לפני 1,900 שנים: יישוב יהודי משגשג בשטחי העיר חריש

בשטחי שכונת הפרחים החדשה, שרבים חושבים כי הם המתיישבים הראשונים בה, חיו יהודים לפני כמעט 2,000 שנה. מה ידוע לנו על החיים שניהלו אנשי היישוב העתיק, אילו חידושים ביחס לתקופה נמצאו בו ומה פשר הממצאים המעידים על נטישתו החפוזה? הארכיאולוגית ד"ר חגית טורגה חושפת ממצאים מרתקים מהחפירות בחריש הקדומה

בשנת 2012 פרסם מנהל מקרקעי ישראל את המכרז הראשון לקרקעות לבנייה בחריש, העיר החדשה של ישראל, ושנה אחרי כן, החלו להיבנות בחריש אלפי דירות חדשות. באותה נקודת זמן, רגע לפני שהדחפורים עלו לקרקע, בילתה הארכיאולוגית ד"ר חגית טורגה בשני אתרי חפירות שהתגלו במקום.

הממצאים המרגשים מהחפירות מוכיחים כי בשטחי שכונת הפרחים בעיר חריש, במקומות בהם משחקים כיום ילדים בגינות משחקים, שגשג יישוב יהודי עתיק לפני 1,900 שנים בתקופה הרומית הקדומה. "זו היתה אחת החפירות היפות שהיו לי עד היום", מעידה ד"ר טורגה, חוקרת-חופרת מומחית לקרמיקה אסלמית קדומה. "הגענו לאזור בתולי, שמורת טבע יפהפיה", היא משתפת בחוויות הראשוניות שלה באזור.

דיוקן הקיסרים הרומים במטבעות

בהרצאה שהתקיימה השבוע בזום תחת הכותרת "ערים מדברות: בתי חווה שנתגלו ונחקרו בחריש לפני הקמת העיר החדשה", שיתפה ד"ר טורגה בממצאי החפירות, שמעידים על קיום חיים חקלאיים באחת מהתקופות ההסטוריות המרתקות בחיי היהודים בארץ ישראל. ממצאי החפירות חשפו שני בתי חווה גדולים שניהם מהתקופה הרומית, אבל לא מאותה עת.

בית החווה הצפוני יותר תוארך על ידי המומחים כיישוב רומי מהמאה הרביעית, ואילו בית החווה הדרומי יותר הוא ישוב רומי מהמאות הראשונה והשנייה לספירה, בתקופת מרד בר כוכבא ולאחריו.

את התאריכים איששו מטבעות שהתגלו בחפירה. בבית החווה הצפוני התגלו מטבעות קדומים מתקופתו של קונסטנטינוס הראשון ומטבעות מאוחרים יותר מתקופתו של קונסטנטינוס השני. בבית החווה הדרומי התגלו מטבעות מתקופתו של הקיסר הדריאנוס, שדיכא את מרד בר כוכבא, שבו קיפחו חייהם מאות אלפי יהודים.

בית בד לשמן, אבני ריחיים לקמח

שתי האחוזות החקלאיות נבנו בשיטה דומה עם חלוקה לאגפים הכוללת חדרי מגורים, אזור מלאכות ביתיות כמו מטבח ואזור למלאכות תעשייתיות יותר. בשתי האחוזות חדרי המגורים מרוצפים באבן והבנייה מתבססת על אבן מקומית ממחצבות סמוכות מאוד לאתר המגורים. בחווה הצפונית התגלה בית בד לכבישת שמן זית ואילו באחוזה הדרומית יותר התגלו אבני ריחיים לטחינת קמח.

למרות קווי הדמיון קיים גם שוני בין שתי האחוזות. כך לדוגמה, להערכת ד"ר טורגה האחוזה הדרומית לא שימשה לצרכי מגורים למשפחה גרעינית בלבד, אלא למספר אריסים שעבדו עבור בעלי האחוזה, ככל הנראה משפחה יהודית עשירה מישוב סמוך כמו קיסריה. המשפחה, ניהלה את עסקיה גם מול יישובים שכנים סמוכים ושינעה להם בדרכים החקלאיות את תוצרת האחוזה שכללה יין ושמן זית. לא נמצאו ממצאים דומים בחווה הצפונית.

הבדל מובהק נוסף הוא בזהות התושבים. באחוזה הדרומית נמצא מקווה, סממן מובהק לאוכלוסיה יהודית. מנגד, לא נמצאו ממצאים באחוזה הצפונית שמצביעים על זהות המתיישבים בה ויש המשערים שתושבי האחוזה היו שומרונים.

הממצאים תואמים לדברי הימים

באחוזה הדרומית שמתוארכת למאות הראשונה והשנייה לספירה התגלה ממצא ייחודי מאוד, שנמצא לראשונה באזור כפרי. לדברי ד"ר טורגה, מדובר באסלה עם מערכת ניקוז מסודרת להובלת השפכים. הממצא, המפתיע לאזור כפרי, מעיד גם הוא ככל הנראה, על עושרה של המשפחה בעלת האחוזה.

עוד נתגלו באתר, כלי חרס רבים כולל כלי בישול שלמים. אלה מעידים, ללא מילים, על נטישה חפוזה ומהירה של המקום. "האנשים שגרו באתר הזה – לקחו מעט מטלטלים, כסף וחפצים אישיים חשובים, השאירו את כל כלי החרס וכלי העבודה ופשוט נמלטו". מסבירה ד"ר טורגה.

הסיבה להימלטות היא ככל הנראה, התקרבותם של חיילי הצבא הרומי לאזור. אישוש לממצאים אלה ניתן למצוא אצל יוספוס פלביוס, ההיסטוריון הגדול של עם ישראל בתקופת בית שני.

בתולדות מלחמות היהודים ב' יד ה' כותב פלביוס: "היהודים מיהרו לקחת את ספרי התורה ולצאת אל נרבתא היא אחת אחוזותיהם במרחק שישים ריס מקיסריה".

ד"ר טורגה מציינת כי המרחק בין קיסריה לחריש הוא 14 ק"מ, מרחק זהה כמעט לזה שמצוין בציטוט, שישים ריס (כ-12 ק"מ). "גם נחל נרבתא שמוזכר בכתבי פלביוס, נמצא מדרום לאתר שחפרנו. ניתן להסיק מכך שאחת האחוזות שנחפרו שימשה ככל הנראה משפחה עשירה מקיסריה שנמלטה מהעיר בגלל הסלמה והמתח בין רומאים ויהודים", היא מסבירה.

תגלית דרמטית: המשך הישוב לאחר המרד

למרות הבריחה של תושבי החווה הדרומית ונטישתם את האזור, המטבעות שנמצאו באתר, מאות שנים אחר כך, משנים באופן דרמטי את הידוע לנו על החיים היהודיים בתקופה שאחרי דיכוי המרד.

"בניגוד למקובל במחקר, לפיו אחרי המרד הראשון הגדול הרומאים כובשים את נרתבא ומחריבים אותה, המטבעות של הדריאנוס מעידים שהישוב ממשיך להתקיים אחרי מרד בר כוכבא. זו תקופה בה הישוב היהודי הולך ומתמעט אבל בחלק מהאחוזות באזור נרבתא ממשיכים לחיות יהודים". ד"ר טורגה מציינת כי אין ספק בנוגע לזהות המתיישבים בחווה הדרומית ויהדותם: "הממצא שמעיד על זה הוא חשיפת מקווה הטהרה באתר, סממן מובהק לכך שמדובר באוכלוסייה יהודית". מקווה הטהרה בשכונת הפרחים בחריש שנתגלה בחפירות מתוארך לתקופה הרומית הקדומה, לפני כ-1,900 שנה.

מהמאה הראשונה למאה העשרים ואחת

עוד חשפו החפירות כי האחוזה הדרומית בה התגוררו יהודים נבנתה על חורבותיו של יישוב הלינסטי. בחפירות התגלתה מערכת אולמות תת קרקעיים עם מעברים בין החדרים, נישות לנרות, כלי חרס במקום ושמונה מדרגות חצובות ומשורטטות שמובילות למערכת התת קרקעית. ככל הנראה שימש מערך חדרים זה לאחסון, אולם הוא לא שימש את המתיישבים היהודים שחסמו את הכניסה אליו ככל הנראה, מחשש לטומאה.

התושבים המקומיים, בשתי האחוזות גם יחד, התפרנסו מחקלאות בזכות המעיינות הקרובים, והמרחבים ששימשו לגידולים. עושר היישוב החקלאי בא לידי ביטוי בעדויות נוספות כמו כלים לכתישת תבלינים, ספלים לשתיית יין, מתקני אחסון לקנקני יין ודרכים חקלאיות משורטטות ששימשו לקשרים עם ישובים סמוכים ולהגנה ולשמירה על השדות החקלאיים באזור ותוצרתן.

מה נותר מכל זה בחריש המודרנית? לא הרבה. האתרים שנחפרו כוסו ועליהם נבנתה העיר חריש. למרות זאת, ניתן לקבל הצצה קטנה לעבר המפואר. בימים אלה החלו בגינת רויטל, גינה ציבורית חדשה בשכונת הפרחים בעיר, עבודות פיתוח שיאפשרו למבקרים לצפות בחלק מהשרידים הארכיאולוגיים וליצור את הקשר הישיר בין חריש של המאות הראשונות לספירה, לחריש העכשווית. הפתיחה של האתר תתקיים בעוד מספר חודשים.