראש המועצה ומ"מ ראש המועצה עושה לנו סדר: "לקחנו לטיפולנו שלושה נושאים מרכזיים, עסקים, חינוך ותחבורה, שהם מהותיים לקידומה של חריש והם גם שלובים האחד בשני".

עסקים: "היעד הוא הפחתת מחיר השכרת מ"ר לנכס מסחרי ב-50 אחוזים"

על הנוהל החדש למסירת תעודת גמר לשטחי מסחר משולבים בבנייני מגורים ומשמעויות ההחלטה לטובת עידוד עסקים בעיר כבר נכתב ודובר, אולם חברי הסיעה מוסיפים שני דגשים נוספים: הראשון, חובת ריצוף החנויות והנכסים המסחריים שלא היתה קיימת עד עתה. זהו שינוי מבורך מבחינת בעלי העסקים השוכרים את החנויות. היועץ המשפטי של הוועדה לתכנון ובנייה, עומד איתן בפני הקבלנים שמוחים על החלטה זו.

האחר, התחייבות שתעודת גמר לא יוצאת לפועל בלי חתימה של מהנדס העיר. קליין מסביר: "זה כלי אכיפתי מדרגה ראשונה והשג בפני עצמו. זה מאפשר למועצה לשלוט במתרחש בשטח ולא לתת יד לטעויות שמאתרים בזמן, לדוגמא, ניקוז שנשפך לדרך ארץ. אחרי הכל, המועצה בסופו של דבר תהיה אחראית על העיר כולה".

מה לגבי חנויות שכבר הושכרו?

"ישנם מספר דרכי פעולה שאנו בוחנים אותם כעת. התחלנו במסלול מסוים, נוכל לפרט בנושא בהמשך, אבל היעד שלנו ברור. מחיר מ"ר בחנויות הוא כעת 100 שקלים. אנו מכוונים שזה ירד בחצי ויעמוד על 50 שקלים למ"ר כמו שצריך להיות בעיר בהקמה".

חברי הסיעה מפרטים על דרכים נוספות לעידוד הכלכלה המקומית, אחת מהן היא מתן עדיפות במכרזי המועצה לעסקים מקומיים בחריש. "היועץ המשפטי של המועצה קיבל הנחיה לתכנן מכרזים עם תיעדוף לעסקים מקומיים. כמובן שיהיו קריטריונים נוספים לבחינה ובחירה בזוכה, אבל עסקים מקומיים יקבלו ניקוד גבוה בתקווה שזה יעזור להם להיבחר, לפעול ולשגשג".

שטחי מסחר בשכונת הפרחים ובצוותא

"שכונת הפרחים ושכונת בצוותא תוכננו כמעט ללא שטחי מסחר. זו בעיה בתכנון שצריך לפתור אותה. לא הגיוני משום בחינה שתושבי שכונות אלו יאלצו לנסוע לשכונות אחרות או לדרך ארץ על מנת לערוך קניות. זה גם לא הגיוני מבחינת ההכנסות העתידיות של העיריה. אנחנו מובילים עכשיו מהלך לפיו בשטחים החומים בשכונות אלה, תקום דופן מסחרית. בהתאם לתב"ע של העיר חריש, ניתן להפנות עד 20% מהשטחים הציבוריים לטובת מסחר. כך טובת התושבים נשמרת וגם המועצה תצא נשכרת ותזכה להכנסות גם מארנונה וגם מהשכרת הנכסים הציבורים", מסביר קליין ומציין כי מהלך זה יבוצע כחלק מפעילות 'החברה הכלכלית של חריש' שתעסוק בתחומי בניה וכלכלה, וכעת עומלים על הקמתה.

חינוך: ספריה, מבנים ל-4 תנועות נוער, גנים, בתי ספר ותיכונים

ספריה: "בשבוע שעבר התכנסה וועדת החינוך בפעם השנייה. בבית ספר תלמי הדר יש מבנה חיצוני שמשמש כספריית בית הספר. הוחלט בשיתוף עם איציק תייר לעבות את הספריה ולהפכה לספריה שתשמש בשעות הבוקר את תלמידי בית הספר ובשעות אחה"צ את כלל תושבי חריש – זאת עד לפתיחתו של מבנה הספרייה המתוכנן בשנת 2021", מסביר פרג'י.

מגרשי ספורט: בשורה נוספת היא תחילת ההכנות לקירוי ארבעה מגרשי ספורט פעילים בבתי הספר כנפי רוח, תלמי הדר, תלמי רון וממ"ח. תקציב הקירוי שהגיע ממפעל הפיס עומד על מאות אלפי שקלים והקירוי המתוכנן יתאים הן לחודשי הקיץ והן לתקופת החורף. "התלמידים יוכלו להשתמש במגרשים בכל תנאי מזג האוויר, וגם תושבי חריש ייהנו ממגרשים אלה בשעות אחה"צ והערב", מסכם פרג'י.

תנועות נוער: בהתאם להסכם הקואליציוני שנחתם בין סיעת הבית היהודי לסיעת הליכוד יוקצו ארבעה מבנים לתנועות נוער (חילונים ודתיים). "הנושא יסגר בקרוב, יש כבר שטחים יעודיים על הפרק", מעדכן פרג'י ומוסיף שהדבר מתבצע בתיאום עם מהנדס המועצה שמחפש את השטחים המתאימים ביותר לפעילות מסוג זה.

מוסדות חינוך: "בימים אלה עובדים על הקמת בית ספר יסודי ממלכתי חדש ברחוב אלון, בשכונת החורש, שיתחיל לפעול בשנת הלימודים הקרובה. עוד מוקדם לציין את אופי בית הספר ואת האג'נדה החינוכית שלו. עוד יפתחו כ-24 גני ילדים שיצטרפו ל-43 גנים שפועלים כיום.

"שנה לאחר מכן, בשנת הלימודים תשפ"ב יפתח תיכון ממלכתי חדש בשכונת אבני חן. התיכון, שהכנות לבנייתו החלו כעת יכיל 36 כיתות. במקביל, אנו פועלים להקמת תיכון דתי עם 36 כיתות גם כן, 18 כיתות בנים ו-18 כיתות בנות.

"חשוב לציין שהבנייה הפיסית של מוסדות החינוך היא רק נדבך אחד אנחנו מתכננים להקים בתי ספר חדשניים עם מרחבי למידה מתקדמים ולגייס מנהלים ומורים מהדרגה הראשונה, הון אנושי בתחום החינוך שיהיה בעל ראש פתוח ואג'נדה חינוכית". דברים אלה הם בהתאם לרוח ההסכם הקואליציוני עליו חתומה סיעת הבית היהודי, לפיו קיימת שורה תקציבית נפרדת לפרסום וגיוס מורים ומנהלים מובילים.

תחבורה: "לשנות את תוואי הרכבת, להקים תחנה בחריש, לקצר את לוחות הזמנים"

במסגרת עבודתם על פתרונות התחבורה לחריש עובדים חברי הסיעה על הקמת קו אוטובוס לתל אביב. השמועה שחגה לאחרונה בקבוצות הוואטאפ בעיר לפיה המועצה תממן קו אוטובוס פרטי בשעות הבוקר לתל אביב, לא קיבלה את אישור חברי הסיעה. "אנחנו עובדים ברצינות על עיבוי מערך קווי האוטובוס הקיימים ועל הקמת קו אוטובוס לתל אביב. במקביל, אנחנו עסוקים במציאת פתרון לבעיות תכנון תחבורה כמו במצב הקיים ברחוב אלון וטורקיז", הם מסבירים.

אולם נראה כי הבשורה המשמעותית ביותר בתחום זה נוגעת לשינוי תוואי הרכבת וקיצור לוחות הזמנים להקמתה. לאחרונה הודיעה חברת נתיבי ישראל כי חריש תחובר למערך הרכבות באמצעות מסילת מנשה ותחנת הרכבת תמוקם מחוץ לחריש, בקירוב לצומת חריש.

"אנחנו במשא ומתן עם נתיבי ישראל. המטרה שלנו היא לשנות את התוואי כולל מיקום התחנה. הרעיון הוא שתוואי הרכבת לחריש יסלל לצד כביש 6 ולא כפי שמתוכנן עתה. זה יקצר משמעותית את הנסיעה לתל אביב. אנו גם דורשים שהתחנה תמוקם בתוך העיר חריש ולא מחוצה לה ושלוחות הזמנים להקמת הרכבת יקוצרו משמעותית ממה שתוכנן או נאמר עד היום".

עידית ינטוב, סיעת הליכוד: "לבנות את אגף הקליטה הכי טוב והכי חזק שניתן"

 בשבוע שעבר הנהיגה עידית ינטוב, משנה לראש המועצה ומחזיקת תיק קליטת העליה, שעות קבלת קהל אחת לשבוע, במשרדי המועצה. למפגש הראשון הגיעו קשישים ועולים חדשים, הקהל הטבעי אליו היא מתחברת עוד מימי עבודתה במועצה, ממנה התפטרה כחודשיים לפני הבחירות.

ספרי על העבודה הפרלמנטרית ועל התחושה שלך

"אני מרגישה הכי מוזר מכולם. התפטרתי מן המועצה כדי לתת לעצמי הזדמנות לעשות יותר למען העיר אך כנבחרת ציבור, פתאום הרגשתי שאני לא יכולה לגעת בתוכן. אנחנו רק מתווים מדיניות, לא מבצעים אותה, ואני שהתרגלתי לבצע, לפעול, לפתור בעיות בירוקרטיות, אני מוצאת את עצמי תלויה בביצועים של אחרים. זה הכי קשה לי. אני צריכה להסתגל לעבוד בצורה אחרת".

תארי את העבודה עם שאר חברי הקואליציה

"בסדר גמור. אנשים נחמדים, נבונים ועובדים בשיתוף פעולה. כל אחד קיבל את התיק שקרוב לליבו. אני קיבלתי את תיק קשישים ונכים ותיק הקליטה. אני גם יו"ר ועדת חוקי עזר עירוניים".

במה את עסוקה כיום?

"אני חותרת להגשים את היעד שסימנתי לעצמי הרבה לפני הבחירות, לבנות פה בסיס איתן לקליטת עליה מוצלחת ולבנות מחלקה (לא אדם אחד או תקן אחד בלבד) מרובת עובדים, שמתמחה בתעסוקת עולים, בנוער עולים, ילדים עולים, קשישים עולים וכן הלאה".

לדברי ינטוב בחריש מתגוררים כיום כ-3000 עולים המהווים 25% מכלל תושבי העיר.  בדצמבר 2018 נחנך בעיר אולפן קליטה ראשון לעולים, אולם ינטוב רואה בו רק את הצעד הראשון. "אולפן זה המינימום שיכולנו לעשות. עולים צריכים לקבל פרויקטור, מלווה אישי וקבוצתי שילווה אותם לשיחה עם האחות בקופת חולים, לשיחה עם המחנכת בכיתה או עם פקיד הבנק. הם גם זקוקים לשירותים נוספים כמו פסיכולוג או מגשר במשפחה שיעזור להם להתמודד עם הלם התרבות שהם חווים".

"אחרי שנקים מערך מסודר לקליטת עולים נוכל להכין תכנית מגובשת יחד עם משרד הקליטה ולהביא עולים לחריש באמצעות עמותות".

"הפן הנוסף בו אני פועלת הוא קידום אוכלוסיית הקשישים והנכים. יש הרבה תכניות כמו פתיחת מרכז יום לקשיש, חיבורים עם עמותות ומאצ'ינג לטובת הקמת פרויקטים ייעודיים כמו ביקורים בבתים, בדיקות לחץ דם בבית בעזרת מתנדבים, יצירת קהילה תומכת לנכים וכן הלאה".

אילו פרויקטים את מעוניינת לקדם?

"החלום שלי הוא להקים מרכזי צעירים לעולים בין הגילאים 18-35, לפתוח עבורם כיתות אוניברסיטאיות.

"כיוון נוסף הוא הקמה של הוסטלים לקשישים עצמאים כדוגמת הוסטלים דומים, שפועלים בארץ. יחידות דיור אלה מאפשרות לקשישים מגורים בכבוד ובאזור בטוח עבורם.

"התחום השלישי הוא הקמת מרכזי חוגים לילדים המתמחים באמנות, אנגלית, מתמטיקה. מרכזים שיחלו לפעול מגיל צעיר ויעזרו באיתור ילדים מחוננים".

"אבל כאמור השאיפה הגדולה ביותר היא לבנות את אגף הקליטה הכי טוב והכי חזק שניתן, ולהביא לעיר תקציבים ומאצ'ינג עם עמותות. חשוב שמחלקת הקליטה תהיה מחלקה חזקה כלכלית שלא מתבססת אך ורק על תקציב המועצה".

ומילת סיכום

"שאפו גדול ליצחק קשת שעוזר לנו להרגיש חלק מן המערכת. זה לא מובן מאליו שחברי המועצה קיבלו תיקים והם מעורבים בתהליכים אסטרטגיים במועצה ורה אורגניזציה של האגפים השונים בה. אני מאוד מעריכה את יצחק על שהצליח לייצר קואליציה בלי אדם אחד באופוזיציה, לא רואים דבר דומה לזה בעיריות ומועצות אחרות".

בכתבה הבאה: שלמה פרץ מסיעת ש"ס מספר על התכניות שלו לפיתוח חריש וחברי סיעת הליברלים משתפים בעשייה שלהם, במפגש ישיר ואישי עם התושבים

עוד בנושא: חברי מועצת חריש לשירותכם 2018-2023

מה הייתם מאחלים לחריש? עשרה תושבים ותיקים וחדשים משתפים אותנו בברכות חגיגיות לכבוד השנה הבאה עלינו לטובה

"שחריש תתמלא כרימון ותהפוך להיות עיר תוססת ומדהימה"

צופיה קלר, שנה בחריש

"אני מאד אוהבת בחריש את הנוף הירוק שנשקף מחלונות ביתי והקהילה החמה שמחברת ומהווה סוג של משפחה חלופית בשבילנו כאן…. מדהים לראות את העזרה ההדדית והרצון לחיות יחד".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "אצלנו, השנה מלאה בהתחלות חדשות, כך שאני מאחלת לנו – הגשמת משאלות, הצלחה והנאה".

מה את מאחלת לחריש? "שתתפתח , תתמלא כרימון ותהפוך להיות עיר תוססת ומדהימה כמו שרק כאן יכול להיות …"

"לכל התושבים רק שמחה"

תמרה אונגרוביץ, שנה וחצי בחריש

לשאלה, מה את הכי אוהבת בחריש, עונה תמרה שהיא  הכי אוהבת את הקהילה והחברות שמצאה כאן.
מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "הרבה שמחה, בריאות ואהבה".
מה את מאחלת לחריש? "שתמשיך לגדול ושיהיה לכולנו התושבים רק שמחה".

"מקווה שהעיר תפסיק להישען על תקציבים של המדינה ותהיה עצמאית"
תומר קסהאון, שנה בחריש

"אני אוהב בחריש את הטבע, הנוף, הקהילה שמחוברת אחד לשני, דואגת ועוזרת".
מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחל לעצמי ולמשפחתי הצלחה ושהילדים יתחברו עם התלמידים ויצליחו בבית ספר. בגדול – מייחל לטוב"!

מה אתה מאחל לחריש? "אני צופה עתיד טוב לעיר. מאחל לה שתתפתח ותגדל שיבואו לכאן אנשים טובים ואיכותיים, אקדמאים ואנשי עבודה שתורמים למיסוי העיר. מקווה שהעיר תפסיק להישען על תקציבים של המדינה ותהיה עצמאית.
"אני גם מקווה שמערכת החינוך תשתפר, חינוך טוב מביא בעקבותיו תעסוקה טובה ומושך אוכלוסייה חזקה שתתרום להתפתחות והצמיחה של חריש".

"שנזכה לחיות יחד מתוך כבוד והדדיות"

 מעיין אפרתי, שנתיים בחריש

"אני אוהבת בחריש את המגוון האנושי, את האנשים הטובים והמקסימים שפגשנו כאן. אוהבת מאד את תחושת החלוציות, הראשוניות והקהילתיות. ושזה המקום ליזום ולהשפיע".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?"מאחלת שנמשיך להעמיק בבחירות שעשינו בחיינו, נשאף רחוק ונתקדם יחד עם המון אהבה, משפחתיות והכרת הטוב".

מה את מאחלת לחריש? "מאחלת לחריש ולתושביה שנזכה לחיות יחד מתוך כבוד והדדיות, בהסתכלות חיובית ועין טובה על המציאות. שנגדל ונתפתח בצורה בריאה וניצור כאן עיר מיוחדת בה כולם מרגישים בבית".

"שחריש תספק לנו את כל הצרכים הנדרשים כמו בכל עיר בישראל"

מקסים גלר, שנה וחודשיים בחריש

"אני הכי אוהב בחריש את האווירה, המקום נותן תחושה של שייכות, של בית, של המקום הנכון שאליו הגענו".

מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "שנפרח כאן, שנשתלב יחד עם כל התושבים המדהימים שיש פה. אמן והילדים ייהנו ממסגרות איכותיות ושהעיר תספק לנו את כל הצרכים הנדרשים כמו בכל עיר בישראל".

מה אתה מאחל לחריש? "מאחל לחריש שהיא תפרח ותגיע למקסימום שלה, שתאפשר לכל משפחה לחיות וליהנות כאן ממה שיש למקום להציע".

"מאחלת לחריש שתהפוך למוקד משיכה לעולים חדשים"

 שרה ג'ראפי עייש, שנה ושלושה חודשים בחריש

"אני הכי אוהבת בחריש שכל יום יש משהו חדש, שפותחים חנות או מיזם וכולם מקיפים, מעודדים ומברכים ונמצאים שם אחד בשביל השני".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "שנדע תמיד לעבור הכל ביחד ושתמיד נהנה אחד מהשני. שנהיה בריאים ומאושרים ושנדע להסתפק במה שיש ולהודות על זה כל בוקר מחדש".

מה את מאחלת לחריש? "אני מאחלת לחריש שתמשיך לגדול, להתקדם ולהתפתח ובכל זאת שתשמור על הקהילה המיוחדת והמחבקת שלה. אני גם מאחלת לחריש שתהפוך למוקד משיכה לעולים חדשים רבים ושנקבל אותם פה בפנים מאירות".

"מאחל לעיר שהבחירות הקרובות יקרבו בין אנשים"

 אורן רבלין, שנה בחריש

"אני אוהב בחריש את העובדה שאנשים מחייכים ברחוב גם לאנשים שהם לא מכירים ואת ההתחדשות המתמדת בעיר החדשה. אני חוזר לחריש אחת לכמה ימים וכל פעם רואה דברים חדשים. אנשים מאירים פנים, האווירה נעימה מאוד".
מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחל לעצמי ולמשפחתי שמחה וישוב הדעת. שנזכה למצוא את היציבות בתוך השינויים ולשמוח בתהליך ובמה שכבר יש לנו. ובמבט לעתיד, להמשיך ולפעול על מנת שיהיה יותר ויותר טוב".
מה אתה מאחל לחריש? "מאחל לעיר שהבחירות הקרובות יקרבו בין אנשים ולא ירחיקו אותם ומאחל לתושבי העיר שיזכו להמשיך להיות משפחה וקהילה גם כשנגדל ונגדל".

 "ה'ביחדנס' הזה של דתיים וחילוניים – נפלא בעיניי"

 איה זינגר (מוכרת בקרב ילדי הגנים בשם איה-"פפאיה"), שנה וחצי בחריש

"אני אוהבת בחריש את תחושת החלוציות והיכולת לקחת חלק בהעצמת העיר.  אוהבת את הקהילה התומכת…את העזרה ההדדית. ה"ביחדנס" הזה של דתיים וחילוניים – נפלא בעיניי".
מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחלת לעצמי בראש וראשונה בריאות ושגשוג אישי ומקצועי".
מה את מאחלת לחריש? "מאחלת לחריש שתמשיך לגדול ולהתפתח, שתצליח לשמור על ייחודיותה, ותהווה בית לאנשים שגרים פה, כפי שהיא בית עבורי".

"לגור ולעבוד רק בחריש"

 אניק שוט, עשרה חודשים בחריש

"עליתי לישראל לפני שנה וארבעה חודשים והגעתי לחריש מיד אחרי האולפן. אני אוהבת בחריש את התושבים והמועצה ואת התחושה שכולם פה כמו משפחה. אני אוהבת את המיקום המרכזי של חריש בין הדרום לצפון וגם את העובדה שאנחנו קרובים יחסית לחוף הים".

מה את מאחלת לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה?  "אני מאחלת לעצמי לגור ולעבוד רק בחריש ושלא אצטרך לצאת מהעיר. אני רוצה לבנות את התא המשפחתי שלי כמו שבונים את העיר".
מה את מאחלת לחריש? "מאחלת לחריש שהמתנ"ס יפתח בקרוב. שיהיו הרבה בני נוער בגיל של הבת שלי (15). שחריש תהיה עיר עם חיים ואנרגיה ושנזכה לעיר אמנותית עם פסלים בכיכרות וצבעוניות עשירה".

"מאחל לכל התושבים החדשים שמגיעים לחריש למצוא את מקומם"

 רחמים ידיגרוב, 23 שנים בחריש

"אני אוהב הרבה דברים בחריש ביניהם את העובדה שלחריש יש מיקום אסטרטגי מרכזי, בסמיכות לתל אביב וחיפה ולחוף הים. חריש היתה מקום שקט וכפרי עד שהתחילה הבנייה החדשה. אני זורם עם העיר החדשה, אני מגלה פה אנשים טובים וקהילה טובה".

מה אתה מאחל לעצמך ולמשפחתך לשנה הבאה? "מאחל לי ולמשפחתי בריאות, אושר והצלחה ושלא יהיו מלחמות".

מה אתה מאחל לחריש? "מאחל לכל התושבים החדשים שמגיעים לחריש למצוא את מקומם ושכולם יהיו מאושרים ויהיה להם טוב. שנה טובה ומבורכת".

תשע משפחות עולים חדשים וותיקים מברזיל נקלטו בחריש בחצי השנה האחרונה – והיד עוד נטויה. הכירו את חברי הקהילה החדשה שהגיעו מארץ הקרנבל והכדורגל להתיישב בעיר החדשה

צילומים: אורן קלר

בשנת 2016 עלו לישראל כ-700 עולים מברזיל, מספר שיא לעומת שנים קודמות. יוקר המחיה בברזיל, שעלה בצורה תלולה בשילוב עם העלייה בפשיעה והפגיעה הקשה בתחושת הביטחון האישי, גורמים לרבים מיהודי ברזיל לארוז את המזוודות ולעלות לישראל. בשנה הקודמת הוכרזה רעננה, כבירת הברזילאים, אולם במחצית השנייה של 2017 ובשנת 2018 מסתמנת חריש כמוקד משיכה חדש עבור ילידי ארץ הסמבה. פגשנו את הקהילה החדשה המתהווה על רחבת הדשא מול בנין המועצה; מבוגרים וצעירים, אקדמאים ופנסיונרים, ציונים ופרגמטיים, דתיים וחילוניים – המשפחות הברזילאיות בחריש אוהבות את העיר ומתכננות להשתקע במקום ולפתח את הישוב. מה הם אוהבים בחריש? מה חסר להם בחריש? ומה הם מאחלים למדינת ישראל בשנתה ה-70? כל התשובות לפניכם.

דרושה: מאפיה ברזילאית

סילביה גרינברג (33) ולאנדרו מורייס (34) הגיעו לחריש לפני חודש. הם מתגוררים ברחוב אורן בשכונת החורש ובקהילה הברזילאית המתהווה הם כבר נחשבים ל'ישראלים'. לארץ הם עלו לפני שלוש שנים והם עובדים במה שהם אוהבים; סילביה, כסוכנת נסיעות ולאנדרו כמדריך כושר. המעבר לחריש נבע מתוך אמונה שחריש כעיר חדשה תספק להם הזדמנויות טובות בחיים בתחום התעסוקה, המגורים והקמת משפחה.

מה הכי קשה לכם בישראל?

"כלום! שום דבר!", הם עונים יחד בפסקנות.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"מאפיה ברזילאית".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום ושקט", הם מסכמים.

להתחיל חיים חדשים בדירה חדשה

אניק שוט (50) מתגוררת יחד עם בתה ראיסה (14) ובעלה גבריאל אייגנר (65) ברחוב תמר מזה חמישה חודשים. אניק, ציירת ומעצבת וגבריאל איש עסקים עלו לארץ בשנה שעברה ועם סיום שהותם במרכז הקליטה הגיעו לחריש והתאהבו במקום. "רצינו להתחיל את החיים בישראל בדירה חדשה ובבניין חדש וחריש אפשרה לנו את זה", מציין גבריאל ואילו אניק מוסיפה: "אני אוהבת את העובדה שאין פקקים, אין בלאגן, כולם מכירים את כולם וגם עוזרים אחד לשני".

מה הכי קשה לכם בישראל?

"השפה. עדיין קשה לנו לקרוא שלטים".

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"בית קפה, מסעדות ותחבורה נוחה יותר".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום. שכל מנהיגי העולם יהיו מוארים ושעם ישראל ישמור יותר על ארצנו נקייה ויפה".

חבר מביא חבר

ברוך (67) ואגנס (64) רוט עלו לארץ באוקטובר 2017 וחודש אחרי כן כבר עברו להתגורר בחריש ברחוב אורן. "באנו לבקר את גבריאל, חבר שלנו שכבר התגורר בעיר ואהבנו את המקום ואת הרעיון של עיר חדשה", מספרת אגנס ואילו ברוך מוסיף: "אהבתי גם את העובדה שהתמורה למחיר השכירות הנמוך היא גבוהה ושחריש מקבלת יפה את העולים החדשים".

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"אנחנו כבר מרגישים כאן בבית ואוהבים מאוד את איכות החיים ותחושת הביטחון האישי. כל דבר נוסף הוא אקסטרה ויתקבל בברכה".

מה הכי קשה לכם בישראל?

"העברית קשה", עונים השניים וצוחקים.

"לשמור על חריש נקייה"

יצחק (31) תמרה (26) ושני ילדיהם הודיה-אמונה (3) ואוריאל (1.5) אונגרוביץ' נחשבים ל"וותיקים" בחריש: בספטמבר 2017 הם הגיעו לעיר והתמקמו ברחוב הגפן. "אנחנו אוהבים את גני השעשועים בעיר ואת האכפתיות של המועצה מהתושבים המקומיים", מציינים בני הזוג שכבר מתגוררים בארץ שש שנים.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"הייתי שמחה אם המועצה היתה ממקמת פחי אשפה קטנים ברחוב להולכי הרגל. כך נוכל לשמור על חריש נקייה".

מה הכי קשה לכם בישראל?

"לחיות בלי המשפחה המורחבת שלנו".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"ישראל שלי יפה, תמשיכי להיות המדינה הכי טובה בעולם. אוהבים אותך!"

בוקר טוב אליהו

משפחת אליהו כוללת את חיים (37) קמילה (35) ושני ילדיהם יהונתן (5) ואלון (3). בני הזוג וילדיהם מתגוררים ברחוב טורקיז כבר שמונה חודשים וגם בישראל יש להם מעמד של עולים וותיקים שעלו לארץ לפני 20 שנה. שניהם ביולוגים בעלי תואר שני בגנטיקה מולקולרית והמעבר לחריש נבע מהאמונה שחריש היא עיר עם פוטנציאל לגדול ולהצליח. "אנחנו אוהבים את השקט שיש בעיר ואת העובדה שיש פה קהילה מאוחדת", מציינת קמילה.

מה הכי קשה בישראל?

"ללמוד ולהבין את ההתנהגות ואת האופי של הישראלים".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שיהיה לנו הרבה שלום, בריאות וביטחון. שנמשיך להתפתח ולהיות מדינה מובילה בעולם".

רגוע בחריש

פבלו (46) ומרסיה (43) סלמה יחד עם בנם יצחק, תלמיד כיתה ה' בבית הספר תלמי רון מתגוררים כבר חודש ימים בחריש אליה עברו חודשיים לאחר עלייתם ארצה.  פבלו, מהנדס בהכשרתו, מקווה להשתלב בתחום ומציין שהוא אופטימי ושהוא אוהב את הרוגע שחריש משרה עליו.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"מסעדת בשרים טובה וקולנוע", הוא מסכם בחיוך.

מי הזיז את הגבינה?

דוד גבריאלוביץ' (71) הגיע לבדו למפגש הברזילאים. שושנה אשתו (53) נעדרה בשל ההכנות למעבר לחריש שיתקיים בעוד שלושה שבועות. השניים מתגוררים בטבריה מאז עלו לארץ בספטמבר 2017 והם כבר מתרגשים מהמעבר לדירה ברחוב טורקיז. דוד הוא שף במקצועו המתמחה בבתי מלון ואילו שושנה היא עקרת בית. השניים הגיעו לחריש בעקבות פבלו סלמה והם מתרגשים מהכל: "זו עיר חדשה, אני אוהב כל מה שאני רואה פה, הכל עוד פתוח ויש כל כך הרבה אפשרויות לבנייה ולהתפתחות פה", מציין דוד.

איזה דבר היית רוצה שיהיה בחריש שיזכיר לך את הבית?

"פאו דה קז'ו", עונה דוד בפסקנות. (לחמניות גבינה ברזילאיות ידועות)

מה אתה מאחל ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום ואומץ".

  זקני השבט

בסוף אפריל יעברו להתגורר ברחוב תמר בחריש ריקרדו (79) וקלריניה (71) רוזנברג. בני הזוג הם ישראלים וותיקים, "רק"  48 שנים בארץ. ריקרדו עבד כמהנדס אלקטרוניקה וקלריניה כשפית וכאשת חינוך.

מה אתם אוהבים בחריש?

"אנחנו אוהבים את ההתחדשות ואת האפשרות שלנו להיות חלק ממה שכבר פה בעיר שנבנית".

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"היכל תרבות, בית קולנוע".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"ישראל היא בית לכל היהודים. אנחנו גאים בישראל".

"לא חסר לנו כלום"

מאורציו (54) וסטלה (52) קוזמינסקי עלו לארץ בינואר 2018 וחודש לאחר מכן כבר התמקמו בדירה נוחה ברחוב טורקיז בחריש.

"הגענו לחריש מסיבות כלכליות, כאן יותר זול", מציין מאורציו שעוסק בניהול ואדמיניסטרציה ואילו סטלה, מומחית לטיפול בלייזר, מציינת שחריש היא עיר רגועה, נחמדה ועוטפת את התושבים שלה.

איזה דבר הייתם רוצים שיהיה בחריש שיזכיר לכם את הבית?

"לא חסר לנו כלום, אנחנו מאוד מרוצים. אולי רק המשפחה שנשארה בחלקה בברזיל".

מה אתם מאחלים ליום העצמאות למדינת ישראל?

"שלום וימים רגועים ופתרון מיידי לבעיות בטחוניות".

אסף בריל, אניק שוט ויניר קילינסקי הם אמנים מוכשרים. הם בחרו לחיות בחריש, הם יוצרים וחולמים על העתיד. ראיון עם שלושה אמנים מקומיים על הקשר בין אמנות, אמונה ובחירת הלב

זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל מהם הקווים המחברים בין יליד הארץ חוזר בשאלה, עולה חדשה מברזיל ועולה ותיק חוזר בתשובה? ובכן, כמו תמיד, בישראל, התשובה מורכבת. פגשנו את אסף בריל, אניק שוט ויניר קילינסקי כדי לשמוע בקצרה את סיפור חייהם, להתרשם מהאמנות שלהם, להבין עיקרי האמונה שמלווה אותם ואת הבחירה שלהם, כאן ועכשיו, בחריש.

קו-אשה-קו

ממרפסת ביתו משקיף אסף בריל (47) על יער חריש ומקבל השראה לציור. בחדר העבודה שלו פרושים קנבסים (אחד גדול וכמה קטנים) עליהם הוא עובד כעת. הוא לא מצייר נופים. רק פורטרטים ובעיקר הוא אוהב לצייר נשים. נשים חזקות, רבות הבעה, צבועות בשלל צבעים. "תמיד אהבתי לצייר נשים, הן יפות יותר מגברים או נוף" הוא מסביר. הנשים של אסף אכן יפות. קשה היום לדמיין את התקופה בחייו בה נאסר על בריל לצייר, אבל במהלך 17 שנים בהן חי כאדוק שומר מצוות, ויתר בריל על תשוקה זו.

"היהדות אוסרת על ציור נשים, אסור אפילו להסתכל על אשה. כאדם מאמין השלמתי עם הרעיון הזה. מצד שני ביצעתי במהלך השנים הרבה אקספרימנטים. ציירתי קו אחד שמרמז על אסתטיקה מסוימת, על צורה של אשה. היה לי צורך להביע. מילאתי מחברות שלמות בקווים עצורים".

בריל גדל בבית חילוני בחיפה עם אבא אדריכל וצייר. כשרון הציור שלו התגלה בילדות המוקדמת והתפתח עם השנים גם במסגרת בית הספר וגם בצורה אוטודידקטית. כשרונות אומנותיים נוספים כמו נגינה טופחו גם הם. בריל שצייר, ניגן וחלם, התקבל ללימודי קולנוע למחזור הראשון של בית הספר סם שפיגל בירושלים.

בשנה השלישית ללימודיו, חזר בריל בתשובה ומסלול חייו פנה לכיוון אחר לחלוטין. "לא היתה לי קרבה לדת ולא ידעתי עליה דבר. כשרציתי להניח תפילין בפעם הראשונה בחיי, חיפשתי בדפי זהב בתי כנסת והתקשרתי אליהם לברר איך עושים זאת", הוא נזכר בחיוך. הוא לא זוכר מאין נולדה המשיכה שלו ליהדות. "הלכתי אחרי קול פנימי שהדריך אותי. זה היה ניסיון מוצלח עבורי. מצאתי הרבה שייכות, נשאבתי לעולם הזה. נהניתי מאוד ללמוד". בריל נכנס ללמוד בישיבה ובהמשך אף שימש במשך 7 שנים כמשגיח בישיבה של בעלי תשובה. הוא התגורר במאה שערים, התחתן והביא לעולם שבעה ילדים. נדמה היה שהחיים שבחר נכנסו למסלול קבוע, אולם בתחילת מרץ 2002 במוצאי שבת רגיל ככל האחרים, שוב השתנו חייו. בריל ירד לרוקן את הפח. פיצוץ עז החריד את הסביבה. זגוגיות התנפצו ו-12 אנשים נהרגו בפיגוע התאבדות בשכונת בית ישראל בה התגורר. מראות הזוועה מלוות אותו עד היום.

"יומיים אחרי הפיגוע נסעתי יחד עם כל הישיבה למלון בטבריה ופחדתי לצאת מהחדר, חששתי מפיצוץ". עקבות הפיגוע הותירו חותם חזק על בריל. אחת התוצאות המיידיות היתה החזרה שלו לכן הציור. במשך תקופה ארוכה ציירתי והרגשתי שאני לא בסדר, אבל לא יכולתי להתמודד נפשית עם המצב בלי הציור. התפקיד בישיבה הפך לרובוטי, נעלמה לי תחושת השליחות", הוא משחזר.

לאחר 17 שנים של חיי אמונה ומצוות, לאחר מספר שנים מייסרות ומבלבלות בחר בריל בדרך חדשה. בשנים האחרונות הוא מתגורר בגפו ומצייר. בשנה שעברה קיים תערוכת יחיד מוצלחת "לבד יחד לחוד", בבית שאגאל בחיפה והוא עובד כדי לקדם את התערוכה הבאה. לחריש הוא מגיע לאחר מספר שנות מגורים בפרדס חנה, שם מתגוררים ילדיו.

"אני מאוד מקווה שחריש תהיה עיר שתדע לתמוך באמנים שלה. אני אמנם חדש כאן בעיר אבל יש באוויר תחושה של התחדשות ורעננות שאני מאוד אוהב", הוא מסכם.

מוסיקה היא תפילה

אם תעברו ליד שכונת הקוטג'ים הוותיקה של חריש תוכלו אולי לשמוע את המוסיקה שבוקעת מביתו ומליבו של יניר קילינסקי (37), מוסיקאי מוכשר.

קילינסקי נולד בארץ ובגיל ארבע היגר עם הוריו לארגנטינה. לפני תשע שנים חזר לארץ כעולה חדש וכאדם מאמין שומר מצוות. הוא גדל בבית חילוני. החיפוש אחר משמעות הוביל אותו להכרות מעמיקה עם תורות רוחניות במזרח. הוא טייל בסין ובהודו, בלאוס ובנפאל. התגורר על ספינה בנהר הגנגס, במנזרים במזרח ובבקתת בוץ בארגנטינה וחיפש הארה. חיפוש זו הוביל אותו דווקא לעולם המוסיקה. כנער, השתעמם קילינסקי משיעורי הפסנתר והגיטרה אך בטיוליו בעולם נחשף לצלילים שונים, לכלים אתניים ובעיקר למוסיקת נשמה מדטטיבית. "נחתתי לראשונה בסין והתחברתי למוסיקה שלהם המבוססת על סולם פנטטוני (סולם מוזיקלי המורכב מחמישה צלילים באוקטבה), זוהי מוסיקה שעושה טוב לנשמה. בהודו התחברתי לכלי פריטה הודי מסורתי והתחלתי לנגן על הסיטאר", הוא משתף, "חווית הנגינה על הסיטאר היתה מאוד משמעותית; לראשונה בחיי נהניתי לנגן ואפילו גיליתי כשרון". קילינסקי התחבר למוסיקה אבל גם לרוחניות היתרה שגילו אנשי המזרח. "ראיתי אנשים שאין להם כסף אבל הם מאושרים וצוחקים ושמחים וגם מאמינים באלוהים שלהם".

קילינסקי חזר לארגנטינה התפרנס מנגינה בסאבוויי בבואנוס איירס על סיטאר ועל חלילים אתניים ואף הקליט תקליט ראשון שזכה להצלחה. אך החיפוש אחר משמעות ואמונה לא הסתיים. הוא הרחיב את הכלים האתניים שאיתם הצליח לבטא משמעות כשנחשף למוסיקה סופית וכלים אתניים כדוגמת הנאי, כלי נשיפה שמפיק צלילים שנוגעים ללב, הסנטור, כלי נקישה מסורתי והעוד.

לפני 14 שנים בביקור בארץ קילינסקי גילה לראשונה את שאר הרוח של היהדות, את היופי בתורת אבותיו. "המפגש עם הרב יונדב קפלון, חסיד חב"ד ומשורר שינה את חיי", הוא פוסק. "ראיתי לראשונה איך מתנהל בית יהודי, חשתי בקדושה".

קילינסקי החל בתהליך של חזרה בתשובה והתחיל במצוות הרב יצחק גינזבורג גם לנגן על הכלי שמזוהה עם היהדות יותר מכל, הכינור. "הוא פסק שזו המהות שלי בחיים וקרא לי הכנר. הסברתי לו שאני כבר מבוגר מדי כדי להתחיל ללמוד על כינור, אבל הוא הבטיח לי שזה הייעוד שלי".

לפני כשנה השיק קילינסקי את התקליט השני שלו "ניגוני יהודה", מנגינות יהודיות המושמעות באמצעות הכלים האתניים שהוא כל כך אוהב. "מוסיקה היא תמיד תפילה", הוא משתף. תהליך היצירה התרחש רובו ככולו בחריש בה הוא מתגורר בשלוש השנים האחרונות. "התאהבנו בחריש ממבט שני", הוא משתף, "הגענו לכאן להתארח בשבת ולא ממש הבנו לאן הגענו, אבל התאהבנו במקום בזכות האנשים כאן, הרגשנו שהם משהו אחר לגמרי".

ציונות, יהדות, אמנות

בפסח הקרוב תחגוג אניק שוט (50), עולה חדשה מברזיל, שנה לעלייתה לארץ יחד עם בעלה ובתה. העליה לארץ בגיל זה אינה משימה פשוטה עבורה, אבל היא מתמסרת באהבה לקשיי הקליטה. "גדלתי בסן פאולו, אבל החיבור לארץ תמיד היה חיבור חזק. הבית שלי היה בית ציוני ותמיד ידענו מה קורה בארץ", היא משתפת. גם החיבור לקהילה היהודית היה חיבור משמעותי. "כשסיימתי את לימודי התואר הראשון בציור ובפיסול באוניברסיטה לאומנות Bellos Artes התחלתי ללמד אמנות במועדון היהודי של הקהילה בברזיל. אהבתי ללמד ילדים קטנים", מציינת שוט שזוכרת תקופה זו בחיבה גדולה. שוט המשיכה ללמוד קורסים נוספים בתחומים משיקים כמו עיצוב אופנה, עיצוב גרפי והתפרנסה למחייתה כמעצבת ומאיירת של ספרים ועיתונים.

אבל נדמה שהרומן הממושך שלה עם היהדות והאמנות החל דווקא בעיתון לקהילה היהודית. בגיל 12 התפרסם השער הראשון פרי עיצובה לעיתון הקהילה היהודית ושנים לאחר מכן, הפכה אניק לעורכת הראשית והמעצבת של עיתון זה שיצא לאור על ידי הוריה. היא השתתפה במספר תערוכות אישיות, ביניהן תערוכת יודאיקה ופיתחה סגנון אישי של ציור ופיסול אבסטרקטי. אני אוהבת לצייר ולפסל נושאים שעוסקים בזוגיות. "אני מחפשת באמנות שלי הרמוניה ורומנטיקה", היא מסבירה. מארק שאגאל, וינסנט ואן גוך וגוסטב קלימט הם הציירים האהובים עליה.

בחריש היא מתגוררת מזה ארבעה חודשים. "היינו במרכז הקליטה כמה חודשים והתחלנו לחפש לאן לעבור. תל אביב היתה יקרה מדי וירושלים רחוקה מדי. חשבתי שכדאי לגור בנתניה ליד הים וככה הגעתי לכאן".

חריש לא ממש קרובה לנתניה…

"זה היה נראה לי מספיק קרוב, יחסית למרחקים שאני רגילה אליהם בסן פאולו", היא מחייכת.

"ראיתי מודעה בלוח דירות שמציעה דירה של 4 חדרים ברחוב תמר במחיר מצוין. הגענו לפה והתלהבנו מהדירה ומהנוף. בעלי קרא הרבה על חריש וחשב שזו עיר עם עתיד, אז הגענו לפה ואחרינו הגיעו עוד 5 משפחות ברזילאיות. יש הרבה יהודים מברזיל שעוזבים אותה עכשיו בגלל בעיות של ביטחון אישי ואני מקווה להגדיל את הקהילה פה בעיר. פתחתי דף פייסבוק לעולים מברזיל ואפילו נפגשתי עם יצחק קשת כדי שנעזור לברזילאים להגיע לכאן. חריש מאוד מעניינת אותי. יכול להיות פה ממש טוב. זו עיר שמציעה הזדמנויות חדשות לרבים וגם לי".

אילו הזדמנויות את מחפשת?

"אני אשמח להתפרנס מציור קירות או עיצוב ספרים וחוברות כפי שעשיתי בברזיל והחלום שלי הוא לעצב את כיכרות חריש ולפסל עבור העיר, פסלים שישקפו את החיים היהודים והציונים שמתרחשים כאן. אני מקווה שחריש תהיה עיר של תרבות ואמנות עם הרבה צבע ויופי".