"לכוון גבוה ולייצר תמונת עתיד לחינוך משמעותי בחריש"

כיצד מייצרים מערכת חינוך רלוונטית לתקופה ולאתגרים העתידיים? כזו שרואה את הצרכים של הילד ואת החוזקות שלו? דווקא בתקופת הקורונה, חגית הרן ואסנת אבידן מביאות בשורה חינוכית חדשה לחריש. הכירו את צוות "סינפסה" – מרכז המחקר והפיתוח הייחודי, שמנער ומשנה את התפישות החינוכיות בעיר

מימין: אסנת אבידן וחגית הרן

מערכת החינוך טרם חזרה לפעילות לאחר הסגר השלישי ונדמה ששנת הלימודים תשפ"א תיזכר כשנה "אבודה". אבל לא לכולם. יש מי שמנצל את תקופת הקורונה היטב. בתשעת החודשים האחרונים עומלות חגית הרן (43) ואסנת אבידן (47) במלאכת הקמת אחת היחידות המסקרנות בעיר: "סינפסה", המרכז למחקר ופיתוח חינוכי של העירייה.

"סינפסה", למי שפספס שיעור ביולוגיה, היא אזור המפגש בין תא עצב לתא מטרה והיא מקשרת ביניהם ומעבירה מסרים. "המרחב החינוכי הוא מקום פתוח בו נוצרים הקשרים שונים", מסבירה הרן את הבחירה בשם. "המאפיינים הבולטים של הסינפסה הם גמישות ויעילות. כל פעם שמתרחש תהליך למידה נוצרים קשרים חדשים. ככה היינו רוצות לראות את עצמנו, מתייעלות ומחזקות את הקשרים התפקודיים והחינוכיים בעיר".

"להצמיח את תחושת השייכות"

הטרנד של הקמת יחידת מו"פ (מחקר ופיתוח) בעולמות החינוך הגיע כעשור לאחר התבססותן בעולם העסקי. למרות זאת, יחידות אלה אינן נפוצות במערכות החינוך העירוניות והן פועלות רק בערים גדולות דוגמת תל אביב, ירושלים וחולון.

"זה נדיר שערים בסדר גודל של חריש מקימות מו"פ חינוכי, זה כמעט לא קיים", מודה אבידן. "התפקיד שלנו הוא לייצר פונקציה שחושבת על חינוך לטווח הארוך, לכוון גבוה ולייצר תמונת עתיד לחינוך משמעותי בחריש".

"יש פה הזדמנות הסטורית", היא מוסיפה. "לייצר מההתחלה יסודות יציבים לחינוך מותאם לעיר כבר מהשלב הראשון, בדיוק כפי שיוצקים יסודות לבניינים שנבנים כאן".

לשאלה מדוע חריש נזקקת לחינוך מותאם משיבה הרן: "לחריש יש DNA אחר מערים אחרות. זו עיר קולטת תושבים. הצרכים של הילדים ייחודיים למשפחות שבונות בה את ביתן. החינוך פה צריך, מעבר לאתגר הלימודי וההתפתחותי, לייצר ולקדם תחושת שייכות בקרב התלמידים ובקרב משפחותיהם".

אבידן מציינת את מטרת העל: "התפקיד שלנו הוא לייצר מערכת חינוך שרלוונטית לתקופה ולאתגרים העתידיים. לייצר מערכת חינוכית מאתגרת ומסקרנת שמייצרת סביבה בטוחה לילדים. זו מערכת שניתן להתפתח בה ושהתלמידים פועלים בה מתוך הנעה פנימית. חשוב לנו לתת להורים את השקט וההבנה שהילדים שלהם עטופים במקום טוב, שהמערכת רואה את הצרכים של הילד ואת החוזקות שלו".

הרן מסכמת: "אני מאמינה שכל אחד שמגיע לחריש מעוניין להיות בתהליך של התפתחות וצמיחה. אנו באות להצמיח מערכת חינוך, להצמיח ילדים ולהצמיח משפחות".

המסר לתושב: תהיה שותף

שתיהן מגיעות מעולם החינוך. אבידן עסקה בחינוך ציבורי, חינוך לא פורמלי ונוער בסיכון ומילאה מגוון תפקידים במשרד החינוך. הרן החלה דרכה כמהנדסת בעולם ההייטק ועשתה הסבה לחינוך מתוך תחושת שליחות. השתיים רואות בהקמת סינפסה הזדמנות הסטורית וחד פעמית. עוד הן מקדמות הליך בו ההורים לוקחים אחריות ונוטלים חלק בעיצוב החינוך העתידי בעיר.

אמש הסתיים תהליך שיתוף ציבור בהשתתפות עשרות הורים. הם לקחו חלק בתהליך שבחן את השאלה: "כיצד יוצרים הערכה מצמיחה לתלמידים".

הרן: "ביצענו תהליך הערכה יישומי ראשון מסוגו בארץ ולמיטב ידיעתנו לא נעשה תהליך שיתוף ציבור כזה מעולם. לראשונה, תושבים בשיתוף עם אגף החינוך מחליטים יחד איך צריך להעריך תלמידים, בוחנים מהי הצלחה, ואיך אנחנו רוצים למדוד אותה. זה תהליך שמביא איתו בשורה חדשה".

"150 הורים ענו על שאלון ראשוני בנושא וכ-70 הורים השתתפו בשני מפגשי זום. אמש התקיימה הצבעה סופית הן על סל הערכים והן על המיומנויות החשובות ביותר שההורים מאמינים שילדם צריכים לרכוש כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי המאה ה-21", מסבירה אבידן ומדגישה בגאווה: "זו הזדמנות לעצב את החינוך של עיר חדשה בדרך אחרת". הרן מוסיפה כי "הליך השיתוף מעביר מסר ברור לתושב: יש לך אפשרות להיות שותף בתהליכי החינוך בעיר. גם התלמידים לקחו חלק בתהליך והממצאים מתוך המפגשים עימם מדהימים, הם מביאים זוויות מעניינות ואקטואליות מתוך החיים שלהם".

"הקורונה טלטלה את מערכת החינוך"

שלא במפתיע מתוך הנתונים עולה כי שני הנושאים שהעלו ההורים והתלמידים גם יחד הם חוויית הקליטה בעיר וההתמודדות עם הלמידה בתקופת הקורונה.

הרן: "הקורונה טלטלה את מערכת החינוך. יש תחושה באוויר שזהו הזמן המתאים ביותר להתבוננות, לתכנון ולחישוב מסלול מחדש וזה קורה הלכה למעשה".

אבידן: "זיהינו עד כמה הילד תלוי מורה בלמידה שלו ואיפה אנחנו לוקים בחסר. בתוך כל הקושי יש תחושה של פריחה ועשייה מטורפת בתוך בתי הספר בעיר ובאגף החינוך. אנחנו עם החשיבה קדימה, מבינים מה אפשר וניתן לעשות, זה לא עוצר את העבודה שלנו. גם מנהלי בית הספר קידמו יוזמות מדהימות בתקופה הזו, כל הזמן הם שולחים דוגמאות לפעולות שנעשות לשמירה על קשר עם התלמידים ולניסיון לראות כל ילד".

מבנה תומך למידה

הניסיון "לראות כל ילד", הוא חלק מתפישה רחבה יותר. הרן מסבירה: "אנחנו מאמינות ומקדמות למידה ממוקדת תלמיד, שרואה את התלמיד, וזאת בשונה ממערכות חינוך מסורתיות שדורשות שהתלמיד יתאים עצמו למערכת. חשוב לנו לקדם שיטה שמאפשרת ללמידה להיות ממוקדת בחוזקות של התלמיד ובמטרות שלו".

אבידן מסבירה על הקשר בין "למידה ממוקדת תלמיד" להקמת מבני חינוך חדשניים ומרחבי למידה חדשניים בעיר: "אם אנחנו לא רוצים שהמורה ילמד באופן אחיד, יעמוד מול הכיתה וירצה פרונטלית בצורה המסורתית, אלא יאפשר לכל ילד ללמוד בקצב שלו ובהתאם לבחירה שלו – עלינו לתת למורה כלים לקיים למידה אחרת. אם רוצים לעודד ילדים ללמוד במגוון צורות, נדרש גם שינוי במבנה הכיתה. אם מבנה בית הספר הקלאסי, שמזכיר בתי חולים או בתי סוהר, לא משתנה, קשה יהיה לקיים צורות למידה חדשניות".

הרן: "עיר שמבינה את זה צריכה לשנות את מבנה בית הספר. בחריש אנחנו בונים מראש את המבנים בחשיבה חדשנית שמאפשרת גמישות בלמידה".

השתיים מתייחסות לחללים שנבנים בגדלים שונים ומותאמים לקבוצות למידה קטנות, מחיצות הזזה שמשנות את גודל הכיתה ומרחבים למידה חדשניים שמאפשרים למידה עצמאית של תלמידים.

אבידן מוסיפה כי "מרחבי הלמידה החדשים מחייבים הכשרה של המורים על מנת שיפיקו את מירב התועלות מהמבנים האלה".

הלימה עם מגמות חינוך גלובליות

האסטרטגיה הכוללת שהשתיים טוו לחריש מתבססת על ארבעה ערוצים שפועלים בסינרגיה:

• חזון ותפישה חינוכית עירונית;
• בחינת תהליכי הוראה ולמידה בבתי ספר;
• פיתוח מודל הערכה ומדידה להתקדמות ובחינת השינויים בשטח;
• הטמעת השינויים הלכה למעשה באמצעות קהילות למידה של מורים ומנהלים;

מיטבה אבידן להסביר: "זה קצת כמו קובייה הונגרית – אי אפשר לסדר רק פאה אחת של הקובייה, עובדים על כמה דברים במקביל, ולכן הפעולה של סינפסה מורכבת. אנחנו עובדים על המקרו מצד אחד כמו חזון חינוכי לעיר ומצד שני, נותנים מענה לשאלות פשוטות ויומיומיות ברמת המיקרו כמו מה קורה כשהמורה נכנסת לכיתה, איך נראה שיעור? צריך לעבוד בכל הערוצים רק כך אפשר לייצר שינוי בר קיימא".

האם הילדים של חריש יצאו נשכרים מתהליכי השינוי החדשניים? לשתיים אין ספק שהתשובה היא חיובית.

הרן: "בראייה מעמיקה אנו רוצות בחריש תלמידים מאושרים. אם הלמידה היא מסקרנת יותר, מעניינת יותר ויש לך תחושה שרואים אותך ואת הצרכים שלך בבית הספר, אז אין לי ספק שהתלמידים יחושו בזה".

אבידן: "חשוב לנו שבית ספר יהווה מקום לשמחה, חדווה ואתגר. ליצור מערכת שמייצרת משמעות ורואה את הילד".

השתיים שמתכננות כעת את השנים הבאות לעתיד מאמינות שחריש מתקדמת בכיוון הנכון: "אנחנו עוקבות אחרי תהליכים חינוכיים גלובליים פורצי דרך, אנחנו בקשר עם משרד החינוך שמודע לתכניות שלנו. מתבצע פה מהלך חינוכי רחב במסגרתו העירייה לוקחת בעלות על החינוך וזה בשונה מרוב הערים בהן מגיע גוף חיצוני ועושה תהליך התערבות ספורדי בעיר. אנחנו מקימות גוף שלומד ושומר את הידע לאורך זמן, מתכלל את כל השותפים בעיר, כולל ההורים, ונמצא בהלימה עם תהליכים חינוכיים עולמיים", מפרטת הרן ואילו אבידן מסכמת: "חשוב לנו להיות בהלימה עם תהליכים עולמיים וגם קצת קדימה לפני כולם, להיות פורצי דרך".