ה-Like של היום הוא המציאות של מחר
בחריש, בפעם הראשונה בהיסטוריה הווירטואלית הישראלית, קהילה מתהווה משפיעה על צביונה ועיצובה של עיר בהקמה באמצעות קבוצות וואטסאפ ופייסבוק
‘קהילת חריש’, ’חלוצי חריש', 'חריש-הסיפור שלי’, 'חריש הבית שלי’…רבים מתושבי חריש הנוכחיים והעתידיים חברים בקבוצות הפייסבוק או הוואטסאפ הרבות שפועלות בעיר.
"קבוצות וירטואליות, אם בפייסבוק או בוואטסאפ, מאפשרות לבנות קהילה, עוד לפני שהפכת לחלק ממשי ממנה", מעיד ד"ר אזי לב און מאוניברסיטת אריאל שחוקר את השימושים וההשפעות החברתיות והפוליטיות בזירות המדיה החברתית.
לדבריו, הפעם הראשונה שבה עלה בידם של תושבים להשפיע על הנעשה בישוב שלהם, ארעה בקנדה, לפני כעשרים וחמש שנה בעידן בו צוקרברג טרם הקים את פייסבוק, ועוד הרבה לפני שהווטאסאפ החל מנהל אותנו באמצעות קבוצות משפחתיות, מקצועיות ואחרות.
מספר לב און: "החברה שניהלה את הקמת השכונה בקנדה החליטה לרשת את כל האזור בווי-פיי וכבלים, כך שהתושבים יכלו לפנות להנהלה בעניינים הנוגעים לתשתיות והתנהלות בשכונה. להפתעתם של המנהלים, אחד הדברים הראשונים שקרו זה שהתושבים יצרו קשר ביניהם, והתאגדו כדי למחות נגד דברים שהם לא אהבו בהתנהלות השכונה".
כיום זה כבר נראה מובן מאליו. הזמינות והקלות של התקשורת בין צרכנים/לקוחות/אזרחים יוצרות קבוצות בעלות השפעה וכוח. "האפשרות להתאגד, עם כל הכוח שזה נותן לציבור, היא חשובה ומועילה מאד", אומר לב און. "כוח כזה עלול אולי לאיים על רשויות, אבל מנגד, כאשר רשויות משכילות למנף את הכלי הזה, הן רואות בקבוצות בעלות ההשפעה דווקא אתגר שניתן לקבל ממנו כלים לתקשר טוב יותר עם האזרחים”.
במקום כיכר העיר
אם ביומיום החיים שלנו מנוהלים על ידי אחרים – עירייה, ממשלה, גופים ממלכתיים, מנהלי מסגרות חינוכיות, הרי שהקהילה הווירטואלית מאפשרת לנו לקחת אחריות על עיצוב החיים שלנו, ולשנות מה שאנחנו לא אוהבים. במישור המוניציפלי קבוצות כאלה עוסקות בהיבטים כמו תשתיות ופיתוח הרחוב, חינוך, עיצוב פני העיר ולמעשה – כל מה שמשפיע על החיים שלנו.
החידוש המהפכני בעשרות קבוצות הפייסבוק והוואטסאפ שהנושא המרכזי שלהן הוא העיר חריש, מעצם היותה עיר בתנופת בנייה, זו היכולת של תושבים להשפיע על האופן בו העיר מוקמת ומתעצבת, עוד בטרם הפכו בעצמם לתושבי העיר.
מספר ליאור רחמים, תושב חריש ומנהל קבוצת הוואטסאפ 'חלוצי חריש': " את הקבוצה הראשונה פתחתי ב-2014, כשנתיים לפני שנכנסנו בפועל לגור בעיר. באותה עת, קומפלקס המגורים שלנו היה רק קרקע שטוחה. את הקבוצה הקמתי כדי להכיר את השכנים ולטפל ביחד בעניינים הדורשים טיפול. לאט לאט הקבוצה גדלה כשעוד ועוד רוכשי דירות מצטרפים אלינו. היום אנחנו מאד מגובשים, ומאז שעברנו לחריש אנחנו מהווים תת קהילה בעיר".
אותה קבוצה שהקים רחמים אכן הצליחה לחולל שינויים משמעותיים אל מול הקבלן, עוד בתהליך הבנייה, כשאיש מחברי הקבוצה עוד לא גר בעיר. יכולת ההשפעה של הדיירים באה במקרה זה לידי ביטוי בעמידתם המשותפת מול הקבלן, שהכניס שינויים רבים בתכנית הבנייה המקורית.
נפגשים בפייסבוק
קבוצת הפייסבוק 'קהילת חריש' בה חברים כיום קרוב ל-6,000 חברים הוקמה ב-2014, עוד בטרם נמסרה הדירה הראשונה בעיר במסגרת הבנייה החדשה. בשלב ראשון היא חיברה בעיקר בין תושבים לעתיד ועם הזמן הפכה לזירת דיון מרכזית עבור הקהילה על רבדיה השונים – תושבים בהווה, תושבים לעתיד, בעלי עסקים בעיר וחברי מועצה. גם מתעניינים בעיר מוצאים בה מקור למידע וסיוע בצעדים הראשונים של תהליך המעבר.
פארה פלדמן-גורדון, ממנהלות הקבוצה מספרת: "קבוצת פייסבוק מקומית מהסוג הזה מאפשרת קודם כל לשאול שאלות פרקטיות בעניינים יומיומיים, להסתייע אחד בשני ולדון בנושאים שונים. הייחוד בחריש הוא החיבור המוקדם בין אנשים שקנו בית במקום, אבל מועד האכלוס שלהם עוד לא הגיע, לבין תושבים שכבר נכנסו לעיר. מעבר לנושאים הפרקטיים, זאת הזדמנות להכיר את האנשים שיגורו אתך ולשמוע מהן העמדות שלהם בנושאים כמו חינוך, תרבות, יחסי דתיים-חילוניים". הגיבוש הקהילתי, אם כן, מתרחש במרחב הוירטואלי לעיתים עוד בטרם המפגש הפיזי בין התושבים. פלדמן-גורדון מספרת שבפייסבוק באופן כללי ישנן לא מעט קבוצות של קהילות מקומיות מאד מגובשות ורואה בכך פריבילגיה ליצור את הקהילה ולהשתייך אליה, עוד לפני שעוברים למקום והופכים לחלק פיזי ממנה.
"היום", היא מוסיפה, "מתוך הבנה שזו דרך קריטית בשביל אנשים להכיר את המקום אליו הם נכנסים עוד לפני המעבר, קבלני פרויקטים חדשים ברחבי הארץ יוזמים בעצמם הקמה של קהילות וירטואליות של הדיירים המיועדים".
וואטסאפ vs פייסבוק
פייסבוק וואטסאפ הן כיום הפלטפורמות החברתיות המובילות. בהקשר לדיון הקהילתי בקבוצות, במקרים רבים יש ביניהן חפיפה, אך במקרים רבים אחרים הן יותר משלימות אחת את השניה מאשר מתחרות זו בזו. רחמים מאמין בכוחן של קבוצות הוואטסאפ: "קבוצת הוואטסאפ יוצרת חיבור ראשוני. אני באמת רואה איך אנשים בקבוצה מנסים לעזור; אם למישהו חסר משהו – הוא מעלה את זה בקבוצה ומקבל מענה מיידי. לפני עידן הקבוצות, אם מישהו נשאר בלי חלב, הוא יכול היה לגשת לדפוק על דלת השכן ואז, או שהתמזל מזלו והוא מצא שכן בבית, או שלא. בקבוצת הוואטסאפ יש הרתמות של קהילה שלמה. תמיד יהיה מישהו זמין שיכול לעזור ולהיענות לבקשת מפרסם הבקשה".
רחמים גם סבור שקבוצת הוואטסאפ היא כלי מצוין עבור מועצת העיר, בעיקר עתה, כשאנחנו נכנסים לתקופת בחירות: "בקבוצה אנחנו רואים איך הרצונות של התושבים זוכים לאוזן קשבת, וגם הבעיות והתלונות זוכות לפידבק מלמעלה".
ד”ר לב און מסביר שתפוצת ומהירות ההודעות בוואטסאפ, מניעה אנשים להתארגן, להתאגד ואף לצאת להפגנות, וכל זה מנכיח את הרצונות והצרכים של ציבור המצביעים הפוטנציאלי, ברמה הארצית כמו גם ברמה המוניציפלית. מועמדים בבחירות שמשכילים להבין זאת, ממנפים את כוח הקבוצה והופכים להיות קשובים יותר לרחשי הלב של הבוחרים שלהם.
פלדמן-גורדון מסכימה שקבוצות פייסבוק מתאימות לדיונים ארוכים יותר, ולא להודעות שדורשות מענה מידי, וסבורה שדווקא כאן טמון כוחה של הקהילה הפייסבוקית בהשפעה על הנעשה בעיר: "המועצה מאד מתעניינת במה שקורה בקבוצות, ומאד קשובה לבקשות. באמצעות פעילות ודיונים בקבוצה, הצלחנו למשל לשנות את לוח הזמנים של האוטובוס שיוצא מהעיר ומגיע לתחנת הרכבת, כך שיתאים ללו"ז של הרכבת, וכך גם הואצה בניית כיכרות בכניסה לעיר, אחרי שעלה צורך בקרב התושבים להגביר את בטיחות השימוש בדרך". פלדמן-גורדון מאמינה שבקהילה הווירטואלית שהיא מנהלת טמון הכוח של התושבים בהווה ובעתיד לשמר, לשנות או לשפר את הדרך בה העיר מתהווה: "יש המון נכונות ורצון להקשיב ולשנות, ולשם כך הפייסבוק הוא כלי מצוין".
תחושת שייכות
אין ספק שכוחן של הקבוצות הווירטואליות והשפעתן על המתרחש בעיר, הם כלי רב עוצמה. אך מה מאפיין את הדינמיקה בין חברי הקבוצה לבין עצמם?
לב און: "אופי הקבוצה מאפשר הן העברת מידע ענייני, והן יצירת היכרויות בין התושבים, חיבור בין אנשים ויצירת תחושת שייכות. מי שמגיע מבחוץ ולא יודע דבר על העיר, יכול למצוא את כל התשובות בקבוצה באופן מאד נוח ויעיל. וככה גם נוצרים קשרים, כי אם מישהו המליץ על גן לילדים ומקום לבלות אחרי הצהריים, ואחר כך פוגשים אותו במקומות האלה – הרי שיש כאן רווח כפול".
פלדמן-גורדון מסכימה שהקבוצה היא פלטפורמה מצוינת ליצירת קשרים. כדי לשמור על צביונה הקהילתי של הקבוצה שמתבססת על העברת מידע ועזרה הדדית, נדרשת הקפדה על התנהלות של שיח מכבד ושמירה על התנהגות נאותה, גם כשנושאים טעונים עולים לדיון. "הקבוצה, כמיקרוקוסמוס של החברה הישראלית בכללותה, מפגישה אנשים מרקעים שונים, ולכן לפעמים נוצרים ויכוחים וקונפליקטים, והשיח יורד לפסים פחות רצויים מבחינתנו".
מה עושים במקרה כזה?
"אנחנו, כמנהלי קבוצה, מאד משתדלים לא להיות שוטרים. יש כללים מאד פשוטים לשמירה על שיח נקי. אנחנו מוחקים פוסטים ותגובות כאשר אנו מוצאים שהדברים פוגעניים, לא מכבדים, לא ראויים. אנחנו משתדלים לא לעשות זאת לעתים קרובות, אבל כבר קיבלתי תלונות שאני 'דיקטטורית' או 'משחקת אותה אלוהים'. אנשים לפעמים שוכחים שמאחורי המסך יושבים אנשים אחרים, שיכולים להיפגע, ואנחנו מקפידים להזכיר שלא כל דבר מותר להגיד ואין לאפשר פגיעות באוכלוסיות ואמירות כוללניות".
רחמים מספר שגם בקבוצות הוואטסאפ שבניהולו הוא מקפיד שהשיחות לא תעבורנה לטונים צורמים: "בקבוצות שלי יש הקפדה על כללי התנהגות נאותה. זה חשוב הן מהפן המשפטי – כדי שלא נהיה חשופים לתביעות לשון הרע, והן בשל הרצון ליצור קהילה תומכת ונעימה שבה מתנהל שיח מכבד".
אתה נתקל הרבה בצורך להפעיל סמכות ניהולית ולמחוק הודעות?
"לשמחתי הרבה לא. האנשים פה לרוב מנהלים שיח מכבד וראוי".
LIKE לחריש!
אין ספק כי העולם הווירטואלי, שמעניק לכל מי שחפץ בכך כרטיס כניסה לקהילה תומכת שניתן להיעזר הן לצרכים יומיומיים של קבלת מידע והן למטרות של יצירת קשרים והשתלבות במרקם העיר – פתח אפשרויות רבות במגוון תחומים בחיינו.
המצב הייחודי והחלוצי מבחינה זו בחריש, כעיר צעירה שנמצאת עדיין בתחילת דרכה המוניציפלית, מאפשר לא רק השתייכות לקהילה מתהווה, הוא גם מעניק לתושבים אפשרות ליצור מציאות עתידית. ואולי ה-LIKE של היום, שנמצא בנבכי הרשת יהפוך בעתיד למציאות בשטח.
