באחדות ועם כוח פוליטי: הקהילה האתיופית בחריש כבר מסמנת את היעד הבא
"אנחנו מהווים מודל לכל הערים": הקהילה האתיופית בחריש התאחדה מאחורי נציג אחד והשיגה ייצוג במועצת העיר. פורום החשיבה של הקהילה, שמתכנס אחת לחודש, קבע את היעדים שכבר בדרך: אנדרטה לזכר נספי סודן ובית מורשת. ויש כבר תוכניות לבחירות המוניציפליות הבאות
הצעתו של חבר המועצה נגה דוד, להקמת אנדרטה עירונית לזכר נספי סודן – כארבעת אלפים מיהודי ביתא ישראל שנספו במסע העלייה לארץ – אושרה בישיבת המועצה האחרונה.
נגה (54) גמלאי צה"ל, שנבחר בבחירות העירוניות האחרונות, הוא מספר 3 ברשימת הליכוד, בראשותו של ראש העיר יצחק קשת, וחסר ניסיון פוליטי.
מאחורי כניסתו למועצת העיר עומדת התארגנות יוצאת דופן של הקהילה האתיופית בחריש, שהחליטה להריץ מועמד אחד בלבד שייצג אותה, ולא פיצלה את קולה, על אף העובדה שמדובר בקהילה מגוונת מאוד. כ-1,400 מבני הקהילה האתיופית (כ-400 משפחות) מתגוררים בעיר חריש והיא כוללת דתיים אדוקים, דתיים ליברליים, חילונים ומסורתיים.
האור הירוק שניתן להקמת האנדרטה, מסמל השג פוליטי ומשקף את ההצלחה של המהלך הייחודי והנדיר שרקמה הקהילה בעיר.
קהילה שלמה התאחדה
"כשהגעתי לחריש הקמתי פורום חשיבה של בני העדה שכולל כיום 13 חברים ביניהם רבנים, אקדמאים, אנשי חינוך, בעלי מקצועות חופשיים ופעילים חברתיים. אנחנו נפגשים פעם בחודש ומנסים לקדם את הקהילה", מסביר נגה שמתגורר בחריש מזה חמש שנים.
"שנה וחצי לפני הבחירות כבר החלטנו על המהלך של תמיכה בנציג אחד, לא משנה באיזו מפלגה, העיקר שיהיה לקהילה האתיופית בחריש נציג פוליטי. זה עבד. קהילה שלמה התאחדה ובחרה בי".
מדוע בחרת לרוץ עם יצחק קשת?
"זו לא היתה החלטה שלי. אני וחברי הפורום נפגשנו עם איציק לב וגם עם יוחאי פרג'י ומשה בן זיקרי. איציק נראה לנו אז כמועמד חילוני חזק, אבל הוא לא היה סגור על עצמו. אמר שיבדוק, יחשוב ויתייעץ ולא חזר אלינו. משה בן זיקרי התחמק ולא רצה. פרג'י שמע אותי, אמר שזה רעיון טוב אבל לא נתן תשובה. קשת היה היחיד שהבין שאין פה אג'נדה נסתרת ושהכוונה שלנו היא לקדם את חריש והקהילה ביחד, הוא מיד אמר כן".
"הקהילה האתיופית בחריש עשתה מהלך נדיר והיא בחרה בנציג אחד והצליחה במטרה, מה שלא קרה בערים אחרות. כולם רוצים ללמוד מהמהלך של חריש, כי אפילו בערים שיש בהן אלפי משפחות מצליחים לפצל אותם עם הצעות מפתות. גם לנו היו הצעות כאלה, אבל לא זזנו מעמדתנו". מספרת ד"ר שלי אינגדאו-ונדה, חברת סגל בכיר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, חברת פורום החשיבה בעיר ופעילה חברתית.
הכסף שמחכה בקופה
לשאלה, מדוע הקהילה שמתערה בארץ צריכה נציג פוליטי משיבה ד"ר אינגדאו באריכות: "יש לנו נישות תרבותיות שחשוב לנו לשמר אותן, סביב החגים הייחודיים, כמו חג הסיגד שיתקיים בקרוב או יום הזיכרון לנספי סודן, וכמו הניגונים והתפילות האותנטיות של המנהיגות הדתית.
"חריש היא עיר של קהילות, והקהילה שלנו שהיא מאוד הטרוגנית נטמעת מצד אחד בקהילות אחרות, אבל מצד שני מאוד חשוב לנו לשמור את התרבות והמורשת.
"יש פה הזדמנות משמעותית לעשות זאת כפי שלא קרה מעולם בערים אחרות, כי בניגוד לישובים בהם העולים האתיופים התיישבו תחת הסללה של הממשלה, לחריש הגיעו חלוצים, אנשים שבחרו לגור בעיר החדשה. התגבשה פה קבוצה מאוד איכותית של אתיופים.
"מעבר לזה, ישנם תקציבים ממשלתיים צבועים שמיועדים לקהילה האתיופית. אם לא יהיה מישהו במועצה שיתכלל את זה הכספים ייבלעו או ייעלמו".
מבית כנסת ארעי לבית מורשת
אחת הדוגמאות להשגת תקציב ממשלתי ייעודי לקהילה היא תוכנית "המפתחות" שמסבסדת חוגים ל-55 מילדי הקהילה האתיופית בעיר. "זה לא שהקהילה צריכה או נזקקת אבל בתמיכה של ראש העיר הבאנו את תוכנית המפתחות שמספקת לילדים אתיופים חוג ב-100 שקלים. החוגים פה נורא יקרים, והתוכנית הזו מאפשרת לרשימה מצומצמת של ילדים לבחור בכל חוג שהם רוצים". מציין נגה.
הוא גם מקווה שאת התקציב להקמת האנדרטה שאושרה הוא ישיג בקלות יחסית: "ליהדות אתיופיה יש המון תקציבים ממשלתיים שרק צריך לנצל אותם. יש משרד מורשת ממשלתי ואנחנו נפעיל את כל מי שצריך, כדי להשיג את הכסף ולהקים בשלב ראשון את האנדרטה ואחר כך גם להקים בית מורשת לקהילה בחריש. מדובר במיזם תיירותי שיהפוך לאבן שואבת לבני הקהילה האתיופית מכל רחבי הארץ. זו היתה אחת ממטרות ההתארגנות הפוליטית שלנו.
"האנדרטה לא קשורה רק לבני הקהילה. אני רוצה להביא את סיפורם של הגיבורים שנפלו בדרכם לארץ, לכל תושבי חריש. כולם צריכים לדעת שכל אתיופי מדור ההורים שלנו או הדור שלנו – עבר מסכת שלמה של קושי", מסביר נגה.
מנהיגות דתית ושימור מסורת ומנהגים
אחד מחברי פורום החשיבה ומראשוני התושבים בעיר הוא נתן בקייה (50), שמתגורר בחריש כבר שמונה שנים. בקייה משמש כיו"ר עמותת בית ישראל בחריש, ומשמש מעין סמכות רוחנית עבור חברי הקהילה הצעירה כמי ששומר על המסורת הדתית האתיופית לפי תורת הקייסים.
העמותה שהוא עומד בראשה קיבלה הקצאה לקרקע להקמת בית כנסת ברחוב גפן בעיר. בימים אלה הם עסוקים בגיוס כספים לתכנון ובינוי המבנה שישמש את חברי הקהילה לתפילות, שיעורי תורה ולאירועים. בינתיים הם מתפללים בבית ספר כנפי רוח.
"כשהגעתי לחריש חברי הגרעין התורני והברסלבים קיבלו אותי מאוד יפה. הגעתי לחריש ופתחתי עמותה יחד עם החברים הראשונים שהיו פה מבני הקהילה. פתחתי גם קבוצת ווטסאפ קהילתית ובית כנסת. אני מייצג לצעירים כאן את הדת והמסורת, אבל מכיר כמעט כל חבר מהקהילה בעיר. אם אני רואה אתיופי חדש בעיר אני ניגש אליו ומחבר אותו לקהילה.
"חריש היא מקום שעונה על הרצון שלי שהילדים שלי יתפתחו במקום טוב בחברה של צעירים ומשכילים. בפורום, כולנו יושבים ביחד ולמרות שיש מחלוקות, אנחנו גם זוכרים שהמטרה שלנו היא שלכל חברי הקהילה יהיה טוב כאן".
ד"ר אינדגאו מסכימה: "אנחנו יכולים להתכסח, לא להסכים, אבל בסופו של יום יכולים ומסוגלים לשבת ביחד בסבתא עוגייה או בקואלה. העיקר להתקדם הלאה לצעד המשמעותי המחבר".
מטבח, אומנות ושפה: כך משמרים את התרבות
נוסף על הייצוג הפוליטי וההתארגנות הדתית, מטפחים חברי הקהילה האתיופית חיי חברה עשירים ותוססים בחריש, שמנוהלים בהתנדבות מלאה. הפעילויות כוללות שימור אומנויות מסורתיות כמו קליעת סלים וכלי נגינה ייחודיים או סדנאות למידה לשפה האמהרית לצברים, שלא דוברים את השפה. המשך בהעברת המורשת הקולינרית האתיופית דרך סדנאות בישול ואפייה, לדור שלא מכיר את רזי המטבח האתיופי, וכלה בפעילויות לנשים, לצעירות, ארוחות משותפות בחגים והתכנסויות קהילתיות.
"כל הפעילויות האלה מובלות על ידי בני הקהילה בעצמם ובהתנדבות. כל אחד לפי תחומי מומחיותו והתמחותו", מספרת ד"ר אינדגאו. "אני למשל הובלתי מרכז למידה, ופעילות אחרות עשו סדנאות להכנת תערובת הצ'או, הכנת אינג'רה, הכנת סלים מעלי דקל, ופעילות החמ"ל שנפתח בזמן המלחמה, ועדיין ניתן דרכו סיוע רגשי פרטני וקבוצתי.
"זה מאתגר לקיים פעילויות לאורך זמן ללא כל תקציב. אני ממש מקווה שכל הסדנאות והפעילויות יתוקצבו גם על ידי העיריה או המדינה כדי שזה ימשיך להתקיים ולא תהיה עייפות החומר", היא אומרת.
חברי פורום החשיבה של הקהילה האתיופית הם: נגה דוד; וובשט יוסי מלק, מספר 2 של נגה; ד"ר שלי אינגדאו ונדה; נתן בקייה; אג'ינסו מאיר; הרב משה פטגו; שירית דניאל ברוק, יו"ר משותפת של עמותת חריש חופשית; שי איילין, עובד בחברת היי-טק; עו"ד מרון יצחק; אייל דגו, מפקח בחברת החשמל; בלטצ' פרידמן, בעלת חנות מונטיסורית בדרך ארץ; דרסה זאודה, מנהל מתנ"ס בנתניה; תקלה סבהט, נציג המבוגרים;
המודל של חריש
"יש לנו בקהילה אנשים חזקים וטובים שמבטאים את המגוון התרבותי", מציינת ד"ר אינדגאו בגאווה. "אנחנו החלוצים הצעירים שמקימים עיר צעירה. אנחנו מהווים מודל לכל הערים, הקהילה שלנו מפורסמת בכל הארץ, והרבה רוצים לעבור לגור בחריש בזכות ההתארגנות שלנו".
"יש לנו עניין למשוך את טובי המוחות לחריש. יש פה אנשים איכותיים ואנחנו רוצים לקדם את הקהילה ביחד. הקהילה בעיר תתחזק, הרושם הקצת שלילי שהיה יימחק, ואז החוויה של הילדים שלנו בארץ תהיה טובה יותר. מבחינה פוליטית אנחנו מקווים בבחירות הבאות להרחיב את הייצוג שלנו לשניים לפחות".
"בחריש קורה תהליכים מדהימים", מסכים נגה. "אנחנו רוצים להיות סמל לקהילה בארץ. בית המורשת לא יהיה רק מועדון חתונות ובר מצוות, אלא יציג את מורשת יהודי אתיופיה ויהיה מקום תיירותי משמעותי לקהילה. זה לא קיים עדיין בשום עיר בארץ".
לקריאה נוספת: לטייל עם הילדים ולהתחבר להיסטוריה: מסלולי טיול משפחתיים בקרבת חריש
