עוד יום אחד ונגיע סוף סוף לראשון בספטמבר. אם הייתם שואלים אותי לפני כמה חודשים, הייתי בטוחה שאת היום הזה נעשה בבית שלנו, בחריש. נלווה את הילדים לבתי הספר והגנים החדשים, נרגשים מהשינוי ומההתחלה החדשה.

אבל מה שחשבנו שיקרה אולי במאי, לא קרה ביוני, לא ביולי או אוגוסט, וכנראה גם לא בספטמבר. האם נהיה בחגים בחריש? נבנה בה את הסוכה שלנו? בכלל לא בטוח.

וזה מוזר, כי את האמירה שהסוף לוקח הרבה זמן, או שתמיד יש עיכובים, שמענו הרבה, ובכל זאת קיווינו שעד כמה שהכל יתעכב, בכל זאת נהיה בבית עד סוף אוגוסט. בכל זאת אצלנו זה יהיה בסדר.

כבר לפני כמה שבועות התחלנו לעשות חשיבה מחודשת לגבי התכניות שלנו. בהתחלה חשבנו להסיע את הילדים כל יום לחריש, אבל לאט לאט חילחלה בנו ההבנה שהחיים יהפכו לבלתי אפשריים ככה, והתחלנו לחשב מסלול מחדש. רשמנו את הילדים שוב לבתי הספר והגנים שבהם הם למדו בשנה הקודמת, ולמרות כל הפנטזיות, נלווה אותם מחרתיים לכיתות מהן נפרדו לפני חודשיים. כשנעבור הם ייפרדו שוב, ויתחילו את השנה בחריש באיחור.

בטורים הקודמים שלי כתבתי על הפער שבין פנטזיה למציאות, על הצורך להיות מי שמחזיקים בשביל הילדים את הביטחון שיהיה טוב. עכשיו הכל עומד למבחן, אך בתסריט הפוך מזה שעליו חשבנו. הילדים שואלים מה יהיה, ומתי נעבור, ואנחנו כבר חוששים לומר משהו ששוב יופרך. אז אנחנו עונים "לא יודעים", תשובה שלילדים לא קל להתמודד איתה, וקשה לי לראות אותם מגיבים אל חוסר הוודאות הזה. כרגיל, זה שהכי רגיש מתפקד כמו ססמוגרף משפחתי, שמתריע על עלייה ברמת המתח ומכריח אותנו להירגע ולחשוב.

בתוך השאלות של הילדים אני שומעת גם גוונים של אכזבה, שמשקפים גם את התחושה שלנו המבוגרים. בשבילי זאת תחושה מעורבת. יש משהו נוח בלשלוח את הילדים למסגרות שהם ואנחנו מכירים. למורות וגננת שאנחנו סומכים עליהן, במקום לבית ספר חדש שאני לא יודעת עליו כלום, או לגן שלא שמעתי המלצות על הגננת שלו. ובכל זאת למרות תחושת ההקלה, יש תחושה של עצב קל, של פיספוס. יש בי גם הרבה כעס על כך שדברים לא הולכים כמו שרציתי ותכננתי.

כאדם מאמין, אני אומרת לעצמי את המנטרות שאני מכירה, שזאת השגחה, שככה כנראה היה צריך להיות, אך למרות הכל הן לא משתיקות אצלי את התחושות בבטן.

למרות שאני מבינה בראש שהדירה כבר כמעט מוכנה, והדחיה היא לא בלי סוף, בנפש חריש נתפסת אצלי עכשיו כספינה שמתרחקת, משהו שלא הולך להתממש, הולך ונעשה מטושטש בתוך אדי הפטה מורגנה. כשאני מנסה להבין את החוויה הזאת אני חושבת שאולי הנפש יש לה את הדרכים שלה להתמודד עם אכזבה וחוסר וודאות, וכרגע, ניתוק רגשי מאפשר לי להיות בהווה. מאפשר לי לקום ביום חמישי ולקחת את הילדים בשמחה למסגרות, לומר לילדים ולעצמי שכרגע אנחנו בהווה, שמחים ומשלימים עם מה שיש. וכשהבית יהיה מוכן, סימן שהספינה הסתובבה כדי לאסוף אותנו אל התחנה הבאה בחיינו.

לפני כמה חודשים מאיר לקח את הסרט של החתונה שלנו שהיה על קלטת וידאו, ולכבוד יום ההולדת שלי הוא העביר אותו לקובץ. ישבנו בלילה, וראינו אותו יחד בפעם הראשונה. יש משהו מרגש בלראות את עצמי חוזרת אחורה במכונת הזמן, מקשיבה לאבא שלי מברך אותנו בקול רועד מתחת לחופה, פוגשת שוב אנשים שכבר לא איתנו, סבים וסבתות, וגם כמה חברים. לראות אותנו קצת ביישנים, לומדים את הביחד, אבל גם לראות איך יש תנועות ומחוות גוף שאנחנו עושים אחד לשני אז והיום. שבכל זאת עברו כמה שנים ואנחנו כבר לא נראים כמו שנראינו אז.

14 שנים עברו מאז שהתחתנו. על הטיילת בארמון הנציב בירושלים, בערב של קיץ. היינו החתונה הראשונה במשפחות שלנו. ההתרגשות היתה רבה. רגע כזה של הקלה, כשסוף סוף אחרי שגדלנו ובגרנו הגיע הזמן שבו המאמץ, הקושי וגם השמחה שבגידולנו, התנקזו אל רגע מעבר לשלב חדש. התחלתה של המשפחה שלנו.

מאז חיפשנו ערב לצפות בסרט יחד עם הילדים, אבל בתוך העומס והעייפות של השגרה לא יצא. הבוקר של היום הזה נפתח עם נסיעה לפרוטוקול מסירה ראשוני של הדירה שלנו בחריש. הצטרפו אלינו ההורים של מאיר, ויחד עברנו בתוך הדירה. הסתכלנו על בעיות ותקלות, אבל גם נהנינו לחשוב יחד איתם מה נשים איפה, ולדמיין את הבית מלא בחפצים, ובעיקר באנשים. בערב, אחרי העבודה, ולמרות העייפות, מאיר הציע שאולי נראה הערב את הסרט, ומשהו בי נעתר לכך. הפתענו את הילדים והתיישבנו לראות. מקסים הרגע הזה שבו אנחנו גם הצעירים ההם שעוד לא מכירים את הילדים האלה, שעוד לא יודעים מה זה לקום בלילות ולהחליף טיטולים, ובמקביל אנחנו ההורים המבוגרים, שחווים את הרגעים ההם יחד עם פירות האהבה שלנו. מקסים לשמוע איך מברכים את הברכות בחופה, וכשבננו בן השנתיים שומע מהפסקול של הסרט את ה'אמן' הוא מפסיק את המשחק שבו הוא עסוק, מרים את הראש, מצטרף וצועק "אָמִין, אָמִין".

עד שלא סיימנו לצפות לא חשבתי על הסמליות של הכניסה עם ההורים אל הבית החדש בבוקר, ולצפות בהם מכניסים אותנו אל החופה בערב, יחד עם כל מה שנוצר מאז. כמה טוב שלמרות המרצפת השבורה והאסלה שהותקנה נמוך מידי אפשר גם להיות בתוך השמחה על הרגע שהגיע סוף סוף שבו יש לנו בית משלנו, אחרי שנים של נדודים.

לא תמיד הן היו קלות וטובות השנים ההן, והן לא יהיו רק שמחה וטוב כמו שהיה בערב ההוא. המעבר לחריש הוא עוד שלב במסע המשותף שלנו, והוא יהיה שלב מאתגר. להיכנס אל עיר חדשה שהיא עדיין אתר בניה גדול, לקוות שהמקום ימצא חן גם בעיני הילדים שלנו. להצליח להפוך את הדירה הזאת לקן שיוכל לעטוף את כולנו באהבה.

[צילום מסך מתוך אתר רישוי מקוון של משרד הפנים]

בשנת 2014 עבר תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה. התיקון הוא למעשה רפורמה שזכתה לכינוי “רפורמת המרפסות” או “רפורמת הפרגולות” אך טומנת בחובה שינויים משמעותיים בחוק, הרבה מעבר לאפשרות לבנות פרגולה או לסגור מרפסת. השינויים המרכזיים מתייחסים להגדלת סמכויות הוועדות המקומית לתכנון ולבנייה, להגברת השקיפות ביחס לעבודת מוסדות התכנון השונים, לאפשרות לקבלת פטור מהיתר בנייה וכן למעבר לרישוי מקוון.

צפו בסרטון הסבר קצר:

כאמור, במסגרת הרפורמה הותקנו תקנות חדשות המגדירות את המקרים בהם ניתן לקבל פטור מהיתר בנייה. תקנות אלו מגדירות את סוגי המבנים, העבודות וההתקנות השונות שניתן לבצע בנכס, ללא צורך בקבלת היתר בנייה, אך בתנאי שיבוצעו בהתאם לתכניות ולהנחיות המרחביות העירוניות הקיימות ובכפוף להגשת דיווח מסודר לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.

בחריש, פירסמה הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה, בחודש נובמבר 2015, את ההנחיות המרחביות הרלוונטיות לשכונות אבני חן והחורש וכן את ההנחיות המרחביות לשכונת הפרחים העתידית. כמו-כן, ההנחיות לפטור מהיתר זמינות לעיון כל תושב באתר האינטרנט של הוועדה.

ריכזנו עבורכם את ההנחיות שהגדירה הוועדה עבור מספר שימושים או תוספות נפוצות. ההנחיות רלוונטיות לשכונות אבני חן והחורש. ברוב המקרים תדרשו לדווח לוועדה המיוחדת על ביצוע העבודות תוך 45 יום. את הדיווח ניתן לבצע באמצעות טופס דיווח על עבודה הפטורה מהיתר, אותו יש לשלוח לכתובת המייל harish.ptor@gmail.com או באתר משרד הפנים.

בניית פרגולה

בניית פרגולה אינה דורשת היתר בנייה, אם עומדת בתנאים הבאים:

1. הפרגולה ללא קירות ונתמכת ע”י עמודים בלבד.
2. משטח ההצללה של הפרגולה אינו אטום, כאשר המרווחים בין החלקים האטומים מחולקים באופן שווה ומהווים לפחות 40% משטחו.
3. שטח הפרגולה לא יעלה על 12 מ”ר.
4. הפרגולה תוקם על גבי הקרקע, על מרפסת או על גג הבניין.
5. ניתן לקרות בפרגולה רק מרפסת אחת בכל יחידת דיור.
6. ניתן לחרוג מעבר לקו הבניין הצדדי או האחורי עד 40% מהמרווח בין קו הבניין לקו המגרש.

נדרש דיווח לוועדה המיוחדת על בניית פרגולה תוך 45 יום ממועד הקמתה.

סוכך מתקפל או סככת צל

תליית סוכך או סככת צל אינה דורשת היתר בנייה, אם עומדת בתנאים הבאים:

1. סוכך מתקפל לא יבלוט במצבו המקופל יותר מ 50 ס”מ מהקיר עליו תלוי.
2. גובה הקירוי של סככת צל לא יעלה על 3 מטרים, המפתח בין העמודים לא יעלה על 5 מטרים ומשקל הקירוי לא יעלה על 3.5 ק”ג למ”ר.
3. חובה להשאיר לפחות 60 ס”מ מרווח מגבול המגרש ו-2.5 מ’ מגבול המגרש הקדמי.

אם שטחם של הסוכך או סככת הצל עולה על 20 מ”ר, יש לדווח לוועדה המיוחדת על הקמתם תוך 45 יום ממועד ההקמה. כמו-כן יש לצרף אישור של מהנדס מבנים כי הסוכך או הסככה מעוגנים כראוי לקיר וכי הינם יציבים.

שער או מחסום כניסה לחנייה

הצבת מחסום או שער בכניסה לחנייה אינה דורשת היתר בנייה, אם עומדת בתנאים הבאים:

1. במידה ומופעלים חשמלית, חובה שיותקנו ע”י חשמלאי מוסמך.
2. יוצבו בתוך תחומי המגרש ולא יבלטו החוצה גם במצב פתוח.
3. יותקנו לרוחב שביל/דרך הכניסה לחנייה.
4. עליהם לאפשר כניסה לכל דיירי הבניין.

גדרות וקירות תומכים

בניית גדר או קיר תמך אינה דורשת היתר בנייה, אם עומדת בתנאים הבאים:

1. גובהה של גדר לא יעלה על 1.5 מ’ וגובהו של קיר תמך לא יעלה על 1 מ’.
2. גדרות או קירות בין המגרשים יהיו מחופים באבן זהה לאבן החיפוי של הבניין.
3. לא תתאפשר הקמת גדר או קיר תמך בחזית הבניין הפונה לרחוב או לשטח ציבורי כלשהו (פארק, מבנה ציבור…)
4. יש להתאים את הגדר לשפה העיצובית של האזור.
5. לא תותר הקמת גדרות פח.

סורגים

לא יידרש היתר להתקנת סורגים העומדים בתנאים הבאים:

1. תואמים את התקן הישראלי.
2. נדרש לוודא כי לפחות באחד החלונות בכל דירה יותקנו סורגים המיועדים לפתח מילוט, עפ”י המוגדר בתקן.

יש לדווח לוועדה המיוחדת על התקנת הסורגים תוך 45 יום לאחר התקנתם.

מזגנים

לא יידרש היתר להתקנת מזגנים העומדים בתנאים הבאים:

1. מדובר במזגנים ביתיים ולא תעשייתים או משרדיים, כלומר בתפוקה שאינה עולה על 60K BTU.
2. המזגן עומד בדרישות המוגדרות בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש).
3. יש למקמם היכן שנקבע בהיתר הבנייה ואם לא נקבע אז במקום מוסתר – מסתור כביסה או על גג הבניין. אם הדבר לא אפשרי, ניתן למקמם גם על קיר חיצוני, בתנאי שאינו פונה לחזית הרחוב.

בכל מקרה, מומלץ להתייעץ ישירות עם נציגי הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה חריש. משרדי הוועדה ממוקמים מאחורי בניין המועצה ושעות קבלת הקהל מפורטות כאן.

בחודש מרץ פירסמנו סקירה מקיפה ובה תיאור פתרונות התחבורה הציבורית הקיימים כיום בחריש. נכון להיום, פועלים בחריש שני קווי אוטובוס של חברת “קווים” (מס' 60 ו-63), המחברים את חריש לתחנה המרכזית בחדרה. לצערנו, קווים אלה אינם מספקים מענה הולם להגעת התושבים לתחנות הרכבת הקרובות, שברוב המקרים הינה אמצעי התחבורה המועדף אל מרכזי התעסוקה בערים הגדולות, כדוגמת תל אביב וחיפה. אמנם נמסר בזמנו ע”י משרד התחבורה כי יש בכוונתו להאריך את מסלולם של קווים אלה כך שימשיכו גם אל תחנת הרכבת בחדרה, וכי יש כוונה להוסיף קו שיחבר את חריש לתחנת הרכבת בבנימינה, אך בינתיים זה טרם קרה.

בסקר תושבים קודם שערכנו, ושתוצאותיו פורסמו בחודש אפריל השנה, ביקשנו לבחון מהם הצרכים של התושבים בהיבטי התחבורה ומהם היעדים המרכזיים אליהם ירצו לנסוע מחריש ובחזרה. הצלחנו למפות את הערים המרכזיות שאליהן צפויים התושבים לנסוע כל יום, וכן מצאנו כי באופן יחסי הביקוש בקרב התושבים לתחבורה ציבורית הוא גבוה מאוד. רק 6% מבין המשיבים על הסקר השיבו כי אינם צפויים כלל להשתמש בשירותי תחבורה ציבורית ואילו כ-70% העידו שבכוונתם להסתייע בתחבורה ציבורית בדרכם אל מקום העבודה ובחזרה.

מי מעוניין בשאטל ומתי?

בסקר נוסף שאת תוצאותיו אנו מפרסמים כעת, בחנו את הביקוש לשירותי שאטל לתחנת הרכבת בפרדס חנה וכן ליעדים נוספים. עוד בדקנו, מהם חלונות הזמנים המועדפים לשירות זה, על מנת לבחון את ההתכנות של הפעלת שירות זה כבר בטווח הקרוב, בין אם ע”י המועצה או משרד התחבורה ובין אם כהתארגנות תושבים פרטית.

ראשית, מצאנו כי יש ביקוש גבוה לשירותי שאטל מחריש לתחנת הרכבת בפרדס חנה וכן לתחנות הרכבת בבנימינה וחדרה. מבין המשיבים, למעלה מ-100 איש העידו כי הם כבר מתגוררים בחריש או יעברו אליה בחודשים הקרובים, כך שכבר היום ניתן לומר שיש מסה קריטית להפעלת שאטל, לפחות בסדר גודל של מיניבוס, בשני מועדי יציאה בבוקר ושניים-שלושה מועדי חזרה בשעות אחה"צ והערב.

לשאלה – באילו חלונות זמנים תעדיפו לצאת בשאטל מחריש אל תחנת הרכבת בשעות הבוקר? ענו למעלה מ-50% כי הם מעוניינים לצאת בין 6:30-7:30, ובהסתכלות רחבה יותר – כ-85% מהמשיבים ענו כי מעוניינים בחלון שבין 6:00-8:00. הצעה אפשרית לדוגמא למתן מענה לאותם 85% היא לקבוע שני מועדי יציאה בשעות הבוקר – הראשון בשעה 6:30 והשני בשעה 7:30.

ראינו אם כן, כי בשעות הבוקר החלונות המבוקשים יחסית מצומצמים, וכי ניתן בקלות יחסית לתת מענה מספק לצרכיהם של רוב התושבים. נציין גם כי לא היה הבדל משמעותי בין העדפותיהם של התושבים הנוכחיים ואלה שצפויים לעבור עד סוף השנה לבין העדפותיהם של התושבים שצפויים לעבור לחריש רק בשנת 2017 ואילך.

בשעות הערב לעומת זאת, הביקוש מעט מפוזר יותר לאורך חלונות הזמנים השונים. כמו-כן, היתה שונות קלה בין העדפותיהם של התושבים הנוכחיים ואלה שצפויים לעבור לחריש עד סוף השנה לבין העדפותיהם של התושבים שצפויים לעבור לעיר החל משנת 2017 ואילך.

נתחיל בתושבים שכבר גרים כיום בחריש או שמתכוונים לעבור להתגורר בה עד סוף השנה. חלון הזמנים המבוקש ביותר, שיתן מענה לצרכיהם של כ-30% מהתושבים, הוא החלון שבין 18:00-19:00 ליציאה מתחנת הרכבת חזרה אל חריש. כ-40% נוספים מתחלקים בהעדפותיהם באופן יחסית אחיד בין חלונות הזמנים של 16:30-18:00, כ-10% מעוניינים בחלונות מאוחרים יחסית, אחרי השעה 19:00, וכ-20% הנותרים מפוזרים בחלונות הזמנים המוקדמים יותר, בין 14:00-16:30.

מניתוח תוצאות הסקר לגבי העדפותיהם של תושבים עתידיים שצפויים לעבור לחריש החל משנת 2017, עולה כי קרוב ל-45% מהם יעדיפו לצאת חזרה אל חריש מהרכבת בחלון הזמנים שבין 17:30-19:00. כ-20% בין 15:30-16:30 ו-20% נוספים בין 16:30-17:30. כמו-כן, כ-15% מעוניינים בחלון המאוחר שאחרי 19:00.

מהתוצאות עולה כי ניתן לתת מענה לצרכיהם של קרוב ל-45% מהתושבים ע”י קביעת מועד יציאה מהרכבת לחריש בשעה 18:00 ובנוסף, בטווח הקרוב, מועד יציאה נוסף בשעה 17:00 יתן מענה לכ-30% נוספים מהתושבים. עוד עולה, כי החל משנת 2017 יהיה נכון להוסיף מועד חזרה נוסף ומוקדם יותר, בשעה 16:00.

מהם היעדים הפוטנציאלים הנוספים?

בשאלה האחרונה בסקר, ביקשנו מהמשיבים לרשום יעדים נוספים מעבר לתחנת הרכבת בפרדס חנה, שיהיו מעוניינים שיחוברו לחריש באמצעות שאטל. להלן התוצאות, המראות כי הביקוש העיקרי הוא לתחנות הרכבת בבנימינה ובחדרה, בנוסף כמובן לביקוש הגבוה שזוהה לשאטל לתחנת הרכבת בפרדס חנה.

בוקר של קיץ, אנחנו נוסעים שוב באוטו בדרך שהפכה מאוד מוכרת, לחריש. הבית כבר כמעט מוכן. עוד קצת עבודה במטבח, פינישים וזהו.

הגענו מצויידים במידות של הרהיטים הקיימים כדי לראות מה נכנס ואיפה, ומדדנו בתוך הדירה את החללים, כדי שנדע את המידות לרהיטים שאנו רוצים לרכוש. תוך כדי מדידות הסתכלתי עלינו, על הדרך שבה אנחנו עושים דברים יחד, על התיאום בתנועות הגוף, על איך שאנחנו משתפים פעולה עם ובלי מילים. וגם על איך למרות השנים (14), יש דברים שנשארו אותו דבר. אותי מעניין מאוד לבדוק שהידיות למטבח שרכשנו אכן מתאימות למטבח, הוא העיף מבט בשיעמום, לא מבין מה העניין.

הסתובבנו בדירה, מדדנו ובדקנו, ותוך כדי כך הרגשתי שהמתח בינינו עולה. אני כועסת על מה שהוא מציע, אומרת שכאן קטן מידי לארון, ושם לא נוכל להניח שולחן, והתגובות שלי הולכות ונעשות כעוסות ומרירות, בלי סיבה נראית לעין. ואני בכלל לא כועסת עליו… אפשר לנהל על כך דיון רגוע, ובכל זאת איזה כעס צף למעלה, וזה רגע שמזמין להתבוננות פנימה.

יש משהו בקנייה של דירה שהכניס אותנו לעולם של פנטזיה, של משחק דמיון על איזה בית היינו רוצים, ואיך הכל ייראה. וזה קורה בלי קשר לעובדה שקנינו דירה, ולא וילה בכפר שמריהו. לפנטז אפשר בכל מקום (ויש כמובן מליון גופים מסחריים שרוכבים על זה).

ואז נפגשים עם המציאות, והמציאות בהכרח גם מאכזבת. אנחנו מסתכלים סביב, ורואים שחדר השינה מאוד קטן, שהמרפסת מתוכננת כך שדווקא היציאה אליה מהסלון היא צרה מאוד ועוד ועוד דוגמאות לחסרונות שיש לדירה הזאת, שהיא שלנו, שעליה שמנו את כל כספנו (בעיקר כספי המשפחה הנדיבה שלנו), ושעליה הלבשנו את כל החלומות שלנו. ועכשיו מתקרב הרגע של המפגש עם המציאות. עם הדבר הממשי. ואנחנו מסתכלים עליה ויודעים, שהמשמעות של המפגש הזה היא שצריך להיפרד מהפנטזיות, וזה רגע כואב. נעים יותר להישאר שם, בעולם הוירטואלי, שבו יש עוד שני חדרים גדולים, סלון ענק, שיש על הרצפה ומה לא… אבל נכון יותר לחיות במציאות. והנה אני אומרת לעצמי דבר שאני אומרת למטופלים, בחסות פרויד, שהחיים הם עבודת אבל אחת גדולה, שבה אנחנו נפרדים כל הזמן ממה שהיה, ממה שלא יכול היה להיות. והיכולת להיפרד, להצטער, לכאוב, אבל להמשיך הלאה, היא היכולת לחיות בעולם, היא הבחירה לחיות את המציאות על כל מה שהיא מעלה, עם כל מה שהחיים מזמנים איתם.

אחרי שסיימנו למדוד, להסתכל, לכעוס, חזרנו לאוטו, ובנסיעה הביתה דיברנו על מה שקרה ביננו בסיבוב הזה בבית, דיברנו על כך שזה האתגר של עכשיו. הזמן עובר והרגע שבו כל מה שיש לנו יעלה על משאית וירד בתוך הבית שלנו מתקרב, ואנחנו יכולים להסתובב בתוכו ולכעוס, אבל יכולים גם לבחור לשמוח במה שיש, להנות מהנוף היפה הנשקף מחלוננו, מכך שהמטבח יפה, ובעיקר שנאים בעיננו בני הבית, ומקווים שנאים יהיו גם השכנים, ונוכל לשבת בו לשנים ארוכות, בחפץ לב.

(בתמונה: הנוף הנשקף מחלון דירתנו בחריש)

ראיון עם רחלי נבות אלירז, פסיכולוגית חינוכית ומנהלת השירות הפסיכולוגי חינוכי

אני מגיעה לפגישה עם רחלי נבות אלירז, תוך כדי שיטוט במבוך שהוא היום המועצה. מלמעלה בונים את ההרחבה של הבניין, ובינתיים כולם מצטופפים במבנה הישן, נכנסים מתוך פיגומים פנימה. ובפנים צפוף, רחלי מבררת אם יש חדר פנוי שנוכל להיכנס אליו. הכיסא החם מתברר ככסאו של יוסי בייר, מנהל מחלקת חינוך פנאי וקהילה, שלא נמצא כרגע במשרדו.

רחלי נבות אלירז, אמא לארבעה, תושבת מושב מאור, היא מנהלת השירות הפסיכולוגי-חינוכי בחריש. רחלי פסיכולוגית חינוכית כבר 17 שנה, עובדת שנים רבות בעיר חדרה, שם היא מדריכה ומנהלת הטיפול בחינוך המיוחד. היא אוהבת לטייל, לקרוא ולגדל את המשפחה הפרטית שלה.

לפני שהראיון מתחיל באופן רשמי אני מספרת לרחלי קצת על גילאי הילדים שלי, ואילו צרכים יש לנו כמשפחה, והיא מיד מתעניינת ומבררת עבורי מה מצב ההרשמה של הילדים למוסדות החינוך. הגישה הזאת של סיוע לכל משפחה ולכל מקרה מאפיין את האג'נדה שרחלי מדברת עליה בהמשך. אחרי כל אלה, אנחנו צוללות פנימה אל הראיון:

מהו השירות הפסיכולוגי-חינוכי (להלן שפ"ח)?

שירות פסיכולוגי-חינוכי הוא שירות של כל מועצה ועיר המיועד לכל תושבי הרשות. השירות מתמקד במוסדות החינוך מגיל 3 ועד 18, או עד גיל 21 בחינוך המיוחד. חשוב לציין שהשירות הוא שירות קהילתי וכי הוא פתוח גם עבור ילדים שלא לומדים במסגרות חינוך בעיר.

השירותים שהשפ"ח נותן מגוונים:

• ליווי והדרכה לצוותי החינוך במסגרות השונות: חשיבה על האקלים הבית ספרי, בעיות התנהגותיות ודגש על קליטה של ילדים רבים אל תוך המערכת.
• ליווי למשפחות: זכותה של כל משפחה לפנות ולקבל סיוע מהשפ"ח ואנו מסייעים כמעט בכל תחום של התנהלות בהקשר המשפחתי.
• מעקב אחרי כל ילדי החינוך המיוחד: לדאוג שכל ילד יקבל מענה בהקשר של אבחון, טיפול, השמה ומעקב.
• אבחון וטיפול: האבחון הוא לא מטרה, אלא אמצעי שמאפשר לנו לטפל ולתת מענה נכון. בנוסף אנו עמלים על פתיחת מרכז טיפולי שיתכלל את החשיבה הטיפולית וייתן מענה רגשי מגוון, פרטני, קבוצתי, סדנאי ועוד.

יש כרגע משהו שפועל דרך הרווחה ובינתיים עדיין אין לנו כח אדם לפתוח משהו רחב יותר. אנו כבר במגעים עם קופות החולים על מנת לקבל את ההפניות גם דרכם. אנו רוצים שיהיה כאן מרכז שייתן שירותים מגוונים כגון טיפול רגשי, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ועוד. חשוב שזה יהיה מרכז שלא פועל דרך הרווחה, וכך מאפשר לכל מי שזקוק לטיפול להגיע מבלי לפתוח תיק ברווחה. אנו רוצים לפתוח מרכז כזה כבר בספטמבר.

השפ"ח בחריש קיים החל מספטמבר 2015. הרצון שלנו הוא ליצור כאן בחריש מודל של שפ"ח קהילתי. זה מודל ראשון שלא ראיתי עוד מסוגו בארץ, מודל שמתאים לאג'נדה הקהילתית שמשריש כאן ראש המועצה, יצחק קשת, בכל המערכת. כיום האתגר הגדול שלנו הוא הקליטה. ההטרוגניות היא אחד האתגרים הגדולים. אנו רוצים ליצור כאן בחריש מציאות ארצישראלית שמקבלת את האחר, מתחברת ויוצרת שפה משותפת – חברתית תרבותית וקהילתית. בתוך כל אלה, השפ"ח הוא חלק מרכזי בחשיבה, איך עובדים על פיתוח דיאלוג, איך מפתחים חיבורים. חשוב לנו לתת מענה נכון וליצור שפ"ח שנותן מענה קהילתי רחב ולא רק דרך בית ספר.

איך עובדים היום, כשתמונת המצב על כמות התושבים ומתוך כך התלמידים, משתנה כל הזמן?

ראשית אנחנו מכינים את התשתית, והחשיבה המרכזית שלנו היא על איך קולטים. אנחנו ערוכים בתשתית מלאה כאילו כולם מגיעים. בקרוב גם נתחיל בהרצאות הקשורות לנושאים אלה, למשל הרצאה על נושא המעבר לעיר חדשה. אתם מוזמנים לעקוב אחר הפרסומים.

באתר המועצה העלינו מאמר הקשור בשיחה על ילדים סביב המעבר, ובהמשך נעלה גם שאלות ותשובות הקשורות לנושאים אלה.

את מביאה אותי לשאלה המרכזית – איך לתקשר לילדים את המעבר לחריש?

ראשית, נושא חשוב בגידול ילדים הוא נושא התקשורת. חשוב לדבר עם ילדים על המעבר, למצוא את הזמן לשיחה משפחתית רגועה. כל משפחה יש לה את זמן המפתח שלה, אם זה בארוחת ערב, או דווקא כשיוצאים לגן השעשועים. חשבו איך לדבר בהתאם לגיל של הילדים, אם יש הפרשי גילאים, ייתכן וכדאי לעשות שתי שיחות, לקטנים ולגדולים.

עוד לפני השיחה עם הילדים, חשוב שההורים יישבו קודם כזוג לדבר על ההתמודדות שלהם עצמם עם המעבר. לחשוב ולהיזכר איך אנחנו התמודדנו בעבר עם מעברים, מה עזר לנו, מה עשה לנו טוב. החוויה של הילדים היא פועל יוצא של התשדורת שהם מקבלים מההורים. חשוב להיות מוכנים לקשיים, ולתת לגיטימציה לכל דבר. זה בסדר שילד יגיד שהוא לא רוצה לעבור. מעברים בחיים מלמדים אותנו על היכולת שלנו להתמודד עם שינויים.

בשיחה עם הילדים טוב לדבר על עצמנו ועל ההתמודדות שלנו, כך הילד יכול להתחבר בעצמו אל המקום הרגשי שלו.

אז איך נפרדים מהשכונה הנוכחית, מהגן, מבית הספר?

עכשיו סוף שנה, וזה הזמן לעשות פרידות. לצלם את הדרך לגן או לבית ספר, לעשות מסיבות פרידה ולהזכיר לילדים שהיום לא צריך להיפרד לגמרי ואפשר לשמור על קשר עם החברים ואפילו להזמין אותם לבית החדש.

כשאורזים, זה לא הזמן לזרוק את כל הפיצ'פקס שהילד אוהב, ותמיד רציתם להיפטר מהם. תנו לילד ארגז בו הוא יארוז את הדברים שחשובים לו, שיצבע את הארגז כך שתוכלו למצוא אותו בקלות. סדרו את החדר החדש בצורה דומה לאיך שהיה החדר הקודם, וצרו תחושת ביתיות כמה שיותר מהר.

תעצימו את הצדדים הכיפיים של המעבר. יום גיבוש בבית ספר מפחית חרדות. חוג טוב, וחוויה קבוצתית טובה שווה בהקשר הזה הרבה יותר מטיפול רגשי. כאן בחריש, בעידודו של ראש המועצה, אנו נערכים לתת מענה לקליטה חלקה יותר בחודשים הקרובים בצורה של קייטנות, ימי גיבוש בבתי הספר והגנים, ועוד. כדאי גם להגיע למפגשים שונים שמתקיימים בעיר (שימו לב לפרסומים), למפגשים במוסדות החינוך, כך שתמצאו ילדים שגם הם עולים לאותו גן או לאותה כיתה, זה מייצר תחושה שלא מגיעים אל ריק. 

עניין משמעותי נוסף שחשוב לי להדגיש הוא שלא צריך להיבהל מרגרסיות של ילדים. ילדים בוכים יותר, מתקשים בפרידה, זה נורמטיבי ויכול להימשך חודש וחצי ואפילו חודשיים וחצי עם הקליטה במוסדות חינוך חדשים. באופן טבעי אחרי תקופה מסויימת הכל יחזור לקדמותו.

את יכולה לתת דוגמאות לתופעות שאינן נורמטיביות?

כמעט כל תופעה היא נורמטיבית כשהיא מתרחשת בטווח הזמן הסביר. אם עבר זמן רב והילד עדיין לא הסתגל, זה כבר יכול להעיד על קושי. אם אתם חוששים מתגובות שונות או מתלבטים לגבי משמעות של התנהגויות, אתם מוזמנים תמיד להתקשר אלינו ולהתייעץ.

מרבית הדברים מתעצמים סביב המעבר. הילד עולה בשני טונים, אבל חוזר חזרה. חשוב להדגיש כל הזמן לילדים שאתם כאן בשבילם.

לסיכום, חשוב לומר שגם ההורים זקוקים למערכת הכלה בתקופה הזאת. גם ההורים נפרדים ועוזבים, ועושים שינוי משמעותי בחייהם. הם צריכים להכיל את המעבר שלהם ושל הילדים, לעיתים כולל שינוי במקום עבודה, ועוד. חשבו מהי מערכת התמיכה שלכם והיעזרו בה. זה יכול להיות משפחה או חברים טובים. חשוב שלכם ההורים לא ייגמר האוויר, חשבו איך אתם מתמלאים. תנו מקום לפעילות של פנאי גם עבור עצמכם, יש פעילויות בחריש עצמה, אבל גם בסביבה הקרובה. האנרגיה שאתם מקרינים תעבור אל הילדים ואיך שאתם תחוו את המעבר, ככה גם הם יחוו אותו.

לפני סיום, תוכלי לספר קצת על המעבר שלך, על איך הגעת לעבודה כאן בחריש?

פנו אלי והסכמתי, כי הרגשתי רצון גדול להיענות לאתגר המיוחד של הקמת משהו חדש. מוקם כאן משהו מיוחד שלא קיים בארץ. יישוב שכל השותפים להקמתו, החל ממי שמוביל, חשים שהם במשימה לאומית ועובדים עם אור בעיניים. יש לנו כאן אפשרות להקים משהו אחר מכל הבחינות. זאת היתה הזדמנות של פעם בחיים. אני מאוד מאמינה במה שקורה כאן, באוכלוסיה, בכוחות, במערכת. חשוב לי להזמין גם אתכם, התושבים העתידיים, להגיע לכאן עם אור בעיניים.

בקבוצת הווטסאפ של קבוצת הרכישה שבה קנינו דירה, היתה לפני כמה ימים התכתבות מוזרה. כשדובר על סיום הפרוייקט וכניסה לדירות, התברר שכל אחד שמע משהו אחר. וכולם לחוצים, כי יולי אוגוסט מתקרב, ואם לא ניכנס אז, ייסגר חלון הזדמנויות של שנה שלמה.

הילדים שלנו רשומים למוסדות חינוך בחריש, ואמורים להתחיל ללמוד בהם החל מספטמבר. אנחנו אמורים לפנות בקיץ את הדירה שבה אנו מתגוררים, אולם אם טופס 4 המיוחל לא יגיע עד סוף החופש, ניקלע למצב לא פשוט. לאן נעביר את כל רכושנו, ואיך נפתח את שנת הלימודים?

כשראיתי את ההתכתבות הזאת בקבוצה, חשבתי כמה האי וודאות המותחת הזאת משחקת עכשיו תפקיד חשוב בחיים שלנו. אנחנו יושבים בבית ומתכננים שתי תכניות. אם כן, ואם לא – אם ניכנס בקיץ, ואם ניאלץ למצוא פתרון אחר. כל זה עוד לפני שחשבנו על כך שאנחנו לא יודעים כלום על בית הספר והגנים, לא יודעים מי המנהלת, המורה, הגננת, כמה זמן זה ללכת או ליסוע? כל הדברים האלה שבדרך כלל קל לראות ולהירגע לא קיימים עדיין. אז אנחנו פשוט מקווים שיהיה בסדר.

לא הכל תלוי בנו, ולא אנחנו אלה שצריכים לגמור לבנות, או נותנים טופס 4. מצבים של חוסר שליטה הם מצבים מסובכים, שבמשך החיים אנחנו משתדלים להמנע מהם ככל הניתן, ועכשיו הם איתנו בגדול, כל יום שעובר מגדיל את השאלה האם אכן נזכה לשבת בחריש בקיץ הזה?

בהמשך לשאלות הפרטיות שלנו מתקיים פן נוסף של התמודדות, הפן של ההגעה למקום שהוא חצי אפוי. שלא הכל עוד יהיה פתוח ומוכן לקראתנו, גם אם נעשה מאמץ אדיר שהעיר תהיה כמה שיותר מוכנה. כשחשבתי על חריש, לרגע היא נראתה לי כמו עיר שמאגדת בתוכה המון אי וודאות. האם נבוא לגור? יהיה חדר כושר? תהיה שכנות טובה? עצי פרי, קיימות, מיחזור, רכבת, אחלה בית כנסת עם תפילה שתתחיל בתשע בשבת בבוקר, בית ספר מעורב, בית ספר ממש לא מעורב ועוד ועוד.

אנחנו יחד עם עוד המון אחרים שמים הרבה תקוות על מה שיהיה. כל אחד מאיתנו רוצה את מה שחשוב לו. העובדה שהעיר עוד רק מתחילה לצמוח, מאפשרת המון חלומות עליה. פוטנציאל גדול, אך לצידו הרבה שאלות על המימוש. איך בסוף כל הרצונות והמאוויים נארגים למרקם אנושי גדול שהוא גדול מסף כל חלקיו? איך בתים ורחובות הופכים למקום שיש לו אווירה וסגנון ייחודי?

כל השאלות הללו מעוררות חששות, אבל גם תחושה של התרגשות מן היכולת להיות שותפים לתהליך יצירה גדול ומיוחד.

וצריך כנראה לראות שהארמון שלנו יפה גם כשהוא לא מושלם עדיין, ולהצליח להביט במעלה ההר התלול שיש בו לפעמים אכזבות, דחיות וקושי, ולהיות מסוגלים לחיות עם כל אלה, לפחות בתקופה הקרובה.

ומה קרה בסוף הסיפור? לא יודעת. אולי נסיכה שעברה במקום שבתה את ליבו של המלך עד שהוא החליט להתחתן איתה מיד, ולהביאה אל הארמון כמו שהוא, ואולי משהו אחר, זה פשוט עוד לא קרה…

לטורים קודמים בסדרה:

על מרחק והיפרדות – 27 מאי 2016

עוד מעט יהיו כאן חיים – 6 מאי 2016

תמונה: מתוך הספר "אהרון והעיפרון הסגול".

עברו שבע שנים מאז עזבנו את גוש עציון. עד אז גרנו במרחק ממש לא גדול מההורים. 15 דקות נסיעה ואנחנו אצלם, לפחות פעם בשבוע. שלא לדבר על בייביסיטר … ואז בחרנו לעזוב צפונה. התירוץ הרשמי: לימודי תואר שני באוניברסיטת חיפה. זה היה מעבר לא קל. שינוי גדול בחיים שלנו. כדי שנהיה מסוגלים לזוז, אמרנו לעצמנו שנחשוב שוב על חזרה דרומה עם סיום הלימודים, אבל לחיים יש דינמיקה משלהם. מצאנו עבודות טובות, גרנו והיינו חלק מקהילה משמעותית. והשנים עברו. היום קשה לנו להאמין שכל כך הרבה זמן עבר. ובכל זאת, בשביל הילדים שלנו, רוב הזכרונות הם צפוניים. הם זוכרים את החוויה של לגור ליד הים, את הטיולים בכרמל וגם את השריפה על ההר. ממרחק הזמן אפשר לומר שזאת תפנית משמעותית בסיפור החיים שלנו.

בשבע השנים הללו, למדנו משהו על המשמעות של להיות רחוק מהמשפחה. זה כבר לא רבע שעה, אלא שעתיים נסיעה עם ילדים באוטו. אי אפשר לקפוץ ספונטני, כל דבר דורש תיאום. מתראים בעיקר בשבתות וחגים, כמעט שלא בימים של שגרה.

כשהייתי ילדה, סבא וסבתא שלי גרו רחוק, וראיתי אותם במתכונת די דומה למה שיש לילדים שלי היום (חוץ מהווצאפ והאינטרנט שלא היו אז ומאפשרים קשר מיידי ופשוט). זה מצער אותי לפעמים. רציתי מאוד שדווקא יהיה להם אחרת. שנגור במקום שבו נתראה יותר. שהם יזכו לראות הרבה את סבא וסבתא דווקא בשנים שבהן הם צעירים וחיוניים, שזה יהיה חלק מהשגרה שלהם. אבל ככה זה כשבתוכנו כזוג וכמשפחה יש בעומק הנפש משאלות שונות שלא תמיד מסתדרות יחד.

ואם כך צריך להבין מהי המשאלה העמוקה יותר שהיתה הסיבה למעבר ההוא שלנו צפונה. אולי רצון להתרחק, להתבגר, להיפרד. להיות ברשות עצמנו ולבנות את המשפחה שלנו ממקום עצמאי יותר. זה עובד אחרת כשרחוקים. יש פחות על מי להישען, וזה לפעמים קשה ומתסכל. אנחנו מרגישים לפעמים בודדים, מאוד מתגעגעים לקרבה משפחתית ספונטנית, פשוטה. מצד שני יש פחות עיניים בוחנות, אנחנו ברשות עצמנו. צומחים ומצמיחים את המשפחה שלנו. הלבד הזה מעצים את הג'אגלינג הזוגי שלנו, את ההחזקה המשותפת והמאתגרת של הספינה המשפחתית.

וכל זה קשור לחריש, כי ההחלטה לקנות דירה כאן, שמה דגש על כך שזו החלטה שיש בה מימד של קבע. במהלך השנים האחרונות בכל זאת היתה תחושה של זמניות. כל זמן שלא החלטנו על מקום של קבע, שאלת הקירבה והריחוק נשארה שאלה פתוחה שאנחנו מתלבטים בה, משחקים עם המשמעויות שלה. אבל עכשיו, כשהמעבר נעשה ממשי, אני מבינה שבעצם החלטנו החלטה משמעותית גם על היחסים שלנו עם בני המשפחה המורחבת.

ההחלטה על המגורים בחריש מתוך רצון להשתקע, מאפשרת עכשיו להרחיב את התמונה ולחשוב על עצמנו מתוך מבט פנימה, ולשאול למה היינו זקוקים להתרחק כדי להרגיש עצמאיים? ואיפה אנחנו היום מול הצורך שלנו להצליח להסתדר לבד. השאלות הללו הן שאלות של החיים. תהליכי הגדילה וההתבגרות הרי לא מסתיימים אף פעם. כל שלב בחיים והאתגרים שלו.

אז אנחנו עוברים לחריש. מולנו, מעלינו, מתחתינו יגורו עוד אנשים שהתרחקו מבית הוריהם כדי לבנות בית דווקא כאן. ואנחנו מאוד רוצים להרגיש בבית. להרגיש ששווה ונכון לנו לחיות פה. שאנחנו ממשיכים לגדול ולהתפתח.

הילדים שלנו גדלים ומתבגרים, אולי הם יאהבו את העיר הזאת. את הנוף, את החברים. ירגישו שזה המקום גם שלהם? ואולי לא. אולי הם יחליטו יום אחד שבשביל העצמאות שלהם הם צריכים לעבור שוב צפונה, או דרומה, לעיר חדשה שבונים… מי יודע? זה כבר המסע שלהם.

בתמונה: מבנה קופת חולים כללית בבנייה בתחילת שדרות גמלא בחריש

שירותי הבריאות בחריש – זמינותם ואיכותם, מהווים עבור רבים גורם מכריע בנכונות להתאכלס בעיר החדשה. תושב חדש שמגיע לחריש ירצה לדעת שיוכל לקבל בה שירותים של קופת החולים אליה הוא משתייך וכן שבשעת צורך, יהיו זמינים לו שירותי חירום בטווח נסיעה סביר.

בכתבה זו יצאנו לבחון את נושא הבריאות בחריש – מה קיים היום, מה עתיד להיפתח בטווח הקרוב ובאיזה מיקום ברחבי העיר וכן מהן האפשרויות שיעמדו בפניו לקבל שירותי בריאות משלימים ונוספים מעבר למה שניתן במסגרת קופות החולים.

איפה נמצאים בתי החולים הקרובים לחריש?

בתי החולים בסביבה וזמני הנסיעה אליהם הם:

• הלל יפה, חדרה – 20-25 דקות נסיעה מחריש
• לניאדו, נתניה – 35-40 דקות נסיעה מחריש
• העמק, עפולה – 35-40 דקות נסיעה מחריש
• מאיר, כפר סבא – 35-40 דקות נסיעה מחריש
• רמב”ם, חיפה – 40-45 דקות נסיעה מחריש
• תל השומר, רמת גן – 40-45 דקות נסיעה מחריש

קופות חולים

נכון לכתיבת שורות אלו פועלת בחריש קופת חולים כללית בלבד. עם זאת, ישנם מספר מרכזים רפואיים של כל קופות החולים ביישובי הסביבה (במרחקים של עד כ-10 דקות נסיעה).

בדקנו עם הקופות השונות מה התכנון שלהן לגבי חריש ומתי צפויות לפתוח סניף בחריש:

קופת חולים מכבי תפתח סניף על השדרה המרכזית בפרוייקט המסחרי של חנן מור. מהקופה נמסר כי “התושבים החדשים והוותיקים בעיר חריש מאד חשובים למכבי. אנחנו נפתח כבר בתחילת הדרך מרכז רפואי שיכלול את כל שירותי הרפואה הראשונית: רפואת משפחה, רפואת ילדים, רפואת נשים, שירותי מעבדה ומרפאת אחיות, בנוסף ייפתח סניף של מכביפארם שיספק את מגוון התרופות ומוצרי הבריאות לטובת חברי מכבי. עבור המשפחות הצעירות תפתח מכבי תחנת טיפת חלב ובנוסף נקיים סדנאות להורים צעירים וסדנאות קידום בריאות, רבים מהתושבים החדשים שיגיעו לחריש הם כבר היום חברי מכבי מערי המרכז, השרון והצפון והם יפגשו צוות מקצועי ומקסים עם היקף שירותים כפי שהם מורגלים לה בערים הגדולות ביותר.”

מהכללית נמסר כי מחוז שרון-שומרון ער להתפתחות הענפה בישוב חריש ומקים מרפאה חדשה לטובת התושבים, המרפאה החדשה תבנה במרכז המסחרי בפינת רחוב גמלא ותספק לתושבים שירותים של רפואת ילדים ומשפחה, שירות אחיות, בדיקות מעבדה, טיפת חלב, בית מרקחת ורפואת נשים. המרפאה החדשה תקום לצד המרפאה הקיימת שכבר מספקת שירותים לתושבים באזור, הרחבת השירות והקמת מרפאה חדשה תרחיב את שעות מתן השירותת בעבור תושבי חריש הגדלה ובהתאם לצרכים בשטח, הנהלת מחוז שרון שומרון של כללית נמצאת בקשר עם השטח על מנת לזהות את הצרכים והרחבת השירותים בהתאם.

ד"ר ריגלר, מנהל מנהלת שומרון של כללית ציין:

"כללית היא ארגון הבריאות הגדול בישראל, המוביל בשירותי בריאות מצוינים כבר למעלה מ- 100 שנה. חרטנו על דגלנו מצוינות באיכות רפואית ובשירות ואת כל אלו אנו נרצה להביא לתושבי חריש החדשה. אנו נמצאים בקשר עם הקהילה בחריש ועושים כל מאמץ לפתח את השירותים שלנו בישוב, בהתאם לצרכים של התושבים. בקרוב נתחיל לבנות את המרפאה החדשה ואנו מקווים לגזור את הסרט יחד עם התושבים עוד בקיץ 2016.”

קופת חולים מאוחדת עתידה להקים מרפאה בשדרה המרכזית בפרוייקט שיר בחריש BLUE. מהקופה נמסר כי המרפאה תחנך עד סוף שנת 2016 וכי תספק לתושבי חריש שירותי רפואה ראשונית ומקצועית.

מקופת חולים לאומית נמסר כי גם היא עתידה לפתוח סניף בחריש עד סוף שנת 2016.

חריש כעיר חדשה מספקת הזדמנות ייחודית גם עבור הקופות עצמן

על פי התמונה המסתמנת, בחודשים הקרובים יפתחו כל קופות החולים סניפים חדשים בחריש. כולן מבינות כי בחריש קהל יעד אטרקטיבי מאד עבורן – משפחות וזוגות צעירים, וכי קצב הפיתוח של העיר מבטיח פוטנציאל גידול משמעותי. קופות החולים נמצאות בתחרות מתמדת על גיוס חברים חדשים. ברמה הארצית שיעור המעבר של מבוטחים בין הקופות עומד על כ-1.5% בשנה בסה”כ, כלומר אחוזי המעבר הם נמוכים יחסית. כמו-כן, לפי נתוני משרד הבריאות שיעורי המעבר גבוהים משמעותית בקרב אנשים צעירים ביחס למבוגרים.

במקרה של חריש, עצם המעבר של משפחה לעיר חדשה ולסביבה חדשה מגדיל את הסיכוי למעבר לקופה חדשה אם זו תציע סניף אטרקטיבי, נגיש וברמת שירות גבוהה. מסיבה זו אנו צופים כי הסניפים החדשים יהיו מושקעים וכי רמת השירות תהיה גבוהה מהרגיל בערים אחרות על מנת לשמר את חברי הקופה הקיימים ולגייס חברים נוספים. המקרה של חריש מציב בפני הקופות הזדמנות יוצאת דופן וקופה שתשכיל לזהות את הפונטציאל הזה תצליח באופן משמעותי מהאחרות בחריש. כך או כך, אנו נמשיך לעקוב ולדווח בהמשך על שביעות רצון התושבים החדשים מהשירות הניתן בקופות השונות.

מעבר בין קופות חולים הוא תהליך פשוט יחסית שניתן לבצעו אפילו באינטרנט, בדואר ישראל, או בסיוע הקופות עצמן. כל תושב ישראלי זכאי לבצע עד שני מעברים בין קופות בשנה. המבוטחים זכאים לקבל את מלוא השירותים הקבועים בסל הבריאות המגיעים לו מהקופה שממנה ביקש לעבור, עד כניסת המעבר לתוקף.

החוק בישראל מגדיר שישה מועדים בהם נכנס לתוקף המעבר בין הקופות (לאחר הגשת בקשה): 1 בינואר, 1 במרץ, 1 במאי, 1 ביולי, 1 בספטמבר ו-1 בנובמבר.

יש לציין כי קיימת זכאות גם לקיצור/פטור מתקופת ההמתנה בהצטרפות לביטוח משלים במעבר לקופה חדשה, במידה והייתם מבוטחים בביטוח משלים מקביל בקופה הקודמת.

מעבר בין קופות באמצעות אתר הביטוח הלאומי ניתן לביצוע בקישור הזה. מעבר באמצעות דואר ישראל ניתן לבצע בסניפים המופיעים ברשימת הסניפים באתר הדואר. הסבר מלא על אופן ביצוע המעבר ניתן למצוא באתר משרד הבריאות.

תחנות טיפת חלב

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה שלא מתוכננות להיפתח תחנות טיפות של משרד הבריאות בטווח הקרוב ומי שיפעיל את התחנות בזמן הקרוב יהיו קופות החולים עצמן, חשוב לציין שכבר היום קיימת תחנת טיפת חלב בחריש תחת קופת חולים כללית.

תחנת מגן דוד אדום

לקראת שנת 2019 עתידה להיפתח תחנת מגן דוד אדום במע"ר והדבר מאוגד בהחלטת הממשלה שהתקבלה בדצמבר אשתקד לגבי חריש. עד אז התחנה הקרובה ביותר נמצאת במועצה אזורית מנשה במרחק של כמה דקות נסיעה מחריש.

בתי מרקחת

נכון להיום עדיין אין בית מרקחת בחריש. קופות החולים השונות צפויות להפעיל בתי מרקחת בסניפיהן ובינתיים ניתן יהיה להשתמש בשירותיהם של בתי המרקחת בישובי הסביבה.

תגובת המועצה בנוגע לנושאים שהועלו בכתבה

"לגבי שירותי טיפת חלב לחברי קופות החולים שאינם שייכים לכללית, המועצה פועלת על מנת שיוכלו לקבל שירות דרך הסניף של קופת חולים כללית ולקבל החזר על כך מטעם קופת החולים שאליה הם שייכים. בנוסף המועצה בוחנת אפשרות לקיים סדנאות נוספות בנושא בריאות וכן לקחת חלק במיזם של 'רשת ערים בריאות'.

כמו כן יוקמו מתקני כושר שיהיו פזורים בפארקים השונים ברחבי העיר, אחד מהם כבר נפתח ונחנך בפארק האקליפטוס שעל יד המועצה. נציין גם כי לאחרונה הוצבה בחריש תחנת ניטור אוויר שתיתן מדידה של איכות האוויר בעיר."

בשעה טובה, היום (שישי) עברה המשפחה הראשונה לדירתה החדשה בחריש. לאחר שבתחילת השבוע קיבלו את המפתח לדירה מידי ראש המועצה יצחק קשת, הגיעה הבוקר המשאית עם כל חפציהם של משפחת פיינגולד לחריש ומצאה את דרכה לחנייה מתחת הדירה החדשה בפרוייקט צמרות חריש. גיל וכנרת פיינגולד יחד עם שני ילדיהם הקטנים הם המשפחה הראשונה מהאיכלוס החדש בחריש שמתחילה את חייה בעיר החדשה.

ראש העיר, יצחק קשת, הגיע לכבד בנוכחותו את המשפחה הראשונה ואף קבע את המזוזה על דלתם.

בשיחה עם "חריש סיטי" ציין גיל פיינגולד כי ההתרגשות גדולה מאד, מדובר בהגשמת חלום. אנחנו מתכוונים לבלות כבר את סוף השבוע הזה בחריש ולהתחיל את החיים החדשים כאן". לשאלתנו כיצד זה מרגיש להיות המשפחה הראשונה שעוברת לחריש אמר גיל בחיוך כי "אין כמו להיות מספר 1" :).

ראש המועצה יצחק קשת ציין כי הוא ״מאוד נרגש שהרגע הזה, שחיכינו לו כל כך הרבה זמן, סוף סוף מתממש. האכלוס של העיר החדשה החל ומדי יום אנחנו צפויים לקבל עוד ועוד משפחות מדהימות מכל רחבי הארץ. המועצה בהובלתי פעלה מזה שנתיים על מנת להיערך לאכלוס בצורה המיטבית. אנחנו עתידים לפתוח בשבוע הבא את מרכז השירות לתושב, שיקבל את פניי התושבים ויאפשר להם לעבור את הליך הרישום והקליטה לכל מחלקות העירייה במקום אחד בקלות ובנוחות. אנחנו מקיימים פגישות וכנסים עם תושבים על מנת להכין אותם ולהיערך באופן מיטבי לאכלוס שלהם. ובכוונתי לעשות הכל על מנת לוודא שהמעבר לחריש יהיה נוח ומוצלח בכל ההיבטים״.

צוות האתר מאחל בהצלחה למשפחת פיינגולד ולשאר המשפחות הרבות הצפויות להתאכלס בימים, בשבועות ובחודשים הקרובים בחריש.

תמונה: מתוך הספר "אהרון והעיפרון הסגול".

לפני כמה שבועות נסעתי לפגישה בחריש. הוויז לקח אותי ואחרי צומת ה-T פניתי במעגל ימינה דרך כביש הכניסה החדש. המראה שנגלה בפני היה מדהים. הגעתי לאיזור שבו לא הייתי, ובו עיר של בניינים כמעט מוכנים, עוד בניין ועוד אחד, רחוב ועוד רחוב. ממש כמו התמונה בספר אהרון והעיפרון הסגול. בין לבין ראיתי גן ילדים שנראה מוכן לקליטה, בחוץ יש מתקנים ואפילו ציליה. משאיות וטרקטורים נוסעים הלוך ושוב, אבל יש שקט. הכל ממתין לכך שעוד מעט יהיו כאן חיים. חלונות שמתוכם ילדים יראו את הירח.

בעוד כמה חודשים, בחלונות החשוכים בתוך המוני הבניינים, יהיה סוף סוף אור. אל תוך הדירות יכנסו אנשים. זוגות, משפחות, יחידים. סביב שולחנות יאכלו ארוחת ערב, המים יזרמו בברזים וילדים יתקלחו. זוגות יריבו. ויתפייסו. מרקם חיים שלם יתחיל להתפתח. מערכות יחסים בין שכנים, בגן השעשועים או בבית כנסת. קהילות ייווצרו.

נסעתי וחשבתי מעניין מי יגור כאן, ואיך יראה כשאסע כאן עוד כמה חודשים. חלונות פתוחים ועליהם שמיכות שמתאווררות, פרחים באדניות, עצים שמתחילים לצמוח בים של בטון, ואנשים בכל מקום. חשבתי על זה שהגיע הזמן לנסות לספר את הסיפור של החיים הללו. את הסיפור האנושי של חריש. לנסות לעשות את זה דרך הסיפור שלי.

קנינו דירה בחריש בהחלטה של רגע, אחרי הרבה שנים של התלבטות. יש בארץ הרבה מקומות שאליהם כמעט הלכנו, ובסוף דווקא מתוך תחושה שלא נמצא משהו ששנינו מסכימים עליו, החלטנו ללכת על מקום ששנינו לא מתנגדים אליו. פשוט בשביל לעשות משהו סוף סוף. אבל ככל שהבית קיבל צורה, כך גם התבשלה ההחלטה שלנו לבוא ולגור בו.

מאז עבר הרבה זמן, הדירה שלנו הולכת ונבנית. בפעם האחרונה שביקרנו בה, בתי המנורה כבר היו על התקרה, ואיש על סולם התקין חלונות ותריסים. כשעולים במדרגות, כבר יש ריצוף ואפילו מעקה, ואני כמעט לא צריכה לחשוב איפה הדירה שלנו. זה מסלול שהרגליים שלי כבר עושות באופן כמעט אוטומטי. מבט על פני הסלון גורם לי לתהות איפה נשים כל דבר, והאם יהיה מקום לכל מה שיש לנו? אני חושבת על חדר השינה ועולה בי רצון לשקט ואינטימיות בתוכו. לנעול את הדלת ולעשות בשקט אמבטיה בסוף היום. רוצה לבשל במטבח החדש, לארח חברים ומשפחה בשבתות או בארוחות חג. וגם להשלים עם לעבור לגור בקומה בבניין ולא קרוב לאדמה כמו שהתרגלתי. ולהסתגל לחיים של עיר אחרי הרבה שנים של כפר.

כל אלה מספרים לי איך אנחנו נערכים נפשית לקראת מה שהוא במידה מסויימת הליכה אל הלא נודע. בשיחות בבית, במשפחה, הילדים מדברים על המעבר לחריש. כשלא טוב להם בבית ספר או עם חברים, אפשר לפנטז על כך שכשנגור בחריש זה יהיה אחרת. אפשר כבר לריב מי יקבל איזה חדר. לנסות לנחש האם יהיו להם שכנים בני גילם. וגם הם שואלים את עצמם איך יהיה בבית ספר או גן חדש, ובליבם מתחילים להיפרד מאיפה שהם היום. לפעמים כשהם כועסים על חבר, הם מתנחמים בכך שהם במילא עוזבים.

הילדים שואלים שאלות שאין לנו עליהן תשובות, משקפים את חוסר הוודאות שגם אני חשה, ובמובן מסויים הם אלה שמזכירים לנו שהמלך עדיין קצת עירום. שהבית הפיזי אולי כמעט גמור, אבל אם אנחנו רוצים למצוא בחריש את ביתנו, אנחנו צריכים יותר מקירות פיזיים. אנחנו צריכים להתחיל ולראות את העיר הזאת לבושה ולא עירומה. להכיר את אלה שיגורו בדירה ממול, וגם מלמעלה ומלמטה. לדעת ממי אפשר לקחת חלב כשצריך, לראות איפה הגן ובית הספר ולהכיר את הגננת והמורה. שיהיה לי מסלול הליכה שאני אוהבת לצאת אליו בערב, למצוא בית קפה שכונתי נחמד, ומקום שיש בו גם סושי וגם המבורגר כדי שנוכל ליהנות בו שנינו כמו שיש לנו היום ועוד ועוד ועוד…

כשאני ביני לבין עצמי, אני מבינה שגם בי, כמו לילדים, יש מקום שמקווה, מרגיש סקרנות והתרגשות לקראת הרפתקה גדולה, אבל גם חרד. גם לא יודע. ואני צריכה לנשום אל תוך החרדה הזאת. לתת גם לה מקום. לא להיות עסוקה רק בקרמיקה למקלחת, או הידיות בארונות המטבח, אלא גם לנצל את ההזדמנות כדי לחשוב איך הייתי רוצה לחיות בשנים הקרובות. לבחור אם להיות יוזמת ומעורבת, או ליהנות מהיכולת להיבלע במקום גדול, ולפעמים קצת מזה וקצת מזה.

כמו הילדים שלי שמפנטזים ומדמיינים, ונותנים מילים למה היו רוצים שיהיה, ואיזה קושי הם מקווים לפתור דרך השינוי הזה, מותר גם לנו המבוגרים להיות בעולם של פנטזיה, ומתוכו לדלות הבנות על מה הייתי רוצה, ואיפה יש במעבר הזה גם הזדמנות לשינוי והתחדשות.

"מה אעשה אם השכן החילוני שמעלי עושה מסיבות רועשות דווקא בערב שבת?"

"במפגש עם תושבים עתידיים בחריש מישהו אמר שלא ירצה שילדיו ישחקו כדורגל עם ילדי"

אתם מן הסתם מכירים את התהיות הללו, שנובעות מהחיים בצוותא בתוך קהילות מעורבות. כאשר בבניין אחד גרים אנשים השונים אחד מהשני באורחות חייהם, צומחים ועולים מתוך ההוויה הזאת קונפליקטים שונים. כיום חריש היא עדיין אתר בניה שבו מתגוררים תושבים מעטים, אך לא ירחק היום והיא תהיה כרך גדול שבו מתגוררים אנשים מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. זהו למעשה הניסוי החברתי הגדול בישראל – עשרות אלפי תושבים חדשים, שימלאו את העיר ויהפכו אותה לקהילה גדולה שכולה מתיישבים חדשים.

בשבוע שעבר התקיימה פגישה מעניינת במשרדו של ראש המועצה יצחק קשת. בפגישה, מלבד ראש המועצה, עוזרו ליאור רחמים, ומנהל מחלקת החינוך והתרבות יוסי בייר, נכחו תושבים עתידיים בעיר, רוכשים מפרוייקטים שונים ומגזרים שונים, שפעילים בקבוצות פייסבוק ופורומים הקשורים לעיר.

את המפגש הנחה דניאל קנדלר, מקים ומנהל "פלוגתא" – בית מדרש לבירור מחלוקות בעם היהודי. פלוגתא הוא מיזם חברתי שמטרתו ליצור שיח מחבר בין המגזרים השונים בישראל.  המיזם הוקם לאחר תקופה של מתח סביב העיר בית שמש, תקופה ששיקפה את הפחד וחוסר האחדות שקיימת בתוך החברה הישראלית. כיום פלוגתא מסייע למפגשים קהילתיים בין-מגזריים בערים שונות בארץ בהן התושבים מתמודדים עם מתח ומשברים פנימיים.

בתחילת המפגש, פתח יצחק קשת, ראש המועצה וסיפר על תהליך החזרה בתשובה שעבר, ועל המקום המיוחד שלו כבעל תשובה ששייך למגזר מיוחד בפני עצמו, אך גם מרגיש חצוי בין המגזרים – בין החברה הדתית אליה הוא משתייך כיום, ובין החברה החילונית ממנה בא. "עבורי, לראות את המתרחש בחברה הישראלית, זה כואב וקורע. בחריש יש הזדמנות מיוחדת. בניגוד לערים שנבנות בתהליכים ארוכי שנים, חריש נבנית במהירות, ולנו יש את ההזדמנות להתחיל כאן את מערכת היחסים אחרת, לראות איך ניתן לייצר שיח כבר עכשיו".

יוסי בייר, מנהל מחלקת החינוך והתרבות, סיפר כי גם בתכנון מערכת החינוך בעיר משולבת המטרה הזאת וכי נושא הכבוד לזולת והסובלנות יהיה נושא מרכזי בבתי הספר. לדבריו, דרך מערכת החינוך מגיעים כמעט לכל בית.

דניאל מפלוגתא הסביר את הדיאלוג שאותו הוא שואף לכונן בחריש, דרך מפגשים "שלא עוסקים בבניית כבישים עוקפים לקונפליקטים, ולסוגיות מורכבות, אלא מבקשים ליצור חיבור דרך הנקודות הקשות, שם נמצא מה שבאמת חשוב לכל אחד. המטרה היא ליצור מרחב של שיח זהות בו ניתן יהיה לברר מחלוקות". בפגישה אכן נפתח צוהר לתקוות, אך גם לחששות העולים מהמפגש עם האחר והשונה. כבר היום, דרך קבוצות הווצאפ השונות עולים דיונים שונים הקשורים לקונפליקטים העלולים לצוץ בהמשך. אחד המשתתפים סיפר על התהייה שלו האם המעלית היחידה בבניין צריכה להיות מעלית שבת. זה נושא שלא דובר בקבוצה עד היום, והשיח בפגישה מזמין לפתוח בדיוק את הנושאים הללו.

אחת המשתתפות מספרת: "בעל הדירה שלידי השכיר את הדירה שלו לחרדי. בחוזה התעקש השוכר להכניס סעיף בו תתאפשר עזיבת הדירה לפני סוף החוזה אם השכנים החילונים יעשו דווקא". בהמשך לסיפור זה התפתח דיון מעניין בשאלה מה זה לעשות "דווקא", והאם לבוש חושפני בקיץ, או אירוח חברים בגינה בשבת נחשב לאותו "דווקא". עלה החשש להיות זה שמפריע לחיי הזולת לא מתוך רצון להרע, אלא פשוט מפני שלפעמים יש הבדלים באורחות החיים שמציפים את השונות.

הדיון הקצר הזה משקף בדיוק את מטרת הפגישה: יצירת שיח שלא מתחמק משאלות, אלא מייצר מרחב מכבד ואמפטי שבו ניתן לדבר עליהן מתוך דיאלוג שיש בו כנות ושיתוף. תושב נוסף, שהיה הנציג החרדי בדיון סיפר על הרצון שלו לגור דווקא בעיר הטרוגנית ולא בתוך שכונה סגורה שבה חיים חרדים בלבד: "כאשר הילדים חיים בחברה מעורבת הזהות שלהם מתחזקת דווקא מתוך הצורך להגדיר את עצמם ולברר את הזהות שלהם".

עוד דיברו חלק מהמשתתפים במפגש על הרצון להיות אזרחים מעורבים וחלק אינטגרלי מהקהילה העירונית. לדוגמא, ציינה אחת המשתתפות כי חשוב לה לדעת שהיא מגיעה למקום שיצליח, ושיהיה בו חינוך טוב וקהילה חזקה. עוד העלה מישהו את שאלת הקשר שבין אנשי הקהילה הנוכחית בחריש, ערבים, יוצאי חבר המדינות, חסידי ברסלב, כיצד ייעשה החיבור בין הקהילה הוותיקה לחדשה.

אז לאן פניה של הקהילה בחריש?

חריש עומדת להיות עיר ולא ישוב קהילתי, עם כל המשמעויות של הדבר. זו קבוצה גדולה מאוד של אנשים שלא כולם מכירים, או רוצים להכיר, ויש מי שמגיע לעיר כדי להיבלע, כי זה טבעה של עיר. האם בכלל יש מקום לדיבור על קהילה? ואם לא קהילה מה כן? האם מדובר באפשרות שתהיה שכנות טובה? בהקשר הזה שיתפה משתתפת נוספת, תחושה של לא נודע, עם מי אנחנו עובדים אם חלק גדול מהרוכשים לא יבואו לגור, האם ניתן יהיה לכונן תהליכים שעליהם אנו מדברים, האם בעיר שבה האוכלוסיה עוד לא יציבה ניתן לייצר תהליכי עומק?

לקראת סוף הפגישה, דובר על הרצון להמשיך את התהליך הראשוני שנוצר במפגש. עלו רעיונות שונים, שגם הם הפכו לנושא דרכו עולים ההבדלים בין קהילות שונות. למשל עלתה הצעה לערוך פיקניק ביער של חריש, שאליו יוזמנו התושבים. המטרה היא ליצור מפגש בלתי אמצעי בין תושבי העיר. האם חרדים יגיעו לאירוע כזה? ואם לא, איזה סוג של אירוע יאפשר אם השתתפותם? אולי ניתן לייצר אירועי תרבות שלא שייכים לאף מגזר, ומנסים לענות על מכנה משותף רחב?

השיח הנעים במפגש העלה את הרצון להמשיך למפגשים נוספים ולהרחבת הדיון וכמות המשתתפים. בסיום המפגש הוחלט על מפגש המשך מורחב שיונחה על ידי אנשי פלוגתא.

מפגש שכזה הוא חשוב, בעיקר בשל הרצון של המשתתפים בו להיות חלק מתהליכים שמטרתם לבנות קהילה בריאה, ולהקדים תרופה למכה. משברים ועימותים מן הסתם יגיעו, והשאלה הגדולה היא איך ברמת המאקרו מייצרים חוסן קהילתי, שיהווה בסיס לעבודה בשעת הצורך, והאם יהיו מנגנונים מתאימים להתמודדות עם המשבר דרך מנהלים קהילתיים ומרכזי גישור. נראה שזה נושא שעומד לנגד עיניהם של מנהיגי הציבור בחריש ומרגש לראות שהם מייחסים לנושא חשיבות רבה.

ערב האיכלוס בחריש, המועצה המקומית מפרסמת הזמנה פתוחה לציבור להפנינג ייחודי וחינמי הכולל מתחם פעילות לילדים, טיול אופניים, סיור באוטובוס פתוח, תצפית ממנוף ועוד

במקום יפעל מתחם תחנות פעילות לילדים: "איך בונים עיר בישראל?" המתחם יכלול תחנת תשתיות בה יבנו המשתתפים תשתית עיר באמצעות חיבור צינורות, בניית כבישים ומדרכות בעזרת לבנים מקלקר, מלט וכלי עבודה, הקמה ויצירה של גינות ופארקים באמצעות דשא סינטטי ועציצים ובניית גני משחקים מפלסטיק, ובתחנה האחרונה נבנה את הבית שלנו.

במסגרת ההפנינג יתאפשר למבקרים לעלות על מנוף בגובה 50 מטר, ולהנות מתצפית על העיר חריש, החורש הטבעי המקיף אותה ופרויקטים שעתידיים להיבנות בה. 

בנוסף, יערכו ברחבי העיר סיורי אופניים מודרכים בני חצי שעה וסיור באוטובוס טיולים פתוח ללא גג.

המבקרים ייהנו גם מעצירה מרעננת באמצע הדרך עם עמדות שתיה ומילוי בקבוקי מים ומתחם ממוזג עם מיציים טבעיים וארטיקים, ללא תשלום.

ההפנינג יתקיים בין התאריכים 25-26.4.16, ימים שני ושלישי בחוה"מ פסח, בין השעות 18:00-10:00.
טלפון לבירורים: 04-6186019.

** פוסט אורח מאת עמרי קפלן **

רבים מאיתנו מתלבטים איך לממן את הדירה שמעוניינים לרכוש. בפוסט הבא אתן מספר דגשים עבור משפחה או רוכש בודד שמעוניינים לרכוש דירה ונמצאים רגע לפני החתימה על עסקת המשכנתא.

מספר בדיקות שאני ממליץ לבצע לפני רכישת דירה:

א. אישור עקרוני למתן משכנתא – מומלץ לוודא שהבנקים מוכנים לתת לכם מימון לרכישת דירה בסכום שאתם מעוניינים לרכוש, וחשוב שיהיו לכם לפחות שני אישורים עקרוניים משני בנקים שונים.

ב. בדיקה מול המחלקה המשפטית של הבנק – חשוב לוודא שהבנק שאישר לכם משכנתא מוכן להעמיד את הכסף לטובת רכישת דירה מהפרויקט הספציפי בו אתם מעוניינים לרכוש, קחו בחשבון שהאישור העקרוני לא מבטיח זאת ולכן חשוב לבדוק כל מקרה לגופו.

ג. אחוזי המימון – משפחה או יחיד יכולים לקבל מהבנקים מימון בשיעורים הבאים:

• עד 75% מימון – כשמדובר על דירה יחידה לשני בני הזוג (גם אם הייתה בבעלותכם בעבר דירה).
• עד 62.5% מימון – לזוג נשוי, שלאחד מבני הזוג לא הייתה דירה בבעלותו לפני הנישואים ולשני יש דירה קיימת.
• עד 50% מימון על הנכס הקיים ו 70% מימון על הנכס החדש – במידה ואתם מחזיקים בדירה ברשותכם ומתחייבים למכור אותה בתוך שנתיים.
• בין 50% – 60% מימון לדירה שנייה – במידה ולשני בני הזוג יש דירה שרשומה על שמם.

ד. בחינת עלויות העסקה – יש לבחון אם אתם צריכים כסף גם לשידרוגים, ריהוט וכדומה וכן להוצאות נוספות כגון עלות עו"ד, תיווך וכו'. אם כן, עדיף לקחת הלוואה גדולה יותר, בשיעור גבוה יותר מערך הדירה, ולהשאיר חלק מההון העצמי לטובת ההוצאות הנוספות. לאחר לקיחת המשכנתא, הבנק לא ייאות להלוות כספים נוספים בקלות וגם אם כן, זה יהיה בריביות גבוהות בהרבה.

ה. מדד תשומות הבנייה ברכישת דירה מקבלן – יש לשים לב, כי במידה ואתם רוכשים דירה מקבלן התשלום יהיה צמוד למדד תשומות הבנייה, ולכן תשלומים שאתם מעבירים מראש לקבלן/יזם אינם נושאים הצמדה זו. חשוב לקחת את זה בחשבון כשמחליטים כמה משלמים מראש ועל איזה סכום לוקחים הלוואה. יש כמובן עוד שיקולים לכל כיוון וזה תלוי באופן טבעי במקרה האישי של כל אחד.

חשוב להדגיש שבכל בנק המדיניות שונה, ולכן יש לבדוק בדקדקנות את סעיפי ההסכם שמציע כל בנק. גם אם חוקי בנק ישראל מאפשרים תנאים מסויימים, ייתכן שמדיניות הבנק תהיה מחמירה יותר והוא לא יאפשר מימושם. מצד שני – במקרים בהם נתקלים בקושי בקבלת מימון, לעיתים בתוך מרווח הפעולה של הבנקים הם יודעים למצוא חלופות לא רעות ולהציע פתרון מימון גם כשלפי הנתונים היבשים נראה לכם שאתם בבעיה.

בהצלחה.

הפוסט נכתב ע"י עמרי קפלן, יועץ בתחום המשכנתאות ותושב חריש לעתיד.

תחבורה ותעסוקה הם שניים מהנושאים המרכזיים שיעסיקו את תושבי חריש החדשים לקראת ולאחר האיכלוס. רוב המתאכלסים החדשים ימשיכו לעבוד, לפחות במהלך תקופת ההסתגלות, במקומות העבודה הנוכחיים שלהם ולכך תידרש היערכות תחבורתית מתאימה.

ההיערכות התחבורתית תדרש לתת מענה תשתיתי באמצעות מערכת כבישים והסדרי תנועה שיתמכו בתנועה מוגברת בשעות הבוקר ביציאה מהעיר ובשעות אחה״צ בכניסה לעיר. בנוסף, יידרש עיבוי ותגבור משמעותי של אמצעי התחבורה הציבורית וזמינותם באופן שוטף עבור תושבי חריש.

על מנת לבחון את הצרכים העתידיים של התושבים ערכנו בשבועות האחרונים סקר תחבורה בחריש שהשתתפו בו למעלה מ-300 בתי אב מבין תושבי חריש העתידיים והנוכחיים. תוצאות הסקר מוצגות כעת לפניכם.

בתחילה ביקשנו ללמוד מהן הערים שבהן צפויים לעבוד התושבים בתקופה הקרובה, בסמוך למעבר לחריש. הערים הבולטות על מפת התעסוקה של תושבי חריש הן תל אביב, כפר סבא/רעננה, נתניה, פתח תקווה וחיפה – כפי שניתן לראות בגרף הבא (גודל העיגול מציין את שיעור העובדים תושבי חריש והמרחק מחריש מציין את ריחוק הערים השונות ממנה):

שיעור גבוה מאד של תושבי חריש צפוי להשתמש בתחבורה ציבורית

עוד בדקנו כמה מתוך תושבי העיר לעתיד צפויים להשתמש בתחבורה ציבורית. התוצאות מפתיעות: מעל לשני שליש מהנשאלים ענו שבכוונתם להשתמש מפעם לפעם בתחבורה ציבורית בדרכם למקום העבודה ורק 6% ענו שלא צפויים להשתמש בתחבורה ציבורית כלל.

מבין אמצעי התחבורה השונים עולה כי אמצעי התחבורה שנמצא בעדיפות ראשונה בקרב הנשאלים הוא הרכבת, אח”כ אוטובוס ולבסוף מוניות שירות.

המחיר של נסיעה ברכב פרטי

במידה ותשתיות התחבורה הציבורית לא יתנו מענה מספק לצרכי התושבים, סביר שתושבים רבים ימשיכו לנסוע ברכבם הפרטי למקום העבודה. בחישוב גס ניתן להמחיש מה צפויה להיות העלות הכוללת של הנסיעות למקומות העבודה ברכבים פרטיים.

נניח לצורך התרגיל שבחריש מתגוררות רק 1,000 משפחות – פחות מהצפי לאיכלוס עד סוף 2016. אם ניקח את מרחק הנסיעה הכולל לעבודה ובחזרה רק של 1,000 רכבים בהתאם למיפוי שקיבלנו (לצורך הדיון – רכב אחד למשפחה כיוון שלא כולם עובדים, חלק מהבית וכו’) מדובר על כ- 90,000 ק”מ ביום וכ-22 מיליון ק”מ בשנה שרק עלות הדלק עבורם נעה סביב ה-12 מיליון ש”ח. עכשיו דמיינו שנצליח בנסיעות משותפות להפחית כ-20% מכמות הקילומטרים שתושבי חריש נוסעים ברכבם הפרטי – המשמעות היא חסכון של כ-2.5 מיליון ש”ח בשנה מהכיס הפרטי של תושבי העיר ו-25 מיליון ש”ח בשנה כשיהיו בעיר 10,000 משפחות, וזה רק החסכון בדלק. הכסף הזה יכול בהתנהלות קהילתית נכונה לחזור ישירות לקהילה.

על כן, ביקשנו בסיום הסקר להבין האם קיימת מוכנות בקרב תושבי העיר לנסיעה משותפת ברכבים פרטיים למקום העבודה. שמחנו לגלות כי כ-40% ענו שיהיו מוכנים בהחלט לחלוק את רכבם ולצרף שכנים לנסיעה למקום העבודה וכי קרוב ל-40% נוספים יהיו מוכנים לשקול זאת. רק 23% ענו כי לא יהיו מעוניינים בכך כלל.

לסיכום, מניתוח הדברים עולות המסקנות הבאות – ראשית, כ-55% מתושבי חריש לעתיד צפויים לעבוד ב-5 מרכזי תעסוקה ראשיים. שנית, רובם המוחלט של הנשאלים, תושבי העיר לעתיד, מעוניינים להשתמש בתחבורה ציבורית. בנוסף, קיימת נכונות רבה להיערכות התושבים לנסיעות משותפות ברכבים פרטיים.

מעוניינים לקדם תחבורה שיתופית בחריש ומיזמים כלכליים-חברתיים נוספים לטובת התושבים? אז אתם מוזמנים להצטרף להתארגנות “חריש איתי – כלכלה חברתית בקהילה” | דף פייסבוק.

הבוקר (שישי) התקיים מפגש ראשון של תושבי חריש לעתיד ביוזמת עמותת עיר-סביבה. במסגרת המפגש נערך סיור ביער חריש ותצפית על העיר ונערכו שיחות ודיונים לגבי השאיפות, הרצונות והתקוות של כל אחד לגבי החיים המשותפים בעיר החדשה.

למפגש הגיעו רוכשי דירות בפרוייקטים השונים בחריש, שעשו דרכם מכל רחבי הארץ.

בין הנושאים שנדונו במפגש היו השאיפה המשותפת לבנות קהילה סובלנית שמקבלת את האחר, הרצון להבטיח פתיחת מסגרות חינוך איכותיות התואמות לתפיסות החיים השונות, הצורך בתרבות עשירה וכן חיי לילה כך שהעיר לא תהפוך לעיר שינה, החשיבות של שמירה על אזורים ירוקים וגישה לטבע, רעיונות שונים לפיתוח כלכלה מקומית שתתמוך בתושבי העיר ובעסקים הקטנים ועוד נושאים רבים ומגוונים.

המפגש מסמן את תחילתה של דרך בגיבוש הקהילה בחריש, היכרות ומעורבות של התושבים לעתיד בהקמתה ובבניית התרבות הפנימית שלה, עוד בטרם האיכלוס. מפגשים נוספים צפויים להיערך בשבועות ובחודשים הקרובים וכל תושבי חריש בהווה ובעתיד מוזמנים.

תמונות מהמפגש:

הסיפור שלנו עם חריש התחיל בשלהי שנת 2014 – זוגתי שתחיה ואני חיפשנו מקום להקים את ביתנו, וכך באחד מימי שישי מצאנו את עצמנו במשרד המכירות של דונה בחריש. לאחר שבועיים של בדיקות, התלבטויות וחישובים, סגרנו עסקה לרכישת דירת 4 חדרים בבניין 661 בפרוייקט.

מאז ועד היום, במשך כשנה וחצי, אנו פעילים בקבוצות הפייסבוק, וואטסאפ וטלגרם של דיירי דונה וכמובן בקבוצת קהילת חריש שתופסת נפח ומידי יום עולים בה דיונים במגוון רחב מאד של נושאים הקשורים בחריש ובקהילה הנבנית. התחושה טובה, ומיום ליום גוברת הציפייה להכיר סוף סוף את השכנים, גם מחוץ למרחב הוירטואלי, ולהתחיל את חיינו בעיר החדשה.

בימים אלה אנו מרגישים שהחלום מתקרב סוף סוף למציאות. הבניינים עומדים ומועד האיכלוס כבר ממש קרוב. אנחנו רכשנו בבניין הראשון שעומד להימסר בפרוייקט, ואולי יהיה גם הבניין הראשון שיאוכלס בחריש כולה. והנה, לפני כשבועיים קיבלנו סוף סוף את הטלפון המיוחל. אנשי דונה הודיעו לנו שעלינו להתייצב בדירה שלנו לצורך מעבר משותף על פרוטוקול טרום מסירה.

פרוטוקול טרום מסירה הוא מסמך שנחתם בסיומו של סיור משותף שמתבצע עם נציגי הקבלן. כל אחד מרוכשי הדירות בחריש צפוי לעבור סיור כזה מספר שבועות או חודשים לפני שמקבל את הדירה. הסיור מאפשר את ההזדמנות, רגע לפני שפורקים ארגזים בדירה החדשה, לעבור יחד עם נציג הקבלן על הדירה ולזהות ליקויים שעדיין קיימים ושנדרש לתקנם.

ביום שישי האחרון התייצבנו בחריש בשעת בוקר ונפגשנו עם אבי, נציג החברה, שהיה נחמד ולבבי. עברנו באופן מסודר על כל חלקי הדירה וכמובן על השינויים הספציפיים שאנחנו ביקשנו. אין מה להגיד, היתה באמת התרגשות גדולה. עם זאת, ולמרות המעמד המרגש, היינו ממוקדי מטרה – נחושים לזהות את כל מה שעדיין דורש תיקון בדירה. בסיכומו של דבר, אכן מצאנו כמה ליקויים, אך בסה”כ היינו מאד מרוצים.

אז לטובת כל מי שעתיד לעבור את התהליך בקרוב – ריכזתי כמה טיפים שכדאי להכיר.

משך הזמן הכולל של הסיור: כשעה.

טיפים חשובים:

• לגייס כמה שיותר זוגות עיניים על מנת לגלות כמה שיותר ליקויים.
• להביא את מפרט הדירה וכן כל מסמך שינויים שביקשנו לעשות ולהשוות מול מה שנעשה.
• להביא ציוד נלווה כמו למשל מטר, פלס, דלי מים (לבדיקת שיפועים לניקוז מים) או כל דבר אחר שיכול לסייע.
• רצוי שתיאור הבעיות יהיה ברמת פירוט גבוהה כולל תמונות ותיאורי מיקום מדויקים.
• מומלץ להביא מדבקות ולהדביק ליד כל מקום שבו מצאנו ליקוי (למשל ליד מרצפת שבורה).
• לא הכרחי להביא מהנדס בדק בית כבר בשלב הזה, וניתן לחכות עם זה לפרוטוקול המסירה לאחר קבלת המפתח.
• להכין מראש רשימת נושאים שאותם נרצה לבדוק, בין השאר לאחר התייעצות עם רוכשים אחרים בפרוייקט שכבר עברו את התהליך לפנינו. דוגמא לרשימה כזו ניתן למצוא כאן.

לסיכום, פרוטוקול טרום מסירה הוא שלב חשוב בתהליך מסירת הדירה ואם לוקחים אותו ברצינות, ניתן להמנע מעוגמת נפש לאחר הכניסה לדירה. מבטיח לעדכן שוב בקרוב לאחר קבלת המפתח!

אשמח לשמוע בתגובות טיפים נוספים וחוויות של רוכשים שכבר עברו את התהליך.

תודה לאדר פריצקי מחברת טרמינל בדק בית על הטיפים והסיוע בהכנת הכתבה.