מהו המתכון לחיי קהילה מאושרים? אם תשאלו את שמחה פרלמן, רכזת קיימות בחריש, מדובר בתערובת של זרעי בטטה, תותים ודלעת וקבוצת תושבים, ילדים ומבוגרים כאחד, שעובדים במשותף בגינה הקהילתית ומצפים יחד לגשם שינביט את הזרעים שזרעו. כתבה חגיגית לט"ו בשבט

צילומים: שמחה פרלמן, לידור שקד

"רב גוניות תורמת ליציבות. כך זה פועל בטבע, וזה גם מתאים לאופי החיים בחריש", כך מאפיינת שמחה פרלמן, רכזת קיימות, חקלאות עירונית וגינות קהילתיות במועצת חריש, את תכנון הגינה הקהילתית בפינת הרחובות גפן ותאנה. הגינה פועלת למעלה משנה ופתוחה לכל תושבי חריש, ללא תשלום. גם ברחוב תמר פועלת גינה קהילתית המתופעלת על ידי בנות השומר החדש.

בסיור מציגה פרלמן לראווה את מגוון הצמחים והפירות בגינה: ספירלת תבלינים המכילה 20 זנים שונים של תה, אלוורה, ציפורני חתול המשמשות ליצירת תמצית רפואית, פקעות של רקפות, עיריות וחצבים שהוצלו ונשתלו מחדש, ערוגת חיטה, ספירלת תפוחי אדמה, ושש ערוגות תותים, "הערוגה הראשונה הייתה להיט בקרב הילדים, אז החלטנו לא להגביל שפע", היא מסבירה בחיוך.

פרלמן, שמחזיקה בניסיון מרובה בחקלאות, פרמקלצ'ר, סביבה וגינון מונה מציינת גם את הגיוון הקהילתי והחברתי בפעילות: "גינות קהילתיות יוצרות ערך גם למבוגרים המחפשים חיי קהילה. החקלאות מחברת. סביב הגינה יש מפגשים רב מגזריים, ורב גילאיים – חילונים ודתיים, מבוגרים עם ילדים. בגינה שלנו אפשר לשמוע שלל שפות: צרפתית, אנגלית, רוסית, וכולם מסתדרים".

"לגעת באדמה זו תרפיה"

במסגרת הפנינג ט"ו בשבט שיערך ביום חמישי ה-13.2, תרחיב הגינה עוד יותר את המגוון הקיים בה וישתלו בגינה 10 עצי פרי וצמחים חדשים, ביניהם עצי לימון, מנגו, אבוקדו, פקאן, פיטנגו, זית, פטל ושלפח (דובדבן היהודים).

"שאלנו את הילדים 'מה אתם חולמים?', והילדים, שחלקם עדיין לא יודעים לכתוב, ציירו את מבוקשם", מסבירה פרלמן ומפרטת על הפעילויות המתרחשות בגינה. "ילדי השכונה לוקחים חלק בפעילות בגינה פעמיים בשבוע, בשעות אחרי הצהריים, ובסיום כל שבוע נערך בגינה קטיף. הילדים לומדים על מחזוריות הטבע, ורואים כיצד זרעים שזרעו באביב צומחים בקיץ".

פרלמן מאמינה כי הפעילות בגינה היא בעלת ערך רב עבור ילדים: "ילדים נמצאים כל היום בסביבה סטרילית, עם אבא ואמא, ועבורם להכניס ידיים לאדמה זה לא מעט. אם לילד יש עניין עם מגע, לגעת באדמה זו תרפיה שעושה פלאים", פוסקת פרלמן.

"שהייה בחוץ, גם בחורף, מלמדת את הילדים להיות פחות מפונקים, להתמודד עם מזג האוויר". מוסיפה פרלמן ומסכמת: "חינוך חקלאי במדינה כמו שלנו זה דבר חשוב. זה מחזק את הקשר עם האדמה, מקרקע, מחבר לטבע".

בלי מנעול: יוצרים מרחב מזמין

שרה זמיר, תושבת העיר שילדיה לוקחים חלק בפעילויות בגינה, מעידה מקרוב על התרומה של הפעילות בגינה למשפחה: "הגינה היא יוזמה מקסימה, והילדים שלי מאוד מאוד אוהבים אותה. יש לה ערך חינוכי רב, במיוחד בתקופה בה התרחקנו מהאדמה ומהעבודה איתה והבנת התהליכים שקשורים בה. הגינה הקהילתית מחזקת את הקשר עם האדמה ועם העיר. הילדים מעורבים בתהליכים השונים, זה דורש מהם סבלנות, עבודה וציפיה. אחרי הכל, אף אחד לא יודע מה תהיה התוצאה, אנו תלויים בגשמים ובתפילות".

הגינה פתוחה לכולם, ללא שמירה. איך מונעים הרס של הגינה?

פרלמן: "בהתחלה חשבנו לנעול את המקום, אך עם הזמן הבנו שאין בכך צורך, ועדיף ליצור מרחב מזמין. כיום, השערים סגורים אך לא נעולים, וגם זה רק בגלל שהגינה ממוקמת ליד גן שעשועים ואנחנו לא רוצים שפעוטות יכנסו אליה. הגדר יוצרת תיחום והגדרה, אינטימיות, אבל יש גם תחושה של פתיחות. יש אתגרים ואנחנו לומדים כל הזמן, אבל אנחנו בסך הכל מבסוטים מהתוצאה ומהתנהגות התושבים".

תשתית עירונית לשימוש הקהילה

לגינה הקהילתית הפעילה יצטרפו בעתיד הקרוב ארבע גינות קהילתיות נוספות בשכונות המאוכלסות (אבני חן, חורש), שממתינות לקהילה שתתגבש ותיקח את המשימה על עצמה. התשתית עבורן כבר מוכנה. "המדינה היא זו שמתקצבת את הפרויקט, ואנחנו כאן כדי לעזור לתושבים. אנחנו מזמינים אותם לבוא ולתקשר איתנו", קוראת פרלמן. גם בשכונות החדשות של חריש (פרחים, מעו"ף, בצוותא) תיבנה תשתית לגינות קהילתיות.

לדברי פרלמן, ישנם שני מודלים לגינות קהילתיות. לפי המודל הראשון, זו של הגינה הקיימת, המועצה מגישה גינה לתושבים, בתקווה לעורר בהם רצון לפעול בה. במודל השני הרשות רק מסייעת לתושבים להגשים את החזון שלהם. השאיפה שלה היא "שהגינות הבאות יהיו נטו של התושבים, גינות שיקומו מאפס על ידי גרעין מקים. אנחנו נספק את התשתית, אבל התכנון והעשייה יהיו של התושבים. למשל, אם מישהו ירצה פירות אקזוטיים או תולעים אדומות, אז זה מה שיהיה בגינה".

 קהילה עם לב וכרם

אחת הקהילות שהרימה את הכפפה ונענתה לקריאה היא קהילת לב חריש, שבראש השנה לאילנות תחנוך כרם קהילתי ראשון בחריש, בגינה הצמודה לבית הכנסת לב חריש ברחוב שוהם. ביום שלישי ה- 11.2, תתקיים חנוכת הכרם, שתציין את תחילת הפעילות בו, ולאחר מכן יערך סדר ט"ו בשבט חגיגי לחברי הקהילה.

זמיר, חברת הקהילה, מספרת: "שמחה חיפשה מישהו שיאמץ את הטיפול בכרם, והיא פנתה אלינו. זכינו שהכרם נמצאת ליד בית הכנסת שלנו. הכרם דורש טיפול מתמשך, והצמדת הכרם לטיפול הקהילה זה פתרון מתאים. מבחינתנו הקישור לבית הכנסת הוא קישור מעניין, כי אנחנו יכולים לבצור ענבים ולהכין מהם יין לקידוש". ופרלמן מוסיפה: "זה זיווג נכון מאוד עם קהילה. הכרם נמצא סמוך לבית הכנסת, והקהילה יכולה לפקח, לשמור שלא קוטפים, גם בשבת". לסיום, זמיר מזמינה את כל התושבים לקחת חלק בפעילות בכרם, שיהיה פתוח לכולם, כמו שאר הגינות הקהילתיות בחריש.

ארבעתן תושבות חריש ובעלות מקצועות ייחודיים, יש שיאמרו, לא יציבים, אבל הן אוהבות כל רגע בעבודה שלהן, גם כשאמא שואלת: "נו, מתי כבר תמצאי עבודה נורמלית?" מה משך אותן למקצוע, כיצד הן מתמרנות בין עבודה ומשפחה ומהן התגובות שהן מקבלות מקהילת חריש?

טל מריעוז (21) מתגוררת בחריש כבר שנה. למחייתה, מריעוז מעניקה לכלבים מראה מרענן וחדש בעזרת תספורות עדכניות. "מהרגע שנולדתי הייתי מוקפת בעלי חיים", היא מסבירה. "חשבתי להיות וטרינרית אך ויתרתי על כך. הבנתי שאני לא אוכל להתמודד עם הכאב שכרוך בהרדמת כלבים". הפיתרון כאמור, היה לנתב את אהבתה ליצורים השעירים למקצוע יצירתי. "המקצוע הזה הוא עבורי תרפיה של ממש באמנות השיער".

מה מייחד אותך מספרים אחרים?

"אני לוקחת את זה לכיוון אמנותי. הסגנון שלי הוא אסייתי, סגנון בו התספורות מושקעות מאוד ואני משלבת בהן צבעים על בסיס מים, שמותאמים לכלבים. יש לי שבלונות בעזרתן אני מציירת על הפרווה או צובעת להם פסים בשיער".

האם גם הכלבים מרגישים נוח עם התספורת?

"אני חושבת שתשומת הלב שהכלב מקבל בעקבות השינוי משמחת אותו. כך הוא נהנה יותר ומרגיש טוב עם עצמו".

מהו הקושי המרכזי בעבודה?

"זה יכול להיות מאתגר כי זה תלוי בתגובת הכלב. יש כלבים שמתמסרים אליי ויש כאלה שלא. הכלב מרגיש שאני מרוכזת אך ורק בו ובדרך כלל, אני מצליחה ליצור קשר. חשוב לזכור כי יש כלבים שיש להם טראומות מתספורות קודמות והכי חשוב לתת להם תחושה שאתה רוצה בטובתם".

כיצד המקצוע שלך עוזר לך להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

"ספרית כלבים צריך בכל עיר ובמיוחד בחריש שיש בה כלבים רבים  ואין הרבה בעלי מקצוע כמוני. בחריש יש לא מעט כלבים שחייבים תספורות ויפה שעה אחת קודם".

"המעבר לחריש עשה לי רק טוב"

אושרי אוחיון (30) היא מוותיקות חריש החדשה. היא מתגוררת כבר חמש שנים בעיר ומוכרת כמי שרוקחת עבור כולם 'תרופות סבתא', "רק שהפעם הן באמת עובדות", היא מציינת בחצי חיוך.

אוחיון רוקחת תרופות העשויות מחומרים טבעיים בלבד. הלהיט התורן שלה הוא ללא ספק, 'משחת הפלא' המותאמת לכוויות, חתכים, עקיצות ופריחות.

"רקחתי אותה לפני שלוש שנים עבור בני שסבל מפריחה קשה. הרכבתי משחה חדשה שמבוססת על תשרית של פרחי קלנדולה ושמן זית, שמן קוקוס, שעוות דבורים ושמני לבנדר וקמומיל. השכנה התלהבה ממנה והשמועה על המשחה עברה מפה לאוזן".

האם אפשר להתפרנס מרוקחות טבעית במדינה שלנו?

"רוב ההכנסה שלי היא מטיפולי דיקור ועיסוי. הרוקחות הטבעית התפתחה מתחביב להכנסה נוספת בזכות דרישת הלקוחות".

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

"אני מרגישה שהמעבר לחריש עשה לי רק טוב. אין לי כל כך תחרות. אין אנשים שמוכרים את המוצרים שלי. אני עסק שמתפתח ביחד עם העיר ובגלל זה היחס שלי ללקוחות הוא מאוד אישי. אני צומחת ביחד עם העיר".

מלמדת 'לפתוח את הפה'

ד"ר דבורה אירית אלון (60)  מלמדת אנשים כיצד לעמוד נכונה מול קהל, כיצד להעביר מסר בצורה חדה וברורה עם קול נכון ועם נוכחות בימתית.

"יש לי שני קהלי יעד עיקריים – נשים ואנשי עסקים", היא מסבירה. "הנשים שמגיעות אליי הן כאלו שרוצות 'לפתוח את הפה' לאחר שנים שקולן לא נשמע בגלל טראומה כזו או אחרת, וכעת הן מחפשות ביטוי לעצמן. אני עובדת על טיפול רגשי דרך הקול,  בשילוב שירה. העבודה הקולית עוזר לדיבור להישמע אחרת. היא אפילו מסייעת בריפוי אסתמה", היא מדגישה ומציינת שעבור אנשי העסקים, הדגשים בסדנה הם אחרים, וכוללים העברת מסרים בצורה אסרטיבית ונכונה.

ספרי לי על הצלחה גדולה שלך.

"הגיעה אליי לקוחה עם צרידות מטורפת. היא הייתה צריכה להתראיין יום למחרת ברדיו. הענקתי לה טיפים לגבי הנשימה ותנועות הגוף שלה וזה עשה פלאים. במספר מפגשים בהם עבדנו גם על הצד הרגשי,  הבחורה שינתה פאזה והצרידות שלה נעלמה".

 כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

"הייתי מראשונות הנשים שנתנה הרצאה לדוגמה בקבוצת הנטוורקינג של פורום נשים חריש. בתקופה האחרונה, אני בעבודה מטורפת מסביב לשעון מחוץ לעיר. אני מאמינה שבהמשך הדרך אקח חלק משמעותי יותר בפיתוח התחום הזה בעיר. אני ממש אוהבת את האנשים כאן ובהחלט יש עם מי לעבוד".

מיניות ודימוי גוף במגזר הדתי

מעיין אפרתי (31) עובדת עם נערות דתיות בגיל ההתבגרות. היא מנהלת מולן שיח חשוב שבוחן שאלות כמו מיהי אשה ומהי נשיות ומעניקה להן ידע בסיסי על הגוף שלהן בתקופה מבלבלת של התפתחות וצמיחה. "אני מדברת איתן גם על דימוי גוף כשהגישה שבאה לידי ביטוי היא גישה של אהבה עצמית לגוף שלנו".

איך הגעת לזה?

"למדתי חינוך והוראת תיאטרון בירושלים ולימודי המשחק פתחו לי שער לעולם הזה. הכלי של השחקן הוא הגוף שלו ולכן, בזמן הלימודים התוודעתי לכמה מקום נותנים לזה בחיים. בהמשך, לקחתי קורס שמכשיר מדריכים על מיניות בריאה במגזר הדתי והשאר זו היסטוריה. כשאני התבגרתי, לא היה שיח על זה והיום יש נשים נוספות, כמוני, שמעבירות תכנים שמתעסקים ביחסים בין המינים; מהי אחריות מינית? מהם הגבולות שלי עם עצמי? וכן, הנושא של גיבוש הזהות המינית שלנו".

כיצד המקצוע שלך עוזר להם להשתקע ולהתערות בקהילה בחריש?

"העברתי כאן כמה סדנאות לנשים נשואות דתיות והעברתי הרצאות למיניות בריאה להורים לילדים קטנים. בנוסף, כתבתי הצגה אישית שלי שמיועדת לנערות בראשית גיל ההתבגרות ולהורים שלהן.

"אחד הרעיונות שהצעתי לעירייה הוא לבנות בחריש תכנית חינוכית, שתפתח שיח בריא על מיניות, החל מגיל גן עד י"ב. תכנית שתיתן מענה שלם וכולל להורים ולצוותי החינוך בעיר. אי מקווה שזה, בסופו של דבר, ייצא אל הפועל".

לכתבות נוספות בסדרה: "הילדים כבר התרגלו שלאבא יש מקצוע מיוחד"

Русскоязычная община в Харише, встретит  Новый Год большим общественным праздником, который впервые объединит всех выходцев бывшего Советского Союза. Праздник будет проходить в лучших традициях на большой вечеринке и им важно пояснить: «Новый Год, это не религиозный праздник»

Вскоре, в ночь, когда текущий год закончится и наступит новый гражданский год, русскоязычная община Хариша, которая по праву считается одной из самых крупнейших иммигрантских общин города, будет отмечать один из самых важных праздников для них « Новый Год».  Новогоднюю ночь большинство будут праздновать в кругу семьи и близких друзей.  Однако, за несколько дней до этого, впервые в Харише,  состоится крупное праздничное мероприятие, которое  как подобает добрым старым традициям, включает в себя  вкусную еду, хорошую выпивку, конкурсы и игры, музыку и танцы и, конечно же, украшенную Ёлку. Мероприятие запланировано на пятницу 27 декабря, в 21:00 часов вечера и продлится до ночи.

« В Новый Год мы празднуем   переход с последнего дня года в первый день следующего года» рассказывает Идит Ентов (44), член Горсовета, приехавшая в Израиль 28 лет назад с Беларуси. «В советское время религиозные праздники были запрещены, и отмечались  только коммунистические. Единственным праздником, который можно было отмечать независимо от коммунизма или религии, был Новый Год. Это была  единственная ночь в году, когда вся семья собиралась вместе с искренним желанием разделить радостные мгновения. Со временем  Новый Год стал любимым семейным праздником и неудивительно, что многие репатрианты продолжают отмечать его здесь, в Израиле»

Обычаи  этого праздника включают в себя украшенную ёлочку и доброго дедушку дарящего подарки, и конечно сходство с  Рождеством Христовым  может сбить с толку. Но важно пояснить, что между праздниками нет никакой связи. «Ёлка, это дерево, которое остаётся зелёным в течение года и поэтому символизирует непрерывность жизни даже в самый холод.  Дед Мороз на самом деле не Санта Клаус, он не святой и не передвигается на санях запряжённых оленями» объясняет Идит. «Дед Мороз он своего рода волшебный помощник, который приходит навестить детей и дарит им подарки в сопровождении своей внучки Снегурочки. В вечер Нового Года также принято одевать новую одежду, готовить богатый праздничный стол с традиционными блюдами и самое главное весело проводить время в кругу семьи. Это совсем не религиозный и не христианский праздник» заключает она.

Новый Год, полностью  общественный праздник.

Игорь Лапин (57), проживает в Харише уже шесть месяцев. В Израиль он репатриировался 24 года назад с Беларуси. Несколько недель назад он обратился к одному из своих знакомых в городе  Александру Браславскому  (50) с вопросом  «Как здесь в городе празднуют Новый Год?» на что прозвучал ответ «Не знаю, но можно попробовать организовать большой общественный праздник».

Русскоязычная община в Харише разделена на три  группы, каждая из них проводит различные мероприятия, такие как пикники и вечера встреч. Тем не менее, организация одного общественного празднования, всеми любимого праздника детства, оказалось задачей, в которой  захотели принять участие все и ради успеха  преодолеть расхождения во мнениях, которые возникли между руководителями группы.

Александр обратился к Идит Ентов с просьбой посодействовать в  связях между организаторами и горсоветом.

Для общей подготовки была открыта совместная Wattsap группа «Празднование Нового Года»  и желающих принять участие в организации мероприятия оказалось не мало.  Идит: «Я обратилась в горсовет с просьбой выделить нам бюджет для проведения общественного мероприятия. Стоит отметить, что и в прошлом  горсовет помог с организацией праздника. В прошлом году, например, у нас было мероприятие для детей, на празднование которого пришли и религиозные дети. Это было удивительно», вспоминает Идит.

«В этом году горсовет предоставляет нам помещение для праздника, а также помогает нам ди-джеем, и световым освещением. Всё остальное идёт от жителей города, это сто процентное  общественное мероприятие, в которое каждый вносит свой вклад. Например, у нас есть два повара, которые согласились приготовить всю еду. Это будет кошерная еда, потому что праздник проходит в общественном помещении и нам важно соблюдать закон. У нас также есть графический дизайнер, ответственный за дизайн  входных билетов, волонтёры которые организуют конкурсы и даже свои Дед Мороз и Снегурочка»

Пусть следующий год  будет год единства

Александр с женой Еленой взяли на себя маркетинг и рекламу мероприятия. Они также покупают символические подарки для гостей, но  что это будут за подарки пока остаётся тайной. Игорь, благодаря которому родилась эта идея, занят решением стратегических вопросов, в том числе и точный план вечера. Также к организаторам присоединилась Наталья Крылова (41), новая репатриантка  с Украины, она создала подробную анкету благодаря ответам, на которую можно было принять пожелания всех присутствующих на празднике. Также Наталья является ответственной за  финансовую сторону мероприятия.

«Билет на праздник будет стоить 160 шк на человека, на эти деньги будет куплено то, что мы не получили от горсовета, например алкогольные напитки, фуршет и услуги по уборке помещения. Хоть мы и получили жалобы, что цены на билет слишком высокие, но в то же время цены за вход в ресторан в Тель-Авиве и в Хайфе в Новый Год минимум 600-700 шк на человека, поэтому 320 шк с пары кажется нам разумной ценой»  – отмечает  Александр.  Добавляя: «Мы не ищем выгоды с этого мероприятия, поэтому, чем больше людей покупают билеты, тем больше в него вкладывается». Как было сказано раньше, вечеринка предназначена для русскоязычной аудитории в возрасте от 21 года и старше. Некоторые жители города объявили, что не придут на вечеринку из – за стоимости входного билета и других личных причин, но с другой стороны есть жители других городов, планирующие свои переезд  в будущем. «Мы получили ответы от людей желающих принять участие в нашем празднике из Бат Яма, Нетании и даже Тверии»- сообщают организаторы.

Пусть  следующий год будет лучше

В преддверии праздника напрашивается очевидный вопрос: «Что пожелать нам в этом Новом Году?» Отвечая на этот вопрос, Александр и Игорь почти вместе сказали «Что бы в нашей общине  царила дружба и понимание» Идит и Наталья согласно кивают.  «Я также надеюсь, что репатриация в наш город значительно увеличится», добавляет Елена, а Александр заключает:

«В Новый год принято желать, что бы в новом году всё было лучше. Лучше со здоровьем, лучше в финансах, много счастья и радости. Я желаю всем исполнений всех желаний. У нас говорят с Новым Годом, с новым счастьем, чего мы и пожелаем нашему городу Хариш и всем, кто в нём живёт».

לקריאת הכתבה בעברית לחץ כאן

דוברי הרוסית בחריש יקבלו את פני השנה האזרחית החדשה בחגיגת 'נובי גוד' קהילתית גדולה שמאחדת לראשונה את כל יוצאי חבר העמים. הם יעשו זאת כמיטב המסורת במסיבה מושקעת וגדולה וחשוב להם להבהיר: "נובי גוד זה ממש לא חג דתי ולא נוצרי"

מימין: איגור לפין, עידית ינטוב, נטליה קרילוב, אלכסנדר וילנה ברסלבסקי צילומים: אורן קלר

בקרוב, בלילה בו תסתיים השנה האזרחית הנוכחית ותתחיל השנה האזרחית החדשה, צפויה קהילת דוברי הרוסית בחריש, אחת מקהילות העולים הגדולה בעיר, לחגוג את אחד החגים החשובים והעשירים ביותר בזכרונות ילדותם: נובי גוד. באותו לילה רבים יחגגו בביתם עם משפחה וחברים קרובים; אולם מספר ימים לפני כן צפוי להתקיים בחריש, לראשונה, אירוע חגיגי גדול כמיטב המסורת של חבר העמים, עם אוכל, שתייה, ריקודים, משחקי חברה ועץ אשוח מקושט. האירוע צפוי להתקיים ביום שישי, 27/12, בשעה 21:00 ולהימשך עד השעות הקטנות של הלילה.

נובי גוד – חג השנה החדשה

"נובי גוד הוא חג השנה החדשה", מספרת עידית ינטוב (44), חברת מועצה ועולה חדשה-ותיקה מבלארוס. "בברית המועצות חגים דתיים נאסרו, ונחגגו חגים קומוניסטיים בלבד. החג היחיד שניתן היה לחגוג ללא קשר לקומוניזם או דת היה 'נובי גוד'. זה הלילה היחיד בשנה בו המשפחה התכנסה יחד מתוך רצון אמתי לחלוק בשמחה. עם השנים הוא הפך לחג משפחתי אהוב, ואין פלא שעולים רבים ממשיכים לחגוג אותו גם כאן בישראל".

בין המנהגים של נובי גוד ניתן למנות עץ אשוח מקושט ודמות של סבא חביב שמחלק מתנות, והדמיון לחג המולד עשוי להיות מבלבל; אבל חשוב להבהיר שאין שום קשר בין החגים. "היולקה, או האשוח, הוא עץ שנשאר ירוק לאורך כל השנה ולפיכך מסמל המשכיות של החיים גם בשיא הקור. דד מורוז ('סבא כפור') הוא ממש לא סנטה קלאוס; הוא לא קדוש ואין לו מזחלת עם איילים", מלמדת עידית ומסבירה: "דד מורוז הוא מעין קוסם שמגיע לבקר את הילדים ולחלק להם מתנות יחד עם נכדתו, סנגורוצ'קה ('נערת השלג'). בנובי גוד גם נהוג ללבוש בגדים חדשים, לערוך שולחן חג עשיר במאכלים מיוחדים ופשוט לבלות ולשמוח יחד עם המשפחה. זה ממש לא חג דתי ולא נוצרי", היא מסכמת.

נובי גוד קהילתי במאה אחוז

איגור לפין (57) מתגורר בחריש כבר שישה חודשים. לישראל הוא הגיע לפני 24 שנים מבלארוס. לפני מספר שבועות הוא פנה אל אחד ממכריו בעיר, אלכסנדר ברסלבסקי (50) עולה חדש-ותיק מרוסיה. "איך חוגגים פה נובי גוד?" שאל איגור, ואלכסנדר ענה: "אני לא יודע, אבל אפשר לארגן חגיגה קהילתית גדולה".

קהילת דוברי הרוסית מחולקת בדרך כלל לשלוש קבוצות גדולות וכל אחת מנוהלת על ידי דמות מרכזית אחרת ומקיימת פעילויות שונות כמו פיקניקים וערבי חברה; עם זאת, ארגון חגיגה קהילתית אחת לרגל החג האהוב על כולם התגלה כמשימה שכולם רוצים לקחת חלק בהצלחתה ומוכנים לתרום לה ולהתגבר על חילוקי דעות שצצו בין מנהלי הקבוצות. קבוצת וואטסאפ משותפת נפתחה לצורך העניין, וההיענות לתכנון האירוע הייתה סוחפת.

עידית: "פניתי למועצה וביקשתי תקציב לקיים אירוע קהילתי. ראוי לציין שגם בעבר המועצה סייעה לנו לחגוג את נובי גוד. בשנה שעברה למשל קיימנו פעילות לילדים שאפילו ילדים חובשי כיפה הגיעו והשתתפו בה. זה היה מדהים", נזכרת עידית. "השנה, המועצה מאפשרת לנו להשתמש בבית הקהילה ומסייעת לנו בכלי אוכל מהודרים, די-ג'יי, הגברה ותאורה. כל השאר מגיע מהתושבים. זה אירוע קהילתי במאה אחוז וכל אחד תורם משהו. למשל, יש לנו שני שפים שהסכימו להכין את כל האוכל ללא תשלום. זה יהיה אוכל כשר, משום שמדובר במבנה ציבורי ואנחנו רוצים לשמור על החוק. יש לנו גם גרפיקאי שעיצב לנו כרטיסים, מתנדבים שמארגנים פעילויות ותחרויות ויש לנו אפילו דד מורוז וסנגורוצ'קה משלנו!".

 שתהיה שנה של אחדות

אלכסנדר ואשתו ילנה, גם היא עולה חדשה-ותיקה מרוסיה, לקחו על עצמם את מלאכת שיווק ופרסום האירוע. הם גם אלה שרוכשים מתנות סמליות שיחולקו לאורחים, אבל עדיין לא מגלים מה טיבן. איגור, שבזכותו נולד הרעיון, מנהל את ענייני האסטרטגיה, לרבות התוכנית המדויקת של הערב. לצוות המארגנים הצטרפה נטליה קרילוב, (41) עולה חדשה מאוקראינה, שיצרה שאלון מפורט שנשלח לחברי הקבוצה המאוחדת כדי שיעלו בקשות ויציעו דרכים לתרום לאירוע. היא גם מנהלת את הצד הכספי של האירוע.

אלכסנדר: "הכניסה לאירוע תהיה בתשלום של 160 ש"ח לאדם, ובכסף הזה נרכוש את מה שלא קיבלנו מהמועצה או מהקהילה, כמו אלכוהול, מזנון אוכל עשיר ושירותי ניקיון. אמנם קיבלנו ביקורת על כך שהמחיר גבוה מדי, אבל זו תקופה בה כניסה למסעדה בתל אביב או בחיפה בנובי גוד עולה מינימום 600-700 ש"ח לאדם, אז 320 ש"ח לזוג נראה לנו מחיר סביר בהחלט", הוא מציין ומוסיף: "אין לנו כוונה להרוויח. ככל שיותר אנשים יקנו כרטיסים לאירוע, כך הוא יהיה מושקע יותר". המסיבה כאמור פונה לקהל דובר רוסית והיא מיועדת לבני 21 ומעלה. אחדים מתושבי חריש הודיעו שלא ישתתפו במסיבה בגלל עלות כרטיס הכניסה, אך יש מי שמתכננים להגיע למסיבת נובי גוד בחריש מערים רחוקות: "קיבלנו תגובות מאנשים שמתעניינים בחריש אבל עדיין לא עברו לגור בה. צפויים להגיע לאירוע משתתפים מבת ים, נתניה ואפילו מטבריה", מעדכנת ילנה.

שהשנה הבאה תהיה טובה יותר

התחלה של שנה חדשה מזמנת את השאלה הברורה מאליה, מה נאחל לשנה הבאה? בתשובה לשאלה זו ענו אלכסנדר ואיגור כמעט ביחד: "שבקהילה שלנו כולם יהיו חברים ושלא יהיו מלחמות", וזכו בהנהון הראש של עידית וילנה. "אני גם מקווה שתהיה עלייה גדולה לחריש", מוסיפה נטליה.

ואלכסנדר, נציג המארגנים מסכם: "ברוסיה נהוג לאחל שבשנה הבאה הכל יהיה יותר טוב. בריאות טובה יותר, פרנסה טובה יותר, אושר ושמחה. אני מאחל לכולם שיתגשם כל מה שהם מבקשים. ברוסית אנחנו אומרים 'ס נובים גודום', כלומר 'שנה טובה'. זה מה שאנחנו מאחלים לחריש ולכל מי שמתגוררים בה".

לקריאת הכתבה ברוסית לחץ כאן

11 אומנים מקומיים יציגו בתערוכה חדשה את חריש כפי שהיא משתקפת בעיניהם והם יעשו זאת באמצעות ארגזי קרטון, הסמל האוניברסלי למעבר, הגירה והתחדשות. איתן קדמי, אניק שוט ושי הרדן, שלושה מהאמנים המשתתפים מאמינים כי התערוכה היא צעד ראשון בכיוון הנכון, שיעזור למתג את חריש כעיר אמנות וכ'אור' לערים אחרות

 ביום חמישי הקרוב (19.12) יתקיים ערב ההשקה לתערוכת האמנים הראשונה בחריש: "עיר בבנייה". התערוכה מאגדת יצירות של 11 אמנים מקומיים: איתן קדמי, אניק שוט, ארזה יריב, יעל חלפי, יעלה אוסמו, לאה הימן, לוט שלבר, מריה פיסקריוב, שי הרדן, שלמה אל השחר ורונית לב  – כולם תושבי העיר שהתבקשו, כל אחד בתחום מומחיותו, לשקף  באמצעות ארגזי קרטון את יחסם לעיר הנבנית ולתהליכים המתרחשים בזמן הקמתה.

"חשוב לנו לחשוף את התושבים בעיר לאומנות", מסביר איתן קדמי (64), מאייר וצייר מנדלות. "התערוכה מעניקה לנו הזדמנות לפתוח צוהר נוסף לחיים כאן ולספק לקהילה המקומית אומנות עכשווית ועשירה של שלל יוצרים, ציירים, פסלים, אנימטורים, צלמים ויוצרים בחומרים אחרים", הוא מפרט ואף אינו חושש לחלום: "חריש עדיין מגבשת את זהותה והחלום שלי הוא שדרך האומנות נדע להציג לעולם את אופייה ותוצריה. ממש כמו בעין הוד ואפילו ביפו".

האומנות ככלי שיווקי לחריש

קדמי גר כחצי שנה בחריש וברגע שכף רגלו דרכה כאן, החל "לגלגל במוחו" את הרעיון של הקמת קבוצה של אמנים שתעבוד יחד. "מאז שהצהרתי בכתבה שפורסמה אצלכם לפני כשבעה חודשים שאני מעוניין להקים בחריש קהילת אמנים, יצרו איתי קשר מספר יוצרים. יחד נפגשנו עם ראש העיר והצענו לו שיתוף פעולה, אנחנו נביא את האומנות שלנו והוא יקבל מאיתנו עזרה בשיווק העיר".

מה זה אומר מבחינתכם?

"לעבוד על הוויז'ואל של העיר – כיכרות, מוסדות ציבור – מה שנקרא 'פני העיר'. העירייה העמידה לרשותנו את המתנ"ס למפגשים השבועיים שלנו ותערוכה זו היא בעצם הביטוי הראשוני לשיתוף הפעולה. אני באופן אישי רואה שיתופי פעולה נוספים עם קהילות שונות בעיר לעבודה משותפת. דתיים וחילונים, עולים חדשים, ותיקים, אנשים עם מוגבלויות ועוד. אני מאוד מאמין בחיבורים בין קצוות", מציין קדמי. "שיתופי פעולה מוצלחים בין הקהילות השונות בעיר יכולים לחזק את העיר כלפי פנים וחוץ".

'אור' לערים אחרות

בקהילת האמנים שהתגבשה ומונה כ-20 חברים, משתתפת גם אניק שוט (52), עולה מברזיל, שזכתה לאחרונה בפרס מטעם משרד העלייה והקליטה על תרומתה לאמנות בארץ. שוט גרה בחריש כשנתיים. אל קהילת האמנים הצטרפה כשחיפשה שותפים לדרך. "בחזון שלי אני רואה אמנים מקומיים יוצרים יחד בסטודיו גדול שבו גם נציג את היצירות שלנו". אניק מאמינה שיש לדרוש מקברניטי העיר לשווק את חריש כעיר אומנותית. "אם אנחנו כבר בונים עיר חדשה בישראל אז ראוי שנהפוך אותה לכזו ונהיה 'אור' לערים האחרות. זה הזמן שלנו להתחיל לבנות כאן משהו יפה ואיכותי".

מה את מציגה בתערוכה הקרובה?

"אני מציגה ציורים של מכסי ביוב בחריש שגם הם חדשים. באחד ממכסי הביוב שציירתי יש עיגולים במרכז המכסה. 'העיגולים' מייצגים את התושבים שמגיעים לכאן מכל הארץ ומכל המדינות בעולם. יש יותר מ-10 אחוזים עולים חדשים בחריש ועוד קהילות אחרות רבות ששונות זו מזו".

יופי אורבני 

הצייר והאנימטור, שי הרדן גר בחריש כשלושה חודשים בלבד. הרדן יצר בעבר עבור "הטלוויזיה החינוכית" ו"רשות השידור" אנימציות רבות שאת רובן אנחנו מכירים. חלק מיצירותיו עוסקות בשילוב של גופים תלת ממדיים. בעיקר, ארובות עשויות פח בגדלים שונים. "עסקתי בארכיטקטורה בנעוריי", מתוודה הרדן "ומכאן ההשראה שלי. אני כרגע בתקופה של ה'יופי האורבני' אם תשים לב, בחריש יש כמות מנופים גדולה מאוד. יש כמובן את הטבע, שזו יצירה נפלאה כשלעצמה אך לבניינים הרבים ולבנייה כאן יש את היופי שלהם".

תערוכת האמנים תוצג במתנ"ס חריש במשך שבוע ימים. אוצר התערוכה, יורם אפק (69) הוא תושב פרדס חנה שלקח על עצמו בהתנדבות את המשימה של אצירת התערוכה הראשונה של אמני חריש וגם את ההחלטה לקיים בנפרד מתערוכת האמנים את תערוכת תלמידי בתי הספר בעיר שקובצו גם הם לתערוכה תחת השם "לראות את הטוב בעיר". תערוכת הילדים תתקיים כתערוכה נפרדת במרכז בר בעיר. אפק מסביר: "לא חשבתי שזה מתאים לאמנים. זו בכל זאת תערוכה ראשונה שלהם מול הקהל המקומי בחריש".

תערוכת "עיר בבנייה" תתקיים במרכז התרבות והפנאי בחריש בין התאריכים 19/12-26/12 בין השעות 9:00-21:00

תערוכת "לראות את האור"  תוצג באותם תאריכים במרכז בר סנטר.

קבוצת הכדורשת המקומית הצטרפה לראשונה לליגת מאמאנט בחדרה. ההפסד במשחק הראשון רק מחזק את ידיהן והן נושאות עיניים לעתיד הכולל הקמת ליגה עצמאית בחריש. בינתיים, הן נהנות לשחק וזוכות בכל היתרונות של חברותא נשית. "אני אוהבת את ה'ביחד' שיש לנו בקבוצה. זה אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת"

מימין (עומדות): גילה מיניווב, אייר סולומון, ורד לחמי, דפנה בן-שטרית פניגשטיין ועופר ניר. (כורעות): אוריה ודבקר, שרית עמוסי, מור שטיין, יהודית סלחי, זיו חיים. צילום: אורן קלר

קבוצת הכדורשת נשים של חריש קיימת כבר שלוש שנים, אבל רק לאחרונה נרשמה לליגת מאמאנט חדרה והחלה לשחק באופן תחרותי. השבוע, במשחק הבכורה שלה בליגה, רשמה הקבוצה הפסד אבל לא ניתן היה למצוא ולו צל של אכזבה על פניהן המחייכות של חברות הקבוצה.

"זה היה המשחק הראשון שלנו אי פעם במסגרת תחרותית", מסבירה מור שטיין (33), קפטנית קבוצת מאמאנט חריש. "רוב הבנות מעולם לא היו במעמד כזה. לא הכרנו את היריבות, לא ידענו מה נקודות התורפה שלהן. אנחנו הכי צעירות בליגה, ובכל זאת הצלחנו לנצח מערכה אחת מתוך שלוש. בעיני זה מדהים. למרות ההפסד, האנרגיות בקבוצה מטורפות".

בקבוצת הכדורשת של חריש משתתפות 12 נשים. תשע מתוכן נרשמו לליגת מאמאנט והן עשו זאת בדקה ה-90, חודש לאחר פתיחת העונה. משחק הפתיחה של הליגה שהתקיים במוצ"ש האחרון שובץ בהתראה קצרה מאוד כך שדווקא מור, הקפטנית, נעדרה ממנו. מי שכן הייתה שם היא דפנה בן-שטרית פניגשטיין (33), גננת במקצועה ואם לשתי בנות ובעלת ותק של כשנתיים וחצי בחריש. "אני משחקת כדורשת כבר חמש שנים, עוד מתקופת מגורי בכפר סבא, וגם שם שיחקתי בליגת מאמאנט", משתפת דפנה. "עבורי זו השנה השלישית בקבוצה של חריש, אבל רוב הבנות ששיחקו במוצ"ש היו חדשות. יחסית לפעם ראשונה זה היה משחק נהדר. ניצחנו מערכה אחת מתוך שלוש בכבוד רב".

הרבה יותר מספורט

כשמור הקפטנית לא מוסרת כדורים מתחת לרשת היא עוסקת במניעת אלימות, סמים ואלכוהול במועצה האזורית מנשה. היא נשואה ואם לשתי בנות, מתגוררת בחריש כשנה וחצי, למרות שהיא גדלה באזור ומרגישה הרבה יותר ותיקה.

"אני לא מגדירה את עצמי כספורטיבית", היא צוחקת. "אני פשוט אוהבת את המשחק. רציתי להצטרף ברגע ששמעתי שיש קבוצה בחריש, אבל הייתי בהריון אז נאלצתי להמתין. ברגע שהסתיימה חופשת הלידה הצטרפתי לקבוצה ואני מרגישה שהגשמתי חלום. בהמשך מוניתי לקפטנית, ובמסגרת התפקיד אני מעודדת את הבנות, מדרבנת ומניעה אותן".

מה משמעות הקבוצה בשבילך?

"מאמאנט חריש זה לא רק ספורט. זו ראייה קהילתית של המקום שלנו, הנשים. בעיני זה מאוד מקדם נשים ומאפשר להן לעסוק במשהו ספורטיבי מקצועי לצד המשפחה ובתוך הקהילה. הכי כיף לי לראות את הגברים והילדים הולכים יחד למשחקים ורואים את אמא, את האשה, על המגרש. כלומר, לא הנשים באות לעודד את הגברים אלא להיפך. אני מאוד תומכת בזה".

"אני אוהבת את ה'ביחד' שיש לנו בקבוצה", מוסיפה דפנה, "זה אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת. מדי פעם יש בנות שמצטרפות, יש שעוזבות, אבל הגרעין קבוע ומגובש. גם אם פספסת כדור או לא תפסת והכדור יצא החוצה – העיקר ליהנות. זו הסיבה שאנחנו באות: להוציא אנרגיה, לשמוח. הניצחון הוא לא העיקר".

בעוד שנתיים תהיה בחריש ליגה

"חלק גדול מהתחושה המלוכדת שיש בקבוצה נוצר בזכות עופר, המאמן שלנו", ממשיכה מור. "עוד לפני המשחק והטכניקות, הוא עובד איתנו על בניית הקבוצה עצמה, על עידוד ופרגון הדדי. אני חושבת שהנוכחות שלו תרמה באופן משמעותי להחלטה שלנו להצטרף לליגה ולהפוך מחוג כדורשת לקבוצה תחרותית ממש".

"לדעתי, לליגת מאמאנט פנימית של חריש לבדה, שתהיה מורכבת ממספר קבוצות שתתחרינה ביניהן בתוך העיר מבלי לצאת החוצה, יש פוטנציאל עצום". מפרט עופר ניר (63), מאמן הקבוצה. הוא בן קיבוץ מענית הסמוך, מתגורר בחריש מזה כשנה וחצי. עם ניסיון של תשע שנים כשחקן כדורעף בקבוצת הפועל המעפיל (אלופת המדינה 14 פעמים), למעלה מ-33 שנים באימון כדורעף ויותר מעשור בליגת מאמאנט, עופר מאמין שקבוצת הנשים של חריש בכדורשת היא רק הסנונית הראשונה של הספורט הנשי בעיר.

"הקבוצה היא מנוף לקידום חברתי בהיבטים שלא קשורים רק לספורט", טוען עופר. "הבנות הופכות מעורבות יותר בקהילה בתחומים מגוונים. יש כאן מספיק נשים כדי ליצור כוח ספורטיבי משמעותי, ובעוד שנתיים או שלוש, כשכבר תהיה כאן ליגה של קבוצות שכולן מחריש, יתבהר כמה כוח יש לקהילה הזאת".

"נשמח לקבל לשורותינו בנות חדשות", מציינת מור. "אמנם יש לנו כרגע מספיק בנות כדי להתחרות בליגה, אבל תמיד יש מקום לשחקניות חדשות. אם מישהי, שקוראת את השורות האלה, מעוניינת להכיר אותנו ולשלב כושר עם הנאה וחיוך, היא מוזמנת. יש מקום לכולן".

כל אמא יכולה

עד להשלמת הבנייה של אולם הספורט בחריש שעתיד להיות מוכן במהלך שנת 2020 מתאמנת קבוצת הבנות באולם הספורט של קיבוץ מענית. "אנחנו מתאמנות שם פעם בשבוע בקביעות. בנוסף, מדי פעם מתקיימים משחקי ידידות שהם מעין אימון משותף ולא-תחרותי של קבוצות מתחרות".

האם נראה גביע בחריש? בתשובה לשאלה זו עונה מור בנחרצות: "כן!". דפנה לעומתה מעט יותר זהירה, ומסבירה: "מכיוון שזו השנה הראשונה שלנו בליגה, רוב הסיכויים שזה לא יקרה; אבל נעשה מאמצים כדי להביא את הגביע בשנה הבאה".

"הסלוגן של מאמאנט הוא 'כל אמא יכולה', מוסיף עופר, "ובהחלט כל מי שמעוניינת יכולה להצטרף. לא משנה אם יש לה רקע בספורט או לא. כל מה שצריך הוא מוטיבציה ללמוד, עמידה בזמנים, הקפדה להגיע לכל אימון – וכל אחת יכולה לעשות את זה".

הוא למד גישור, הוא מאמין בסובלנות ובשיתופי פעולה והוא מספק לתושבי חריש את המענה הנדרש בשעת צרה, תלונה או קושי. שחר עזרא, השוטר הקהילתי של חריש מסכם שנתיים (כמעט) בתפקיד

רס"ב שחר עזרא (43) הוא דמות מוכרת כאן בחריש. כבר קרוב לשנתיים שהוא ממלא את תפקיד השוטר הקהילתי בחריש. עזרא, במסגרת אחריותו, מספק את מרבית שירותי המשטרה הניתנים לאזרחים. מנעד התלונות שמגיעות אליו רחב ונע מגניבת מכונית, דרך סכסוך שכנים ועד להפרעה לסדר הציבורי. השוטר הקהילתי שנמצא בכוננות תמידית, מטפל בכולן. משימה לא פשוטה לכל הדעות. את הריאיון אנחנו מקיימים בזמן שעזרא נוסע ברכבו בדרך לאירוע נוסף אליו נקרא.

שחר, אתה אבא לשבעה ילדים. כיצד משלבים בין חיי משפחה וקריירה במשטרה?

"לא פעם אני שומע את הילדים שלי אומרים לי: 'אבא תעזוב כבר את הטלפון!'. הם יודעים שאני צריך להיות זמין 24 שעות ביממה והם מבינים את זה היטב. הילדים רואים את העשייה הטובה של אבא שלהם ושומעים את העזרה הטלפונית מרחוק, אז ברור שזה מפיץ טוב גם בבית. אני מאמין שהדוגמה האישית שאני מעניק להם, היא החינוך הכי טוב שהם יכולים לקבל".

ספר לנו בבקשה, מהו ההבדל בין שוטר רגיל לשוטר קהילתי? 

"שוטר סיור רגיל מגיע לאירוע נקודתי, מטפל ומדווח לתחנת האם וממשיך הלאה למקרה הבא. שוטר קהילתי עושה את העבודה המשלימה וממשיך בטיפול בקריאה כשהוא חוקר ובודק לעומק את כל הפרטים שמגיעים אליו. הוא למעשה גם הגורם הרשמי שאליו יפנו אחרי המקרה כדי לקבל מענה אנושי".

בלי מנצחים או מפסידים

המענה האנושי אותו מספק עזרא לתושבי חריש הפך אותו לכתובת ברורה לתלונות, טענות ומענות, חלקן לא שגרתיות. "אחת התלונות המוזרות שהגיעו אליי הייתה כשבחור מבוגר התקשר אליי לטלפון וזעם על כך שסניף הדואר המקומי עדיין לא נפתח. אז הבנתי, שהעובדה שאני שוטר בתוך קהילה מגוונת, מזמנת לי אינספור מקרים שלא הייתי מורגל בהם בעבר ושמתוקף תפקידי, אני נדרש לברר ולעזור ככל האפשר".

ספר לנו על אחוזי הפשיעה בחריש?

"בעיר שלנו, כמו בכל עיר אחרת, יש עבריינות, רק שכאן היא באחוזים נמוכים. רוב העבודה שלי מתמקדת בעבירות שבין אדם לחברו ובעיקר, בסכסוכי שכנים. לשם כך, עברתי קורס גישור מטעם משטרת ישראל כדי לקבל 'ארגז כלים' להתמודדות עם מצבים אלה. בלימודיי, שיניתי את התפישה לפיה בוויכוח יש תמיד 'מנצחים' ו'מפסידים'. זה לא תמיד חייב להיות כך. אם שני הצדדים בסכסוך יכולים לצאת 'מנצחים' אז למה לבזבז אנרגיות מיותרות ולהרוס את יחסי השכנות? אם נראה את הטוב והאחר ויהיה לנו סובלנות האחד כלפי השני, אז הדברים ייראו אחרת".

מאמין בשיתופי פעולה

התפישה הרעיונית החדשה של עזרא באה לידי ביטוי גם ביחסי העבודה שהוא רוקם עם יישובי הסביבה. "אני בקשרי עבודה טובים מאוד עם ההנהגה המקומית של אום אל-קוטוף וגם של מצפה אילן", הוא מסביר וגם מדגים: "מספר תושבים מאום אל קוטוף הניחו במעבר שבין חריש לאום אל-קוטוף, כוורות דבורים, שהיו עשויות לסכן את העוברים והשבים ולפגוע בחופש התנועה. שיחה קצרה שלנו עם אנשי הקשר בכפר הביאה למצב שיום למחרת, הכוורות כבר לא היו שם. אני באמת מאמין שרק עם שיתופי פעולה של האנשים במרחב הזה נוכל להתמודד עם כל אתגר שיונח לפתחנו".

ספר על הפרויקטים הקהילתיים שאתה מוביל בעיר

"ישנם כמה פרוייקטים שפועלים במקביל. הראשון הוא 'בטוחים מהיסוד', סדרת הרצאות בנושא זהירות בדרכים וגלישה בטוחה שאני מעביר בבתי הספר 'תלמי רון' ו'תלמי הדר'. אם לומר את האמת, להורים ולמורים יש פחות זמן לגעת בנושאים הללו. כאן גם בא לידי ביטוי הידע המקצועי שלי בתחומים האלה. היום אני מרגיש כמו חלק מצוות המורים ודי מחמם לי את הלב לראות את הילדים אחרי שעות הלימודים ברחובות ובשכונות מיישמים את מה שלמדו ואפילו מנופפים לי לשלום ושואלים בשלומי. בעיניי, עצם זה ששוטר מגיע לבית הספר ונפגש פנים אל פנים עם קהל צעיר ומדבר איתו ב'גובה העיניים', מפיג את החשש הראשוני שלהם עם אדם לובש מדים. הפרויקט השני שלי הוא 'אני והשוטר שלי' במסגרתו אני עורך הרצאות בגני הילדים בנושאים שונים; מפגש עם אנשים זרים, התנהלות ליד חפץ חשוד, התנהגות בטיחותית בזמן הליכה בדרך ובזמן משחק. וכן, כללי התנהגות ברכב בזמן הנסיעה".

 חברה של עזרה הדדית

השמירה על כללי ההתנהגות הנדרשים מתבצעת בעיר גם בעזרתם של מתנדבי המשטרה. כיום פועלת בחריש סיירת מתנדבים לובשי מדים. "מדובר בחבר'ה רציניים ואיכותיים שהתגבשו בעיר לפני מספר שנים כשהתבצעו מספר גניבות כלי רכב בעיר", מסביר עזרא. "האנשים האלה מקדישים מזמנם הפרטי לתרומה לקהילה. במקום לזרוק את האחריות הבלעדית על המשטרה, הם לוקחים אחריות ומצטרפים לעשייה הביטחונית ומסיירים בלילות בחריש".

"זה מדהים בעיניי וראוי להערכה גדולה. כיום בשטח ישנם 12 מתנדבים לובשי מדים ואין ספק שזה מכפיל כוח משמעותי".

עזרא מוסיף ומציין כי הרעיון של 'עזרה עצמית' ו'דאגה לקהילה' הוא מוצלח בעיניו: "לא מזמן ראיתי הורים בבתי ספר בחריש בתורנות 'נשק וסע'. החשיבה לפיה פתרון הבעיות מתבצע בצוותא, היא נכונה. יחד, כחברה, אנו 'סותמים את הפרצה לגנב' וכך נהיה חברה שכולה עזרה הדדית ורצון וטוב".

כיצד אתה צופה שחריש תתפתח בחמש השנים הבאות?

"אני צופה לעיר עתיד טוב. כבר עכשיו רואים ביום-יום את הקהילה המדהימה והאנשים שרק רוצים לעזור ולתמוך. בזכות ההון האנושי המצוין והפרויקטים הרבים שנבנים יש לחריש פוטנציאל אדיר. היא רק צריכה להמשיך לעשות את מה שהיא טובה בו".

ואיפה אתה תהיה עוד חמש שנים מהיום?

"אני לא מעסיק את עצמי בשאלה הזו. אני חושב כרגע על היום. על הדרך בה אוכל למלא את היום הנוכחי בעשייה טובה ומועילה לתושבים במקום".

שמונה דקות נסיעה מחריש, זה כל מה שנדרש כדי להגיע למסלול טיול חדש המסמל חזרה לטבע וחיבור אנושי חוצה מגזרים. שביל 'רונה רמון' מחבר בין ישובים של דתיים, ערבים וקיבוצניקים ובין לבבות המטיילים. והנוף? גבעות מוריקות שמרטיטות את הנשמה ומקרבות לטבע

צילומים: אורנית אביטן-ג'ורנו

מזג האוויר היפה, רגע לפני שתגיע "העונה הקרה", מזמן לאוהבי הטבע הזדמנות נהדרת לגלות "נקודות חן" נוספות בנופי ארצנו. "בוא נצא קצת מהבית", הפצירה בי אשתי ומיד, בלי לחכות לתשובה, החלה לארוז תיק מלא בהפתעות טעימות, בקבוקי מים קרים ומצב רוח לטיולים (בעיקר שלה). נגררתי בעל כורחי לעוד הרפתקה בניצוחה.

WAZE קיבל גם הוא הנחייה והתבקש להביא אותנו אל הישוב הסמוך לחריש, מצפה אילן. משם מתפתל לו שביל טיולים חדש – שביל "רונה רמון".

רונה, אשתו של האסטרונאוט אילן רמון ז"ל, הלכה לעולמה השנה וסיפור חייה והטרגדיות שפקדו אותה ריגשו את כלל תושבי ישראל. לא מעט מחוות שמנציחות את פועלה ודמותה התקיימו ברחבי המדינה, אולם נדמה שסיפור סלילתו של שביל רונה רמון, מנציח יותר מכל, את אישיותה והערכים בהם דגלה.

שביל מותאם למשפחות

בין גבעות מוריקות מתפתל לו שביל בן 11 קילומטרים שחולש על שטח מיוער ברובו ומחבר בין שלושה יישובים במועצה האזורית מנשה, מצידיה השונים של חריש: היישוב הדתי־לאומי מצפה אילן, הכפר הערבי אום אל־קוטוף והקיבוץ ברקאי שמרכיבים יחד פסיפס נאה של החברה הישראלית.

על סלילת השביל היו אחראים בני ובנות סניף בני עקיבא במצפה אילן. הרעיון הראשוני היה לסמן ולסלול סינגל אופניים, אולם מותה של רונה, היטה את הכף ורתם את בני ובנות השירות למשימה גדולה יותר. הם החליטו להנציח את זכרה של רמון, שהרבתה לבקר בישוב הנקרא על שם בעלה, אילן רמון ז"ל, ופעלה במשך כל השנים לחבר בין אנשים בדרכים שונות.

תחילתו של השביל היא במצפה אילן וכשהגענו בשבת בבוקר לשם, החנינו את הרכב מחוץ לשערי היישוב ונכנסנו דרך "הפישפש" הצהוב פנימה. במקום לא הייתה הכוונה מסודרת לשביל המדובר ומבלי לפגוש את ארנון וענבל אביטל, סביר להניח שהיינו הולכים לאיבוד. "צריך מפתח לשער שיוביל אתכם לשם", ציין ראש משפחת אביטל וצעד איתנו לתחילת השביל. לאלה שהם מסודרים יותר מאיתנו, כדאי לתאם מראש את קבלת המפתח הנדרש במזכירות הישוב (לפני כניסת שבת) בטלפון: 04-6255049.

בדרך שמענו מארנון על תושבי המצפה ועל אכלוס הישוב שהחל בכלל בקרוואנים זמניים עד תחילת בניית מבני הקבע. צעיר בשם אריאל וינטר, שצץ במקרה, שמע את השיחה הקולחת שהתפתחה והכריז – "אחותי רעות הייתה מפורצות השביל ולאבא שלי יש את המפתח!". בחום הכבד הלכנו אחריו כעם ישראל המשווע לגאולה ונחתנו בביתו. הוריו, מנחם ובינה פתחו את ליבם, הכניסו אותנו בשעריהם ומזגו לנו לימונדה קרה שהייתה בגדר "מצילת חיים“. הם אף הציעו לנו להצטרף אל ארוחת הצהריים שכבר הונחה על השולחן. היו אלה רגעי קסם של חיבור בינינו לבין משפחה דתייה באורחות חייה שלא הכירה אותנו כלל לפני, מה שהוכיח לי, ולא בפעם הראשונה, שאם נפגשים ומכירים, מגלים שהמשותף עולה על המפריד.

רעות וינטר היא אכן אחת מקבוצת הנערים והנערות שעסקו במלאכה החשובה והיא סיפקה לנו מידע חשוב ביותר: "יש קטעים בשביל של צל מוחלט, בזכות העצים, וחלק קטן מאוד שלו בשעה הזו של היום לוהט ולא מומלץ", ציינה רעות. עוד הוסיפה שיש מקטע אחרון בשביל שעדיין לא נפרץ ושבסניף התנועה שלה כבר מתכננים לסיימו בקרוב.

רעות הסבירה כי תחילתו של השביל במצפה אילן, אולם אין שילוט בכניסה אליו ואין דרך גישה לרכב בשבת מכיוון שהישוב דתי. גם אם תגיעו באמצע השבוע לא יהיה קל למצוא את המקום ללא עזרת תושבי המצפה. ברגע שחציתם את שער הכניסה הצהוב יחכה לכם מצד שמאל כביש צמוד לגדר, שיוביל אתכם לנקודת הפתיחה של השביל. השער אליו סגור ולכמה תושבים "נבחרים" יש את המפתח. בעתיד, כך סיפרה רעות, תהיה כניסה מוסדרת וקלה לכולם, אולם בינתיים אפשר מטיילי השבת יכולים לטייל בשביל מסופו – מקיבוץ ברקאי ולעשות את הדרך ההפוכה.

להכיר את רונה

11 קילומטרים הם מסע די ארוך לטיול משפחתי גרידא, במיוחד בשעת הצהריים הקופחת בה הגענו למקום, ולכן הסתפקנו בהליכה סמלית של שני קילומטרים בלבד. לאלה שיצאו בשעה סבירה מסלול הטיול כולל את התחנות הבאות: מצפה אילן, נחל נרבתה שיספק לכם הפסקה מרעננת בפינת חמד, אום אל קוטוף וסיום במטעי האבוקדו של ברקאי. ההליכה בנוף הגבעות המיוער נוחה ומוצלת ואין ספק שהנוף הנשקף לצועדים בשביל הוא יפה ומרחיב את הלב. בימים יפים, כך טוענים הוינטרים, אפשר לראות גם את ארובות חדרה.

ייאמר לזכות פורצי השביל ושותפיהם, שהוא מסומן ברובו כהלכה (בצבע סגול) והסיכוי לתעות בדרך נמוך. הנערים גייסו את קק"ל וביחד הסבו את שביל האופניים (סינגל) המוכר לשביל הליכה מוסדר, נוח ומותאם למשפחות.

הצעידה בשביל אינה רק מאפשרת למטיילים להתחבר מחדש לטבע ולפגוש בדרך אנשים טובים מחלקים שונים של החברה הישראלית, אלא גם תורמת לידע על חייה ופועלה של רונה רמון.

רעות היתה אחראית על המשימה של הכנת חמישה שלטים שונים המוצבים בדרך וכוללים מידע ביוגרפי על רונה בתחנות שונות בחייה, מלידתה ועד מותה. כל שלט כולל גם ציטוט של רונה וההליכה בשביל הגבעות המיוער הופכת אט אט לתהליך למידה, הכרות וקירבה עם דמותה של רונה. בשלט הכניסה לשביל בחרה רעות לצטט את רונה באמירה כי "אושר הוא לא אותם רגעי שיא של שמחה, אלא אותם רגעי שיא שיש בהם איכות אחרת". כמה שזה נכון. שמונה דקות נסיעה מחריש פגשנו אנשים מיוחדים ונפלאים והבטנו לנוף עוצר נשימה ושביל חדש שמחבר בין אנשים, תרבויות ונפשות. זאת בהחלט איכות אחרת.

עוד בנושא: צאו אל הנוף: 5 מסלולי טיול קצרים ונקודות חמד מסביב לחריש

כ-400 מתושבי חריש השתתפו אתמול בפיקניק המוני, 'חרישבת', שארגנה קבוצת הפעילים 'כוחנו באחדותנו'. היה טעים, מגבש וגם מעצים. מה צריך יותר מזה?

צילומים: נטליה נסטרוב. צילומי רחפן: אורן קלר

כ- 400 מתושבי חריש השתתפו אתמול (שבת) במפגש משפחות ובפיקניק משותף בפארק המועצה. על הרעיון, הפירסום והארגון אמונה קבוצת התושבים 'כוחנו באחדותנו".

קבוצת פעילים זו יוזמת עבור הציבור החילוני והמסורתי בחריש פעילויות משותפות במגוון תחומים רחב. פיקניקים, שיעורי זומבה, הפעלות מים ואירועים אחרים. לדבריהם, מטרת הפעילויות היא העצמה של הציבור החילוני והמסורתי בעיר ומתן מענה ישיר ואפקטיבי לשיווק מגמתי ושיקרי המציג את חריש כעיר חרדית.

אחד האירועים הגדולים שיזמו לפני כחודשיים חברי הקבוצה וזכה להצלחה גדולה היה ארוחת ערב שבת קהילתית, 'חרישישי', בהשתתפות כ-300 תושבים.

אירוע 'חרישבת' אמש, הצליח לדברי המארגנים להתעלות על ההישג הקודם ובשטח נצפתה השתתפות רבתית של כ-400 מתושבי חריש ואורחים רבים, ביניהם גם משפחות מהדרום שהגיעו להתאוורר בעיר ולהתארח בסוף השבוע. ניכר כי גם מזג האוויר הנוח התגייס לטובת הצלחת האירוע ותרם להגדלת כמות המשתתפים, שהגיעו לשתף ולטעום מתבשילי האחרים.

להרחיב את מעגל המשתתפים

גם הפעם נפרשו מחצלות ברחבי הפארק ומזון ושתייה קובצו יחד על טור ארוך של שולחנות. את הילדים פינקו המארגנים בצעצועים שניקנו ברכישה קבוצתית ובמגוון פעילויות יצירתיות. בלטו בהשתתפותם גם חברי תנועות הנוער, הצופים והנוער העובד, שארגנו הפעלות לצעירים.

איציק, תושב חריש שהיה בדרכו הביתה לאחר תפילה בבית הכנסת, זיהה את ההתקהלות הגדולה בפארק והחליט לקחת בה גם חלק. "אני בעד שיהיו פה כל הזמן מפגשים שיתרמו לאיחוד ושילוב בין מגזרים בחריש. רב הדומה על השונה ביננו. כיפה עולה חמישה שקלים וזקן צומח לבד", סיפר בחיוך והוסיף: "מה שחשוב הוא מה שיש בלב, בתוכנו". איציק גם הציע הצעת ייעול שתאפשר להרחיב באירוע הבא את מעגל המשתתפים עוד יותר: "כדאי להבא, להגדיר שולחנות לאוכל עם כשרות ושולחן כללי  – וכך נוכל להגדיל עוד יותר את מעגל המשתתפים ואת השמחה", הוא סיכם.

יוסי כהן, תושב חריש וחבר בקבוצת 'כוחנו באחדותנו' משתף: "היה לנו הכיף והעונג לראות כל כך הרבה משפחות, מחייכות ושמחות. 'חרישבת' היה אירוע לכולם, ואנחנו מאוד שמחים שתושבים רבים הגיעו ואפילו זכינו בנוכחותם של משפחות מהדרום שבאו לנוח מעט בחריש, יחד כולנו נהנו משבת בבוקר, שבת עולמית, ביחד".

יוסי הוסיף וציין: "זו הזדמנות נהדרת להודות לכל מי שתרם וסייע בהובלת וקיום האירוע ולתושבים רבים ומדהימים, שעזרו בכל דבר נדרש על מנת להפוך את האירוע הזה להרבה יותר טוב. תודה".

שבעת חברי מועצת חריש שסיימו בימים אלה את שנתם הראשונה ב'קלחת הפוליטית המקומית' משתפים בתחושות האישיות בשנה מאתגרת זו. ספוילר: למרות הקושי, אף אחד לא מתחרט

בימים אלה מציינת הקואליציה בחריש שנה ראשונה לפעילותה. בשנה החולפת, נכנסו חברי הקואליציה שהיו ברובם המוחלט 'טירונים פוליטיים' לתפקיד הנדרש מהם, למרות שהיו עד לא מזמן תושבים מן המנין וחלקם כלל לא חלם או חשב שיעסוק בפוליטיקה מקומית.

יוצאי דופן הם ראש העיר, יצחק קשת, שנבחר לקדנציה נוספת ושלמה קליין, חבר סיעת הבית היהודי ששימש כחבר מליאה גם בקדנציה הקודמת. פנינו אל שבעת חברי המועצה שזו שנתם הראשונה בקלחת הפוליטית וביקשנו לדעת כיצד הם חוו שנה מאתגרת זו ברמה האישית של כל אחד ואחת מהם.

יוחאי פרג'י, הבית היהודי: "הופתעתי מכמות הפניות והבקשות שהופנו אלי"

"הכרתי את המערכת הפוליטית והמוניציפלית עוד לפני הבחירות, ועם זאת אני כל הזמן לומד, קורא, שומע ומתעניין. אני בעיקר מקשיב לבקשות ועצות והשילוב בין הניסיון והידע להקשבה ולמידה, בהחלט מקדם הצלחה.

הופתעתי מכמות הפניות והבקשות שהופנו אלי, ובעיקר מכך שפונים אליי אנשים שברור לי שלא הצביעו עבורי. משמח אותי שרואים בי כתובת ואני נרתם כמיטב יכולתי. בשביל זה נכנסתי לפוליטיקה.

אני גאה באפשרות להשפיע. כתושב השפעתי לא מעט אבל כיום אני מצליח הרבה יותר. חריש היא מקום מורכב והמערכת עוד צריכה להתמקצע ולהתייעל, אך הכיוון בהחלט חיובי ואנחנו כל הזמן עם הפנים קדימה.

בחריש בולטת מאוד האכפתיות של התושבים, היוזמה והשותפות. לכן יש לפעמים ויכוחים והטונים יכולים לעלות אבל אני יודע שזה מגיע ממקום טוב. כשאני מדבר עם אנשים אני מבקש: דברו בדרך ארץ. בכבוד. אל תשכחו שאנחנו פה לאותה מטרה ובסוף, מחוץ למסכי המחשב, אנחנו שכנים וחיים יחד".

 יוסי גולדמן, הבית היהודי: "אני לא מייחס לעצמי את הכינוי 'פוליטיקאי'"

"אני לא מייחס לעצמי את הכינוי 'פוליטיקאי'. המונח שיותר מתאים כאן, לעניות דעתי, הוא 'שליח ציבור'. באתי לעבוד ולקדם את העיר מתוך תחושת שליחות. בשנה החולפת נגלה לפני מערך תפעולי שלם של אנשים שעובדים ונותנים מעצמם כדי לגרום לעיר להתפתח ולהתקדם בצורה מדהימה. ככל שעובר הזמן תחושת השליחות מובילה אותי ומעודדת אותי לקחת חלק ולהוביל בנושאים נוספים שבהם אני מרגיש שאני יכול לתרום להשפיע ולשנות, כדי שהעיר תוכל להמשיך ולגדול ותאפשר למספר גדול יותר של אנשים לעבור ולהשתקע בחריש.

אני חושב שבפוליטיקה בארץ יש בשנים האחרונות פנים חדשות שמביאות רוח צעירה ונמרצת שבאמת רוצה לחולל מהפך, ובחריש ספציפית אני חש שזה קיים בצורה חזקה יותר. יש רוח של בנייה והקמה של אנשים שמוכנים לעבוד קשה כדי להביא הישגים גדולים לעיר. אני גאה להיות חלק מהקמת העיר הזו; לראות איך כל יום נפתחות חנויות חדשות ויש יותר ויותר אנשים ברחובות ובגינות השעשועים הפזורות בעיר. אני צופה לעיר עתיד מזהיר ושמח על הזכות להשפיע ולתרום לכך".

עידית ינטוב, ישראל ביתנו: "חשבתי שיהיה לי קל יותר להביא תקציבים"

"זמן קצר לפני פתיחת מערכת הבחירות המוניציפליות טיילתי באודסה שבאוקראינה. התרשמתי מאוד מהעיר, ומהקשר החזק שלה לישראל ולציונות. על אחד הבניינים שם ראיתי שלט בעברית: 'ישראל המודרנית נולדה כאן', והתמלאתי מוטיבציה לחזור ארצה ולעשות דבר דומה בחריש. עם חזרתי לארץ קיבלתי את ההחלטה הסופית להצטרף לפוליטיקה, כך שאני מניחה שאפשר להגיד שעבורי, 'חריש המודרנית נולדה באודסה'.

זו השנה הראשונה שלי בפוליטיקה אבל לא הראשונה בתפקיד ציבורי. לפני כן הייתי עובדת קהילתית, האחראית על תחום האזרחים הוותיקים והעולים כאן בחריש, וגם אז אנשים פנו אלי בבקשות שונות. כשנבחרתי נאלצתי להתפטר מעבודתי במועצה, ומאז אני לא עובדת אלא מתמקדת בפעילות הציבורית. זה מאתגר. חשבתי שכחברת מועצה יהיה לי קל יותר להביא תקציבים, תקנים ופרויקטים, שהדרך תהיה יותר קצרה – אבל הבירוקרטיה נשארה אותה בירוקרטיה.

לאחרונה, בגלל סיבות אישיות, הורדתי מעט פרופיל ברשתות החברתיות. אני מבינה שזה יכול להיראות כאילו נעלמתי מהשטח, אבל זה ממש לא נכון. אני לא מתכוונת להוריד פרופיל בתפקיד הציבורי ובטח שלא לפרוש, אלא להמשיך לפעול למען חריש ככל שביכולתי".

 שני גרינברג, הליברלים: "רף הציפיות מאיתנו מאוד גבוה ולעתים אף בלתי מציאותי"

"המעבר מ"תושבת מן המניין" ל"חברת מועצה" הוא אכן אתגר. גיליתי שהעבודה המוניציפלית מורכבת יותר משציפיתי, ומה שהכי הפתיע הוא העבודה החיובית עם חברי הקואליציה: למרות שיש לנו תפישות עולם שונות, רב המשותף על המפריד וכולנו רוצים את המיטב עבור התושבים. יש לי הערכה עצומה לכל אחת ואחד מחברי המועצה ובייחוד לראש המועצה, שעושה את המיטב כדי לנווט במים הסוערים של חריש ברגישות ובאחריות כלפי כל המגזרים.

מה שלא הייתי מוכנה אליו בכלל הוא עוצמת הקשר עם הבוחרים. הציבור בחריש הוא מאוד מעורב וזו ברכה אדירה, אך יחד עם זאת רף הציפיות מאיתנו מאוד גבוה ולעתים אף בלתי מציאותי. לפעמים לא זוכרים שזו לא העבודה שלנו. לפעמים לא זוכרים שאנחנו בני אדם מאחורי התפקיד. חלק גדול מהעבודה האישית שלי הוא ללמוד לא לקחת את זה ללב ולא להיפגע, אלא לנסות להתבונן בביקורת עניינית, לגדול ולהשתפר ממנה. מצד שני, כאשר הביקורת פוגענית להניח אותה בצד ולא לאפשר לה לפגוע בעשייה.

הסיפוק הגדול ביותר הוא שנפלה בחלקי הזכות לעצב את העיר מבראשית. הרבה דברים שאני עוסקת בהם הם לא זוהרים, אבל הם בהחלט ייצרו תשתית ליברלית שתשרת אותנו הרבה שנים קדימה. המשפט שהכי משקף את ההרגשה שלי הוא הציטוט ממבצע סבתא: "יש רק דרך אחת לרוץ 100 מטר. אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט מגביר".

גיל פישר, הליברלים: דברים שרואים משם

"כתושב חריש אתה מודע לבעיות בעיר ולכל מה שעדיין חסר כאן ונתפש כמובן מאליו בערים אחרות. אני מבין שהתושבים רוצים פתרונות מהירים ולא תמיד מודעים לתהליכים שמתרחשים אולם כחבר מועצה נחשפתי לתהליכים שמתבצעים בעירייה, לעבודה הקשה שמשקיעים העובדים, לפעמים גם בשעות שאינן קונבנציונליות, ולמחשבה הרבה והתכנון שעומד מאחורי כל התהליכים. נקודת מבט חדשה זו שינתה במידה רבה את מה שחשבתי לפני כן על הפעילות בעירייה".

נגה עוז, הליברלים: "נבחרנו במטרה לקדם את העיר, פחות להתעסק בפוליטיקה"

"אם היו מספרים לי לפני שנה וחצי שאהיה חברת מועצה, לא הייתי מאמינה. מעולם לא עסקתי בפעילות פוליטית, לכל היותר הייתי חברת ועד בגן הילדים והנהגת ההורים בבית הספר. הגעתי למועצה למען העתיד של הילדים שלי; אני רוצה שתהיה להם מערכת חינוך טובה, שיהיה להם טוב לגדול בחריש. זה אחד הנושאים שאני חושבת שמשותף לרוב חברי המועצה הנוכחית, מעבר לעובדה שרובנו מתחת לגיל 40, זו ההתנסות הפוליטית הראשונה שלנו, וכולנו נבחרנו במטרה לעשות ולקדם את העיר ופחות להתעסק בפוליטיקה.

השנה הראשונה שלי במועצה כללה למידה מרובה. מה זה מועצה, מה מותר, מה אסור. לדוגמה, אישור התקציב: חודש לאחר כינון המועצה היינו צריכים לאשר את תקציב 2019. לא היה לי מושג כיצד ניגשים לנושא ולמדתי את הנושא במהירות. כיום אני יכולה לומר בוודאות שאגש באופן שונה לאישור תקציב 2020. אני שמחה שגם לאחר שנה בתפקיד, המניעים שלי הם חברתיים ולא פוליטיים, ואני ממוקדת בעשייה בנושאי מיתוג העיר וקידום מעמד האשה".

 שלמה פרץ, ש"ס: "רואה פחות את המשפחה והילדים"

"בשנה החולפת למדתי להכיר את המערכת ואת השותפים בקואליציה אני מקווה שגם בעתיד תימשך ההבנה בין כל חברי המועצה ושנדע לא להתעכב על הדברים הקטנים אלא לראות את התמונה הגדולה של טובת חריש. פונים אלי גם תושבים שעדיין לא היו כאן בבחירות ואני עושה כמיטב יכולתי כדי לעזור להם. זה ממלא אותי בתחושת סיפוק, דלתי תמיד פתוחה ואני מתכנן להמשיך להיות אוזן קשבת לתושבים גם בעתיד.

השינוי המשמעותי ביותר שחל עבורי בשנה האחרונה מבחינה אישית הוא שבערבים יש הרבה ועדות, ישיבות מליאה, ישיבות הנהלה וכדומה, כך שאני רואה פחות את המשפחה והילדים. מצד שני, גם המשפחה שלי מבינה את השליחות ואת העובדה שאני פועל למען כלל תושבי חריש, שהם בעצם סוג של משפחה אחת גדולה".

יותר ויותר תושבים בחריש יוזמים פעילויות קהילתיות עצמאיות ומספקים לתושבי העיר מגוון פעילויות מהנות. אז אם בא לכם לרקוד, לרוץ, לקרוא ספר, להתחפש, לשתות בירה, לבלות בפיקניק משותף או לקנות ולמכור חפצים משומשים – יש לכם על מי לסמוך!

ביום שישי הקרוב (1/11) יתקיים בחריש זו הפעם השנייה, שוק קח-תן שזכה לשם 'שיקשוק חריש'. האירוע, פרי יוזמה של חמש תושבות המקום, זכה עם השקתו להצלחה גדולה. מאות מתושבי חריש ביקרו בו ורבים אחרים אף לקחו בו חלק פעיל: מכרו מזון ושתייה תוצרת בית, חיטטו בארונות ומצאו בגדים, ספרים וצעצועים מהם היו מוכנים להיפרד תמורת כמה שקלים, ניצלו מיומנויות כמו קליעת צמות או איפור ונהנו מכל רגע.

שירה איצקוביץ' כהן, מיוזמות שיקשוק חריש יחד עם יערית לב, יעל איצקוביץ', נתנאלה זילביגר ולילך כהן מכהנת ביום-יום כמנהלת לשכת מנכ"ל בגבעת חביבה. "ארגנתי יחד עם השותפות שלי את שיקשוק-חריש מתוך רצון אמתי להחזיר לקהילה בעיר את הטוב שהיא מרעיפה עלינו", הוא מסבירה.

"חריש היא אחד מהמקומות בהם הקהילה היא מאוד חזקה. לשמחתי, למרות שהעיר גדלה בקצב מדהים, תחושת ה'ביחד' ושיתופי הפעולה נשמרים", היא מוסיפה ומפרטת: "הרעיון הוא ליצור מקום שיתופי ששייך לכולם בו אף אחד הוא לא מארח או מתארח. אין בשיקשוק שום פעילות מסחרית ממוסדת, לא מוכרים באירוע אפילו לא פחית שתייה ובטח לא מוצרים שנקנים ב'עלי אקספרס'. הרעיון הוא למכור דברים משומשים או תוצרת עצמית בלבד".

האם המועצה היתה מעורבת בפעילות? 

"לא היה ביוזמה שום דבר שהצריך את המעורבות של המועצה ולא נעשתה פנייה אליהם בכלל".

כיצד עלה הרעיון ליצור אירוע קהילתי כזה? 

"השתתפנו בארוחת 'חרישישי בפארק' שהיתה נפלאה ומזה הסקנו שלא צריך לחכות שיעשו בשבילנו. מדהים היה לראות שכל מה שצריך הוא כמה אנשים מחויבים שמתאגדים יחד ומזיזים דברים ויוצרים לבד. השיקשוק הוא התרומה שלנו לקהילה. כמות התושבים שהגיעו לאירוע הראשון שלנו היתה גדולה וההענות היתה מדהימה. אנחנו מחכות כבר לאירוע הקרוב".

כוחנו באחדותנו: כל השכונה ביחד בגינה

נראה כי אכן יוזמה אחת גוררת אחרת והנהנים העיקריים הם תושבי חריש. ארוחת 'חרישישי' שהתקיימה בספטמבר והניעה את איצקוביץ' להקים את השיקשוק, היא פרי יוזמה של קבוצת 'כוחנו באחדותנו', קבוצה של פעילים מתושבי העיר, אשר פועלת כבר מספר חודשים בחריש ויוזמת עבור הציבור המסורתי והחילוני ביישוב, מגוון פעילויות משותפות: פיקניקים, שיעורי זומבה פומביים והפעלות מים. אחד האירועים הגדולים שארגנה הקבוצה עד כה, 'חרישישי בפארק', כלל ארוחת שבת משותפת בה לקחו חלק למעלה מ-300 איש, תושבים ותושבים לעתיד, משפחות ואורחיהם.

מארגני הקבוצה ציינו בכתבה שהתפרסמה באתר 'חריש 24': "התקיים מפגש קהילתי אדיר שאיחד כ-300 מתושבי חריש לארוחת שישי משותפת. לא ציפינו להיענות כזו. התגובות היו מרגשות ויש רצון בקיום ארוחות כאלה גם בהמשך. היה מדהים ומרגש מאוד לראות את כל הילדים משחקים ומשתוללים יחד. זוהי חריש האמתית. אני לא חושב שיש דברים כאלה באף מקום אחר בארץ".

הפעילויות הקהילתיות שיזמו חברי הקבוצה החלו בתחילת חופשת הקיץ כמענה ישיר לשני תהליכים עם מכנה משותף: הראשון, החשש מכניסתן של חסידויות בדלניות לעיר על בסיס שיווק שיקרי ומגמתי המציג את חריש כעיר חרדית, והאחר, עשייה לא מספקת, לדבריהם, בנושא מיתוג העיר חריש כלפי חוץ.

מנוע המיתוג של חריש

מי שגם חשוב לה נושא המיתוג של העיר, היא לא אחרת מאשר שירלי קרייר, תושבת העיר ובעלת החנות לחומרי יצירה, שירלי'ס, שרבים מכנים אותה ובצדק, יזמת חברתית-סדרתית.

שירלי ארגנה במהלך השנה האחרונה אינספור מיזמים קהילתיים, הבולטים בהם הם יריד אומנים, יריד ספרים משומשים, הקמת ספריה קהילתית הפתוחה לקהל הרחב, תערוכת צילום של שישה אמנים מקומיים בנושא פורטרטים ופרויקט צילום עם הצלם סטס קורינסקי של תושבים מקומיים המאופרים בהתאם לנושאים נבחרים.

שירלי, מה מניע אותך לקדם יוזמות קהילתיות?

"אני מאוד אוהבת להפיק, זה משהו בדם שלי ובמקביל אני מאוד אוהבת את הקהילה בחריש. חשוב לי לשמוע את האנשים ולעשות משהו למען הקהילה כאן", משיבה שירלי ומוסיפה: "אנשים כאן צמאים לעניין, לבילוי. יש מחסור בפעילויות מתאימות גם לילדים וגם למבוגרים ואת החלל הזה משלימים תושבי המקום ביוזמות פרטיות. אולי בגלל שזו עיר בהקמה יש משהו יזמי באופי האנשים שמגיעים אליה".

כיצד היוזמות הקהילתיות תורמות לדעתך למיתוג העיר?

"כשיש כאן מסיבות ותערוכות, ירידים ואירועים זה מייצר ענין ותוכן לתושבים המקומיים ומייצר שם טוב, מוניטין ומיתוג לחריש בעיני תושבי החוץ. אני חושבת שצריך כמה שיותר ליזום כדי לעזור לחריש להתרומם מעלה. הפעילויות הקהילתיות בעיר הן מנוע המיתוג של חריש".

לרוץ עם הקהילה עבור הקהילה

שירלי אינה היחידה שמרחיבה את תחום העיסוק והפרנסה שלה ומייצרת מהם יוזמות קהילתיות מבורכות. דוגמה דומה ניתן לשאוב מיסמין ואסף שחף, תושבי העיר המנהלים בעיר את קבוצת הריצה, 'רצים עם השחפים'. מעבר לפעילות העסקית, דואגים השניים גם ליזום ריצות קהילתיות הפתוחות בפני כולם. בחול המועד סוכות, התקיימה ריצה קהילתית עם כמאה משתתפים מתושבי העיר.

"אנחנו מתחברים לנושא הריצה, זה העיסוק שלנו וחריש היא מקום נפלא לריצות", מסביר אסף שחף ומפרט: "השיפועים של חריש אמנם יכולים להיות קשוחים לרץ המתחיל, אך מנגד יש כאן מדרכות רחבות שמתאימות לריצה של קבוצה ובעיקר יש פה קהילה צעירה ורעננה ואווירה של התחדשות ויוזמה".

מדוע החלטתם ליזום ריצה קהילתית?

"חשבנו להבליט את עצמנו בתחום הריצה וגם לתרום לקהילה. אני מוצא שאנשים מחריש נותנים מעצמם, תורמים לקהילה ולא חושבים רק על הצד הכלכלי-פיננסי. זה מאוד מוסיף לעיר ומייחד אותה כי אני לא מאמין שיש מקומות רבים בארץ כדוגמת חריש".

הריצה הקהילתית בסוכות שהתארגנה גם בזכות תושב העיר, אפי שמס, היתה רביעית במספר. אסף מפרט: "עד כה קיימנו ארבע ריצות קהילתיות, בט"ו באב, ביום הזיכרון – ריצה לזכרו של רז טבי ז"ל שהמצפה שלו נחנך לאחרונה בחריש, בחג השבועות והאחרונה, כאמור, בחול המועד סוכות היתה הכי עוצמתית. השתתפו בה כ-100 איש היה גם מסלול צעדה למשפחות ועסקים רבים מחריש התגייסו והפכו לספונסרים וכך ארגנו חולצות שהוסיפו הרבה גאווה לתחושת המשתתפים".

חריש על מפת הריקודים

מי שפחות מתחבר לריצה, מוזמן להצטרף להרקדות שמארגנים בני הזוג, בתיה וצביקה יגר. "רציתי לשים את חריש על מפת ריקודי העם. חריש היא עיר קהילתית עם אוכלוסייה מגובשת, מה מחבר ומגבש יותר מאשר הרקדת ריקודי עם?" מסבירה בתיה, הבעלים של חנות הבגדים צ'ילדרנס לאב.

"בעלי ואני מלמדים בהרקדות, טכניקות שונות, מבנה הריקוד ועוד. מבחינה מקצועית יש לנו כל הציוד וההכשרה להרקיד. הוכשרנו בקמפוס 'שיאים'".

בתיה גם מאמינה שריקודי עם יכולים לשמש אבן שואבת לתושבים מהסביבה. "עוד לפני שעברנו להתגורר בעיר, הצענו לעירייה להפעיל חוג קבוע של הרקדת ריקודי עם. בערים רבות מתקיימות הרקדות, אליהן מגיעים אפילו רוקדים מחוצה לה ( גן שמואל וכו'), מדוע לא לקיימן גם פה בחריש?".

מה רמת ההיענות ליוזמה? פתחנו קבוצת וואטסאפ לרוקדים בה אנו מודיעים על מועדי ההרקדות. בינתיים יש היענות יפה של כ- 30 איש לפחות. בתחילה קיבלנו מהעירייה את הרחבה של המתנ"ס לפעילות. בפעם האחרונה, ההרקדה התקיימה בבית של מיכל מור, תושבת העיר, שנידבה את ביתה למפגש. אני מאמינה שנקבל בהמשך מקום קבוע לקיים בו את ההרקדות. יתרה מכך, אני מאמינה ומקווה שלהרקדות יגיעו גם אורחים מכל הארץ שיבואו וילמדו ריקודים חדשים ויעשירו את הרפרטואר הקיים".

בתיה, מה דעתך על היוזמות הקהילתיות בחריש?

"היוזמות הפרטיות כאן הן נהדרות. זה מחמם את הלב שאנשים איכותיים מגיעים הנה ויוזמים פעילויות, בעיר שהיא בתחילת דרכה, חלוצית והתושבים היוזמים את הפעילות לא נבלעים בהמון. יש את פאב 'הדוק' שפועל אחת לשבועיים, שישישוק אחת לחודש, מועדון סריגה ורקמה, פיקניקים המוניים והמון פעילויות פרטיות מבורכות. זה נפלא בעיני".

חריש מאופיינת בשיעור גבוה במיוחד של משקיעים, שזיהו את הפוטנציאל של העיר החדשה. מה מאפיין את משקיעי חריש, אילו אתגרים ייחודיים מציבה בפניהם העיר החדשה ומהי הדרך הנכונה לנהל נכס להשקעה בעיר? את השאלות הללו הפנינו לעו"ד אוהד לפידות, מנהלה של קבוצת הפייסבוק 'משקיעים בחריש'

"רכישת נכס להשקעה מהווה את אחד מדפוסי ההשקעה המקובלים בישראל. הישראלים חובבי נדל"ן והנתונים מלמדים כי אחד מעשרה ישראלים מחזיק בדירה נוספת כהשקעה", מציין עו"ד אוהד לפידות, העוסק בתחום הנדל"ן, משקיע בעצמו, ומנהל קבוצת הפייסבוק 'משקיעים בחריש'. "העיר חריש מספקת מענה מדויק עבור רבים המחפשים בשנים האחרונות השקעות מעניינות בתחום הנדל“ן", הוא מוסיף. "לפי הערכות שונות, כ-5,000 דירות בעיר משמשות כנכס מניב עבור בעליהן. משקיעים אלה הבינו כי לחריש פוטנציאל רב כעיר חדשה, שמחירי הדירות בה עדיין נמוכים. בשוק כזה, לצד התשואה משכר הדירה, ישנו גם פוטנציאל רב לעליית ערך הנכסים".

איך היית מאפיין את המשקיע הטיפוסי בחריש?

"קשה לאפיין את המשקיע הממוצע בחריש. המשקיעים בחריש הם מגוונים – אלו אנשים מכל הארץ,  בגילאים שונים ובנקודות שונות במעגל החיים – זוגות צעירים, בעלי משפחות ופנסיונרים. עבור חלק מהמשקיעים, זהו הנכס הרביעי או החמישי שרכשו, ואצל אחרים – זהו נכס יחיד. האחרונים, ראו בחריש הזדמנות לרכישת דירה ראשונה במרחק גיאוגרפי סביר ממרכז הארץ, ובעלות אותה הם יכולים להרשות לעצמם. משקיעים אלה ממשיכים לגור במקום המגורים הנוכחי שלהם, אך רכישת הדירה בחריש איפשרה להם לקחת חלק פעיל בשוק הנדל“ן הגואה מעלה בשנים האחרונות".

"השכבה המבוססת יותר מקרב המשקיעים, מחזיקה במספר דירות להשקעה, אם מתוך ראייה רחוקת טווח והבנה פיננסית מעמיקה, ואם כביטחון עבור דור העתיד, ילדיהם, שיזכו בבוא העת לדירה משלהם".

ניהול נכס לאחר השקעה – לא עניין של מה בכך

על פי הערכות, רובם המוחלט של המשקיעים לא מתגוררים בחריש, וחלקם הגדול אף לא גרים בסביבה הקרובה לעיר. המשמעות היא שעליהם לנהל את הנכס ב'שלט רחוק'.

אז איך לומדים ביום בהיר אחד להיות בעלי בית ואיך מנהלים נכס מרחוק?

"ניהול נכון של נכס הוא עולם תוכן שלם, וכשמדובר על ניהול נכס מרחוק, הנושא מורכב עוד יותר", מסביר עו"ד לפידות. "משקיעים מתחילים, ואפילו בעלי נכסים מנוסים יותר, עומדים עם רכישת הדירה להשקעה מול שאלות שונות: איך מוצאים שוכרים? האם יש בחריש יתרון לדירה מרוהטת? כיצד עוקבים אחר שווי הנכס וכיצד מחליטים מתי העיתוי הנכון למכור? אילו מיסים חלים על המשקיעים ברכישה ובמכירה? האם ישנה אפשרות להפחתת המיסוי?"

"אין ספק שלמשקיע הממוצע, שגר במרכז הארץ ולא מעורה בחיים היומיומיים בעיר, אין זה פשוט להתעדכן באופן שוטף לגבי הנעשה בחריש. עם זאת, בעידן הפייסבוק, כשיש לכל נושא כמעט שאפשר להעלות על הדעת קבוצה ייעודית, בעיית המרחק הופכת להיות שולית. לעניין זה, קבוצת הפייסבוק 'משקיעים בחריש', מספקת מענה לפחות עבור חלק מהנושאים, מהווה מקום להתייעץ, ללמוד ולחלוק מידע, וכל זה על בסיס שיתוף הדדי ולמידה מניסיונם של אחרים".

למשקיע מהרצליה דרוש חשמלאי אמין

עובדה ידועה היא כי בחריש פועלות קבוצות קהילתיות רבות, אך סביר להניח כי הדיונים הנערכים בהן, ברובם, פחות רלוונטיים עבור המשקיע בשלט רחוק. "לא כל כך אכפת למשקיע מתי ההופעה הבאה של עידן רייכל בעיר ומן הסתם אין לו כל עניין במבצע מכירות אטרקטיביים בחנות כלי בית במרכז המסחרי", מסביר עו"ד לפידות ומדגיש: "המשקיעים מתעניינים במגמות המאקרו בעיר – הגידול במסחר ובשירותים, קצב האכלוס, ביקוש לדירות גדולות או קטנות, עסקאות מכר מעניינות. המשקיעים רוצים לדעת איפה יוכלו למצוא חשמלאי אמין בחריש, שיעשה עבודה טובה למרות שהלקוח שלו נמצא מאות קילומטרים ממנו".

"בגדול, בחריש קורים כל הזמן דברים שיש להם משמעות עבור המשקיע", מציין עו"ד לפידות ומפרט: "פרויקטים שנמסרים ומציפים את השוק בדירות להשכרה לתקופה הקרובה, מרכז מסחרי חדש שנפתח ומשפר את תנאי החיים של השוכרים באזור מסוים. אלה הן דוגמאות לנתונים חשובים שהמשקיע יכול לעשות בהם שימוש ולהסיק מהם לגבי ההתנהלות שלו. כמנהל קבוצת הפייסבוק, אני מהווה איש קשר ”בשטח“ עבור המשקיעים החברים בה ועוזר להם למצוא את המידע הרלוונטי החיוני להם לניהול מיטבי של הנכס".

האם חברי הקבוצה גם נעזרים בך באופן אישי בעינייני ניהול הנכס?

"כן, אפשר לומר. אני מקבל פניות רבות ממשקיעים. מעבר לשירותים המקצועיים שאני יודע להציע כעורך דין, הם רואים בי מעין שגריר שלהם בשטח. המשקיע הממוצע נעזר בי הן בעניינים מקצועיים והן בנושאים השוטפים: החל מניסוח חוזה, דרך מציאת שוכרים מתאימים, הפניה למתווכים, איתור בעלי מקצוע אמינים ועוד. במקרה הצורך, אני גם מעניק ייעוץ לגבי התמודדות משפטית במקרים של הפרת חוזה ונקיטת הליכים בבתי משפט. ככלל, נכון לומר כי חריש, כעיר בהקמה, מתמודדת עם אתגרים מיוחדים שמשקיע בחיפה או בתל אביב לא חשוף אליהם".

כגון?

"כאשר מתגלות בעיות בנכס או ליקויי בנייה, למשל, המשקיעים תמיד שמחים לגלות שעורך הדין המקומי קובע עם המהנדס, שמבקר בנכס וכותב את חוות הדעת. עם הזמן למדתי להכיר את הפרויקטים הקבלניים השונים בעיר ואת 'מחלות הילדות' של כל אחד מהם".

למשקיעים בחריש, כך ניתן לראות, צרכים רבים ומגוונים, לעתים שונים מאלה של משקיעים בערים אחרות בארץ. לחריש, כעיר חדשה ומתפתחת, מאפיינים ייחודיים המשתנים חדשות לבקרים, ממש כמו העיר עצמה. כל אלו הופכים את ניהול הנכס לאתגר הדורש גמישות, דינמיות ורמת עדכון גבוהה. בין אם באמצעות קבוצת פייסבוק, קשר ישיר עם עורך דין מקומי או בדרכים מגוונות אחרות שמוצאים לעצמם המשקיעים. כך או כך, מה שחשוב עבור אלה הרוצים לראות פירות להשקעתם, הוא להיות בעניינים, להתעדכן ולנשום את העיר שמבטיחה פוטנציאל השקעה גדול".

רכשתם דירה להשקעה בחריש? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק והישארו מעודכנים.

– תוכן מקודם – 

אילו התפתחויות משמעותיות תרמו לחריש בשנה החולפת, מהו האתגר המרכזי עימו מתמודדת חריש כיום ומהן הבשורות החשובות בפתחה של השנה החדשה? יצחק קשת, ראש העיר בראיון חגיגי

רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה, על שלל הברכות שלה, ביקשנו מיצחק קשת, ראש העיר לסכם את השנה החולפת ולסמן כיוונים עתידיים לעיר המתפתחת.

שלום יצחק, מהם בראייתך שלושת התחומים בהם ההתפתחות של חריש היתה הגדולה ביותר השנה?

"ללא ספק שלושת התחומים שהקפיצו בשנה האחרונה את חריש קדימה הם תחום החינוך, המסחר ותשתיות הנסיעה, כבישים ותחבורה הציבורית".

מה היו ההתפתחויות המרכזיות בתחום החינוך?

"המטרה שלנו היא לבדל את חריש בתחום החינוך משאר הערים באמצעות פדגוגיה מתקדמת עם דגש על העולם הרגשי של הילד, הסקרנות הטבעית של הילד וכלים חשובים לפיתוחו העצמי".

"ידוע כי 90% מההצלחה בחינוך תלויה באנשים כי חינוך זה לא מקצוע, אלא שליחות ואישיות. הקושי הגדול בעולם החינוך הוא לגייס אנשים טובים והשנה, לשמחתי, הצלחנו לעשות זאת. הקמנו מחלקה עם אנשי חינוך טובים ביותר ביניהם: ישראל שלו, מיכל מדמון, ענת אלבז, יגאל אריכא, צוות החותמיסטים, צוות המורים של בית הספר היסודי החדש וצוותים חינוכיים בגנים".

גם פתיחת שנת הלימודים בחריש נחשבת בעיניו של קשת להצלחה גדולה. "עמדנו במשימת בינוי ענקית של עשרות מבני חינוך חדשים גנים ובית ספר, ובמשימת גיוס והדרכה של צוותי חינוך חדשים. אלו משימות שערים מבוססות מאיתנו לא היו עומדות בהן. במשך חצי שנה כל עובד במועצת חריש גויס לטובת פרויקטים לפתיחת שנת הלימודים".

קשת מוסיף ומציין כי בימים אלה מתרקם במשרדי המועצה פרויקט לקליטת קהילת מחנכים, בוגרי השומר הצעיר, שישתלבו בחריש בשנת הלימודים הבאה. אלה הם מורים ואנשי חינוך אידיאליסטים שפועלים בערי פריפריה, במטרה לקדם בהן את החינוך.

"אנו בשלבים מתקדמים לקליטת 'קהילת מחנכים' בחריש. חלקם כבר עברו לעיר. מדובר בעשרות משפחות המתכננות לקנות בניינים שלמים, לבנות כאן את חייהם ולפעול בתחום החינוך הפורמלי והלא פורמלי בחריש, בכל שעות היום והלילה. זה מהלך שייתן חיזוק אדיר לכלל מערכות החינוך בעיר".

היזמים הם שותפים משמעותיים לפיתוח העיר

אחד השינויים המשמעותיים שחוותה חריש בתחום המסחר וחוויית הצריכה של התושב הוא ללא ספק השקתו של קניון More וכניסתן לחריש של רשתות ארציות כדוגמת סופר פארם, מקדונלד'ס, ביגוד, פוקס, שופרסל דיל ועוד. קשת מציג זווית ראייה קצת שונה: "בדרך כלל, היזמים נתפסים בעיני התושבים כגורם שלילי, אבל הקהל הרחב לא מבין עד כמה הם צד חשוב בשותפות לפיתוח העיר. חריש זכתה ביזמים וקבלנים מהשורה המובילה, שבזכותם העיר נראית כפי שהיא נראית היום. בלעדיהם, חריש לא היתה זוכה להבעת אמון של רשתות ארציות. חשוב להבין כי יזמים אלה לא בונים ונעלמים, אלא נשארים כאן איתנו כדי לנהל את המקום ומביאים לכאן אנשי מקצוע חזקים וטובים. זו מתנה נפלאה לחריש".

הישג נוסף ומשמעותי אותו מציין קשת הוא העלייה במספר העסקים הקטנים בחריש והתמיכה המשמעותית להם הם זוכים מטעם הרשות.

"אנחנו משקיעים המון בעסקים הקטנים. הקמנו השנה את פרויקט 'קהילה מקדמת עסקים', 'פורום עסקים', והעסקים בחריש זוכים לליווי והקלות בבירוקרטיה. חוץ מלהעביר להם כסף ישירות, אנו עושים הכל כדי לתמוך בהם".

מנתונים שפרסמה מחלקת רישוי עסקים בוועידת העסקים הראשונה של חריש עולה כי פועלים בחריש 300 עסקים קטנים ובינוניים שצפויים לגדול פי שניים בתוך כשנה.

"הולכים להיפתח כאן מרכזים מסחריים שכונתיים נוספים ותנופת המסחר בחריש ברורה", מוסיף קשת ומדגיש: "אחד ההישגים החשובים בשנה החולפת הוא ללא ספק ההוזלה המשמעותית של מחיר שכירות למ"ר מסחרי. העובדה שכיום יזמים לא יכולים להוציא טופס 4 לבניינים בנפרד משטחים מסחריים הורידה את המחיר מ-120 שקלים לפני שנתיים לכ-60-70 שקלים ויש שוכרים שמצליחים לשכור נכס מסחרי גם ב-40 שקלים למ"ר".

מה לגבי פיתוח איזורי המסחר והתעסוקה של חריש ובמיוחד מה צפוי לקרות בשכונת מעוף (מע"ר לשעבר) שבעבר מכרזי רמ"י כשלו בה?

"כדי להתמודד בהצלחה בתחרות מול ערים אחרות הצלחנו להשיג הישג מטורף, לראשונה במדינת ישראל, יקבלו היזמים שייגשו למכרזים לאיזורי תעסוקה ומסחר בשכונת המעו"ף תמריץ אטרקטיבי. כל יזם יקבל בנוסף לשטח המסחרי גם שטח לבניית בנייני מגורים במקום אחר בעיר. ליזמים זוהי עסקת חבילה שווה במחיר משתלם מאוד. אין לי ספק שיהיו על זה הרבה קופצים".

קווים ייעודיים לרכבת

"ההישגים בתחום התחבורה הם בראש וראשונה תוצר של עמל ממושך וקשה", מציין קשת ומסביר: "למרות שחריש היא עיר חדשה ושהממשלה רוצה בהצלחתה, אף אחד לא מגיש לחריש שום דבר על מגש של כסף, ההישגים הגדולים של השנה בתחום התחבורה הושגו רק בזכות מאמץ עקבי ומלחמה שניהלנו עם רשויות המדינה, והאמת, כמעט התייאשנו בעצמנו, אבל אני שמח שהתוצאה הצדיקה את המאמצים".

קשת מתייחס בדבריו לשני הישגים, האחד השקת קו האוטובוס הישיר לתל אביב, שבוצע בעקבות הסטה של תקציבים של משרד התחבורה מקווים פעילים פחות. "זה לא מובן מאליו שישבנו והתערבנו בתקציב שאינו שלנו", הוא מסביר.

ההישג השני הוא הסכמת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את כביש 611, כחלק מתכנית תמ"א 42, שתחבר את חריש לצירי תחבורה ראשיים וביניהם כביש 444, כביש 9 וכביש 4. הכביש המיועד יבנה בצידה הדרומי של העיר ויוגדר ככביש ארצי. "הצלחנו להסיט את הכביש דרומה, ככביש מקיף לחריש דרום ולשכנע את מדינת ישראל שזה כביש ארצי ולא כביש מקומי. המשמעות היא שהוא מקבל תעדוף, תקציב, ורוחב נתיבים", מציין קשת ומיד מסביר: "ברגע שהצלחנו להפוך את הכביש לרחב יש סיכוי שבעתיד הוא גם יתחבר לכביש 6. אם לא היינו מצליחים במשימה הזו לא היה סיכוי בעתיד לחיבור לכביש 6".

מה עוד צפוי בתחום התחבורה בשנה הקרובה?

"העדרה של ממשלה מתפקדת מעכב אותנו, אבל ברגע שתורכב ממשלה ישתחרר לנו תקציב ייעודי לתחבורה בחריש, שיחולל שינוי דרמטי בתחבורה הציבורית בעיר".

"ראשית, יקומו בחריש קווי אוטובוס מוכווני רכבת. אלו קווי נסיעה המתואמים ב-100% ללוח הזמנים של הרכבת. קווים אלה יגיעו לתחנה כעשר דקות לפני צאת הרכבת. בחזור לחריש, הם ימתינו לנוסעים שירדו בתחנת הרכבת על מנת להסיע אותם בחזרה לעיר. אם הרכבת מאחרת, האוטובוס ממתין לנוסעים. קווים אלה יהיו משמעותיים מאוד לתושבי חריש ולנוחות הנסיעה שלהם למרכז".

עוד מציין קשת כי תכנית התחבורה כוללת הפעלת קו חדש פנימי, תגבור הקווים הקיימים מחריש לערים סמוכות והעלאת תדירות קווי האוטובוס לתל אביב וחיפה.

שוויון: כל אחד לפי צרכיו

אחד המאורעות שהסעירו לאחרונה את תושבי חריש הוא כוונתה של חסידות 'תולדות אהרן' להשתקע בעיר. בכינוס חירום שנערך על ידי התושבים התבטא קשת בפומבי ובחריפות כנגד הגעתן של חסידות בדלניות לעיר ואף ציין שהוא עושה ככל שיש לאל ידו, כדי למנוע את הגעתן לעיר. יחד עם זאת, התגובות של אזרחי חריש לנושא, הן של חילונים והן של דתיים וחרדים העמידה בפני ראש העיר והחזון שלו לדו קיום, אתגר חברתי משמעותי.

"לצערי, הגיעה לעיר קבוצה חריגה בנוף המקומי, קבוצה שפחות מתאימה לחיים פה בחריש וזה עורר את שני הצדדים לפעול בצורה קיצונית. מצד אחד, חילונים שפועלים במרחב הציבורי בערבי שבת מבלי להתחשב באוכלוסיות דתיות שאינן שייכות לקהילה הבדלנית ומנגד ניסיונות של קבוצות חרדיות לפעול במרחב הציבורי שלא כמקובל בחריש".

"ציבורים שלמים נפגעים מזה ומתנהל שיח חירשים בין האוכלוסיות השונות. אני רואה בזה מתכון להרס ואני הולך לעצור את זה".

"אחרי החגים אני מתכוון לפעול ולאחד את השורות, אני אעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה. ברור לי שיש תמיד קיצוניים בשני הצדדים אולם אסור לרוב הדומם להיגרר או להיכנע לפחד היומיומי שנזרע בקבוצות הוואטסאפ כאשר המציאות בשטח היא שונה".

מה נעשה כדי לעצור את הקבוצה הבדלנית?

"יש דברים שהשתיקה יפה להם, אבל חשוב שידעו שאני פועל מאחורי הקלעים. אני מבין שיש כאן אוכלוסייה שחרדה לעתיד העיר, אבל תושבי חריש צריכים לדעת שיש להם מנהיג וקברניט שמוביל את חריש למקום אחר".

ישנם תושבים שחוששים מהתחרדות העיר ואחרים חוששים ממגמה הפוכה

"חשוב שידעו שלא תהיה פה כפייה משום צד. אני עובד קשה על מנת שכל קבוצה תקבל את מה שהיא צריכה כמו לדוגמא בי"ס חזון שמעון, מוסד מוכר שאינו רשמי עבור הציבור החרדי".

מה אתה עושה עבור הציבור החילוני?

"אני מביא לפה את העוגנים הכי חזקים בחינוך לציבור החילוני. כשכל קבוצה תקבל את מה שהיא צריכה ותחיה בשקט היא לא תצטרך לפזול לקבוצה השנייה. זה לא נכון תמיד להשוות. יש קבוצה שצריכה לקבל יותר בחינוך ויש אחרת שצריכה יותר בתרבות.

החזון שלי הוא של עיר בהרמוניה. חריש היא עיר המיועדת לכלל הציבור שמוכן לחיות האחד עם השני. זו אחת הברכות של העיר שכולם חיים באותו בנין וזה הצליח נפלא עד היום. זה לא מודל שהמצאתי, זה קרה באופן טבעי עד היום.

אני רואה בזה ערך עליון, עם ישראל צריך להיות ביחד. היפרדות היא סכנה קיומית עבורנו. גם המגמה העולמית נוטה לכיוון זה, לחגוג את הגוונים, לחיות יחד כשכל אחד מקבל ולומד מן האחר".

האתגר החברתי: נדרשת מלאכת מחשבת

"זה לא פשוט", מודה קשת "זו ממש מלאכת מחשבת אבל אנחנו יודעים לייצר את האינטגרציה בין הקהילות השונות בעזרת מיזמים משותפים כמו גינות קהילתיות, סירי לידה ואחרים".

קשת מציין כי בשורה התחתונה כל העבודה מסתכמת ברכישת אמון התושבים מול המערכת. "חשוב לי לומר שיש מקום לביקורת, אבל דעו שאני לא מכוון לשום מקום ואין לי מגמה כזו או אחרת, לא חילונית ולא חרדית".

"קיפחו אתכם? אין צורך בזעקות שבר. דברו איתי. אני דבק בדעה שכל ציבור יקבל את מה שהוא צריך ואם נעשה משהו שגוי זה נעשה בתום לב. המטרה היא שיחד ניצור פסיפס שנוכל לחיות בו יחד".

ולסיום, מה אתה מאחל לתושבי חריש?

"שנה טובה, שנה בה יזכו לראות את הטוב ויש הרבה טוב בעיר הנפלאה הזו, אך הכל מצוי בעיני המתבונן ובחוויות שהוא בוחר לחוות. ציפייה נכונה עשויה לעזור לתושבי חריש לחוות דברים אחרת. זוהי ברכה לשנה החדשה ולחיים בכלל".

הם כבר מבלים בבית הקפה המקומי, מקבלים אהבה מתושבי העיר, מייחלים למקומות בילוי נוספים ונערכים בהתרגשות לפתיחת שנת הפעילות של שבט הצופים הראשון בחריש. ראיון בחאקי מלא עם אוהד, נדב, יעל, תמוז, עדן וגיל – הש"ש החדשים בחריש

מימין: גיל עמוס, עדן שכטר, תמוז סלע, יעל בין, נדב מרקוס ואוהד גוטליב. צילומים: אורן קלר

מחר, (חמישי 12.9) יתקיים הפנינג פתיחת השנה של צופי חריש בפארק העירייה. תנועת הצופים מצטרפת לתנועות נוער נוספות שפועלות בחריש בהצלחה בשנתיים האחרונות ביניהן, תנועת השומר החדש, השומר הצעיר ובני עקיבא.

יצאנו להכיר את ששת הש"ש (שנת שירות) שיקימו את שבט הצופים הראשון בחריש: אוהד גוטליב, נדב מרקוס, יעל בין, תמוז סלע, עדן שכטר וגיל עמוס.

שבועיים עברו מאז שהתמקמו הצעירים בדירה ובעיר בהן יבלו את שנת השירות שלהם בטרם יתגייסו לצבא. השישה שהגיעו לחריש ממקומות שונים בארץ: כפר ורדים, מודיעין, להבים, עפולה, צור יגאל ומעלות תרשיחא, לומדים להכיר את העיר כמו כל תושב חדש.

מה ידעתם או שמעתם על חריש טרם הגעתכם?

עדן: "אמרו לי שאגיע ואראה מלא מלא בניינים".

יעל: "לי סיפרו שיש כאן המון פיצריות".

אוהד: "שמעתי שחריש זו עיר בהקמה, שהצביון שלה עוצב בזכות פעילות תושבים עיקשת שפעלו בזירה האזרחית והמשפטית לפתוח אותה לכלל אזרחי ישראל. עכשיו שאנו כאן בחריש, אנחנו באמת רואים את מגוון האוכלוסיה הרחב: חרדים, דתיים, חילוניים וערבים, וזה מדהים בעיני".

גיל: "זהו מקום חדש כך שאין סטיגמה על העיר".

מה גרם לכם לבחור דווקא בחריש לשנת השירות שלכם?

תמוז: "אני ממודיעין במקור. במהלך הצגת האפשרויות השונות לשנת שירות, הציגו בפנינו את חריש כ'קומונה של מודיעין החדשה'. זה קסם לי, אני חייבת להודות שבנראות שלה חריש מאוד מזכירה לי את מודיעין".

יעל: "בנסיעות בכביש 6 חלפתי על פני חריש והסתקרנתי לראות מה צומח כאן. זו הזדמנות מטורפת להיות  חלק מקומונה ראשונה ולפתוח שבט צופים במקום שנבנה ומתפתח. אמרתי לעצמי: 'זה המקום שלי, פה אני מתחילה משהו חדש'".

נדב: "בחרתי בחריש בזכות ערך החלוציות והאפשרות להשאיר כאן חותם על אף האתגרים".

לרכוש את אמון התושבים

אתגרים לא חסרים לצעירים הנלהבים. הם צריכים להסתגל לעיר, לחיות לראשונה מחוץ לבית בלי טיפול צמוד של אבא ואמא וגם לבצע את המשימה הענקית ולהקים שבט צופים מאפס. כיצד מתמודדים עם גודל המשימה?

גיל: "נדרשת סבלנות מרובה בפיתוח הקשרים וגיוס האנשים. היות ולא פעל כאן שבט לפנינו יש לרכוש את אמון התושבים. באנו מהערים בהן גדלנו עם רצון לנקות עצמנו מההרגלים הישנים ולנסות להתאים עצמנו לכאן כדי שיהיה לנו קל יותר להתחבר".

אוהד: "הכל כאן מאוד דינמי, בכל יום עוברות לכאן משפחות חדשות והקהילה מתפתחת. מאוד אהבנו את האפשרות לקחת חלק ולעצב את הקהילה ולצקת בה את הערכים שאנחנו מאמינים בהם".

ואיך מגיבים התושבים אליכם?

עדן: "זה מרגיש שכולם חיכו לנו שנגיע ושהביקוש לצופים כאן גדול. הקהילה כאן מאוד מחבקת וחמה".

גיל: "התלהבות גדולה במיוחד ניתן לזהות אצל תושבים בוגרי תנועת הצופים שרוצים ליצור המשכיות של המוכר והידוע לילדיהם ואצל בני נוער שהיו בצופים לפני שעברו לחריש – זה מעין עוגן שיקל עליהם את הקליטה בעיר".

יעל: "כשאנחנו מסיירים בעיר במדי החאקי מקבלים אותנו בהתלהבות. המראה שלנו מיד מעלה לתושבים חיוך על הפנים. אנו מקבלים חום ואהבה מכל עבר".

נדב: "התגובות ברחוב מאוד חיוביות".

אז לאחר שבועיים של וותק בחריש אילו חוויות צברתם והיכן אתם מבלים בשעות הפנאי?

נדב: "התארחנו כבר פעמיים לארוחת שישי על ידי תושבים מקומיים והיה מאוד מהנה".

תמוז: "יש לנו את בית הקפה, 'סאנשיין', ממש מתחת לבניין כך שאנחנו מסודרים. זה הפך למקום הבילוי שלנו".

עדן: "כמובן  שלא היה מזיק שיהיו כאן גם מקומות בילוי".

יעל: "הכירו לנו את 'הדוק', הפאב הקהילתי. מעבר לכך אנחנו כל כך עסוקים בהיערכות לפתיחת השנה, כך שנכון לעכשיו כמעט ולא נותר זמן פנוי לבילויים".

להכשיר מדריכים מקומיים

החל מהשבוע הקרוב יחל השבט בפעילותו עם הילדים ובני הנוער בעיר. פעילויות אחר הצהריים של השבט, יתקיימו בימים ג' ו-ה' במועדון הנוער בישוב.

בשלב הראשון, מתוכננת פעילות לתלמידי כיתות ו'-יב'. "המטרה היא להכשיר במהלך השנה מדריכים בוגרים מקומיים, תושבי חריש ובעזרתם להרחיב את פעילות השבט בהמשך השנה גם לשכבות ד' וה'", מציינים השישה. בנוסף, יקיימו הש"ש התנדבויות בבתי הספר הממלכתיים בעיר.

מה מהות הפעילות בבתי הספר?

נדב: "לתת מענה לתלמידים מתקשים, שזקוקים לשיעורי עזר, ובנוסף לתפקד כחלק מהצוות הבוגר של בית הספר בהפסקות, בפעילות ובטקסים".

מילה לסיכום?

"בואו, אנחנו כבר מחכים לכם", מסכמים כל השישה בהתרגשות.

ענת אלבז, מנהלת מחלקת הגנים בחריש מסכמת שבוע ראשון לשנת הלימודים, מספרת על האתגרים וההישגים בחצי השנה הראשונה לתפקידה, על החשיבות שהיא מייחסת לפיקוח על מעונות היום וחושפת פרטים על 'עליית המדרגה הבאה' שהיא מתכננת למערכת הגנים בעיר

"החינוך הוא הקטר שמושך זוגות צעירים מכל הארץ להגיע לחריש", כך התבטא יצחק קשת ראש העיר מספר פעמים בהתייחס למערכת החינוך בעיר.  מי שלוקחת חלק מרכזי בהפיכת החזון למציאות וביצירת חינוך איכותי בעיר היא ענת אלבז, מנהלת מחלקת הטרום יסודי בחריש.

אלבז (48) בעלת תואר ראשון בשירותי אנוש ותעודת הוראה, שימשה בעשר השנים האחרונות כמנהלת מערך גני הילדים בעפולה, שם היתה אחראית על 110 גני ילדים.

את תחילת השנה בחריש היא פתחה עם 1650 ילדים ב- 63 גנים מתוכם 20 גנים חדשים. "פתיחת השנה היתה יוצאת מן הכלל, זאת מעידים אנשים שליוו את מערכת החינוך בשלוש השנים האחרונות בעיר" מתגאה אלבז. "חנכנו 20 גנים חדשים מצוידים להפליא. משרד החינוך תקצב כל גן ב-24 אלף שקלים. לא הסתפקנו בכך וכל גן קיבל תוספת תקציב ל-52 אלף שקלים. דאגנו להצטיידות ומתקנים מהשורה הראשונה שקיימים כיום. איבזור שלא נראה כמותו".

מהם האתגרים המשמעותיים בניהול מערכת גני הילדים בעיר?

"האתגר הוא בראש וראשונה ללמוד את המערכת, מערכת לא רגילה שמשתנה ונבנית מיום ליום. ההערכות לתחילת השנה כללה פתיחת 20 גנים חדשים, רכישת ציוד וגיוס 80 סייעות חדשות, שמחציתן עברו רק לאחרונה  לחריש. ראיינו קרוב ל-100 סייעות ובחרנו את הטובות ביותר. בחרנו את אלו שראינו אצלן 'רעב' בעיניים. לאורך כל שנות חיי, אני עובדת הרבה עם אינטואיציות ותחושות בטן ולרוב אני לא טועה בבחירות שלי". אלבז מוסיפה כי היתה היענות גדולה למשרות. "זה מראה שישנה נהירה לעיר הזו".

עוד היא מרחיבה ומציינת כי האתגר המקצועי הגדול היה לחבר את הסייעות החדשות לצוותים החינוכיים הוותיקים יותר וליצור  תחושת לכידות לצוותים שרק נפגשו. "ערכנו ימי הכרות  וגיבוש מקדימים. הסייעות והגננות השתתפו בסדנאות והדרכות שכללו דיונים על קבלת הילדים לגן, הגשת חומרים, שיח על תחושת השייכות הגן כבית. דגשים על ניהול תקשורת נכונה עם ההורים ותכנים מקצועיים נוספים".

פיקוח על המעונות

אחד האתגרים הגדולים שלקחה אלבז על עצמה הוא פיקוח על מערך מעונות היום. החל משנת הלימודים הנוכחית מחלקת הגיל הרך בעיריית חריש גם תפקח באופן אישי על מעונות היום ברחבי העיר. "זהו רגע מכונן, הרשות לוקחת אחריות מלאה על תינוקות שיצאו מבטן אימן". הצהירה אלבז. "כל הרשויות מדברות על הרצון להעביר את הפיקוח לידיהן, בפועל, אנו בין היחידים שעשו מהלך כזה".

עבודת הפיקוח תתקיים לאורך שנת הלימודים ותכלול ליווי ובקרה על התנהלות המעונות הרשמיים, הקמת פורום למנהלות המעונות, בניית תכנית חינוכית תומכת למעברים בין מעונות היום לגני משרד החינוך ותכנית עבודה סדורה לשימור הצוות החינוכי.

"בחרנו לתת לצוותים במעונות היום 10 ימים לפתוח את השנה, להסתגל ולעלות על דרך המלך לפני שנתחיל לבצע ביקורים. עם זאת, כבר נדרשתי להתערב במקרה בו מעון שמבקרים בו ילדים זו השנה השנייה, ניסה לסיים את יום הלימודים בשעות מוקדמות יותר, בניגוד לנהלי משרד העבודה והרווחה שקובעים מפורשות כי ילד שנה שנייה מחויב לקבל מסגרת של ימים מלאים החל מהיום הראשון. הבהרתי למנהל המעון שלא מדובר בעסק פרטי. אין סיבה שהורים עובדים יאלצו להפסיד שלושה ימי עבודה בגלל שמנהלי מעון בוחרים על דעת עצמם לחרוג מנהלים בסיסיים. המקרה הזה הראה להורים שיש רשות ויש להם כתובת לטענות שעולות. בשביל זה אני פה".

אילו מסקנות והתאמות נעשו בעקבות גילויי האלימות בארץ עוררו סערה ומחאה במהלך השנה האחרונה?

"רוב המקרים קרו במעונות פרטיים. זו אמירה להורים: רשמו את הילדים למעונות בפיקוח. העובדות מראות שבמוסדות מפוקחים מקרים כאלה לא קורים. מעבר לזה, הנושא עלה אצלנו במסגרת ההכנה וההדרכה לגננות וסייעות. דנו בשאלות חשובות כמו איך נוגעים בילד, איפה עובר הגבול, איך משתלטים על ילד שמתפרע וכדומה".

מה לגבי דרישות ההורים להתקין מצלמות בגנים?

"הסתדרות המורים מתנגדת בתוקף להתקנת מצלמות בגנים בטענה שמדובר בפגיעה בצנעת הפרט של העובדות בגנים. זה לא משהו שצפוי לקרות בחריש".

בעתיד: גנים יחודיים

מה שכן קרה בחריש השנה שלא היה קודם לכן הוא שמירה על רצף לימודים בגנים. "עד עתה מתחמי הגנים היו מחולקים לגילאים. שינינו את הפורמט וכעת בכל מתחם פועל גן לגילאי 3-4 (טרום חובה) ולגילאי 4-5 (גן חובה). כך שילד בן שלוש שעלה זה הרגע לגן 'עירייה' יבלה את כל שנות הגן באותו מתחם מוכר ולא יאלץ לחוות שינוי נוסף. המטרה היא שהילדים ישארו מגיל 3 עד 6 באותו מתחם גנים".

"בנוסף, הקפדנו ליצור בגנים חלוקה נאותה בין שנתונים, דהיינו, כל גן טרום חובה יכיל מחציתו צעירים ומחציתו בוגרים. למידת העמיתים הזו היא מאוד חשובה. הוותיקים יחנכו את הקטנים. יש כאן גם פיתוח מנהיגות של הגדולים".

מה עוד יתחדש השנה בגנים?

"סל תרבות ארצי בגנים, הצגות בשלושה תחומים: מחול, מוזיקה ותנועה, ייגבה סכום סמלי והילדים יזכו להצגות שעברו בחינה של פסיכולוגים ואנשי מקצוע". עוד מציינת אלבז כי גם פעילויות החוגים וההעשרה עברו שינוי השנה: "בעבר, כל גננת יצרה קשר באופן פרטי עם מפעילים והזמינה פעילויות בכסף שגבתה בעצמה מההורים. נדהמתי לגלות בגנים הפעלות שחלקן לא ראויות או לא שוות את הכסף שנגבה מההורים. פעילות ציור וצביעה אלו פעילויות יצירה שהגננת יכולה לבצע בעצמה. השנה, כל הגנים יעבדו מול חברה אחת, מפוקחת שתציע מגוון תכני העשרה לבחירת הגננות".

מהן התכניות קדימה?

"אחרי שנייצב את המערכת הכוונה שלי היא לעלות לשלב הבא וליצור גנים ייחודיים, גנים המתמחים בנושאי מדעים, מוסיקה או אקולוגיה שהרישום אליהם יתבצע באמצעות הגרלה. נכון שכרגע אנחנו עוד בשלב הנחת אבני הדרך. אבל התקווה שהיא שבשנה הבאה זה יקרה. זה ייצר תחרות בריאה ובונה בין הגנים. אני רוצה להגיע למצב שגננות וסייעות ילחמו על הורים שירשמו אליהן לגן".

ומילה אישית לסיכום?

"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי אין לי בעיה לקחת את העבודה הביתה, אני עונה להורים גם בשעות הקטנות של הלילה. חברים קרובים מזהים אצלי את התרוממות הרוח והסיפוק שאני מקרינה כלפי חוץ ושואלים אותי: 'ענת מה קורה לך, משהו טוב עובר עלייך' ואני עונה 'תבואו לחריש ותבינו הכל'".

אביה הראל, לי-אם שמעון, נועם ג'יקובס ושון שגיב – ארבעתם עולים לכיתה א' בחריש בשנת הלימודים המתרגשת עלינו לטובה. מה הם מאחלים לעצמם, מה הם יודעים על בית הספר, ומה אומרים הוריהם שבחרו עבורם את המסגרת החינוכית המתאימה ביותר עבורם? ארבע משפחות שמשתפות אותנו בתחילת הדרך המרגשת של תלמידים במערכת החינוך בחריש

משפחת שגיב: "בית ספר שידע להכיל את הבן שלנו, ולא להכניס אותו לתבנית"

משפחת שגיב עברה לגור בחריש בדיוק לפני שנה. מירי (40) מגדלת את התאומים בני השנתיים, ונמרוד (40) מנהל מחלקה כלכלית בחברת שפיר תעשיות. השניים משתפים אותנו בשיח הפנימי שלהם לקראת עלייתו של שון, בנם הבכור, לכיתה א' בבית הספר הממלכתי החדש (בשכונת החורש).

מה גרם לכם לבחור דווקא בבית הספר הזה כמתאים ביותר עבור בנכם? "כאשר בדקנו את האפשרות לעבור לגור בחריש, בדיוק דיברו ברשתות החברתיות על כך שעומד להיפתח בית ספר דמוקרטי, וזה היה אחד הדברים שבכלל גרמו לנו לרצות לעבור לגור בחריש. כשהגענו לכאן הבנו שזה לא עומד להתממש, ואז רצינו להתפשר על הדבר הכי קרוב לזה – משהו שיהיה לפחות כמו חטיבת הביניים 'אתגרי העתיד'. אנחנו מקווים שהממלכתי החדש יהיה ברמה דומה".

מהן התחושות שלכם לקראת יומו הראשון בבית הספר? "אנחנו מאוד מתרגשים לקראת היום הראשון, עדיין לא מעכלים את זה שהבן הראשון שלנו, שרק אתמול נולד, כבר עולה לכיתה א'".

מהן הציפיות שלכם מבית הספר ומבנכם? "אנחנו מקווים שבית הספר היום לא יהיה כמו בית הספר שבו למדנו לפני שלושים שנה… אנחנו מצפים ומקווים שזה יהיה בית ספר שידע להכיל את הבן שלנו, ולא להכניס אותו לתבנית. בית ספר שידע לפתח את מי שהוא, שיהיה קשוב לילדים ולהורים, שתהיה שקיפות מלאה מול ההורים. הציפיות שלנו מבננו – פשוט שיהיה הכי הוא שהוא יכול".

מה אתם מאחלים לילדכם ולכלל תלמידי חריש שמתחילים את שנת הלימודים? "מאחלים הצלחה ומעבר קל לעולם ה"בוגר", שימצאו חברים בקלות ובכלל – את מקומם במסגרת החדשה".

שון, איך ההרגשה להתחיל ללמוד בכיתה א'? "אני מתרגש, אני מרגיש שהולך להיות לי כיף ואני מאוד שמח להתחיל ללמוד בבית הספר".

האם יש לך חבר מהגן שעולה איתך לכיתה א'? "אני רוצה שרותם יהיה איתי (חבר שלא עולה לכיתה א') וגם יותם".

מה אתה מאחל לעצמך? "אני רוצה ללמוד לכתוב, אני רוצה שיהיה לי שמח בבית הספר, אני רוצה שיהיו לי הרבה חברים".

מה אתה מאחל לשאר התלמידים שיהיו איתך בכיתה? "אני רוצה שלכולם בכיתה יהיה שמח וכיף".

משפחת ג'יקובס: "שיראו את הילד כעולם ומלואו"

מאיר ג'יקובס (35) הוא רב סרן בפיקוד הדרום, ולילך (33) גננת בחריש. הם מתגוררים זה שנתיים בחריש, ובשנת הלימודים הקרובה יצטרף נועם, בנם ללימודים בבית הספר 'תלמי הדר'.

מה גרם לכם לבחור דווקא בבית הספר הזה, כמתאים ביותר עבור נועם? "הבן הגדול שלנו איתן נמצא בבית הספר כבר שנה שנייה, ואנו מאוד מרוצים מהיחס האישי, מהחמימות ובעיקר מכך שמסתכלים על הטוב אצל הילד ומפתחים בו את הכישורים שלו. מעבר לזה, חיפשנו בית ספר שמשלב לימודי קודש וחול, ובתלמי הדר יודעים לשלב אותם בצורה נהדרת. כמו כן יש שם צוות מורים והנהלה מאוד מסור וקשוב".

מהן הציפיות שלכם מבית הספר? "מבית הספר אנחנו מצפים לספק לילדים חוויית למידה עשירה וחיובית, אתגרים מעניינים ומשמעותיים בכל תחומי הליבה ובתחום התורני שיטפח בהם זהות דתית ציונית מתוך אהבת ה' ויראת ה'. וכמובן, שיראו את הילד כעולם ומלואו".

האם ישנם חששות כלשהם? "ישנם מעט חששות של התחלה, אבל אנחנו מאוד מאמינים בנועם וביכולות שלו ובטוחים שהוא יצליח, בעז"ה. אנחנו בטוחים שבית הספר יעטוף אותו ואת חבריו לכיתה ויעשה את המעבר לקל ורגוע".

מה אתם מאחלים לילדכם ולכלל תלמידי חריש שמתחילים את שנת הלימודים? "אנחנו מאחלים לנועם ולכל התלמידים שנה של הצלחות, שנה של חברויות חדשות, שילמדו לכבד את המורים ואת החברים ושילכו כל בוקר לבית הספר בחיוך על הפנים".

נועם, איך ההרגשה להתחיל ללמוד בכיתה א'? "אני ממש מתרגש, אבל אני בטוח שיהיה לי כיף".

האם יש לך חבר מהגן שעולה איתך לכיתה א'? "בטח, כמעט כל החברים של מהגן עולים איתי לכיתה א'".

מה אתה מאחל לעצמך? "אני מאחל לעצמי שיהיה לי טוב, שהחברים שלי יהיו איתי בכיתה ושאני אצליח בכל דבר".

משפחת הראל: "קצת עצוב-קצת שמח"

משפחת הראל הגיעה מאבן יהודה לחריש ממש בתחילת אוגוסט. הם מתאקלמים בעיר, אבל כבר מוכנים נפשית ורגשית לתחילת שנת הלימודים של אביה. סיוון (37), מנהל פרויקטים בחברת בנייה, ואורנית (33) – עובדת ב"מי נתניה", מספרים לנו על הבחירה לשלוח את בתם, אביה, לבית הספר 'תלמי רון'.

מה גרם לכם לבחור דווקא בבית הספר 'תלמי רון' כמתאים ביותר עבור אביה? "מאחר שעברנו לעיר רק לא מזמן, ביררנו כמובן לפני המעבר, וההמלצות המשמעותיות ביותר של חברים שלנו שגרים בחריש, היו על 'תלמי רון'".

מהן התחושות שלכם לקראת יומה הראשון בבית הספר? "אנחנו חשים התרגשות, וגם קצת חוששים שההתאקלמות תהיה מעט קשה".

מהן הציפיות שלכם מבית הספר? "הציפיות שלנו מבית הספר הן שיעשירו את אביה בידע, ושישימו לב אליה אם יהיו קשים".

מה אתם מאחלים לאביה ולכלל תלמידי חריש שמתחילים את שנת הלימודים? "אנחנו מאחלים לכל העולים לכיתה א' התאקלמות קלה, ולכל ילדי חריש – שתהיה שנה מוצלחת".

אביה, איך ההרגשה להתחיל ללמוד בכיתה א'? "קצת עצוב-קצת שמח… עצוב כי אני כבר לא אהיה בגן, ושמח כי גדלתי".

האם יש לך חברה מהגן שעולה איתך לכיתה א'? "אין לי חברה מהגן שעולה איתי כי אנחנו חדשים בחריש".

מה ההבדל, לדעתך, בין בית ספר לגן? "בגן משחקים ויש גננת, ובבית הספר רק לומדים בכיתה".

מה את מאחלת לעצמך להתחלה החדשה בבית הספר? "אני מאחלת לעצמי שיהיה לי כיף, ושכולם יהיו חברים ויהיה להם כיף".

משפחת שמעון: "אני מצפה למסגרת אוהבת, משפחתית, תומכת וקשובה"

אוסנת שמעון (37), אימא יחידנית, לשעבר מ"מ למנהלת מרפאה ומזכירה רפואית בקופת חולים מאוחדת בקריית עקרון. כיום מובטלת עקב המעבר לחריש ומחפשת אחר הקריירה הבאה. בתה, לי-אם, עולה לכיתה א בבית הספר 'כנפי רוח'.

כמה זמן אתן מתגוררות בחריש? "אנו מתגוררת בחריש מתחילת יולי 2019".

מה גרם לך לבחור דווקא בבית הספר הזה כמתאים ביותר עבור בתך? "בחרתי בבית הספר 'כנפי רוח' כי אני מאמינה שהחינוך שלה צריך להיות מתוך הערכים הכתובים בתורה. כמו כן קיבלתי המלצות חמות על בית הספר מהורים נוספים ואף התרשמתי אישית במהלך ביקור בביה"ס".

מהן התחושות שלך לקראת יומה הראשון בבית הספר? "התחושה האישית שלי היא התרגשות – יש לי ילדה אחת, שהיא ורק היא כל עולמי".

מהן הציפיות שלך מבית הספר? "אני שואפת שהבת שלי תקבל מבית הספר מסגרת יציבה, בטוחה, משכילה ומלאה בערכים מן התורה, הערכים שאיתם גדלתי גם אני. אני מצפה מבית הספר להעניק לבת שלי ולכלל התלמידים  מסגרת אוהבת, משפחתית, תומכת, קשובה עם אנשי צוות מקצועיים, שיוכלו לגלות ולהעצים את הכישרונות של הילדים שלנו. אני מצפה לצוות שיעניק אהבה, שיחזק את הביטחון העצמי ושיחזק את הילדים במקצועות השונים בקצב אישי. כמו כן אני מקווה לקבל שיתוף פעולה ושיקוף מצד הצוות החינוכי".

מה את מאחלת לילדתך ולכלל תלמידי חריש שמתחילים את שנת הלימודים? "אני מאחלת לילדתי הקטנה, אוצר חיי, לי-אם, ולשאר תלמידי חריש הצלחה ומיצוי ערכים, הקשבה, התמדה ושיתוף, שנת לימודים קלה ומלאה בחברים והרבה שמחת חיים".

לי-אם, איך ההרגשה להתחיל ללמוד בכיתה א'? "אני מרגישה התרגשות והתלהבות, מרגישה כיף שאני בוגרת יותר".

מה לדעתך ההבדל בין בית ספר לגן? "אני חושבת שההבדל הוא שבבית הספר כבר לא משחקים, אלא לומדים, ובגן משחקים".

מה את מאחלת לעצמך לקראת שנת הלימודים? "אני מאחלת שאני אצליח בשיעורים, שאקשיב למורה, שאמצא חברים חדשים, שתהיה לי מורה שאוהבת אותי ושאימא תשמח בי".

שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים נפגשנו עם ישראל שלו, המנהל החדש של אגף החינוך בעיר ושמענו ממנו מה הולך לקרות השנה בתחום החינוך. רמז: לא מעט

לישראל שלו (40), שנכנס לתפקיד מנהל אגף החינוך בחריש, היו כמעט שלושה חודשים בתפקידו החדש כדי להתכונן לקראת המבחן הגדול מכולם: פתיחת שנת הלימודים החדשה בחריש.

מצויד בעשרים שנות ניסיון בעולם החינוך הפורמלי והלא-פורמלי, כשבאמתחתו שלל תפקידים מאתגרים ובתואר שני לניהול מערכות חינוך, שלו חש מוכן להתמודדות עם האתגר הגדול ששמו חריש. בין התפקידים אותם מילא: מנהל מחוז שרון-שומרון של תנועת בני עקיבא, שליחות מטעם תנועת בראשית המחזקת את הקהילה בפריפריה, מורה ורכז חברתי בתיכון ומנהל חטיבת אמי"ת יהודה בעפולה.

בתפקידו האחרון כיהן שלו כמנהל תיכון כפר הנוער תו"מ (תורה ומדע), שעבר מהפכה של ממש בחמש שנות ניהולו. שלו פתח את הפנימיה לתלמידים נושרים מכל הסביבה והקים מסלול בגרות חרדי בתיכון. בשנת תשע"ז זכה המוסד בפרס הצטיינות, ותלמידי התיכון הגיעו להישגים אקדמיים גבוהים מהממוצע בהשוואה למוסדות דומים. עתה, הוא מגיע לחריש. האם גם כאן צפויה לנו מהפכה חינוכית?

ישראל שלו, האם מערכת החינוך בחריש מוכנה למבחן ה-אחד בספטמבר? האם אתה מוכן?

"לקראת שנת הלימודים הקרבה, אחד האתגרים הגדולים של מערכת החינוך (ושל חריש בכלל), הוא לראות את התמונה המלאה של העיר, את המכלול. התפקיד שלי הוא להבין את האוכלוסיות השונות, את תתי האוכלוסיות ולהיות קשוב לרחשי השטח. זה מחייב הקשבה עמוקה והבנה של כל אחד מהציבורים כדי לנסות ולהתכנס בהמשך ולהבין כיצד מובילים יחד את העיר".

איך מקשיבים ולא רק שומעים?

"הקשבה היא לא שלב טכני בלבד, כדי להקשיב ולייצר תשובה, אתה נדרש להיות שם, להבין לעומק את הצרכים ושתהיה אמפתיה", מדגיש שלו, ומוסיף בנשימה אחת אתגר נוסף: "האתגר הגדול הוא בניית אמון. אמון נוצר כשיש שיח משמעותי שגם מייצר התקדמות והתנהלות, ולא נותר רק ברמת השיח. לשם כך יש לייצר פלטפורמות שיעגנו את השיח בצורה מוסדרת בלוח השנה ובתכניות עבודה מול עובדי הרשות, הצוותים החינוכיים וההורים".

בתפישתך, אתה מעודד שיח עם הקהילה. אתה בוודאי מודע למעורבות הגבוהה בחינוך של ההורים בחריש. איך יתנהל השיח איתם?

"סבלנות – לזה לא יהיה תחליף. כדי לעבד את ההטרוגניות וליצוק ממנה מרקם אחר יש לייסד הידברות שתהיה מעוגנת וסדורה. את זה אפשר לעשות בפורומים קבועים בלוח שנתי של הדברות, שיח, הקשבה וחשיבה משותפת שצריכה להתכנס להסכמות שיפגשו באמצע. זה המפתח. חשוב להבין שחריש נמצאת בנקודת זמן ייחודית: מצד אחד זו עיר בהקמה, הכל אינטנסיבי וניכרת ציפייה לתוצאות מידיות ומהירות. מצד שני, בתוך הזרמים עצמם אין מספרים גדולים של אנשים, וחלק מן הזרמים חוששים שלא ישמעו את קולם. זהו שיח שתורם להקצנה של עמדות".

בהינתן שזה המצב, איך מייצרים הידברות ומרגיעים את החששות?

"התפקיד שלי הוא לקחת את הרעיון, ההקשבה וההידברות ולעגן אותם לתכנית עבודה. להבין את החלומות ולנהל אותם. אני לא מחפש חלומות ורעיונות חדשים, יש לנו מהם למכביר. האתגר שלנו הוא להפוך את החלומות להתנהלות מקצועית שמתוכה מגשימים חלומות. אבל, כמובן, זה לא קורה ברגע".

קרו (וקורים) כאן דברים גדולים

שלו אינו שוכח להזכיר את אחד האתגרים הידועים לכולנו – "קצב גדילת העיר". הגידול המהיר באוכלוסייה מותיר בתחומים רבים את התקנים מאחור. התמודדות זו גורמת לעומס גדול על עובדי הרשות שמשקיעים את מלוא המשאבים במלאכה. "האנשים כאן נשארים עד הערב מרצונם כדי לתת מענה מערכתי. במהלך כל הקיץ, וגם בשלושת השבועות הקרובים, 80% מעובדי הרשות עסוקים בנושא החינוך – בבינוי, בציוד, בכוח האדם", אומר שלו.

עיון במספרים מגלה כי גם השנה משקפת מערכת החינוך המקומית את הגידול העצום באוכלוסיית העיר: ב-1.9 יבקרו ב-60 אשכולות גנים ברחבי העיר 1,563 ילדים, 250 סייעות יחלו את עבודתן בגנים ובצהרונים, ובבתי הספר של כלל הזרמים החינוכיים ילמדו כ-1,894 תלמידים בכיתות א'-ט'. בכלל הזרמים החינוכיים. לשם השוואה בשנה החולפת למדו בכיתות א'-ח' 1,217 תלמידים בלבד. "לפתוח בית ספר חדש עם 300 תלמידים זו תופעה שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בארץ", מדגיש שלו.

עם כניסתך לאגף, קיבלת ירושה של שני מנהלי אגף קודמים. האם יישמר הרצף? האם יש בכוונתך להמשיך מהמקום בו סיימה שלי קרן, קודמתך בתפקיד?

"אני מתחבר למרכיבים רבים ששלי קרן יצרה בעבודתה. קרו כאן דברים גדולים ואני אמשיך לקדם אותם במלוא העוצמה. בשל המיוחדות והמורכבות המאפיינות את חריש, הדבר המשמעותי ביותר מבחינתי הוא הקשבה עמוקה לקולות השטח. אני עושה זאת באגף, ברשות, בגנים, בקהילה ובפייסבוק. הקשבה אמתית כדי להבין מורכבות ודקויות היא קריטית, במיוחד לאור החילופים של שני מנהלי אגף מצוינים".

הכוח שבכוח האדם

לתפישתו של שלו, הסוד החשוב להצלחה טמון באיכות כוח האדם של הצוותים החינוכיים: המורות, הגננות, הסייעות, המורים והמנהלים. לשם כך ניתן דגש על העצמה של הצוותים הקיימים וגיוס אנשים חדשים. כך למשל, מונה יגאל אריכא, כמנהל בית הספר החדש ששלו היה שותף בבחירתו.

"הקדשנו מחשבה רבה לבחירת המנהל. אריכא נבחר פה אחד מתוך לא מעט מועמדים ראויים", מספר שלו. "בערב החשיפה להורים קיבל יגאל תגובות חיוביות מאוד. השנה אמנם עוד לא התחילה, אבל התחושה טובה".

רוח של אופטימית מנשבת מכיוון ההורים?

"אם אני משווה את השיח הקיים כיום ברשתות למה שהיה לפני חודשים מספר, הרי שזה שינוי דרמטי. נכנסתי לתפקיד בתקופה של הפגנות בנושא החינוך, באמירות של הורים שהמערכת קורסת, בתקופה של סערת רגשות ורעש גדול, ופתאום משהו מתנהל לו בצורה שקטה יותר".

איך אתה מסביר את זה? 

"השקענו בפעולות הסברה חשובות, כמו סרטון ההסבר על השיקולים בשיבוץ לגנים. מחלקת הדוברות באגף מספקת מידע לציבור בצורה מוקפדת מאוד ולאחר חשיבה מרובה. פיתחנו מערך הסברה מקיף בנוגע לסוגיות חשובות כמו ההרשמה לצהרונים, הסעות וגני ילדים. אף פעם אין 100% שביעות רצון ועדיין יש מה לשפר, אבל נעשתה כאן דרך".

בוא נדבר רגע על המסגרות אליהן יצאו הילדים שלנו באחד בספטמבר. נתחיל עם הקטנטנים. מה קורה עם מהפכת המעונות בעיר?

"החל משנת הלימודים הקרובה תפעיל מועצת חריש מערך פיקוח ובקרה על ההתנהלות השוטפת במעונות הילדים. גייסנו חברה מקצועית שתהווה זרוע ביצועית. כל הרשויות מדברות על הרצון להעביר את הפיקוח לידיהן, בפועל, חריש היא בין הערים הבודדות שאכן עשו מהלך כזה. התפישה שעומדת מאחורי המהלך ברורה, אי אפשר לומר שילדים מגיל 3 הם שלנו וילדים מתחת לגיל זה אינם. אנחנו דואגים לכלל הילדים בחריש".

ומה עם גני הילדים? הרישום עבר יחסית חלק?

"התהליך כולו הוקדם השנה והסתיים כבר ביולי. 1300 ילדים שובצו בבת אחת. ההורים קיבלו הסבר על העקרונות שהנחו אותנו בשיבוץ, קיבלו תאריכים מסודרים לערעור, וזה בונה אמון. לא כולם יכולים להיות מרוצים אבל זה מייצר קשר אחר מול הציבור".

ספר על החינוך העל יסודי בחריש

"החינוך העל יסודי נמצא בצמיחה מתמדת. בשנת תשפ"א, 2020, תפתח בחינוך הדתי שכבת ז' לבנים ולבנות. בחינוך הממלכתי תיפתח לראשונה כיתת י' של התיכון. בשנת תשפ"ב יפתחו מבנים ייעודיים לשלושה מוסדות – תיכון אתגרי העתיד, אולפנה לבנות וישיבה תיכונית לבנים".

החינוך – סל"ע קיומנו

תפיסת העולם של שלו חקוקה בשלושה עוגני סל"ע: סביבה, למידה וערכים:

סביבה – פיתוח הזהות הקשורה למגורים בחריש, יצירת גאווה מקומית וחיבור לעיר.

למידה – למידה חדשנית מותאמת לעידן שלנו עם דגש על מיומנויות המאה ה-21 במרכזן יצירתיות, יוזמה וחדשנות לצד יכולת לעבוד בצוות.

ערכים – מיהו האדם, איזו חברה אנו שואפים לעצב? חינוך לאכפתיות ותרומה לקהילה.

שלא במפתיע, מדגיש שלו בראש וראשונה את נושא הערכים שקודם מבחינתו ללמידה ולכל נושא אחר.

ובתוך כל אלה, מהי תפישתך הניהולית?

"אני מאמין בתיאום ציפיות בהתאם לתפישת העולם ולחזון. אני שואף להעניק לאנשים תחתיי מקסימום אוטונומיה לעבוד לבד. מרגע שנערך תיאום ציפיות, הושגו הבנות והוגדרו יעדים, למנהלי בתי הספר יש את כל החופש והמרחב לעשות זאת בדרכם. הדבר נכון גם לבעלי תפקידים באגף שמונה כעת 17 איש".

ושאלה לסיום, מהן החששות שלך?

"אני לא חושש. אני מודע לעובדה שלקחתי אתגר גדול על עצמי אבל אני מאמין שאפשר לצלוח אותו. אני חש בחריש התרחשות מאוד חיובית, אנרגיות טובות ורצון לעשות טוב. כמות האנשים שהציעו לי עזרה היא אינסופית. אני גם מבין שהסערות המתרחשות מדי פעם הן תולדה של מוטיבציה, חלומות ורצונות. חריש מעניקה הזדמנות ענקית לרבים, מה שחשוב הוא להקפיד לא להיגרר לשיח מפלג ומקצין. השאר כבר יסתדר".

חשד לפלילים בחריש? הנתנייתים מרגישים סוף סוף בבית! כמה התינוק בכה הלילה? הוא העיר את המואזין! קבוצת הפייסבוק 'ממים על חריש', המקום הוירטואלי הכי מצחיק להיות בו, מציינת (כמעט) שנה של הומור חוצה מגזרים וקהילות

ממים (באנגלית: Memes) אותן תמונות בעלות כיתובים הומוריסטים, הפכו זה מכבר, לשפה של ממש. בעולם דיגיטלי בו המילה הכתובה נדחקת הצידה לטובת ריגשונים (אימוג'ים) וגיפים, עולה קרנם גם של הממים כערוץ הומוריסטי להבעת דעה, להעברת ביקורת ולהעלאת נושאים חשובים לסדר היום.

חריש מתהדרת בתואר (לא רשמי) של עיר עם מעורבות אזרחית מהגבוהות בארץ. בהתאם, קבוצות הפייסבוק של חריש גדושות בשאלות ותשובות, תלונות ופירגונים, עצות, הערות והארות. בין כל אלה יש מקום אחד שבו נשמרת הזכות (וגם החובה) לצחוק על הכל.

ומסתבר שההומור המקומי משובח. "זה התחיל ממם אחד שהעלתי כבדיחה באחת הקבוצות ה'רציניות' של חריש", נזכרת עידית שדה עפרוני, מייסדת ומנהלת הקבוצה. "ראיתי את התגובה הנלהבת והחלטתי לפתוח קבוצה מקומית ולנסות לסחוף אחרי את התושבים. אני מודה שבהתחלה הייתי סקפטית אבל מהר מאוד זה תפס. אנשים רבים הצטרפו". נכון לכתיבת שורות אלה, מונה הקבוצה 831 חברים.

מהם כללי הקבוצה? יש קוים אדומים? "בעיני, הייחודיות בקבוצה היא שאפשר להגיד בה הכל – ולצאת בסדר, גם על דברים שהם טאבו, נושאים קשים או פחות מקובלים", מסבירה עידית. "אנחנו משתדלים לשמור על אווירה טובה ולהימנע מירידה לפסים אישיים, אך אנשים בלי חוש הומור לא ימצאו את עצמם בקבוצה", מוסיפה עידית ומדגישה: "עבורי, הומור הוא כלי לחיים, שמאפשר לומר דברים שהם לא פשוטים וגם לצחוק על עצמך ועל העיר".

"אתה נכנס לקבוצה ואתה פשוט נהנה, פה ושם יש אנשים שעדיין לא הבינו שזאת קבוצת ממים וכותבים תגובות כועסות – זה מצחיק בפני עצמו", מציין אביחי כהן, תושב חריש ואחד מיצרני הממים הפעילים ביותר בקבוצה. "לפני כמה חודשים לדוגמא, היתה בחריש הפסקת חשמל, לרבע שעה בסך הכל וקבוצות הפייסבוק הוצפו בתלונות על העיר. אנחנו בקבוצת הממים בחרנו להתייחס להכל בהומור ולהעביר מסר של: היי, תרגעו, זה קורה בכל מקום, זה לא שרק בחריש ישנן הפסקות חשמל".

מה צריך כדי להכין מם, חוץ מהומור כמובן? "לממים יש חוקים. צריך ללמוד קצת את השפה של הממים ואת התבניות. ברמה הפרקטית ישנן אפליקציות וקיימים אתרי מאגרים של תבניות. מוסיפים את הטקסט ויש לך מם", מסבירה עידית. "החוכמה היא לדעת לקלוע בדיוק לתבנית הנכונה כדי להעביר את המסר", מוסיף אביחי. "צריך שהמם יהיה גם מצחיק גם מקורי, גם ראשוני וגם מיידי כדי שהוא יצליח".

ואתם בהחלט מהירים שם בקבוצה. לעיתים תכופות קורה שגולשים נחשפים לאירוע שהתרחש בעיר בזכות המם של אחד מחברי הקבוצה.

אביחי: "נכון. היו מקרים בהם העליתי במהירות ממים על הפסקת מים או על פוסט שהעלה בטעות ראש המועצה בעמוד הרשמי שלו שכלל שרבוב אותיות סתמיות, עוד לפני שאנשים נחשפו לנושא ושאלו אותי על מה אני מדבר".

צוחקים יחד על הכל

אם חריש נחשבת כמיקרו קוסמוס של ישראל, בקבוצת הממים ניתן לראות הוכחות לכך כשחילונים ודתיים צוחקים יחד על הכל. "לגמרי", מאשרת עידית "הקבוצה היא מדגם מייצג של קהלים, מגזרים ודעות שונות ומגוונות בחריש ואפשר לראות את זה בשיח יפה, שנשמר בגבולות ההומור. גם אם יש ביקורת ודיונים סביב נושאים בוערים וסוערים, אנשים יודעים לאסוף את עצמם ולזכור את מהות הקבוצה".

מהם הנושאים שהכי נהנים לצחוק עליהם בקבוצה? מה תמיד עובד?

עידית: "הממים הכי פופולריים עוסקים בעיקר בהלך הרוח בשאר קבוצות הפייסבוק בחריש. התפישה היא לצחוק על תלונות, על עצם קיום התלונות, על העובדה שכולם מתלוננים ונזעקים מכל פיפס".

אתם מעידים על עצמכם כאנשים מצחיקים גם מחוץ לקבוצת הממים?

אביחי: "תמיד אהבתי לצחוק ולהצחיק וקבוצת הממים נתנה לי במה. אנשים פוגשים אותי ברחוב ונותנים לי פידבקים חיוביים ש'הרגתי אותם מצחוק', זה נחמד לשמוע".

עידית: "אני עובדת סוציאלית כך שאני מתעסקת בצד הפחות מבדח בחיים. הכתיבה בקבוצה מאזנת אותי. אצלנו מדובר בתחביב משפחתי, הילדים שלי יושבים וקוראים את הבדיחות וגם בעלי נוהג להעלות ממים וישנה מעין תחרות בבית מי מצליח יותר להצחיק, אבל אני בדרך כלל מנצחת, כך שאין באמת תחרות".

"לקבוצת הממים מקום חשוב בשיח המקומי", מסכם אביחי. "במיוחד בזמנים קשים שמלווים בדיונים שעלולים לפגוע במורל, אתה יכול לבקר בקבוצת הממים ולקבל פרופורציות. "תושב חדש שעבר אלינו רק החודש ועוקב זמן מה אחרי הקבוצה שיתף ואמר שהדיונים בקבוצה עושים לו טוב ומפיגים עבורו מתחים. גם עבורי, זו דרך טובה להתמודד עם האתגרים שחווה העיר והתושבים".

אתם חושבים שגם על הריאיון הזה יהיה מם בקבוצה?

עידית: "כבר היה, עוד לפני שהתחלנו. אנחנו עד כדי כך מהירים… מוזמנים לחפש בקבוצה".

הדר מידן, תושבת חריש ומתכננת ערים במקצועה, מתרשמת מאוד מתכנון העיר חריש: "ניתן להבחין עד כמה הושקעה מחשבה באיכות חיים, ובניסיון לתכנן עיר שלא תהיה רק עיר שינה". עם זאת, ההצלחה של חריש תלויה לתפישתה לא בתכנון המוקפד אלא דווקא בתושבים

"לא הייתי מעורבת כלל וכלל בתכנון העיר חריש, אבל אני חושבת שעשו כאן עבודה טובה וממשיכים לעשות מדי יום. הייתי רוצה שאנשים שמתלבטים אם לעבור לכאן, יראו את הפוטנציאל העצום של המקום הזה ויאמינו בחריש כמו שאני מאמינה". במילים אלה פותחת הדר מידן (34) תושבת חריש מזה שנה ומתכננת ערים במקצועה את הריאיון. "יש פה קהילה מאד מסורה שרוצה שחריש תצליח ולדעתי אנחנו בכיוון הנכון", היא מוסיפה.

מידן, בוגרת תואר שני בתכנון ערים מהאוניברסיטה העברית הייתה אחראית על הקמת מערך קידום התכנון במשרד הביטחון וליווי הייעוץ התכנוני, וכיום משמשת כמתכננת ערים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפרדס חנה-כרכור. "הקמתי את מחלקת התכנון בוועדה ואני מקדמת תכנון וייזום תב"עות (תכניות בניין עיר) ביישוב", היא מסבירה.

ספרי על המעבר שביצעת מפרדס חנה לחריש

"כמתכננת ערים, מעבר למקום מגורים חדש הרבה יותר מאתגר מאשר אצל תושבים שאינם עוסקים בתחום. לפני שהחלטנו על המעבר, פתחתי את כל התב"עות של חריש, עשיתי קומפילציה (תרגום לשפת מחשב) של תכניות ישנות וחדשות וכאלה שנמצאות בהליכי תכנון, ערכתי ניתוח מושכל של איך יראו השכונות, הגנים הציבוריים, בתי הספר, מבני המגורים. בדקתי את הנוף, המהמם, מאלף כיוונים, ומיפיתי את כל דרכי הגישה והתחבורה לישוב ובתוך היישוב. אחרי שבחנתי את כל הפרמטרים בעין מקצועית, אני יכולה להגיד בלב שלם שהתרשמתי מאד וזו גם הסיבה שרכשתי דירה בעיר".

ממה התרשמת? שתפי אותנו

"תכנון העיר הוא לא מוכוון מגזר מסוים אלא נותן מענה לכל המגזרים ושכבות הגיל. התב"ע מייצרת פתרונות דיור מגוונים, דירות לזוגות צעירים, דירות המיועדות לזוגות עם מספר ילדים, דירות ליחידים ודירות המיועדות לבני הגיל השלישי. לצד פתרונות דיור מגוונים התב"ע מייעדת שטחים משמעותיים למוסדות ציבור עבור מגוון שימושים, שיוכלו לשרת את שכבות הגיל השונות החל ממעונות יום, גני ילדים, בתי ספר, מרפאות, ודרך לא מעט שטחי מסחר ושטחים פתוחים.
בשלב המתקדם שחריש מצויה בו של הוצאת התכנית מהכוח אל הפועל, ניתן להבחין עד כמה הושקעה מחשבה באיכות חיים, ובניסיון לתכנן עיר שלא תהיה רק עיר שינה", מסבירה מידן.

חריש כקנווס לבן

"אני מאמינה שהמקום הזה יצליח בגדול, שזו תהיה עיר נהדרת עם מוסדות חינוך ותרבות איכותיים, חדישים ומגוונים, שירותים לכל שכבות הגיל, פעילויות בשעות הפנאי, רחובות מטופחים ומסחר שוקק".

"יחד עם זאת, יש דבר אחד שאני כמתכננת ערים לא יכולה לחזות וזה טיב האוכלוסיה. בעוד שבערים אחרות המצב התכנוני מורכב לעיתים וקשה לתמרון, חריש היא בחזקת קנווס לבן. היא לא צריכה תכניות לתמ"א 38 או להחליף צינורי ביוב ישנים, לכן, לדעתי מה שיגדיר את ההצלחה של חריש זה האוכלוסיה ולא התכנון. זו גם הסיבה שבחרתי להיות פעילה ביישוב זה כדי לעודד הגעה של אוכלוסיה איכותית, יצרנית, צורכת ופעילה שתהפוך את חריש לסיפור הצלחה".

הדברים שאת אומרת מנוגדים לדעה הרווחת בקרב תושבי חריש שמעבירים תכופות ביקורות על התכנון של חריש

"חריש בדרך הנכונה. כמתכננת ערים אני רואה שעשו כאן הכל לפי הספר. שדרת דרך ארץ מדגימה לנו עירוניות נהדרת, במובן הקלאסי של עירוב שימושים. מגורים לצד שטחי מסחר, משרדים ושימושים ציבוריים. צריך פשוט זמן, סבלנות, וכח קנייה נוסף של תושבים חדשים. גם בקנדה, שמעודדת מדיניות של אורבניות חדשה ועירוב שימושים, לא כל המתחמים הצליחו מההתחלה. זה תהליך ארוך, של שנים, צריך המון סבלנות".

מה לגבי תקני החנייה שהפכו כבר למצוקה לכל דבר? לא מדובר בחלמאות?

"בראייה עתידית זה מובן מאליו שתקני החנייה יורדים. אי אפשר לתכנן עיר לרכב פרטי. נסיעה של שלוש דקות ברכב בשביל לקנות חלב זו מחשבה שצריכה לחלוף מהעולם. ברוב הערים הגדולות מורידים את תקני החנייה כי עיר בריאה נועדה להולכי רגל ולא למכוניות. צמצום חנייה זה אומר יותר מדרכות, יותר שטחים פתוחים, יותר תושבים שמסתובבים ברחובות. זה מהלך חיובי. אם יספקו פתרונות הצללה ועצים במדרכות, אנשים באמת יוכלו ללכת בנחת".

"מה שכן כדאי לקדם זה חנייה מוסדרת לכלי רכב כבדים ומשאיות, שלא יתפסו חניות ולא יחנו בשכונות המגורים".

מידן מציינת את המובן מאליו, שצמצום תקני חנייה הולך יד ביד עם תחבורה ציבורית מוסדרת ונוחה. "עיר טובה צריכה תחבורה ציבורית טובה. משרד התחבורה צריך סף כניסה גבוה של תושבים כדי לקיים תחבורה ציבורית כלכלית שתממן את עצמה. מצד שני, תחבורה ציבורית צריכה להיות יעילה כדי שאנשים באמת ישתמשו בה. אז יש פה עניין של ביצה ותרנגולת. לכן, בתחום התחבורה הציבורית, יותר מכל תחום אחר, התושבים צריכים להיות עם יד על הדופק ובמהלך תהליך ההתפתחות העירוני נציגי הציבור צריכים להכתיב את דרישות התושבים. זה תהליך ארוך".

רבים תוהים לגבי יעילותה של מגמת מיתון התנועה והכבישים הצרים. את מאמינה בתפישה הזו?

"יש כל מיני דרכים למיתון תנועה. כבישים צרים זה אחד מהם. ברחובות שיש בהם הרבה ילדים
ותנועת הולכי רגל ערה, מיתון תנועה הוא דבר הכרחי. לתפישתי, בחריש יש איזון בין הכבישים הצרים ובין השדרות. מיתון תנועה שומר על הולכי רגל ועיר נבנית עבור הולכי רגל. אם יסתבר שבחלק מהרחובות הצרים, נוצרים עומסי תנועה לא סבירים אז צריך לשקול להפוך את הרחוב לחד סטרי".

 תב"ע חרדית? אז מה?

מבקרים רבים מרבים לחפור בהסטוריה ולציין כי חריש תוכננה במקור כעיר חרדית. עובדה זו מספקת, לתפישתם, הסבר על כשלים תכנוניים בעיר, אולם מידן חושבת אחרת:

"חריש אמנם תוכננה כעיר חרדית, אבל בת'כלס לאמירה הזאת אין אחיזה במציאות. זו סיסמא שאוהבים לזרוק. התכנון של חריש הוא תכנון אורבני על פי סטנדרטים ומגמות עולמיות. גם יש לזכור שהתכנון התפתח ונוספו תכניות חדשות שהשכילו להטמיע את השינויים בצרכים. יתרה מזאת, גם התכנון המקורי לאוכלוסיה החרדית היה תכנון עירוני בריא, שנשען על עקרונות פיתוח המעודדים הליכה רגלית, שימוש בתחבורה ציבורית ואופניים, תכנון יותר פארקים וגנים ציבוריים קרובים לבית. זה בדיוק התכנון שאני כחילונית, מחפשת במקום המגורים שלי".

אחת הביקורות האחרונות של החברה להגנת הטבע על חריש היתה שהיא לא צפופה מספיק. מה דעתך?

"כתושבת, הצפיפות שתוכננה בחריש היא סבירה ויוצרת מרקם אורבני איכותי ונעים. מרחב מחיה, נוף ושטחים פתוחים הם מהדברים החשובים ביותר לאיכות חיים. כמתכננת ערים, ברור היום לכולם שצריך להגדיל את נפחי הבנייה בארץ ולהעלות משמעותית את הצפיפות למגורים בכל הארץ, וגם בחריש".

"עם זאת, ניתן להשיג בנייה בצפיפות טובה מבלי לעלות למגדלים של 20 קומות, בתנאי שמייצרים מספיק שטחים פתוחים שניתן לעשות בהם שימוש ראוי לרווחת התושבים. בחריש יש איזון טוב בין מבני המגורים והגנים הציבוריים".

אחת הטענות המרכזיות היא שבחריש קידמו את המגורים בלבד. מה דעתך על המחסור בפתרונות תעסוקה ומסחר בעיר?

"אזור תעסוקה לא מקימים בראשיתה של עיר וזה לא דבר שנוחת מהשמיים. בינתיים יש תעסוקה של מסחר בחריש, וזה הדבר שצריך לפתח ולקדם. במקביל צריך כמובן לתכנן אזורי תעסוקה לטווח הארוך. חשוב להבין שלוקח הרבה יותר זמן לממש תעסוקה מאשר מגורים. לממש מתחם תעסוקה שוקק זה תהליך שאורך אפילו 15 שנה. מה שכן, המדינה צריכה לעודד את זה. בפרדס חנה-כרכור למשל, הישוב גדל מאד מבחינת מגורים, אך פיתוח התעסוקה לא התממש ונוצר פער משמעותי בין ארנונה מניבה לתעסוקה ולמגורים. אני מאמינה שבחריש למדו מהניסיון הזה והבינו את החשיבות, ויקדמו תכנון בהתאם".

יש לך מסר לסיכום לתושבי חריש?

"בצבא שירתי כמש"קית תקשורת בדובר צה"ל. המוטו שליווה אותנו לאורך השירות היה 'היוזמה היא נשמת אפה של הדוברות'. לקחתי את המשפט הזה איתי הלאה כמעט בכל מובן והקשר. היוזמה בונה קהילה, בונה עיר, בונה מדינה. יוזמה היא ההיפך מלקטר. יוזמה זה להיות צעד אחד קדימה לפני כולם. זה מה שאני מאחלת לעיר חריש".