טור אישי | פירמידת הצרכים של חריש

מבחינת פירמידת הצרכים של מאסלו חריש כעיר נמצאת עדיין בשלב הבסיסי ביותר, אבל בניגוד לתאוריה של מאסלו שאומרת שאי אפשר לעבור בין שלבי הפירמידה בלי לספק מענה מלא לכל שלב, בחריש קורה דבר אחר

בתמונה: צילום משותף של דיירי הבניין שלי שצולם עבור פרוייקט "שכנות טובה בחריש"

שעת לילה מאוחרת, חוזרת ממפגש של פורום מובילי התנדבות בחריש (יש דבר כזה, כן…) ופוגשת בכניסה לחניה את השכן. שואלת מה שלומם, אומרת תודה על העזרה היומיומית שלהם בלקחת את אחד הילדים שלי לגן ומציינת בשמחה איזה כייף שהקהילה פה היא כזאת מדהימה ומחבקת. למרות שבעלי בקבע ובפועל אני לבד עם הילדים, אני מרגישה מוקפת בחברים שהם כמו משפחה, ויודעת שכשאצטרך- יש מי שיעזור.

השכן מסכים איתי שבאמת יש פה משהו מאוד מיוחד ואומר שזה מה שמחזיק אותם כאן! מזה זמן הם שוקלים לחזור למרכז כי הנסיעות היומיומיות לתל אביב מתישות, כי אשתו לא מוצאת עבודה וכי הם לא מספיק מרוצים מבית הספר. אבל החווייה הקהילתית בחריש היא משהו אחר! הילדים שרצים בין הבתים של השכנים ומשחקים ביחד בגינה בטרמפולינה; הישיבה על בירה בערב אצל השכנים בבניין ממול; סעודת השבת המשותפת; האפשרות לשבת בסלון אחד ולהשאיר דלתות פתוחות בין שתי הדירות; מפתחות הדירה שנמצאים קבוע אצל שכן למקרה שמגיע ספק כלשהו וצריך לפתוח לו…

להבנתי מבחינת פירמידת הצרכים של מאסלו חריש כעיר נמצאת בשלב הבסיסי ביותר. אנשים זקוקים לשרותים בסיסיים- מבנה, כביש, תחבורה ציבורית, תעסוקה, נותני שירותים זמינים, מוסדות חינוך טובים לילדים ובטח יש עוד דברים בסיסיים שפספסתי. המציאות כיום היא שחלק משמעותי מהצרכים האלה עדיין לא קיבל מענה מושלם.

חלקנו עם יותר אורך נשימה וחלקנו קצת מאבדים את הסבלנות והקושי מציף. אך יחד עם זאת, מה שמשאיר לא מעט אנשים כאן שמוכנים לנסות, להתאמץ, לסבול עוד קצת, הוא המענה שמקבלים בתחושת השייכות והאהבה למקום ולקהילה. המשאבים שמושקעים בקהילה הם אדירים, הרצון של כל אחד ליחסי שכנות טובים ולחברה משפיעים על המעשים היומיומיים של כל אחד. העובדה שמי שמגיע לפה מרגיש חדש רק לשבוע מבטלת את תחושת החשש והפחד להכנס לחברה מגובשת ולחשוש שלא יקבלו אותי. פשוט כי יש לי את האפשרות לגבש לעצמי איזו חברה שאני רוצה.

בניגוד לתאוריה של מאסלו שאומרת שאי אפשר לעבור בין שלבי הפירמידה בלי לספק מענה מלא לכל שלב, בחריש קורה דבר אחר. יש כאן הזדמנות אפילו להגיע לשלבים המתקדמים של מימוש עצמי. כשאדם מגיע עם יוזמה, עם רצון לשנות, עם עסק להקים, עם מתנה חדשה לעולם. כאן מחכה לו עיר חדשה, שהיא דף לבן והוא יכול לקפוץ למים ולהגשים חלום.

אז נכון שיש עוד עבודה לעשות ובטח ובטח שהצרכים הבסיסיים ביותר חייבים לקבל מענה. אבל יש אפשרות לקחת את הייחודיות של הלך הרוח כאן ולעבוד בשיתוף פעולה על יצירת המענה (על זה ארחיב אולי בפעם אחרת…).

תושבי חריש הקיימים – אתם הגיבורים בעיני. אתם מוכיחים שלאנושות יש כח להתגבר הרבה מעבר לצרכים פיזיים ואני מאחלת לכם ולי לקבל מענה מהיר ואיכותי בהקדם בכל הדברים שמאתגרים אותנו ביומיום.

תושבי חריש העתידיים – תהיו מוכנים לפגוש קהילה מדהימה ואכפתית ותגיעו עם הרבה סבלנות והכלה לזה שלא בונים עיר ביום.

ולמתלבטים – קחו בחשבון שלא הכל מושלם. שאם אתם מחפשים נטו חסכון כלכלי חשוב לשכלל את העלויות הנוספות של נסיעות, ארנונה יחסית גבוה ומחירי מחיה יחסית גבוהים של עסקים מתחילים. אבל אם אתם מחפשים מקום לצמוח בו, להרגיש שייכות ולהגשים בו חלומות – בואו לחריש!
מצפים לכם באהבה.