חרישניקים בבידוד: מחזקים את הזוגיות ומקדימים את הנקיונות לפסח

אסף ואורטל נורי חזרו מירח הדבש ישירות לבידוד. יקטרינה רפיץ' שוהה בבידוד עם בנה יוסף בן החמש ובניה טרבלסי כבר התרגל למצב. כיצד הם מעבירים את הזמן, מהו הקושי המרכזי ומה יש להם לומר על השכנים והחברים בחריש?

אסף ואורטל נורי מתגוררים ברחוב סביון בעיר. בשבוע שעבר הם חזרו מירח דבש בתאילנד ומאז הם ממלאים אחר ההנחיות ונמצאים בבידוד בביתם.

"קיבלנו את הבשורה על הבידוד בעודנו בתאילנד", מספר אסף. "המשפחה דאגה לערוך עבורנו קניות של מזון ומצרכים, שחיכו לנו בבית כשהגענו. בנוסף המתין לנו רכב בחניית שדה התעופה עם שובנו ארצה, כך שיכולנו לנסוע עצמאית הביתה ללא מעורבות של אנשים נוספים", מוסיף אסף וממהר להדגיש: "השכנים שלנו תומכים בנו המון, עוזרים לנו עם קניות ופינקו אותנו במשלוח מנות בחג הפורים בשבוע שעבר".

מהו הקושי המרכזי שאתם חווים בבידוד? 

"השיעמום ואי הניידות", הם הקושי ההמשמעותי ביותר. "אנחנו זוג צעיר שרגיל להיות פעיל ולנהל אורח חיים ספורטיבי. להיות סגור בין ארבעה קירות זה בהחלט לא פשוט. אפילו לצאת לזרוק את הזבל אנחנו לא יכולים בעקבות ההנחיות".

אז אתם ממלאים אחרי ההנחיות במלואן?

"חד משמעית, כן. האחריות שלנו היא כלפי אנשים אחרים והדבר האחרון שנרצה הוא לגלות שאנחנו נושאים נגיפים ועלולים להדביק אחרים", הוא מציין ומוסיף: "שימח אותי שהתקשרו אליי מהעירייה וביררו אם אנו צריכים משהו. למזלנו אנו בריאים, מצבנו טוב, וקיבלנו עזרה מהמשפחה כדי לצלוח את התקופה הזו די בקלות. עם זאת, מעודד לדעת שיש מי שעוזר למי זקוק לתרופות, מזון או כל דבר אחר ואין לו במי להיעזר".

אסף מסתכל על חצי הכוס המלאה: "לאחר חודש של חופשה ולאחריה שבועיים נוספים בבידוד, מדובר בהחלט בפרק זמן משמעותי וארוך המעניק לנו הזדמנות טובה לחזק את הזוגיות שלנו".

האם אתם מצטערים על התזמון שבחרתם לחופשה?

"לא, להיפך. בתאילנד נהנינו מאתרים עמוסים פחות, תורים דלילים באטרקציות התיירותיות ואפילו הטיסה חזרה ארצה היתה מרווחת יותר. אחרי חופשה ארוכה כזו דווקא התאימו לנו שבועיים נוספים לעכל את החזרה ארצה", מסכם אסף בחיוך.

"אנחנו לא לבד, חברים שלנו מהעיר עוזרים"

הזוג נורי, מסתבר, לא עושים עניין גדול מהבידוד, לעומת זאת, אצל משפחת רפיץ', המתגוררת ברחוב טורקיז בעיר, המצב מורכב יותר. האם יקטרינה, נמצאת כבר עשרה ימים בבידוד ביתי ואליה הצטרף בנה בן החמש, יוסף. "חזרתי מחופשה קצרה בטורקיה ישירות הביתה, לבידוד", מספרת יקטרינה. "על אף שיוסף היה בארץ ולא שהה איתי בחו"ל הוא נאלץ להצטרף אליי לבידוד. אנחנו בריאים ואין לנו תסמינים כלל".

איך מגיב בן החמש לבידוד שנכפה עליו? 

"אני מסבירה לו את הצורך להישאר בבית. למרות שלא כך המצב, בחרתי לספר לו שאנחנו חולים ולכן עלינו להשאר בבית כדי שלא נדביק אחרים".

ואיך אתם מעבירים את הזמן?

"צפייה בטלוויזיה, הרבה פעילויות יצירה משותפות ואפילו התחלנו ללמוד את האותיות. קשה כשאי אפשר לצאת. מצד שני זה זמן טוב להתחיל בניקיונות לקראת הפסח".

יקטרינה עובדת כסייעת צהרון בבית ספר בעיר ומסבירה שבעקבות ההנחיות החדשות על השבתת בתי הספר היא היתה נאלצת, כך או אחרת, להישאר בבית. בכל הקשור באספקת מזון ומוצרים בסיסים הם נעזרים בחברים: "אנחנו לא לבד, חברים שלנו מהעיר עורכים עבורנו קניות, מניחים בפתח הדלת ובורחים", היא מעידה.

בעוד יקטרינה ויוסף מסוגרים בביתם, נמצא ולד, אב המשפחה בקצה השניה של 'סקאלת הסיכון' וממשיך בתפקידו כאח במחלקה הפנימית בבית החולים איכילוב. "ולד ישן בחדר אחר בבית. הוא זה שנמצא בפועל בבידוד ויש יותר סיכוי שאדבק ממנו מאשר להיפך", מסכמת יקטרינה בחיוך.

"לא חסרה כאן עזרה"

בניה טרבלסי מסיים בעוד שלושה ימים את הבידוד שנכפה עליו. טרבלסי נסע ברכבת שיצאה מנתב"ג יחד עם נוסע ישראלי שחזר מחו"ל וזוהה מספר ימים לאחר חזרתו כחולה קורונה מספר 27 בישראל. על פי הנחיות משרד הבריאות, טרבלסי, נשוי עם שלושה ילדים, מצוי בבידוד בנפרד מבני משפחתו, "אני בחדר והם בשאר הבית, פשוט עקבנו אחרי הנהלים", הוא מסביר.

"אני לא חושש מהאפשרות שנדבקתי בקורונה. הסיכוי כל כך נמוך. היו אלפי אנשים ברכבת, והחולה הוא אדם אחד שלא ראיתי אותו וסביר להניח שהוא היה בקרון אחר", הוא מוסיף ומפרט: "אני לא דואג. אין לי שום תסמינים".

כיצד מתנהלת השגרה?

"בהתחלה הסביבה היתה בפניקה כל האירוע היה מלחיץ, אבל עכשיו כולם התרגלו למצב".

אתם מקבלים עזרה מהשכנים ומחברים?

"יש המון אנשים מקסימים בחריש, השכנים עוזרים במה שצריך, החברים שלי מקבוצת הרכיבה התגייסו לעזרה וגם קבוצת המתנדבים שארגנה עיריית חריש הציעה את עזרתה – לא חסרה כאן עזרה, מקום מקסים יש לנו כאן".