התחלה חדשה: שיעור העצמאים בחריש גבוה, ההכנסה עדיין נמוכה

"קליקה" האב חריש צילום: דוברות עיריית חריש

קרין גפן נאלצה להקים את העסק מהתחלה עם המעבר לעיר, אך היא משתכרת כ-30% פחות בהשוואה למרכז, כ-50% מלקוחותיו של טל לוי הם מחריש ואילו אלדד נמני לא מצא עבודה כשכיר והפך לעצמאי שמעסיק כיום עובדים מקומיים בלבד, כדי לתרום לכלכלה העירונית

כ-700 עצמאים פועלים בחריש, כך על פי נתוני ביטוח לאומי, המעודכנים ליולי 2022. נתון נוסף מגלה כי אחוז העצמאים בעיר עומד על 9.6%, נתון הגבוה משיעורם הכללי באוכלוסייה, העומד על כ-8% בלבד.

את טל לוי (39), קופירייטר עצמאי, הנתון הגבוה יחסית לא מפתיע. "אחוז גבוה של עצמאים ויזמים כיאה לעיר חדשה", הוא מסביר. עם זאת, לא אחת נתקלים העצמאים בחריש בקשיי הסתגלות לא פשוטים.

"ההתמודדות הכי קשה במעבר לעיר כעצמאי היא הניתוק מהמקום שהיית בו. באת ממקום מסוים והרעיון לפתוח עסק קרה שם בהתאם לקשרים שהיו לך, בהתאם לחוסרים שזיהית, בהתאם לחוויה שלך. פתאום אתה מגיע לחריש עם עסק שנולד במקום אחר ומתמודד עם קשרים אחרים, רצונות שונים ואנשים שאתה לא מכיר", מסביר לוי, שכבר שנים רבות עובד כקופירייטר עצמאי ועד לתקופת הקורונה עבד עם לקוחות גדולים במרכז הארץ. "כתבתי הרבה עבור סוכנויות ומשרדי פרסום. כשהגיעה הקורונה היא בלמה חלק גדול מהפעילות. עם הזמן משרדי הפרסום חזרו לעצמם והעבודה שלי איתם התחדשה אבל במקביל, התחלתי להיות מוכר בחריש ולקבל לקוחות מקומיים. כיום 50% מכלל הלקוחות שלי הם לקוחות מחריש".

תקופת הקורונה אילצה את לוי להתמודד עם השינוי: "זה קצת להתחיל מחדש אבל כשאתה כבר כבול לעשיה, לידע ולציוד שלך. אתה צריך טיפה להמציא את עצמך מחדש, לצאת מהשבלול שהיית רגיל אליו ולהתחיל להכיר-להתחבר".

למרות כל הקשיים אותם מונה לוי, הוא מודה שישנם עצמאים שהקליטה שלהם בעיר קשה אף יותר, היות והם מעניקים שירותים לקהל מקומי. הוא, אחרי הכול, יכול בעזרת לפטופ ובריף להמשיך לעבוד עם לקוחות ברחבי הארץ.

תחרות קשה מאוד

"Fresh start", מציינת קרין גפן (40) שהקימה את Karins Beauty בתשובה לשאלה על המעבר שלה לעיר. "הגעתי לחריש לפני 4 שנים, עם ניסיון של 15 שנה בתחום אבל מאוד חששתי מהמעבר ואפילו התקשרתי למספר קולגות בחריש ושאלתי מה מצב התחרות. ידעתי שיש הרבה קוסמטיקאיות בעיר והבנתי שאני צריכה לבנות את הכול מחדש. זה היה קצת קשה – אבל הסתדרתי בסוף".

"כדי להתחיל מהתחלה בחריש הייתי צריכה למצוא משהו ייחודי לי, במיוחד לנוכח התחרות הקשה. רק בבניין שהתגוררתי בו היו שתי קוסמטיקאיות נוספות. למזלי, כבר היה לי את זה. הבנתי שהייחוד שלי הוא השירות של מתן טיפולי יופי בבית הלקוחות. במשך שנה וחצי עבדתי בצורה זו, הסתובבתי בכל חריש, הגעתי ללקוחות הביתה, ובניתי קליינטורה. מעבר לחוג לקוחות, בניתי את המוניטין שלי, אנשים למדו מי אני".

30% פחות מתל אביב

הקורונה ומצבה הבריאותי אילצו את גפן לשנות אסטרטגיה והיא הפסיקה לבקר את הלקוחות בביתן ופתחה קליניקה בביתה. "כיום יש לי מספיק לקוחות בשביל למלא לי את הלו"ז", היא אומרת ומציינת שלתפישתה, למרות התחרות העזה יש פרנסה לכל הקוסמטיקאיות, בתנאי כמובן שהן מקצועיות.

עם זאת, גפן מודה שהיא משתכרת משמעותית נמוך יותר בחריש מההכנסה שהיתה לה בעבר: "לפחות 30% פחות בהשוואה להכנסה שהיתה לי במרכז", היא אומרת. "כשהגעתי לחריש התחלתי עם מחירים מאוד נמוכים כדי להתמודד עם התחרות, אבל גם עכשיו אחרי 4 שנים כאן, המחירים בחריש אינם משתווים למחירים בתל אביב. האוכלוסייה בחריש שונה, נשים לא ישלמו כאן 120 שקלים על לק-ג'ל, לא משנה כמה את טובה".

כלכלה מקומית צומחת

הנתונים שגפן מספקת מקבלים גיבוי מנתונים רשמיים שמפרסמות רשויות המדינה. על פי נתוני ביטוח לאומי (מעודכנים לשנת 2019) ההכנסה שמייצר עצמאי בחריש נמוכה בכ-25% בהשוואה לעצמאי בישראל וכ-47.3% מכלל העצמאים בחריש משתכרים עד מחצית השכר הממוצע.

חבר המועצה יוסי גולדמן, האחראי על עסקים בעיר, מסתייג מהנתונים שאינם עדכניים לדבריו אך מוסיף הסבר הגיוני לפערים: "צריך לזכור שחריש היא העיר הכי צעירה בארץ ולכן העצמאים כאן הם בתחילת דרכם ואינם משתכרים בדומה לעצמאים מבוגרים יותר בערים אחרות כמו מודיעין".

גפן מוסיפה הסבר נוסף: "כשהתגוררתי במרכז עבדתי שעות ארוכות, אבל הייתי רווקה בלי ילדים. עם המעבר לחריש ועם הטיפול בילד (ועוד אחד בדרך) הורדתי את הקף העבודה. אני עדיין עובדת קשה כדי להרוויח פחות בהשוואה למרכז ולא אחת עוברת בי המחשבה לעזוב את הקליניקה לטובת תפקיד טוב כשכירה עם הכנסה קבועה וגבוהה".

לוי מתייחס גם הוא לנושא: "מהנתונים שאני בדקתי עולה שאחוז העצמאים בחריש הוא גבוה מהממוצע הארצי, אבל ההכנסה שלהם נמוכה משמעותית בצורה כואבת ביחס לארצי. חשוב שנבין שעצמאי שגדל כאן ומתפתח, יוצר משרות חדשות לתושבים, משלם יותר ארנונה. ההשקעה בעצמאים, בין אם בחנויות ובין אם בעסקים ביתיים היא השקעה שחוזרת לתושב. זה עולם ומלואו וכולו תלוי בנו. אני חושב שגם העולם מבין את זה. אנחנו חלוצים בעידן חדש".

גולדמן מסכים עם ההשקעה הנדרשת בעצמאים ומפרט שורה של פעילויות: "כחלק מהתוכנית השנתית של המחלקה לקידום עסקים בעיריית חריש, ישנו דגש על קידום העצמאיים כסקטור מרכזי בעיר אשר הרשות פועלת לקידומו. עצם העובדה שיש בכלל יחידה לקידום עסקים הן לעצמאיים והן לעסקים משלמי ארנונה במרחב הציבורי, זה כשלעצמו אמירה ברורה שמדגישה עד כמה חשוב לרשות לתת מענה ולהיות אוזן קשבת".

משכיר לעצמאי: "לא היה לי מושג"

בניגוד לקרין וטל שהגיעו לעיר כעצמאים אלדד נמני (29) הפך לעצמאי כמעט בעל כורחו. "למדתי תעשיה וניהול ועבדתי כשכיר במספר משרות בכירות בתפקידי ניהול. בחריש לא הצלחתי למצוא עבודה במשך שנה וחצי. שלחתי קורות חיים ולא קיבלתי תשובות. כדי להביא פרנסה הביתה עבדתי כמתקין מקלחונים".

בלית ברירה החל נמני לנהל בניין שמסר לידיו חבר. "לא היה לי מושג מה זה אומר, לא היה לי שמץ של מושג מה זה להיות עצמאי, אבל לאט לאט התחלתי ללמוד". לאחר שקיבל לידיו שלושה בניינים לניהול, התקבל אלדד גם לעבודה כשכיר במועצה איזורית מנשה, כמנהל מחלקת התחבורה, אבל לא ויתר על העסק החדש. "היום יש 18 בניינים בניהולי. זיהיתי את הצורך בעיר ונמאס לי לייעל את המערכות ולפרנס את המעסיקים שלי, החלטתי שאני רוצה להישאר גם עצמאי ולהרוויח הרבה כסף".

לצמוח מהקושי

לאחרונה הקים נמני עסק נוסף של ייעוץ לבעלי עסקים בחריש. "הבנתי שבעלי עסקים פה לא יודעים להתנהל. צר לי שכל יומיים נסגרים פה עסקים או מתפרסם פוסט חדש ששואל 'מה חסר בעיר' וכותב/ת הפוסט רוצה לפתוח עסק בלי תוכנית עסקית ובלי כלום".

"אני כמובן מרוויח כסף מהייעוץ אבל זה נובע מאהבה אמתית לחריש ולתושבים שלה. אני מבין את העסקים עם כל הקושי שלהם. גם לי היה מאוד קשה להגיע לחריש ולהיות מובטל. אתה מגיע עם ילדים, עם רזומה ומעמד מסוים ועם עבודות ניהול מוערכות ופתאום חוטף זפטה בעיר החדשה.

"אבל אני רוצה שיבינו שיש דרך אחרת להתנהל. אני חושב שלבכות כל היום ולהתלונן שחריש חדשה, העירייה לא עוזרת והארנונה גבוהה –לא עוזר לסגור את החודש. כדי להמשיך קדימה צריך לפעול ולהפסיק לבכות – זה המוטו שלי. אני לא מאשים אף אחד, קשה לאנשים, אבל חשוב לדעת שמהקושי הזה אפשר לצמוח".

 אתה לא לבד

ההתמודדות מול הקושי עשויה להיות קלה יותר בחברתם של קולגות. כך לפחות מאמין לוי. "תמיד מדברים על "העצמאי הבודד", אבל בחריש הבדידות היא פי כמה וכמה כי אתה רחוק מעיר המולדת שלך, יש לך פחות קשרים, פחות ביטחון עצמי. בגלל הבדידות שחוויתי הקמתי את קהילת חיבורים הכוללת מעל 400 עצמאים ובעלי עסקים, ואנו מקיימים מפגש אחת לחודש. אנחנו מציגים את העסק, שומעים הרצאת אורח על כלי שיווקי חדש ובעיקר מכירים את הקהילה, מתחברים ויוצרים שיתופי פעולה. למפגש האחרון הגיעה תושבת חדשה שאמרה שהיא שבועיים בחריש ולא מכירה אף אחד, זה היה עבורה המפגש החברתי הראשון. זו מעין דלת כניסה".

לוי מעריך ששיתופי הפעולה שנרקמים במפגשים עוזרים לעצמאים להשיג לקוחות חדשים ולמנף את הכנסותיהם. בטווח הרחוק יותר, הם תורמים משמעותית לכלכלה המקומית ביצירת משרות ובאספקת מקומות עבודה לתושבים שחיים בעיר ללא אזור תעסוקה. כך לדוגמה, נמני שהחל את העסק רק לפני שנתיים, מעסיק כיום כ-10 עובדים ונותני שירותים עצמאיים, כולם תושבים מקומיים. "כל המנקים שלי מחריש, אני מקפיד על זה אפילו שיכולתי לחסוך בעלויות אם הייתי מעסיק עובדים מהכפרים בסביבה. אני אוהב את חריש וזה כיף גדול שאני יכול לעזור לאנשים, להעסיק אותם, ולתרום לפיתוח הכלכלה המקומית, גם אם אני צריך לשלם פי 2 על השירות", הוא מסכם.

לקריאה נוספת: ועידת היזמות והעצמאים 2021: כל עשרה ימים נפתח עסק חדש בחריש