״הגענו בגלל השכירות הנמוכה ונראה כאילו כבר אין לנו מקום בעיר״
ישראלה אורזחובסקי, אם יחידנית ובנותיה התאומות
בשנתיים האחרונות חלו שינויים משמעותיים שזעזעו את אוכלוסיית הרווחה בעיר. הדירוג החברתי-כלכלי של חריש עלה, הסיוע הממשלתי קוצץ ומחירי השכירות בעיר התייקרו. האם חריש היא עדיין עיר זולה למגורים או שהמציאות החדשה דוחקת את האוכלוסיות החלשות החוצה?
בדצמבר 2020 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העלתה את דירוגה החברתי-כלכלי של חריש בשתי דרגות מאשכול 3 לאשכול 5. את תוצאות השינוי חשו יותר מכל משפחות הרווחה ואימהות חד הוריות: שיעור הסבסוד הממשלתי לצהרונים, קייטנות, מפעלי הזנת ילדים והסעות ירד בחדות והן נאלצו לשלם הרבה יותר מכיסן ולצמצם את התקציב המשפחתי הקטן ממילא.
ראש העיר יצחק קשת ציין דאז בתגובה לעליה בדירוג: "חריש צועדת בכיוון הנכון. קפיצת המדרגה שעשתה חריש לאשכול 5 מעידה כאלף עדים על הכיוונים שאליה צומחת העיר שלנו, שמשכה אליה אוכלוסייה חזקה ואיכותית יותר".
כיצד מתמודדת אם כן האוכלוסייה "החזקה פחות" בעיר עם השינוי ומהם המענים העירוניים הקיימים והחסרים? האם חריש היא עיר שמאפשרת למשפחות חד הוריות לחיות בכבוד? הסיפורים שמאחורי הסטטיסטיקה.
בעקבות השכירות הזולה
רחלי אוחנה (38) היא אם חד הורית לארבעה ילדים. לפני ארבע שנים עברה להתגורר בחריש יחד עם בעלה דאז והתגרשה לפני שנתיים. ילדיה לומדים בבית ספר כנפי רוח ובגני הילדים בזרם החרדי.
אוחנה מספרת שהמעבר לחריש נבע מסיבות כלכליות ובלי הכרות מוקדמת עם העיר: "הטייפקאסט של חריש היה עיר עם שכירות זולה בהשוואה לערים אחרות. יכולנו כאן למצוא דירה מהניילונים ב-2,500-2,000 שקלים בלבד".
למרות השכירות הזולה, הארנונה בחריש יקרה. "קיבלתי הנחה של 20 אחוזים בלבד ואני משלמת כ-1,000 שקל לחודשיים. זה סכום מאוד גבוה לאם חד הורית. אני חושבת שעיריית חריש צריכה להתחשב יותר באימהות כמוני. מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, זיכתה אמהות חד הוריות בהנחה מקסימלית של 80% בארנונה".
אוחנה משתכרת כ-5,000 שקלים בחודש ויחד עם תשלום דמי המזונות, מנהלת משק בית שצריך לספק מענה מלא לצרכים. "עברתי כאן תקופות קשות במיוחד בקורונה. רק לאחרונה חזרתי למעגל העבודה כמנהלת משרד בחדרה ובהנהלת חשבונות. מצאתי את העבודה בעזרת מחלקת הרווחה דרך פרויקט "שבי"ל (שבים ושבות לתעסוקה)".
כרטיס נטען לקניות בסופר
ההוצאה השנייה בגודלה היא ההוצאה על מזון. "כל המשכורת כמעט הולכת לתקציב האוכל. המזונות מכסים את הוצאות השכירות וקצת ארנונה. כל השאר זה עלי. יוקר המחיה מורגש בכל צעד והוא משפיע על כולם, אבל זה יותר מאתגר לנהל משק בית לבד עם ארבעה ילדים ובלי עזרה נוספת".
הוצאה משמעותית אחרת היא ההוצאה על חינוך. "צהרון לשני ילדים עולה 1,000 שקלים – זה מאוד יקר, בטח ביחס למה שאני מרוויחה. מצד שני, הרווחה נתנה לי פתרון לשני הילדים הגדולים. אוטוטו אמורה להיפתח בשכונת הפרחים מועדונית בה הם יהיו לאחר שעות הלימודים ועד השעה 18:00. הם יקבלו שם ארוחת צהריים וערב, פעילות, עזרה בהכנת שיעורים וטיפול רגשי.
"עובדי הרווחה של חריש מאוד קשובים ועוזרים נותנים מענה למה שצריך, הם ליוו אותי מהרגע שהתגרשתי. לילדים היה קשה עם הפרידה שלנו והם קיבלו טיפולים רגשיים. אני מקבלת במסגרת פרויקט של ביטחון תזונתי כרטיס נטען לקניות בסופר, כ-400 שקלים בחודש וארגז של פירות וירקות פעם בחודש".
ספריה עם פינת משחקים
אוחנה גם מתייחסת לתחבורה הציבורית שאינה נותנת מענה לנדרש: "בחריש אי אפשר להסתדר בלי רכב. חשוב שכולם יבינו שרכב זה לא מותרות. אם אני אסתמך על תחב"צ אני אגיע רק ב-10:00 לעבודה ולא אוכל לפזר את הילדים במוסדות החינוך. בפעמים הבודדות שנסעתי באוטובוס בגלל שהאוטו היה במוסך, זה היה קשה".
וכשהצרכים היומיומיים כל כך גדולים על בילויים אפשר רק לחלום, גם ביקור בהצגות בעלות מסובסדת של 10 שקלים לא אפשרית: "אני מבקרת עם הילדים בכל פעילויות החינם בפארק המועצה ובקניון. אני לא יכולה להרשות לעצמי לקחת אותם לסרט או בילוי.
"בשעות אחר הצהריים אנחנו מבקרים בכל הפארקים של חריש. אנחנו גם מבקרים בספריה של מועצה אזורית מנשה שאפשר לבלות בה אחר צהריים שלם. בחריש הספרייה קטנה ולא מספקת מענה. צריך להרחיב את ההיצע ואת ההשקעה של העירייה בה".
בשורה התחתונה: האם חריש טובה לחד הוריות? כן, אם מקבלים מענה כמו שצריך לכל הצרכים ואם מתאמצים ומוצאים את הפתרונות המתאימים. חריש היא עיר טובה לילדים, יש אמנם נקודות לשיפור אבל עם יוקר המחיה כיום אני לא חושבת בכלל לעבור לעיר אחרת".
אין מקום לאוכלוסייה החלשה
ישראלה אורזחובסקי (54) היא אם יחידנית לתאומות בנות 5. המשפחה מתגוררת בחריש כבר ארבע שנים. "עברתי לחריש בגלל שחיפשתי מקום זול, לא ידעתי כלום על המקום. אני משלמת 2,600 לדירת 4 חדרים שתפסתי לפני עליית המחירים וסגרתי חוזה לחמש שנים.
"על ארנונה אני מקבלת 50% הנחה בעקבות ערעור שהגשתי. אישרו לי בהתחלה רק 20% הנחה. רוב האימהות החד הוריות שאני מכירה מגיעות מערים בהן הן קיבלו 80% הנחה".
אורזחובסקי, שמתגוררת לבד בעיר בלי משפחה, חשה היטב את השינוי בדירוג של הלמ"ס: "בעבר שילמתי 250 שקלים על צהרון עד השעה 17:00 ועכשיו התשלום הוא 650 שקלים לילדה. מי שנהנה כעת מהסבסוד אלו משפחות עם שני מפרנסים. הדירוג של חריש אולי עלה אבל המצב שלי לא השתנה. חריש התחילה מאנשים שאין להם כסף: הגרושים, היחידניות. הגענו לכאן בגלל השכירות הנמוכה אבל נראה כאילו כבר אין לנו מקום בעיר".
"אני חייבת לציין שבהתחלה חריש היתה קטנה וכולם הכירו את כולם ולכן גם הערבות ההדדית היתה חזקה. קיבלתי הרבה עזרה מאנשים פרטיים ומארגונים. כיום יש רצון לעזור אבל אין שום מסגרת מאורגנת ואין שום אפשרות לדעת מי באמת נזקק ומי תופס טרמפ. כשקיבלתי פיצויים קניתי כמה סלי מזון למשפחות כדי לתרום בחזרה, וכמה ימים אחרי כן, ראיתי את אותה משפחה יושבת בבית קפה. זה מרגיז".
בלי כרטיסי חינם להצגות
אורזחובסקי מחכה ליום בו חוגים ובילויים יהפכו נגישים גם לילדים של אמהות יחידניות: "בחריש אין הנחה לחוגים למשפחות יחידניות ואין הופעות תרבות ממומנות או מסובסדות על ידי המועצה לילדי רווחה. כרטיס ב-10 שקלים לילד ממשפחה מרובת ילדים או כרטיס ב-35 שקלים מסתכם בהוצאה משפחתית גבוהה מאוד.
"אני לא מבינה מדוע אנשים עם הכנסות נמוכות לא זכאים לראות הצגה פעם בשנה, במיוחד שיש מקומות פנויים באולם ויש מקום בחוגים. בערים אחרות מחלקת הרווחה מקציבה אחוז מסוים של כרטיסי חינם לילדי רווחה".
בשורה התחתונה: האם חריש טובה לחד הוריות? "אין בחריש כלום חוץ משכירות זולה. אין רופאים מומחים, רפואת שיניים, או תורים זמינים לטיפולים חשובים לילדים. אין שום שירות ממשלתי כמו שצריך וכל דבר דורש יציאה מחוץ לעיר. בנוסף, אין לילדים מסגרות חינוך לשעות אחר הצהריים, אין קייטנות ואין מענים מותאמים למשפחות חד הוריות כמו בערים ותיקות. צריך לקחת את זה בחשבון לפני שמתלהבים ממחירי הדיור הזולים. אני כבר התרגלתי. אני מסתדרת בכל מקום. אבל בת'כלס, אני לא אוהבת את חריש".
יש לנו כסף לדברים חשובים
אורטל זלוטניק (41) היא גרושה ואם לשלושה ילדים, שניים מהם בעלי צרכים מיוחדים. היא משתכרת שכר מינימום כשכירה וכעצמאית גם יחד. אני מנסה להתפרנס בכבוד אבל עובדת חלקית כיוון שאני חייבת לטפל בילדי ומרוויחה כ-2,000 שקלים. עיקר ההכנסה היא מהמזונות וקצבאות הנכות של הילדים".
"החיים עם מחסור תמידי אינם פשוטים, אבל אני עושה מאמצים גדולים. בחיים לא אמרתי לילדים שלי 'אין לי כסף'. אני לא מסוגלת להוציא את המשפט הזה מהפה. אני תמיד אומרת שיש לנו כסף אבל לדברים חשובים יותר".
גם זלוטניק מקבלת סיוע בשכר הדירה ממשרד הבינוי והשיכון ומשלמת שכר דירה נמוך ביחס לשכניה. מעיריית חריש קיבלה זלוטניק הנחה של כ-33% בתשלום הארנונה. "זה עדיין יוצא יקר, אני משלמת כ-1,000 שקלים".
כמו אצל משפחות אחרות, ההוצאה הגדולה והמרכזית היא למזון וגם משפחת זלוטניק מקבלת דרך הרווחה כרטיס נטען לקניות בכל הרשתות והסופרים. "התקציב הוא 350 שקלים לחודש ואחרי שנה זה פוסק".
זלוטניק מציינת שהמחסור העיקרי בחריש הוא במענים לחינוך, אין מסגרות מתאימות בשעות אחה הצהריים לילדיה הגדולים, בניגוד לנעשה בפתח תקווה ובני ברק.
"במרכז סבבה (מרכז פנאי לאנשים עם מוגבלויות) יש חוגים מתאימים לילדים עם צרכים מיוחדים אבל לצערי נאלצתי להוציא אותם משם. לא יכולתי לעמוד במחיר של 130 שקלים לחוג לילד. בפתח תקוה שילמתי 80 שקלים לילד עבור שלושה חוגים. בנוסף, קיבלתי כרטיסיית ג'ימבורי חינם – זו היתה הצלה משמעותית עבורי. הפעילויות במרכז סבבה נפלאות ומותאמות אבל עדיין יקרות לכיס שלי".
"העיר הזו יכולה להתפתח לדבר מדהים, זו עיר מהממת אבל יש נקודות להתייעלות שהיא חייבת לשם אליהם לב. לדוגמה, השגת חסויות ותקציבים מחברות מסחריות שמממנות פעילות למשפחות רווחה, והקמת מרכז אחים ואחיות לילדים עם צרכים מיוחדים שנותן מענה משפחתי מלא. בפתח תקוה התקיימו במרכז המשפחתי פעילויות לילדים, לאמהות וגם לאחים שלהם. סדנאות שוקולד וסושי בלי לשלם שקל. אם יש משהו שמצער אותי שעזבתי את פתח תקוה זה רק בגלל זה. הם ידעו לתת מענה מדויק".
בשורה התחתונה האם חריש טובה לחד הוריות? "נורא קשוח להיות חד הורית בחריש. זו עיר מתפתחת עם מחלקת רווחה שעדיין בחיתוליה ועם מסגרות חסרות לילדים. אני אומרת לכל החד הוריות שמתייעצות איתי, אם יש לך תנאים טובים בעיר אחרת, עדיף להישאר שם".
תגובת שלמה פרץ, חבר המועצה ויו"ר ועדת הנחות בארנונה: "ניתן להגיש ערעור לוועדת הנחות. הוועדה רשאית לאשר לזכאים הנחה של עד 70% הנחה".
תגובת עיריית חריש: "העירייה ומשרד הרווחה מימנו סיבסוד קייטנות קיץ לילדים בהתאם להמלצת המחלקה לשירותים חברתיים, ובהם גם ילדים למשפחות יחידניות. חשוב לציין שהקייטנות מסובסדות במסגרת כללי משרד החינוך לבית ספר של החופש הגדול, חנוכה ופסח. בנוסף העירייה הפעילה שני מחזורים נוספים של קייטנות קיץ בעלות נמוכה יותר משל רשויות בסביבה.
2. הנחות בארנונה לא נקבעות על ידי העירייה אלא על פי החוק, והטענה שהן נמוכות יותר מאשר ברשויות אחרות אינה נכונה.
3. אכן העומס על המחלקה לשירותים חברתיים, כמו על כלל אגפי העירייה, הוא גדול במיוחד. העירייה בנתה את מערך השירותים החברתיים שלה במשך שנים ספורות בלבד, ועקב תהליכי האכלוס האינטנסיביים כמות הפניות לקבלת שירותים חברתיים בטווח זמן קצר היא גדולה מאוד. גורמי הרווחה בחריש פועלים ומבצעים כל העת תהליכים מאומצים על מנת לפתח מעני רווחה בעיר עבור ילדים ומשפחות".
לקריאה נוספת: חריש יקרה לי: האם משתלם לגור בחריש?
הכי קל להביא ארבעה ילדים ולבכות, אנשים קורעים את התחת בונים קריירה ובטחון כלכלי כדי להתקדם , לקנות בית ואז מביאים ילדים.
אתם מביאים ילדים ורצים אחרי הרווחה שתעזור לכם.
מה נסגר, רוצים גם שכירות נמוכה, גם סבסוד חוגים, גם ארנונה.
לכו תבנו לכם חיי איכות במקום ליפול על הרווחה ולהוריד את הרמה של העיר.
צריך לגרום לאוכלוסייה החלשה לצאת מהעיר.
מסכנים הילדים שנופלים יחד עם ההורים שלהם שלא היו מספיק אחראים לניהול הכלכלי.
טוב מאוד שחריש עולה ומתפתחת, היא מתייקרת לטובה, הגיע הזמן שהרמה של העיר תעלה, שאוכלסיות חזקות ימשיכו להכנס כמו בשנתיים האחרנות וידרשו תנאים ושירותים ברמה גבוה.
ישראל היא לא מדינה ענייה. צריך לא מעט כסף בשביל לחיות כאן.